הילדים הנשמטים

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

המומחית שכמעט הצילה את הילדים הנשמטים מהסופרמרקט

יאיר כספי

א. בשנים האחרונות כל ביקור שלי בסופרמרקט הופך לסיוט. רוב הקונים עיוורים לסכנה, אבל אני רואה שם, בין הדוכנים, מקרים של הזנחת ילדים הגובלים בהתעללות.

"הילדים הנשמטים" אני קוראת להם. בני שנתיים ושלוש ולפעמים פחות, המושבים על ידי אמותיהם בחלק הפנימי העליון של עגלות הקניות. משיכת דופן הרשת  של העגלה יוצרת מין מושב מאולתר שאינו עומד בשום תקן מקובל של עגלות ילדים. חסרה בו משענת הכרחית לגב, כריות תמיכה לשני צידי הגוף, ואין בו חגורת בטיחות. נפילה של פעוט מגובה כזה יכולה להסתיים בפגיעה בעמוד השדרה, או אפילו בנזק מוחי.

ב. אני מנסה שוב ושוב להגיד לעצמי שאין זו אחריותי. באתי לעשות קניות. אני חולפת מהר במחלקות המזון השונות, ומקווה שלא הגיעו היום פעוטות לחנות.

ואז אני רואה אותו, את הילד השמוט. אימו עומדת, גבה אליו, מרוכזת במוצרים שהיא בוחנת במדף.

אני פונה אליה, מציגה את עצמי בשמי ובתוארי, ד"ר גבעוני, מומחית להתפתחות ילדים בגיל הרך, מחייכת אליה ומנסה להסביר בנימה ידידותית, לא מאשימה, כי בשל רגישותי המקצועית לא יכולתי שלא לראות את מה שהאם, בלא שום כוונה רעה, לא הבחינה בו. גבו של התינוק שנשמט בעגלה מונח על סורגי הברזל החשופים באופן שיכול ליצור עקמומית בעצמות הרכות.

ישנן אמהות שמקבלות את עזרתי בשמחה, מיישרות את התינוק וממשיכות בנסיעה. ויש המגיבות בהזעפת פנים, כאילו ניסיתי לקחת מהן את תפקיד "האם הטובה".

 ג. התעניינותי בנושא אינה נובעת מסיבות אישיות. המקרה שלי היה הפוך. אני הייתי ילדה מטופחת ושמורה היטב.

 עד גיל שש לא יצאתי מהבית. אמא האמינה שלילדים אין מה לעשות ברחוב. בגיל שמונה, או תשע, היא הרשתה לי לראשונה לצאת לשחק בגינה הציבורית הסמוכה לביתנו. פעם בשבוע, לחצי שעה, בליווי שלה, ובתנאי שאדאג לא לצאת מטווח מבטה.

 בהונגריה, אמא סיפרה לי, היו מקרים שבאו צוענים וחטפו ילדים כדי שיעבדו בשבילם בקיבוץ נדבות, או בדברים יותר גרועים. אמא הביטה בי כאילו בכל רגע אני יכולה להעלם לה לצמיתות. אני הייתי חוזרת ומבטיחה לה שלעולם לא אתרחק ממנה.

 לפעמים אני חושבת שעשו לי משהו דומה לזה של הילדה באוסטריה, שאביה נעל אותה במרתף לעשרים שנה, כדי שלא תוכל לעזוב אותו.

 ד. האם אפשר שהזעזוע שלי בסופרמרקט, מן האימהות המתרחקות לרגע מהפעוט שאינו קשור בעגלת הקניות, הוא ביטוי נוסף לנאמנותי לאמונתה של אמי, שדברים נוראים יכולים לקרות לילד שיצא לרגע מטווח הראיה של אימו?

 אני נזכרת ברגעים בסמינר האבחון של המחלקה, בהם חשבתי שאבחנה שעמית לעבודה מתעקש עליה, עשויה אולי לבטא סיפור אישי שלו, שהוא חווה דרך המטופל.

אני יודעת שכמה מן הימים הטובים בחיי הבוגרים קרו כשהייתי מוכנה לשקול שמשהו "נורא" שמפריע לי בבית או בעבודה, הוא בעצם הצפה של פציעה קדומה שמישהו נגע בה, בלא משים, או בכוונה.

 ה. הצעד הראשון בגמילה הוא ללמוד לא להסתכל על  הילדים הנשמטים בעגלות הקניות. לעבוד לידם ולהסיט את המבט אל דברי המאפה, או הירקות שבשלם באתי לחנות.

 לא לדעת, לא לתת עצות. להיות קונה ולוותר על התארים והמומחיות. להיפרד מן המאמר שישנה לנצח את הדרך שבה בונים עגלות קניות, ויעניק לי פרסום עולמי וקביעות.

  להיות סתם אישה לא חשובה, שאיש אינו רואה ואיש אינו זקוק לה בחנות. לזכור שלפני כל הפציינטים שאני מוצאת לעצמי בסופרמרקט ישנה אחת המתייסרת באימה גדולה וראויה שנטפל בה ראשונה. הלומת קרב שאינו נגמר. והיא אחריות ותפקיד מיוחד שקיבלתי ממך. להקשיב לצעקתה שאיש לא שמע.

 אנא אלי, בוא להיות היום במרכולי, ועזור לי לא להביט בעגלות שאינן שלי. סלח לי אם אימה גדולה תציף אותי פתאום. ולא יהיה לה שום הסבר הגיוני. גאל אותי מן הנאמנות המותנית שלי לתפקיד המרגיעה של אמי. רפא בי את פצעי האזיקים שבהן קשרה אותי. חדש בי זיכרון של אל המשגיח על ילדי המרכולים, שאמותיהן הלכו לרגע קט, להביא חלב מהמדף.

האישה שנתנה לבתה להרגיש בשבילה

מרגעי הדעת של תלמידי פסיכולוגיה ביהדות:

האישה שנתנה לבתה להרגיש בשבילה

יאיר כספי

א. המקרה שאני מביאה היום להתייעצות הוא של עליזה, בתי בת העשרים ואחת. עליזה אובחנה בכיתה ב' כסובלת מלקות למידה שהחמירה עם השנים ומנעה ממנה, בסופו של דבר, את האפשרות להגיע ללימודים אקדמיים. עליזה מתקשה להשתלב במסגרות נורמטיביות. היא אינה עובדת. התנהגותה תלותית ולעתים תוקפנית, בעיקר כלפי.

 רציתי לבקש את עזרתכם כדי להבין האם מדובר בלקות למידה שהסתבכה, או שיש לפנינו הפרעת קשב וריכוז קשה, והאם אפשר שכל המומחים שאליהם הבאתי את עליזה בעבר החמיצו הפרעת אישיות?

 רציתי לציין כי אף פעם לא הפסקתי לקוות שעליזה תהיה יום אחד נערה רגילה שמתפקדת כיאות.

 ב. האבחנה שכולכם הסכמתם עליה היא אליל התקינות החברתית, שמולו אני מנהלת את עצמי. מאז שעליזה נולדה תבעתי ממנה התנהגות נורמטיבית, כמו זו שלה ציפיתי מן התלמידים בבית הספר שאני מנהלת בחיפה בעשרים השנה האחרונות.

 אל התקינות מצווה על עובדיו להסתגל למסגרות, למלא חובות מקובלים, לבחור מילים מתאימות לנסיבות, ולממש ציפיות חברתיות התואמות את הגיל. על עובדיו נאסר לחרוג מן הביטויים הרגשיים המקובלים, להיות שונים, או להתפרץ מכל סיבה שהיא.

 ג. החטא האופייני של עובדי התקינות הוא מעשה הגיהוץ הפנימי, שבו מנרמלים את הרגש האסור לביטוי, ומכניסים אותו לתבנית מילולית שמותר לבטא בציבור.

 חטאי הוליד עיסוק אין סופי בחיפוש אחר מילים מדויקות, שיצליחו לצנן את הרגשות, לצמצם אותן לתיאור עובדות, לעקר מתוכן את היסוד המסוכן, ולעשותם ניתנות לניהול.

 חטאי התבטא במאמץ רב שנים ליישר את בתי, להכניס אותה למסלול המקובל, בלי להקשיב לה. בלי לתת מעצמי. בלי לגלות לה את הכעס שמעשיה מעוררים בי.

 ד. עונשי העיקרי הוא התעסקות שאין לה סוף בעליזה. מאמץ סיזיפי ללמד את בתי מה מותר להגיד ולמי. איך מבטאים דברים באופן מדויק ולא מתלהם. מה עושה בכל רגע נתון אדם מקובל ואחראי. שיטתי כשלה בחינוכה של עליזה, ויצרה זרות שהלכה וגדלה ביני ובין בתי. בשנים האחרונות ישנן תקופות שבהן היא מסרבת לדבר אתי.

 ה. הניסיון הלא פתור שלי הוא צעקה שעולה בי ואסור לה להישמע. בכייה גדולה על אם שלא הייתה לי. זעם רב על זו שקראה לעצמה, לשווא, אמי. כעס על תוקפנותה של בתי.

 מעולם לא ביטאתי כלפי אמי את אכזבתי מן הזרות והריחוק שנהגה בי. חשבתי שבלתי מוסרי להרגיש כך כלפי אישה שאיבדה את משפחתה בשואה.  פעם אחת בלבד בילדותי העזתי להתחצף לאבי. קראתי לו "טיפש" והוא נתן בי מבט כאילו הוא הולך להרוג אותי. לא חזרתי יותר על מה שאמרתי. הייתי ילדה תקינה. ניסיתי לזכות באהבת אבי ואמי דרך הצטיינות בלימודים ובפעילות חברתית הזוכה להערכה.

 ו. עוד משהו על הניסיון שלי: התלות ההדדית בין עליזה לביני לא יכולה להיפסק כי אנחנו מתפקדות כמו ישות אחת בשתי גופות. אני האחריות האישית שעליזה מסרבת לקבל על עצמה. אני המציאות  החסרה בחייה, ובשבילה היא חייבת לבוא אלי כל יום, כדי לקבל את האיזון היומי שלה. עליזה היא קול הכמיהה הלא מסופקת שלי לאם. התובענות הינקותית שאני מתביישת להרגיש. הזעם הקשה שאסור לי לעולם לבטא.

 אפשר שעליזה תתחיל לקחת על עצמה משהו מאחריותה, ביום שאפטור אותה מן התפקיד להרגיש בשבילי. ביום שאעשה מעשה שאינו עולה על הדעת בכלל, והוא הכרחי: שאתחיל להיות קצת עליזה בעצמי.

 ז. חטאי החוזר, עבודת האליל והניסיון הלא פתור מטילים עלי שלוש מצוות של עבודה יומית:

 1. לזהות בכול יום את הרגעים שבהם אני ממיתה את הכעס והכמיהה. ממיינת רגשות לראויות ופסולות. מצמצת אותן למידות שאפשר להכיל. מניחה כל אחת במגירה משלה ונועלת היטב.

2.  לפגוש רגש חדש שעלה בהפתעה. להיות סקרנית גם הוא מבלבל וקצת מפחיד. ללכת אחריו למקום לא ידוע.

3. אין צורך לומר את כל מה שמרגישים. לא מייד. ללמוד להכיר. להרשות. לתת לרגש לגדול. למצוא דרכים לחיות את הרגש המוביל אותי. לשאת את סכנת אבדן המחנכת המצטיינת שהעולם מכיר.

 ח. תפילה: אדוני, אני מבקשת שינוי ביחסים בינך וביני. שלחת לי שליחים שידעו ללמד אותי את  תפקיד הבת האחראית בעולמך. אבל היום אני זקוקה לצד אחר שלך:

אנא היה לי הורה מתפעל ממגוון רגשות שבתו יכולה להכיל.

גלה לי שאתה סקרן כמותי לראות מה יש בתוכי ולאן כל זאת יכול להוביל.

גלה לי בעולמך מקום לביטוי לא מבוקר של רגשות. למד אותי ארגון פנימי אחר.

הבטח לי שלא אלך לגהנום אם ארגיש. ויהיו רגשותי לא מקובלים בעליל.

גלה לי שיש אפשרות לחבב אותי גם אם אצעק, ואבכה. ואשתגע לפעמים.

גלי לי שיש מקום בעולמך לילדה עם פגם ברור. כמו זה שאני מסתירה הרבה שנים.

 ט. תפילה במתכונת שמונה עשרה קצר:

אנא אלי, השב אותי מן המילים, המיון, האבחון, והארגון המסודר של הרגשות שלי ושל שאר העולם.

סלח לי על אימת הרגש האסור והדחף הכפייתי להעלים אותו בדרך כלשהיא.

גאל אותי מעבודת הראוי והמקובל. שחרר אותי משעבוד לעריץ שצמצם את חיי ולקח ממני את בתי.

רפא בי את פצעיו של סד שהושמתי בו בילדותי: ילדה מוכשרת ונאה שעושה הכול כראוי.

חדש בי זיכרונה של אם מנשקת, מחבקת, מתמסרת, כועסת, צועקת.

וחדש בי אותך, כאב המוקסם מבתו המלמדת אותו לכעוס כראוי.

 י. חסדי הוא ילדה נוראית, שהייתה בלתי ניתנת לנרמול. שחייתה בשבילי את קולי האסור. את צעקת התינוק שלא נשמעה. שכפתה עלי להשיב חיים למקום שחשבתי שהצלחתי לאלף לגמרי לפני שנים.

תודה לך אלי על רשות מיוחדת שנתת לנו, האנשים המשכילים, בעלי הסגנון, להיות יצורים צועקים, כמהים, ולא הגיוניים בעליל.תודה על רשות לפעול, לפעמים ממקום אחר.

שפת התכנית

שפת התכנית

יאיר כספי

 התורה

 אלהים

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחקות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים ללכת קצת בעקבותיו, נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלים כמותו.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה: לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 אמונה

אמונה היא פעם אחת ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן: אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 אדם

קשה להיות אדם. אנושיות היא תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, מודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, המחבר בכל יום דעת אלוהים ויצרים חייתיים.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: ברוב המקרים הם תוצר מעשיו של אדם. בחירתו באמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. ולפעמים הם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאתם בלי להיות מיוסר או אומלל.

תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו תורמים ומשתתפים  במפעל בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהציע את התיקון העמוק ביותר של התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" היא עבודת האדם את עצמו הנעלה לכאורה, כלומר עבודת אלילים.

 קבלה

הקבלה החסידית העניקה לנו  את היכולת לזהות במשאלה אסורה, ביצר רע געגועים לא מודעים לאלוהים ופתחה לנו את הדרך למעלה שמתחילה בדרך למטה. מן הקבלה קיבלנו יכולת הקשבה שהפסיכולוגיה אינה מכירה: הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 בית מדרש

בבית המדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש הישראלי הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של הזמן והמקום מתוך יסודות הנצח.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני נגלית כמיהה לאלוהים. בשלב השלישי, שתנועת החזרה לארון הספרים עוד לא הגיעה אליו, מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב אל התורה: לזהות בה את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 מסורת

תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת שממנה צמחה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. ביטויים של שייכות לכלל האומה. כשאיש או אישה עושים קידוש בנוסח ישן הם מתחברים למאה דורות שעשו כך לפניהם, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותם באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים, לרגע, קדושה.

התכנית

 לימוד

הלימודים בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"  עוסקים בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש: השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, או, לחילופין, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל בילדותו.

חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה הפסיכודינמית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, את הסבל שהוא מביא על עצמו במעשיו, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום: הזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

פסיכולוגיה

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, הוא מעניק, באופן לא מודע לעתים למטפלים בעצמם, יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. שאלה חשובה בטיפול היא האם הפסיכולוג ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים, ולא יצמצם אותה לדברים אחרים.

חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדת אמת היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות: היא מכשיר חשוב בידיעת גבול וטעות.

דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, ולא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. ויתור על חלומות גדולה שאדם חולם לגבי עצמו או מישהו חלם בשבילו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, הגדלה עם הכרת החסד. השבת הבעלות על העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי קיים בריקנות, בהיעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם הנמנע מלבקש את ייעודו. יש גם דיכאון רביעי, של מי שידכאו אותו, והוא ממשיך להתנהל מול עריצו.

אלוהים במעגל החיים

זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. הוא מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. אחד מהם, לפחות,  צריך להביא גם את היצר והכוונה האלוהית הגלומה בו. אז יכירו איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים וישלימו אחד לשני חלקים חסרים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון. ילד של יוצרו שקיבלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות מתחילה ברגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא תיווכם של הוריו. ההתבגרות מסתיימת כאשר האיש מבקש להיות מנוהל ישירות מול אלוהיו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק: יש שם מי שינחה אותו.

 שפת הידיעה העצמית

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו עומד, תמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, ידיעת כמיהתו הלא פוסקת אליו, זיהוי סבלו כאתגר קשה מאת אדונו, הכרת מתנותיו המקיימות אותו.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי האמת כולה נמצאת אצל אלוהים לבדו. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ לגלות את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות. החכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, הסתפקו בגילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יתקרב לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים: אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שהוא מכיר ולא נודע למטופל. אם אין בידו החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא ימלא את החלל החסר.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שווא שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני השולט", "אני הנדיב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) והיציאה למסע חיפוש בעל הבית האמיתי שלו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה האנושית: להתגייס למסע תיקון עצמו ותיקון העולם. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו להתנהל מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

 שיטות שונות

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. המסע לבניית אדם הוא מפעל של קהילה שלמה במשך אלפי שנים. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם קרובה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את היהודי בלא לתקן את יהדותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, ולא במשנה, או בתלמודים. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם האישי והחברתי. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום "אלוהי" ללא תלות בגוף ובחומר. ה"רוחני" החילוני גרוע עוד יותר:  ניסיון לרכוש התעלות כמוצר פרטי שאינו מחייב אחריות לזולת.

בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות, כזו שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע לתת את קבלת המציאות כמות שהיא. את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו לפעולה: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה בעשרות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

שאלונים למסלולי העבודה העיקריים של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות

השאלונים בקיצור: מסלולי העבודה העיקריים של התכנית

ד"ר יאיר כספי

 הודיה יומית: חסדי היום. חסדי התקופה האחרונה.   

 חשבון נפש (התחלת עבודה בנושא חדש. סיכום מצב).

חלק א': חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

חלק ב': רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים. ניסיון שעלי לעמוד בו ומצוותיו.

שאלון שמחה: (למידה מהצלחות וימים טובים) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שאני עובד, מצוות "עשה" ו"לא תעשה" בעבודתו, מחירים (קורבנות) בעבודתו, ניסיון לא פתור המונע פרידה ממנו, האליל כערך חיובי.

לעבודה יומית: איפה עבדתי היום את האליל ומה עשיתי בשרותו? איפה נפרדתי ממנו?

 תפילה חופשית (חידוש רצון ותקווה: מה עוד לא קיבלתי מאלוהים. לעבודה יומית).

  1. מה אני רוצה.
  2. חנות הקסמים: בקשתי המדויקת.
  3. בית המקדש: בקשה שרק אלוהים יכול להיענות לה.

שאלון ניסיון קצר

  1. הניסיון הלא פתור: אמת או רגש שאני מתקשה לשאת.
  2. הפתרון המדומה.
  3. ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי.
  4. מקומות או דרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה.
  5. פתרון הניסיון: באיזה מעשה אעמוד בו.

שמונה עשרה קצר (לאחר גילוי החטא והניסיון הלא פתור)

  1. השב אותי:
  2. סלח לי:
  3. גאל אותי:
  4. רפא אותי:
  5. חדש בי:

מדרש מצווה (משימה או מעשה נכון לעתיד לבוא).

  1. חסדי: אפשרויות, רשות או פטור.
  2. רצוני ויצרי הרע – מה נכון בהם.
  3. שקר ואמת.
  4. מה יהא חטאי, מה יהא עונשי.
  5. עבודת אלילים.
  6. ניסיון לא פתור.
  7. מצווה.

עבודה יומית: הודיה ותפילה חופשית, זיהוי רגעי עבודת אלילים ופרידה, 18 קצר.

פתרון התלבטות: חשבון נפש או מדרש מצווה. 18 קצר.

עבודת עומק על נושאי יסוד: חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא, תפילה חופשית לגילוי היסוד החסר, שאלון עבודת אלילים, שאלון ניסיון, שמונה עשרה קצר, מדרש מצווה לתכנית פעולה. חזרה לפי הצורך על שלבים.

                                                                                                                                                                                                      

 

 

האם השמחה להיענות לרצון בנה

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האם השמחה להיענות לרצון בנה

יאיר כספי

כשבכיתי, אמי שמעה, ובאה אלי ושאלה: האם אתה רעב, או רטוב, או עייף, או רוצה שארים אותך על ידי?

לא היו לי מילים, בשבועות הראשונים לחיי, לומר לה מה אני רוצה, אך ידעתי, כך מספרים, להשמיע בכי קצת שונה  לכל אחד מצרכי, שעזר לאמי להבין את בקשתי.

אמי הייתה נענית לי כאילו ההזדקקות העצומה שלי אליה היא מתנה בשבילה, הזדמנות שאני נותן לה להשתתף במפעל יצירה מופלא: אני.

בשנה השנייה לחיי נתנה אמי בידי כלי נוסף לארגון ושליטה בעולמי: היא התחילה ללמד אותי לקרוא בשם לכול אחד מן הרצונות שלי.  דרך המילים יכולתי לפתח את תהליך ההבחנה בין צרכים שונים שלי, ולהתחיל להבחיןבינהלביני: את אולי חושבת שנתת לי מספיק אבל אני רוצה "עוד". ואני ממש "לא רוצה" את הדבר הירוק שטחנת לי.

המאמץ שעשתה אמי למלא בדיוק את הצורך שאני מבטא, לימד אותי שיעור חשוב בהקשבה לעצמי: לאכול כשאני רעב, לישון כשעייף, לא לאכול כשאני רוצה שיחבקו אותי, לצעוק כשהחרא ממלא אותי. התחושה שרוצים להיענות לי הייתה מפתח ליכולתי להזמין שותפים נוספים לעולמי. הרשות לדחות מאכלים שלא היו טעימים לי, התפתחה לרשות לא לקבל מהסובבים אותי את מה שלא מתאים לי.

כשגדלתי עוד קצת, אמי התחילה לדחות את מימושן של חלק מרצונותיי: נאכל כשנגיע הביתה. ולהציב לחלק מהם סייגים: ממתקים רק לאחר הארוחה. וגם להצביע על רצונות שאינם ראויים למימוש: אסור למשוך לאחותך בשערות. וסימנה תחומים שבהם אין זה מתפקידה להיענות: אולי תזמין חבר שישחק אתך?

הצמצום העצמי של אמי אפשר לי להתחיל לראותה כייצור אנושי, במקום האם העצומה שפגשתי בתחילה, והזמין אותי לגדילה: אמי לא תממש לי את כול רצוני. לחלקו אצטרף לחפש תשובה במקום אחר. או לשאת חוסר יכולת לממשו, או לקחת אחריות לספקו לעצמי.

נדמה שיכלה להיפרד מתפקיד הכול יכולה כי דאגה, די מהתחלה, לתת אותו לך: אתה זוכר, היא אמרה לי בוקר אחד, שביקשת אתמול לא ללכת לגן היום? אז כנראה שיש מישהו ששומע אותך. היא הצביעה על החלון, וראיתי מרבד לבן מכסה את כל הרחוב. הרמז הזה פתח  בינינו שיחה, על הבחנה בין רצונות שבני אדם יכולים לממש אותם, ובקשות ממך: הבקשה לגשם, או שמש בשבת. הרצון להחלים  ממחלה. או לגדול מהר. הרצון שהוריו של חבר ישנו את דעתם ולא יעברו דירה. ובעיקר: הבקשה שאבא יחזור באופן ברור שייכת לשיחה שיש לי אתך. ומותר לבקש אותה גם אם הכול אומרים שאיש עוד לא חזר מן המקום שאליו נילקח על ידך.

לאחר שאיבדתי את אמא המושלמת גיליתי שגם אני לא כזה. בתחילה ניסיתי להסתיר את הגילוי הקשה:  לא רציתי ללכת לישון, ולא רציתי ללכת לבית ספר, ולא רציתי להגיד למה. אמא חכתה בסבלנות עד שסיפרתי לה על החרם שעשו עלי בכיתה. אמרתי לה שאני רוצה להרוג את הילד שהסית את חברי נגדי. אמי לא נבהלה מהצד המפלצתי שלי. וציינה שחשוב להתקומם נגד מעשי רשע, בדרך מקובלת ויעילה, למשל להתעמת עם המסית על מעשיו לפני כל הכיתה. וכך למדתי כי כשעולה בי רצון חריג, מוזר, אסור, או נורא, ראוי להקשיב לו כי אפשר שיש בו משהו מכוונתך. אם אני זועם אולי יש מקום להתקומם. אם אני רוצה מאד דבר אסור, אפשר שיש בו צורך חיוני שאיני יודע לבקש.

ההכרות אתך ועם יכולתך להכיל משאלות שאנשים לא יכולים לשמוע, אפשרה לי, כשהגעתי לגיל ההתבגרות, להתחבר למערכת נוספת של רצונות, שלא תמיד קיבלו אישורים חברתיים: הרצון לדאוג רק לעצמי. הרצון לשבור את הכלים. הרצון להיות יצור פרטי, לא משפחתי. הרצון להיות חרא גועלי. הרצון בנערה משלי שתיענה לרצוני. הרצון שאמי לא תדע, ולא תשמע, ולא תבין ולא תפרש את רצוני. הרצון שאתה לבדך תדריך אותי.

כשהודעתי לאמי שאני מתגייס לקרבי אמא בכתה. ואמרה שידעה שיום אחד אקבל קריאה בנוסח "לך לך מבית אמך". ואמרה "אלוהים ישמרך".

כשבאתי היום לשאת לפניך את תפילתי, היו עמי רשות ישנה שנתנה לי אמי להזדקק, ולבטא בדיוק את רצוני, גם אם הוא רחוק, או אסור אולי, או נדמה כאנוכי. ורשות, שגיליתי אצלך, לעמוד לפניך כעני, ולדרוש את הנדמה כבלתי אפשרי: אנא שים בזיכרוני אם כמו זו שתיארתי פה, השמחה להיענות לרצוני.

עיקר המשאלה האנושית חלק ג' – מעולם קיווינו לך

עיקר המשאלה האנושית, חלק ג':

מעולם קיווינו לך

תפילות לא מודעות שנגלו במשאלות חברי קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות"

יאיר כספי

עושה חסד לאלפים

א. כשהתחננתי וניסיתי לשכנע אותך להתחשב, לרחם, לעשות טובה חד פעמית. כשניסיתי להבין איך אתה עובד, איך אתה נותן, מה אתה אוהב לקבל, ואיך אפשר לגרום לך לתת. רציתי רק לדעת שיש סיכוי שתקשיב. תחשיב אותי. רציתי לגלות רצון לתת לי שחששתי שאינו נמצא.

ב. כשחיפשתי אוכל, כל שעה, אמרו לי שאני מחפש הנקה. כשביקשתי אם שלא הייתה לי, ביקשתי אותך, הזן את העולם כולו בטיבו, בחנו וחסדו. קונה, מבשל ואופה, פותח יד גדולה ומשביע כל פה, לפי מחסורו. שמח כשאני רעב למזונו, ולא חושש שאקח את כל מה שיש לו, כמו שפחדה אמי.

ג. כשרציתי שאנשים יקבלו אותי כמו שאני, חיפשתי אותך, לא כפוף לשום נורמה אנושית. חשבתי כי אלוהי האלמנות, היתומים, הגרים ועניים, יהיה מקום גם לאחד כמותי. כשחיפשתי אהבה שאינה תלויה בדבר, דרשתי יותר מדי מאנשים שטבעם שהם תמיד צריכים. לא ידעתי לומר שרק אתך חוויתי את הדבר: בראת עולם שגם בלעדיו לא תחסר. צמצמת את עצמך לתת לי מקום על ידך, ואין לי במה להחזיר.

ד. כשחיפשתי חורף שלם שמלה שתתאים לגופי, ביקשתי רשות ממך, שלא הכרתי בבית אבי, להיות אישה שזקוקה לאיש לצידה. כשקניתי מגפיים שמחירם בשמיים רציתי שתבוא אתה תשלם את החשבון ותאמר: שמחתי שפרשת לרגע משליחותך החינוכית החשובה, המגף נראה מהמם על רגלך.

ה. כשביקשתי אישה שאהיה לגבר אצלה, לא ידעתי שאני מבקש ממך, להיות החתן החביב עליך, זה שאתה רוצה לתת לו את האהובה שבבנותיך.

פוקד עוון

ו. כששאלתי אנשים איפה טעיתי, לא רציתי שישוו אותי לזולתי. לא רציתי שימיינו אותי לסוגי. לא רציתי שידרגו את התנהגותי. ביקשתי אותך, שתאמר לי איפה בגדתי בשליחותי. כשדרשתי את חטאי, לא חיפשתי איש שיצביע על אשמתי. ביקשתי אותך, שאינו לוקח בגידה באופן אישי. סמן לי את נפילתי. ציין בבקשה את מחירה עבורי. והיה נא מוכן לרגע שבו אבקש שתושיט לי יד כדי שאוכל לשוב למקומי.

ז. כשביקשתי סליחה מאנשים קיוויתי לסליחתך. כי רק אתה תדע את מגבלות כוחי. רק לך, שאינו כפוף לגבולנו במאומה, אין אשליות על המין האנושי. לבדך תדע את הזמניות והחולשה. את כזב הסיפור שהתרבות מספרת לעצמה על התפתחותה והפער ההולך וקטן בינינו לבינך. רק אתה לא תופתע מכישלוני. אפשר שאתה מתפלא על יכולתי, מדי פעם, להיות אנושי.

ח. כשהרגשתי צער ואשמה על איש שלא הייתה לי סמכות להיענות לבקשה מוצדקת שלו, ביקשתי אותך, שתבוא ותאמר: לא שלך הדבר. לא ממך יצאה הגזירה. פטור אתה מן האשמה על סבל שאני מביא בלא הסבר לעולמי. אתה פטור גם כשאתה שליחו של בית הדין שלי.

ט. כשסיפרתי לאנשים את סיפור חיי, וביקשתי מהם אישור חריג לעזוב הורים, ילדים, בני זוג, מדינה או חברים, ביקשתי אותך. העומד מעל למשפחה, החברה, התרבות כולה. אתה לבדך תוכל לפטור אותי מתפקיד כזב שאנשים הטילו עלי, או לקחתי לשווא על עצמי. אתה לבדך מוסמך לקרוא לאיש לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אימו, וללכת לארץ אשר תורה אותו.

מודיע דרכיו

י. כששאלתי שאלות על תכלית ומשמעות, מדע ודת, עם, אדם, ואנושות, ביקשתי לפגוש את מחבר התכנית. עושה המפץ הגדול, בונה הכוכב, מזמין ההתפתחות האנושית. קורא הדורות, ונותן משימתי בכול זאת.

י"א. כששאלתי את עצמי "מה אני אמור לעשות פה", שאלתי אותך למה אתה זקוק לי בעולמך. האם ישנו תפקיד, לא נחשב אולי בעיני זולתי, שרק לי נתת יכולת למלא? כי רגע אחד של עבודה אצלך עושה אותי שותף במפעל האדם שאתה ואני עושים יחדיו.

י"ב. כשרציתי שיקבלו אותי לעבודה במכון יוקרתי ולא העזתי להציע את עצמי, חיכיתי לך, שתבוא עמי לראיון הקבלה. ותכריז בקול: מעומדת זו מייצגת כאן אותי, מוסמכת ללמד את תורתי.

י"ג. כשניסיתי להיות גדול, לעשות הכול לבד, ייחלתי לך שתבוא ותאמר: את המלאכה הזו התחילו הרבה לפניך וימשיכו הרבה אחרי לכתך. לא עליך לגמור. בבקשה לא לקחת לי את התפקיד. נא להסתפק בחלק אחד.

י"ד. כשהקשבתי לקול פנימי, ועשיתי דבר שלא מופיע בכתובים, לא כלול בחוקים, וסותר את כל ההלכות, לא ניסיתי, כמו שנדמה היה, למרוד בך ולעשות מעצמי סמכות. להפך, ייחלתי שתבוא ותגיד: תודה בני, שהרחבת את עולמי. שגילית בו צד שאפשר ויכול להיות, ואולי, יום אחד, נוסיף לתכנית.

ט"ו. כשחיפשתי מומחים, יועצים וחוזי עתידות שיגידו לו מה עומד לקרות, ביקשתי להציץ לרגע למחשבתך, שבה כלולים כל המעשים שהיו, יכולים ועתידים להיות. כדי שאוכל לראות אם במעשי היום אני שותף לעתיד לבוא, או מפריע לו להיות.

נורא עלילה ונאמן תמיד

ט"ז. כשרציתי להיות שמחה כמו סבתי בת המאה, ביקשתי ממך רשות שהיא קיבלה ממך, לזכור שעה אחת ביום את מתיה, וביתר השעות לראות מתנות קטנות שזימנת לה ביומה, ומתנות שנתת לה לחלק ליקיריה, עם פטור ממחשבות על העתיד לבוא.

י"ז. כשהייתי עייפה מאד, ולא הצלחתי להיות שמחה, כמו שהורי ציפו, ביקשתי אותך. היכול לעמוד בזיכרונות השואה, שהורי ניסו לשווא לקבור במחנות. אתה לבדך תאהב ילדה הנושאת עמה את עצב הדורות.

י"ח. כשהייתי מתפרצת כמו משוגעת, בגיל ההתבגרות, ואמא איימה לאשפז אותי ואבא התחנן שארסן את עצמי, ביקשתי אותך, היכול לעמוד בצעקה גדולה. המבחין בין מילים שאינן קשורות לכאורה אחת לשנייה, באמת שאסור לה בין אנשים להישמע.

י"ט. כשביקשתי לפרוש מן הניהול רציתי שתבוא אתה ותוכיח שאתה יכול ומוכן להחליף אותי בהפקה הזאת. כי היה לי ניסיון קשה לפני שנים בבית שבו לא ניהלתי את העניינים, ולא היה בו אלוהים. אנא גלה לי אותך, אוהב הילדים הילדותיים.

כ. כשהזמנתי סורגים וגדר, ומערכת אזעקה וביטוח על כל התכולה. ביקשתי אותך לשמור שלא יפרצו שוב לפתע לעולמי, ישליכו הצידה, ידרכו, וייקחו את חפצי בלא שאוכל לומר דבר. ביקשתי הבטחה שחורבן הבית לא יחזור.

כ"א. כשרציתי לישון בשקט בלילות, בלי לדאוג למעשיו של בני, רצית לדעת שאתה קיים ונמצא גם במדבר. משגיח על ילדי. ביקשתי שתודיע כי האחריות ,שלא עמדתי בה, להתקשר כל ערב ולפקח על יחידת הסיור, היא שלך בלבד. ביקשתי שתאמר: הדרכה הוא מקבל אצלי.

כ"ב. כשרציתי לישון לילה שלם, בלי לקום ולבדוק בחלונות. ביקשתי שומר, שיישאר עמי עד שאירדם, ויבטיח לחזור אם אתעורר פתאום. אנא אלוהי, מי יעזור לי אם לא אתה. יוצר הכול, אל תיתן לי הלילה ליפול. אל תלך לישון כי אתה שומרי. אתה הצל ההולך לימיני. אתך לא אפחד מרעם או ברק פתאום. אתה תמנע ממני רע, תציל את נפשי. שמור עלי בצאתי מן הבית ושמור עלי בשובי. מעכשיו ולתמיד.

כ"ג. כשיראתי את המוות מאד. רציתי לפגוש אותך. לא מותנה בקיומי. לא תלוי בארץ הזאת, וקיים גם אם השמש תכבה. כי אתה לבדך, הקיים בדבר ובהעדרו, תלמדני לשאת אבדן בית, או לכתו של אהוב. תראה לי מקום שבו יש חיים גם כשהגוף אובד.

גדול וקדוש

כ"ד. כשהגיע הזמן לקום ולהיפרד, לא יכולתי להניח לדברים שהיו בינינו. להשליכם. נאחזתי בם כאילו אתה שם. בבגדים שגדלתי ממידתם. בספרים שלה שלא אקרא לעולם. בקלטות ישנות שאין יותר דרך לשמוע אותם. ביקשתי אותך, קיים לפני הדברים כולם. וקיים באחריתם. לא משתנה, ולא נפגם. בך אחזיק לעולם. אליך אשוב ממסעותי בעולם. בך יתוקנו לי שברי. אתה אתי כשאני נרדם. ואתה שם כשאני קם. אתך הכול קיים. דבר לא נעלם גם כשאיננו שם.

כ"ה. כשביקשתי רגע נוסף עם אבי, שמת באופן פתאומי, והותיר ספק אם אפשר לסמוך על דבר קבוע בעולמי, ביקשתי שתגדל אתה אצלי. כי היית פתאום קטן מאד. ביקשתי שתשוב אתה למקומך המיוחד. כי היית פתאום עוד אחד. ביקשתי אל חי לנהל אותי, כי התנהלתי מול זה שאבד. ביקשתי לקוות לך, במקום לחכות לאבי. עזור לי לזכור כי אתה הוא מקור חסדי, בזיכרון ברכתו של אבי. תתגדל ותתקדש לי בבקשה. תשתבח, ותתפאר, ותתרומם, ותתנשא, ותתהדר, ותתעלה, ותתהלל, כדי שאוכל לשאת את אבדן אבי שהכיר לי אותך בעולמי.

מדריך ל"שמונה עשרה" כתפילה אישית

מעין שמונה עשרה
יאיר כספי
"מעין שמונה עשרה" מציע שאלות לעבודה יומית קצרה, על בסיס היסודות שהעמידו חז"ל לבקשות ולברכות שאדם צריך להעלות בתפילתו.
השאלות מפגישות אדם, עם ענייני היסוד של חייו, חולשותיו וכוחותיו, משימתו האישית ותפקידו החברתי, ומביאות את כל ענייני יומו לשיחה שהוא מנהל עם בוראו.
אין חייבים להגיע לשורשם של דברים, או לפתרונם. אין צורך לכסות את כל הנושאים והאפשרויות. עבודה יום יומית החוזרת על עצמה מבטיחה שבמהלך הזמן יעלו עיקר ענייניו של אדם בשיחתו, יועמקו ויתעלו. לכן, לא כדאי להתעכב בשום שאלה, אלא לענות את התשובה הראשונה שעולה. אפשר, ואפילו רצוי, להסתפק בתשובה קצרה.

הבקשות מנוסחות כולן בגוף ראשון יחיד, כדי שמהמקום הפרטי, הפנימי,  תתחדש תפילה אישית. הבקשות כולן צריכות להיות פרטיות, מעשיות, ומפורטות ככל האפשר. פנייה מכלילה בנוסח כמו "תן לי מודעות לחטאים שלי", בורחת מן הבקשה האישית האמיתית, והכואבת לעיתים: "אנא גאל אותי מן הרגעים שבהם, לנוכח קושי כמו הבעיה האחרונה עם  הבנק, אני חוזרת להיות ילדה מבוהלת החרדה שעוד רגע לוקחים לה את כל מה שיש לה, כמו שקרה כשאבא ואמא פרקו את הבית".

דברו בפרטים. אפשר להביא בפני בוראנו עניינים מסוימים מתוך חיינו שבהם אנו זקוקים להתערבותו. ככל שהבקשה מפורטת יותר, מדויקת יותר, מגדירה עניין מסוים ותחום בתוכו, יש לה סיכוי גדול יותר להתברר. להתעלות, להתחיל תהליך שינוי ואולי להיענות. כך למשל לא נבקש "תעזור לי להתגבר על חטא הגאווה שלי" אלא "אנא עזור לי להתגבר על חטא ההתנשאות שלי כלפי עובדי שבא לידי ביטוי בפסקנות שלי בפגישות עימהם".

התשובות, כולן, מופנות לבורא עולם: "אתה נתת… אני מבקש ממך דרך… אנא עזור לי לשוב מ… סלח לי על…".

לימוד העבודה הזו אפשר שייקח בפעמים הראשונות שעה ארוכה. לאחר מספר שבועות של עשייה ניתן לעשותה ברבע שעה לערך. לאחר השאלות מובאות מבחר בקשות שנתנו תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות". הפנייה ליחיד היא פנייה לשני המינים כאחד.
 
חלק א': עמידה לפניו
שלוש הברכות הראשונות מחדשות קשר עם בורא עולם, מעמידות אדם לפני אלוהיו, ומעמידות את אלוהיו לפניו, בקדושתו, באחדותו, בכל יכולתו, ובשותפותו עם בני אדם.
 
אבות
היזכרות בדמות אשר חווית לאחרונה את בריתה עם בורא עולם והשגחתו עליה.
 
תפילת אבות עוסקת בהזכרות בדמויות אנושיות שדרכם עוברת  חווית הברית והשותפות האנושית עם בורא עולם: ההזמנה שהוא הזמין בני אדם לעמוד בפניו ולהיות שותפיו להשלמת יצירת העולם, רגעי ההיענות לה וההשגחה שהייתה מנת חלקם של המאמינים. אבות, הכולל כמובן גם אמהות, ויכול שיהיו בו ילדים ועוד יצורים, מספר על דמויות שראינו בהם את חווית החסד העמוקה שלהם, את ידיעת גבולם לפני בוראם, את התגייסותם לעמל יומם אצלו, את יכולתם לעמוד בניסיונותיו הקשים, את תעוזתם להביא את כל חולשתם לפניו בתפילה.

"אתה האל של… היודעת אותך באמונתה התמימה"…
"השכנים שלי שהוסיפו לששת ילדיהם שני ילדים מאומצים עם פיגור שכלי, ודרכם אני חווה הכרה עמוקה בחסד אלוהי, בתודעת חובה ואחריות חברתית, ביכולת גמילת חסד מופלאה".
"סבי, הסנדלר, שהייתה הרגשה שהוא עובד אצל בורא עולם, בכל זוג סנדלים שעשה".
"חברי העמותה שלא השקיעו אצל מיידוף,  כי קיבלו על עצמם גבול שאין משקיעים אצל מי שאינו מדווח על טיב השקעותיו, גם אם אפשר להרוויח אצלו יותר".

גבורות
הזכרות בחסד שנתקבל לאחרונה כסימן של נדיבות עליונה. הזכרות בניסיון שעמדת בו לאחרונה ואשר ידעת בו שהוא מאת אדון עולמך.
 
גבורות עוסקת בחוויית העמידה האנושית בפני הכול יכול. זה שאין גבול לכוחו וסמכותו, ואין שיעור לנדיבותו והוא מקור כל מה שיש לנו, הנותן הכול והלוקח הכול, מחייה וממית, אין מקור אחר זולתו.  כאן מתקנים את נטיית השבר האנושי, שבה אנו מיחסים את טובותינו לאל האוהב אותנו, ואת קשיינו למקור אחר. מאחדים את דמות בורא עולם בלבנו. מביאים את כל סיפור חיינו, על הטוב והרע שבו, לשיחה אחת עם דמות אחת שהיא מקור כל חסדינו  כמו גם מקור כל ניסיונותינו הקשים.  אומרים לו מה טוב לי אתך ומה קשה ואפילו נורא.
"אתה נתת לי את רגע הקרבה הזה אתמול עם ב., אתה הטלת עלי להתמודד בשבוע האחרון עם מחלתו של ג."
קדושה
הזכרות ברגע של התעלות, מתוך מגע עם קדושה, שנחווה לאחרונה.
 
קדושה מציינת את ייחודו של בורא עולם כשונה ונעלה מכל הנמצא. דרך בקשת הקשר עמו אנו מתעלים לרגע מעל עולמנו, קשיינו, הזמן הזה והגוף הזה.
ספר על רגע של מגע או מפגש עם קדושה. מקום שבו התעלית מתוך שאיפה להתחבר ליסוד נעלה. רגע שבו התעלית מתוך תפקיד שקיבלתי על עצמך בשליחותו, שעה שבה שרתה עמך שכינה. ב"אבות" נזכרנו ברגע שבו חווינו דעת אלוהים דרך אחרים, כאן אנו נזכרים ברגע שבו ידענו אותו, בעצמנו.

"אתה היית עמי בקדושתך, אתמול בשדה כשראיתי את פריחת הרקפות המופלאה, שלשום בקבוצה כששרה הייתה מוכנה לקבל תפקיד שיש לה עם בתה. הבוקר כאשר התפרצתי על עמית לעבודה ודרשתי ממנו לשים גבול לעלבונותיו, מה שהייתי צריך לעשות מזמן".
 
תרגול קבוע של שלושת הברכות הראשונות מלמד אדם לראות את נוכחות הבורא יום יום בחייו: מזמין אותו להבחין בקביעות באנשים המביאים דעת אלוהים לחייו, מ
זכיר לו שגם הקושי שהוא מתמודד אתו היום בא מאתו, כמו גם פתרונו ומתנות שהגיעו כאילו סתם, עושה אותו ער לרגעים שבהם, לפעמים בלי משים, הוא מתעלה מעל להרגלי העולם הזה, ומתקדש לפני אדון העולמים.
 
חלק ב': ירידה
שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בעמדת דמותו של הבורא מול המתפלל. רק לאחר שתעמוד הדמות במלא כוחה, חסדה וקדושתה וזיכרון אפשרויות הקשר עמה, אנו מתחילים לחוות את האפשרות שיש מי שישמע ויש מי שיכול להיענות, ומתחילה להשתחרר הבקשה. כשאנו אוחזים בידו של הכל יכול, אפשר להתחיל לרדת לתהומות חיינו, שבהם אנו מרגישים  חסרי אונים.

דעת
בקשה להבין כוונה או תכנית אלוהית בנושא המעסיק אותך היום.

דעת היא בקשה להדרכה בנושא המעסיק אותי, או עניין שצריך לקבל בו החלטה. היא יודעת שאין לי נכס יקר כמו הידיעה על תכנית  ורצון אלוהי לגבי. ואין לי קושי כמו מקום שבו איני מבין מה שמיים רוצים ממני. דעת הולכת למקום שבו אני מאבד את דרכי, ובמבקשת הדרכה והבהרת הכוונה האלוהית בעניין מסוים. המתפלל מתייעץ עם בוראו כאילו היה מנהלו האישי: "מה נכון מבחינת הארגון שאעשה בעניין זה וזה".
 
פרט את התחום שבו אתה מבקש הכוונה, סוג הבעיה, האפשרויות הקיימות, לב ההתלבטות. בקש לראות אפשרויות נוספות להתמודדות.
"תגיד, אלוהים, איזה בדים אתה חושב שילכו בקיץ הבא? ואילו בגדים אני צריכה לקנות לחנות שלי, באופן שיתאימו לצעירות הדתיות שרוצות להתלבש יפה, צנוע, ושונה"?
 
תשובה
בקשת עזרה בתשובה מחטא אחד שהיחיד שקוע בו, היום או בקביעות.
 
ציונו של חטא אחד שצריך לתקן הוא עבודה רבה. הוא מעלה אותו לתודעה. מסמן אותו כהתנהגות  בעייתית שלא כדאי להמשיך בה. התפילה לתשובה מן החטא מכירה באפשרות שיש עזרה למי שמתקנים. שיש תמיד אפשרות לתקן. שיש מי שאוהב מאוד את השבים ושומר להם שער פתוח אליו.

הדיוק חשוב: כדאי לפרט את דרכיו המיוחדות של החטא, מה עושה,באיזה מקום, באילו שעות, עם מי ובאיזו תדירות. לציין שקרים שבהם מסתירים את החטא. לנסות להכיר אליל שבשמו הוא נעשה.

אין כאן מקום לנסות להבין את הסיבות לחטא (מאחורי ניסיון להבין נסתרת לפעמים הנחת כזב פסיכולוגית שאדם המבין את מניעיו יכול לבדו לשלוט במעשיו), אלא רק להכיר בו, ולבקש עזרה בפרישה ממנו. אסור להחמיר ולמנות יותר מחטא אחד. מחר אפשר להוסיף עוד אחד.
 
סליחה
בקשת סליחה ומחילה גמורה שרק אלוהים יכול להעניקה.

על מה היית רוצה שיסלחו לך אנשים? איזה סליחה אתה מבקש לקבל מאלוהים?
הסליחה מטהרת את האדם  מאשמה ובושה המלווים אותו לפעמים גם לאחר שעשה תשובה ואינם מאפשרים לו התחלה חדשה. הסליחה האלוהית היא מתנה ייחודית שאין דומה לה בעולמם של בני אדם. בורא עולם מוכן למחות מן העולם זיכרונות שאנשים לא יכולים לשכוח אותם. רק דרך הסליחה האלוהית אפשרית בכלל הבקשה "לסלוח לעצמי".

בקשת הסליחה קשה כי יש בה הודיה בחולשה גדולה. וישנה אשמה. וישנה בושה. וצריך לשים את כולם בפרטי פרטיהם לפני מי שיחול למחול עליהם.
אפשר לבקש סליחה על חטא שתוקן. או על חטא שאין יכולת לתקן עדיין. על פגם באופי או באישיות. אי אפשר לבקש סליחה על חטא שיש בכוחו של החוטא לתקן מיידית ואינו עושה כן.

פרט מקום שבו תיקנת את מעשיך ואתה זקוק לסליחה כדי להיפטר מאשמה ובושה. או מקום שבו אין לך יכולת לתקן, ואתה זקוק לסליחה וקבלה של מוגבלותך.

גאולה
בקשה לגאולה ממצב שהמבקש חסר אונים לגביו והוא תלוי בו לחלוטין בסיוע שיבוא מאלוהיו.
בסליחה ביקשנו לקבל אותנו עם כל מגבלותינו והמעשים הבעייתיים שעשינו. בגאולה אנו מבקשים להציל אותנו.
בתרבות שבה אנו חיים אומרים לנו הרבה שאדם צריך לגלות בעצמו את הכוחות שיאפשרו לו לפתור את בעיותיו. גאולה מכירה שישנו תחום אחד שבו לא נוכל להושיע את עצמנו. אם לא תבוא שם עזרה גדולה מבחוץ נמשיך לעד להיות שקועים בשברנו.
ציין  דבר אחד שאותו לא תוכל לבד. מסור אותו לטיפולו הבלעדי של בוראך.
"אני זקוק לך, הרואה בעוניי, רב את ריבי, וגואל אותי מהר,  מפני שאני נמצא בצד השני: איני מודע לעוניי, איני מעז או מסוגל לריב את ריבי, ולא יודע איך להתחיל להושיע את עצמי".
 
רפואה
בקשה שאינה כפופה למגבלות הרפואה, למרפא של מחלה או פציעה, גופנית או נפשית.
 
"רפואה" מכירה בבורא עולם כבעל כל התרופות והטיפולים, זה שנתן לבני אדם את האפשרות למצוא אותם, זה שפועל בתוכם. החומר הפעיל. בוא אליו כמו שאתה הולך לרופא. תאר בפניו את המקום הכואב. ספר כמה זמן אתה סובל מהבעיה ואיך היא משפיעה על חייך. חשוף בפניו את פצעך. אמור בדיוק איזה טיפול או תרופה אתה מבקש. מה אפשר שיפתור לתמיד את מחלתך.
"אני צריך שתרפא את רגש הנחיתות הזה, העומד במוקד של החטא החוזר שלי, הניסיון להשיג גדולה. אני צריך שתרפא אותו בתחושה ברורה של ערך ואהבתך".
"אנא רפא את זיכרון הנטישה והבגידה. אנא רפא אותי מחוסר אמונה".
 
חלק ג': התייצבות
הפרקים מדעת עד רפואה סימנו מסלול של ירידה למעמקים,  מבקשת הדרך במקום של בלבול, להכרה בטעות, ועד למקום חוסר האונים והתלות הגמורים. הפרקים הבאים מתחילים מסלול של התייצבות בפני הבורא מתוך מקום של הכרה בכוחות האישיים, באפשרויות וחובות המוטלות על היחיד, בבניה שהוא נבנה כשהוא מקבל על עצמ
ו אמת, תפקיד, גבול, בזכותו לדרוש את שכרו, ואחריותו להיאבק ברוע בעולמו.

ברכת השנים
בקשות לשנה הבאה: בקשה להתגברות על מצוקה ובקשה לסיוע בבנייה ועשייה.
ברכת השנים היא צומת המפגש בין הירידה להתייצבות. היא מציינת קושי אחד, שעלה בפרקים הקודמים, שהמתפלל מבקש להשתחרר ממנו בשנה הבאה, ודבר אחד שהוא מבקש לבנות, לעשות, ליצור בעתיד הקרוב.

קיבוץ גלויות
בקשה לתקן יסוד מן הגלות הנמצא בתוך האישיות, או בקשה להשיב יסוד פנימי שהושלך על הזולת.
בקשה לתקן בי יסוד מסוים של גלות שבתוכי. זיהוי שרידים של עבר רב דורי החיים בי מקטין את אשמתי, אך מגדיל את אחריותי להיות שותף לתיקון הכללי של מצבנו הגלותי. אם יתקן כל אחד מאתנו את גלותו שלו, תותקן לאיטה יהדות של תקומה.
"הוצא ממני את גלותי, אימת השואה שלי, החשדנות היהודית, חווית העולם כמקום מסוכן, אימת המחסור שבשלה אני אוגר. השעבוד לכוחות שאינם ממהותי, התחשבות היתר במה שהכול בעולם עושים או חושבים ("מה יגידו"), היפוכה בהתנשאות יהודית או קנאות יהירה שאינה יודעת לגלות צלם אלוהים במשפחת העמים, הבריחה מן העבודה, ההשתמטות מן הצבא, העיסוק הכפייתי בהלכות של הישרדות בגלות, הציפייה הפאסיבית למשיח, היפוכה ביהירות המאמינה שאנו יכולים לכפות על בורא עולם את רצוננו, גזענות וגם היפוכה בעיסוק כפייתי בקיפוח עדתי, אימת הזמניות של המפעל הזה, והדרכון הנוסף שאני מנסה להשיג כדי לשמור לי את כל האופציות פתוחות, בחירת השמות לילדים שעובדים בכל השפות. ההתפרנסות ממניפולציות.במקום יצירה. ההתמחות במתן עצות".
הצד השני של קיבוץ גלויות הוא הזמנה לאיסוף ניצוצות של דעת אלוהים שהמתפלל השליך על זולתו, או יסודות מעבודת אלילים שלו, שהוא פוסל באחרים.
"אנא השב אלי את האחריות לאנוכיות שאני מזדעזע בכל פעם שאני פוגש אותה אצל זולתי".  "אנא השב לי את הנדיבות הגדולה שנדמה לי שמסוגלת לה רק זולתי".
 
השבת המשפט
בקשת יכולת להכיר באמת שנתגלתה לאחרונה,  וסיוע בהתגייסות לתפקיד או חובה הנובעים ממנה.
 
לאחר שהכיר בחולשתו, וקיבל עזרה, יכול המתפלל עתה לפנות לבורא עולם, כבוגר, ולומר לו:  "קדימה, שים את האמת על השולחן, תגיד לי מה הדין, מה התפקיד שאתה מזמין אותי למלא בנושא המעסיק אותי. על איזה הר אני צריך לטפס, אם אילו אתגרים אני חייב להתמודד".
משפט היא בקשה לממש כוחות, לפגוש אמת קשה. לעמוד כבוגר מול הבורא ולקבל פקודה. משפט הוא מקום שבו אדם גדל כשהוא מתעמת עם אתגרים שהוא חייב לעמוד בהם. מקבל על עצמו גבולות שלא יהיה אדם בלעדיהם. נפרד מעבודת האלילים הפוסט מודרנית שאסרה את השיפוטיות כדי להשאיר אותנו בעולם ינקותי שבו קיימים רק צרכים ורצונות.
שאל  אלוהים למשפטך. בקש אותו לעזור לך לזהות בקושי שאתה מתמודד אתו משימה מיוחדת שלך. בקש כוח לעמוד בתפקידך.
"האם האולטימטום שנתנה לי הבחורה שאני יוצא אתה כבר חמש שנים הוא הוראה ממך לקבל עלי להקים משפחה?", "גלה לי גבולות שאני צריך להציב לבני", "למדני להקשיב לחבר המוכיח אותי".

ברכת המינים
בקשה לשנות התנהגות שאי אפשר לקבל, או להכניס מורא אלוהים במי שאינו יודע את גבולותיו, או להכחיד אויב רשע שאין בו נכונות לתקן את דרכיו.
ברכת המינים ממשיכה את בקשת המשפט ומבקשת ענישה למי שדחו את משפטך. יש אנשים קרובים וחביבים שאני מבקש רק למגר תכונה אחת שלהם: התנשאות, פרצי תוקפנות, רגעי אנוכיות וכו'. יש כאלו שאני מבקש להכניס בהם את מוראך, בתקווה שיעשו תשובה וידעו גבול שאסור להם לעבור. ויש העושים מעשי רשעה, ואין בהם צד של זכות, ואין בהם שום נכונות לתשובה, והם מאימים לאבד אותי ולהרוס כל אפשרות של אמונה, ואני מבקש את הכחדתם הגמורה.
הברכה עוסקת בחטאי הזולת (הבקשה לתיקון חטאי המתפלל כבר נעשתה ב"תשובה"). ברכה זו קשה למי שנוטים לספוג יותר מדי, או נוטים לקחת על עצמם לבדם להציל את זולתם, למי שמפחדים מתוקפנותם, או למי שיש להם זיכרונות קשים של ניסיונות למגר אותם בשם אמת מופרכת.
ברכת המינים מגלה למתפלל כי אחד מתפקידיו הוא לייצג את הגבולות שהבורא שם לבני אדם. שיש דעת אלוהים בכעסו ובתקיפותו.
ברכת המינים התחילה קורס קצר באסרטיביות הכולל גם את הברכה הבאה: "על הצדיקים". המקומות שבהם איני מוכן לקבל יותר התנהגות מסוימת, המקומות שבהם אני דורש את המגיע לי.
 
על הצדיקים
בקשה לקבל שכר מסוים על מעשה נכון.

על הצדיקים באה לסייע לאלו שעושים מעשים נכונים ומתקשים לבקש את השכר הראוי להם. מוותרים עליו מתוך תחושת פחיתות וביטול עצמי, כאילו לא מגיע להם כלום, או מתוך תחושת גדלות מדומה, כאילו אינם זקוקים למאום.כאילו אמונתם יכולה להתקיים ללא תגמולים.
על איזה מעשה נכון בחייך ראוי לשכר? איזה שכר ראוי למעשה הזה?
בקשת השכר היא חשבון שאנו מגישים והוא צריך להיות מדויק כמו כל הבקשות האחרות: עשיתי מלאכה זו וזו, מגיע לי שכר זה. נא לפרט סוג השכר וכמותו.
אם מעשה מסוים אינו שלם, או אפשר שמעורב בו חטא, אפשר שגם בקשת השכר אינה במקומה.

 
עלייה
הברכות הבאות מעזות לאתגר את המתפלל למקום שגישות פסיכולוגיות או נורמטיביות לא מעזות להזמינו: להיות שותף לתיקון עולם, להתפתח לרמתן של דמויות מופת, להתקדש בעבודתו, להקשיב לכל עצמו.

בנין ירושלים
בקשה להרחיב את התיקון הפרטי שהמתפלל עוש
ה ולהציע אותו לכל השותפים למחסור או מצוקה הדומים לשלו.
התפילה האישית מרחיבה את לבו של אדם ומגלה לו אפשרויות הקיימות לכל באי עולם. לאחר שגילה בקשה חדשה לעצמו מתעורר בו רצון לחלוק את המקום שגילה עם כל השותפים למחסורו ולבקש גם בשבילם. פתאום מתגלה שהוא משמש קול לקבוצה גדולה. שהתיקון הפרטי לגמרי שלו הוא פתח לתיקון כללי שהכול זקוקים לו ואפשר שלא ידעו לבקשו, לא האמינו שיש מי שישמע לזעקתם.
"עשה שהכל ישובו להתפלל אליך, בשפתם ובמילותיהם, ותן לי כוח להמשיך בתפילתי זו גם אם אהיה בה לבדי".
"גלה לכל העובדים, כמוני, את הגורל הרע, את האפשרות לפגוש אותך ולפרוש משעבודם לאליל שווא המכלה אותם".
 
צמח דוד
בקשה לצמיחת יסוד חדש באישיות בדוגמת תכונות של דמות מופת שפגשנו או שמענו עליה.
ציון דמות מופת שהמתפלל מבקש היום להצמיח בו יסוד משלה. תפילה לצמיחת כוחות חדשים באישיות. יכולות שהמתפלל זקוק להם להשלמת עצמו, גם כאלו שנדמה שאינו אפשרי כלל שיהיו בו.
צמח דוד בונה דמות מופת אישית מתוך יסודות מאישיותם של דמויות מופת בתולדות ישראל והעמים, או בהיסטוריה הפרטית של המתפלל. בקשה למידות כמו ענווה, אמת, הכרת חסד עמוקה,  נדיבות, קבלת גבול, גבורה,  שהמתפלל מבקש לאמץ לעצמו כדי לעמוד במשימתו הנוכחית.
 
שומע תפילה
בקשה נוספת, שאין האדם יודע, ורק האל שומע.
הכוחות שניבנו, הגדילה וההתעלות, מאפשרים הקשבה נוספת לבקשה שהחלה לעלות.
תפילה פנימית, סמויה, לא מודעת, שרק שומע כל התפילות יודע. הדבר שהמתפלל מנסה לומר, ועוד לא אמר. ואולי אם יגלה שיש תקווה, שיש מי שמוכן להיענות לה, יעז לבקש עכשיו.
 
עבודה
בקשה לעשות אחד ממעשי היום כאילו הוא עבודה לפני האל בבית מקדשו.
בקשה לעשות אחת מחובות היום כשליח של בורא עולם, הממלא ייעודו ומתקדש במצוותו, כנותן מתנתו לפניו בבית מקדשו.
"עשה שאנקה את הבית כאילו אני מנקה את בית מקדשך", "עשה שהזמן הכאילו מבוזבז הזה שאני צריך לבלות היום בקניות בשוק, יתעלה אצלי לעבודתך, וכל עגבניה ומלפפון שאבחר, יהיו כקורבנות שאני בוחר להביא לפניך". "עשה שאוכל להיות שם כולי ולהביא אותך עמי לשעה הזו שפיניתי מסדר יומי כדי להיות עם ילדי".
 
סיום ופרידה
 
הודיה
תודה על תפילה שנענתה, ומתנות שנתקבלו לאחרונה. 
תודה על תפילה קודמת שנענתה. תודה על חסדים שהוענקו, גם בלי שהייתה בקשה.
"תודה שהקדשת לי היום מזמנך. תודה שנתת לי את מתנת התפילה, זו שבכל פעם חוזרת ומוצאת אותך. כי אתה המתנה".
 
שלום
בקשת רשות לפרוש לזמן מה מהעיסוק בעניין  מסוים שעלה בתפילה, לשכוח ולשמוח ולמצוא מקום של שקט פנימי כדוגמת השלום האלוהי.
ציון נושא מסוים שהמתפלל מבקש להניח בצד. למסור אותו לטיפול אלוהי מלא. לשכוח עד מחר.
בקשה למצוא מקום פנימי שיש בו מן השלום האלוהי. רשות לסיים את העיסוק בעבודת התפילה. להניח את הדברים שעלו בשיחה. לקבל פטור לזמן מה מידיעת הקשיים ואחריות הגדילה. לשכוח. לעשות שבת.
"אני מבקש את שלומך, נקודת מבטך, אורך הרוח שלך, התעלותך מעל לנושא הזה שאני לא מוצא בו מנוחה. אני מבקש, כמוך, להיות לא תלוי ברצף האירועים, להשתחרר מהעיסוק הכפייתי, לשכוח את עצמי".

"מעין שמונה עשרה" הוא הזמנה לעבודה יומית קצרה. בכתב או בעל פה, לציין את מה שעולה מן השאלות. לא לחפש מיצוי. שאלה קצרה על כיוון. החטאה אחת זעירה. סליחה אחת. אמת אחת שאולי הגיע הזמן לעמוד בה, אפילו חלקית. מעשה אחד שצריך לעשותו היום בהקדשה. היא מוותרת על הרצון להקיף הכול. להבין הכול. לפתור. רק ניסיון יש כאן לחדש קשר. להתחיל ממקום נכון. כמה שהבוקר הזה מאפשר. כמה שהנפש יכולה. מחר אפשר שתעלה תפילה שונה. או רובד נוסף באותה בקשה. מאה תפילות מהיום אפשר שיתברר כי משהו נפתר, השתנה. בורא עולם נמצא במקום שלא היה.

התפילה מזמינה את המתפלל למסע למקומות החלשים ביותר והחזקים ביותר של האדם. המתפלל המעמיד עצמו לפני בוראו, יורד עם האל שהוא חווה עמו למחוזות חוסר האונים הגמור שלו, ממלא בתקווה חדשה את המקומות שבהם הוא מיואש ושבור, ואז מתחיל לעלות למקום שבו יש לו כוחות, מזמין לעצמו אתגרים, דורש את זכויותיו, נאבק באויביו, ואז יוצא מעניינו האישי ומעפיל לתפקידו החברתי, ומעז לדרוש לעצמו את יסודות האדם הגבוהים ביותר שנראו מעולם, ושם נעצר, מסיים עבודה ליום אחד, ונפרד.

התפילה אפשר שתעלה נושאים שונים בכל אחד מפרקיה. כאשר ישנו עניין המעסיק מאד את המתפלל, או מצוקה גדולה שאינה נותנת לו מנוחה, אפשר לעשות את כל התפילה על נושא אחד:
אבות: אתה האל של בני,  הסומך עליך ובוטח בך בתמימות אמונתו.
גבורות: אתה האל שנטש אותי בת שש, מדממת בחורבות ביתי. אתה האל שהעניק לי אפשרות לפרוש מן השעבוד בימי בחרותי ונתן לי משפחה אוהבת משלי.
קדושה: את השכינה שהופעת בחלומי כאמי האמיתית, המרשה לי לפרוש מן העיסוק באם שלא יכלה להיות אמי.
בינה: אנא למדני להתמודד עם החרדה סביב שרותו הצבאי של בני.
חטא: אנא עזור לי לפרוש מן הנפילות לעבודת  אל רע, כמו זו שהייתה הבוקר, כשהכנתי עצמי לאסון נורא, כאשר בני בושש לשוב מן הצבא.
סליחה: סלח לי על המפלצת ששמה קללה על משפחתנו, שאני עושה ממך בכל פעם שמתנתק הקשר עם בני בצבא.
גאולה: אנא גאל אותי מאימת האל הרע שאני עובדת במקומך,
רפואה: אנא רפא אותי מן הפצ�
� הקדמוני ההוא, המקום שבו אין אתה בכלל נמצא.
ברכת השנים: אנא עשה שתהה זו שנה של פרידה מעבודת האל הרע. של גילוי אהבתך וקבלת משפטך, גם כשהוא קשה, בלי להפוך אותו למעשה של אל נורא. והשב את בני בריא ושלם ממלחמותיו.
קיבוץ גלויות: אנא קח ממני את אימת השואה המלווה אותי כאילו שהייתי שם בעצמי. ההרגשה הכוזבת שאנו חסרי אונים. גלה לי את כוחנו ההולך ונבנה מאז ששבנו לעצמנו בארצנו.
משפט: אנא תן לי כוח לעמוד בדינך, המאבק הארוך והקשה שדנת אותנו להיות בו, השרות המיוחד שבני בחר לעשות ולהסתכן בו, ואשר לפעמים מנתק את הקשר אתו לימים או שבועות. תן לי כוח להיות אם אחראית שאינה מגלגלת עליו את חרדתה.
ברכת המינים: שים גבול ללגלוג הזה של בעלי על חרדתי. עשה שיכבד את מקומי. ושים מורא גדול באויבינו, שלא יעזו להתקרב לגבולנו.
בניין ירושלים: עשה שנדע לחבר בין השימוש בכוח, ובין מגבלותיו. בין החובה לשלוח את בני למלחמותיו, ובין הענווה המכירה בבחירתך לא לתת לנו היום פתרון סופי למצבנו הביטחוני. ןעזור לי למצוא דרך לתרום לתיקון השבר הזה בנפש הלאומית, בין השמאל העובד הידברות תמיד, והימין העובד עוד כוח עכשיו.
צמח דוד: אנא גדל בי אמונה תמימה, כמו זו שציינתי קודם שאני חווה אצל בני.
שומע תפילה: רק אתה יודע את האימה הצרופה שאני מסתירה.  הפחד מן החורבן שאפילו אתה לא תוכל לשקמי משם.
הודיה: תודה על החופשה שהבן קיבל בשבת שעברה. תודה על שמחתו, ובטחונו בדרכו, ואומץ לבו, שלא נפגעו מן החרדה שאני כובשת בתוכי.
עבודה: תן שהשעה הזו שבה אני אסיע מחר את בני לבסיסו תהיה שעה של אמונה וביטחון בהשגחתך עלינו, ושלמות עם מעשינו.
שלום: תן לי רשות לפרוש ליממה מן העיסוק בחרדות. לסגור לשעה את הפצע הישן. לא להתכונן למה שיכול לקרות. להתמקד בעבודתי ואחריותי, ושימחותי הקטנות. אנא הודע לי שהאחריות על שלומו של בני היא שלך מעתה, ואני פטורה מן הדאגה.

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

 אלהים

אלהים אצלנו הוא בעיקרו הבורא, יוצר העולם. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחכות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים לפעמים נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלהים.

 בית מדרש

בבית מדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש של הזמן הזה הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של יהדות שיבת ציון.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל.

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו כמי שעומד, ותמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 לימוד

הלימודים בתכנית עוסקים בעיקר בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש. השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 קבלה

מן הקבלה החסידית קיבלנו את היכולת לזהות בלב הרצון הלא מודע, יצר הרע, המשאלה האסורה, את כמיהת האדם לבוראו. מן הקבלה קיבלנו גם כלים לעבוד עם הכמיהה שהפסיכולוגיה אינה מכירה. הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, כמיהתו הלא פוסקת אליו, אתגריו הקשים מאתו, מתנותיו המקיימות אותו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה לעמוד בפני בוראו. להתגייס למסע תיקון האדם ותיקון העולם של העם היהודי. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה המודרנית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, ואת מחירו הקשה, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום, כהזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את האדם בלא לתקן את יהדותו.

 תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו שותפים במפעל החשוב של בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שב שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני היכול הכול", "אני האוהב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) ומחפש את בעל הבית האמיתי שלו.

 טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, לפעמים, באופן לא מודע למטפלים בעצמם, מעביר יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. השאלה החשובה בטיפול היא האם לפסיכולוג יש אלוהים. האם המטפל ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים.

 בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע יפה לתת את ה"שבת". את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו למרכיב יסוד בזהותנו: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

 מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה במאות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

 חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו הוא בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדה שנייה היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות.

 דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, וגם לא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, כזו הנובעת מהכרת החסד. השבת העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי צומח מהעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם, ששכח לבקש אותו מבוראו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם העניקה השראה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 אנושיות

אנושיות היא מקום קשה להשגה. תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, ומודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, בין האלהים והחייה.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני מגלים את הכמיהה לאלוהי ישראל, ובשלב השלישי מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב לארון הספרים היהודי: לזהות בו את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 מסורתי

גם תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת ארוכה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. סמלים של שייכות לכל האומה. כשאדם עושה קידוש בנוסח המקורי הוא מתחבר למאה דורות שעשו כך לפניו, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותו באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים לרגע קדושה.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: הם תוצר מעשיו של אדם. אמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. או שהם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאת בלי להיות מיוסר או אומלל.

 אמונה

אמונה היא הרבה דברים. פעם היא ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים מאתנו שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל", "יהודו נאצים"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" הוא עבודת אלילים. עבודת האדם את עצמו המדהים.

סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יגיע לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים. אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, הניתנת כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי תמיד אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי ידיעת האמת כולה נמצאת רק אצל האלוהים. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ להשיג את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות, אלא האמת שהחכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, חיפשו: גילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהשפיע הכי הרבה על התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שחסר למטופלו ונודע לו. ואם אין לו את החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא יעביר את היסוד החסר.

 זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. אני מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. ואחד לפחות צריך להביא את הכוונה הקיימת ביצרים. שנינו מכירים איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית אדם שלם, ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון שקיבלנו. ילד של יוצרו שהופקד אצלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות היא הרגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא התיווך של הוריו. מבקש להיות מנוהל ישירות מולו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאמין מאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק. יש שם מי שינחה אותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, וגם לא במשנה, או בתלמוד. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום ללא מימד חומרי. הרוחני החילוני הוא ניסיון לרכוש התקדשות כמוצר נפרד, אנוכי לפעמים, שאינו מחייב אחריות לזולת, למשל.

טיפול קבוצתי

קבוצות העבודה של פסיכולוגיה ביהדות מציעות מסגרת של טיפול קבוצתי למסיימי תכנית המבוא. הטיפול הקבוצתי נעשה בקבוצות קטנות של 10-14 משתתפים. הטיפול הקבוצתי מתקיים עשרה חדשים בשנה, מתחילת ספטמבר עד סוף יוני. יעדו של הטיפול הקבוצתי: פתרונם של ניסיונות חיים, פרידה מאמונות שווא, גידולן של חווית חסד ושמחה, גילוי של הקול הפנימי ועיליו בתפילה ועד.

מושגים נוספים: זהות יהודית, יהדות כתרבות, שיחות עם אלוהים, 12 הצעדים, תיקשור, טיפול אלטרנטיבי, ימימה, חילוני דתי, תרבות יהודית, פסיכודהרמה, הילינג

תכנית המדרגות: נוסח המאמר שהופיע ב"שבת", 12 במאי 2006

געגועים אסורים לאלוהים
יאיר כספי
האמונה שטיפול פסיכולוגי או יעוץ משפחתי יודעים את האמת על פתרון המצוקה האנושית, על הדרך שבה צריך לגדל ילדים, או על הדרך לפתור בעיות בנישואין, היא הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקתו הקשים. העדרה של תורת ישראל מן הטיפול המבוקש על ידי רוב הציבור הדתי, כמו החילוני, הוא שלב נוסף בתהליך צמצומם של החיים הדתיים, ואישוש לטענה שהיהדות לא יודעת להתמודד עם החיים כמו שהם נראים היום.
מי שמצא את עצמו בתורת ישראל – גילה בה את ייעודו, קיבל ממנה את תפקידו המשפחתי והחברתי, מצא בה דרך לשמוח בחלקו, הבין דרכה את משמעות קשייו – אינו יכול לוותר על הרצון שתורת ישראל תהיה שותפתו העיקרית למימוש עצמו, לגידול ילדיו או לפתרון מצוקתו. למטרה זו יצאנו לחפש את הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הדרכים והשיטות שבהם יהודים מצאו את עצמם וטיפלו במצוקה אישית וחברתית לאורך הדורות. חיפשנו את המקומות שבהם נביאים חכמים וחלוצים דרשו וקיבלו תשובה על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
התכנית באוניברסיטת תל אביב מלמדת את מערכת הדרכים והכלים של מקורות ישראל לגילוי יעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם במלכות שדי. 'פסיכולוגיה ביהדות' שואבת את מושגיה ודרכי עבודתה מן התנ"ך, התלמודים, הפילוסופיה היהודית, הקבלה והחסידות, והספרות הציונית והעברית. התכנית אפשרה התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנות קיומה הכשירה התכנית מאות מנחים, מטפלים וגם ציבור רחב, בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
לאחר שנים של מחקר איסוף וגיבוש של כלים ודרכי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים, התחלנו לגלות שיש בהם סדר פנימי, מסלול של התקדמות, תכנים המצטרפים לשיטה. נולדה לנו מסגרת חדשה: תכנית המחברת את הדרכים והשיטות שמצאנו ב'פסיכולוגיה ביהדות' ומגבשת אותם למסלול השתלמות בן שבע מדרגות.
המדרגות מציעות מסלול לגילוי ומימוש עצמי, כלים להתמודדות עם מצוקה ומשבר ונתיב לגיבוש זהות יהודית ישראלית. הן מציבות אתגר מרחיק לכת ודרך ברורה להגעה אליו. הן מאפשרות לעולה בהן למקם את עצמו בסולם של התפתחות, למדוד התקדמות, לגלות שלבים לא פתורים ולהזמין התגייסות אליהם.
מסלול המדרגות מתואר דרך סיפורו של מנחה בתכנית, שכתב על חוויותיו כתלמיד.
א. געגועים לאלוהים
שנים רבות התגעגעתי ולא ידעתי למה. כי אסרו עלי לגלות את מושא אהבתי. געגוע ללא כתובת, ללא מטרה, כי אמרו לי שאין למה. התגעגעתי והיה אסור לי, כי תרבותי אמרה לי להאמין בעצמי. ואמרו גם שאני בורא לבדי את המציאות שלי. ואמרו שאין לי על מי לסמוך, רק על עצמי.
התגעגעתי לאלוהים. ופחדתי שיגלו עלי ותהיה בושה. וגם פחדתי שגעגועי יאפשרו לשומרים של אלוהים לבצע השתלטות עוינת עלי. שיכפו עלי תפקיד שאינו שלי.
התגעגעתי והתקשיתי לוותר על המתנה שהבטיחו לי: אמרו לי שהשמיים הם שלי.
מתגעגע וניקרע. בין הרצון ללכת אחר געגועי ונאמנותי לעצמי. כלומר למה שאמרו לי שהוא אני.
התגעגעתי וניסיתי לדחוק את הגעגוע. למחוק את הגעגוע. ולא הלך לי. הגעגוע לא עזב אותי.
לא הצלחתי לברוא לבדי את המציאות שלי, ונולדה לי מזה אשמה ובושה על חוסר אונים וחולשה. יום אחד, כשלא יכולתי יותר להסתיר את כישלוני בתפקיד שהיה גדול עלי, החלטתי להתחיל להקשיב לגעגועי. לגלות למה הם קוראים, אילו שערים פותחים. החלטתי לנסות להתגבר על הקושי לתת למישהו אחר לנהל אותי. החלטתי לשים בצד חשבון לא פתור, זיכרון אל שהכזיב. לדחות את בירורו לזמן אחר. להסתכן וללכת בדרך שלא רבים הולכים בה. להתגבר על ספקות מקובלים: האם קראו בשמי. האם שומעים. שמא אני ממציא דבר שלא היה. החלטתי לוותר על הגדולה שהבטיחו לי אם אתאמץ קצת יותר. החלטתי לנסות לחפש לעצמי תפקיד צנוע יותר.
ב. לפני מי אתה עומד
היה לי אלוהים מההתחלה. היו רגעים שכמעט נגלה. היו הרבה ימים שהופיע ולא ידעתי להגיד מי זה בא. היום אני יודע שהוא הסיבה שחיפשתי אמת וידעתי לתת והלכתי לארץ רחוקה. קיבלתי עלי להתחיל להכיר את מורה דרכי, לשים לב לשיחתנו הסמויה.
התחלתי מהדברים שאני יודע, מקול שאני כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לי כיוון ברור. שאלתי: מה עשיתי נכון? במה הצלחתי? איפה שמחתי?
בזיכרונות של שמחה מצאתי אוצר גנוז של ידיעה עליונה. בשמחה גיליתי עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. חקרתי זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים וגיליתי מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
חיפשתי את ההתגלויות המכוננות אותי: הלכתי לעבר וחיפשתי שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה  של שמחת ילדות רחוקה, איפה נודע לי ולא ידעתי שבא ומה גילה לי על יכולתי וייעודי. ואיך מן המקום ההוא אני חוזר ונמלא. בדקתי כיצד הופיעה אותה יכולת שקיבלתי בילדותי בפרקים אחרים של חיי, בחסד שידעתי לקבל ולתת, בבקשה שידעתי לבקש בניסיון קשה שידעתי לעמוד בו. שאלתי איך אוכל לגייס לעתיד מתנות מן העבר.
התחלתי לגלות מול מי אני עומד, ואל מי אני מדבר, ומי עונה לי, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שאוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לי שליחים. ומאיפה אני מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אני משרת כשאני עושה אמת. ואת מי לא הפסקתי לקוות לפגוש פנים אל פנים.
ג. קבלת מחויבות
יש לי תפקיד. כשאני מגלה את תפקידי ומקבל  עלי את מעשי אני מקבל שותף לחיי, מדריך ושומר לצעדי.
תפקידי לא נפתר באחת אלא מתגלה בחיי, חובה אחר חובה.
אין לי היום על מי לסמוך שיודיע לי הרבה מחובותי ואני צריך, לבדי, לחקור ולגלותן. להתגבר על הרצון הטבעי שיגידו לי מה לעשות. להתגבר על ההרגל הדתי לצמצם  אחריות למה שמופיע ברשימת ההלכות. להתגבר על הרצון החילוני לצמצם יהדות לחוויות רוחניות-תרבותיות לא מחייבות.
התחלתי לאט, מגילויה של חובה אחת. נעזרתי בחסד המזמין אותי לחפש חובה בתחום האפשר ופוטר אותי ממה שאינו בתחום אחריותי. נעזרתי בהיפוכה של חובתי – תודעת חטא המסמנת לי את תחום האסור. נעזרתי בסבל כסימן אפשרי לטעות. נעזרתי בשמחה כרמז למעשה רצוי.
כל חובה קטנה שנגלתה לי הייתה אוצר גדול. עשיתי את מה שגיליתי. כי גיליתי שאין משמעות לגילוי אלא במעשה. ולא יהיו לי גילויים נוספים אם לא אתחיל לעשות.
פיתחתי יכולת לגלות תפקיד ומשימה בתחומי החיים השונים והתחלתי לגבש לי רשימות של עשה ולא תעשה בתחום אחד שמעסיק אותי באופן מיוחד. גיליתי שרשימת חובותי ממקדת את חיי ונותנת להם כיוון ברור.
התמודדתי עם קושי לתת למישהו אחר לנהל אותי וגיליתי בו יתרון  – לא הכל אני צריך להחליט לבדי.
ד. תפילה
יש דברים שרציתי מהאישה, והיא התקשתה לתת לי אותם. יש דברים שרציתי מהילדים ולהם היו רצונות אחרים. יש דברים שאני רוצה מהעבודה, ואף פעם לא נותנים לי אותם בדיוק כמו שאני רוצה. יש דברים שרציתי מההורים והם לא שמעו אותם.
תורת ישראל סיפרה לי שהרצונות האלו, כולם, הם גם רצונות מבורא עולם, וצריך לעשותם בקשות אליו, כי רק הוא יכול לשמוע את כולם. כי רק הוא עשוי, ברצונו, לתת אותם. וגם, כדי שלא ישבשו לי את יחסי עם בני אדם.
חידשתי לי שיחה ישירה עם אלוהי. גיליתי לו מה שלא סיפרתי לאיש.
למדתי להכיר בבעלותו על כל מה שאני מבקש, על כל מה שיש. הכרתי אותו כבעל יכולות שאין להם גבולות, כדי שאעז לבקש. הזכרתי לעצמי מה כבר נתן, לי ולשאר העולם ולמדתי לברך ולהודות. לא בשבילו, בשבילי, שאדע מה כבר יש לי ומה אפשר לבקש.
אמרתי לו מה אני צריך. פשוט – רשימת קניות.
שאלתי מה רוצים ממני, מה התכנית, מה הכוונה. ביקשתי דרך ברורה:  מה אני אמור לעשות. הודעתי לו מה לא קיבלתי עדיין, מה אני צריך כדי שאוכל לעשות. הבאתי לפניו את תלונתי. את החשבון הלא פתור שלי עם זה שעשה את העולם הזה כמו שהוא.
המשכתי וביקשתי את כל מה שלימדו אותי שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות – בקשתי לי נס. והתחננתי מאד. והודעתי לו שאני צריך אותו כאן ועכשיו גדול מתמיד ויכול הכל ונמצא ומקשיב, תומך וסומך ומדריך. ביקשתי אלוהים כל היום.
הייתי צריך להתגבר על האיסור החברתי להיות תלותי. ולהתגבר על האיסור הפנימי להכיר בחולשה והזדקקות לעזרה.  וגם על הספק שלי, אם יש בכלל מי שרוצה ויכול לשמוע אותי.
עשיתי לי שיחה קבועה עם אדון עולמי. שמתי לבי לתפילות שנענו לי, גילוין הגביר את רצוני להמשיך בשיחה.
אספתי את שיחותי עמו וכתבתי לי תפילה משלי. תפילה שאני נושא עמי ליומי. תפילה הנושאת ומעלה אותי ושומרת שלא אשקע, שלא אוותר על תקווה רחוקה. לשוב לעירי אחרי זמן רב ולחדש בה את העבודה.
ה. פרידה מעבודת אלילים
כשחיפשתי את מצוותי גיליתי שבתחומים מסוימים קשה לי לפתור קשיים ולמצוא מעשים נכונים ואפשריים. מאחורי סבל שלא הצלחתי להפסיק, מצאתי לפעמים חטא. לחטא שלא יכולתי לעקור היו שורשים עמוקים בעבודת אלילים המניעה אותו.
חיפשתי את השקרים שאני מספר לאחרים ולעצמי. גיליתי אמונת שווא לא מודעת שעומדת מאחורי חטאים חוזרים. זיהיתי לחצים חברתיים לעבוד אלילים. זיהיתי שותפים ומורים לעבודת אלילים. חשפתי את השקפתה המופרכת על סוד האושר בחיים. הכרתי את דרכיה הנסתרות: חטאים נוספים שלי בתחומים אחרים הנעשים בשרותה של אותה עבודת אלילים. גיליתי שהדבר שחשבתי לאלוהים איננו אלוהים.
הכרתי במחירה הכבד, בקורבנות שאני כפוי להקריב למולך שאליו אני משועבד. בבזבוז השנים והכוחות על אל שלא יועיל, ואבדן הדרך שבא בעקבותיו. גיליתי שהמשך עבודת האלילים שלי תהרוס אותי.
קבלתי הכרעה לפרוש מעבודת אלילים. התחלתי בפרידה מעבודת אליל אחד. למדתי לוותר על רווחיה והבטחות שווא שלה לעתיד. נפרדתי בהדרגה מדרכיה. התרחקתי מעובדיה ומקומות עבודתה. גיליתי לי רשימת "לא תעשה" הכרחית לי.
הייתי צריך להתגבר על אהבה לדבר שעשה לי שירות חשוב בעבר. להיזהר לא להפוך את הפרידה מן האליל לאליל אחר. להתגבר על האנשים סביבי שאמרו לי שהשתגעתי כי אין אלוהים אחר. לא האמנתי גם למי שאמר שאי אפשר להיפרד לגמרי מעבודת אלילים.
גיליתי שאיני חייב לחזור על המשגים שלי. גיליתי כוחות שלא ידעתי לשנות את מהלך חיי. גיליתי כי תשובה ופרישה מכל מה שהייתי, כל מה שניהל אותי, אפשריים בכל שעה. אבל צריך לחזור עליהם הרבה פעמים, עד שהם הופכים להרגל.
ו. עמידה בניסיון
כשוויתרתי על אלילי הופיעה שוב המצוקה שהובילה אותי אליו וגיליתי שבחרתי בעבודתו כדי להסתיר לי בעיה יותר קשה: ניסיון שלא נפתר.
עמדתי בחיי בניסיונות לא מעטים: קשיים ואתגרים שידעתי בהם שאינם תוצר מעשי ולא צריך לחפש בהם סיבה או אשם אלא להתגייס אליהם ולעשותם.
יש לי ניסיונות שעוד לא עמדתי בהם. ניסיון מהיום, בעיה חדשה שאינה נפתרת בחזרה על מה שעבד בעבר, אתגר שאיני מתרומם אליו, הזמנה לתפקיד חדש שאני מסרב לקבל.
ויש סוג שני: ניסיון לא פתור מן העבר. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעתי למצוא חסד והדרכה. ועשיתי לי שם במקומו החסר אלוהים אחרים.
ניסיונות שלא נפתרו חוזרים ותובעים את פתרונם. כשהם חוזרים אני חוזר להיות איש בלא אלוהים. מתפתה בקלות להשתעבד שוב להבטחות שווא של עבודת אלילים.
עמידה בניסיון לא פתור חייבה אותי להתגייסות מלאה. למדתי לעשותו משימה מספר אחת שלי ולהעמידו לפני כל אחריות אחרת בעולמי.
שאבתי כוחות מזיכרון של חסד ואמת ומצווה שידעתי לעשות בניסיונות עבר שבהם עמדתי בהצלחה.
רציתי ללמוד מכל מי שעמד בניסיונות דומים. חזרתי לגלות אוצרות בספרי הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון אבדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
למדתי לכעוס על אלוהים. יש לנו חשבון בלתי פתור. זעקתי האילמת הומרה בתרעומת גלויה שחידשה בינינו דיבור במקומות שבהם היה לפנים הסתר פנים. אמרתי לו שהוא בגד בי, והוא דרש ממני לעמוד בניסיון. צעקתי שאי אפשר לדרוש ממני דבר שלא קיבלתי בשבילו כוחות והוא אמר: מי אתה בכלל?
למדתי להיות פחות חשוב. למדתי לדון את העולם לכף זכות.
עכשיו הייתי צריך באמת לבקש. להודות שבלעדיו אני אבוד. ששום דבר לא יעזור לי פחות מנס. לדרוש את כל החסד החסר. לדרוש שיגיד לי בבירור מה הוא רוצה ממני ובאיזה מעשה יהיה ניסיוני נפתר.
אז התברר לי יעוד מיוחד הנגלה כנראה רק במשבר שאינו עובר: להיות האיש שהתגבר. לתקן קלקול שעשו אחרים. לקבל מעשי אל, תמים בפועלו, אין עוול בעולמו.
הקושי שנדמה כבלתי אפשרי, התגלה כהזמנה לשינוי הכרחי. קראו לי לעזוב הכל וללכת למקום אשר יורו אותי ולהיות שם לגוי גדול.
ז. תיקון עולם
למסע הארוך הייתי צריך שותפים. כדי להתגבר על עבודות השווא שהכל עושים – עשיתי לי חברותא עובדת אלוהים. מסגרת של מפגשים קבועים שבה מגלים יחדיו חסד ואמת, מצוות וחטאים. אני זקוק לחברי ויש לי מתנה לתת להם: שותף שגיליתי לשיחה הפנימית שהכל מנהלים. מדריך ושומע. מאתגר וגומל חסדים.
להפתעתי גיליתי שהמסע הפרטי הזה שלי הוא צורך של רבים. שהבעיות האישיות שלי הן משבר האדם. שעבודתי על עצמי היא תיקון עולם.
פתאום התברר שבמסע הזה הייתי שליחה של חברה, ויש לי אחריות לחזור אליה עם דברים שאספתי בדרך: לחשוף את כשלון הניסיון להמליך אדם בעולם. לגלות ברבים את השיחה הלא מודעת שהכל מנהלים עם בורא עולם. לשמוע תפילות לא מודעות של עם ולעזור בעילוין. להציע את יסודות החובה שנגלו לי בחיי כרמז לדרך שהכל מחפשים. לחשוף את מחירן הבלתי נסבל של עבודות האלילים שרבים שקועים בהן ולהוכיח, בדוגמא האישית, שאפשר גם בלעדיהן. לעמוד בניסיון הפרטי לגמרי שלי שבו אני מכריע את עצמי ועולמי לכף זכות.

שאלון תפילה

שאלון תפילה

ד"ר יאיר כספי

שאלון התפילה מציע יסודות ליצירתה של תפילה אישית. הרשות נתונה לשנות את מילות הפתיחה או סדר השאלות. הפניה אל היחיד היא פניה אל שני המינים כאחד.
1.וידוי
א. אתה ידעת…
ספר לו את מצוקתך וקשייך. אין מה להסתיר. הכל נודע. ספר לו על זכויותיך: מה עשית נכון ומה אתה דורש על עמלך? ספר את חטאיך.
ב. רק אתה יודע…
ספר דבר שרק אלוהים יודע עליך. לא סיפרת לאיש, ואפשר שאפילו בפני עצמך לא הודית: וידוי אמת הוא מבחן אמונה: יש מי שיודע הכל. יש מי שיכול לשאת כל ידיעה.
2. הודיה שבח ותרעומת

א. אתה נתת… … עשה מאמץ  לזכור חוויה של חסד אלוהי. רק מתוך הכרת מי שכבר נתן תעז לבקש. אם אינך מצליח לזכור מתנה אישית או משפחתית, הזכר בחסד הכללי, הלאומי והעולמי. הודה על המופלא כדי שתוכל לבקש נס גם לך.
ב. אתה לא נתת… אתה לקחת… אתה העמדת אותי בניסיון ולא נתת לי שום סיכוי לעמוד בו. עשה חשבון עם בוראך. שא תרעומת. אלוהים דורש אמת, ולא חנופה. הוא לבדו יכול לעמוד בכעסך.
ג. אתה יכול… כדי שתעז לבקש הכל צריך לעמוד לפניך שומע תפילתך בכל יכולתו: "האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון… מלך עוזר ומושיע ומגן".  וצריך אתה לעמוד לפניו בכל תלותך: "על חיי המסורים בידיך". וגם אתה הרוצה…

3. בקשה

א. אני מבקש…  יהי רצון מלפניך…תן לי…  התחל מצורך מפורט ומיידי ובקש בקשה מסוימת, פשוטה ומעשית.
דרוש הקשבה: אתה תשמע… דרוש אפשרות לתקן, דרוש דרך:"ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו…(מלכים א, ח).
ג. רק אתה יכול לתת לי… בקש דבר שרק אלוהים יכול לתת. הבקשה היא מבחן אמונה: רק בבקשת דבר שנדמה תחילה כבלתי אפשרי אתה יודע בורא כל יכול. בקש לך נס: שיהיה לך אלוהים כל היום. בכל עולמך. מהר. הרצון המתגלה כבקשת אלוהים הוא עיקרה של תפילה: "כי מעולם קיווינו לך".
אלי, אנא הראה לי את הדרך ב… תן לי סימנים ברורים לכוונתך… תן לי כוח לעמוד באתגר הזה… עזור לי לראות את חסדך (בתחום שאני עיוור בו למתנותיך) ולפטור את עצמי ממה שלא הטלת עלי. עזור לי לא ליפול (לחטא האופייני לי). תן לי לשוב ולמצוא אותך כשאתה אובד לי. תן לי כוח להתחלק בידיעתי אותך עם כל מבקשיך.
ד. ואם יהי רצון אחר מפניך… ואם אינך חייב…  הכר בסמכותו לתת לך דבר אחר מזה שלו קיווית. בקש כוח לקבל את הדין. בקש שיהיה עמך בקושי הגדול הצפוי לך.
ה. תן לנו… תן לעמך.. תן לכל הסובלים… אפשר שאתה שליח ציבור לכל החסרים. משגילית את המתנה האפשרית לך, אפשר שתרצה לבקשה לכל הזקוקים לה. (25.1.05).