היוצאים מסדום

ליוצאים מסדום אין ברירה והם חייבים לגלות דבר שאנשים דואגים להסתיר מעצמם על רשעותו של האדם, ועל משפחה שהיא לפעמים מקום מסוכן.

ואחר כך לגלות לזוועתם איפה סדום חייה בתוכם, נהייתה לחלק מאישיותם. יש אנשים שיצטרכו לחזור ולעזוב את סדום הרבה פעמים, בכל פעם שתעלה אצלם.

מעיר הרשע יוצאים בלי הידברות ובלי הסכמה. אין הפרידה הזו דומה לפרידות רגילות, שאפשר לחזור מהן לפעמים, או לשמור על קשר עם הנעזבים.

מסדום יוצאים לבד. הרבה פעמים אפשר להציל משם רק צדיק אחד. מסדום יוצאים בידיים ריקות. ללא רכוש ובלי תובנות. מי שניסה לקחת אתו דבר מה, הדבר השאיר אותו בתחומה. מסדום יוצאים בלי פיצויים. מי שמתעקש לדרוש צדק יישאר בסדום לעד.

מסדום יוצאים ללא אהדת הסביבה. אנשים שלא היו שם לא יבינו את מי שצריך לנתק את כל קשריו עם עברו. היוצאים מסדום צריכים להתכונן לבדידות בחגים.

היוצאים מסדום מאיימים על מי שהסתגל למקום. יאמרו לו שהמעשה לא הכרחי. או לא מוסרי. יגידו לו שהדרגה הכי גבוהה היא לרחם על הרשעים ולא לשפוט אותם.

היוצאים מסדום צריכים להתחיל מהתחלה. ללמוד לרצות את מה שבסדום אסור לעולם לבקש.  להרגיש את מה שנדמה כי לא יוכל הלב להכיל. לבכות בכייה גדולה שנדמה כי תימשך לעולם. לצעוק צעקה שהייתה חנוקה אלף שנים.

היוצאים מסדום ינהגו ענווה באיש תם שנשאר שם. יחלקו עמו את סיפורם בלי לחשוב שהוא חייב לעשות כמותם. יישאו עמו תקווה שגם אם ירחק, יום אחד הוא ימצא את דרכו לעיר הרחמים.

 

עשרה דברים שהעם העברי תרם להיסטוריה האנושית:

העם העברי מצא אל אחד, שייחס אליו יוביל לאנושות מאוחדת ויגדל אדם שלם. הוא גילה שאדם הוא יצירה שעוד לא הושלמה והיעוד האנושי הוא השתתפות במסע הזה. האדם לעולם לא יצליח להתעלות לגמרי מעל יסודו החייתי, ולכן צריך לשים לו גבולות. הוא לעולם לא יצליח להיות מושלם או נצחי כמו אלוהיו, ולכן ראוי שיכבד בני אדם הנושאים את כאב החולשה האנושית והזמניות. ההתפתחות האנושית מלווה בטעויות רבות, המחייבות תהליך בלתי פוסק של תיקון ותשובה. יש סכנה לאדם מהתמכרות למעשה שינוי העולם ולכן ראוי לו לפרוש לפעמים מן המעשה וללמוד רק להתבונן, לעשות שבת.

המאמר המלא במוסף "שבת":

היסטוריה מטעם | יאיר כספי

השינוי מתחיל שאתה מוכן לשאת רגש שחשבת שיהרוג אותך ומכיר בכישלונה של אמונת שווא שדמיינת שתציל אותך

הפסקת לימודים לאחר יום 11.11.16 פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ח: תשע"ו – תשע"ז
2017-2016

תכניות בירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה. ללמוד שפה ישנה-חדשה: פסיכולוגיה שיש בה אלוהים.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני כשמונה שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 18 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים. העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו.
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא, שבה עשרה מפגשים, נפתחת פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית בירושלים מתקיימת בבניין מכון ירושלים, ברחוב רד"ק 20, ירושלים, בימי א' בין השעות 17:00 – 21:15. התכנית נפתחה ביום א', 4 בספטמבר 2016, ב' אלול תשע"ו (לא יתקיימו לימודים בחול המועד סוכות).

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג', בין השעות 9:00 – 13:15 תפתח ביום ג' 1 בנובמבר 2016, ל' תשרי תשע"ז. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 3 בנובמבר, ב' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר יום 11.11.16 – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ו – תשע"ז. נא לסמן:

___בירושלים בימי א' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת ספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 7.8.2016. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 7.9.2016.

בתכניות תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 7.10.2016. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 7.11.2016.

בהרשמה מאוחרת לאחר 16 באוקטובר: אנא פנו בדוא"ל caspi3@netvision.net.il לקבלת פרטים לביצוע העברה לחשבון.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

הבעלים הלא חוקיים של האושר

yair06

גדולה וענווה

גדולה וענווה

שני שברי אדם: האיש המודרני הגדול מדי, והאיש המסורתי הזעיר מדי, ואתגר תיקונם בדמות אדם המחבר את שניהם.

הרצאה במרכז ללימודי טאותרפיה מיסודו של תלמידי היקר אבי מזרחי: איש גדול מדי ואיש קטן מדי

מאסר עולם בדמות מופת:

זיכוי מאשמה שאי אפשר לשאת
יאיר כספי

א.

כשיוני בני בן העשרים ושתיים התקשר בדיוק התיישבנו אורן ואני לאכול ארוחת ערב במסעדה נחמדה שהוא בחר. זו פגישתי השנייה עם הרופא מתל השומר שמתכתב אתי לאחרונה במייל. ברגע שיוני התקשר ושאל אם בא לי לצאת אתו למסעדה ידעתי מיד איפה אני רוצה להיות. נפתח לרגע פתח להורות משמעותית שאולי לא תחזור. הזדמנות לתקן נזק שגרמתי במשך שנים. לא היה לי ספק לאחריות המוטלת עלי. אני מצטערת, אמרתי. הבן שלי בא ראשון. אורן היה חביב ומבין.
מוטל עלי לשמש דוגמא לאחריות לילדים ומשפחה. למוסר העומד מעל לרצון. לאמונה באדם שיכול תמיד לתקן. אני זו שצריכה לדעת מה נכון. מעולם לא התפרצתי. לא ביישתי את העומדים לפני בדין. מתוך כבוד למנהגים מסורתיים נמנעתי לפעמים מגינוי התנהגות שחצתה את גבולות החוק. זכיתי בכל האישורים. מעמיתי לכס המשפט. מעורכי הדין המופיעים בפני ומדרגים אותי גבוה ברשימת השופטים. מהמחוזי, המאשר באופן קבוע את פסיקותי.
פחדתי שיוני לא יציע לי הצעה כזו יותר. ייעלב מהדחייה. יכעס. ילך לאכול עם אבא שלו. ואני אשב במסעדה היפה ולא אוכל להביא את האוכל לפי.
אני אישה מעניינת והצלחה מקצועית. גברים שאני מעריכה מזמינים אותי למסעדות טובות. אבל נכשלתי בדבר החשוב ביותר. והכישלון הזה, אם לא יטופל מיד, יגרור אחריו עוד כישלונות.
להלן אשמתי: לא הנקתי את יוני. השארתי אותו בשנתו הראשונה עם מטפלת לא ראויה. גיליתי, לאחר שנים, ששלחתי אותו לגן עם גננת מרביצה. לא התעקשתי שיחליפו לו כתה כשהמורה בכתה ב' התגלתה כלא מתאימה. והגירושין כמובן. דפקתי לו את החיים.
אם לא אצא עכשיו לאכול עם יוני הוא ידבר עם אחיותיו. הן תאשרנה לו את מה שהוא חושב. יסתיים סיפור המופת שלי. האכזבה של ילדי תיחשף לציבור. עורכי הדין יתלחשו. השופטת לדוגמא של בית המשפט לענייני משפחה השתמטה בחייה האישיים מאחריות לילדים.

ב.
אורן התחיל לקום. ביקשתי שישב. אמרתי שאני צריכה לעשות עוד טלפון. אכלנו השבוע ארוחת ערב אחת יחדיו יוני ואני. אנחנו אוכלים לפחות פעם בשבוע באופן קבוע. התקשרתי ליוני לשאול אם אפשר לדחות את הארוחה למחר. יוני לא היה מוכן להתחייב. הוא מחזיק את המפתח לגזר הדין שלי ונדמה שהוא חש בכוחו להטיל עלי אשמה, או להעניק לי זיכוי.
יוני בסדר. עובד. לומד. יש לו חברה. מבשל ארוחות ערב לכולנו. נושא עמו את צער הילד שהיה צריך לעבור בין שני בתים. כועס על אביו ועלי לפעמים.
את האשמה על פרוק המשפחה אצטרך לשאת לבד. רק שופט אחד יכול באמת לזכות אותי מחטאי: היושב במרומים. להלן כבודו הנימוקים המקלים: לא יכולתי להישאר עם גבר שחזר ובגד בי לאחר שהבטיח כמה פעמים שהפסיק לתמיד. לא היה לי כוח למופת. לו היה לי כוח להיות האישה שוויתרה לגמרי על תחושותיה וכבודה למען הילדים.
האם כבודו חושב שיש סיכוי לעסקת טיעון? אני ארד מכיסאי ואלך לשבת בספסל הנאשמים. אודה בחולשה. באנושיות. בפגמים. בעלבון. וכבודו ירשה לי להתנהג לפעמים כמו סתם בן אדם.

לדרוש אלוהים

yair02

אימה כיראת אלוהים:

האישה המפחדת מן הסערה
יאיר כספי

א.
אומרים שתהיה סערה. אני רואה את העצים שיקרסו על עמוד החשמל שמול ביתנו. קור ללא הסקה. ייאוש בלי קווי טלפון, בלי אינטרנט וטלוויזיה. המים יתחילו לעלות במרתף. המתנה ללא תכלית לנציג חברת החשמל. איש לא יודע מתי יגיעו. בסערה הקודמת היו מקומות באזור השרון שבו אני גרה שהופקרו שלושה ימים ללא חשמל. יהיו דברים שלא יחזרו לעבוד גם כשהחשמל יחזור: השער החשמלי? האינטרנט? ההסקה? ההמתנה המייאשת לטכנאים שלא יאמרו מתי יגיעו.
ישנתי מעט הלילה ואני יודעת שהמצב יחמיר כשאתחיל לשמוע את נקישות הגשם על גג הרעפים. אפשר שלא אשן בכלל, מחכה להפסקת החשמל. הייאוש יעלה כשאגלה שאיני יכולה לעשות שום דבר.
אני מתרוצצת בין החלונות. מחפשת סימנים לגשם שאינני רוצה לראות. בודקת כל כמה דקות את מצב עירי בשלושה אתרים של מזג אוויר. אני מעדיפה את האתר שאומר שאין מה לדאוג, אבל לא סומכת עליו. שונאת את האתר שרואה סופה שתזכיר את הסערה הנוראית שהייתה לפני כמה שנים, וחרדה לחשוב שאולי הוא אומר את האמת שאנשים לא רוצים לדעת.
אני מתכוננת להפסקת חשמל ממושכת. פיזרתי חמישה פנסים במקומות שונים בדירה. יש לי נרות, תאורת חרום, ופנס גז לחשכה ארוכה. תנור נפט ומיכל נפט מלא. כירת גז להרכבה על הבלון של הגריל. נעלי הרים שמתאימות למזג אוויר סוער. ברגע האמת, אני יודעת, דבר מכל אלו לא יציל אותי מהפחד שהחשמל לעולם לא יחזור. אהיה משותקת מאימה.
ב.
משהו רגיל קורה. רוח וגשם. בדרך כלל כלום לא קורה מגשם. פעם בכמה שנים משהו מתקלקל. מתקנים. ביום חמישי תשוב השמש להופיע. אני אשב להתחמם בגינה ואשכח שהייתה סערה.
הבדיקות החוזרת שאני עושה של מכ"ם הגשם באתר השרות המטאורולגי מגבירות את החרדה. הניסיונות לשלוט בגשם שיבוא מטביעים אותי בהצפה ישנה. מחלקת החיזוי לא יודעת את העתיד. אגף פיקוח סימנים מדאיגים מתמחה באזעקות שווא. הבדיקות החוזרת מרוקנות אותי מכוחותי.
אין שום בעיה שאפשר או חייבים לטפל בה עכשיו. מלבד הפחד. הפחד הישן. שנכנס דרך החלונות המוגפים. עולה כמו ההצפה שהייתה לפני שנים במרתף הבית הישן. משהו נורא קורא. בתוכי. מאז כתה ב'. משהו נורא קרה כל הזמן קרה. נכשלתי בניסיון להחזיק את אמי בחיים. נכשלתי בניסיון להציל את עצמי מן הייאוש. נשארתי עם התחושה שרק אני יודעת שמשהו נורא קורה. איש לא יבוא לעזור. אני חייבת לשלוט בעולמי. לסמן את הדבר הנורא, ברגע שהוא מופיע. לעקור את כל סימניו. להכין תגובה מונעת לכל עלילותיו.
אני מזמן לא הילדה שננטשה. התוכניות שלי להציל את עצמי מזיכרון חוסר האונים הכואב השב לפעמים, משאירות אותי קטנה. בניהול חברת הנדל"ן שלנו התגברתי על משברים גדולים פי כמה מתקלות שגשם יכול להביא.
הפחד יודע דבר מה על כישלון היומרה שלי מאז ילדותי להיות אדון עולמי. אתה מוריד הגשם ומפיל עמודי החשמל. אתה משיב הרוח למקומה ומעלה החמה. סלח לי על הניסיון לפקח ולשלוט במקומך. למנוע מעצמי את יראתך. פחדך משיב אותי למקומי. מתקן את מידתי. מודיע את כישלון הניסיון לנהל את העולם במקומך.
הכל בסדר. הקושי עובר. אני חזקה. זו חרדה. המאמץ לשלוט מחמיר את הפחד. פחדך הוא יראתך. השער אליך.

אבן זרוקה במדבר

האם יש מישהו בעולם שמקשיב?
יאיר כספי

א.

אני מקשיב כבר עשרים דקות לאיש שפגשתי באירוע השנתי של בית הספרים הלאומי שבו אני עובד. הוא לא מעניין אותי. אני חושש לעצור את שטף דיבורו שמא יפגע.
אינני מנסה להעביר את השיחה אלי. לצפות שהאיש יקשיב למה שיש לי להגיד. מסוכן מדי. אני לא יכול לשאת את הרגעים שבהם עיניו של מי שאני מדבר אליו נעשות מזוגגות, או שהוא מפהק. אני משתתק מיד כשנדמה לי שאני לא מעניין מישהו. אני לא מכריח אף אחד להקשיב לי. אני לא יודע להגיד אם יש אנשים שרוצים להקשיב לי. אני לא יודע אם מישהו בכלל מקשיב למישהו. אם מישהו שם לב.
אינני יודע אם לא מקשיבים לי כי אני לא מעניין, או כי אינני יודע לבטא את עצמי. אני לא מעז לשאול כי התשובה עלולה להיות מאד לא נעימה בשבילי.
אני עלול לגלות את מה שחששתי ממנו תמיד. שאני לבד בעולם. שאני לא קיים. אבן זרוקה במדבר. לא עושים לה כלום. היא לא עושה שום דבר. סתם מונחת שם. קיומה לא נודע.
ב.

אם אנסה לדבר על עצמי יש כמובן סיכון מסוים לגלות שהאיש מרוכז בעצמו ולא יכול להקשיב. אפשר שיתעניין, אבל רק בנושא מסוים שרמז עליו. אולי יתעניין, רק לכמה דקות, ואחר כך יעבור לדבר עם אנשים בשולחן אחר. כדי שאוכל לדבר אצטרך לשאת סיכון כואב בשבילי. כל תגובה שאיננה מתעניינת במה שיש לי להגיד תעליב אותי.
יעלה זיכרון הבית שבו איש לא הקשיב. הייתי עוד ילד. הספרים שהיה צורך להביא לבית הספר היו ארוזים בתיקי. על ידם היה מונח כריך. בגדי היו נקיים. אף אחד לא שאל מה קרה היום בכיתה. איש לא ידע להגיד אם אני שמח או עצוב. אבן זרוקה במדבר. לא מפריעה לאף אחד. לא מצפים ממנה לשום דבר מיוחד. לא כועסים. לא מאוכזבים. לא מתרגשים מתעודה טובה מאד. אין טעם להרחיב את הדיבור על מה שקרה שם. לא קרה דבר.
האלוהים שלי בסדר. דואג לפרנסתי. שומר עלי. מתגמל אותי על נדיבותי. אין לו אוזניים. לכן אין טעם לדבר אליו. אפשר שצריך לצרוח כדי לגרום לו להקשיב. אפשר שצריך להפר את הסידור הישן. לריב. לדרוש אלוהים אחרים. להתחנן לסימן שפעם שמע. אפשר שיהיה כואב עוד יותר לגלות בית שבו אנשים מקשיבים. כאילו אין בכך דבר מיוחד.
ישנו תפקיד למי שלא הקשיבו לו. ישנו תיקון לא צודק והכרחי המוטל עלי: ללמוד להבחין במי שמתעניין. לגלות במה הוא מתעניין. למצוא נושא משותף. לזכור את אלו שהקשיבו. להבחין בינם לבין אלו שלא היה להם עניין. מיומנות ראשונית שאני חסר. איך משוחחים עם מישהו שאולי יש לו ואולי אין לו עניין במה שיש לי לומר.

איך מפקחים על בעל לא נאמן

איך מפקחים על בעל לא נאמן
יאיר כספי

א.
שמה של האישה חזר והופיע לתדהמתי בקבוצת "קהילות שרות" שאמנון חבר בה, לאחר עשר שנים שהוא חוזר ונשבע לי שאין לו יותר שום קשר אתה.
אמנון ואני נשואים עשרים וחמש שנה. לפני עשר שנים גיליתי שיש לו רומן עם פקידת מבצעים בחטיבה שהוא מפקד עליה, שנמשך שלוש שנים. עמדנו להתגרש. החלטתי לתת לו הזדמנות שנייה.
אני לא מאמינה באמנון. מתקשה להמשיך לעשות את נסיעות העבודה שלי לחו"ל. בודקת לו את הטלפון. רציתי כל כך להאמין שהוא השתנה. שהאישה ההיא נעלמה מחיינו לתמיד.
הגילוי קשה במיוחד משום שהייתה לנו תקופה מצוינת בשנים האחרונות. חברות טובה. שעות רבות של אהבה.
נרדמתי בשמירה. האמנתי לו שעשה שינוי בטיפול הממושך שדרשתי ממנו ללכת אליו, והוא אדם אחר היום. אצטרך לפקח על אמנון בשבע עיניים. לקרוא את המיילים שלו. לבדוק שיחות טלפון. הוא יצטרך לדווח לי על מעשיו. להגיד בכל שעה איפה הוא נמצא. אני מאמינה שזו זכותי המלאה כאישה נבגדת שמוכנה לתת לגבר שלה עוד סיכוי שיעשה את הכול כדי להוכיח לי שהוא ראוי לאמון. אפשר שאצטרך לוותר על הנסיעות. אינני מאמינה שכל זה יעזור.
אני מפחדת לגלות שבזבזתי עשר שנים. אני מפחדת שאשאר עם אמנון עוד עשר שנים ולא אוכל לתת בו אמון. אני מפחדת שאגלה בסוף שכל חיי בוזבזו לשווא. שקר אחד גדול.
ב.
אמנון אומר שחבר משותף הכניס אותה לקבוצת השירה. הוא אומר שאין ביניהם שום קשר. חזרנו לפני חודש מטיול של שלושה חודשים מחוף לחוף בארה"ב. היא נהדר. אנחנו במקום אחר. אפשר שזה רק הפצע שלי, שנפתח מדי פעם מחדש.
כשהתחתנתי עם אמנון ידעתי שהוא "שובב" שצריך לפקח עליו. עשרים וחמש שנים אני המפקחת של אמנון. הוא מנסה לסדר אותי ואני תופסת אותו. המפקחת מנהלת אותו ואותי. גם כשהמפקחת מצליחה לכמה שנים, היא לא מחזירה לי את השקט הנפשי. אני לא מסוגלת לשמור על אמנון, ולא מסוגלת לעזוב אותו. להודות שהמפקחת נכשלה. אני עדיין מאמינה שאני יכולה לתקן את אמנון. לא מצליחה להיפרד מהתפקיד. צמצמתי את חיי לשאלה אחת: האם אמנון בגד?
למה נגזר עלי התפקיד הזה? איך חיים עם ההחלטה שקיבלתי לסלוח לו?
ג.
הרבה שנים אני רוצה לחזור ללימודים וחוששת להשאיר את אמנון לבד. בחמש השנים האחרונות ברור לי שהגיע הזמן לעזוב את החברה שאני משווקת. אני רוצה עסק משלי. יש לי את הידע והכישורים. אני לא מעזה להתגייס לבנות את עצמי כי יש לי את אמנון לפקח עליו. אני רוצה לחיות. אני רוצה לחזור לרקוד. אני רוצה לפגוש אנשים. אני רוצה להתפטר מתפקיד המפקחת שעליו אני מבזבזת את חיי.

ירידה לצורך עלייה:

כלוב הזהב של הבן המועדף
יאיר כספי

א.
אני יודע שהגיע הזמן לעשות שינוי מקצועי. שלוש שנים אני יודע שהגיע הזמן ולא מסוגל לבצע. בחודשים האחרונים ההחלטה סגורה. שלמה. הציעו לי לנהל עמותה המתאימה לי. אני לא מסוגל לעשות את השיחה עם מנחם, המנהל שלי.
שלוש עשרה שנים אני לצדו של המנכ"ל. הקמנו ביחד את הארגון. הוא המאור המקצועי. אני איש השטח, שחיבר אותו אל הפונים ואל העמותות שאנו עובדים אתם. כולם מכירים אותי כ"איש של מנחם".
העבודה לצדו של מנחם העניקה לי עוצמה. אני עושה מה שאני רוצה. האווירה בינינו טובה. השותפות בינינו נותנת לי השפעה יוצאת דופן על החברה הישראלית.
לפני שבועיים ביקשתי מהמזכירה של מנחם לשריין לי רבע שעה אתו בסוף היום. נכנסתי והקאתי עליו את החלטתי לעזוב. מנחם מלמל משהו על אנשים שצריכים לגדול. אנו ממשיכים לעבוד יחד שעות רבות ביום, בלי להחליף מילה על אותה שיחה. דיברנו על אלף נושאים בשנים שלנו יחד. מעולם לא ניהלנו שיחה עלי.
מנחם חלק עמי משנה סדורה. עקבית. כיוון ברור. משמעות ותקווה. מח"ט הצנחנים לשעבר לימד אותי לדבוק במשימה. לא נכנע לקשיים. הייתה בינינו קרבה מדהימה. אני מעריץ את האיש שאף פעם לא מתעסק בעצמו. שקט וישר. ממלכתי, וצריך אותי. בפגישות שבהם העניינים קצת הסתבכו הוא היה מתחיל לסמן כיוון, ומסתכל בעיני לקבל אישור.
ב.
אל תדברו על הצרכים שלכם, הייתי מדריך אנשים שבאו לפגישות עם מנחם. דברו על משימה שצריך לעשות. הוציאו את עצמכם לגמרי מהסיפור. זאת הייתה השפה שלנו. מה המשימה. מה סדר הקדימויות. מה דחוף לבצע. מה חייבים לעשות כי אין ברירה.
הדאגה לעתידי המקצועי היא בגידה בערכים שלנו. שנינו האמנו בקדושת המשימה ובזנו לאנשים שעסקו בעיקר בקידומם האישי. ועכשיו מנחם בז לי. היו אנשים שעזבו את הארגון במשך השנים. "ממך ציפיתי ליותר", נדמה שהוא רוצה להגיד לי.
מנחם הוא הישראלי האחרון. על ידו זכיתי להיות חלק ממפעל שהולך ועובר מן העולם. אתו הייתה אמונה. ותכלית. והקרבה עצמית. כשאני עוזב אותו אני נשאר בלי ערכים. בלי זהות. אפשר שאצליח מאד במשרתי החדשה. נדמה לי שחיי יהיו ריקים.
ג.
צריך לחזור על השיחה עם מנחם. להתחיל אותה שוב. להגיד מה קיבלתי. ומה ניסיתי לתת לו. ומה הייתה בשבילי השותפות אתו. לשחרר את עצמי מכבלי שיח המשימה הענייני שלו. לדבר עליו ועלי.
אני לא נוטש. אני הולך לעשות במקום אחר את מה שלמדתי אצל מנחם. אני הולך לעשות עבודה קשה בארגון שממשיך את מה שהתחלנו לעשות. אני הולך בשבילי. כי מיציתי את עצמי כאן. אני הולך כי קוראים לי למלא משימה במקום אחר. אני מרגיש ששם אתרום יותר.
נותר מחסום אחרון שנדמה כי לא אוכל לעבור. אני הייתי הבכור המושלם שכל המשפחה התפעלה ממנו. מלכודת זהב שאליה אני שב ונשאב. נשארתי הבן המועדף. לא גדלתי לתפקיד האב.
לא יהיה לי את מנחם יותר. לא יהיה לי מי שיביא את האמת שעליה אסור להתפשר. לא יהיה מי שיגיד מה חייבים לעשות. אני אצטרך להיות המנחם של המקום שאני הולך אליו. ועוד לא קיבלתי סימן שאני מוסמך להיות.

ירידה לצורך עלייה:

לא אתן לו לנצל אותי
יאיר כספי

א.
יוסי הגיע הביתה בשמונה בערב וצרח כמו משוגע כשגילה שאני עומדת לצאת ואין לו ארוחת ערב. הייתי משותקת מבהלה. ויתרתי על פלדנקרייז. שיחקתי את האישה הצייתנית ונשארתי להכין לו דג.
האיש שלא בנוי לזוגיות הצליח שוב לגרום לי להרגיש אשמה. מוכנה לקבל עוד עונש מידיו. האם ההתנהגות הזו מכניסה אותי להגדרה של "אישה מוכה"? אני מפחדת שאט אט אוותר לגמרי על רצון משלי ויוסי יצליח לדכא אותי עד אפר.
ב.
אילו יצאתי לפני שיוסי הגיע, והוא היה מוצא אוכל במקרר, הוא לא היה מדבר. אנחנו מנהלים חיים מקבילים. הוא בעבודה מהבוקר עד הערב, אני בסדנאות, קבוצות לעזרה עצמית, או אצל חברים. יוסי לא מגלה בי עניין. אני לפעמים יוצאת בלי להשאיר לו כלום. דואגת להפר את החוזה הלא כתוב בינינו כדי שלא ירגיש שמגיע לו הכול.
יוסי מרוויח טוב. סמנכ"ל בחברת השקעות. דואג לכל מחסורם של הילדים. אני לא בטוחה שהסידור בינינו משתלם. אני לבד הרבה ימים. יצאתי אתו לפני חודש לארבע ימים במלון "יערות הכרמל" ולא קיבלתי כלום. הוא היה מול המחשב כי הבורסה נפלה בסין. למרות זאת משהו מרתיע אותי מגירושין.
ג.
אולי אינני מוכה, אבל אין ספק שאני מקבלת עסקה גרועה. אני מכירה היטב את המקום הזה. נדמה שזה הגורל שלי. אני משתדלת להיאבק בו ומפסידה שוב. מזהה קיפוח. מתרעמת. לא מוכנה להיות קורבן. ומגלה בסוף איך כולם מקבלים את כל מה שהם רוצים ואני לא מקבלת כלום.
אסור לשתוק, אני יודעת. אסור לי להיות ברורה מאליו. יתרגלו לנצל אותי. שינויים בחוזה איך שהוא יוצאים תמיד לרעתי. ידרכו עלי, עד שיתרגלו לא לראות אותי בכלל.
יחזירו אותי לתפקיד שאמא נתנה לי. המטפלת של אחי החולה. ילדה כנועה שלא דורשת שום דבר מאמא "שהחיים שלה קשים מאד". זו שבסוף לא מקבלת כלום.
ד.
אולי יוסי מנצל אותי, לפעמים. אפשר שהוא נותן את מה שהוא יודע לתת. אני כבר מזמן לא הילדה הכנועה ההיא. המצב לא יחמיר כי לא אתן לאיש להשתמש בי. יש לי גם אפשרות לבחור לא להישאר. אני לא עוזבת את יוסי כי אני חוששת ליפול לידיו של אפנדי אמיתי שיצפה לשרות מלא. המאמץ הבלתי פוסק למנוע ניצול לא מאפשר לי להתמסר. אני חייבת להילחם כדי שלא יעלה זיכרון של השפלה שאינני יכולה לשאת.
אני מתקשה להיות נדיבה עם יוסי, אהוב נעורי. מנהלת חשבונות, מה נתן השבוע, מה לא מגיע לו לקבל. מתקשה להבחין בין מה שקורה בינינו למשרתת שהייתי בבית אמי. חוזרת ועושה את הדבר שהציל אותי בגיל ההתבגרות. נלחמת על זכויותי. לא מוכנה לראות את מה שהוא נותן כדי שלא אצטרך לתת יותר. מתקשה להאמין לסיפורים על אנשים שנותנים אחד לשני בלי לבדוק אם זה כדאי.

משאבת כישלונות:

העולם חרא
יאיר כספי

א.
אני כישלון. עשיתי טעות מטופשת שמחקה עבודה בת מאות שעות של תכנון אדריכלי. טעות שאי אפשר לתקן. אחר כך גיליתי שיש דרך לשחזר את הטעות. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. נשארתי עם התחושה שטעות כזאת הייתה יכול להרוס אותי, אם הלקוחה הייתה מגלה. ומספרת ללקוחות אחרים שהיא מכירה. הייתי מוצא את עצמי שוב ללא עבודה. ומכאן קצרה הדרך לדיכאון.
אני כישלון. אפשר היום לקבוע באופן סופי. הייתי בן מאכזב להורי. לא הגשמתי את התקוות שהם תלו בי. לפעמים אני לא מבין למה אשתי נשארת אתי. אני יודע שילדי מאוכזבים ממני. בגלל הדיכאונות היו תקופות ארוכות שלא ראיתי אותם.
אני כישלון. גיליתי זאת בתיכון. וחיי משם היו רצף הוכחות לחוסר כישרון. אני בוודאי גם אחד הכישלונות הגדולים שהיו לכם בתכנית הזאת. אני מניח שאתם מחכים שאצא לכם מהמדגם כדי לא לקלקל את התוצאות. שום טיפול בדיכאון לא משפיע עלי. ניסיתי את כולם. דינמי. קוגניטיבי. שיטות רוחניות. תרופות. נדמה לי שאני מכניס לדיכאון גם את המטפלים שלי. מדביק אותם בכישלון.

ב.
לא מחקתי כלום. סתם באג מעצבן שמתכנתים גרועים לא הצליחו להתגבר עליו וגורם למסך להעלם לפעמים. וגם אם הייתי טועה ומוחק, מדובר באחוז מהפרויקט. יש לקוחות שילכו בגלל דבר כזה, רובם יישארו. לא קיבלתי תלונות מאף אחד.
זה הדיכאון, שמאיים לחזור עם כל תקלה שאולי איני קשור אליה. זה הדיכאון, שמאז כמה הופעות קשות שלו, שנמשכו כשנה בכל פעם, אני מנוהל במאמץ למנוע אותו בכל מחיר. אסור לי לעשות שום טעות שממנה השקיעה יכולה להתחיל. אימת כישלון שאין אחריו תקומה נדבקה אלי בגיל צעיר.
הורי היו כישלונות. אבל היה אסור לי להגיד להם. אשתי לא עושה כלום כבר הרבה שנים. נראה שהיא נהנית. יש לי בן אחד בסדר, ובת אחת שמרוכזת לגמרי בעצמה בשנים האחרונות. יש לי כמה תלמידות נפלאות בכיתת העיצוב, ושתיים לא מתאימות שצריך לעזור להן לעזוב.
אני בדיכאון. אולי כי שום מטפל לא היה מוכן לשמוע את ייאושי הגמור מעצמי ומעולם. אני בדיכאון. אולי כי כל המטפלים שהיו לי השתמשו בי כמו הורי. רצו שאצליח בשבילם כדי להגן על עצמם מידיעה מזעזעת על המקצוע שלהם. התעקשו אתי שהבעיה אצלי, ולא היו מוכנים להודות שהעולם מחורבן. הייתי משתף אתם פעולה. בתחילת הטיפול. ובסוף נקמתי בהם בדרך שאני מכיר. השארתי אותם חסרי אונים.
אני מבוקש על ידי חברי השמחים. אולי מפני שאני כישלון ונדמה שלא ישנה כלום אם אצטרך לסחוב אתי עוד כמה אשמות שלהם. אני משאבת אשמה. כישלונות כל סובבי נמשכים אלי. אני נושא בשבילם את אשמתם. כדי ששום דבר לא יעיק עליהם כשהם מבלים. אני הכישלון ובהודאה זו אני משחרר אתכם לחיות חיים נטולי אחריות למעשיכם הרעים.
"רוב בני האדם" ליבוביץ' היה אומר, "טיפשים ורשעים". את המדינה מנהלת חבורת מטומטמים. חברות התרופות מרמות במחקרים. רופאים לא מסוגלים להודות כשאינם יודעים. העולם חרא. אלוהים אחראי למעשים נוראיים, לצד כמה הבלחות של נדיבות.
כשאני משיב את הכישלונות לבעליהם, מתגלה אצלי מין קלילות שאיני מכיר.

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ירידה לצורך עלייה:
יום עיון לבוגרי "פסיכולוגיה ביהדות"
בשיטת עבודה חדשה

"ירידה לצורך עלייה" הוא מסלול עבודה חדש שנוסף השנה ל"פסיכולוגיה ביהדות" ומשמש לפיענוח המצב הפוסט טראומטי ותיקונו. המסלול משלב יסודות של פסיכולוגיה קוגניטיבית, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכולוגיה חיובית, וכלים מהמקרא, התלמודים והקבלה החסידית.
סיפורי עבודה במסלול זה עולים בשבועות האחרונים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" בקטגוריה "ירידה לצורך עלייה".

בוגרי "פסיכולוגיה ביהדות" ממחזורים שונים, המעוניינים להכיר את דרך העבודה החדשה מוזמנים ליום עיון בהנחיית ד"ר יאיר כספי, שיערך ביום ג', 16 בפברואר 2016, בין השעות 8:45 – 13:15. ברחוב אחד העם 56 בתל אביב.

תכנית המפגש:
8:45 – הרשמה והכרות.
9:00 – 10:00 "המצב הבלתי אפשרי": רגשות או מחשבות שאי אפשר לשאת. רגעי אבדן עצמי.
10:00-11:00 ירידה למעמקים: המקום שאנו בורחים מפניו. פחד ה"דבר הנורא" שיקרה בסוף.
11:00-12:00 עבודה בחברותות.
12:00 – 13:15 עלייה ותיקון: האפשרות שהמצב ישתפר או ייפתר. הניסיון כסיפור של מישהו אחר או כזיכרון עבר. יעוד מפתיע שבו מתוקן המצב ה"הבלתי אפשרי".

עלות יום העיון: 140 ₪ שישולמו בהמחאה או מזומן בבוקר המפגש.
הרשמה: (עד יום 10 בפברואר 2016) בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928.

ירידה לצורך עליה:

חייבים לדבר
יאיר כספי

א. אנחנו חייבים לדבר. אני חייב לתקן מיד את המתח שנוצר ביני לבין אלעד בני בן העשר.
לא יכולתי להימנע מקבלת השיחה מהתאטרון. המועמד לשחקן משנה הודיע ברגע האחרון שאיננו מוכל לקבל את התפקיד. אלעד נכנס למטבח וניסה לשאול אותי משהו. סימנתי לו ביד "עוד מעט", כשאסיים את השיחה. הוא עשה פרצוף כעוס והפנה לי את גבו. שמעתי אותו טורק את דלת חדרו.
אכזבתי את אלעד. יכול להיות שלא ידבר אתי כמה שעות. אני לא יכול לשאת את המחשבה על המרחק שנוצר הרגע בינינו. זה עלול להיגמר בנתק ממושך, כמו שקרה לי לפני כמה שנים עם עוז בני הבכור.
יעלה בי שוב זיכרון השנים שבהם לא היה אף אחד. אני אמות. לבד. תעלה בי שוב התחושה שאני. חריג ושונה מכל מה שאני מכיר. לא מתאים ליחסים. צמח בין בעלי החיים.
ב. אני מאמין בהידברות. חייב חיבור למי שנמצא בסביבתי. לשמוע את קולו. לראות את עיניו. השתיקה היא מוות. אני חייב להציל את אלעד. חייב לדבר אתו על מה שקרה כדי שלא יקרה לו מה שקרה לי עם אבי המרוחק.
אני מאבד את בני. באשמתי. נכשלתי במשימה החשובה ביותר שהייתה לי כהורה: להפסיק את ההעברה הבין דורית של השתיקה המשפחתית. אסור לאלעד להיות כמוני, והנה זה קורה. נורא בעיני.
אני מאמין בשיח. חבר בשלוש קבוצות של אנשים שלומדים לדבר אחד עם השני. הורים וילדים. יהודים וערבים. שחקנים ובמאים. וגם הולך פעמיים בשבוע לשיחות עם מטפל בשיטת הגשטאלט, שמלמד אותי לנהל שיחה עם דמויות שונות מעברי. הכישלון עם אלעד יביא אותי לייאוש גמור. אאבד את אמונתי בדיבור.
ג. אפשר שהנתק ביני ובין אלעד זמני. יכול להיות שהוא שכח כבר את התקרית במטבח ועוד רגע יצא מחדרו קשקשן כהרגלו.
אני מתייחס לאלעד כאילו הוא גלגול שלי. נפגע שתיקה מן הילדות. והוא לא. יש לו אמא אחרת. ואב שונה. ואח. חברים ובני דודים. הכל מדברים אתו. הרשות שיש לו לכעוס עלי היא יכולת שלא הייתה לי בילדותי וכמעט אינה זמינה לי גם היום.
אני שמח לגלות שהצלחתי למנוע את העברת הגורל המשפחתי שהפחיד אותי יותר מכל. וקצת עצוב לגלות שבני אחר ממני ואיננו ההמשך שלי. הוא עדיין אהוב מאד עלי.
קשה לי לעמוד במשא המרחק והפרידות כחלק מקשר. למצוא קרבה בלי דיבור. את ההידברות הבלתי פוסקת אני יודע לעשות היטב. מפתיע לגלות שהגאולה שלי נמצאת אולי במקום הפוך מזה שחיפשתי תמיד. לא ברעש. בזיכרונות קשרים שבהם העזתי לשתוק והייתי שייך. במפגש עם אב שנמצא אתך בלי מילים.

ירידה לצורך עלייה:

הצדיק האכזר
יאיר כספי

א.
עדיף לשתוק. זה מה שאני אומר לעצמי. ברגע שאתחיל לתת ביקורת אין לדעת איך זה יגמר.
המעשה של הפיזיותרפיסטית חמור. רכילות מרושעת ושקרית שהיא מפיצה עלי במוסד לשיקום נכים שאני מנהל. דברים העשויים לסכן את מעמדי ואפילו את יכולתי להישאר בתפקיד.
ועדיין אני מאמין שעדיף לא לדבר. בחיים לא הצטערתי על מילה שלא אמרתי. השתיקה בעיני היא תגובה מספיקה. במקרה של העובדת השתיקה שלי היא התעלמות גמורה. היא לא קיימת יותר מבחינתי. למעט עניינים מנהליים שאני צריך לדון אתה בקצרה בשל תפקידי.
מכשפה מרושעת. נבלה. אני מקווה שהילדים שלך יקבלו מחלות שאין מהן מרפא. זה מה שהייתי עלול לומר אם הייתי מזמין אותה לשיחה. לכן ברור למה אני חייב להמשיך להעמיד פנים כאילו הדברים לא נאמרו. אני חייב שתמשיכו להאמין שאני אוהב כל אדם כמות שהוא.
הלוואי שתמות בייסורים נוראיים, הייתי אומר. ואז אצטרך לחפש בור כדי לקבור את עצמי. זה יהיה סופי. יוסף הצדיק המוכר ואהוב על כולכם לא יתקיים יותר. ימחקו פניו הידועות בציבור.
הסכר יתפרץ. לא אוכל יותר לשלוט בדברים הנוראיים שאני רוצה הרבה שנים לומר להרבה אנשים. אריב עם כל העולם. וסופי שאהיה מבודד. מנותק. ושנוא על כולם.
כמו אמי. שאיש לא אהב. כמו אמי, שקללותיה, שאי אפשר היה להאמין שהן נאמרות לילדיה, היו מותירות אותי הלום וחסר אונים. כמו אמי שאני מנסה לשווא במשך שנים למחוק כל סימן לדמיון אליה.
ב.
יתכן שהיה מקום לומר לפיזיותרפיסטית כמה מילים על כללי המקום שאנו עובדים בו. על הנזק שרכילות יכולה לגרום. על האיסור להלבין את פני רעך ברבים. לדבר בתוקף אחריותי למוסד ולא מתוך פגיעתי.
אפשר שלא הייתי מצליח לשלוט בעצמי בשיחה כזאת. אולי היו יוצאים ממני הפגיעה והעלבון. אולי, לנוכח היתממות והעמדת פנים הייתי מאבד לרגע את השליטה העצמית. האם מותר להתפרץ כשמישהו חוצה את כל הגבולות האסורים? אולי בזעם בלתי נשלט יש לפעמים אלוהים.
אולי זה לא נורא כל כך להיות כמו אמא, פעם בכמה שנים. אולי היה לה תפקיד ליד אבא שראה רק טוב בכל אדם. אפשר שמישהו צריך לקרוא בשם לשקריהם ואנוכיותם של בני אדם.
האמנם אבי, שהיה לי דוגמא ומופת לאדם, היה צדיק ללא פגם? אבא תבע מאתנו לסלוח לאמא תמיד ונמנע מהגנה עלינו גם כשראה אותנו עוברים התעמרות קשה מידיה. אולי לא שם לה גבול כי פחד ממנה. ואולי כמוני פחד מהצד האחר שלו. שאסור לצדיקים לגלות על עצמם. בקשתו הרכה שלא נענה לה כי תשובה יכולה להחמיר את מחלתה, השאירה אותנו אילמים.
אפשר שיש שליחות בזעם שאני מוכן לפגוש היום. תיקון של קלקול רב דורי אצל צדיקי משפחתי שאני חושש שעבר גם לאחד משני ילדי. מפליא להיזכר שכיבדתי במשך השנים אנשים שידעו להתעמת כשהיה צריך. האם יש רשות לאדם להיות לפעמים חסר רחמים?

« Older entries