עיקר האדם

יאיר כספי

א. בן יקר, עם הגיעך למצוות, רציתי להזמין אותך להצטרף לעסק המשפחתי שלנו: מפעל האדם העומד בפני בוראו, גילוי האפשרויות שניתנו לו, אחריותו, וגבולו.

מפעלנו עובד שנים רבות, ועדיין, נמצא בתחילתו. התקדמנו בו לא מעט, ולפעמים גם חזרנו לאחור.

זה הסיפור הכתוב בספר התורה המונח לפניך היום.

חפש בו את העיקר: את הרגעים שבהם למדנו צד נוסף בתפקיד האנושי.

וזכור שנותרה בו לפחות משימה אחת, שהדור שלך צריך לעשות והיא הסיבה  שבשלה חזרנו לארץ הזאת: לתקן את עצמנו ואת תורת חיינו שהתנוונה בגלות.

 ב. כדי להיות בן אדם תצטרך להתגבר על כמה קשיים:

להתגבר על העצלות, והמחשבה שמספיק  להיות קצת אנושי לפעמים.

להתגבר על האמונה הכוזבת שתוכל להיות גדול מהחיים.

להתגבר על הנטייה לקבוע את יעדיך לפי מה שכולם עושים.

כדי להצליח במשימה הזו תצטרך לשים אותה תמיד לפני כל המטרות האחרות:

לפני הכסף, לפני ההצלחה, ואפילו לפני האהבות.

ללמוד לשאול שאלה אחת הרבה פעמים: מה בן אדם היה עושה במצב הזה היום?

 ג. אימך ואביך חלקו עמך את ידיעתם על מקום האדם. אפשר שתצטרך מורים נוספים שישלימו לך חלקים שהוריך לא ידעו לתת.

מוריך החשובים יהיו בני אדם היודעים דבר: על חסד שלא נודע לך, על גבול שקשה לך לקבל,על תפקיד שאינך מכיר, על קושי שלא ידעת שאפשר לעמוד בו, על תפילה שלא שמעת בלבבך.

אל תשאל אותם איפה למדו, מי מכיר בהם, או כמה הם מרוויחים. הסתכל איך הם חיים.

למד מכל מי שמצליח לרגע קט, להיות אנושי, במקומות בהם לא ידעת שהדבר אפשרי.

 ד. אל תלך לחפש תשובות מתוחכמות במקומות מיוחדים. אנחנו די פשוטים.

אל תחפש רגעי שיא או ניצחון סופי. המסע הזה נמשך כל החיים, דורות רבים.

אל תנסה להיות הכי אנושי. זו אינה תחרות, כל אחד מאתנו נמדד על עמידתנו בסיפורו המיוחד.

בסוף הדרך, לא תהיה טוב יותר משאר בני האדם, אבל תזכה להיות שותף למסעם.

מאמציך להיות אדם לא יפטרו אותך מן ההפתעות שבהן בורא עולם מתקיל אותנו לפעמים.  אבל אפשר שבחירתך זו תעניק לך אפשרות לא לאבד את עצמך ברגעים קשים.

גם אם לפעמים תיפול בדרך לשם, אף פעם אל תתייאש  מן האפשרות לחזור ולמצוא את עצמך כאדם. זו אולי ההבטחה היחידה שמבטיחים לנו בספרים: שערי תשובה לעולם לא ננעלים.

 ה. מצא שותפים לחייך, שבחרו בך, כי אתה אדם (ולא בעיקר מפני שאתה יפה, או עשיר, או חכם).

מוכנים להתחלק בידע שרכשו במסעם, כאילו איננו הגדול בנכסים.

מוכנים לעמת אותך עם המעשים שבהם אתה מאבד את עצמך, ולסכן את אהבתך להם. נאמנים לך, אבל תמיד נאמנים יותר למשימת האדם שקיבלו על עצמם.

סלח להם אם כמוך, יפלו לפעמים.

למד לסמוך על חבריך למסע, להסתכן, להאמין שגם בנסיבות קשות, הם יצאו בני אדם.

ואז אפשר שתזכה במתנה נדירה, רגע שבו שניים נפגשים, ושכינה ביניהם.

 ו. התרחק מאנשים שאומרים עליהם, בשפה המדוברת שלנו, שאין להם אלוהים.

אל תאמין להוכחות מדעיות שאנחנו בסך הכול חיות.

אל תאמין לאלו שאומרים שיהודי זה יותר חשוב מבן אדם.

אל תסתפק באנשים שתמיד מקבלים אותך, ואין להם דבר לומר על חובה וגבול אנושיים.

אל תסמוך על אלו שאומרים שיש להם שיטה לתקן סופית את העולם היום.

אל תתפתה לעולם לאלו שמבטיחים לך שליטה מלאה בחיים.

 ז.  ההזמנה לשותפות במפעל האדם, איננה מבוקשת היום. ואין יודעים שהיא משלמת את השכר הטוב בעולם: אם תתמיד בה תקבל מצפן המראה, בכל עת, כיוון נכון.

ותדע שרגע קטן, שבו אתה עושה מעשה אחד נכון, היא עיקר היצירה האנושית,

כי בו, בוראך ואתה, עושים אדם.

האומה שגילתה סמכות יותר גבוהה

יאיר כספי

מאמרו מעורר הציפיות של דוד גרוסמן על מלחמת לבנון ידע לתאר את הלך הרוח הכללי: געגועים לימים שבהם היו לנו ערכים. וסיבה. ומטרה. ומשמעות. ומדינה אהובה. וכאן נגמר לו הסיפור. גרוסמן אמר שאנשים מכל מיני מחנות צריכים להתארגן ביחד ולעשות משהו. ולא ידע לומר מהו הדבר שיאחד אותם. ומה הם צריכים לעשות. ולמען אילו מטרות. גרוסמן נגע בגעגועים ולא העז לעמוד מול שבר גדול: אבדן תודעת המשימה המיוחדת של התנועה הציונית ומדינת ישראל, שבשלה היינו מוכנים פעם להתלכד ולהתעלות מעל לשוני ולאינטרסים הכיתתיים והאישיים ולשאת קשיים גדולים. אבדן מערכות הערכים שהנחו אותנו וידעו להטיל עלינו אחריות וחובה. ובעקבותיהם אבדן האמון במנהיגות, המחויבת  לאותם ערכים, ואבדן האמון של מנהיגינו בנו, שנהיה מוכנים ללכת אחריהם. ובעקבות כל זאת: השיתוק המדיני והשיתוק החברתי והשיתוק הצבאי וחרדת הקיום. הסופר וחבריו אנשי הרוח הישראליים כבר שנים רבות אינם כתובת למחפשי משמעות ודרך חיים. בהיעדרם פורחים הנזיר עם הפרארי, והסוד, רבי נחמן, המקובלים, המגשרים, המאמנים, המטפלים, המטפלים האלטרנטיביים, השימפנזים ועוד. המנהיגות החלולה נבחרה על ידי עם חלול. מהו הדבר שהיה לנו פעם ואבד? ומה ישיבנו? בחיפוש אחר אבידתנו נלך למסע ארוך במעט מילים אל מחוזות ילדות רחוקים. נתחיל מבראשית ונחפש את היסודות שבנו אותנו, את הימים שבהם היו לנו ייעוד ותפקידים, את המקומות שבהם איבדנו אותם, ומפעל שהתחלנו להקים. לעולם יש תפקיד

אלף פעמים מאז בריאתו הסתכל אדם בעולם: בארץ, בשמים, בים, בעצים, בבעלי החיים, באנשים. אלף פעמים ראה ארץ. שמים. ים. צמחים. חיות. אנשים. ובוקר אחד הכל השתנה. פתאום כל הפרטים נצטרפו לתמונה. פתאום ראה האדם תכנית גדולה. ובתכנית כל פריט ממלא תפקיד שנקבע. סופר בראשית ישב נפעם וכתב: "בראשית ברא". "יהי אור". פתאום הכל דיבר. פתאום הקול נשמע. פתאום ראה האיש שבכל אבן ועץ וחיה יש כוונה. פתאום נתגלה שכל פריט בעולם ממלא משימה. הגילוי מבראשית,  שיש לעולם תכלית, שינה את הבנת האדם את עצמו. מעתה הייתה לו שאלה חדשה להנחותו: מהו מקומי בתכנית? מה נועדתי לעשות? האיש ששאל גילה הזמנה להיות שותפו של בוראו בהשלמת עצמו ועולמו. ההזמנה המיוחדת שקיבל עוררה באדם התלהבות אבל גם התנגדות. הוא אהב להיות עוזרו של הבורא אבל לא אהב שמכתיבים לו מה לעשות. לכן, לאחר שהיו לו כמה הישגים הוא התחיל לתהות: אולי הגעתי כבר לרמה שבה אני יכול לבדי להחליט על עתידי? ההמשך ידוע והוא חוזר על עצמו כמעט בכל דור: אלוהים מפוטר ומוחלף באלילי שווא המחלקים פטורים מתפקידים אנושיים קשים, וגובים מחירים נוראיים. עם לדוגמא

מייסדי הקבוצה שלנו היו בראשיתם עבדים של  מלך מצרים, שתכנן לכלותם. פרעה, כמו כל העריצים הגדולים והקטנים שלהם אנו משתעבדים, שאב את כוחו מאמונת עמו ועבדיו, שהוא הסמכות הגבוהה ביקום. בני ישראל הצליחו לצאת לחרות רק לאחר שגילו כי מעל לשליטה של האימפריה הגדולה בעולם בזמנם ישנה סמכות אחת יותר גבוהה. וזו ייעדה להם חיים אחרים. האנשים שהיו חייבים את חייהם וחירותם לאלוהים הרגישו חובה לספר לעולם את סיפור נפילתם החוזרת של בני אדם להשתעבדות מול אנשים, דברים או שיטות, הנדמים כאלוהים, ואינם אלוהים. לשם כך בנו אומה יחידה בתולדות העמים שנתלכדה סביב תודעת משימה משותפת: א.      חפשו את העיקרון המארגן העליון של המציאות, הנסתר מאתנו במהותו בשל מגבלות התפיסה האנושית, אך ניתן לידיעה מצד כוונתו, תפקידנו בעולמו. זכרו שהוא אשר הוציאכם מן המקום הקשה ביותר שלכם. ב.      אל תתפתו לתת לשום דבר שאינו אלוהים מעמד של אלוהים בחייכם. ג.       הכירו את האפשרות הקיימת בכל רגע, לבחור ולהשתתף בקביעת עתידכם. ד.      חפשו כוונה ומעשה נכון בכל דרכיכם. ה.     עשו את השלמת האדם והחברה למשימתה העיקרית של האומה. ו.         המפעל הרב דורי מצריך השקעה יוצאת דופן בחינוך. בנו בית ומוסד לפיתוח השיטה. ז.       קבעו לכם מועדים לזיכרון המאורעות המכוננים שבם נודעו כוונה או תפקידים חשובים. ח.     הצלחת המשימה מותנית באחדות הקבוצה. התחלקו באפשרויות שקיבלתם עם אלו שקיבלו פחות מכם. ט.      קשה לפענח את כוונתו של האל הלא נודע במהותו. אל תתיאשו מהחטאות בלתי נמנעות בדרך. למדו לשוב ולתקן את עצמכם כמעשה שיגרה. י.         אל תתמכרו לעבודת החשובה שלכם. קבעו יום שבו אתם רק מקבלים את מה שכבר נמצא. יום בלא עשייה.

הקונפליקט היהודיהתפקיד שבני ישראל קיבלו על עצמם הציב בפניהם אתגרים גדולים: להתבדל מן העולם. ממה שכולם עושים. לוותר על הנטייה הכלל אנושית של האדם לעשות מעצמו או יצירתו אלוהים. להתגבר על הנטייה האנושית ההפוכה, להסתפק במה שיש. במה שכבר הושג. לשמש דוגמא בכל דרכי החיים לאפשרות של האדם והחברה להיות שותפים לתהליך תיקון העולם. בני ישראל התרגשו מההזמנה להיות חלוצים של מסע התפתחות אנושי. אבל מהר מאד לאחר הקמת הבית הראשון הם גם התעייפו מהמשימה התובענית – לחיות חיים של חובה. הם התחילו לתהות ולהתלונן: למה דווקא אנחנו קיבלנו עבודה יותר קשה מכל העמים? והאם יתכן בכלל שכל העולם טועים? ומי בכלל יודע שאלוהים קיים ויש לו תכלית ותכנית לבני אדם? בית ראשון הוא סיפור המתח הזה: עבדו אלוהים – עבדו אלילים. פוסחים על שני סעיפים. חורבנו של בית ראשון לאחר תקופה ארוכה של עבודת אלילים גילה לעם ישראל שאפשר  לוותר עליו, ולגזור את גורלו כגורלם של כל העמים הנעלמים לאחר שנסתיים תפקידם. בסוף בית שני מצאו היהודים פתרון של פשרה למתח הקשה שבין הובלת התפתחות אנושית והרצון להיות כמו כולם: הם דחו את מימוש עצמם כממלכת כוהנים לעתיד. היהדות יצאה  לגלות. מאחריות מלאה לחיים עצמאיים. מתפקיד שדחתה לעתיד. מארץ ישראל. כדי לשרוד בגלותה היא קיבלה עליה את המכנה האחרון המשותף שכל היהודים הסכימו עליו לפני שנתפזרו לכל קצות תבל: התלמוד הבבלי כבסיס להלכה שאותה אין משנים. היהדות העבירה את עצמה למצב של המתנה. התפקיד היהודי השתנה: לא עוד חלוץ המסע האנושי אלא "שומר המצוות". שומר ההישגים הגדולים של האבות. שומר הידע שכבר הושג והמעשים שהופנמו. שומר למען יום יבוא שבו נחזור למלא את התפקיד במלואו. שומר וממתין לאיש אחר עם רוח גדולה בגבו.

אור לגויים

בזמן שהיינו ישנים העולם השתנה: גילויי העם העברי, שנדחו בתחילה, החלו להתקבל. מקור הסמכות לפי שיטתם של בני ישראל אומץ על ידי חלק גדול מן האנושות: אחד, עליון, לא נודע במהותו (עם כמה הקלות) ומזמין את בני האדם למלא תפקיד חשוב בעולמו. פתאום הכל הסכימו שעבודת האלילים, הייתה טעות. ספר התנ"ך המספר את התגלות האלוהים, המאבק בעבודת אלילים, וביטוייהם ההיסטוריים דרך מאבקו של עם אחד לקבל עליו את תפקידו, הפך לרב מכר מכונן. הוכרה ההזמנה שיש לכל בני אדם להיות שותפים למפעל השלמת עצמם וחברתם. ומתוך כך נוצר מושג חדש שלא היה קיים לפנים: אנושות, החברה שבה כל בני אדם הם חברים שווים, שאינם נמדדים לפי מוצאם, מעמדם, ממונם וכו' אלא רק לפי מידת השתתפותם במפעל התיקון האנושי. העולם קיבל מן היהודים את העתיד: הגילוי כי מה שיש, לא קובע את מה שיהיה, אלא ההפך, קבלת חזון העולם שצריך להיות –  משנה את ההווה. נתקבלה התפיסה שזהו מפעל לדורות רבים, וצריך לעצור בו פעם בשבעה ימים, להתבונן. לנוח. לא לעשות. התפקיד החלוצי שהיה לבני ישראל קיבל אישור כללי (היה ויכוח אם תפקידם הסתיים).

חברת מופת

באמצע המאה השמונה  עשרה, לאחר ארבעים דורות  של דחיות, גילו יהודים שהגלות נגמרה. היהדות שנשמרה בהקפאה לא עמדה יותר בתחרות עם ההשכלה והתרבות הכללית.  היו יהודים שדימו כי המדע, ההשכלה, חברת הלאום הפתוחה לכל הדתות,  הסוציאליזם או הדמוקרטיה הם מעתה חלוצי המסע האנושי, ונסתיים תפקידם המיוחד של היהודים בתולדות העמים. בשעה ההיא קמה התנועה הציונית.  חבריה שראו את התנוונות החיים היהודיים אהבו את הישגי ההשכלה והתרבות הכללית החדשה, אבל ידע  יהודי שעוד היה ברשותם הזהירם מפני סימניה של מחלה ישנה העוטה מלבושים חדשים: נטייתם של בני אדם להאליל את הכלים  והמסגרות שהם יוצרים.  האללת  הלאומיות שתיגמר בנאציזם. האללת הסוציאליזם שתיגמר בסטאליזינם. האללת השוק החופשי שתיגמר בניכור ושבר חברתי. האללת הטכנולוגיה שתיגמר בהתמכרות לקניות. האללת כתבי הקודש הדתיים שתיגמר בפונדמנטליזם כפייתי. בצאתם לעולם הם זכרו עדיין משהו שהיהודים יודעים על יסוד מארגן עליון, הנמצא מעבר לדברים שאנו יוצרים או רואים, ואשר פנייה אליו מאפשרת לאמץ את הישגי המדע והתרבות, לתת לכל אחד מהם מקום מתאים, בלא להאליל אף אחד מהם. ראיית יסוד היהדות וניוונה, מתנות התרבות ומחלתה, הצמיחו חזון של תיקון לאומי, חברתי דתי ותרבותי שיעשו במשולב, בלא שאחד מהם יקבל מעמד עליון על חבריו, ויציעו דרך לתיקון עולם וקלקוליו. המפעל החדש עורר תקווה עצומה. העם שליבו משימה עלומה שמע אט אט את ההזמנה. התגבר על מרחקים, הבדלי מנהגים ופערים תרבותיים, אינטרסים כיתתיים ובליל לשונות רבים, והתעלה למצוא יסוד מלכד גם כשלא הייתה הסכמה על הפרטים. מפעל התיקון הלאומי-חברתי-דתי הניח יסודות למערכת ערכים חדשה והעמיד מנהיגות המחויבת לה ויודעת לגייס את עמה למפעלים גדולים. בראשו עמדו אנשים שהייתה להם  מחויבות לתפקידו של העם שגילה סמכות יותר גבוהה, וחופש להגדיר מחדש את העיקרים. דבר אחד שכחו החלוצים. כשקמה להם מדינה הם לא אמרו לאלוהים תודה. את הצלחתם ייחסו לעצמם: לקבוצה, להתיישבות, למדינה, לנוער המופלא, לצה"ל, למפלגה. הקלקול חזון חברת המופת היהודית-ישראלית שהניע את שיבת ציון במאה שנותיה הראשונות התפגוג במהלך שנות הששים של המאה העשרים. הוא הוחלף בשני חזונות מצומצמים: א. חזון  הנורמליות של האנשים המודדים את עצמם לפי האנשים  המצליחים של העולם. ויתרו על סגולה חבויה שפעם ייחסו לעצמם. לא רוצים חברת מופת. לא רוצים שום אחריות לעתיד האנושות. איבדו עניין בלימודי תורת החיים של היהודים. רוצים להוציא את התנ"ך מן הבגרות. רק תנו לחיות. ב. חזון השיבה למדינת ההלכה (שמעולם לא נתקיימה).חזרה לבבל בשנת חמש מאות, בית מקדש עם קורבנות, אלפי ישיבות, כשרות עם כל ההחמרות. בלי חזון לתיקון חברתי. בלי כל אחריות לתיקון לאומי או עולמי. עם איסור גמור על תיקון דתי. שני ראשים קטנים. המצומצמים והחלולים. וחברה המתפרקת לקבוצות העוסקות רק בעצמן. לחרדים ישיבותיהם יותר חשובות מן המדינה. למתנחלים ההתנחלויות  יותר חשובות מהמדינה. לליברלים זכויות הפרט יותר חשובים מהמדינה. ליאפים הקריירה יותר חשובה מהמדינה והילדים. לפוליטיקאים הכיסא יותר חשוב מהחיים. אבד היסוד המאחד. שידע לתבוע מהקבוצות השונות ריסון מסויים. אבדו מערכות הערכים שניהלו את הכלל. שאמרו מהי חברה, ומה היא משפחה. ואיך לגדל ילדים. ומהו האיזון הנכון בין דאגת איש לעצמו וביתו ואחריותו לקהילתו ולעולם כולו. אבדה תודעת המשימה הבונה אותנו כעם. אי אפשר יותר לדעת מי הוא יהודי כי אין יודעים מה יהודים אמורים לעשות. אין ביהדות זמנינו, שום הבטחה להישרדות. כבר מאה שנה שאינה יודעת ליצור מכנה משותף מחייב לכל הגלויות. אבד האמון של העם במנהיגיו. של המנהיגים בעמם. של כל קבוצה בכל האחרים. מקובל שהכל חושבים רק על עצמם. תורת ישראל יתומה. היא היודעת את סוד החיבור של הפרט והכלל, מדע וערכים, אתמול והימים הבאים, עם ועולם, כלואה בבית הגנזים. ואין לה דובר. אבדה התכלית. הסיבה לעמוד במאמץ קשה ורב השנים. ונוצר ספק אם יהודים צריכים בכלל מדינה משלהם. אובדים הנכונות לתרום. להתחלק. להתנדב. לשרת. להתגייס. להסתכן. לעם שליבו משימה עלומה האבדן הזה הוא סכנה קיומית. תיקון השבר הזה לא ייפתר בתיקונים קלים: חזרה לקריאה בארון הספרים. תגבור לימודי יהדות. קבלת שבת קהילתית. סדנה לרוחניות יהודית. תיקון מעמד האישה בחברה הדתית. גיוס החרדים. פינוי ההתנחלויות. חלוקה צודקת יותר של ההכנסות. שינוי שיטת הממשל. או שיטת המנהל. או סמכויות המשפט. או בחירות. כל אלו לא ישיבו את הלב למקומו. צריך תיקון גדול, שאפשר לסמן בו כמה התחלות: א.      לוותר על האשליות שמישהו שומר לנו באיזה מקום יהדות מוכנה לשימוש. אין ממי ללמוד היום את התפקיד הישראלי. צריך לחזור לספרי היהודים ולקרוא אותם באופן חופשי, ללא המורה הדתי היודע לקרוא רק את הילכת ההישרדות של הגלות. ב.      לחפש את המהות. עיקר היהדות. לב המשימה הישראלית. ולהבחין אותו מנפילות לעבודת אלילים, הקטנה עצמית וגלגול האחריות למשיח שיבוא, דחיית היהדות לעתיד לבוא, ההקפאה העמוקה ואיסורי יצירה הכוזבים, או הסתגלות היתר לצרכי  החיים בארצות הברית. ג.       לא להתפתות לצמצום התורה הזו  ליהדות כתרבות, או ספרות, או רוחניות. להקשיב לרצון העולה מן המעמקים. לזעקה למשמעות. לבקשה הסמויה להאמין. לשוב לגלות אלוהים ותפקיד אנושי בארון הספרים. ד.      לחשוף את כלי העבודה והשיטות הישנות שבהם מפענחים חובה וכוונה במציאות. לחזור לדבר ולחשוב על ייעוד ותפקידים. חטאים עונשים. ניסיונות לא פתורים. תפילות חדשות וחסדים גדולים. ה.     לחדש מקצוע ישן: מומחים לזיהוי דרכיה הסמויות של עבודת האדם את עצמו או את הדברים שלכאורה יסדרו לו משימה יותר קלה. לשוב ולשאת תפקיד ייחודי: חלוצי מסע התפתחות אנושי. ו.         לעלות להר סיני. לדרוש שיחה ישירה, פנים אל פנים. להיות מוכן להסתפק בקצת פחות. לא לרדת בלא הוראות ברורות. ז.       לכתוב מחדש את המסכתות החסרות בכתבי היהודים: מסכת מדינת ישראל. מסכת זוגיות עם שתי קריירות. מסכת הורות לילדים שחושבים שהם אלוהים. מסכת גבולות השימוש בטלויזיה, סלולרי, מחשבים. מסכת הדברים שלא צריך לקנות כשמרגישים ריקנות, ועוד ועוד.

שום דבר לא יעבוד פחות מפרוק תורת חיינו ליסודותיה, גילוי עיקרה ומהותה, מתנותיה ויסוד קילקולה, והרכבתה מחדש כתורת חיים לזמן הזה ולעתיד לבוא. אז יהיו לנו שוב סיבה. ותכלית. ויסוד מאחד. ומערכת ערכית. אמון הדדי. ומנהיגות. בהירות וסמכות להחליט. על עתיד השטחים. ועל תיקונים חברתיים. ועל מקומה של היהדות במדינת ישראל. והדברים שעליהם ראוי להילחם. ותקווה גדולה לעתיד.

• יהדות
• תיקון
• קבוצה
• חלום
• דת
• קבלה
• נפש
• טיפול
• אתיקה
• תשובה
• בחירה
• מטפלים
• מיתוס
• תורה
• מודעות
• שיקום
• זוגיות
• חרדה
• פנים
• פחד
• חילוני
• שינוי
• הורות
• לימוד
• בדידות
• יאוש
• דיכאון
• מיסטיקה
• ייעוץ
• אמונה
• אופקים
• התפתחות
• אמת
• חסידות
• התמכרות
• רוחניות
• סבל
• עיון
• ניסיון
• אימון
• טראומה
• פסיכולוגיה
• ריפוי
• גוף ונפש
• לימודי יהדות
• חזרה בתשובה
• נשמה
• חסד
• קבוצתית
• אלוהים
• שורשים
• תקווה
• תיקוןהנפש
• אבחון
• טיפול נפשי
• טיפול משפחתי
• פוסט טראומה
• אבל
• שכול
• קבוצתי
• בינה
• עבודה סוציאלית
• המקום
• רגשי
• תרפיה
• חירות
• תודעה
• חטא
• כוונה
• סכיזופרניה
• מדרש
• קדושה
• התבגרות
• נס
• מיתולוגיה
• תלמיד
• מורה רוחני
• עצמי
• מדרשת
• אלהים
• גשר
• הלם קרב
• התקף חרדה
• תמורה
• מודעות עצמית
• קוגניטיבי
• רוטנברג
• בודהיזם
• התעללות
• הפרעת אישיות
• אלול
• הוויה
• גוף נפש
• הפרעת
• ראש יהודי
• זהות מינית
• פסיכולוגיה יהודית
• בית דניאל
• הארה
• טיפול קבוצתי
• עונש
• פסיכודרמה
• קולות
• יעוד
• בית תפילה
• קבוצה טיפולית
• טיפולית
• עזרה נפשית
• בפסיכולוגיה
• בית מורשה
• מחלת נפש
• חרדה ודיכאון
• עבודה פנימית
• פסיכוטי
• דת ומדע
• לימודי פסיכולוגיה
• הדרכת הורים
• השגחה
• אבדן
• בעל שם טוב
• יד בנימין
• שינוי התנהגות
• חשבון נפש
• גבורה
• חרד
• חילוניות
• מגיד
• מינות
• כמיהה
• ענווה
• מרקם
• סוד
• נרטיבי
• שפוי
• שפיות
• חוזר בתשובה
• משבר נפשי
• ייעוץ חינוכי
• אסכולות
• מצבי רוח
• להשתנות
• עבודה זרה
• אינטלגנציה רגשית
• משפחה במשבר
• ויהדות
• ופסיכולוגיה
• ביבליותרפיה
• מצבי משבר
• התגלות
• מורים רוחניים
• הקהל
• שינוי נפשי
• הדרכה בפסיכותרפיה
• תורת הנפש
• תיקוןעולם
• בתי תפילה
• ליווי רוחני
• גילוי עצמי
• פגיעה עצמית
• להציב גבולות
• אוטנטיות
• חרדה קיומית
• עבודת אלילים
• תיקוןהמידות
• בחירה אישית
• הילינג יהודי
• תרופות נגד חרדה
• תיקוןעצמי
• חכמת הלב
• שינוי פנימי
• העברה נגדית
• אימון יהודי
• פסיכו-דהרמה
• אהבה שאינה תלויה בדבר
• חוויה מיסטית
• ריפוי יהודי
• ברודט
• צימבליסטה
• תפילה חופשית
• לטפל מתוך אמונה
• שבר ותיקון
• יהדות ופסיכולוגיה
• מודע לעצמו
• לומד מהחיים
• לומד מאחרים
• בתי קהילה
• בית קהילה
• שינוי בהרגשה
• שינוי בהרגלים
• עומד בניסיון

• אובדני

חברת מופת

יאיר כספי

לתכנית התפתחות אנושית שגילתה תפקיד לאדם, ויצרה עם לדוגמא, ושינתה את העולם, ואיבדה את דרכה,  דרושים חלוצים שישיבו אותה למקומה. חג הפסח קרוי גם חג החירות, אבל הוא מספר רק מחצית מסיפור החירות היהודית – חירות משעבוד לעריצות אכזרית. חירות המתאפשרת כאשר מתגלה ששליטה של הממלכה הגדולה המבקש לכלות את העם העברי אינו, כפי שהוא מתיימר להיות,  הסמכות הגבוהה ביותר. ישנו מלך אחד גדול ממנו, מלך מלכי המלכים, ואצלו נועדו העברים להיות בני חורין. כשהכירו בני ישראל בקיומה של סמכות אחת גבוהה יותר מזו של פרעה התבטלה אצלם יראתו של פרעה והם יכלו לקום וללכת מארץ עבדותם. אבל אז, במדבר, הסתבר שמסעם לחירות לא נשלם. הם אמנם השתחררו מן התפקיד הבלתי אפשרי שהיה להם אצל שליט השווא, ועתה מוטל עליהם לקבל על עצמם תפקיד אחר, אפשרי ומאתגר, מאת בורא עולם. אלפי שנים אחר כך יכתבו התנאים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כלומר – אין חירות אלא במילוי התפקיד שנועד לך. במימוש עצמך. ועוד אלפי שנים אחר כך (כמה נחמד שיש לנו אפשרות להסתכלות כל כך ארוכה) יכתוב אחד ממניחי היסודות לתנועה הציונות: "החיים חובה. במילויה – האושר". (ברנר, "לרגל הכניסה"). בשנים האחרונות עשתה מדינת ישראל מספר צעדים בניסיונה לשחרר את עצמה מכפיפות לסמכות דתית- חרדית. הרבנות החרדית הטילה על מדינת ישראל לשאת בפרנסת הציבור החרדי ופטרה את הציבור החרדי מחובות היסוד הקשות ביותר של הישראלים: לימוד מקצוע, עבודה, שרות צבאי, כבוד למוסדות המדינה, חוקיה ובתי משפטה. הרבנות  הדתית-לאומית הטילה על מדינת ישראל לשאת במימונו של מפעל התנחלות עצום שרוב הציבור מעולם לא הסכים לו וכפתה עליו נוכחות של קבע בלב אזורי ישובו של העם הפלסטיני ועימות בלתי פוסק עמו. צמצום תקציב הישיבות, הקטנת המענקים למשפחות מרובות ילדים, סגירת משרד הדתות, קבלת חוקי יסוד המצמצמת את יכולת החקיקה הדתית, ההתנתקות מגוש קטיף, ונצחונו הצפוי בבחירות של גוש מפלגות שהודיע את כוונתו להיפרד מרוב יהודה ושומרון, מבטאים הכרעה שקיבל הרוב הישראלי להשתחרר מן התכתיב הדתי בציבור הדתי והחרדי מתארים את שורת המהלכים הללו כהכרזת מלחמה של מדינה ישראל על יהדותה. ואכן ישנם רבים בציבור החילוני שמתפתים לראות בחופש מן הכפייה הדתית את כל החירות כולה.  אבל חירות כזו היא רק חצי עבודה. מי שנטל על עצמו להיפרד מתלותו ברבנות הדתית-חרדית לפירוש משמעותה של יהדותו בזמן הזה הזמין לעצמו משימה קשה שאפשר ועדיין אינו מוכן להתעורר לה: ללכת לפגוש לבדו את יהדותו. לקרוא את מקורותיו, ללא מתווכים. לשאול מה גילינו. מה עשינו. מה היה ייחודנו. לשם מה שרדנו. מה נתנו לעולם. איך נפלנו. מי מציל אותנו מתהומנו. ומהו יעודנו, תכלית קיומנו, לעתיד לבוא. א. האדם מגלה את עצמו כיצירה שעוד לא הושלמה

אלף פעמים הסתכל אדם בעולם: בארץ, בשמים, בים, בעצים, בבעלי החיים, באנשים. אלף פעמים ראה ארץ. שמים. ים. צמחים. חיות. אנשים. ובוקר אחד הכל השתנה. פתאום כל הפרטים נצטרפו לתמונה. פתאום ראה האדם תכנית גדולה. ובתכנית כל פריט ממלא תפקיד שנקבע. והמתבונן שנמלא השראה ישב וכתב: "בראשית ברא". "יהי אור". פתאום הכל דיבר. פתאום הקול נשמע. "ויאמר אלוהים יהי רקיע"… "ויאמר אלוהים יקוו המים"…"ויאמר אלוהים יהיו מאורות"…פתאום ראה האיש שבכל אבן ועץ וחיה יש כוונה. פתאום נתגלה שכל העולם ממלא תפקיד. מקיים מצווה. הגילוי מבראשית,  שיש לעולם תכלית, שינה את הבנת האדם את עצמו. מעתה הייתה לו שאלה חדשה להנחותו: מהו מקומי בתכנית? מה נועדתי לעשות? הוא התחיל לגלות אפשרויות. הוא  נמלא סקרנות ורצון גדול לדעת. לאיפה זה הולך. לאן עוד אפשר להגיע. ההווה, מה שיש בעולם, מה שמקובל היום בין בני אדם איננו סוף הסיפור אלא רק התחלה. הכל פתוח. הכל יכול להשתנות. הוא התחיל לחזות שלבים חדשים של התפתחות. הוא הבין שהוא שונה באופן מהותי מבעלי החיים שמסביבו. ניתן לו משהו מן המבט היודע דבר טרם שנהיה. הוא גילה הזמנה להיות שותפו של בוראו בהשלמת עצמו ועולמו. ההזמנה המיוחדת שקיבל האדם עוררה בו התלהבות אבל גם התנגדות. הוא אהב להיות עוזרו של הבורא אבל לא אהב שמכתיבים לו מה לעשות. לכן, לאחר שהיו לו כמה הישגים הוא התחיל לתהות: אולי הגעתי כבר לרמה שבה אני יכול לבדי להחליט על עתידי? התעורר בו רצון לפצח את השיטה. לדעת את התכנית הסופית של בוראו ולהיות כמותו, או לפחות, לפתח כלים שבהם אפשר לאלץ אלוהים לתת יותר חסדים ולהקטין את כמות המצוות. להבטיח סיפוק מלא של היצרים. לעולם לא לכאוב יותר. לעולם לא לחכות. לעולם לא לעמוד יותר חסר אונים מול ניסיונות. להישאר צעיר לנצח. ולא למות. מייסד המציאות שהזמין את האדם למסע גדילה הוחלף במבחר אלים שפטרו את האדם מן הדרך הארוכה והקשה וניתן היה להחליף ביניהם לפי הצרכים. העניין החדש הפך מהר מאד למדע. קמו מומחים שלימדו אנשים איך להיות אלוהים או איך, לפחות, למצוא אחד שיעבוד בשבילם. ופותחו למטרה זו שיטות. ונבנו במות ובתים. והיה כל העולם כולו עוסק בחיפוש המילים או הקורבנות היכולים להבטיח לאדם שליטה בחיים דרך תפעול מוצלח של האלים. המסע לתיקון האדם והעולם נעצר. הבורא שנגלה בראשית הדברים, היה הולך ונשכח מן העולם. והיו הכל הולכים ומנהלים את עצמם מול דברים שאין בהם ממש. אנשים בזבזו שנים יקרות מחייהם בעבודת השווא. עמים איבדו בו את עצמם (כי העצמי, יש לדעת, הוא מה שמקבל  מקום ותפקיד, מאלוהים). עד שקם להם אחד, אברהם, שהחל משבר את אלילי הכזב ולימדם להקשיב לקול הקורא את האדם להתייצב לתפקיד. ב. עם ישראל מוזמן לתת דוגמא

אברהם חידש את השיחה עם ההוויה. משה הפך את הכשרון הטבעי למקצוע לאומי: חלוצי השלב הבא של ההתפתחות האנושית. הוא הקים עם שמטרתו לגלות מה האדם צריך לעשות. עם ישראל קיבל על עצמו להתמחות בהקמת חברת מופת עלי אדמות. משה וממשיכיו הניחו יסודות שהתפתחו לכללי עבודה: 1. דע מה למעלה ממך: זכור מי הוציא אותך ממצרים, כלומר מה נמצא מעל לכל הדברים המתחזים בעולמך לאלוהים. שים לב לדרכים הלא מודעות שבהן אתה עובד אלילים והתרחק מהן. 2. הכר את מה שקיבלת בעולמך: הכר את כל מה שיש לך כמתנה, ואמור תודה. לא בשבילו, בשבילך. שתדע שאוהבים אותך. 3. דע מה אתה רוצה, באמת: גלה ביסוד רצונך את בקשת אלוהים שלך, את תפילתך אליו. 4. בנה בית: קשיי זיהוי הקול המנחה אותך במשימתך הזמינו בניית בית לשיחה המיוחדת הזו. מקום שבו, מול אלוהים, אתה מוצא את עצמך. 5. חפש מעשה נכון: הפוך את השלמת האדם והחברה  למשימתה העיקרית של האומה: הבסיס לחוקיה. היסודות המכוננים את מוסדותיה. המבחן העיקרי בבחירת מנהיגיה. חפש כוונה ויעוד בכל תחומי החיים: חקלאות ומסחר וכללי העסקת שכירים. ויחסים בין שכנים. ועניינים שבין איש ואישה. ואכילה נכונה. ויחס נכון לבעלי חיים. שאל למה נועד כל אבר בגוף ומהו התפקיד המיוחד של כל יום בשנה. 6. קבל אחריות הדדית: השלמת האדם והחברה  היא משימתה של כל הקבוצה. השותפות במשימה יוצרת אחריות הדדית: החכם מתחלק בידיעת התורה. החזק אחראי שהחלש לא יקופח במסחר או במשפט. מי שיש לו הרבה משאיר לחסרים לקט שכחה ופיאה. שמיטת חובות וקרקעות שנתפסו יבטיחו שאף אחד לא יאבד את כל מה שיש לו ויוצא מן הכלל. פערים גדולים בין החברים יהרסו את הקבוצה. 7. קבל גבולות: הגדילה לתפקיד ולמקום שלך חייבה  הגדרת גבולות – מה לא נועדת לעשות: האדמה השייכת לאחר. הכסף שתוכל להשיג רק במרמה. האישה שלא נועדה לך. 8. עשה תשובה: במסע הארוך והקשה המזומן לך עד שתגיע למקומך החטאות הן בלתי נמנעות. אל תתייאש מן הנפילות. אל תתאהב בחולשות. הכר בחטאים וחזור מייד לתקנם. כאשר אי אפשר להשיב מצב לקדמותו –  כפר במעשה אחר. 9. לך ללמוד וללמד: גילוי והגשמת היעוד האנושי הצריך הקמת מפעל חינוכי רב דורי. הכל לומדים את הנחות היסוד ומבררים את משמעותם במצבי החיים המשתנים. הכל מלמדים.  כבוד מיוחד ניתן למורים. 10. עשה לך חגים: נטיית היום יום להשכיח את המשימה הצריכה קביעת מועדים לזיכרון המאורעות המכוננים שבהם  נודעו כוונה או תפקיד חשובים. הנטייה לשקוע בקשיים הזמינה קביעת זמנים לידיעת מתנות וחסדים – מועדים לשמחה. 11. שבת: גם לעבודת קודש אפשר להתמכר. לכן, נתנו  לך זמן מיוחד שבו אתה מגלה שהעולם עומד גם כשאתה לא עובד. יום שבו אתה רק מקבל את מה שכבר נמצא, רק הווה. יום ללא מעשה.   ג. היהדות עוברת למצב הישרדות העולם לא התלהב מן האנשים שאמרו שהם יודעים מה כולם צריכים לעשות. לא היו לבני ישראל הוכחות ששמעו את הקול. לא היו להם פסלים ולא היו להם תמונות. אנשים רצו משהו מוחשי. התפקיד שהוטל על היהודים הציב בפניהם אתגר עצום: להתבדל מן העולם. ממה שכולם עושים. לשאת בדידות רבת שנים. לוותר על הנטייה הכלל אנושית של האדם לעשות מעצמו או מיצירתו אלוהים. להתגבר על הנטייה האנושית ההפוכה, להסתפק במה שיש. במה שכבר הושג. לשמש דוגמא ומופת בכל דרכי החיים לאפשרות של האדם והחברה להיות שותפים לתהליך תיקון העולם. היהודים אהבו את ההזמנה להיות חלוצי המסע האנושי. וגם אהבו את המחמאה שקיבלו – להיות עמו הנבחר של אלוהים. אבל מהר מאד לאחר שהקימו בית ראשון הם התעייפו מהמשימה התובענית – לחיות חיים של חובה. הם התחילו לתהות ולהתלונן: למה דווקא אנחנו קיבלנו עבודה יותר קשה מכל העמים? למה דווקא אנחנו צריכים להקדיש את עצמנו למטרות נעלות כשמסביבנו כולם הולכים לבלות? והאם יתכן בכלל שכל העולם טועים? ומי בכלל יודע שאלוהים קיים ויש לו תכנית לבני אדם? בית ראשון הוא סיפור המתח הזה: עבדו אלוהים – עבדו אלילים. חורבנו של בית ראשון לאחר תקופה של שחיתות ועבודת אלילים גילה לעם ישראל שאפשר  לפטר אותו מן התפקיד המיוחד שקיבל, ולגזור את גורלו כגורלם של כל העמים הנעלמים לאחר שנסתיים תפקידם. בני ישראל הכירו באחריותם לחורבנם ולכן, מהר יחסית (במושגי זמן יהודיים) קיבלו הזדמנות שנייה. בבית שני בני ישראל ידעו כבר שלא יוכלו לברוח מתפקידם. אין לאן. אין למה. אבל גם לא רצו יותר להוביל את העולם לבדם. בסוף בית שני מצאו היהודים פתרון של פשרה למתח הקשה שבין האחריות להובלת ההתפתחות האנושית והרצון להיות כמו כולם:  הם החליטו לצמצם את עצמם. לשמור את כל מה שנגלה עד עתה. ולא להוסיף. התפטרו מן האחריות לגלות את השלב הבא. עזבו את הארץ ודחו לעתיד רחוק את היום שבו ישובו למלוא עבודתם. היהדות העבירה את עצמה למצב של המתנה. התפקיד היהודי השתנה: לא עוד חלוץ המסע האנושי אלא "שומר המצוות". שומר ההישגים הגדולים של האבות. שומר הידע שכבר הושג והמעשים שהופנמו. שומר למען יום יבוא שבו נחזור למלא את התפקיד במלואו. שומר וממתין לאיש אחר עם רוח גדולה בגבו. היהדות יצאה לגלות. פרשה מאחריות מלאה לחיים עצמאיים. מתפקיד שדחתה לעתיד. מארץ ישראל. כדי לשרוד בגלותה היא קיבלה עליה את המכנה האחרון המשותף שכל היהודים הסכימו עליו לפני שנתפזרו לכל קצות תבל: התלמוד הבבלי כבסיס להלכה שאותה אין משנים. כ� כדי שיוכלו יום אחד להתאחד ולחזור ולסיים יצירה בלתי גמורה, החליטו היהודים להקפיא את עצמם בהווה. אילו הייתה נמשכת היצירה ההלכתית היו מתפתחות בגלויות השונות הרבה מיני יהדויות שלא יכלו יותר להתאחד. ד. אור לגויים

בזמן שלא היינו כאן העולם השתנה. גילויי העם העברי שנדחו בתחילה, החלו להתקבל. העולם קיבל מן היהודים את העתיד. עד להופעת המקרא אנשים חשבו על חי אדם כמו על עונות השנה: מה שהיה יחזור על עצמו במחזוריות ידועה. היהודים גילו לעולם כי מה שיש, לא קובע את מה שיהיה, אלא ההפך, קבלת חזון העולם שצריך להיות –  משנה את ההווה. היהודים נתנו לעולם את התנ"ך, וקוראיו, מכל רחבי תבל, מצאו בו הזמנה אישית מלהיבה להצטרף למסע השלמת האדם והחברה. מי שהצטרפו מצאו עצמם פתאום מגויסים לתפקיד העושה אותם שותפים בקהילה חדשה: חברת כל בני האדם. היהודים נתנו לעולם את האנושות. כל אדם קיבל מן היהודים הזמנה להשתתף בתיקון עולם ואפשרות למצוא לעצמו מקום שאינו מוכתב יותר לפי גזעו, מוצאו, מעמדו, מראהו או כספו – אלא רק לפי מעשיו הטובים, המקרבים או מרחיקים אותו מבוראו. העולם קיבל מן היהודים אלוהים, אחד. עבודת אלילים, פתאום כולם הסכימו, הייתה טעות. העולם קיבל על עצמו להשתתף במאבק בכזבים שבהם אדם משתמט מהתמודדות עם תפקידו בעולם. והעולם קיבל מן היהודים את השבת, יום בשבוע למנוחה והתבוננות וקבלת העולם כמו שהוא. והיהודים קיבלו מן העולם אישור, כי אכן היו אור לגויים. ה. חברת מופת

לאחר כאלפיים שנים של דחיות גילו היהודים באמצע המאה השמונה עשרה שהגלות נגמרה. היהדות שנשמרה בהקפאה עמוקה לא עמדה יותר בתחרות עם ההשכלה והתרבות הכללית.  בלית ברירה החליט היהודים לחזור להיות עם סגולה. "אתה בחרתנו"  ו"אור לגויים" ניתרגמו בשפת התנועה הציונית לחזון חברת מופת שתוקם בארץ ישראל ותשלב יסודות מתודעת היעוד הישראלית בהישגים מופתיים מתרבות העמים. הייתה הסכמה כללית בין בעלי החזון (הס, הרצל, אחר העם, ביאליק, ברנר, בובר, א.ד. גורדון, הרב קוק, ויצמן, דוד בן גוריון) שנועדנו למופת. היה ויכוח על חלק מהפרטים: מפעל המופת התחיל דווקא מתוך רצון לחזור לנורמליות: מרד ב"אתה בחרתנו" כסיסמה שקרית של עם סוחרים ותלמידי ישיבות המתפרנסים מעמלם של אחריםולה המנחמים עצמם בחלומות גדולה בעת שהם משתמטים מאחריות היסוד של אדם בחייו: חברת המופת תתחיל בתיקון האדם. יצירתה הראשונה תהיה החלוץ: איש מופת הלוקח אחריות להוביל את מפעל העלייה וההתישבות בארץ ישראל. סוחרים ותלמידי ישיבה יהפכו לחלוצים, יחדשו את העבודה העברית, יחיו מפרי עמלם ויקימו חברה ללא ניצול. חברת המופת תשוב, כמו בימי התנ"ך, להיות חלוצת העולם בפיתוח חקיקה חברתית. היא תציב סטנדרטים חדשים  של אחריות הדדית השיח העקיף של  היהודי הגלותי ונימוסיה המזויפים של ארופה יוחלפו בדיבור עברי ישר.  הישירות תאפיין את היחסים בין אנשים  ותהיה יסוד מכונן ליחסים בין הורים וילדים. פשטות תאפיין גם את הלבוש והמנהגים. ילדים יחונכו ל"הצניע לכת". ציון תהיה מופת לחברה לומדת. קטנים וגדולים יזכו לחינוך המונע על ידי אמונה שהאדם יכול וצריך להשתנות באמצעות ידע המוביל למעשים נכונים. לצד בתי הספר תפעלנה תנועות הנוער שבהן , במקום עיסוק בבילויים או קניות יקבלו על עצמם צעירים אחריות להשתתף בהגשמת חברת המופת. מסגרת היסוד של חברת המופת תהיה הקהילה החדשה, שבה מנהלים אנשים את חייהם בצוותא, מתוך זיקה הדדית עמוקה ורעות. כמופת לקהילה השלמה ישמש הקיבוץ, הממזג בתוכו חזרה אל האדמה, התישבות שתגדיר את גבולות האומה, חיי עבודה, אחריות הדדית עמוקה, שאיפה לשיויון מלא ונכונות להתגייסות לצרכי הכלל. בכל אלו ציון תהיה מופת להתחדשותו של עם השב ולוקח אחריות מלאה לחייו ומשנה במו ידיו את גורלו. ה. חלוצי המסע האנושי העולם בצרות. ההתפתחות הטכנולוגית  של הדורות האחרונים חידשה במרץ את עבודת האלילים הישנה בצורות חדשות: עבודת הטכנולוגיה ועבודת הקניות ועבודת הנורמה, מה שכולם עושים, שאינה דורשת הרבה מאנשים ועבודת הפלורליזם הגמור שביטלה את כל הגבולות ובעיקר עבודת האדם את עצמו, הכל יכול, זה שמגיע לו הכל. העולם התקדם מהר מדי ולא הותיר לעצמו פנאי להתבונן ולגלות תפקידים וגבולות באפשרויות החדשות שנפתחו בפניו. נוצרו שני מחנות: עובדי החדש מאמינים שאלוהים נמצא במחשב משודרג, בסלולרי מהדור השלישי, בתרופה שימציאו מחר, באורח חיים מעודכן, בדבר האחרון שהביאו לקניון. ונגדם – עובדי הישן מאמינים בתורה שאפילו לאלוהים אסור לשנות. מצמצמים את חייהם  ופוטרים את עצמם מלגלות את התפקיד האנושי בכל האפשרויות שנתחדשו בעולם. ומאמינים שגאולה תבוא כשישוב לנו מלך מבית דוד וכל האדמה הישנה תוחזר, וכהן יקריב קורבנות על ההר. האדם בצרות. המדע החדש נכשל בשמירת הישגי האנושות הישנים: המשפחה, חינוך הילדים לתפקידים מחייבים, קבלת גבולות החיים. האדם מגלה שלא יוכל להתגבר על ייאושו הפרטי בלא לזהות בגרעינו את עבודת האלילים הכללית. לא יוכל להתגבר על הבלבול וחוסר המשמעות בלא לקבל עליו עול  של משימות. לא יוכל להיפטר משעבודו לבולמוס הקניות בלא שיגלה במקומו שמחה של עשיית אמת. לא יוכל להתגבר על הכאב שלא נגמר אם לא ילמד לראות בטראומה ניסיון שלא נפתר. האיש מבולבל ואין לו תורה היודעת את מקומו. ולנו יש סוד החיבור. של אתמול ומחר. של צורכי הפרט והאחריות לכלל. של עם ועולם. של דת ומדע. של אלוהים ואדם. ואנחנו ממשיכים לדחות את שובנו מן הגלות. כאילו חזרנו אבל אנחנו עוד שם, מנסים להיות כמו כל העולם, או להתבדל בגטאות. וחוזר אצלנו השבר הכללי שבין הדת והתרבות. כאיום קיומי על מדינת ישראל. היהדות של ההישרדות לא עובדת יותר. העם היהודי מתפורר כי אבד לו היסוד המכונן אותו: תודעת המשימה שחבריו כולם מקבלים על עצמם והיא בונה אותם כעם. רוב היהודים מאבדים עניין בתורה שאינה יודעת את העולם ומצוותם בו. אין יודעים מיהו יהודי כי אין הסכמה על מה מוטל על יהודי לעשות. הגולה אינה מצליחה לכונן מערכת כללים  שאליהם רוצים ומוכנים רוב יהודי התפוצות להתחייב. אבד לנו היסוד המחבר. בין גלות וארץ ישראל, בין ישראל ויהדותה. אבדו הדברים שהיו קושרים אותנו זה לזה. עובדי החדש ועובדי הישן כבר לא שייכים לעם אחד. לתכנית התפתחות אנושית שגילתה תפקיד לאדם, ויצרה עם לדוגמא, ושינתה את העולם, ואיבדה את דרכה,  דרושים חלוצים שישיבו אותה למקומה. דרושים אנשים ונשים המוכנים לוותר על ההבטחה הכוזבת שקיבלו מן התרבות הכללית: להיות אדוני העולם, בעצמם. והם מוכנים להכשיר עצמם לתפקיד אחר: מומחי העולם במאבק בדרכיה החדשות והסמויות של עבודת אלילים. דרושים לנו ישראלים המוכנים לוותר על האשליה שמישהו שומר להם באיזה שהוא מקום יהדות מוכנה לשימוש שאליה אפשר לחזור כשמתפנים מהקריירה ומהבילויים. אנשים היודעים שאין ממי ללמוד היום את התפקיד הישראלי. שיקבלו על עצמם ללמוד מחדש את כל ספרי היהדות (רצוי ידע במקורות, אבל לא הכרחי. ולפעמים הוא אפילו יכול להזיק). אנחנו צריכים אנשים שיעזו לקרוא לבד, בלי הנחיות על מה מותר ומה אסור לגלות. דרושים לנו חוטאים  שהחליטו לעשות תשובה וגילו שהם צריכים להשיב עמם את היהדות כולה, כדי שיהיה להם לאן לחזור. דרושים בעלי תעוזה שייצאו למסע אל גבול המותר וישובו אלינו עם סוד החיבור שאבד. שיחשפו מחדש את הכלים והשיטות שבהם מפענחים כוונה במציאות ומוצאים תפקיד לאדם. שיגלו את העיקר, המהות,  ויקבלו על עצמם להבחינו  מהרגלים של דחייה והישרדות. דרושים לנו אנשים חזקים המוכנים להכיר בתלותם, לרשום את מה שקיבלו ולא עשו לבדם, להודות עליו ולהתחיל לכתוב מחדש את ספר הברכות. דרושים חלוצים וחלוצות שיקימו לנו בית מדרש לתיקון עולם ואדם ועם. שינסחו לנו "עשה" ו"לא תעשה" לזמן הזה. שיכתבו את המסכתות החסרות בתלמודים: הורות, זוגיות, קריירה, טכנולוגיה, מדינת ישראל. שיאזרו אומץ להוסיף לעשרת הדיברות: לא תקנה, סתם. ועוד הרבה. אנו זקוקים מאד לאנשים היודעים לשמוע צעקה. הפנויים להקשיב לבקשה של מי שאבדה לו דרכו ואינו יודע מה לעשות. דרושים חלוצים שיכתבו תפילות חדשות. דרושים בעלי אמונה, הבטוחים שכל העולם מצטרף מחר, והיום הם מוכנים לעבוד לבד ולהתפלא למה הם לא באים. דרושים בעלי סבלנות, המוכנים להתחיל, והם יודעים שמסענו זה יארך מספר דורות. דרושים אנשים שלא באים בעיקר לקבל, אם כי גם זה מותר, כי כשיתנו פה הכל ימצאו עצמי יותר גדול. דרושים בעלי ענווה. היודעים שזהו מפעל לרבים. ואין להם יומרה לקבוע הכל סופית. אלא מבקשים להתחיל ולהזמין עם שלם לכתוב את עצמו מחדש. דרושים אנשים שנחרבו להם עולמות ונגמרו להם הברירות והם יודעים שישראל לא תהיה, אם לא תוביל. דרושים חלוצים למסע אנושי המוכנים לתת דוגמא אישית. לחיות לפי תורה שיש לה ראשית והיא עדיין כולה לא נכתבה. אנשים המוכנים את מה שיגלו –  לחיות. המקבלים על עצמם לעשות עוד לפני שנשמעו הקולות. מועמדים מתאימים מוזמנים לפנות. ד"ר יאיר כספי הוא מנהל "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר "לדרוש אלוהים".