הדת הלא מודעת שמנהלת אותך

יאיר כספי

יש לך תורת חיים. השקפת עולם. ערכים. רגעים שבהם יש לך אלוהים. מצוות אמת. ידיעת גבול. ולצידם ישנה תורה שבעל פה שלך שאינך מכיר. היא מנחה אותך ברגעים שבם אתה פועל בשרות הדבר שאתה חושב בטעות לאלוהים. רשימה סמויה תלויה לך על הקיר, ואף פעם לא נכתבה. קצת מביש להכיר בה. מה אומרות  מצוות הדת הלא מודעת שלך?  אנו מבקשים להביא למודע תורה סודית שלך שאתה מסתיר מעצמך והיא ההסבר לרוב שיגעונך.

כתוב לך רשימה של חובות או איסורים שלקחת על עצמך בעולמך, ואפשר שאינם מאת בוראך. נסה לראות לאיזה אל שווא מתאימה הרשימה.  מצא היתר או פטור שנתת לעצמך, ואולי הוא אסור לך. מאיזה רשות מדומה עליונה יכולה לבוא כזאת הנחה?

אילו חובות קיבלת עליך בעבודת אלילך? אילו איסורים אתה שומר מפני כבודו של זה שהוא אלוהים בשבילך? מבהיל לגלות כמה אתה משקיע בשרות "אתה" מדומה. לכן אתה נוטה לצמצם את הרשימה. להשמיט ממנה חובות או איסורים שאתה מקפיד בהם. לא תעמוד מול דתך הסמויה בשלמותה על שלא תכתוב לך את כל דיברותיה, כללי יסוד המניעים את התנהגותך. זהה לפחות חמש מצוות "עשה" וחמש "לא תעשה".

בדתה של עובדת "אני העצמאית" יהיה כתוב: לא תהיי תלויה בגבר מבחינה כלכלית. לא תהיי תלויה בגבר מבחינה חברתית. לא תהיי תלויה בגבר רגשית. לא תאמרי לעולם "אני זקוקה לך". לא תכירי כלל צד כזה בך, שעשוי להוביל להסתבכות איומה. החזיקי בידך מכשיר ניווט כדי שלעולם לא תצטרכי לבקש הנחיות. היי הנהגת, ולא זו שמסיעים אותה. החני את האוטו תמיד עם הפנים ליציאה, כדי שתוכלי להסתלק מהר מכל מקום שבו ינסו לכבול אותך. היי זו שיודעת, ולא זו שצריכה לשאול מישהו. היי זו שעוזבת, ולא זו שעוזבים אותה.

האישה העובדת בעצמה את  "האם הגדולה"  מצווה לתת, תמיד. לסלוח על כל רע. לראות כל דבר לטובה. אסור לה לשפוט, למיין, לדרג, לדחות את מי שאינו ראוי. "ראי בכל איש תינוק רעב המבקש את הזנתך", כתוב אצלה. אסור לה להתעמת עם רשעות. אסור לה להיות ריקה. "לא תאמרי לעולם: צר לי, אבל אי לי מה לתת לך". וגם, לא תתני לילד להיפרד סתם. כאילו יש אלוהים במקום שבו אמא לא שרויה.

בספרו הסמוי של עובד "האנשים האלוהיים" כתוב: זהה אנשים מופלאים בכל תחום של החיים. הסתכל איך הם חיים. שאל אותם לסודם. שאף להגיע למדרגתם. הרבה לספר בגדולתם. השווה את עצמך אליהם וזהה בך פגמים. לא תקבל את עצמך כל עוד לא הגעת למדרגתם. לא תשמח בחלקך הזעום. לא תסלח לעצמך על טעויות או פגמים שגיבוריך האלוהיים לא היו עושים. לא תאמין למי שיאמר שכולנו פגומים, לפני אלוהים.

תכליתה של עבודת רישום התורה האלילית הסמויה שלך, היא פיתוח היכולת לזהות, תוך כדי מעשה, את הרגע שבו אתה פונה להתנהל מול אלילך. להעניק לך יכולת לבחור בין עבודתו, להתנהלות מול סמכות יותר גבוהה.

שאלי עצמך: האם הויתור שאני מוותרת עכשיו על צורך יסודי שלי, לטובת הילדים, הוא עבודת "אמא הגדולה"? האם חשדנותי כלפי האיש שעצר אותי ברחוב לשאול דבר מה, היא ממצוות עבודת "האל הרע"? האם אני הולכת לנתק את הקשר עם הגבר הזה רק משום שבדתי כתוב שאסור לי להיות תלויה? האם אני מתעקשת עם הילד על גבול שאינו יכול לעמוד בו כביטוי לעבודת "הילד הרע"? אם אני מוותרת על הגבול הראוי לילד הזה משום שאני רוצה שגם הוא יצטרף לעובדי "אמא הגדולה"?

לאחר שתכתוב את התורה שבעל פה שלך תוכל לענות על השאלות: מתי פנית  לראשונה לאלילך? מה קיבלת ממנו ועל מה ויתרת למענו? זהה את המקומות והזמנים בחייך שבהם אלילך ניהל אותך. נסה להיזכר בצמתים עיקריים בחייך שבהם קיבלת החלטות על פי תורתו. כתוב על יד כל אחד מהם את המחיר: קורבנות שהקרבת בעבודתו.

כתיבת התורה שבעל פה דורשת התמקדות בלימודה ואורכת שבועות וחודשים. כדאי להיעזר במישהו שמכיר אותך. כדאי לכתוב את הרשימה, כל פעם מחדש, הרבה פעמים, עד שהרישום החוזר אינו מגלה יותר כללים סמויים נוספים בדתך.

 לא הקפדנו

עובדי אלילים מאמינים שהאל שלהם הוא האלוהים. אם לא פתר להם עדיין את כול סיבלותם, הם יאמרו כי הסיבה לכך היא שלא הקפידו מספיק בעבודת אלילם. כאשר חייהם מסתבכים והם מוזמנים להתמודד עם חלק בהם שאסור לו להתקיים בעולמם, הם ינסו להתגבר עליו באמצעות עליית מדרגה בהשלמת דמותם הנעלה.

כאשר חולשה שלא טיפלו בה חוזרת ומפתיעה את עובדי "אני החזק" הם ינסו להתגבר עליה במאמץ להיות חזקים יותר. אובדי החופש האישי יגידו שאינם מאושרים כי לא העזו עדיין לפרוש מכול חובתם. עובדי ההלכה חושבים שהקשיים בחייהם נובעים מהקפדה לא מלאה על כל דקדוקי הכשרות בעולם. עובדי הכסף יאמרו שהאושר נמצא בכסף הגדול, שעוד לא נפל בחלקם. עובדי הרוחניות יאמרו כי מידה של סבל נשארה אצלם משום שלא הצליחו עדיין להשתחרר סופית מגופם.

עובדי "אני העצמאי" מאמינים שקשיים בקשר הזוגי שלהם נובעים מחלקים תלותיים שעדיין נותרו בהם. עובד "אני הדגול" יתמודד עם חווית חוסר ערך שעולה בו לפעמים, בעזרת הישגים עוד יותר גדולים. כשמופיע ייאוש קטן אצל החיובית תמיד, היא תתעקש לראות מייד יסוד משמח במה שקרה. הפיה הטובה, כשמופיעה לה פתאום רשעות קטנה, תנסה להתגבר עליה בנדיבות מופלאה.

עונשו הקשה ביותר של עובד האלילים הוא המשך השעבוד לאליל, הנדמה לאלוהים. עד שלא יכריעו לפרוש מאלילותם, הרמזים  ששולח להם בוראם בכל יום על כשלון דרכם הרעה, אובדים, כולם.

 

  

 

שבעה דרכים לזהות אלילים

יאיר כספי

 זיהוי האליל האישי מצריך הבנה מסוימת בחומרים שבהם בונים אלילים. לגלות את המילים והתכונות השייכות בלעדית למהות הנעלה. לזהות מתי מייחסים אותן לדבר שאינו משם.

 איננו מסוגלים להבין "כל יכול", "נצחי", "מושלם", המתארים יסודות שלא הוענקו לנו. רמזים ליסוד עולם השונה מבני אדם. הכרת המילים המנסות לגעת בתכונות אלוהיות מאפשרת לזהות את המקום שבו מייחסים בעלות עליהן לבני אדם.

 האלים שלנו הם "חתיכות אלוהים", יסודות ששברנו מדמותו שנודעה לנו, באופן חלקי, והמלכנו על עצמנו, כאל בלעדי.

מהאל הנצחי אנו עושים "אנשים דגולים" שתרומתם, כביכול, תעמוד לכול הזמנים. מידיעת כל יכולתו של האל אנו עושים אנשים חזקים, שיכולים, כך נדמה, להתגבר עבורנו על כול הקשיים. מהאל שנתן לנו עולם וחיים עשינו דמות אדם שמתיימר להיות יכול להעניק שפע שאינו מסתיים.

מן הניסיון שאלוהים מעמיד אותנו בו לפעמים, עשינו "אל רע" שאיננו חלק מן "האל הטוב", ונותן לנו תקווה שיום אחד נוכל לגבור עליו, ולבטל בעולם את הקשיים. משומע התפילה עשינו חלום על אישה שתבין אותנו, ויישמעו אצלה כול קולותינו הסתומים. מן האלוהים שפגשנו בחברותא האנושית עשינו אל קבוצתי שנפרדות אצלו היא חטא.

מהאל המצווה, שהזמין את בני אדם להיות שותפיו למפעל הבריאה, עשינו רב גדול, שיודע תמיד, כך אומרים, מה המצווה. מאלוהים ששבת ביום השביעי עשינו שיטה שמוצאת את האלוהות במקום שבו משתחררים לתמיד מכול אחיזה בעולם המעשה. מאלוהים שברא אותנו בגוף, ומתגלה לפעמים ביצרינו, עשינו אל שפוטר אותנו מחובת הגדילה הקשה, ומרשה להתנהג כמו שאר בעלי החיים.

היכן אתה מאפסן את אלוהים? איפה הנחת אותו? על מה השלכת אותו? 

את האליל הסמוי, שמולו אדם מנהל את עצמו בלא יודעים, אנו מחפשים בשבעה דרכים:

א.  אילו ערכים אתה מחשיב לנעלים?

אלילים מוצאים במקומות הכי גבוהים. אלו שנחשבים קרובים לאלוהים.

מי שעשה מ"נתינה" ערך עליון, אפשר שהוא מנסה, כמו הבורא, להשפיע לעולם שפע ללא גבול. מי שמחשיב "אחריות" כערך הכי חשוב, אפשר שיאליל את התפקיד החשוב שהוא ממלא בעולמו המשפחתי או המקצועי. מי שאמר "אמת" אפשר שיחמיץ את הרגעים שבהם החסד מכיר יותר את הילד שעדיין אינו יכול לשמוע הכול.

אלו שהאמינו בנאמנות ללאום, או בשותפות שווה בין כל בני אדם, כערכים הנעלים ביותר, שיתפו פעולה עם העריצים שעשו מהם עבודת אלילים. האללת השוק החופשי כערך עליון בלעדי, ביטלה את אחריות המדינה להגן על אזרחיה מפני הפיתוי ליטול הלוואות שלא יוכלו להחזיר.

ערכים יפים וראויים, כחלק מהמכלול, שקיבלו מעמד בלעדי, כאילו בהם לבדם נשמע הקול האלוהי, אחראים למעשים עלובים מאד.

ב. מה לדעתך הוא "סוד האושר"?

מה הם המשפטים שאתה חוזר ואומר, על הדבר החשוב ביותר בחיים? שים אותם בתחתית של פסל או מייצג המוצב במוזיאון. איזה דמות תגלם את "סוד האושר" שלך? זהו המושא שמולו אתה מנהל את עצמך. אל שנולד מתוך צרכים שלא סופקו. אלוהים שנדמה כי הוא נמצא בדבר שלא קיבלתי עד כה.

האיש שלא זכה באהבת אמו מאמין שהאושר נמצא באישה שתאהב אותו. אישה שחוותה עוני משפיל בילדותה עובדת ללא הפסקה, כי היא מאמינה שבכסף אתה נמצא. האישה המקדישה את חייה להרזיה אפשר שהיא כמהה לנשיות שלא חלקת עמה.

ג. איזה אל עבדו בבית הוריך?

ישנו אל אחד, לפחות, שאתה מביא עמך מן הבית שבו גדלת. לפעמים הוא נולד מן הערכים שהבית חשב ל"נעלים".

בבית שבו העמידו בראש "תרומה לחברה" גדלה ילדה שגזרה על עצמה להיות צדיקה ואסור לה לעולם לבטא לרגע דאגה רק לעצמה. בבית שבו האלילו "יציבות כלכלית" גדל איש שאינו יכול לעזוב עבודה משמימה, כי מובטחת לו קביעות בה. בבית שבו העמידו לפני הכול את  "אחדות המשפחה" גדלה אישה שאינה יכולה לומר לבתה אמת קשה, שעשויה להותירן באי הסכמה.

לפעמים, בית שעבדו בו צד אחד של ההוויה, מוליד ילדים שעובדים את הדבר ההפוך, כתיקון של חוויה קשה. בבית ששלטו בו חוקים נוקשים גדלה ילדה שמוכנה להקשיב רק לקול הפנימי שלה. בבית שבו נתנו לילדים לעשות כל מה שהם רוצים, יקום ילד אחד, שסבל מהאנרכיה, וימצא לו רב שינהל את חייו.

ישנם בתים שעובדים בהם ערך אחד, כמו יציבות, ונותנים לילד אחד תפקיד לממש את החלום האסור של המשפחה: להיות ילדה מדהימה שדרכה נפרוץ כולנו מן הבינוניות המשמימה.

ד. איזה ערך שהציל אותך בעבר, אתה מתקשה לעזוב?

ישנו אליל שעשית מהצרות שלך. בנית אותו בעצמך במקום הקשה ביותר שהיית בו, ולא היה בו אלוהים בשבילך.  כדי לשרוד המצאת לך חבר דמיוני, כמו למשל אלוהים שמייעד אותך לגדולה, כפיצוי על הבית שבו איש לא ראה אותך. הילדה שגדלה בבית ששלט בו אב עריץ, מאלילה את החופש הגמור, ולא תיתן לאיש להכניס אותה למסגרת, כמו משפחה. היסוד שממנו עשית אלוהים הציל אותך פעם, והיום הוא מקור סבלך.

אנשים שהתאכזרו אליהם בילדותם בוחרים לפעמים להתנהל מול "אל רע". מקטינים ציפיות מן העולם המנוהל על ידי אלילם, כדי לא להתאכזב שוב. מנסים לרצות את הנבל, או מקדישים את חייהם למאבק בו.

איזה פציעה ישנה שלך עדיין לא התאחתה? איזה כאב מן העבר אתה מתקשה לשאת? איזה אליל עשוי להקל עליך את הכאב הזה, גם אם לא יפתור אותו סופית? איזה אמונת שווא מספקת פתרון מדומה לתחושה קשה שעדיין אינך מוכן להכיר בה?

ה. איזה אליל עובדים היום בסביבה שלך?

כל חברה אנושית נוטה להאליל את השיטות שבהן היא בוחרת להתנהל. מאמינה שיש אלוהים במה שכולם עושים. איפה בחייך אתה מנוהל מול הכלל?

אלוהים, כך נדמה, נמצא בטלפון החכם שחייבים לקנות, באופנה האחרונה שכולם לובשים. בתוכנית הטלוויזיה שכולם רואים. במילים שמקובל להגיד עכשיו. בריאות נפשית, אנו מאמינים, נמצאת בנורמליות, כלומר באופן שרוב האנשים מתנהגים.

אלוהים לא נמצא, כך נדמה לך, בדברים שבהם אתה שונה משאר האנשים.  במגבלות גופניות. במשפחה מוזרה שגדלת בה. תשקיע הרבה בניסיון להסתיר את החריגות שלך. לגהץ אותה בעזרת סממנים של רגילות.

ו. מהו החטא החוזר שלך ובשרותו של איזה אל הוא נעשה?

על אילו טעויות אתה נוטה לחזור? היכן אתה נוהג בקביעות להשתמט מאחריות שלך? מתי אתה לוקח אחריות שאינה שלך? איזה השקפת עולם או מערכת ערכית  מרשה לך את חטאך, או אפילו עושה אותו למצווה?

אם את חוטאת בשתיקה אילמת , כשכעס גדול ממלא אותך, אפשר שאת עובדת את "אני המכילה". אם אתה מתפרץ הרבה על אנשים קרובים לך, אפשר שאלילך הוא "זעם קדוש" שחייבים לתת לו ביטוי. אם אתה חייב לבדוק מיילים גם בשבת, אפשר שאתה משועבד לקריירה שלך. אם אתה נחמד באופן מוגזם, גם לאנשים שמרגיזים אותך, אפשר שאתה עובד אל רע, שצריך לרצותו בהתמדה. מי שחוטא, בקביעות, בויתור על צרכיו ורצונותיו, אפשר שהוא מאליל את "החובה הקדושה", תפקיד גדול מדי של עצמו. אם אכילת יתר של ממתקים היא חטאך החוזר, האלוהים שלך כנראה משוקע בוואפל מצופה.

ז. בחר לך אליל מן הרשימה

כול איש היום חושב שהוא קצת אלוהים, בתכונה אחת לפחות שלו. האלים הפנימיים שלנו מוסווים היטב, ומייצגים, כל אחד, יסוד אחד של גדולה כוזבת, שבני הזמן מייחסים לעצמם.

אלילינו מתקיימים בדרך כלל בחשיכה, בלא מודע, בכזב שאנשים מספרים לעצמם על הישגי המין האנושי, כוחם האישי וגדולתם. שלמות שאליה

הביעו, כביכול.

אם לא הצלחת עד כה לזהות את אלילך הנחבא, אפשר שתמצא אותו בפנתאון האלים הקטן של תלמידינו, שאינו רשימה סופית של אלי הזמן, אלא רק מייצג של האנשים הבאים ללמוד אצלנו.

כל אחד מעובדיהם מתנהל מול ערך אחד, שמביא לו הישגים, וחסר יסודות אחרים של דעת אלוהים. יש מתלמידינו שהצליחו להכליא כמה אלים קרובים.

"אני החזק", גיבור הבית, הצבא, מקום העבודה, מתגייס מייד לכל תפקיד ואחריות שימצא. בבית מקדשו אסור לבטא חולשה.

"אני העצמאית" הוא האל הפנימי של זו שמנסה לספק את כל צרכיה בעצמה. היא לא תוכל לומר לאהובה: אני זקוקה לך עכשיו, בלעדיך לא אוכל.

"אני הדגול" הוא רופא, כמעט מושלם, שעומד להציל בהמצאותיו את העולם. אסור לו לומר "איני יודע, איני יכול" אסור לו לבקש עזרה ממנהל המחלקה. אסור לו להעביר מטופל למישהו שאולי יודע יותר.

"אני הטובה"  שואפת להגדיל את רחמה כדי שיכיל בתוכו את כול יתומי העולם. היא מתקשה לשאת רצון, שעולה בה לפעמים, להרחיק ממנה ילדים תובעניים.

"אני המדהימה" מאמינה שחייה נועדו להיות חג ארוך ללא הפסקה. היא מתקשה לשאת שגרה, לקחת משכנתא כדי לקנות דירה שהיא יכולה להרשות לעצמה, ביישוב שלא קוראים בו דברים מדהימים.

"אני החיובית" מנסה להפוך לטוב, בעזרת שרביט הקסמים שהיא אוחזת בידה, כל ייאוש, או אכזבה. אין בחייה מקום לכישלון שאין לו תרופה.

"אני המיוחד" לא נתן לנו, זמן רב, למצוא את האליל שלו, כי לא הסכים שאיזה שהיא אמת, הנכונה לגבי רוב בני האדם, תופסת גם לגביו.

 "אתה המופלא" הוא אל האנשים שלא זכו, לדעתם, למעמד האלילי שמקובל היום לתת לרוב בני האדם. את אלוהיהם ימצאו אצל האחרים, שהם תמיד, יפים מהם, חזקים מהם, חכמים מהם. הם יתקשו מאד לקבל תפקיד שבו יצטרכו לעמוד לרגע במרכז, מתוך פחד שיתגלה שאין בהם אלוהים.

עובדי "אתה הרע" מתקשים מאד לשאת קשיים "לא צודקים" בעולמם. הם מניחים את ניסיונות חייהם על דמות רעה, ומקווים להיפטר מהם דרך סילוקה מעולמם.

עובדי "הילד הרע" שמו אצלו את כל מה שלא בסדר אצלם, ואסור להכירו. הם עוסקים ללא לאות בתיקונו של הילד הבעייתי, שהוא, כך הם מרמים את עצמם, הקושי העיקרי בעולמם.

זיהוי האליל שאנו עובדים מסובך גם לאחר שקיבלנו את כל הכלים. כואב לראות את כזב אליל הבית, שאותו המשפחה עובדת מספר דורות. קשה לקבל כי ערך או כלי שפעם עשה לנו שרות גדול, או אפילו הציל אותנו, הפך מאוחר יותר לבית כלאנו. קשה לוותר על התקווה לאושר גדול שיבוא עם מימושו המלא של "האני האלוהי" שבי. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להבחין שהנורמה החברתית שאנו שייכים אליה היא לפעמים אמונת שווא. אדם לא ממהר לחשוף אל כזב המתיר לו את חטאיו. לפעמים יתקשה מאד לוותר על התרופה היחידה שהוא מכיר המשכיחה מעט את כאביו.

 

 

רגעי הדעת

נהג מונית (חלק ב')

יאיר כספי

נסיעה קצרה במונית מגלה ניסיון לא פתור ואליל סמוי. האם אתה יושב לפנים, על יד הנהג, או מאחור? מקבל את הצעתו למחיר מוסכם או מתעקש שיפעיל מונה? נותן לו לקבוע את המסלול, או מנחה אותו? מתרווח בנוחות או עומד על המשמר? שומר מרחק או מפטפט בקלילות? מתעקש שהנהג ינמיך את המזגן ויכבה את הרדיו, מסתגל בקלות למצב שמצאת כנכנסת למונית, או סובל בדממה? איך אתה מנהל משא ומתן עם הזולת על צרכיך וצרכיו? מה קורה לך ברגע של קרבה פתאומית עם אדם לא מוכר?  שלושים ושתיים מתלמידי "פסיכולוגיה ביהדות" נכנסו למונית. כל אחד מהם סיפר סיפור אחר.

האם הנהג מצפה שאדבר איתו, שואלת את עצמה הנוסעת השישה עשר. אם תתעלם ממנו תרגיש אשמה. אם יפנה, ותוריד את שפתה לרמה שמתאימה לו, לדעתה, תרגיש מזויפת ומגעילה. היא נאלצת לזייף בחייה כאשר היא מנוהלת מול התפקיד שהטילו עליה הוריה: "האחות המצליחה הדואגת לאחיה". היא מרגישה אשמה, כאשר היא מעזה להתקרב לניסיונה הלא פתור: להשתחרר מהוריה ולהכיר בצרכיה שלה.

הנוסע השבע עשר הולך ברגל, למרות שהוא ממהר ויש בידו די ממון לנסיעה. כאשר אתה נזקק למישהו, אומרת אמונתו, בסוף לא נותנים לך את מה שאתה רוצה, לכן יסמוך רק על עצמו. אין בעולמו תפילה. אין למי.

הנוסע השמונה עשרה רוצה שקט בנסיעה. חושש מנהג המספר את הצרות שלו ומפיל עליו טראומה לא פתורה. מנוהל מול אני שמותר לו להיות רק חזק ועצמאי, וחושש מניסיון לא פתור, שיבטא תלות מבישה ועלובה, שאסור לאיש לדעת את קיומה.

הנוסעת התשע עשר תנהל את הנסיעה: סע דרך מרמורק ואחר כך ימינה בכניסה השנייה. אפשר מזגן בבקשה? ניסיונה הלא פתור הוא התמסרות שהיא חווה כסכנה. איש לא ידאג לך אם לא תעשה זאת בעצמך. סיסמת האליל שהיא עובדת: אני בטוחה כשאני בשליטה.

הנוסעת העשרים מנוהלת מול דמות עצמה נשגבת ונדיבה, חשה חמלה כלפי הנהג הנאבק לפרנס את משפחתו ונענית לבקשתו להעלות נוסע נוסף "לאותו כיוון". מתברר שהנוסע שנוסף מחייב פנייה למסלול המאריך את הנסיעה.  ניסיונה הלא פתור הוא התרכזות בצרכיה שאסורים עליה. הנהג נראה לה, כמו בעלה לשעבר, כמו אביה, איש מוגבל שלא יוכל לעמוד בבקשתה. לא תעז להיות לרגע ילדה, שזקוקה מאד לדבר מה ממך.

המוסיקה במונית צורמת לאזנה.  המזגן מקפיא אותה. הנהג שולף סיגריה מהחפיסה. הנוסעת העשרים ואחת אינה פוצה את פיה. היא מאמינה שהאנשים המוצלחים, כמותם תמיד רצתה להיות, יודעים, ברגעים כאלו, להתעלות מעל לצרכים הקטנים שלהם. ניסיונה הלא פתור: הפחד לגלות שהיא פרימיטיבית כמו אמה, שתבעה מכל העולם את צרכיה בצורה מבישה.

הנוסע העשרים ושתיים חושש שהנהג בחר בכוונה מסלול ארוך מדי. הוא לא ישתף את הנהג בתחושתו, מחשש שהנהג יעמיד אותו בניסיונו הלא פתור: יבייש אותו. הוא מאמין בגורל רע שאי אפשר לשנותו, אבל אפשר לפעמים להתחמק ממנו לזמן מה. לכן הוא מבקש מהנהג לעצור באמצע הדרך. יורד מהמונית בשתיקה כדי להחליפה במונית שנהגה אולי ינהג בו כשורה.

הנוסע העשרים ושתיים יודע שהנהג ינסה לרמותו, כמו אביו, שנהג, כדי להסתיר בעיה שיש לו, לשכנע את בנו להודות שהבעיה שלו. כדי שלא יצטרך לעמוד בניסיונו, התפרצות אלימה של זעם שתאיים על זהותו, הוא נוהג בנהג כפי שהוא נוהג באביו: מנסה לחנך אותו על דרך ההתנהגות הראויה של נהג לנוסעו.  

הנוסע העשרים ושלוש, מתפעל מחוצפתו של הנהג שעצר באמצע כביש הומה כדי להורידו, תוך שהוא חוסם את התנועה, ומנפנף בידו בביטול לנהגים הזועמים: "תצפצפו, תצפצפו". הוא מנוהל מול אני הגון, מתחשב וערכי, וניסיונו הלא פתור הוא  הרשות שיש לנהג לדאוג לרגע רק לצרכיו שלו. הוא מטיל על הנהג לשאת בשבילו את ה"מניאק" שבו, כדי שיוכל, בו זמנית, להתפעל ממנו, ולגנותו.

הנוסעת העשרים וארבע יושבת מאחור ובוחנת היטב את פני הנהג לראות אם חבויים בהם רמזים לאלימות. אם יפנה אליה, תהיה נחמדה. "נחמדות" הוא האליל המשמש לה פתרון מדומה לכל צרה, נחמדות, היא מקווה, תציל אותה מניסיונה הלא פתור: פחד האנשים הכופים עליה לספק את רצונם.

הנוסע העשרים וחמש חוקר את הנהג לגבי רגשותיו בנושאים שונים. הוא פועל על פי ההיגיון בלבד, את שכלו הקר, וניסיונו הלא פתור הם רגשות שאינו יודע איך לנהל, אולי יבלבלו אותו או יסיטו אותו ממסלולו. הוא מטיל על זולתו להרגיש במקומו.

הנוסע העשרים וששי מתעניין בדעותיו של הנהג, כנציג של "האיש מן הרחוב". הוא מאליל את עצמו כנעלה על הנהג. אם ישוחח עם הנהג כשווה לו, יעלה בו ניסיונו הלא פתור: חווית פחיתות ערך שהוא נושא עמו ביחס לאחיו "המוצלח", הבכור.

הנוסעת העשרים ושבע צוחקת עם הנהג כל הנסיעה. אם תפסיק לרגע לחייך, היא חוששת, פניה יסגירו את ניסיונה הלא פתור: רגשות של עוינות או תיעוב שהיא חשה לפעמים. אם לא תחייך, יתגלה כישלון מפעל ההתפתחות שבו השקיעה שנים מחייה: להגיע למדרגה רוחנית שבה מתעלים מעל הרגשות השליליים, שנאסרו עליה בילדות.

הנוסע העשרים ושמונה מביט בדאגה במונה, חושש שהנהג יתבע ממנו מחיר שבו לא יוכל לעמוד. הוא נאבק באל מחמיר המטיל עליו משימות שהן מעבר ליכולתו. ניסיון ילדותו הלא פתור: תביעת אמו שיספק צרכים רגשיים שלה שמילואם היה הרבה מעבר לכוחו.

לנוסעת העשרים ותשע חשוב לטהר את נהגי המוניות מן השם הרע שהנוסעים מוציאים להם. היא עובדת אל טוב, ומאמינה כי אם תתייחס יפה לכל אדם, תוציא ממנו את הטוב שבו. ניסיונה הלא פתור הוא רשעות חסרת רחמים שמפגש עמה ערער את עולמה. היא חוששת שאם יופיע נהג רשע, לא יהיו לה כלים להתמודד עמו.

הנוסע השלושים מרגיש צער על הנהג, שעבודתו סתמית, חוזרת על עצמה, חסרת משמעות, ואין בה סיכוי לגמול ראוי.  ניסיונו הלא פתור הוא משא תחושה דומה שהוא מרגיש כלפי חייו. האליל שהוא עובד, ואשר לכאורה יפתור את בעייתו, הוא התפקיד שעוד לא קיבל, או מקצוע אחר, שבו ימצא את עצמו וייפטר מייאושו.

הנוסע השלושים ואחד יעלה למונית רק אם חיכה לפחות שעה לאוטובוס שלא בא. אלילו המחמיר אומר שרק לאחר סבל נאות יש רשות קצת ליהנות. ניסיונו הלא פתור הוא איש מפונק ונהנתן שראה בביתו, ואסור לו בשום פנים ואופן, אפילו לשעה אחת, להידמות לו.

הנוסע השלושים ושתיים מודאג מן האפשרות שהתנהגות חריגה של הנהג תשאיר אותו חסר ידיעה לגבי התגובה הראויה. המונית היא בשבילו יקום מקביל, שאת חוקיו אינו מכיר. חלומו האלילי הוא עולם שחוקיו מפורסמים והכול תמיד מקיימים אותם. ניסיונו החוזר הוא התנהגות אנושית שאינו יודע מה הוא אמור להרגיש כלפיה, ואיך מקובל להגיב.

נהג אחד הסיע את כל הנוסעים. באותה מונית. עם אותה המנגינה. באותו מסלול. ובאותו מחיר. בכל זאת, כל איש זוכר נהג אחר: הדמות המאתגרת את ניסיונו הלא פתור, שממנו הוא מתגונן דרך אליל שהוא יוצר. מי נוהג במונית שבה אתה יושב? מי הוא האליל שעבודתו תציל אותך ומהו ניסיונך הלא פתור?

 

 

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"

עבודת אלילים חלק א': הדבר שאתה חושב שהוא אלוהים

יאיר כספי

לכל איש ישנו דבר אחד לפחות שעליו יחשוב כאלוהים, והוא אינו. אלוהי השווא עשוי להופיע בתודעה כסמכות עליונה וחלק נכבד מחיינו יתנהלו מולו.

עבודת אל השווא, הנעשית הרבה פעמים באופן לא מודע, היא המענה לשאלה: למה איני יכול להפסיק לעשות מעשים שמזיקים לי. מה מונע ממני לעזוב מקום שבו משעבדים אותי. המקום והמעשים הכפויים עלי נדמים לי כתפקיד חשוב שקיבלתי מאת אדון עולמי. לפני שאוכל לעזוב את מצרים שלי, צריך לזהות את הפרעה הפנימי.

קיומו של אליל סמוי הוא גם המענה לשאלה: מדוע איני מוצא אלוהים למרות שאני רוצה. כשאתה חושב שאתה גדול מכל, מקומו של בוראך תפוס אצלך. הוא לא ימצא אם לא תצמצם את עצמך.

"עבודת אלילים" היא השם העברי להשקפת עולם מוטעית, אמונת שווא, המקום שבו אדם מבזבז את חייו. היא הסבר התורה לשיגעון האנושי. להתנהגות כפייתית. לעבריינות. היא הורסת את המחזיקים בה, יחיד וחברה. גוזלת מהם צלם אדם. מכלה את חייהם במאמץ שנידון לכישלון.

כדי להבין למה אנו מממציאים לעצמנו אלי שווא, צריך לדעת תחילה דבר על אל אמת, מושאה של הכמיהה האנושית, ולהכיר את הקשיים בקשר איתו. עבודת אלילים התחילה בדעת אלוהים. בניסיון לחקותו. להבין את סוד יצירתו. את יסוד הנצח שלו. את האפשרות להתעלות למקומו. האלהה עצמית מתחילה בקנאה באל על כל יכולתו. באשליה שהגענו, בעקבות התפתחותנו, לרמתו. במזימה להחליפו.

קשה  לאדם לעמוד לפני בוראו. להתמודד עם תביעותיו. להכיר בנחיתותו לפניו. ברצותו להשתמט מאתגריו יהפוך איש את הנשגב לאחד מן הדברים שהוא מכיר ומבין. יקטין את תביעותיו, וייחס לעצמו תכונות של אלוהיו. 

אבותינו הקדמונים, הציידים-לקטים, ששמעו את קול האל המזמין אותם לחקות את יוצרם, ייחסו את הקול הזה לעץ, לאבן, לחייה, או לאש, הדוברים אליהם.

יורשיהם, חלוצי החקלאות הקדומה, הניחו את האל ביסודות חייהם: בשמש, בגשם, בנהר הגדול, בכוח הפריון והלידה, בשאול שאליו, כך חשבו, הולך אדם לאחר מותו. פיצול האלוהים הקל על ההסתדרות אתו. הולכים למקדש היסוד האלוהי שאותו צריכים היום.

כשקמו הממלכות הראשונות הועברה האלוהות לשליטיהן, שנדמו לנתיניהם כגדולים מהחיים.

התפתחות אמונת הייחוד השיבה את האל למקומו הנשגב והנעלם. אבל מהר מאד התעייפו המאמינים וחזרו ושמו את האלוהי באנשים הקדושים שגילו אותו, בספרים הקדושים המכילים את סיפור מפגשנו איתו, או במנהגים דתיים "נצחיים" שביטאו פעם את ידיעתו.

ההשכלה ותורות החיים המודרניות, שהחליפו את הדת, מצאו את האלוהות באמת המדעית, בערכי הלאום, בשיוויון המוחלט, בזכויות הפרט, בשוק החופשי, ברופא שהוא "המומחה הגדול בתחומו".

היום, כל הורה יודע שתפקידו הוא למצוא בילדו לפחות דבר אלוהי אחד: גאון או נדיב, מופלא בקישוריו החברתיים, אמן דגול, ספורטאי מדהים. בדמוקרטיה הפוסט מודרנית האלוהות נמצאת אצל כל אחד.

אפשר להיפרד מן האני האלוהי. הוא אינו הכרחי. גדולה שהענקתי לי בטעות. אלוהות שייחסתי לעצמי כשלא היה אלוהים עמי. חטאו של האיש שחשב שיוכל לשפר את העסקה שהציע הבורא ליצוריו: למנוע סופית את חוסר האונים והכאב.

נכונות להיפרד מעבודת אלילים העניקה לתלמידים בתכניתנו, שסיפוריהם מובאים כאן, אפשרות לעשות בחייהם שינויים שנידמו כבלתי אפשריים. פרידה מעבודת אלילים אחראית לתהליכי התיקון הגדולים ביותר שראתה ההיסטוריה האנושית. ליכולת להשתחרר משעבוד לעריץ אכזר, שנחשב אלוהים, בטעות.