תכניות הלימודים של פסיכולוגיה ביהדות

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור כ"ה

 תשפ"ד 2024 – 2023

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית של טיפול קבוצתי ארוך טווח שאפשר להצטרף אליה לאחר סיום בהצלחה של תכנית מבוא בת 14 מפגשים.

התכנית מיועדת לתלמידים המבקשים להתמודד עם תהליכי שינוי משמעותיים, יכולים להביא את עצמם לעבודה בקבוצה ולהתגייס לתהליך העזרה ההדדית. 

התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה. הטיפול הקבוצתי אינו כולל לימודי מקורות או הרצאות ואינו מותנה בלימודים קודמים.

פסיכולוגיה ביהדות משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה הפסיכודינמית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. התכנית פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני 15 שנים למכון עצמאי.

תכנית המבוא

בתחילת שנת תשפ"ד נפתח שתי תוכניות מבוא. פנים אל פנים בימי ב' בערב במוצא עילית, בהנחיית ד"ר יאיר כספי וגב' תמי סטרול,  וקבוצה ברשת ("קבוצות זום") בימי ה' בערב בהנחיית מר איתי אשכנזי. ד"ר כספי יצטרף לקבוצת הזום בימי ה' לשלושה מפגשים לקראות סיום המבוא והמעבר לתוכנית השנתית.

סיום בהצלחה של תכנית המבוא מאפשר להצטרף לקבוצות השנתיות הפועלות מתחילת ספטמבר עד סוף יוני. קבוצות אלו מונחות על ידי ד"ר יאיר כספי. למסיימי המבוא יוצעו ארבע קבוצות המשך להצטרפות אליהן בשעות הערב והבוקר.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ,שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

סיפוריהם של תהליכי עבודה שנעשו בתכנית נמצא ב"ספר הכישרונות" שראה אור בהוצאת "ידיעות אחרונות" ובדף הפייסבוק "יאיר כספי".  מבוא לשיטת התכנית נמצא בספר "ניסיון" (כנרת, זמורה-ביתן, דביר). מבחר הרצאות מצולמות ניתן למצוא ברשת.

סדרי הרשמה

דמי השתתפות:

דמי ההשתתפות בתכנית המבוא הם 2300 ₪.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  

קבוצת המבוא פנים אל פנים במוצא עילית בימי ב' בערב, בין השעות 17:30 – 21:00 תפתח ביום 23 באוקטובר 2023, ח' חשוון תשפ"ד.  קבוצת המבוא ברשת ("קבוצת זום") בימי ה' בערב, בין השעות 18:00 – 20:00 תפתח ביום 26 באוקטובר 2023, י"א חשוון תשפ"ד.

קבוצת הפנים אל פנים במוצא נמלאה, אך ניתן למלא הטופס ולשלוח לרשימת המתנה. נותר מספר מקומות מצומצם בקבוצת הזום. שמירת מקום נעשית עם תשלום דמי ההרשמה בלבד.

לפרטים נוספים על קבוצת הזום ניתן לפנות בדואר אלקטרוני itai.ashkenazi@gmail.com או בטלפון 0545362226.

לפרטים נוספים לקבוצה במוצא עילית ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il  או בטלפון 02-6718928, בימים א', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

ביטולים

שני המפגשים הראשונים בתכנית מאפשרים התנסות הדדית של תלמידי התכנית ומנחיה שבסיומם שני הצדדים יכולים לבטל את ההשתתפות. הפסקת הלימודים מזכה בהחזר של 75 אחוז מדמי ההשתתפות (התשלום השני מתבטל). הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תימסרנה בכתב למיילים המצוינים לעיל, עד יום 3 בנובמבר 2023. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. דמי ההרשמה אינם מוחזרים.

דרישות טכניות לקבוצת הזום ברשת

מחשב נייד, או מחשב נייח שמותקנים בו מצלמה ומיקרופון, או מכשיר טאבלט או אייפד. התחברות מטלפון נייד אינה מתאימה לעבודה קבוצתית זו. יכולת לקיים מפגש בחדר פרטי סגור ושקט, ללא הפרעות, שבו קיימת קליטה טובה של רשת האינטרנט.

פסיכולוגיה ביהדות תשפ"ד

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכניות המבוא לפסיכולוגיה ביהדות לשנת תשפ"ד. (להעתיק למלא ולשלוח במייל):

________ קבוצת ערב ברשת בימי ה' בין השעות 18:00 – 20:00.

התשלום יבוצע בשתי פעימות. תשלום ראשון של דמי הרשמה (ללא אפשרות החזר) בסך 570 ₪ יועבר עד ליום 5 באוקטובר 2023.

תשלום שני בסך 1730 ₪ יועבר עד יום 3 בנובמבר 2023.

התשלום מתבצע על ידי העברה לחשבון בנק. פרטי החשבון ימסרו לאחר משלוח טופס ההרשמה למייל caspi3@netvision.net.il .

אם אין תשובה למייל בתוך שלושה ימי עבודה אנא שלחו העתק של טופס ההרשמה גם למייל:

Lidrosh1@gmail.com

הרשמה מסתיימת והמקום בתכנית נשמר רק לאחר העברת דמי ההרשמה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ תאריך לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

ב ב ר כ ה,


תאריך _____________________ שם ____________________________

הכישרון ליפול ולקום

הכישרון ליפול ולקום

יאיר כספי

ישנם ניצחונות שצריך לשוב ולנצח אותם. ישנם כישלונות ששבים ומציפים אותנו לאחר שהתגברנו עליהם. ישנן תובנות מכוננות שנמחקות עם הזמן וצריך לשוב לגלותן, כאילו לא נתגלו לפנים. ישנן פציעות שאפשר להשתקם מהן רק אם אתה מוכן לשוב ולהשתקם מהן.

ישנו חייל שצריך לחזור שוב ושוב לשדה קרב שבו הובס. אם יהיה מוכן לשוב לשם, כנגד רצונו, פציעתו תנהל אותו פחות. אם יסרב ויתעקש להיאחז במציאות, או יתעקש על מציאת פתרון סופי לבעייתו, פציעתו תנהל אותו רוב הזמן.

ישנו שקר פסיכולוגי לפיו תובנות מעמיקות שזכינו להן פותרות בעיות שנוצרו בשל הימנעות מן התכנים הקשים. כשהתוכן קשה מאד, מנגנוני ההגנה וההישרדות הוותיקים שלנו חוזרים לפעולה גם לאחר התובנה, ומשכיחים את הגילוי הקשה. צריך לגלותו פעם נוספת.

ישנן נפילות שאתה עתיד לחזור וליפול בהן ומבחנך היחיד הוא אם תהיה מוכן לשוב ולקום. שבעים פעמים.

יעמדו לך מיומנות שרכשת בששים ותשע הנפילות הקודמות. תקשה עליך העייפות. תכאב האכזבה ממטפליך שאין להם מרפא קבוע לתת לך. 

תצטרך לוותר על הפיתוי לפתרונות סופיים שמנסים למכור לך. הן מסוכנות לבריאותך. לאחר שנרפאת כאילו לתמיד אפשר שתאבד היכולת והמוכנות ליפול ולקום שוב. אמונה נכזבת בפתרון קבוע מתהפכת בקלות לאמונה בגורל שאין לשנות.

טיפול טוב אינו מעלים הגנות ישנות ודרכי הישרדות שפעם עזרו לשרוד והיום נעשו למחסום בפני ההתפתחות. טיפול שהצליח מוסיף ומגדל לצידם דרכי התמודדות יעילות יותר. המטופל שעשה שינוי גדול בחייו פועל רוב הזמן מתוך האני החדש ההולך וצומח.

לעתים, בעת קשיים, ייסוג לאני הישן ודרכיו הבעייתיות, עם הבדל ממצבו טרם התיקון שעשה. הוא יודע  עכשיו שהתגובה ההישרדותית איננה האפשרות היחידה. הוא יכול לשחזר את משא הכאב שלמד לשאת. לרענן את השימוש בכלים שפיתח כדי להתגבר על ניסיונו. ולקום שוב.

שקר: האיש שפלט הערה תוקפנית מסכן אותי.

אמת: אני חווה פלישה לעולמי, כמו זו של אמי.

חטא: להיכנס למאבק עם האיש.

עונש: פגיעתי מידיו תתעצם.

אליל: שומר עצמי החייב לסלק מייד כל תוקף אפשרי.

ניסיון: הצפה של זיכרון אמי הפולשת לעולמי ומכריחה אותי לשמוע תכנים מזעזעים.

אני פטור מהתייחסות לאיש לא נחמד. הייתי רוצה שהוא ישמור עלי אך הוא אינו אבי. אסור לי לעשות ממנו איש רע כמו אמי. מותר לי לשוב ולהיות מוצף בפצע הישן כל פעם שהוא עולה. מותר להגיד לאיש שהגזים. מוטל עלי לשוב ולשאת זיכרון רשעות שלא ריחמה.

תפילה: תן בי חמלה לעצמי על מעידותיי שאינן מבטלות את ההתמודדות הטובה שעשיתי עם פצעי אמי. כבד אותי כשאני טועה, הרבה, ומוכן לשוב ולכונן את עצמי.

חבר אותי לזיכרון ההתגברות שלי. הזכר לי מה היו מעשי בכל הפעמים שנפלתי וקמתי. תן לי רשות להניח לזמן הנחוץ תפקידים אחרים שלי ולגייס את עצמי לעצמי. תן בי עוז רוח לגייס היום את האני המתגבר שלי. תן לי כוח לקום היום.  

הכישרון להיות פגיע

הכישרון להיות פגיע

יאיר כספי

הכישרון להיות פגיע הוא השלמת הכישרון לדעת לאן אני הולך, מה מוטל עלי לעשות ואיך אני מתגבר. הוא רפואתי לאחר שכיליתי את כוחותי בעמידה על שלי, בחזרות שאני עושה כדי שתמיד תהיה לי  תשובה.

הוא הסגולה לקבל בהשלמה מקומות ואירועים שלא אוכל למנוע ואפשר שלא אוכל אפילו להגן על עצמי מפניהם. הוא משחרר אותי מחוזק בלתי אפשרי שכפיתי על עצמי, כשהייתי חייב להיות חסין לכל סכנה. הרשות להיות פגיע משיב אותי למצבי האנושי.

אם תשכחו אותי, אני מודיע לכם שאיעלב.

אם תעזבו אותי, בטוח אתעצב.

אם לשווא תאשימו אותי, אפשר שלא אדע מה שאשיב.

אם תלבינו את פני, אתבייש.

אם תדחו אותי אפשר שאתקשה לנסות שוב.

אם תחבטו בי, יכאב.

אם תדקרו אותי, אדמם.

אם תהרגו אותי, אמות.

אם הכול ישתנה, אפשר שלא אדע מה אעשה.

אם יבגדו בי שוב ושוב,

אפשר שתאבד אמונתי לבלי שוב.

הכישרון להיות פגיע הוא פרידה הכרחית משומר נאמן שלי.

אני שלא מוותר. יודע מה שאשיב.

אני המאמין שאין מכשול שלא אוכל לעבור.

אני שכמעט הצלחתי לשאת כל כאב.

אין אני נשלם בלא האני הפגיע שלי.

הוא החרות מכבלי החכמה, שהייתי חייב פעם לדעת את כולה.

הוא שער היציאה מבית הסוהר של החזקים תמיד.

הרשות לא להגיע ליעד, בלי להפסיק להתקדם.

הוא התמים, המקבל את פגיעתו מבוראו,

וזוכה בנוכחותו.

הכישרון לא להקריב

הכישרון לא להקריב

יאיר כספי

אי אפשר לעולם בלא הקרבה. תינוק לא ישרוד אם לא נקדיש לו הרבה מזמננו. ילדים ההולכים בעולם עטופים באהבה הם תוצר של הקרבה רבה. בני זוג לומדים לתת אמון באהבה כשמישהו מוכן לתת להם את מבוקשם בלא תמורה. בחיי משפחה ישנם זמנים  שצרכי הזולת חשובים יותר מאלו שלנו. זקנים הולכים לקראת סופם ברוגע כשיש עמם  בן או בת הנאבקים על הזכות לטפל בהם.

החברה האנושית זקוקה לנכונות של יחידים להקרבה עצמית. נביא תוכחה הזוכה לבוז. חושף שחיתות שיפוטר בלי פיצויים. איש המכיל אישה שבני זוג לא החזיקו מעמד אתה. חייל הקופץ על רימון שנדרך ומציל את חבריו. יצחק העולה להר וקבל על עצמו את התפקיד שנועד לו בתוכנית האלוהית.

יש אנשים האנוסים להקריב את עצמם. ילדים שנדרשו לאפסן אצלם שיגעון משפחתי שאסור להכיר בו. שהורגלו לפטור מאחריות הורה שאינו יכול להתגייס לגידול ילדיו. ילדים שהוקרבו כדי לספק צרכים של הורה מופרע. הם למדו לקבל מקום דרך ההקרבה שבה תלויה שלמות המשפחה. 

לילדה שהסכימה לתת לדוד לגעת בה אמרו שהמשפחה חיה בזכות המתנות שלו. הילד שהסכים לקבל את אביו במיטתו האמין שהמשפחה תתפרק אם אבא לא יקבל את סיפוקו. הילד שהסתיר מהפסיכולוגית את המכות שהוא סופג בבית האמין שנאמנות למשפחה עומדת לפני נאמנות לעצמך.

האנשים החייבים להקריב את עצמם הולכים בעולם ומחפשים למה להקריב את עצמם. מחפשים מטרה,  ערך נעלה או אדם נעלה, אשר הקרבתם על מזבחו תיתן להם שייכות לדבר גדול מהם, והבטחה לערך ואהבה ממי שמוסמכים להעניק אותם.

מקריבי עצמם רגילים לתת הרבה כדי לקבל מעט. כשאינם מקבלים דבר הם מרגישים אשמים שלא נתנו מספיק. יצר ההקרבה העצמית הוא לפעמים דחף שאינו בר כיבוש לבעליו. תשוקה לתת את עצמו כדי שסדר העולם ישוב על כנו.

האנשים המחפשים למי להקריב את עצמם מתאימים למי שמחפש קורבן. משחזרים עמו תפקידים ממשפחות המוצא. האב הנעלה והבת שנועדה להעריץ אותו. האחות שכל המשפחה מתבטלת בפניה. השליחות שכל המשפחה מקריבה עצמה למענה.

קורבנות אדם מימי פולחני האלילות הקדומה עברו עידון. ילדים שנבחרו לתפקיד אינם מועלים על מזבח אך נידונים להעניק שירותים מגונים שבהם הם מאבדים את נשמתם.

הם יוצאים לעולם ומחפשים קבוצה, זוגיות או משפחה שיזכו בהם למקום וערך על ידי הקרבת עצמם. הקרבתם אומנותם, היא דרכם לתפוס מקום בעולם. יש בהם המרגישים שהקרבת עצמם היא האופן היחיד להיותם ראויים לקשר אנושי.

במצוקתם הם מצפים לישועה באהבה גדולה של מישהו שיקריב את עצמו למענם ומטרת חייו היחידה תהיה לעשות אותם מאושרים.

קורבנם של מקריבי עצמם הרבה פעמים אינו מודע להם. יקראו לו סלחנות. אחריות משפחתית. אחריות חברתית. התמסרות לילדים. כיבוד הורים. נאמנות לבן הזוג. התפקיד שלי. קורבנם הוא דרכם להשתתף בעולם. למלא בו מקום שנועד להם.

קשה לקורבנות לקבל פטור מהקרבה עצמית. האישה שמציעים לה להפסיק להקריב את עצמה שומעת  שמציעים לה להיות בן אדם נורא. בוגדת בבן זוג הזקוק לה. מפרה את חובת כיבוד אם ואם. נוטשת את ילדיה. ולא ראויה לשום חברה אנושית.

כתיבתי היא צורך ויכולת שמימושה מביא לי הנאה גדולה. תפקיד שקיבלתי על עצמי ומזכה אותי בהכרה וערך. יש ימים שהיא עולה לי בבריאות. לכתיבתו של "לדרוש אלוהים" נדרשו שנים של הזנחה עצמית. כשסיימתי לכתוב שקעתי בדיכאון. "הילד שכמעט הציל את אימו" חייב עדיין להציל בעלי ניסיונות הלא פתורים. האדע להפסיק לכתוב בימים בהם אני צריך את עצמי לעצמי?  

הוויתור על הקרבה שרגילים בה כרוך בסיכון. האם הזוגיות תשרוד אם היא תפסיק להכיל?  אם הוא יפסיק להיות מוכן לשאת שעות של בדידות? האם הילדים יסבלו מטראומה אם נותיר אותם לפעמים להתמודד לבד עם קשיים? האם ימשיכו לבוא לבקר אם נפסיק לתמוך בהם כלכלית מעבר ליכולתנו?

זה לא מה שעשו לך שגורם לרוב סבלך. זו הישרדות בהקרבה עצמית שפיתחת פעם כאשר לא היו לך כלים אחרים להתמודד עם תפקיד לא אנושי שהטילו עליך. אתה מאבד את עצמך ברגעים בהם אתה בוחר שוב להקריב את עצמך.

הכישרון לא לעשות

הכישרון לא לעשות

יאיר כספי

אי עשייה קשה לאנשים שנדמה להם שהעולם עומד על המעשה הבא שיעשו, משפט שיאמרו, או אהבה שמוטל עליהם להעניק למישהו.

אי עשיה היא מתנה המחכה לך. פטור מנחמדות מוגזמת. מהצלת העולם. מדאגה בלתי פוסקת לכל בני הבית שנדמה שלא יאכלו אם לא תזכירי להם. היא אחד התיקונים החשובים של זו שקיבלה על עצמה לאהוב את אלא שלא זכו לאהבה, ושכחה להכליל את עצמה ברשימה.

אי עשייה היא ביטויה העמוק של ידיעה על חשיבותנו הזעירה. היא משקלנו האמיתי לפני שקולקל באחריות יתר שהטילו עלינו, או בשאיפה למצוינות שבה אנו מפצים את עצמנו על ספק לגבי ערכנו.  היא רשות מהפכנית שאינה מוכרת לבעליה להקדיש שעות ביום לבזבוז זמן מרפא. כמו שתיית קפה מול הים הגדול שהתבוננות בו משיבה אותנו לגודלנו האמיתי.

אי עשיה היא איזונם ההכרחי של חיי המעשה שבהם את מונעת מתחושת משימה וזוכה לערך על פי תרומתך. לעשות ולהיות בלא מעשה הם שני כישרונות המשלימים ומתקנים אחד את השני. עת לעשות. עת להיות. יש חרות הנמצאת בהתגייסות לתפקיד המוטל עליך. יש חרות באי עשייה.

להיות בלא מעשה היא חזרה לערך העצום שהיה לך כשהתבוננת בעולם מן העריסה. כשהקדשת שעות ביום למשחקים שלא הייתה בהם תרומה לאומה, למשפחה, או לקריירה שלך, ונהנית מכל רגע. מי שלא זכה למתנה הזו בילדותו, לא מאוחר לו לבנות עריסה לעצמו.

הוויתור על העשייה לזמן מה היא קבלת הזמניות וההשתנות המתמדת של החיים שאינה ידועה למי שמזהה את עצמו עם תפקיד שהיא ממלאה היום. אי העשייה היא עיקרו של קורס ההכנה לפרישה.

אי העשייה היא חלק מקסמה של עשיית שטויות. שאין להם שום תוצרת למעט שמחה. אי העשייה היא שער השלווה שאין בה צורך לאחוז בדבר מה.

אין דבר חדש בחוכמת אי העשייה הנסתרת מדור שמאמין בגאולה הבאה מחדשנות טכנולוגית, שדרוג, קניות, ומיצוי כל ההנאות האפשריות. אי העשייה היא המדרגה הגבוהה שחכמי המזרח שאפו אליה. היא מהותה העמוקה של השבת מן המקרא. יום שבו יש סיכוי שתגלי כי חלק גדול מהדברים שאתה זקוקה להם זמינים ומותרים וניתנים לך בלי שתעשי.

אי העשייה היא תרופתו של אחד מסוגי הדיכאון הנפוצים והלא מאובחנים. דיכאון העייפות הכרונית שבעליה לא מרשה לעצמו מנוחה. דיכאון שתיקונו אינו בביטוי רגשות, בתובנות, בפרידה מן המדכאים, בפעילות גופנית, או בתרופות. דיכאון שהוא זעקה לאי עשייה שהנפש המזהה עצמה עם פעולותיה לא יודעת לשמוע את צלילו.

דיכאון שיירפא בחופשה ארוכה. מספר חודשים לפחות. אולי שנה. שאחריו תלמדי להוסיף את אי העשייה כמרכיב קבוע בעולמך. שעה שעתיים ביום, בנוסף לשעות השינה. יום אחד לפחות בשבוע. חודש בשנה.

אי העשייה היא האושר המפתיע שזכתה לו אם לחמישה ששבועיים בסגר לבד בחדרה היו לה התקופה המאושרת בחייה. והתגלות דומה שזכתה לה אישה שעבדה קשה עשרות שנים. ששה חודשים שבהם בחרה לקבל דמי אבטלה הביאו לחייה שקט שלא ידעה.

מדברי חכמים (ג' לנון) למדנו: "זמן שבזבזת היטב איננו זמן מבוזבז".

ההלכה שאיבדה את התורה ואובדן האומה הישראלית

ההלכה שאיבדה את התורה

ואובדן האומה הישראלית

יאיר כספי

הכעס על "ההלכה" ההולך וגובר בתנועת המחאה, מוצדק מסיבות שחילוניים לא יכולים לדעת אותן. ולדתיים אסור לדעת אותן. ההלכה איננה התורה.

הסוד השמור של מדינת ישראל מסכן אותה יותר מאויביה. עד שאינו יוצא לאור היא אינה יכולה ליצור דרך חיים שתאחד את פלגיה.

התורה הייתה מפעלו העיקרי של העם העברי ויסוד זהותו. עם החוקר את תפקיד האדם וייעודה של החברה האנושית, ומציב חזון לאורו היא מוזמנת להתפתח. ההלכה היא שריד מצומצם של מפעל חד פעמי בתולדות האנושות. חולשתה העיקרית איננו במה שהיא כופה ונדמה לעתים כלא קשור לחיים היום, אלא בעיקר במה שחסר בה.

יש בה הרבה הודיות שאתה נאלץ לומר גם אם לא קיבלת דבר מהן. הן עושות אותך לילד מנומס ומפוחד, שמא החמיץ אחת מהן, במקום הודיה חופשית שתכיר לך את מתנותיך וכוחותיך. 

יש לתורה תפילה שפותחת לאדם שער לרצון שאינו נודע עד שאתה משמיעו למי שיכול להיענות לו. אך כשההלכה כופה עליך מאות שעות של תפילות שאינן שלך יש סיכוי קטן שתפילתך תתגלה לך.

יש להלכה תודעת חטא שהפסיכולוגיה המתמודדת עם הפרעות האישיות שנעשו למגיפה זקוקה לה נואשות כתרופה. אך נאסר עליה להוסיף את הגבולות החדשים שהעולם זקוק להם.  רשימת החטאים נסגרה מזמן, ואסור להציע אותה כשאלה פתוחה.

יש בתורה עונש שהוא מתנה: התוצאה הישירה שאדם משלם על השתמטות מאחריותו, המאפשרת לשוב ממנה אל החטא ולתקנו. מי שלא למד מקצוע ואינו עובד יחיה בעוני שאיננו ניסיונו אלא עונשו. אך בצמצומה ההלכתי נותק הקשר בין המחדל ותוצאתו. כשמייחסים את הסבל לחטאים כלליים כמו אי שמירת כשרות או שבת. אובד השער לתיקון הטעות האישית.

ישנם הרבה איסורי עבודה זרה העוסקים במאבק בעבודות אלילים כנעניות יווניות ורומיות שעברו מן העולם. אין ניסיון לסמן את אמונות השווא של העולם הפוסט מודרני, וסירוב גמור לראות את עבודות האלילים של יהודים המייחסים אלוהות לעצמם.

ישנה בתורה הבנה חד פעמית החסרה בפסיכולוגיה של ההצפה הפוסט טראומטית כניסיון שאדם עוד לא עמד בו. אך ההלכה אינה מבקשת את האתגר האישי המיוחד המוטל על בעל הניסיון אשר בהתגייסות אליה הוא מתחיל להתגבר על פציעתו. במקומם חולקים עמו עצה סיטונאית להקפיד יותר על כשרות, שבת, ולימוד תורה שאינם נוגעים בלב פציעתו.

יש בה הרבה איסורים על אכילת מאכלים לא כשרים ושום מצווה על אכילה בריאה. אפילו האיסור על העישון עוד לא נודע לה.

ישנם עשרות איסורים על דברים שאסור לעשות ביום האחד בשבוע שבו צריך לשבות, לצד היתר להתמכר ביתר השבוע לקריירה, כסף וקניות שבהם אדם מאבד את עצמו.

יש "טהרת המשפחה", המאפשרת לאישה לשמור מרחק כשהיא צריכה,  ואין הגנה על נשים מבעלים המדכאים אותן, מכים אותן, מונעים מהן אהבה, אונסים אותן, או מותירים אותן עגונות.

יש המון מצוות למי שמחזיק בעבדים. ושום הנחייה ליחסי עבודה כמו שהם נראים היום.

ישנן מצוות על מתן תרומה, מעשר, וצדקה, ואין חובה לעבוד ולשלם מיסים שמהם יוצאת היום התמיכה העיקרית בעניים, נכים, אלמנות, יתומים, אימהות חד הוריות, וזקנים.

יש מצוות של חקלאות קדומה, ומסחר בשוק, ושום מותר ואסור בפיתוח תעשייה, בהגנה על הסביבה, במניעת השתלטות התאגידים ועידוד ההתמכרות לקניות.

יש בהלכה הכרח בל יגונה לעמיד מלך ולהישמע לו. אך אין לה שיטת ממשל לנהל בה מדינה בת זמננו.

יש להלכה עונשים כמו חרם, נידוי, מלקות וסקילה. אין לה שיטת משפט שיכולה לשמש מדינה.

ישנן עשרות מצוות על זכויותיהם המיוחדות של הכוהנים והלוויים המשמשים בבית המקדש, ושום מצווה העוסקת בשמירת מעמדם וכבודם של המקדישים את חייהם לבניינה ולהגנתה של מדינת ישראל.

הדברים הכתובים כאן ידועים, אך אסורים בדיבור בין מאמינים. מוסתרים ומוכחשים במעבה של הסברים ותירוצים שעניינם להגן על שומרי המצוות מהגילוי המזעזע שאין בידיהם תורת חיים.

התורה שהמשיכה להתפתח במשנה ובתלמודים, צומצמה בפזורה לצרכי ההישרדות של קהילת גולה. מי שאומר היום "עם ישראל" מצמצם אותו רק לבני מגזרו. חזון הנבואה על תיקון עולם דרך חברת מופת שלאורה ההיסטוריה האנושית יכולה להתכוון חדל להיות חובה יהודית.

הצמצום החמור של ההלכה איננו רק תאונה היסטורית. יש מאחוריו שיטה דתית להסתדר עם אלוהים. לתחום את סמכותו למקומות שאפשר לשלוט בהם. קח חדר אחד בדירה. את המטבח. קח יום אחד בשבוע. את השבת. קבל חגים, תפילות, ולימוד תורה. ושחרר אותנו מאיסוריך ומצוותיך בשאר תחומי החיים.  

את המעט שנישאר מן התרי"ג, שאת רובו אי אפשר לקיים,  מרחיבים בעזרת החמרות כדי לתת לו נפח של תורת חיים.

לימוד התורה המתמקד במחלוקות הלכה מן העבר שמתוכן התפתחה ההלכה, נמנע מלעשות את מה שבית מדרש נועד לו: לדרוש את ההלכה לתביעות החיים. על השינון העקר מקבל גבר יהודי פטור משתיים מן החובות הקשות של האדם: האחריות לפרנסת משפחתו, והחובה להגן על עמו מפני אויביו.

ההלכה איננה התורה. פסקי הלכה אינם דעת תורה. שריד יש בידינו של מפעל עצום שבנה אותנו כעם והשפיע עמוקות על תולדות האנושות. יש בנו האוחזים בשארית הפליטה שנותרה ממנו כדי שלא יאבד לגמרי. האחיזה הכפייתית לא מאפשרת לו לשוב להיות תורת חיים.

שמירת הלכה איחדה את העם היהודי המפוזר בגלות והייתה יסוד הישרדותו. שרידי הלכה, שחלק קטן מיהודי העולם שומרים היום, מפרידה בין יהודים. הניסיון לכפות אותה בהפיכה משטרית נעשה לסכנה הגדולה ביותר לקיומה של מדינת ישראל.

אנחנו עם בדרך שבה אנו מבינים את העולם ומגלים את תפקידנו בו. כדי שתהיה לנו אומה שדרך חיים מאחדת אותה, דתיים צריכים להודות שאין בידם תורת חיים, וחילוניים צריכים לדרוש, לצד זכויותיהם, גם את חובותיהם. התורה צריכה חילוניים שמותר להם לשאול שאלות פתוחות על מצוות, ודתיים המוכנים להיפרד מחלק מהתשובות שהם שומרים עליהן.

אינני יכולה לנשום, אומרת התורה לשומריה. אין לאן לצמוח. שורשי נקטעו. ידי ורגלי לא נכסים למקום הצר. לבי הושאר בחוץ.

אני רוצה חיים, היא אומרת. אתה בנית לי מוזיאון. אני רוצה לפגוש אנשים, אתה לא מרשה לי לצאת מהשכונה. אני נשמה חופשית שעשית שפחה למנהגיך. אני הים שאינו נגמר ואצלך אני מקווה שכונתי. היית לי שומרי. היום אתה הסוהר שלי. לא תכיר נביא אם יופיע. לא תקשיב לבת קול.

היהדות נגד מדינת ישראל

היהדות נגד מדינת ישראל

יאיר כספי

הם תעתעו בנו להאמין שזהו דיון לגיטימי על ההבדל שבין שיטה משפטית אחת לאחרת כדי להסוות את יעדם הסופי. האויב ההיסטורי של רוב תומכי הרפורמה איננו האקטיביזם השיפוטי.

זה לא דרך התנהלות בית המשפט העליון שאינה לגיטימית בעיניהם. זו לא החלטה כזאת או אחרת של בתי המשפט שאינה חוקית ביניהם. זה לא תהליך בחירת השופטים שאינו לגיטימי בעיניהם. זה לא מעמדם של היועצים המשפטיים שאינו לגיטימי בעיניהם.

לא חוקית היא המדינה אשר לתדהמתם עם הקמתה לא בחרה בתורה ובהלכה כיסודות למערכת המשפט שלה והעדיפה את  חוקי הגויים ושיטתם המשפטית.  

זהו פשר העקשנות הסתומה של המחנה שאיננו מתרשם מפירוק החברה הישראלית, ממשבר כלכלי קשה, מאובדן אומת ההייטק, מאבדן הנכונות לשרת בצה"ל וממלחמת אחים. יש להם "דבר תורה", ייהרג ובל יעבור, העומד מעל כל אלו.

ביבי המשותק מאימת דינו, הוא עבדם של  המנצלים את תלותו בחברי הקואליציה שלו. היהדות החרדית האשכנזית. היהדות החרדית הספרדית, והיהדות הלאומנית, שמצאו להן את חמורו של משיח ומפתות אותנו לחבוט בו. גם אם ראש הממשלה מבין את חומרת המצב, כבר אינו מסוגל לקבל החלטה.  

"היהדות" של שותפי הקואליציה אינה היהדות. אך בהעדרה של יהדות בעלת השפעה שהפנימה את מדינת ישראל בתורתה, היהדות החרדית-חרדלי"ת מנהלת את המדינה.

"יהדות" שלא הפנימה את גבולות הדמוקרטיה. "יהדות" שאויבה הוא הקידמה, התרבות המערבית, בית המשפט, זכויות הפרט ומילואימניקים. ההלכה המאפשרת כשחייבים להתפשר עם שלטון שאינו לפי חוקי התורה, אוסרת להתפשר כשהכוח עבר למחזיקי הדת.

"היהדות" דורשת לעצמה את המדינה כשלב בתוכנית האלוהית שבה המדינה אף פעם לא הייתה של אזרחיה. עבודתם הקשה ושירותם הביטחוני רב השנים היו דרכם הלא מודעת לשרת את בעליה האמיתיים של המדינה. נושאי תכליתה שהגיע זמנה להתגלות.

יהדותי נתנה לי את הגדולה במתנותי, את עצמי. אך מדינתי לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד במלחמה ש"היהדות" כופה עליה. כי "היהדות" לא מסוגלת להחזיק מדינה. אין לה שיטת ממשל מתאימה. אין לה שיטת משפט מתאימה. אין לה שיטה כלכלית מתאימה. היא לא מסוגלת לקיים צבא ולחלק גדול מחבריה אין אפילו מקום עבודה.

הקונפליקט הלא פתור של ישראל, שאת פתרונו דחינו במשך שבעים וחמש שנה והעלמנו מתחת לפני השטח בפשרות זמניות, עלה במלואו ואי אפשר יותר להדחיקו. הסכמה כבר אינה אפשרית בין "היהדות" התובעת לעצמה את המדינה, והמדינה התובעת את ריבונותה.

לא משנה מה אתה חושב על הרפורמה המשפטית. לא משנה איך התחיל הקונפליקט הנוכחי. לא משנה מי התחיל ומי אשם. מוטל עליך היום לבחור צד בקרב על מדינת ישראל.

אם מדינת ישראל תגבר היהדות תישמר כזכות לפרט.

אם היהדות תנצח מדינת ישראל תאבד.  

התהום עולה

התהום עולה

יאיר כספי

פעם בכמה עשורים התהום עולה.

האדם מתייאש מן המאמץ הקבוע הנדרש כדי להישאר אדם – להשיב לתהום את השיגעון שלפעמים נמלט משם.

מופיעים מנהיגים שאומנותם שחרור הסכרים, המונעים את עליית התהום. סוד משיכתם בהיתר שהם נותנים לאדם לעשות את מה שנאסר עליו מן היום שהוזמן להיות אדם.

נשיא הדמוקרטיה הגדולה שחרר את התהום ששילחה המונים לעלות על בית הנבחרים. מנהיגה של הארץ הגדולה בעולם מקריב את שכניו, את עמו ואולי את העולם כולו ובלבד שלא יצטרך לוותר על אחוזים ממדינה אחרת שהם "חלק ממנו". בירת התרבות האירופית נתהפכה במאה שעברה לתהום שבלעה אותנו, כמו גם את עצמה ושכנותיה.

התהום מלפני הבריאה כשהארץ הייתה תהו ובוהו. לפני שנשמע הקול שזימן עולם ואדם למלא את ייעודם. מקום משכנה של ההתנגדות למעשה היצירה. מקום מחבואם הרוחש של שונאי הגבול והחוק. המקום בו נשמרים היצרים הקמאיים שנאלצנו לרסן כדי שנוכל להקים חברה אנושית.

פעם בכמה עשורים מתעורר כנעני שדימינו כי נשלם תהליך בריאתו כעברי. ויוצא להרוג בחברי שבט כנעני אחר שהוא שונא. אינו מצליח יותר להדחיק את תסכול הוויתורים הקשים שבזכותם שרדנו כעם והצלחנו במאמצים גדולים להחזיק יחדיו שבטים הנושאים מחלוקת שאין לה פתרונות שלמים.

פעם בכמה זמן עולה התהום. זעם רצחני של "זה הוא או אני" משתלט על התודעה. "משילות" מפתים אותך סוכני התהום בשליטה שלא ניתנה לאדם. אין לך משילות על בני זוגך בלי לדכא אותם. אין לך משילות על ילדיך בלי לכלוא אותם.

זו האוטנטיות שלי, אומרים אנשים, שבלעדיה אין אני. זה אני האמיתי שבלעדיו אין משמעות לשום דבר שהשגתי. זה אני על מלא. סוכני הכאוס מדמים לשווא שהם נאמנים לעצמם. לא יכירו התהום שהם עובדים אצלה.

תביעה למימוש עצמי מושלם בלי עידון ופשרה שהמסורת והתרבות כפו עלינו ובה אתה מוותר על חלקים בעצמי הפרטי או המגזרי לטובת גדילה ושייכות לעצמי גדול יותר.

זעם קדוש לבעליו שהוא מוכן, כדי לשחררו, להרוס את ארצו וגם את עצמו. ובלבד שיזכה להרוס את הגבול ששמו לו. נדכא את אויבי התהום, השופטים. נעשה רפורמה משפטית שתוציא מדעתו חצי עם. נבריח את הכסף. נחנך ילדים לא לשרת. לא נגיע כשיקראו לנו למילואים. תהום משחררת תהום.  

התהום גדולה ממי שמשחרר אותה. מי שפתח את סכריה, ומתחרט, אפשר שלא יוכל להסיגה למקומה. התהום כבר זורמת ברחובות.

מותר לי לומר שאני מומחה לעליית התהום בהכשרתי המקצועית, כמו גם בניסיון שרכשתי בבית אמי, שבו התהום הייתה עולה פעמיים בשבוע. ולא היה לי דבר לעשות, רק להצטנף בפינתי ולקוות שהתהום לא תבלע אותי, בפעם הזאת.

כי התהום שולטת עכשיו.

איפה אלוהים נמצא

איפה אלוהים נמצא

יאיר כספי

אלוהים, למדנו, נמצא כשאתה מתנהל מולו במעשה שציווה אותך.

אם אינו נוכח בחייך כדאי לבדוק האם מעשים שקיבלת עליך כחובתך אינם דרכך להשתמט מתפקידים נוספים שהוטלו עליך ואפשר שעוד לא גילית את קיומם.

אם יש לך אלוהים בהחמרות שאתה מטיל על עצמך, אפשר שאינך מכיר את האל הנדיב. חצי אלוהים גרוע מהעדרו.

אם אין לך אלוהים ברוח, אפשר שאיננו שם כי הפרדת את הרוח מן הגוף, שהזנחת. גופך גם הוא אחריות שהוטלה עליך.

אם אינו נמצא בחייך, בשגרת יומך, אל תחפש אותו בהתעלות, סגפנות, או הקרבה עצמית. אפשר שהוא מחכה לך בתפקיד שהטיל עליך – להתגייס להתמודד עם מצוקה ייחודית שלך.

אם אלוהים נעדר משברי חייך בקש אל הנגלה כשאתה מתגייס לניסיון אישי, שלא כתוב בשום מקום שתצטרך לעמוד בו, ואתה חייב.

אם אתה מחכה לנצר מבית דוד, ולא שאלת אם נסתרת כוונה בדמוקרטיה, מנעת מעצמך אלוהים שהעניק בזמן הזה לכל אדם מקצת מן המלוכה.

אלוהיך אובד לך כשאתה מגלגל עליו אחריות שהטיל עליך. אם עשית את אלוהיך אחראי לפרנסתך, לא תדע את האל שחלק עמך את חכמת המעשה וגידל אותך לקחת אחריות להביא את לחמך.

אם אין לך אלוהים בעבודה, אפשר שאתה מחמיץ את מי שהעניק לך יכולת נדירה, שלא נודעה בין בעלי החיים, והזמין אותך להיות שותפו למעשה היצירה.

אם אתה מטיל על אחרים להילחם במקומך אינך מכיר את האל שהטיל עליך להגן על עצמך. אם אלוהיך צריך לגבור במקומך על אויביך, לא תדע את הרוח הגדולה הנגלית לפעמים בשדה הקרב הקשה, לחייל הנענה לשליחות שהוטלה עליו, גם אם יאבדו בה חייו.  

אם יש לך אלוהים ששוכן בהר אחד, או גבעה, אובד לך האל שהלך עמך במדבר והיה עמך בכל מקומות גלותך. 

אין אלוהים במקום שמצמצמים אותו להיות אלוהי מגזר. אם אתה זוכר אלוהים כשהתגייסת לעזור לאנשים בדרכים, או השאלת ציוד רפואי לזקוקים לו, אפשר שהוא נמצא במקום שמבקשים ניצוץ ממנו בכל אדם.

אם שלטון שזכית בו פוטר אותך מאחריות לאלו שאינם בשלטון אין לך אל בכלל ישראל. אם אין לך אל בכלל בני אדם. הדומים לך והשונים ממך, הקטנת את מלך מלכי המלכים להיות אלוהי השבט שלך, כמנהג הכנענים.

זכור נא שהציבור שאינך מוכן להתחשב במה שאינו יכול לחיות אתו, הוא זה שדחה בעבר, או פטר אותך מחובות שלא יכולת לחיות אתן. דע שמי שאתה כופה עליו היום לחיות עם חוקים שלא יוכל לחיות אתם, יכפה עליך מחר חוקים שלא תוכל לחיות אתם. וזה כמובן יהיה סופה של שותפות שברירית שרק במאמצים רבים וויתורים קשים הצלחנו לקיימה.

אם צרכי המחנה שלך עומדים מעל לכל ופוטרים אותך מן החובה לעשות ככל יכולתך כדי למנוע מלחמת אחים אפשר שכל  מצוותיך האחרות לא ימנעו את אובדננו.  

אני יודע שיש לך פטור מוכן ממוריך לכל השאלות ששאלנו כאן. האם הפטור הזה יוציא אותך מן הגלות שאתה חי בה וימצא לך אלוהים בארצך?

אלוהים נמצא במקום שבו אין מכפיפים אותו לאנשים. אם אין לך אלוהים שסמכותו גדולה ממוריך, אתה מצמצם אותו למידת אדם. לשווא תקרא לו מלך מלכי המלכים.

אם יש לך אלוהים רק בקברי צדיקים, אפשר שאפסנת אותו ברוחות מתים, ולא תמצא אותו בחיים.

אם יש לך אלוהים רק במשיח שיבוא, הוא יעלם לך בשאלה קשה ששואלים אותך ואתה חייב לה  תשובה היום.

אם אתה עושה את כל המצוות שהורישו לך אבותיך, ובכל זאת אינך חש בנוכחותו של אלוהיך, אפשר שאתה אוחז באל שהיה למישהו בעבר, ואינך יודע את האל שהיה, יהיה, ונמצא.

אני יודע שאתה וחבריך אינם מקשה אחת. אני יודע שיש לך נפש חיה וקיימת. מפרפרת, מחפשת, מתלבטת, עולה ויורדת, מנסה, נאבקת או מתייאשת. אני יודע שאתה חי חיי תנועה ורגש, חיפוש וגעגוע, מבקש אמת ורוצה לגעת בלב פנימה.

אני יודע שהתעוררת. שאתה מרגיש חיסרון ולא סותם אותו במילים מצוטטות, אלא עושה הרבה תנועות של חתירה, חיפוש נואש, ורצון להתקדם, שהתורה שקיבלת על עצמך אינה משתקת.

אני יודע שאתה מקבל על עצמך, כאיש הנאחז בתיבה בשעת מבול, להיות השומר האחרון של אמת חסרת תחליף, שנדמה שנכחדה  והיא עומדת לעבור מן העולם. יש לי כבוד למפעלך הייחודי שאני מזדהה עם תכליתו וההקרבה שהוא דורש ממך. נדמה לי שמצווים אותך היום להוסיף לו דבר מה.

המדינה לא הלכה, אתה הלכת

המדינה לא הלכה, אתה הלכת

יאיר כספי

תחילה ויתרת על התפקיד שהיה לך בחזון שלאורו הלכת.

ולא ידעת כי בחברת המופת שביקשת להגשים שיכנת את התורה שממנה דימית כי נפרדת בעלייתך לארץ – חזון הנביאים לבנות ארץ שהעולם לא ידע, המתקנת את יושביה, ומעמידה אתגר לעולם.

אתה שאמרת לנו מהו היעד. מה התכלית. באיזה נתיב נגיע לשם. אתה היית גדול מורי ההלכה של הדורות האחרונים ולא ידעת. סמכותך לא הגיעה מהישגי התרבות הכללית שהפנמת, אלא מהחובה העברית שאתה וחבריך, מגשימי חזון הדורות של השיבה לציון, השבתם לחיים.

כשוויתרת על החזון חשבת שתוכל להסתפק במדינה רגילה, כמו בכל מקום. ולא ידעת שאין אנו מתקיימים ללא מפעלנו.

הוויתור על המנהיגות

בוויתור על החזון החל תהליך צמצום החובה הישראלית. שומר חוק. משלם מיסים. עובד בהייטק. הולך למילואים. לא נזקקת יותר למורי דרך, ולא נולדו לך.

כשהיית מנוהל מול חובותיך, ביקשת מנהיגים שקיבלו את סמכותם כדוברי צו הזמן של האומה. הזמנת אותם לגלות לך את תפקידיך, קיבלת עליך אתגרים שהציבו לך, והסכמת לקבל מהם גבולות למימוש עצמי הבא על חשבון תפקידיך.

בוויתור על החזון החל תהליך אבדן המנהיגות שאסרת עליה להעמיד מטרות להתפתחותך. תפקידה צומצם  לשירות האינטרסים הקבוצתיים שלך. בחברה שבה מצמצמים חובות אין מנהיגות. מי שניסה לגדול לתפקיד של מוכיח ומאתגר חוסל מייד.

אבדן ביקורת התרבות

באבדן החזון אבד לך כישרון עברי מיוחד שהיה לך. מבקר התרבות, הרואה את מחלתה, נפילה חוזרת להפרעה נרקיסיסטית שבה אדם שם את עצמו או את קבוצתו מעל לכל, ומאבד את מידתו האנושית.

אבדה לך היכולת לסמן אמונות שווא שרוב העולם מחזיק בהן, ולא ליפול בהן.

 כשהעולם המערבי, בעקבות כישלון האידאולוגיות הגדולות של המאה העשרים, ויתר על חיפוש הכלל הנכון לכולם תמיד והעמיד במקומן את חופש הפרט והמימוש העצמי, לא ידעת לומר שישנה בעיה עם הגשמה אישית הנעשית ליעד בלעדי.

אני מעל לכל גרוע כמו האומה שלנו מעל לכל.

הפרט מועמד לפני הכלל

את הכלל שתבע ממך להקריב את עצמך על מזבחו, החלפת בהיפוכו. בהקשבה לצרכיך ולרצונות לא מודעים שלך מצאת גאולה מאלו שלא ראו אותך, לא שאלו לרצונך, ודיכאו את השונות שלך.

במקום איש החובה העמדת כמופת את האדם המחובר לעצמו, עומד על זכויותיו וממש את צרכיו. קבלת הזכויות שוב אינה מותנית יותר במילוי חובות. מגיע לך.  

אבדן המשמעות

כשהתנהלת מול תפקידיך, מילוים נתן לך ערך מתוך שותפות במפעל רב משמעות. כשגדלו זכויותיך ונתמעטו חובותיך התחלת לחפש את הסיפוק שנעלם מעשיה משמעותית בתורות של אושר אישי, בקניות, בבליינות, בסקס או בתוכניות בישול.

חזון מוסרי מצומצם

הריכוז בעצמם לווה אצל חלק מן האנשים שאיבדו את חזון תיקון האדם בחוסר נחת מסוים. כדי להשיב מידה של התעלות מוסרית היו שבחרו נושא אחד ועשו אותו לאידיאל של ויתור עצמי והתחשבות בזולת: השלום. אתגר ראוי שאיבד את גבולות תוכלתו כשהועמד לבדו כתוכנו היחידי של המוסר. השלום התאים במיוחד למי שלא רצה שיטילו עליו שום חובה, כי ייתכן שגם הוא איננו אפשרי.  

מה שנכון לך

את החלל שנותר במותה של המנהיגות הרשאית להורות לך דרך מחייבת, מילאת במאמנים, מטפלים ומורים רוחניים. הם ידעו לזהות צרכים שלך ולממש אותם ותיקנו חינוך שבו גידלו אותך לשרת את המדינה, המגזר, הקיבוץ, או המשפחה.

בהתמקדות במה שנכון לך הלכת והצטמצמת.

איבדת את היכולת לראות את מה שנכון למשפחה. טוב לזוגיות. נכון לחברה האנושית. חינוך ילדים שיש להם בעיקר צרכים ללא אתגרים הקטין אותם. זוגיות משפחה ושייכות נעשו משימות כמעט בלתי אפשריות.

כשהפרטת את עצמך לדעת, ויתרת אט אט על שרידי האחריות ההדדית, שפעם בנתה אותנו כקבוצה של אנשים המשתתפים אחד בחיי השני.

כשאבד הכלל המזמין לפעמים לוותר על מה שטוב לך לטובך הזולת, הכנת את הקרקע לאלו שיעשו רק מה שנכון לקבוצה שלהם. וימחקו את הכלל הישראלי. 

אבדן התכלית

כשהעמדת את הזכויות והצרכים מעל לחובות, במקום לצידן, ועשית מחובה מילה מגונה, לא ידעת שאתה מונע מילדיך תכלית וייעוד שטיפול פסיכולוגי אינו יודע להשיב.

מי שהתייאש מן המטפלים שלא עשו אותו מאושר למרות ששמו אותו במרכז, קיבלו אותו כמו שהוא ולא שפטו אותו, הלך לחפש מקום שבו יש חובה ותפקיד שאינם עוסקים רק בו.

בוויתור על החזון והאתגר לא ידעת שאתה מכין את הקרקע לחזרה בתשובה של ילדיך, שמצאו את המקום האחרון שבו מתנהלים מול תכלית וחובה – בבני ברק.

ביטול השיפוטיות

כשרצית לעשות מה שטוב לך ולהיפטר מרגשות אשם על זניחת הערכים, התנועה, המדינה והמשפחה ביקשת שיקבלו אותך כמו שאתה היום וביטלת את השיפוטיות. אין יותר מותר ואסור. יש רק מה שמתאים או לא מתאים לך. כשלאיש לא הייתה יותר  זכות לעמת אותך עם מעשיך, גם הפושעים נפטרו מהבושה שפעם עצרה אותם לפעמים.

כשביטלת את השיפוטיות לא ידעת שיבוא מי שישתמש בכך כדי לבטל את בית המשפט.

אובדן הבלמים

כשלא רצית חובות שנתגלו לאנושות מזמן ואינם משתנים הרבה עם השנים, ויתרת על אוצרות הידע של התרבות ושל היהדות על אדם וחברה אנושית ההולכים ונאספים, חלקם מתאשרים, חלקם מתקדמים. המרת אותם בחרות מדומה שהבטיחה האמונה בקידמה, ואבדת את הבלמים העוצרים את האדם רגע לפני שהוא מאבד את עצמו.   

כשהחזרת את החזון שלא רצית שיכביד עליך לשומרי הספרים היהודיים לא ידעת שאין להם שום כבוד למפעלך. אין דבר קדוש למדינת ישראל שלא יעזו לגעת בו.

כשזרקת לפח ערכים ישנים, שאסור לגעת בהם, הכנת את הקרקע למי שיזרוק לפח את הדמוקרטיה.

לא לקחו לך

כשוויתרת בתחילת הדרך על היהדות לא הרגשת שאיבדת משהו. עדיין הייתה בידיך חברת המופת שהחזון העברי התגלם בתוכה.

אחר כך ויתרת על הציונות שנראתה מטופשת כשיש מדינה.

כשהתאהבת בשוק החופשי, שטוב לכלכלה, אך הרסני לנשמתך, חברת המופת התפוגגה מעצמה.

עכשיו אתה בוכה. הלכה המדינה. לקחו לי אותה.

לא לקחו. נתת. לא הלכה. אתה הלכת.





נסתיימה ההרשמה לתכניות בתשפ"ג

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור כ"ד

 תשפ"ג 2022 – 2023

תכניות "זום" ברשת

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית של טיפול קבוצתי מאתגר המיועדת לתלמידים המבקשים להתמודד עם תהליכי שינוי משמעותיים, יכולים להביא את עצמם לעבודה בקבוצה ולהתגייס לתהליך העזרה ההדדית. 

התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה. התכנית אינה כוללת לימודי מקורות או הרצאות ואינה מותנית בלימודים קודמים. התכנית אינה מתאימה למי שזקוק לטיפול תומך.

פסיכולוגיה ביהדות משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה הפסיכודינמית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. התכנית פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני 14 שנים למכון עצמאי.

תכנית המבוא

בנובמבר 2022 נפתח קבוצת בוקר וקבוצת ערב ברשת (קבוצות "זום") בנות ארבע עשר מפגשים כל אחת. המפגשים השבועיים, בני שעתיים כל אחד, מועברים על ידי ד"ר יאיר כספי.

סיום מוצלח של תכנית המבוא מאפשר להצטרף לקבוצות עבודה הפועלות עשרה חודשים בשנה.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ,שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

סיפוריהם של תהליכי עבודה שנעשו בתכנית נמצא ב"ספר הכישרונות" שראה אור לאחרונה בהוצאת "ידיעות אחרונות".  מבוא לשיטת התכנית נמצא בספר "ניסיון" (כנרת, זמורה-ביתן, דביר). מבחר הרצאות מצולמות ניתן למצוא ברשת.

סדרי הרשמה

דמי השתתפות:

דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 2300 ₪.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  

קבוצת המבוא בימי ג' בבוקר בין השעות 11:00 – 13:00 תפתח ביום 1.11.2022, ז' בחשוון תשפ"ג. קבוצת המבוא בימי ה' בערב, בין השעות 18:00 – 20:00 תפתח ביום 3.11.2022, ט' בחשוון תשפ"ג. קבוצות אלו יתנהלו ברשת.

מספר המקומות בכל קבוצה מוגבל. שמירת מקום נעשית עם תשלום דמי ההרשמה בלבד.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il  או בטלפון 02-6718928, בימים ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

ביטולים

שני המפגשים הראשונים בתכנית מאפשרים התנסות הדדית של תלמידי התכנית ומנחיה שבסיומם שני הצדדים יכולים לבטל את ההשתתפות. הפסקת הלימודים מזכה בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות (התשלום השני מתבטל). הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תימסרנה בכתב למייל המצוין לעיל, עד יום 13 בנובמבר 2022. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. דמי ההרשמה אינם מוחזרים.

דרישות טכניות

מחשב נייד, או מחשב נייח שמותקנים בו מצלמה ומיקרופון, או מכשיר טאבלט או אייפד. התחברות מטלפון נייד אינה מתאימה לעבודה קבוצתית זו. יכולת לקיים מפגש בחדר פרטי סגור ושקט, ללא הפרעות, שבו קיימת קליטה טובה מאד של הראוטר. לצורך השתתפות בתכנית נדרש לפעמים שדרוג של קו האינטרנט.

פסיכולוגיה ביהדות תשפ"ג

טופס הרשמה

נסתיימה ההרשמה לתוכניות בתשפ"ג. הקבוצות מלאות ולצערנו לא נוכל לקבל תלמידים נוספים בשנה זו.

אבקש להירשם לתכניות של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשפ"ג. נא לסמן:

________ קבוצת ערב ברשת בימי ה' בין השעות 18:00 – 20:00.

________ קבוצת בוקר ברשת בימי ג' בין השעות 11:00 – 13:00.

התשלום בהרשמה מוקדמת יבוצע בשתי פעימות. תשלום ראשון של דמי הרשמה (ללא אפשרות החזר) בסך 460 ₪ יועבר עד ליום 1 בספטמבר 2022.

תשלום שני בסך 1840 ₪ יועבר עד יום 11 בנובמבר 2022.

התשלום מתבצע על ידי העברה לחשבון בנק. פרטי החשבון ימסרו לאחר משלוח טופס ההרשמה במייל.

הרשמה מסתיימת והמקום בתכנית נשמר רק לאחר העברת דמי ההרשמה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ תאריך לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

ב ב ר כ ה,


תאריך _____________________ שם ____________________________

"חילוניים שיש להם אלוהים, דתיים שמאסו בדת" "דור הרצף" היום ב Ynet.

האנשים המחברים את העולמות.

גרסה מלאה בכתב העת של מכון הרטמן:

https://blog.hartman.org.il/post/sequence-generation

גרסה מקוצרת היום ב Ynet

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5358155,00.html

הכישרון למצוא תפקיד לרגע

כשהמצב נהיה בלתי אפשרי, בעבודה או במשפחה, אני שואל מה מצפים ממני, מה אני רוצה שיקרה, מה מתאים לי, מה ימלא את הצרכים שלי, מה מרגיז ומקומם אותי, מה אני לא מוכן לקבל בשום אופן. השאלות הולכות ומסבכות אותי. אני טובע במהומה.

הדבר היחיד שמציל אותי ברגעים הוא שאלה אחת על תפקיד. לאיזה משימה הרגע הזה מזמין אותי?

קשה לי להתמקד בשאלה הזאת האחת. כי אפשר שתפקידי יבוא על חשבון צרכי. כי אפשר שתפקידי יעשה אותי שנוא על חלק משותפי המהומה. כי התפקיד עשוי לדרוש ממני להתגבר על כעסי. כי אפשר שאין לי את הכישרון למלא תפקיד כזה.

ההכרעה להישאר עם השאלה האחת על תפקידי מתחילה לשחרר אותי מן העריצים המנהלים אותי ומתקוטטים ביניהם: המשפחה. החברה. המנהל. הפצעים שלי. היצרים שלי.

השאלה על תפקידי מרימה אותי מהמקום והמצב שהולך ומסתבך. משלל הרגשות הסותרים שאני מרגיש. השאלה על תפקידי מעמידה אותי בפני סמכות אחת יותר גבוהה מכל השותפים למהומה.

כשאני מצליח להתעלות לרגע, ולעבוד, לפעמים לבדי, אצל אתם יודעים מי, הבהירות שאבדה חוזרת, נפתחת לפני דרך. אני זוכה בסמכות להצביע על אפשרות, איסור וחובה. הנכונות לקבל עלי את תפקידי מוצאת לפתע את הכישרון למלא אותו.

מישהו רואה עלי ששמעתי דבר ומתחיל ללכת אתי. נס קורה. השפיות מתחילה לחזור. המצב משתנה.

הכישרון למצוא סמכות יותר גבוהה

האנשים הנושאים עמם מילדותם את הפציעה האנושה ביותר לא בהכרח גדלו אצל ההורים המשוגעים ביותר, או האכזריים ביותר. אלו הם הילדים שהוריהם המשוגעים חלקית או קצת מרושעים נתפסו בעיניהם כסמכות בלעדית.
אמי לימדה אותי דברים מטורפים על העולם ועל עצמי. יכולתי להטיל בהם ספק, כי למזלי מעמדה המשפחתי והחברתי היה נחות. היה לי קשה יותר על דבריו של אחי, שהזיק לי הרבה פחות מאמי, אך בשל מעמדו הסמכותי הצליח במשך שנים לשכנע אותי שאני אדם לא מוסרי.
האיש ששחרר אותי משעבודי התמחה בשחרור עבדים. העברים, שנגזר דינם להיכרת, ונשארו במצרים, האמינו כי זה הוא ייעודם שנקבע על ידי בעל הסמכות הגבוהה בעולם. הם הצליחו לצאת לחרות רק כשהגיע אחד שגילה להם סמכות אחת גבוהה יותר מפרעה.
אפשרות של חירות פתוחה בפני מי שיודעים ששום סמכות שפגשו בחייהם: הוריהם, אחיהם, בני גילם, הלאום אליו הם שייכים, מנהגי דתם, אינם אלא מתווכים חלקיים של סמכות גבוהה יותר. החירות אפשרית למשועבד שיש לו נתיב משלו לנהל שיחה ישירה עם סמכות יותר גבוהה.
האנשים שזכו בהצצה לסמכות אחת יותר גבוהה מכבדים את הוריהם, ורשאים לבחור בן זוג שאינו מוצא חן בעיניהם. מכבדים את החוק, ויודעים לעבור עליו כשהוא נוגד את תחושת הצדק שלהם. מכבדים את המורשת הדתית ויודעים לסטות ממנה ברגעים שאין בה דעת אלוהים.
האנשים שאפשר לעזור להם להשתחרר משעבוד, מוכנים לשקול לרגע את האפשרות שיש סמכות אחת יותר גבוהה מכל מערכת אנושית שהם מכירים. אלו הם האנשים היודעים לזהות פקודה בלתי חוקית בעליל. החמרה דתית שאיבדה את הקשר לכוונת הכתובים. הורים שכופים כללים שנועדו לשרת בעיקר אותם. בני זוג התובעים ממך לשרת את שיגעונם.
האנשים ששרדו בשואה, בגופם וברוחם, אף פעם לא האמינו שאבדן צלם האדם שנכפה עליהם, הוא טבעם האמתי. אלו שאיבדו את הרצון לחיות אפשר שחשבו שהנאצים זכו בסמכות הסופית לקבוע את מעמדם.
האנשים שזכו לגישה אל סמכות אחת יותר גבוהה אינם משועבדים למדינה, לאמא שלהם, לדימוי של עצמם, לערכי זכויות הפרט, למצוות ישוב הארץ, לדקדוקי כשרות, או לחבר'ה הטובים. האנשים שיש להם תמיד סמכות אחת יותר גבוהה הרבה פעמים אינם יודעים שמה שיש להם קרוי אלוהים.
את האיש הנושא בליבו ידיעה על סמכות אחת גבוהה יותר אי אפשר לשעבד לגמרי. גם אם יציית לכללים, לנורמות או לחוקים משוגעים או אכזריים של משפחתו, חברתו, דתו או עמו, יעשה זאת באופן זמני, עד שישוב וישמע בלבו את קול המנהל הכללי. האיש שיש לו תמיד סמכות אחת גבוהה יותר קרוי אדם.

ייעוד האדם, הייעוד העברי, ייעוד מודרני, ייעוד ישראלי

ארבעה מפגשים במכינה קדם צבאית עם ד"ר יאיר כספי

מפגש ראשון: ייעוד האדם

ההתפתחות האנושית על פי המקרא מתחילה בגילוי העולם כמעשה יצירה שיוצרה הזמין את האדם להיות שותפו להשלמת עצמו. ההזמנה העצימה את האדם, ועוררה בו סקרנות גדולה לגבי המזמין, והודיה על מתנתו. התפתחות האדם הייתה כרוכה בשני קשיים: הוא נדרש לריסון יצרי שהבחין אותו מבעלי החיים. והוא גילה שאף פעם לא יהיה אלוהים. שני הגבולות שניתנו לו העלו בלבו מזימה: למצוא לו אל נגיש יותר, שאפשר להקטין את המרחק ממנו, לזכות במשהו מן הנצח שלו, ולקבל ממנו פטור מהריסון היצרי. עבודת תחליפי האלוהים איימה להחריב את התרבות האנושית.

מפגש שני: הייעוד העברי

קבוצה אחת שמרה על זיכרון היוצר שנתגלה לאדם, לא נשלט ולא נודע במהותו. אלו ידעו לראות את החטא הכלל אנושי ומחירו הקשה. הם אסרו את עבודת המתווכים לאלוהים. העם העברי הקים תרבות שעניינה שונה מכל התרבויות האחרות. היא לא מבקשת יותר כוח, יותר עושר, ואפילו לא יותר תבונה. היא שואלת מהו אדם, ובמה הוא נבדל מבעלי חיים ואלוהים. העם העברי יצא למסע מחקר רב דורי המבקש לגלות מהו אדם בכל תחומי החיים. תוצרי המחקר הזה נתגלו בהמשך כבעלי השפעה מכרעת על התרבות האנושית, אך עוררו גם התנגדות קשה הנמשכת עד היום. תודעת השליחות שלא הסתיימה הייתה היסוד למאמץ ההישרדות חסר התקדים של העם היהודי בגלותו.

מפגש שלישי: ייעוד מודרני ופוסט מודרני

הרנסנס ותקופת ההשכלה חידשו בתחילתן את הציווי המקראי לחקות את היוצר במעשיו, בלי מתווכים. פרץ היצירה העצים את האדם וגילה לו הזמנה אלוהית שהדתות הגדולות לא ידעו יותר לראות. ההתפתחות הטכנולוגית לוותה במהפכה של התודעה. האדם המשכיל סמך על עצמו, ביקש זכויות יסוד, ודרש להשתתף בקביעת עתידו. לחלק מן האנשים המונותאיזם התחיל להראות כמו טעות שעבר זמנה. משהגיע העת לומר תודה על מתנות התבונה, האדם הודה לעצמו, והחל לבנות לו אלים חדשים: המדע, הלאום, הסוציאליזם, ההומניזם, השוק החופשי. כשאלו החלו ליפול, החליטו אנשים שאי אפשר יותר לסמוך על שום דבר חוץ מהרצון האישי ה"אוטנטי", כלומר החייתי.

מפגש רביעי: ייעוד ישראלי

פיתויי המודרנה הולידו ייעוד יהודי גלותי חדש: קפוא, מרוכז בעצמו, ועוסק בהחמרות. יהדות שהלכה ונעשתה לא רלוונטית עזרה לאלו שביקשו פטור סופי מן ייעוד העברי ורשות להתבולל. בין שתי הברירות הקשות האלו קמו אנשים שהאמינו כי הייעוד העברי לא הסתיים והסיכוי היחיד לשמור עליו הוא לחדש אותו במפעל לאומי. מדינת ישראל קמה כדי להעמיד חיבור בין החזון הנבואי להישגי התרבות הכללית. היא הולכת ושוקעת בעשורים האחרונים בקיטוב בין שתי קבוצות שמבקשות לברוח מהמשימה הקשה: חילוניות שאיבדה את ייעודה העברי, ודתיות מצומצמת שגם היא איבדה את ייעודה העברי. הייעוד הישראלי הוא כורח ביטחוני. עילת קיומנו. הסיבה להישרדותנו. הוא גם צורך של התרבות האנושית המקוטבת בין מקדשי אלי השווא החילוניים והדתיים. בין שני אלו אבדה לנו היכולת להגיד מהו אדם.

 

עצב נוראי וסיפור של גאולה

"גם אני הייתי ילדה בגבעתים, גדלתי  בהרצוג 13, כניסה ג, בבלוק שבו חיו משפחות קטנות, שני ילדים בכל בית היה מעל לראש,  רוב הדיירים היו עולים מאירופה, רובם ניצולי שואה, או נרדפי נאצים.

וזכר השואה, וההדף שלה, עבר בתוך האינסטלציה של הבנין כולו,  זחל מתחת לכל דירה והיתמר כמו ריח תבשילים בחדר המדרגות.

ספרו של יאיר, מתאר באופן שמועך את הלב ומקמט אותו שוב ושוב – את הדרמה שמתרחשת בחדרי חדרים, באינקובטור שבו גדל ילד בודד ומבוהל, שאימו, אינה ניצולת שואה, אבל נושאת אתה שדים משלה,

זה ספר על ילד הורי, שנאבק לגדל לעצמו דמות של הורה שמסוגל,  מאבק סיזיפי שנידון כפי שמבשר שם הספר – לכישלון

בישראל מסתובבים הרבה ילדים הוריים כאלה, שגידלו את עצמם.  חלקם, חרף הנסיבות , מצאו בתוכם כוחות ותעצומות – והפכו, כמו יאיר – להיות אנשים מאירים שעוזרים לאחרים לגדול.

לכן, לצד העצב הנוראי שיש בספר,  זה גם סיפור על גאולה.

כפסיכולוגית – אני רוצה לדבר על האומץ המקצועי הרב שיש בספר הזה ובפרסום שלו.  אנשי טיפול, נוטים להיעצר מאחורי גדר של אנונימיות,  או "לוח חלק",  נזהרים מאד שלא לחשוף שום פרט על חייהם מחשש שהגילוי העצמי "יקלקל" משהו.  הם מקסימום מרחיקים את החוויה האישית שלהם ומקפלים אותה בתוך דמות בדיונית של רומן שרקחו.  והנה כאן – חשיפה מלאה, אישית ומוחלטת.

בעיני – זו הצהרת אנושיות עמוקה וחשובה, גם עבור המטפלים בכלל . שהם כמובן קודם כל בני אדם, הרבה פעמים אנחנו גדלים להיות מטפלים דווקא מתוך הכאבים שלנו,  שמלמדים אותנו חמלה, ומאפשרים לנו להכיר ולהבין את כאבו ומורכבותו של הזולת".

שלוש דוברות בערב השקה ל"ילד שכמעט הציל את אמו":

שירלי יובל

https://www.youtube.com/watch?v=etEdbHmoFJc

 

תמרה אבנר

https://www.youtube.com/watch?v=WDNHCpd61po

 

ד"ר דריה מעוז

https://www.youtube.com/watch?v=ItssOoRevwY

 

« Older entries