דרך שבר גדול לפעמים נכנס פנימה האור

"פסיכולוגיה ביהדות" ו"הילד שכמעט הציל את אמו":

עבדכם בשיחה עם ליאת נטוביץ'-קושיצקי, "דיוקן", מקור ראשון 15.9.2017

הילד מקור ראשון

מודעות פרסומת

איך שורדים ילדות קשה

שיחה עם מחברו של "הילד שכמעט הציל את אמו"

בתכנית הספרות של "כאן" ("קול ישראל" היה שם יותר מוצלח)

http://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=8651

 

ביום ששי הבא בשש הספר יוצג עם ידי גל גבאי בתכנית הטלוויזיה "פרשת דרכים", גם כן כאן.

פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים אחרי החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

•       לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.

•       למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.

•       לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו

•       לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.

•       להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

 

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) :  בהרשמה מאוחרת נא לפנות נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il  או לטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 1.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

שביל שפתחו ידוע למעטים

כילד וכאיש צעיר רציתי יותר מכל להיות כמו כולם. לכן היא אסור לשום דבר מהשיגעון שפגשתי בבית אמי לצאת לעולם ("הילד שכמעט הציל את אמו"). מחיר ההכחשה היה מוות פנימי שנשאתי לכל מקום. ופחד שעוד מעט תתגלה חריגותי ויוציאו אותי סופית מהחברה האנושית.
בעידן הנוכחי, השם את הפרט במרכז, אנשים מספרים בקלות רבה ואפילו בגאווה את סיפור סבלם. אבל אין זה ניסיון להתמודד. ילדות קשה נעשתה לפטור מהחובות הרגילות של בני אדם ומשמשת עילה לתביעת פיצויים.
אני זכיתי ופגשתי בדרכי את האל המנסה את האדם. זה שמגיע בלי להודיע, משנה ברגע את מטלות חיינו, בלי הסברים. לא הייתי חריג אצלו, או מוזר. הוא פטר אותי מן השלמות המוטלת רק עליו. הוא גילה לי רשות להיות שקוע בתיקון עצמי ולשמוח בחלקי. הוא פתח לי שער לברית של שמירה הדדית שאפשר לשוב ולחדש בכל עת. הוא הבהיר לי שילדותי הקשה איננה פטור מאחריותי כאדם, הורה או בן זוג, אלא משימה נוספת מיוחדת לי, משא זיכרון קשה שאינו מוטל על רוב בני אדם ומי שעומד בו יתגלה לו שביל שפתחו ידוע למעטים.

עשרה דברים שהעם העברי תרם להיסטוריה האנושית:

העם העברי מצא אל אחד, שייחס אליו יוביל לאנושות מאוחדת ויגדל אדם שלם. הוא גילה שאדם הוא יצירה שעוד לא הושלמה והיעוד האנושי הוא השתתפות במסע הזה. האדם לעולם לא יצליח להתעלות לגמרי מעל יסודו החייתי, ולכן צריך לשים לו גבולות. הוא לעולם לא יצליח להיות מושלם או נצחי כמו אלוהיו, ולכן ראוי שיכבד בני אדם הנושאים את כאב החולשה האנושית והזמניות. ההתפתחות האנושית מלווה בטעויות רבות, המחייבות תהליך בלתי פוסק של תיקון ותשובה. יש סכנה לאדם מהתמכרות למעשה שינוי העולם ולכן ראוי לו לפרוש לפעמים מן המעשה וללמוד רק להתבונן, לעשות שבת.

המאמר המלא במוסף "שבת":

היסטוריה מטעם | יאיר כספי

הבעלים הלא חוקיים של האושר

yair06

גדולה וענווה

גדולה וענווה

שני שברי אדם: האיש המודרני הגדול מדי, והאיש המסורתי הזעיר מדי, ואתגר תיקונם בדמות אדם המחבר את שניהם.

הרצאה במרכז ללימודי טאותרפיה מיסודו של תלמידי היקר אבי מזרחי: איש גדול מדי ואיש קטן מדי

לשמאל היה אלוהים ("הארץ" 26 במרץ 2015)

שמאל ללא יעוד
יאיר כספי

את הבחירות ניצח השבט הימני מסורתי. המשותף לחברי השבט הזה איננו המזרחיות (הבית היהודי אגודת ישראל וישראל ביתנו הם מפלגות אשכנזיות). ולא אהבה ההתנחלויות (חלקים מהשבט הזה היו מוכנים לפנות רבות מהן). המשותף לכל חברי השבט הזה הוא שייכותם להיסטוריה היהודית העומדת לפני כל זהות אחרת שיש להם.
ההדבקה של הימין ליהדות והשמאל לתרבות החילונית היא דבר חדש יחסית. הסוד השמור ביותר של השמאל הוא יסוד מעברו שאינו מוכר לו. התנועה הציונית הסוציאליסטית לא נוסדה כשליחה של התעוררות העמים האירופיים, לא כשליחה של הסוציאליזם למזרח התיכון, ולא כנושאת דגל ההשכלה, למרות ששלושת אלו היו מרכיבים חשובים בזהותה. השמאל היה במשך כמאה שנה, מאז "רומי וירושלים" של משה הס, ועד לכתו של בן גוריון בתחילת שנות הששים, הדובר הנועז והמצליח ביותר של תולדות ישראל ותעודתו.
רוב היהודים המשכילים של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים ראו את עתידם בהשתלבות בתרבות הכללית שנפתחה בפניהם במדינות מגוריהם. "הבונד" היהודי הסוציאליסטי, שהיה התנועה הגדולה ביותר של יהודי פולין, ראה את עתידו בברית המועצות. השמאל הציוני שילב יסודות של סוציאליזם והשכלה אבל הכריז על יעוד מיוחד של עם ישראל בארצו: תיקון שבר של התרבות העולמית הזקוקה לדוגמא העברית שתחבר תיקון לאומי, תיקון חברתי, ותיקון דתי ליצירה אחת מהפכנית. השמאל של "אור לגויים" היה יותר משיחי מחב"ד של היום.
תעודת ישראל של השמאל לא הזכירה את היהדות המסורתית. לא היה לה צורך בבתי כנסת. דקדוקי הכשרות נתפסו כעיסוק המסיט את הלב מן העיקר. השבת נועדה למנוחה אבל מצווה לנסוע בה להכיר את הארץ. מעולם הישיבות מספיק להשאיר מוזיאון לעולם שחרב.
אבל היה לה שולחן ערוך חדש. רשימה מעודכנת שירדה מהר סיני. חילונית לגמרי, לכאורה, והיא כולה מפי הגבורה: עליה, התיישבות, עבודה, הגנה, אחריות הדדית, תרבות עברית, תיקון אדם ועולם לאור חזונם של נביאי ישראל.
האופק הזה הלך לאיבוד. לא מפני שאינו נכון או אינו מעודכן או איננו צריכים לו יותר כי יש מדינה. אלא משום שהוא מחייב. מזמין חיים של שליחות. מאתגר למלא תפקיד ייחודי בתולדות העמים.
במקום השייכות לקבוצה המקומית ומסורותיה העדיפו משכילי השמאל להיות שייכים לקהילה האקדמית הבין לאומית, לקהילת מפתחי הטכנולוגיה העילית, לערכי זכויות הפרט שהועמדו לפני החובות לכלל.
השמאל הפסיק לעסוק בשאלה החשובה ביותר לזהותם של הישראלים: מה אנו עושים כאן. למען מה אנו מסתכנים. על מה ראוי לשאת קשיים גדולים.
ביבי שיקר שלוש פעמים במערכת הבחירות הזו. וכל פעם השקרים שלו עבדו כי הם דיברו אל יסודות עמוקים במחנה המשותף של מצביעיו והיה בהם גרעין של אמת. השקר על "הכסף הזר" שמגיע מחו"ל כדי להפיל את השלטון המקומי ביטא את התחושה שהשמאל נאמן לתרבות זרה, יותר ממה שהוא נאמן "לעם ישראל".
השקר על "הערבים הנוהרים לקלפי בהמוניהם" ביטא את התחושה שהשמאל כבר אינו יכול לזכות בזכות עצמו ברוב של הציבור היהודי והוא צריך לשם כך לגייס "זרים".
השקר על "השמאל שרוצה לוותר על הכול" קרא את הפחד שוויתורים ייעשו לא מפני שהם כורח המציאות, אלא מפני שאיבדנו את הנכונות להיאבק על מה ששלנו. שתרבות "אי השיפוטיות" לא מוכנה לראות לאומנות ושיגעון דתי כשהם מופיעים בצד הערבי.
למעלה משלושים שנה עברו מאז איבד השמאל את זהותו כפרשן החשוב והנועז של תעודת ישראל. הציבור כברירת מחדל מצביע למי ששומר עדיין שרידים של היעוד העברי הישן גם אם בגרסה מצומצמת ובעייתית שלהם: לאומנות גזעית חסרת אופק של תיקון עולם. התעסקות כפייתית בשרידי תורת החיים של הגולה והשתמטות מאחריות לעבודה, שרות, ותרבות עברית.
אבל כברירת מחדל, מול ריק היעוד העברי של השמאל, המסורתיות של הימין מרגישה ביתית, זוכרת את ההיסטוריה היהודית, ונוגעת בדבר גדול.
ישנם הרבה אנשים המעדיפים לאחר הבחירות את הייאוש. צורה מוכרת של התפנקות של מי שאינו מוכן לקחת אחריות לכישלונו. ללמוד ממנו ולגדול לתפקיד חדש-ישן.
השמאל הציוני היה בשלטון כשהסתובבו בו נביאים. כשהיה הדובר העברי של ההוויה וידע לפרש את תפקידם של בני אדם. ביאליק הכתיר את אחד העם לנביא. רוב יוצרי התקופה ההיא חשבו שביאליק הוא נביא חשוב יותר. העליות המסורתיות הצביעו לבן גוריון, שלא היה מוכן לחבוש כיפה אפילו בלוויות, כי ראו בו מין משה שירד פעם שנייה מהר סיני והוסמך לעדכן את רשימת המצוות.
הרצוג היה בחירה סבירה וניהל את הקמפיין הכי טוב ששמאל בלי זהות יהודית יכול לנהל. ובכל זאת כוח גדול ממנו שם אותו בכיסא הנוסעים בעגלה שביבי מוביל. מה שקרה למרץ הוא אזהרה. אפילו במחנה שהיא משתייכת אליו ישנם רבים שמרגישים שהיא כבר לא מכאן. מה שקרה לשמאל ביומו הטוב הוא אזהרה חמורה. גם עם מנהיגות אחראית ומסע פרסום יעיל הוא לא נוגע בששים אחוז מן הציבור היהודי.
זאת הרוח הגדולה שחסרה היום. הרוח המעלה מנהיג מוביל. זה שמוכנים ללכת אחריו כי הוא מביא עמו משהו ממקום גבוה יותר ויודע לעשות את חיינו כאן לשותפות במפעל תיקון האדם.

ניסיון בשבוע הספר בתל אביב

הוצאת דביר (כנרת-זמורה-ביתן) ביקשה להודיע כי יאיר כספי מחברו של הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" יחתום על ספרו בדוכן הוצאת כנרת, ביום ג' 17.6.14,  בשעה  21:30, במסגרת ארועי שבוע הספר העברי בככר רבין בתל אביב.

ועכשיו השאלה הקשה: "בהוקרה" – קר מדי. "איחולים להתגלות" – דתי מדי. "ברכות" – סתמי מדי. "באהבה" – אישי מדי. הצעות יתקבלו בברכה.

מבוא לפסיכולוגיה של היהדות: חמש הרצאות בבית אביחי בירושלים

תורת הנפש של ספרי היהודים – סדרה בת חמישה מפגשים בימי שני בערב בבית אביחי בירושלים, עם צאתו לאור של הספר: "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון". מפגש ראשון: יום שני 11 בנובמבר. פרטים באתר בית אביחי.

http://www.bac.org.il/series/hmsht-aarvtzy-hadaat

חמשת ערוצי הדעת
סדרה העוסקת כלי העבודה הפסיכולוגיים של היהדות, מהמקרא ועד ימינו

סדרת מפגשים על כוחם של הכלים הפסיכולוגיים ביהדות כמסייעים בהתמודדות עם מצוקה אנושית.
עורך ומגיש: ד"ר יאיר כספי, מנהל פסיכולוגיה ביהדות.

מפגש ראשון: תלונה והודיה בפסיכולוגיה
החיובית של היהדות
שני | ח בכסלו | 11.11 | 20:00

מפגש שני: עבודת אלילים
כיסוד הפסיכופתולוגיה האנושית
שני | טו בכסלו | 18.11 | 20:00

 

 

הרצאות מערב ההשקה ל"ניסיון" שנערך בבית הספר למנהיגות חינוכית

3 הרצאות מצולמות מערב השקה ל"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי שנערך  במכון מנדל למנהיגות בירושלים

ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד,  30 בספטמבר 2013

תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.

 חלק 1 – דברי ברכה של ד"ר דניאל מרום

http://youtu.be/ub18p175u5A

 חלק 2 – הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי

http://youtu.be/j9og2FIwclI 

 חלק 3 – תגובות מאת פאנל הדוברים: רני בלייר, יואב שורק, רינה כורש, רחל אטון.

http://youtu.be/uV5Ft9z6vl8 

 

השקה ל"ניסיון" במכון מנדל למנהיגות

מכון מנדל למנהיגות מתכבד להזמינכם להשקת הספר ניסיון מאת יאיר כספי, מייסד מרכז "פסיכולוגיה ביהדות" ומחבר רב המכר "לדרוש אלוהים".

האירוע יתקיים ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד, 30 בספטמבר 2013, בשעות 20:00-18:00

במכון מנדל למנהיגות דרך חברון 101, ירושלים, בקומה 5. 

 תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.   

כדי לשמור על אווירה אינטימית המאפשרת שיח פעיל, מספר המקומות מוגבל.

המעוניינים להשתתף מוזמנים להתקשר לגב' רחלה לבנון ממכון מנדל למנהיגות, טל' 025688838

תגובה למגיבים למאמר "מהפכה יהודית ישראלית" שפורסם ב"הארץ" בערב החג

חמישה מיני מגיבים מצאתי לרשימתי:

שאינם יודעים: שאינם יודעים המגיבים לביטויים אליליים של יהדות זמננו, אינם יודעים כי היהדות הרבה יותר מוצלחת מן היהודים. הם אינם יודעים כי המקרא והתלמודים היו תיקון חשוב של ההיסטוריה האנושית. למעשה, הם יצרו את ה"אנושות", חברת כל בני האדם, שלא הייתה קיימת לפנים – שהכל בה בניו של "אב" אחד, לא נודע במהותו. המקרא והתלמודים גם העמידו חזון עתיד שיהיה שונה לגמרי מן העבר ובכך יצרו את "הקדמה" כיעד אנושי. הם הובילו את המאבק בנטייה של בני אדם לעשות מעצמם או מעשי ידיהם אלוהים, ובכך הניחו יסודות לחשיבה שאינה כפופה לרעיונות מקובלים. הם אינם יודעים דבר על כך וממשיכים בתגובותיהם האוטומטיות לתורה שאינם מכירים.

המבזים: מתוך אינסטינקט מובנה הם מבזים מייד כל מי שמביא משהו ממקורות היהודים כשייך לקבוצת החשוכים, גזענים ומתנשאים. המבוזים מנהלים מאבק של קללות עם העולם הדתי שרואה אותם נהנתנים, חסרי ערכים, ושטופים בזימה. הם מוגדרים לגמרי ושפוטים של מי שהם שונאים. פעם מבוזים ופעם מבזים.

עובדי התרבות: הם בטוחים כי מעולם לא נתקיים עולם נאור ומתקדם כמו היום. הם מבקשים להתקבל לעולם האוניברסלי ובטוחים שהגאולה תבוא כשהשוק החופשי יספק את כל הצרכים, כל האנשים יהיו חופשיים לעשות מה שהם רוצים, והמדע יפתור את הייאוש והפחדים. אין שום דבר שיגן עליהם מפני מחלותיה של התרבות שהולכות ומחמירות. כמוהם היו המשכילים הגרמנים יהודים שהאמינו עד הרגע האחרון שהנאורות תגבר על הנאציזם.

המכבדים: המכבדים מתרגשים מן המאמר ומרגשים את מחברו. קהילה סמויה אנחנו. לא יודעים אחד על השני. נושאים בסתר כמיהה לתיקון גדול. הייתי רוצה לפגוש כל אחד מכם, ובעיקר להפגיש אתכם אחד עם השני. לגלות לכם שאתם עם.

המפקפקים: המפקפקים צמאים לתיקון יהודי אבל מכיוון שהם חיים בקרב אחיהם הבורים, שונאי הדתיים ועובדי התרבות, השינוי נראה להם בלתי אפשרי. גם לי הוא נראה כך הרבה מן הזמן. אבל אני יודע שהוא הכרחי. כי התרבות נכשלת בהרבה תחומים. ואפשרי, כי התרחש כבר כמה פעמים. ומתנתו גדולה מאד.

יאיר כספי

 

 

מהפכה יהודית ישראלית – מאמר שהופיע ב"הארץ" בערב חג סוכות

"התורה שבעל פה של היהדות הישראלית הסמויה מן העין הולכת ונכתבת כבר 150 שנה. פרקים ממנה קיבלנו מחזון חברת המופת של הציונות, פרקים אחרים קיבלנו ממדינת ישראל, פרקים שמרנו מן המסורת היהודית, ופרקים ארוכים לקחנו מהתרבות הכללית. פרקים רבים אחרים צריך עוד לכתוב".

המאמר, שהוא עיבוד של פרק מן הספר "ניסיון" שראה אור בתחילת החודש, הופיע בעיתון תחת הכותרת "מהפכה יהודית ישראלית", ובאתר "הארץ" תחת הכותרת "מה שא.ב.יהושוע לא רואה". כניסה לאתר "הארץ" מחייבת מנוי לאתר.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2121506

מיהו אדם? התיקון היהודי של ההיסטוריה האנושית: הרצאה בגלי צה"ל (להקליק על החץ למטה)

מיהו אדם? התיקון היהודי של ההיסטוריה האנושית

וההשתמטות החילונית והדתית ממנו בעשרות השנים האחרונות.

הרצאה ששודרה בערב שבועות תשע"ג בגלי צה"ל

בהשתתפות ד"ר יאיר כספי, מנהל "פסיכולוגיה ביהדות",וד"ר דניאל מרום, המנהל האקדמי של מכון מנדל למנהיגות (להקליק על החץ).

ניסיונות (חלק ג')

ניסיונות (חלק ג')

יאיר כספי

"מבועת" רואה בכל איש או אישה חיית טרף קדומה העומדת לזנק עליו. לפעמים הוא מדמה להבת אש גדולה היוצאת לקראתו מפי איש הנמצא מולו.

כדי לשרוד מול המפלצת, שאותה פגש לראשונה בבית אמו, הוא למד לספק מקצת מיצריה המרושעים. נחמד כפייתי. מסכים בוויכוח עם שני הצדדים. נותן תשר מוגזם במוניות ומסעדות.  לא יוכל לעמוד באימת זעמם של מלצרים או נהגים שלא סופקו על ידו.

אנא אלוהי, גלה לו שמשא הפחד שהוא נושא עמו אפשרי, ועדיף על הכניעה לו. אשרי מי שמפחד תמיד, אם אין לו ברירה, וזיכרון אימה חוזר ומציף אותו. אשרי מי שמבקש בך שותף לגיא צלמוות שלו. נושא פחדו עמו.

ל"סתמית" יש חיים מדהימים, ללא הפסקה, כראוי לאישה מדהימה ומיוחדת במינה. אין מסעדה נחשבת שלא אכלה בה. אין איש מרשים שלא פגשה. אין מידע שלא ידעה הרבה לפני שהגיע לתיקשורת. עד שהתעייפה.

גיבורת המשפחה, האלה הישראלית החדשה, תרפא אותנו בכוחה וחיוניותה. היא הפיצויים שביקשנו על סבל הדורות שאסור היה להם לחיות. היא ההוכחה כי לא סתם הייתה שואה.

אנא אלוהי, תן לה רשות להתפטר מן המופלאות המעיקה. גלה לה שגם ברגיל אתה נמצא: שעה אחת של שמחה ביתית, שלא קרה בה דבר שאפשר לדווח עליו.  ילד ששמח כי אמו התפנתה. רגע שקט. שבת שאין עושים בה מאומה.

"מדוכאת", חייבת כל הזמן להיות בשמחה. וחייבת לשמח, ללא הפסקה, את כל מי שנמצא בחברתה. בורחת מצל אמה ששכבה חודשים ללא ניע בסלון, על הספה. ממשיכה למלא את משימת ילדותה: להקת הבידור של האם המדוכדכת.

עמידה בניסיון, בשבילה, הוא הקשבה לילד עצוב, בלי מילה. פוגשת בו עצב שאסרה על עצמה.

אנא אלוהי גלה לה שהעצב יפה לה. שמותר לה להיות לפעמים חסרת אונים מול דכדוך שהוא, לפעמים, בלתי נמנע. שאתה נמצא, לאלו שזכו לשותפותך ברגעי חייהם הקשים, גם בייאוש נורא.

"מושפל" עבר ביזוי ממושך בילדותו. הוא בטוח שהצלחה מקצועית מסחררת, המחכה לו מעבר לפינה, תמחה סופית את זיכרון השפלתו העולה בו מעת לעת ונדמה כגדול מכוחו לשאת.

ניסיונו הוא זיכרון הימים שבהם לא החשבת אותו. לא מצאת אותו ראוי לכבוד או הגנה. אליליו הם אני הגדול, שמאמציו יזכו אותו בהערצה גדולה, ולפעמים גם המורה הדגול, שתורתו, כשתימצא, תפתור אותו סופית ממשא זיכרונו הקשה.

אנא אלוהי, בוא לבקרו כשאינו יכול לשאת את משאו. גלה לו כי אתה מחשיב את נושא משאו הקשה, יותר משאתה מחשיב את הבורח ממנו להצלחה שתמחה אותו.

"האישה שלא אכפת מקיומה", מפתה אנשים להאמין שתוכל לתת להם יותר ממה שיש בה, כדי שירצו בחברתה. ואחר כך כועסת עליהם, אם ניסו לנצל את חולשתה. עסוקה הרבה בהגנה על עצמה מעוברי אורח שאולי ינסו דרכה למלא צרכים שלהם. נזהרת גם מבני משפחה.

ניסיון עבר לא פתור שלה הוא ילדה שאם לא ראתה. ניסיון ההווה החוזר אצלה הוא החשש לגלות שלאיש לא באמת איכפת מקיומה. לא ילדיה. לא חבריה. לא בן זוגה. הניסיון מאיים מפני שכמו כולנו, גם היא, מפרשת את המציאות כעדות לכוונתך: אם נתת לי אם שלא רצתה בי כנראה לא היה  אכפת לו מקיומי.  אם אפנה אליך, אצעק, אבכה, אפשר שאאלץ לשמוע את גזר דיני הסופי: קיומך לא משנה.

"גלה לה שאתה אוהב אותה" אינו מספיק במקרה כזה. אנו צריכים שתבוא ותשא עמה את דחייתה, כאילו הייתה שלך. שתכריז קבל עולם: "אני נעלב כשמבטלים את בתי, יצירה יקרה משלי".

"שונא את בנו", ניסה ארבעים שנה להוכיח לבנו שהוא אוהב אותו. הבן הטיל ספק באהבה, סרב בקביעות לקבל מאמצי אביו, ותבע מאביו מתנות גדולות והולכות כהוכחות לאהבתו.

לשונא את בנו, היה אסור, מאז לידת הילד, לגלות שיש בו לפעמים רגשות של עוינות, קנאה, ותחרות כלפי בנו. הבן סבל מרגשות הדחייה המוכחשות כלפיו, וגם למד לנצל את רגשות האשמה של האב המלוות אותה.

כשגילה האב יום אחד כי בנו החתים אותו כשותף על הלוואה לטובת הבן שאין ביכולת האב להחזיר, העז האב להתקומם. להסתכן לראשונה באבדן הבן שיאשר אותו כאב. הוא ביטא, ישירות, אכזבה קשה. הודיע שלא יהיו יותר פיצויים. ולא יהיו יותר ניסיונות להוכיח נאמנות. והלך מבית בנו במחשבה שבזאת יסתיימו ביניהם הקשרים.

הבן, שראה אותך, לראשונה, באביו, הלך אל האב וביקש את סליחתו. הם חברים היום.

"שונא את אמו", הוא מחנך אחראי, המנסה כבר שלושים שנה ללמד את אמו לדבר כהלכה. כלומר, לא לומר דברים שעשויים לעורר בו שנאה שאסור לו לדעת אותה. כי תאבד בה דמותו הנאצלה.

אפשר שאינו כועס עליה יותר מאשר ילדים או מתבגרים כועסים לפעמים על הורים שמטילים עליהם לטפל בצרכים הרגשיים של ההורים, או  מתקשים לתת להם להיפרד ולבנות את חייהם העצמאיים. אבל במקרה שלו, העוינות כולה אסורה. כשרמזים קטנים מכעסו כלפי אמו היו יוצאים כלפיה בילדותו, נהגה האם לנהל איתו שיחות ארוכות על הדרך שבה יש להטמיר רגשות שליליים ולהופכם לחיוביים. כלומר אסרה לשנוא אותה. והבן, כמותה, כשהיא שואלת אותו שבוע לפני חתונתו אם הוא בטוח באהבתה של כלתו, במקום להרגיש ולבטא כעס רב שעולה בו, מנסה ללמד אותה איך תומכים בבן כשהוא מקבל החלטה חשובה.

אנא אלוהי, תן לו את מה שהחסיר ממנו אביו: רשות למאוס, לפעמים, באמו. גלה לו כי לכעס יש תפקיד בעולמך. לפעמים הוא השליח של זעמך. גלה לו שאתה מרשה לפעמים לאבד שליטה, להתפרץ, לצעוק, לחוש סלידה. להיפרד.

"תובענית כמו אמא המשוגעת", היא אם לארבע בנים, קציני צנחנים. בעלה מפקד החטיבה במילואים. היא הייתה קצינת הקישור של החטיבה. לעולם לא תבטא את חרדתה מן השרות שעושים בעלה והבנים. מתביישת בייאושה ופחדיה. לא תסגיר מהם מאומה. אין יודעים אם בלילות היא ישנה.  מתנתקת כשהיא מוצפת באימה. לפעמים לימים. לפעמים לעונה שלמה.

ניסיונה הלא פתור הוא הפחד למצוא אצל עצמה פינה אחת קטנה משל אמה, שהייתה מטילה את עצמה על ילדיה, תובעת מהם לשאת ולפתור את שיגעונה. מאשימה כול מי שלא נענה. מאשימה גם מי שאין לו שום דבר עמה.

אנא גלה לה אלוהי שאתה מכבד את האישה הזקוקה לעזרה. הוכח לה שאתה יכול לעמוד בתביעותיה. (בשונה מאביה שהסתלק כשאשתו התדרדרה). שמותר לה לומר שאינה יכולה. שאתה מזמין אותה להשמיע את קולה. שהתווית "משוגעת תובענית כמו אמה" רשומה אצלך כצורך חיוני ראוי להקשבה. שמותר לה לבקש מחמשת גיבוריה להגן גם על נפשה. שמותר לה להשתחרר סוף סוף מהחטיבה.

"הבת המופרעת שלי", היא גברת מאוזנת ושקולה, המקפידה על כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. כאשר שואלים אותה מה שלומה, היא מדווחת על הרעה או שיפור במצבה הנפשי של בתה.

הילדה עם ההפרעה שומרת בשבילה את מה שאסור שיימצא בתחומה: חריגות חברתית, תלותיות מבישה, צעקה גדולה על אם שדחתה את בתה. היא את בתה ואמה אותה. הצטיינות בכל היה אליל ילדותה, שימחה את כתמי דחייתה על ידי אמה. היום היא מאמינה שהתנהגות נורמטיבית של בתה תמחה את דחייתה אותה.

אנא אלוהי, גלה לה שאתה יודע שהדחייה הייתה נוראה. שכך יצא מלפניך והוטל עליה לשאת משא שהיה גדול מכוחה. שתביעת ההצטיינות בכול לא באה ממך, אבל אתה מבין שזו הייתה דרכה של הילדה שלא שלחת לה שותף לכאבה. שאתה מרשה לה לצאת מהבית כשהיא לא מסודרת לגמרי. שמותר לה להרגיש ולבטא הזדקקות גדולה, תוקפנות, תיעוב או סלידה. תן לה בבקשה אישור להשתגע קצת, להתפרע קצת, לבטא רגשות בלי שליטה. לצעוק בלי הפסקה. גלה לה שמותר לה, לפעמים, להיות הבת המופרעת שלה, החביבה עליך כמותה.

 —-

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית, שונא את אמו, מופרעת כמו בתה,  אינם באמת נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו. אלו הם רק החלקים האסורים עליהם. רגשות שהם מזדעזעים למצוא בתוכם. יסודות של זהות שיעשו אותם, בעיני עצמם פסולים מלבוא בחברת בני אדם. חיים שלמים מושקעים לעתים בניסיונות להוכיח לעצמם ולעולם כי אין בהם מאומה מן הדבר הנורא.

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו ומופרעת כמו בתה לא ימחקו מן האישיות, מפני שהם מייצגים, במינון מסוים, יסודות חיוניים בקיום האנושי.  "רואה רק את עצמה" היא יכולת חשובה של אישה  להיות קשובה לרגע לצרכיה, לפני שהיא מתגייסת לטובת המשפחה. "נבל" יודע את הרגעים שבהם תפקידנו להיות לא נחמדים. "פרימיטיבית" מחוברת לעולם היצרים שבו, לרגעים, איננו שונים משאר בעלי החיים. "מדוכאת כמו אמה" יודעת דבר על עצב הדברים שלא יקרו, שכול בוגר מגלה בגיל מסוים. "סתמיות" היא לפעמים מצבו של האדם. "מבועת" משמר ידיעה על חיית טרף שכדאי להסתתר מפניה. "שונא" יודע את הרצון להיפרד. "תלותית" נוגעת בתינוק שמשהו ממנו חי אצל כל אחד בפנים. "אשם" מכיר באחריות אישית, שרבים אינם יודעים. "מושפל" יודע את מצבו הקבוע של האדם, לפני אלוהים.

 

« Older entries