ירידה לצורך עליה:

חייבים לדבר
יאיר כספי

א. אנחנו חייבים לדבר. אני חייב לתקן מיד את המתח שנוצר ביני לבין אלעד בני בן העשר.
לא יכולתי להימנע מקבלת השיחה מהתאטרון. המועמד לשחקן משנה הודיע ברגע האחרון שאיננו מוכל לקבל את התפקיד. אלעד נכנס למטבח וניסה לשאול אותי משהו. סימנתי לו ביד "עוד מעט", כשאסיים את השיחה. הוא עשה פרצוף כעוס והפנה לי את גבו. שמעתי אותו טורק את דלת חדרו.
אכזבתי את אלעד. יכול להיות שלא ידבר אתי כמה שעות. אני לא יכול לשאת את המחשבה על המרחק שנוצר הרגע בינינו. זה עלול להיגמר בנתק ממושך, כמו שקרה לי לפני כמה שנים עם עוז בני הבכור.
יעלה בי שוב זיכרון השנים שבהם לא היה אף אחד. אני אמות. לבד. תעלה בי שוב התחושה שאני. חריג ושונה מכל מה שאני מכיר. לא מתאים ליחסים. צמח בין בעלי החיים.
ב. אני מאמין בהידברות. חייב חיבור למי שנמצא בסביבתי. לשמוע את קולו. לראות את עיניו. השתיקה היא מוות. אני חייב להציל את אלעד. חייב לדבר אתו על מה שקרה כדי שלא יקרה לו מה שקרה לי עם אבי המרוחק.
אני מאבד את בני. באשמתי. נכשלתי במשימה החשובה ביותר שהייתה לי כהורה: להפסיק את ההעברה הבין דורית של השתיקה המשפחתית. אסור לאלעד להיות כמוני, והנה זה קורה. נורא בעיני.
אני מאמין בשיח. חבר בשלוש קבוצות של אנשים שלומדים לדבר אחד עם השני. הורים וילדים. יהודים וערבים. שחקנים ובמאים. וגם הולך פעמיים בשבוע לשיחות עם מטפל בשיטת הגשטאלט, שמלמד אותי לנהל שיחה עם דמויות שונות מעברי. הכישלון עם אלעד יביא אותי לייאוש גמור. אאבד את אמונתי בדיבור.
ג. אפשר שהנתק ביני ובין אלעד זמני. יכול להיות שהוא שכח כבר את התקרית במטבח ועוד רגע יצא מחדרו קשקשן כהרגלו.
אני מתייחס לאלעד כאילו הוא גלגול שלי. נפגע שתיקה מן הילדות. והוא לא. יש לו אמא אחרת. ואב שונה. ואח. חברים ובני דודים. הכל מדברים אתו. הרשות שיש לו לכעוס עלי היא יכולת שלא הייתה לי בילדותי וכמעט אינה זמינה לי גם היום.
אני שמח לגלות שהצלחתי למנוע את העברת הגורל המשפחתי שהפחיד אותי יותר מכל. וקצת עצוב לגלות שבני אחר ממני ואיננו ההמשך שלי. הוא עדיין אהוב מאד עלי.
קשה לי לעמוד במשא המרחק והפרידות כחלק מקשר. למצוא קרבה בלי דיבור. את ההידברות הבלתי פוסקת אני יודע לעשות היטב. מפתיע לגלות שהגאולה שלי נמצאת אולי במקום הפוך מזה שחיפשתי תמיד. לא ברעש. בזיכרונות קשרים שבהם העזתי לשתוק והייתי שייך. במפגש עם אב שנמצא אתך בלי מילים.

תפילת הדרך

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

תפילת הדרך

יאיר כספי

 א.

אני רוצה לטוס. אני חייב. נמנעתי מטיסות זמן רב. לא אוכל לשמור את תפקידי הנוכחי בלי לטוס פעמיים בשנה לפחות. חמש שנים נמנעתי מטיסות.

 אני רוצה לטוס ולא לרעוד. אני מפחד מהתקף חרדה נוסף. בפעם האחרונה שזה קרה הייתי חייב לרדת מן הרכבת מייד, בתחנה הלא נכונה.

 מטוס, רכבת, אוטו שבו מישהו אחר נוהג, הם מקומות מועדים לפורענות. פתאום ארגיש שאני נחנק. שמשהו נורא עומד לקרות.  רק לי. קשה להסביר איך מסע רכבת בת עשרים קרונות מסכן נוסע אחד בלבד.

 אין סיכוי ברגע כזה לשכנע אותי להיות הגיוני. אני נמלא אימה מטיסה שבי אי אפשר לצאת. אני מפחד שאהיה חייב לרוץ לתא הטייס, להשתלט עליו, ולהכריח אותו לנחות.

 ב.

רציתי לבחון אתך אפשרות שתבוא אתי לנסיעה הזאת. אני אשלם, כמובן, על זמנך בתעריף  שעות הטיפול. וגם על הטיסות. ואממן לך חדר ליומיים במלון טוב. ליחיד או לזוג. תצטרך להיות אתי רק בזמן הטיסות. אתה מבין שמדובר בטיסה חשובה בשבילי שבלעדיה לא אוכל להישאר בתפקיד.

 באולם הנוסעים היוצאים נעשה שיחת הכנה לטיסה. כשניכנס למטוס ונשב במקומותינו נתרגל יחדיו את השיחה הפנימית שמרגיעה אותי. אני מאמין שאם אתה תהיה שם אתי יש סיכוי שלא אפחד. שתצליח למקד אותי בפחד ובדרכים שאתה מלמד להתגבר עליו.

 אני יודע שזו בקשה יוצאת דופן. יהיה לזאת משמעות עצומה בשבילי אם תסכים. אני מאמין שליווי שלך יכול לעשות אצלי שינוי יסודי.

 ג.

אלוהי ואלוהי אבותי, אשר לצד מעשי גבורתם, ידעו לעמוד לפניך תלויים וחסרי אונים. יהי רצון מלפניך, שתוליך אותי בשקט פנימי לאולם הנוסעים היוצאים. ותרגיע אותי במושבי. תבטיח לי השגחה צמודה במשך כל הטיסה.

 אנא אשר לי כי אלו שבדקו המטוס לפני הטיסה, יראים אותך, ואינם מחפפים. והבטח לי  שאתה מכיר את האוחז בהגה המטוס, והוא מקבל לפניך את אחריותו למסע.

 שמע את זעקתי כאשר אתמלא אימה. לא תלעג. ולא תלגלג. ולא תזכיר לי שהייתי מפקד ביחידה.  סבלני תשב במושב לידי במשך כל הטיסה. ותתמוך בי כאשר ארעד.

 כי אתה לבדך תשמע אותי. אתה יודע שבתוכי אני שונה מן הדימוי החברתי שלי. רק אתה  תסלח לי שלא הצלחתי להגשים  את חלום החזק תמיד שהטילו עלי.  אתה לא זקוק לי גדול מהחיים. מקומך הוא, שאני לפעמים מנסה למלא. כי אתה לבדך פטור מסיפור הכזב על האדם היודע, השולט, בעל האמצעים, שיכול להסתדר לבד.

 ולא אבוש כי חסיתי בך. להפך, אתה תראה זאת כסימן לאיש מסוגל, בדרך כלל, שיודע מתי הוא עולל מבוהל.

אני זקוק לך היום לתיקו ןקלקול קדום. שכחת בזמנו לשלוח לי אם שאפשר, כשצריכים, לשוב אליה חלשים. שיכולה לשאת ולהכיל את אימת הילד ולטעת בו ביטחון. לספר לו על אל השומר על הכול. אנא שים בי זיכרונה של אם היודעת אותך ובוטחת בך, או בוא בעצמך להיות שומרי, מנחמי ומעודד רוחי בעת אירא.

 אנא הנחת אותי היום בשדה התעופה  חי ושקט ובוטח בך.

כשאתה אתי נעלם פחדי. אתה מטפלי. המקשיב, המבין. השם דברים במקומם. הנוכח תמיד. בך אבקש לחסות  לעולמים.

 ד.

ד"ר יקר, רציתי לדווח שהטיסה עברה בשלום. אני חושב שלא אזדקק לך יותר. מצאתי את הדבר החסר.