פשר החלום כשיעור בענווה
יאיר כספי
יוסף מביא לפתרון חלומו של פרעה את התיקון העברי לעבודת האלילים המצרית. המצרים, כמו בני תרבויות מצליחות, נוטים להאמין בעצמם. השפע שהצליחו ליצור, הם חושבים, יתקיים לעולם.
יוסף שאינו מאמין באדם או בכליו, וגם לא במה שרואות עיניו, מצליח לזהות בחלומו של פרעה מסר החומק מעיניהם של פותרי החלומות המצריים.
יוסף מתחיל את פענוח החלום, בדומה לפסיכולוגיה הפסיכודינמית בת ימינו, בהבנת סמליו. החלום בשיטתו היא חשיבה באמצעות דימויים ותמונות. שבע פרות שמנות מייצגות שנים של שפע בארץ משגשגת המזינה לשובע יושביה. פרות רזות מסמלות רעב. שבע פרות רזות הבולעות את שבע הפרות השמנות מסמלות מחסור קשה. משבר ממושך שבו ייעלמו הישגי העבר (בראשית מא, כה- לא). בדומה למחשבת החלום בת זמננו, הישנות החלום בסמלים קצת שונים: שבע שיבולים דקות הבולעות שבע שיבולים טובות (שם, כד), מעידה בעיני יוסף על מסר חשוב המבקש להגיע לתודעה.
כיוון שהחולם הוא שליט מצרים, מותר למפענח להניח שהחלום עוסק במחשבותיו על תחומי אחריותו ותפקידו. יוסף מזהה דאגה לא מודעת של החולם: האפשרות שהשפע יסתיים. מה שיש היום אולי לא תמיד יתקיים.
פרשני החלום בני זמננו מסתפקים בזיהוי תכנים המעסיקים את החולם, ואולי לא היה מודע להם: פחדים סמויים. משאלות שאינו מעז לבטא במשך היום. יונג היה מוסיף: תחומי חיים שהוזנחו ויש בהם אתגר להתפתחות.
ליוסף מפתח החלום נמצא בזיהוי השתמטות האדם מידיעת מידתו האמתית בעולם. החטא תמיד הוא אותו חטא: גבול שאדם חוצה בינו ובין בעל הנצח. במקרה זה: מחשבתו של שליט האימפריה שהוא כל יכול ויוכל להבטיח שהשפע תמיד יתקיים.
יתרונו של יוסף על חכמי מצריים, המזכה אותו בתואר "צפנת פענח" (שם, נה) – מפענח הסודות – אינו בטכנולוגיה מתוחכמת יותר לפענוח חלומות שהוא מחזיק בידיו. אלא במערכת הערכים המנחה אותו. בידיעה חסרת אשליות על מצב האדם בעולם שאיננו אדונו.
חרטומי מצרים מאמינים בפרעה שנועדו לו חיי נצח בפירמידה שהוא בונה לעצמו. יוסף, כמו עברי אחר שנפגוש בהמשך, יודע שישנה תמיד סמכות אחת יותר גבוהה יותר, אשר אצלה פרעה האיש שברירי כמו כל איש אחר. "כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר אלוהים לעשותו" (שם, מב).
חלומו של פרעה נעשה אצל יוסף לשיעור בענווה. אתה אף פעם לא אדון הבריאה. גם הטבע, או היקום כולו, שאתה טועה להאמין לפעמים בקביעותם, אינם הסמכות העליונה. האמונה היהירה בקניון המלא תמיד בכל טוב, או בשוק החופשי שידע תמיד לנהל את עצמו, תביא לחורבנך.
מקור ההפרעה האנושית אינו רק בהכחשה שמכחיש אדם את משאלותיו הילדותיות, דחפיו המיניים, או התוקפניים, או אתגר ההתפתחות המונח לפניו. החלום נוגע באמת קשה יותר על מצב האדם. גבול שהוא נאלץ לקבל. תפקיד קשה המוטל עליו. אפשר שהפסיכולוג יתקשה לעזור בתחום הזה, אם הוא שותף לעבודת האלילים של החולם.
יוסף מחבר שתי מסורות סותרות לכאורה של פיענוח חלומות: אלו הרואים בחלום ביטוי לתהליכים פנימיים של בעליו. ואלו השומעים בו מסר ממקור חיצוני. המסר המתקבל מלמעלה על מצב האדם יוצר קונפליקט פנימי. מי שיפתור אותו ישיב את עצמו למקומו לפני אלוהיו.
אם פרעה יקבל על עצמו את מעמדו כנתין של רשות גדולה ממנו, יוכל לצמצם את נזקיה של האמונה בעצמו. לקבל את מתנות השנים הטובות, בלי לטעות בהן ולראותן כהוכחה לגדולתו או לשיטה המנצחת תמיד שלו. הכרה בחוסר האונים האנושי, תאפשר לצמצם את נזקו, ולאגור כוחות ואמצעים לקראת תקופות שבהן תאבד שליטתו במציאות. פרעה יודע לקבל את מתנת הפרוש העברי לחלומו וממנה את יוסף למשנה לו: "ויאמר פרעה אל עבדיו: הנמצא איש כזה אשר רוח אלוהים בו?" (שם, לח).
העלייה הדרמטית בשנים האחרונות באבחון הפסיכולוגי של המצב הפוסט טראומטי בתרבות המערבית, היא תוצר של שבר דומה. מי שאמרו לו להאמין באדם, במדע, ברפואה, או בשוק החופשי, או בצה"ל שתמיד ינצח, מאבד במשברו האישי לא רק יכולת כזו או אחרת שלו, או אדם קרוב לו, אלא את כל יסודות זהותו ואמונותיו.
המפתח לטיפול בטראומה, על פי יוסף, היא הידיעה שיהיה קשה. וכשיהיה קשה אפשר שלא נוכל לפתור את הקושי שיעלה. אבל אם נדע שאין לנו שליטה מלאה במציאות, ונהיה מוכנים בענווה למשברים שיבואו, עולמנו לא יתערער ואמונתנו תישאר יציבה. מי שלא האמין בכספו, לא בטכנולוגיה שיש בידו, לא בעצמו ולא בפרעה. מי שהכיר את מקור חסדו, אפשר שידע גם לקבל ממנו את ניסיונו הקשה ואת נחמתו.
"הארץ", 11.12.2015
פסיכולוגיה ביהדות 