דרכי העבודה: טיוטא לעלון חדש

 דרכי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות": טיוטא לעלון חדש (מה דעתכם?)

יאיר כספי

 א. אמונת שווא

בלב השבר האישי נמצא השבר הכלל אנושי: האדם שהוזמן עלי ידי יוצרו ללכת בעקבותיו ולהיות שותפו ביצירת עולמו, טועה בקביעות ומדמה שהגיע  למדרגתו.  

המחלה מחמירה בתקופות של התפתחות מהירה. אנשים מדמים שעוד מעט יגיעו לדרגת שליטתו של אלוהים. מייחסים לעצמם את שלמותו. את הנצח שלו ואת כול יכולתו.

אלי העבר, יצורי הביניים בין האדם ואלוהים, הופנמו בזמן הזה וכל איש מתנהל מול "האני האלוהי" הפרטי שלו: אני שעוד מעט אדע הכול. אני היכול כאילו להכיל הכול או לתת בלי גבול. אני המיוחד כמו האל הגדול. אני שיכול לקנות הכול, אני  המפורסם ונצחי כמותו, אני המתעלה לשלמות, גופנית ורוחנית, ועוד.

אמונת השווא הנסתרת בסיפור חייו של אדם היא הסיבה שבשלה אינו יכול לשנות את התנהגותו. עונשיה של עבודת האלילים הם חרדה מן התביעות הלא אנושיות של אדם מעצמו, זוגיות בלתי אפשרית, כי כל אחד הוא אלוהים פה, ודיכאון בעקבות גילוי מגבלות אנושיות.

 לאיזה דימוי גדול מדי שלך את/ה משעבד/ת את עצמך?

ב. ניסיון לא פתור

קשה להיפרד מהאליל הפנימי כי הוא משמש פתרון מדומה לבעיה קשה יותר: פציעה קדומה. משבר שלא נפתר. מאמצים גדולים מושקעים בהימנעות מן הניסיון כי אפשר שיתגלה בו דבר שלא נוכל לפתור,כאב שנדמה כי לא נוכל לשאתו, או אשמה ובושה שיביאו לגירושנו מהמין האנושי-אלוהי.

הניסיון שעוד לא עמדנו בו אינו עוזב. תובע את פתרונו. הכאב לא יעלם עד שנהיה מוכנים לשאתו, לקבלו על עצמנו כשליחות אישית, שסיבתה ופשרה לא יוסברו.  הם יסודות המצב האנושי שתרבות הזמן מכחישה: השבריריות. הזמניות. התלות. הפגימה. חוסר הידיעה.

איזה גילוי על עצמך נדמה שלא תוכל/י לשאת?

ג. תפילה

צריך עזרה כדי לפתור את הניסיון: ידע שעוד לא נמסר לנו. רשות או פטור שאיננו מכירים. אהבה שאינה תלויה בדבר. נאמנות שלא ניתנה. נוכחות קבועה.  לכל איש ואישה ישנו דבר אחד לפחות שהחסירו מהם. הוא מופיע כרצון שאינו מרפה. כמיהה שקשר אנושי לא מצליח לספק.

מי ששכחו אותו מייחל לאל שרואה אותו. הנושא לבדו את ייאושו זקוק מאד לאל היכול להיות עמו בגיא צלמוות שלו. מי שמרגיש אשם, לשווא, לא מכיר את הסליחה האלוהית. נושא הבושה זקוק לאלוהים גאה בו. המפחד יבקש אל חזק המחויב לשמירתו. חסר הערך צריך אל שיעד אותו.

קשה לבקש את הדבר החסר. התפילה צריכה הסתכנות באמונה: למישהו יש את מה שאנו זקוקים לו, והוא יכול ומוכן לחלוק בו עמנו. חסרה הבקשה.

מהי התפילה הנחבאת ברצון  שאינו מרפה?

ד. חסד

כשאנו נפרדים מהמתחזה הפנימי, ומקבלים עלינו את הניסיון שהוטל עלינו, משתנים סדרי הבריאה. האדם העובר להתנהל מול יוצרו מגלה אפשרות של חרות שלא ידע מן הכבלים שהטילו עליו חברתו, משפחתו, או האני הגדול מדי שלו.

כשאנו משיבים את היקום לבעליו, שעה רגילה נעשית מתנה עצומה: כבודו אירח אותי היום בעולמו. מסתבר שהוא עושה את זה הרבה ולא ידעתי לקרוא את הזמנתו.

כשהנצח, השלמות והכבוד חוזרים לבעליהם, נגלה זה שחיכה לי שאשוב למקומי. סולח ומוחה את עווני. לא היו לו ממני ציפיות מוגזמות כמו שלי. מציע לי מחדש תפקיד ששמר לי. אפשרי, פשוט, אנושי.

אילו מתנות הציעו לך, ועוד לא קיבלת?

ה. תורת חיים

האיש שרצה ריפוי לעצמו, חויב בדרכו להשתחרר  מאלילי הזמן, לקבל על עצמו גבול שהכול אומרים שניתן לחצותו, להכיר בתלותו ביוצרו. התיקוןהפרטי מתגלה כחלקו של היחיד במפעל תיקון האדם של עמו.

הוא מצטרף בו לכל הדורות שהיו לפניו, ידעו לזהות את השגיאה האנושית ומחירה הכבד, לימדו אותנו לשוב למידתנו, והשאירו בידינו את כלי העבודה. והוא נענה בו לכל הדורות שיבוא אחריו, המבקשים ממנו את התיקוןשהוא עושה היום. הראה לנו כיצד מתנהג אדם. תן לנו תורת חיים.

מי צריך אותך? לאיזה מעשה מזמינים אותך בעולמך?

קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות" התפתחו מתוך תכנית לימודים בשם זה, שפעלה כעשר שנים באוניברסיטת תל אביב, ולמדו בהן עד היום כאלף תלמידים. התוכנית מפתחת את דרכי עבודתה מן המקרא, התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות, הספרות העברית והפסיכולוגיה ההתפתחותית. פרטים על מחזור ט"ו שיפתח בשנת תשע"ב יפורסמו בחודש מאי.

מה דעתכם על נוסח העלון החדש של "פסיכולוגיה ביהדות"?

עיקר המשאלה האנושית: חלק א' – רצון ממקום אחר

עיקר המשאלה האנושית

חלק א':  רצון ממקום אחר

יאיר כספי

תפילה חופשית, שאדם יוצר בעצמו מחומרי עולמו, היא הזמנה לשלוש קפיצות אל הלא נודע. בכל אחת מהן עולים מדרגה.

במדרגה הראשונה יש רצון. כל רצון.  רצון שעלה ולא אמרו לו מייד אם הוא טוב או רע. שולי או חשוב. מתקבל על הדעת או חסר סיכוי. רצון שהלכו קצת אחריו. נתנו לו לגדול. להוביל.

במדרגה השנייה יש רצון שנתנו לו למצוא זמן ומקום. לקבל צורה. להתלבש בתכנית. להפוך לדבר שאפשר אולי למצוא בחנות. להתגלם בדמות איש או אישה, או ילד, או סב. לקבל גלגלים ומנוע ועיצוב מיוחד. להיבראות בדבר חדש שלא היה לפנים.

רצון שהרשו לו ללכת עד סופו, לגלות דבר חסר, יסודי וגדול מן הפריט שניסינו להשיג. רצון שרוצה הרבה יותר ממה שאדם, או כלי, או אמצעי יוכלו לתת. רעב גדול שלא ימלא באוכל, רכוש, איש או אישה. רצון שהעזו לתבוע לו מילוי מושלם.

המדרגה השלישית היא זינוק אל חלל שאין בו מסד תחתון. אין משען או מעצור. הרצון עולה לבקש את הלא נראה. זה שאמרו עליו שהוא כזב להמונים. לבקש ממי שפעם אולי אכזב. לבקש ממי שאין יודעים אם הוא אוהב. או כועס. או דרוש ויתורים. או תובע להתנהג כמו המחמירים. או אינו יכול. זעיר. מוגבל. או אולי אינו קיים כלל.

במדרגה האחרונה צריך להעז ולהאמין כי יש מי שיכול ורוצה לתת לי דבר שלא עלה על דעתי לבקש. לא קיבלתי כמותו לפנים. לא ראיתי בבית הורי. לא נועד אולי לאיש כמותי. לבקש לי דבר שזיהיתי עם מישהו אחר, לא אני.

לוותר על הסבר. סיכוי להבין. למה  נשבר הדבר. למה התרוקן. בגלל מי אין. למה אחרים קיבלו. מי אחראי, אשם. מי שקלקל לא יתקן. מי שלא נתן כנראה כבר לא ייתן. חיפוש האשם מסיט את הרצון למקום שבו לא ייתכן.

לוותר לרגע על מה שמגיע מבן או בת הזוג. הורים. אחים. בני אדם בכלל. לוותר על תביעה, מוצדקת אולי על פי הכללים, שאין לה סיכוי להתגשם.

התפילה מגלה רצון שאינו מבני אדם. כמיהה אשר בהעדר אלוהים, תלינו אותה על מישהו כאילו בכוחו להגשים. (או מישהו פיתה אותנו להאמין כי יש לו ואפשר שייתן).

התביעה לשלמות שאיננה מכאן. לנאמנות הגדולה מהחיים. לידיעה שאין בני אדם יודעים. לאהבה שלעולם אינה תלויה בדברים. לקבלה מלאה של חולשות. לשותפות בתהום שבפנים. התביעה מבני אדם לתת את מה ששייך לאלוהים הורסת את הקשרים האנושיים. יוצרת ציפיות שלא יוכלו להתגשם. יוצרת אנשים שמתחזים לכל יכולים. משלחת אנשים להתייסר בכישלון שאינו שלהם.

השבת המשאלה לבעליה האמיתיים משחררת את הקשרים האנושיים מתביעה לשלמות שאין בהם. סולחת להם על מגבלתם. נותנת להם להיות במה שאפשר להם. מכבדת את מתנתם.

התפילה מוותרת גם על התביעה מאלוהים להסביר איך הוא עובד. איך הוא נותן. איך אפשר להבטיח שבקשה תתקבל. אם זה תלוי במילים שאומרים. האם חייבים להודות לפני כן. האם יש דרך לגלות מה הוא אוהב לקבל. מה הוא אוכל. האם הוא זקוק לבית גדול. האם אפשר להציע לו שירותים מסוימים. האם ישנה דרך להתגבר על תלות במי שאי אפשר לתפעל.

התפילה יודעת את מצב האדם: קטן, תלוי, וחסר אונים, לפני בורא עולם.

 החלק החסר

בפסיכולוגיה של ספרי היהודים אלוהים הוא מושא הכמיהה, האובייקט שביחס אליו העצמי נודע. האדם הוא תוצר שיחה הנמשכת מאותו יום שבו פנה אליו יוצרו, לראשונה, ורמז לו על האפשרות להצטרף לעולם היצירה.

השיחה הזו חוזרת ומתרחשת עם בואו של כל ילד חדש לעולם. הוריו, ביודעין או בלא יודעין, מתווכים לו את מעמדו של אדם אצל בורא עולם. חסדו מאיתו ("נתן לך חן"), גבולותיו ממנו ("אנשים לא מציירים על הקירות"), תפקידו אצלו ( "יפה שסידרת את החדר שלך"), רשות שקיבלנו ממנו ("מותר לטעות"). ופטור שהוא מעניק לנו מתפקידים השמורים לאלוהים ("לא צריך להיות מושלם").

הסגולה שאותה נתאר ככוחו העיקרי של אדם, חסדו ומתנתו, הדבר השובה את ליבנו בזולתנו, הוא דבר מה שקיבל בקשרו עם בורא עולם, ודרכו הוא מתנהל עם עצמו והסובבים אותו. קלקוליו של אדם הם חסכים בשיחה הזו.  קטעים ומיומנויות חסרים. קולות שאיננו שומעים בשיחתנו עם אלוהים.

לפעמים ננסה למלא את החלל הבלתי נסבל בחפץ, כלי, הישג, או קשר אנושי. אם נשיגם נגלה כי מה שחיפשנו לא התגשם.

 לב התפילה היא בקשת דבר שבוראי החסיר בקשר עמי. חלק חיוני, הכרחי למימוש תפקידי בעולמו. לשותפות עם יוצרי, או לשותפות עם אחרים המבקשים אותו מעמי.

 לב התפילה היא הבקשה:  גלה לי פן שלך שלא אכיר. קיבלתי ממך רמזים לאחריותי, אבל איני מכיר את הפטור שאתה נותן מתפקידים שאינם שלי. קיבלתי ממך תחושה שאני רצויה בעולם, אבל לא הסמכת אותי למלא אצלך תפקיד אחראי. לימדת אותי להיות נדיבה בדומה לך, אבל לא גילית לי שאתה מכבד אותי גם כשאני שמה למישהו גבול הכרחי. גילית לי שאתה צריך אותי לתפקידים חשובים, ולא סיפרת לי שאני אהוב עליך כשאני מענג את נפשי. נתת לי גבולות ברורים, ולא גילית שאתה נמצא גם כשאני מקשיב לרצוני. גילית לי שאתה גאה בהצלחתי, ושכחת להכיר לי את האל הנושא עמי את כישלוני וכאבי.

כשאתה חולק עמי אותך שאיני מכיר, קורה בי משהו  שלא אוכל להסביר. הייאוש לא קיים. פחדי נעלם. פצעי מתחיל להחלים.