ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון. ספר חדש מאת יאיר כספי

שער שני

הודיה

 נדמה לפעמים שהמחסום בינך ובין אושרך הוא אהבה או הכרה שעוד לא זכית בה. אבל אפשר כי הדברים שבהם אתה רוצה כבר מוכנים ומזומנים לך. המתנה כאן, אך אתה חסר יכולת לקבלה. לראות את היש. להודות עליו. אהבה לא מזינה אותך אם לא נרשמה בתודעה.

רישום החסד הוא פעולת קבלתו. הפנמתו. הפיכתו לאחד מיסודות העצמי. כשאני מודה בחסדי, אני מגלה שקיבלתי הרבה. אפשר שהייתי רצוי יותר ממה שהיה נדמה לי. פתאום נולדת בי יכולת לחלוק את השפע שנגלה לי.

מבחינת יחסי עלות-תועלת, הודיה היא הדרך הקצרה ביותר להתקין חיבור בין אדם לאלוהיו. מתנה אחת, שהיום הבנתי שהיא ממך, עושה אותי שלך.

שער שלישי

התגלות בשמחה

אושר שזכית בו בעבר ואפשר שלא החשבת, יפתח לך שער ללימוד הדרכים שבהן נוצרת שמחה. לימודה של שמחה דומה ללימוד מהצלחות בתחומים שונים. טיפול ממוקד בדכדוך יכול לזהות את הגורמים לו ולהקטין את השפעתם, אבל לא יכניס שמחה לחיים. שמחה לומדים משמחה.

יש לך אלוהים. תמיד היה. אפשר כי בשל איסורים חברתיים או אישיים נוכחותו לא היתה ידועה לך. נזהה ונסמן את מקומו ברגעי שמחה שבהם קיבלת אישור למעשיך.

נפגוש שמחה שייצרת בכוחותיך, בבגרותך, ושמחה שהביאו לחייך אחרים, בילדותך. שמחת הבגרות תגלה מה עשית נכון בחייך – איפה ידעת לבקש ולקבל את צרכיך, איפה עמדת באתגריך ואיך אפשר אולי לחזור על המעשים האלו היום. זיכרון שמחת ילדות יחשוף את נכסי היסוד שלך, רגעים שמישהו תיווך לך את חסדה של ההוויה ופתח לך שער שאתה יודע לשוב ולפתוח, לאחרים ולעצמך.

מודעות פרסומת

הסיפור משתנה

מתנת ההודיה חלק ו'

הסיפור משתנה

יאיר כספי

 הודיה היא הפוגה במרוץ. שעה של התבוננות בדברים שאתה לא רגיל לראות. היא מלמדת שחשיבה היא לפעמים בחירה, ואפשר ומותר לחשוב על מקום מרגיע, חבר נאמן, אהבה לא מותנית, במקום על דברים אחרים. היא משיבה לי בערב שמחה מן הבוקר. מאפשרת לחזור ולהזין את עצמי במקורות חסדי הישנים. אבי שאהב אותי והלך, חוזר לבקר. מתנתו מתקיימת בי כל הימים.

 הכרת תודה משנה את סדר החשיבות של האנשים שאתה פוגש היום. אפשר שתגלה כי דמות שולית, לכאורה, מביאה לעולמך הרבה יותר מן האיש שלהכרתו אתה מייחל. ראיית החסד בכל מקום שבו הוא נמצא משנה מעמדות בחברה. אב הבית שהזמין אותי לשתות עמו קפה שעשה חימם את לבי. הפרופסור הנודע, שהביא לי מאמר שכתב, ביקש ממני תשומת לב. בסוף היום רק אחד מהם הופיע בדברי תודתי.

 הודיה מלמדת את בעליה להבחין מתי נותנים לו. ואיזה נתינה ממלאה בו מחסור. הודיה לאורך זמן, מגלה מי אוהב אותי, ומופיע שוב ושוב ברגעי חסדי, ומי מתחזה לנדיב.

 הכרת תודה לאורך שנים מלמדת את אנינות טעמו של חסד, כמו זו של חובב המוסיקה או היין היודע להבחין בדבר המצוין. היא מפתחת כישרון לגלות מחוות זעירות בעלות משמעות גדולה ומגלה את הזולת כשליח של ההוויה  נדיבה.

 הכרת תודה מרימה את המובן מאליו ועושה אותו יקר וחשוב. יסוד של קיום. הדבר ממנו אני חי היום. היא מגדלת את היכולת להיות מוזן מאירועי היום הצנועים, הופכת הזדמנות פשוטה לברכה, ויום רגיל לערב חג.

 הודיה היא שיעור בענווה. היא מגלה שאתה מקבל יותר ממה שאתה נותן. אתה תלוי יותר משאתה עצמאי. אתה זמני אבל למזלך, מקור חסדך, נצחי.

 כשהאמנתי בבני אדם מדדתי את עצמי על ידי השוואתי לדמות "אדם מושלם" שיש לו, כאילו הכול והרגשתי כישלון. כשחשבתי שאני מרכז העולם, הרגשתי שמגיע לי הרבה יותר ממה שקיבלתי, וחיי היו קיפוח בלתי נסבל. כשנהייתי פחות חשוב, הופתעתי לגלות אנשים שאהבו אותי ונתנו לי יותר ממה שנתתי להם.

 עשרה אנשים אהבו אותי. חלקם הלכו. חלקם נפטרו. חלקם הפסיקו לאהוב. אחד בגד. שניים חזרו. כולם אהבו.

 מה נכון לזכור מן הסיפור? הבחירה לזכור בעיקר את הפרידה, הבגידה, המוות, אבדן האהבה אומרת שיש כאילו בעולם דבר שאינו נגמר. בעלות מלאה. שליטה גמורה. הבחירה לזכור בעיקר את שעות החסד, הנדיבות, ההתעלות, יודעת את המצב האנושי. מודה על אפשרות לחוות אהבה לזמן קצוב, בעולם שבו הנצח שייך למארח בלבד.

 הודיה משנה את סיפור חי. היה מי שאהב אותי. קיבלתי תכונה טובה. ישנה רשימה חשובה שאני נכלל בה. נתנו לי הזדמנות חשובה. קיבלתי את ההנחה שביקשתי. ישנו יתרון שניתן רק לי. הייתה ציפור אחת שרק עיני ראתה. ישנה אישה השמחה לראותי. היה רגע שהעולם היה שלי.

 הודיה משחררת את בעליה מן השעבוד למחוות גדולות, מהציפייה לפרסים. מתחושת הקורבנות. מחשיבה על אסונות. הודיה, פעם ביום, מחלחלת לאיטה ליום כולו. לרגעים שבהם חסדים מתקבלים.  הנה, אומרים, עכשיו אני מקבל דבר שיכנס לרשימה. תודה. חיפוש היש מגלה נתינה שאינה נגמרת. מקום שאפשר לקבל בו עוד. כלל שצריכים.

 הודיה  מגלה כי אפשר שיש לך מספיק. לא חייבים לחפש עוד. פח שמן שפעם ניתן יאיר הרבה ימים. השפע הנגלה מפוגג את הפחד שלא יהיה ומוליד רוגע ושביעות רצון.

 

 

ללמוד מהאושר

רגעי הדעת:

ללמוד מהאושר: התגלות בשמחה

יאיר כספי

 סוד האושר

 אשרי האיש, כותב לך תהילים, שבוראו מרגיש שהוא בסדר גמור. האושר העברי הוא מקום שבו מאשרים אותך, רגע שבו מהנהנים ואומרים: חביבים עלינו מעשיך בעולם היום. הבנת למה אנו מצפים. גילית מה באת כאן להשלים. האיש המאושר הולך בעולמו בהרגשה שהוא במקום הנכון. מדייק בתפקיד מתאים. עם שותפים נכונים. וזו כנראה המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.

אנשים שהולכים לחפש אלוהים לפעמים אינם יודעים שכבר מצאו אותו. שהוא היה שותפם   ברגעי חייהם בלא ששמו לב לנוכחותו. לא במקרה, כמובן, הוא היה שם. ההוויה כולה היא שיחה עמו. אלוהים נוכח גם בחייהם של אלו שאינם מכירים בו.

אפשר שיש לך קושי להכיר בנוכחותו בשל איסורים שלך, או של הסביבה. או מפני שלא לימדו אותך להקשיב לתדר שבו מתקיימת השיחה בינו לבינך. לכן, חיפוש אלוהים כדאי לו להתחיל בשאלה, איפה נפגשנו כבר? ניתן להבחין בשיחה הזו ברגעים שבהם היא הצליחה לך. במקום שבו היית קרוב אליו. יש לנו רמז בשבילך:  הייתה שמחה כשהוא היה בתמונה.

אין זה האושר שאתה מחפש במקומות רחוקים, אלא האושר שנמצא כבר בפנים. שפוגש אותך לפעמים, כשאתה עסוק בדברים אחרים. ואתה מתנכר לו הרבה ימים. אולי כי לא היו לו יחסי ציבור מתאימים. ויום אחד, שבו הקשבת לו, התפטרת מהשלטון, ונתת לו לשעה לנהל את העניינים, מתגלה לך, להפתעתך, כשמח בימים.

חמישה שעורים באה שמחתך ללמד אותך:

אם תקשיב לה, לשמחתך הבאה לפעמים , היא תלמד אותך חמישה שעורים:

היא מגלה לך רצון שכדאי להקשיב לו, כי כשנתת לו רשות, מצאת בו אלוהים.

היא מגלה לך מתנה שכדאי לקבל. חסדים הנמצאים בעולם, חינם. וצריך רק להיות מוכן לקחתם. רוב הזמן אתה לא רואה אותם, או מסרב לקבלם. ויום אחד נפתחת אליהם, ויצאה שמחה גדולה שם.

האושר הוא שיעור על מותר ואסור. אפשר לגלות סביבו אליל שלך שכדאי להיפרד ממנו. דבר שאתה מאורגן מולו כאילו הוא אלוהים. כאילו בו תלויים החיים. ויום אחד העזת לעזוב אותו, לרגע,  ונפתחה לך דלת בקיר שעד היום נראה אטום. גילית לעצמך אפשרות למקום ותפקיד אחרים.  והייתה שמחה ויש געגועים לחזור לשם.

האושר מגלה לך אתגר קשה שאפשר וחייבים לעמוד בו. הר שחשבת שלעולם לא תוכל לטפס עליו. גיא צלמוות שחשבת שאם תיכנס אליו לעולם לא תצא בחיים. ונכנסת יום אחד, אולי אפילו בלא משים, ולא נתממשו פחדיך הנוראיים. ואולי, באמצע מדבר גדול, נתגלה לך מקור של מים חיים. בלב החור השחור מצאת אלוהים.

אפשר ללמוד דבר על תפקיד אחר לגמרי מזה שאתה רגיל למלא בחיים. משימה שלא ידעת שהיא שלך. היית בטוח שהיא שייכת רק לאנשים אחרים. אפשרת למקם את עצמך, למצב את עצמך, לשים את עצמך במקומות לא ידועים.

 השאלות:

מתי היית שמח או הרגשת מאושר? נסה להעלות בלבך תקופה כזו. שמחה עמוקה ומתמשכת, היא הוכחה לשותפות לא מודעת עמו. זו היא קרבתו הנותנת לאדם את תחושת מקומו הבטוח. ערכו. אהבתו. סימן שרואים אותו. וסומכים עליו.

ישנן כמה שאלות שחושפות את אותו שיתוף פעולה.

פתח נא דף וכתוב: היכן ומתי מילאה שמחה גדולה את לבך?

איזה צורך או רצון שלך, העזת לבקש באותה שעה, כאילו ישנו בעולם מי שיכול להיענות לכל תפילה?

אילו מתנות שהוא שולח לך מדי פעם, ואתה דוחה בדרך כלל, הסכמת לקבל שם?

איזה פטור מתפקיד דמיוני, שמעולם לא ניתן לך, היית מוכן להרשות לעצמך לקבל באותו יום?

מה עשית נכון באותו יום או תקופה שאפשר לשותפך הבכיר להיות עמך? (לפעמים: מה עשית נכון במשך שנים, ושכרו הגיע פתאום?)

באיזה יום סמכת עליו מספיק כדי לא לשים במקומו תחליפים? איזה מחסום הניצב בינו לבינך, הסרת באותו תקופה? (למשל, הנטייה שלך לעשות מעצמך אלוהים). איפה היית נכון, באותו יום, לעבוד אצל בוראך, במקום אצל עצמך?

איזה קושי, אולי לא מוצדק בעיניך, ואפילו לא הגיוני, היית מוכן לקבל ממנו באותו זמן כאתגר שנשלח אליך?  איפה היית מוכן לעבוד אצלו גם אם לא ייתן לך מאום בתמורה?

 היכן שמחה נוטה להימצא

שמחתך תמצא בתפקיד אמיתי, בשותפות ביצירה, בהתגברות, בהתמסרות. בתיקון, בנתינה.גילינו אותה  כתוצר לוואי של מעשים נכונים. לפעמים היא רגע האישור למפעל שאדם התמסר לו במשך שנים.

לפעמים תגלה שהיא דרשה של ענווה. תשומת לב לרגע "לא חשוב", שבו היית אחד מהמשתתפים. כשעמדת ליד הר גדול, ותפסת לרגע עד כמה אנו קטנים. כשסערת ברקים ורעמים השיבה אותך לגודלך הנכון. רגע שבו ידעת את מידתך ומקומך לפני אלוהים. ואז, להפתעתך גילית את עצמך כשותפו של מתקין העולמים.

 רגעים קטנים, לא חשובים, ולא מתוכננים. מגלים לאדם משהו על גודלו הנכון, על חוסר היכולת לתכנן, על ערכנו המוגבל, יש בהם ויתור על היומרה לשלוט לגמרי במה שיקרה. יש בהם פרידה מציפייה למחוות גדולות של בורא עולם. ויתור על הניסיון להכריח דברים להיות כמו שהם אמורים.

לא תמצא את אהבתך, בדרך כלל,  ברגע מתוכנן, נשלט, צפוי, כזה שכפו עליו להיות חשוב. בשולחן הכי יפה במסעדה הכי יקרה, עם היהלום הכי הגדול שעומד להימסר, יושבים שניים שמגיע להם הכול ואפשר שדבר לא יחשב בעיניהם מספיק מושלם.

האושר לא נמצא בתפקיד מדומה, בניסיון להכריח דברים להיות, בחיפוש כפייתי של בידור שבא להחליף שמחת חיים אמיתית, במקומות שבהם אתה גדול מדי והעולם נהיה זעירף בהסכמה חסרת אונים וויתור על האפשרות לעשות שינויים, ברגע גדול מדי, מלא חשיבות, בציפיות לתגמול עצום או פיצויים.

האושר לא נמצא בניסיונות להכריח אותו להיות, למיין אותו, לחקור, ללמוד את שיטתו, לכתוב תיאוריה שמכריחה אותו לחזור. בכל אלו אנחנו מבריחים את זה שאינו שוכן במילים.

האושר חתרני, לפעמים הוא מתגלה במקומות בלתי צפויים. ועשוי להיעדר מן המקומות שאליהם כיוונת את עצמך במשך שנים. הוא בא פתאום, ברגעים לא מתוכננים, מגלה לך דבר על מקומך לפני אלוהים.

אוהבי שליטה מגלים שהוא בא כשהרפו, ונתנו לבוראם, במקומם, לנהל לרגע את עולמם. אנשים שקונים ומוכרים, מגלים להפתעתם שהוא ביקר אותם ברגע שבו קיבלו על עצמם להשתתף ביצירת עולמם. איש מחמיר פנים גילה שמחה כשלמד להודות על מתנות קטנות שהוא מקבל. נחמד אחד מצא את אושרו, בפעם האחת שבה לא ויתר על אמונתו.

יש אנשים שמרגישים שהאושר מסוכן להם. אם יקשיבו לו הוא עשוי לאיים על זהותם. עשוי להזמין אותם לשינוי גדול. זו אולי חלק מן הסיבה שהם בוחרים, לעתים, לוותר עליו.

הייתי מאושר

הייתי מאושר כשהרשיתי לעצמי, לרגע, להיות כמו כולם. הייתי מאושר בתקופה שבה לא נתתי לציפיות העצומות שלי מעצמי לנהל אותי. הייתי מאושר באותו יום שבו הייתי לרגע שותפו ליצירה של אלוהים. שמחתי מאד באותו ביום, שבו פרשתי לשעה מן התחרות שאני נמצא בה, ונתתי עצמי לגמרי בלי לצפות לכלום. הייתי מאושר כשהרשיתי לילד אחד ללמד אותי לשחק. כשנתתי לעצמי לגמרי להיות שותף לשמחתה של ילדה אחת, שאספה צדפים, כאילו הם האוצרות הגדולים בעולם.

הייתי מאושר כשעבדתי אצלך, וויתרתי על הרצון להחליף אותך,  ולא דרשתי  ממך גמול, וקיבלתי ממך גבול, והייתי מוכן לעמוד גם בקושי שלא מגיע לי ממך בכלל, וניסיתי למצוא אותך כשהלכת לי לאיבוד. ונתתי לך להיות הבעלים של הכול.

אז התרגשתי לגלות שאתה זוכר אותי בכלל, ויכולתי להתפעל מכל עלה שציירת בכישרון גדול, ויכולתי להתפעם מצדק שמנצח לפעמים, וגיליתי, להפתעתי, עוד אנשים שנותנים לך לנהל. והייתה לנו שמחה רבה, והמון על מה לדבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך אפשר לחייב מישהו להיות שמח?

דפי הלימוד של התכנית פסיכולוגיה ביהדות

שמחה

ד"ר יאיר כספי

דברים פרק כו פסוק יא

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך:

תורת החסד של ספרות ישראל עוסקת בקושי האנושי לקבל. כולנו רוצים הרבה דברים. והרבה פעמים נדמה לנו שאיננו מאושרים כי לא קיבלנו את מה שרצינו. ובא המחבר ואומר לנו: הקושי נמצא במקום אחר. מה שאתה רוצה אפשר שהוא כבר נמצא. אתה לא מוכן לקבל. כי קבלה היא מצב של התמסרות. מצב של אבדן שליטה. מצב של הכרה בתלות בנותן. ואתה מרגיש בטוח רק כשאתה שולט. או נותן. או לא צריך כלום מאף אחד.

לכן המסע מתחיל בלימוד החסד הלא מודע. המתנה שכבר ניתנה, אך לא התקבלה. לא זכתה להכרה. במקום שמכירים בה, מודים על החסד בשפה המסורתית, מתעוררת שמחה קטנה. השמחה הזו היא הכרה חשובה במעמדו של אדם בעולם. בתלותו בבורא עולם ובנדיבות של אותו יוצר מסתורי שהשאיר לנו כאן תנאים לחיים. ואפשרות להכיר אותו ולהצטרף למסע יצירת האדם.

דברים פרק טז

יד) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך:

מכיוון שהמחבר מכיר אותך, ויודע שאפשר ותעדיך להמשיך להתמכר לעשייתך המבטיחה כאילו את שליטתך, קבעו לך מועדים לשמחה. ימים שבהם תפקידך היחיד הוא לקבל ולתת למתנות העולם לחיות בך ולהרחיב את לבך.

קהלת פרק ג פסוק כב

וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו.

השמחה היא מצב נלמד. היא רשות וחובה שההורה מטיל על ילדו: היום לא עושים עושים תכניות גדולות לעתיד. ולא חושבים על מה שאבד. היום אנחנו הולכים לים. לשמוח במתנתו העומדת לנו משחר העולם. כדי שנוכל לשמוח נצרך היום לצמצם את תודעת החובה שלנו לנושאד: איזה בגד ים לוקחים. איזה משחקים. לאיזה חוף הולכים. אילו מטעמים נביא אתנו ואיך נכינם. המשמחה כמצווה דתית אומרת: מישהו לא רק רוצה שאתקן את העולם. הוא גם רוצה שאקבל את מתנתנו ואהנה סתם.

קהלת רבה (וילנא) פרשה ז

א [י"ד] ביום טובה היה בטוב, אם נזדמן לך יום טוב תהא עושה אותו מיד, וביום רעה ראה, ראה איך לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם.

יום רע דורש ברור. האם יש לי חלק בטעות. או אולי הופיע אתגר קשה שאני חייב להתגייס אליו. יום טוב שהופיע פתאום, מטיל אחריות אחרת על האדם: לעצור את הברור. את החקירה. את התיקון.  את המפעל החשוב. להיות לגמרי בתוך הרגע הנחמד. לנצור אותו. להתמסר אליו.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד א

תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר +דברים טז+ ושמחת בחגך, במה משמחם – ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אין שמחה אלא בבשר, שנאמר +דברים כז+ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין, שנאמר +תהלים קד+ ויין ישמח לבב אנוש.

השמחה דורשת השקעה וחומרים. השמחה יודעת שהאדם אינו רוח קודש המסתפקת בחיי העיון. השמחה יודעת דבר על מצבו הגופני, היצרי והארצי של האדם. והיא מרשה אותו ונענית לו ומספקת את צרכיו. ואין אצלה צרכים גבוהים או נמוכים. נעלים או ארציים. השמחה צריכה בשר, ויין טוב, ובגדים יפים שיתאימו למי שלובש אותם. השמחה יודעת שהאדם איננו אלוהים.

שאלונים למסלולי העבודה העיקריים של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות

השאלונים בקיצור: מסלולי העבודה העיקריים של התכנית

ד"ר יאיר כספי

 הודיה יומית: חסדי היום. חסדי התקופה האחרונה.   

 חשבון נפש (התחלת עבודה בנושא חדש. סיכום מצב).

חלק א': חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

חלק ב': רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים. ניסיון שעלי לעמוד בו ומצוותיו.

שאלון שמחה: (למידה מהצלחות וימים טובים) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שאני עובד, מצוות "עשה" ו"לא תעשה" בעבודתו, מחירים (קורבנות) בעבודתו, ניסיון לא פתור המונע פרידה ממנו, האליל כערך חיובי.

לעבודה יומית: איפה עבדתי היום את האליל ומה עשיתי בשרותו? איפה נפרדתי ממנו?

 תפילה חופשית (חידוש רצון ותקווה: מה עוד לא קיבלתי מאלוהים. לעבודה יומית).

  1. מה אני רוצה.
  2. חנות הקסמים: בקשתי המדויקת.
  3. בית המקדש: בקשה שרק אלוהים יכול להיענות לה.

שאלון ניסיון קצר

  1. הניסיון הלא פתור: אמת או רגש שאני מתקשה לשאת.
  2. הפתרון המדומה.
  3. ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי.
  4. מקומות או דרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה.
  5. פתרון הניסיון: באיזה מעשה אעמוד בו.

שמונה עשרה קצר (לאחר גילוי החטא והניסיון הלא פתור)

  1. השב אותי:
  2. סלח לי:
  3. גאל אותי:
  4. רפא אותי:
  5. חדש בי:

מדרש מצווה (משימה או מעשה נכון לעתיד לבוא).

  1. חסדי: אפשרויות, רשות או פטור.
  2. רצוני ויצרי הרע – מה נכון בהם.
  3. שקר ואמת.
  4. מה יהא חטאי, מה יהא עונשי.
  5. עבודת אלילים.
  6. ניסיון לא פתור.
  7. מצווה.

עבודה יומית: הודיה ותפילה חופשית, זיהוי רגעי עבודת אלילים ופרידה, 18 קצר.

פתרון התלבטות: חשבון נפש או מדרש מצווה. 18 קצר.

עבודת עומק על נושאי יסוד: חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא, תפילה חופשית לגילוי היסוד החסר, שאלון עבודת אלילים, שאלון ניסיון, שמונה עשרה קצר, מדרש מצווה לתכנית פעולה. חזרה לפי הצורך על שלבים.

                                                                                                                                                                                                      

 

 

הגרביים לא מתאימות

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

הגרביים לא מתאימות

יאיר כספי

ישבנו כל המשפחה באוטו, רעייתי, ויילדי רן בן השמונה וגלית בת הארבע. סוף סוף כולנו באוטו מוכנים לנסוע לצפון. חשבתי שלא נגיע לרגע הזה. לקח כמעט שלוש שעות לארוז את המזוודות לחופשה השנתית. בגדים. משחקים. ציוד לים. הכול בפנים. הבית נעול, התריסים מוגפים. הפעלתי את המנוע. המיזוג התחיל לפעול. אם נצא עכשיו אולי עוד נספיק לעבור את ואדי ערה לפני הפקקים.

אז נשמע קולה של גלית מאחור: "הגרביים לא מתאימות!".

"מה?"

"הגרביים לא מתאימות!".

רציתי להתפוצץ. רציתי לצעוק: ילדה מפונקת ואנוכית שכמותך! שלוש שעות היה לך לבחור גרביים לפי טעמך. עכשיו, כשכולם מוכנים את חייבת לדרוש תשומת הלב לעצמך. בגלל הגרביים המטופשות שלך נעמוד שעה בוואדי ערה, בגלל שאת חושבת רק על עצמך. הסיבה היחידה שאני מוכן לעצור בשבילה מעכשיו ועד ראש פינה, היא פיפי שאי אפשר לדחות. וגם זה רק בנסיבות מיוחדות, כלומר לאחר התאפקות של חצי שעה לפחות. "גרביים לא מתאימות!" לאיפה את חושבת שאנחנו נוסעים? לבכורה שלך בהיכל התרבות?

במקום זאת עשינו שיחה קצרה, אני ואתה. הרגל שעשיתי לי לאחרונה. להקדים להתפרצות שלי ברור קצר אתך. מה המשמעות של גרביים לא מתאימות בעולמך? האם יש להן, ובאיזה מקרה, קדימות לפני צרכי המשפחה?

כיביתי את המנוע. סובבתי ראשי לאחור, ושאלתי "מה הבעיה עם הגרביים?"

"השמלה כתומה אדמדמה", אמרה גלית, "הנעליים כחולות. גרביים ירוקות בהירות ואינן מתאימות".

סובבתי ראשי אל גלית, רעייתי, היושבת לצידי, ואמרתי: "אני חושב שיש לנו פה בעיה אמיתית. לא נוכל לנסוע שלוש שעות עם גרביים לא מתאימות". חגית צחקה, ועלתה עם גלית הביתה לכמה דקות. כשהן חזרו, היו לגלית גרביים חומות, עם דוגמא של דובי קטן כחול רקום עליהן.

בשעות הנהיגה צפונה חשבתי שאפשר שהדרישה לגרביים מתאימות הוא שעור מיוחד שנשלח בשבילי. התפעלתי מהרשות שיש לגלית לבקש את מה שהיא צריכה, אפילו אם הוא נראה שולי, לא הגיוני, לא מתאים לאנשים סביבה. רשות שלא הכרתי בעולמי. מעולם לא הרשיתי לעצמי להיות שקוע, אפילו לזמן מה, רק בצרכים שלי. לפני צרכי עמדו תמיד אימא ומחלתה. אבא והעבודה.הבעיות של אחותי. חיילי המחלקה. מטופל שנמצא במצוקה.

ידעתי כבר, באותו בוקר, שאתה מציע לנו בכל עת תיקונים לגדולים שבשברינו. ידעתי כי כדי לקבלם צריך לזהות את רגעי החסד דרכם הם מגיעים, להכיר בחסר שהם באים למלא, ולדעת ממי נשלחו, ומה ביקש לגלות לנו על מקומנו אצלו, דרך חסדו. ידעתי כי בזיהוי שליחי החסד, מתנות קטנות הופכות להיות אוצר שגודלו לא ישוער.

דימיתי כי מתי שהוא מוקדם בבוקר, כשהמזוודות עוד היו ריקות, הייתה לך ולגלית שיחה מקדימה:

גלית יקרה, אמרת לה, יש לי היום בשבילך שליחות חשובה. דבר שהחסרתי בבריאתי ולך יש אפשרות להשלים בעולמי.

את צריכה להתחלק עם אבא במתנה שקיבלת ממני, ואין לו כמותה, ועוד לא מצאתי שליח שדרכו יוכל לקבלה. את יודעת שמותר לך לבוא אלי עם כל הבקשות, גם כאלו שאינן מתחשבות בסדר הציבורי, באפשרי ובבלתי אפשרי. את יודעת כי לא תמיד ייענו משאלותיך, אבל ידעת שחביבות עלי מאד בקשותיך. את מכירה צד שלי שאבא עוד לא ידע: אל שומע תפילה.

היום גלית, תלמדי אותנו על אלוהים שאינו דורש מאנשים להתבגר לפני זמנם. שאינו צריך בעולמו אנשים שעושים הכול בעצמם. אלוהים שיש לו זמן. המון זמן. שום פקק בדרך לא יותר חשוב מן המסע. והוא מוצא חשיבות רבה בגרביים יפות שמתאימות לבגדים האחרים. אלוהים שנמצא בפרטי הרקמה של דובי כחול קטן על גרב חומה.

 

 

 

חברי המועדון

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.

גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים

גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים
ד"ר יאיר כספי
(פורסם במוסף "שמנת" של "הארץ" 9.9.07)

הפסיכולוגיה ההתגלותית היא שיטת הטיפול המנוסה והותיקה ביותר. היא נמצאת בשימוש רצוף למעלה משלושת אלפי שנים, הנחתה בהצלחה רבה את חייהם של מיליוני אנשים, וסייעה לרבים לפתור מצוקות ולעמוד במשברים.
מסע השחזור שלה, מתוך מקורות היהדות, ארך כעשרים וחמש שנים.  בעשור האחרון היא פותחה ונוסתה במסגרת "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, שהכשירה מאות מטפלים, וגם ציבור רחב שבא למסגרת של לימודי המשך,  בשימוש בכלי העבודה הפסיכולוגיים של מקורות ישראל להנחיית תהליכי התפתחות ומימוש עצמי.  במקביל פותח מחוץ לאוניברסיטה מרכז לטיפול העובד בכלי הפסיכולוגיה ההתגלותית.
תלמידינו ומטופלינו לומדים לענות על חמש שאלות יסוד: מה אני רוצה לעשות? מה אני יכול לעשות? מה אני צריך לעשות? מה אסור לי לעשות? על מה אני חייב להתגבר?

מה אני רוצה לעשות?
יש רצונות שעולים מייד. קרובים למודע. ויש רצונות שקשה להגיד. כי הם "אסורים", או "לא ראויים" חברתית. כי הם נחשבים "אנוכיים", או "ילדותיים" או "מרושעים". ובכל זאת הם שם. מבטאים צרכים עמוקים שלא קיבלו מענה.
גילוי הרצון הלא מודע מעסיק הרבה את הפסיכותרפיה. אוספים לו רמזים. מחפשים אותו בחלומות. ובעיקר – יוצרים אווירה טיפולית מקבלת ולא שיפוטית.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מוסיפה עוד דמות לחדר הטיפול: אלוהים כל יכול. כשהרצון האנושי חש בנוכחותו של זה שאין גבול ליכולתו, הוא מרשה לעצמו להתגלות ולדעת את עצמו בשלמותו.
אם יש מישהו שיכול לשמוע הכל, כי אינו כפוף לשום מגבלה חברתית ודבר לא מאיים על מקומו ומעמדו, מה היית רוצה לספר לו? אם יש מישהו שיכול לתת הכל, מה היית רוצה לבקש?
"אני זקוק לרשותה של הסמכות העליונה כדי לעשות את מה שהמשפחה או החברה אסרו עלי. אני מבקש פטור מכל מיני תפקידים שאינם שלי והטילו עלי, בלי סמכות. אני מבקש את האחד שיכול לקבל אותי עם כל החולשות. אני צריך שתסלח לי כשכל העולם לא יכול. אני מבקש שתגלה לי את ייעודי. אנא תן לי סמכות לדרוש שינוי, לא רק בגלל שאני רוצה אלא משום שאתה החלטת כזאת. אני צריך שתחלוק עמי משהו מכבודך כשאני מרגיש בזוי. אני מבקש חיבור לזמן האלוהי וחופש מהלחץ האנושי להספיק. אני מבקש התגלות".

מה אני יכול/ה לעשות?
לפסיכולוגיה ההתגלותית יש אלוהים לא מודע. אלוהים שמתנותיו נדחקו מן התודעה. היא מבקשת לשוב ולחבר אותנו לאלוהים שהיה לנו בילדות. לאלוהים שליווה והדריך בשעות קשות. היא מזמינה אותנו להכיר בכל המתנות.
אנו מחפשים אהבה לא ידועה שאפשר לשוב ולגלות אותה כאשר מתחילים להגיד תודה על מה שיש. תודה מסודרת. על כל מה שנמצא, כאילו שנשלח במיוחד בשבילך. תודה על הילד שחייך אלי באהבה. תודה על האיש שנתן לי דבר שלא היה חייב. תודה על הבריאות הטובה. תודה על תפוח אחד אדום ועסיסי.
ההודיה מוציאה את הסתמי, היומיומי, השגרתי, הנשכח והמובן מאליו, ועושה אותו נס גדול. פרק מסיפור אהבה וחיזור. מתנות  שנשלחות אלי על ידי אוהב נסתר. מפתיע ומחדש בכל יום את תשורותיו.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מתעניינת  בשמחה. לצד זיכרונות הכאב האנושיים היא מבקשת זיכרונות של הצלחה. מה ידענו פעם לעשות נכון ואפשר לשוב ולעשותו. למצוא בו פתרון. מה אפשר ללמוד מן השמחה על חסד שנתקבל ולא נודע. על יכולת שהייתה לנו ואולי הוזנחה. על רשות או פטור שידענו לתת לעצמנו וחזר אלינו בשמחה. על ידיעה שהייתה לנו להתמודד בהצלחה עם קושי גדול, ואפשר לשוב ולזכות בה.
אנו מבקשים לגלות את השיחה הלא מודעת, שאנו מקיימים עם בוראו מאז לידתנו. שיחה שבה נודעו חסדים ותפקידים, נשמעו תפילות ונתקבלו גבולות. כשהשיחה הזו חוזרת לחיות אפשר להביא אותה למקומות שבהם אין אלוהים כעת.

מה אני צריך/ה לעשות?
הפסיכולוגיה ההתגלותית מעזה להאמין שיש למציאות תכלית ומשמעות. היא מזמינה את תלמידיה-מטופליה לדרוש אלוהים. לחקור בכוונות. לשאול: מהו מקומי הייחודי והחד פעמי בסיפור העולמי? מה נועדתי להיות?
האם יש קשר בין הסבל, הריקנות, העדר הכיוון והתקווה, ובין התכחשות לתפקיד או בריחה מאחריות?
למה יצרת אותי? לאיזה משימה? אני אוכל לעמוד בקשיים אם אדע שזה מה שאני אמור לעשות. שבתפקיד שיתגלה ימצאו אישור ומשמעות. שתהיה לנו שם שותפות.
אני מבקש רשימה: מה עלי לעשות. ואני מבקש לסדר אותה לפי חשיבות: מהו עיקר הייעוד? למה אתגייס בשמחה והתלהבות? איפה יעמוד הזמן מלכת ולא אחוש בתלאות. במה תימצא לי חרות?

מה אסור לי לעשות?
אם ניסית בכל לבך לדרוש ולשאול על ייעודך, ולא הצלחת לקבל תשובה, אפשר שאתה מפנה את השאלה לכתובת הלא נכונה.
בשל הקושי הגדול להיות מנוהלים מול האל הגדול, הנעלם ובעל הדרישות, אנו מוצאים לו תחליפים. אלוהים שאפשר לראות.  אלוהים שבו אפשר לשלוט. ובעיקר אלוהים שמסתפק בעניין אחד ופוטר אותו משאר מיני האחריות.  במקום אלוהים אנו עובדים את הכסף, הקריירה, אני הגדול, האישה המושלמת, השיטה המושלמת, הילד המופלא ועוד.
"עבודת אלילים" היא יסוד המחלה הנפשית בפסיכולוגיה ההתגלותית. בשרותה נעשים השגיאות החוזרות שאנו עושים ככפויים. היא יסוד תחושת חוסר המוצא.  כאשר האלוהים שלי שקרי אני הולך ונעשה לא אמיתי. כשאני בוחר לנהל את עצמי מול אלוהים שאינו קיים, אני הולך ונעלם.
אילו אמונות שווא עומדות ביסוד השגיאות החוזרות שאתה כפוי להמשיך לעשות?  למה בחייך נתת תפקיד של אלוהים? מה אתה עושה בשרותו של האל המדומה? מה אתה מקבל ואילו מחירים אתה משלם? (הפניה ליחיד היא פניה לשני המינים כאחת).
את תפקיד האלוהים אנחנו נותנים בדרך כלל לדברים "נעלים" שנדמים כקרובים אליו. חפש את עבודת האלילים הסמויה שלך במקומות "גבוהים".  ערכים יפים שקיבלו תפקיד מוגזם. אנשים "מושלמים". תורה המצליחה להסביר הרבה דברים. הישג שיעשה אותך גדול מהחיים.
הפרידה מעבודת אלילים עושה את השינויים הגדולים ביותר שראינו בעבודתנו הטיפולית. העצמי עובר לניהול אחר. המושא האלילי חוזר לגודלו האמיתי. מעשים בעייתיים שהיית חייב לשוב ולעשותם בשרותו של אלוהיך המדומה שוב אינם הכרחיים. אפשר להתחיל לחיות.

על מה אני חייב/ת להתגבר?
מתחת לכל נמצא משבר גדול. משבר מן השנים האחרונות, או משבר רחוק מן הילדות. משבר שלא נפתר והפך ל"טראומה". פצע החוזר ונפתח כשהלחץ עליו גובר.
הטראומה מאיימת כי נודע בה דבר קשה על מעמדנו בעולם הזה. רצית להאמין באלוהים שאוהב אותך תמיד. ונתגלה שיש לו צד נוסף. לא צפוי. לא מובן. לא הוגן. נורא לפעמים.
הטראומה מזעזעת כי אובדת בה האפשרות להאמין. לסמוך על דברים קבועים.
החוויה הנדמית כבגידתו של אלוהים קשה יותר מכל החוויות האנושיות. כי אחריה, אין יותר למי לפנות. אין אפילו למי לצעוק ולבכות.
שיקום האמונה הכרחי דווקא במקום שהיא חסרה ביותר. המהלך הזה דורש מאמץ עצום. הכרעה לסמוך. להאמין שיש תכלית נסתרת מאתנו הרבה פעמים. יש יעוד הנגלה במשברים. המושג "ניסיון" בספרות ישראל מציע לחפש בטראומה אתגר מיוחד שנשלח אליך כהזמנה אישית.
כשאנו מכריעים לעמוד בניסיוננו המגבלה הופכת להיות מקפצה לידיעה עמוקה. האל אינו נגלה יותר רק באוהבינו, אלא גם באילו שהקשו עלינו ביותר.
האנשים שהיו מוכנים לאבד את כל הביטחונות המקובלים וללכת המון שנים במדבר, קיבלו תורה. האיש שהיה מוכן, בלית ברירה, לאבד את בנו אהובו, היה לאבי האומה כולה. האיש שאיבד את כספו, בריאותו, וילדיו,  הצליח להקים מחדש משפחה לאחר שקיבל עליו להאמין בלי להבין.
אמת מזעזעת שהממנה איש אחד ברח כל נעוריו, הולידה אותו מחדש כשהיה מוכן לאבד את עצמו בידיעתה. כישלון בתכנית גדולה לימד ענווה שהביאה שלווה. האיש שפוטר מעבודה יצר דרך חדשה כשהצליח לראות בפיטוריו הזמנה של בוראו לשוב לעיקר תפקידו. האישה שהוריה דחו אותה נאלצה למצוא את השער לזה שדלתו תמיד פתוחה אליה.

ד"ר יאיר כספי הוא מייסד המרכז לטיפול התגלותי, מנהל התכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב,  ומחבר הספר "לדרוש אלוהים".

שאלון שמחה

פסיכולוגיה ביהדות  

שאלון שמחה / ד"ר יאיר כספי

בשאלון שמחה לומדים מהצלחות: מה עשינו שם נכון ואפשר לשוב ולעשותו ולהביא בו שמחה נוספת לעולמנו. מתי היית שמח/ה או הרגשת מאושר/ת? מה שימח את לבך? גלה/י בשמחתך את יכולתך וכוחותיך. אסוף/פי בשעותיך היפות ניצוצות של דעת אלוהים. תן/י לשמחה מקום. והיא תגדל בך.

 

 

1. חסד: מה משמחתי קיבלת כמתנה?

2. גמילת חסד: איזה חסד שעשיתי (עם אחרים או עצמי) חזר אלי בשמחתי?

3. רצון: איזה רצון התממש באותה שמחה?

4. מצווה ושכר: איזה מעשה נכון הביא את השמחה הזו?

5. ניסיון: באיזה ניסיון עמדתי בהצלחה בעשיית המצווה?

6. מאיזה שקר, חטא או עבודת אלילים נפרדתי כשעמדתי בנסיון?

7. התגלות: איפה ידעתי אלוהים במעשי ושמחתי?  

8. מה אפשר ללמוד משמחתי לעתיד לבוא על חסד ומצווה או ניסיון שעוד לא עמדתי בו?

10.10.04  

שאלון שמחת ילדות


התכנית לפסיכולוגיה ביהדות
 
שאלון שמחת ילדות / ד"ר יאיר כספי
שמחות הילדות גילו לך דבר על רשות ותפקיד המזומנים לך. מתי היית שמח/ה או הרגשת מאושר/ת בילדותך? תאר את המקום והזמן שנמשכה בו אותה שמחה. מה שימח את לבך?
א. חסד שעשו עמך

1. רצון: איזה צורך או בקשה שלך נענתה?
2. חסד: איזה חסד עשו עמך?
3. מצווה: איזה מעשה נכון של אחרים ו/או שלך הביא את השמחה?
4. ניסיון: באיזה ניסיון עמדו בהצלחה עושי המצווה שעשתה לך שמחה?
5. מאיזה חטא או עבודת אלילים נפרדו עושי המצווה כשעמדו בניסיון?
6. מתי לפני כן עמדו עושי המצווה בניסיון דומה? מי לפניהם (בהיסטוריה הקרובה או הרחוקה) עמד בהצלחה בניסיון כזה?
7. התגלות: מה מאלוהים קיבלת באותה שמחה? (נוכח, שומע, צדיק, ארך אפיים, כל יכול, בורא, עליון, אחד, רחום, מצווה…).
ב. חסד שלמדת לעשות

כיצד הופיעה אותה דעת אלוהים בפרקים אחרים של חייך?
1. רצון: בקשה שידעתי לבקש.
2. הודיה: חסד שידעתי להכיר בחיי.
3. גמילת חסד: חסד שידעתי לעשות עם עצמי ואחרים.
4. מצווה: מצוות שקיבלתי על עצמי בדומה לזו שנעשתה עמי.
5. ניסיון: ניסיונות שעמדתי בהם.
ג. לעתיד לבוא

1. לאיזה מעשה מזמינה אותי השמחה ההיא לעתיד לבוא?

25.1.05