גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים – תקציר להרצאה

גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים / ד"ר יאיר כספי
(תקציר להרצאה)
מול "דע את עצמך" של יוון העתיקה והפסיכולוגיה המודרנית העמיד המקרא את "דע את אלוהי אביך", והרחיבו החכמים: "דע לפני מי אתה עמל", ו"דע לפני מי אתה מתפלל", ו"דע לפני מי אתה עתיד לתת את הדין".
אנו נבחן חמש הבדלים פסיכולוגיים שמצאה ספרות ישראל: מקרא, תלמודים, מחשבה הלכה וחסידות, בין האדם העומד לפני בוראו לאדם השם עצמו במרכז עולמו.
א. כשהעולם שייך לאלוהים, האדם אסיר תודה על נכונות בוראו לחלוק עמו את עולמו. והוא יכול לעשות כמותו ולחלוק עם אחרים את מתנתו. כשהעולם שייך לאדם מגיע לו יותר, ולא מגיע לאף אחד אחר, ומה שיקבל אף פעם לא יספקו.
ב. בעולם שאלוהים מנהל האדם מוזמן להשתתף במפעל יצירה גדול: תיקון עצמו והחברה האנושית. בקבלת תפקידו הוא זוכה בערכו ובמשמעות לקיומו. האדם המתעקש לנהל את העולם לבדו, מאבד את שייכותו לאנושות שקמה מגילוי מקורה המשותף, לדורות שקדמו לו ולדורות הבאים, ויש לו רק את עצמו ההולך ומצטמצם.
ג. מי שאין לו אלוהים, אין לו גבולות שלעולם אסור לעבור. גם אם אפשר להרוויח הרבה, גם כשאיש לא רואה, וגם אם פתאום הפכו מותרים חברתית. האיש שהכיר בסמכות בוראו מגלה שקבלת גבולותיו היא המקום שבו הוא נעשה בן חורין מיצרי לבו הרעים, מן הלחץ החברתי, ומאימת המוות הקרב.
ד. כשרק אלוהים יודע מה יקרה בעתיד, אדם יודע שעליו להתגייס לקשיים בלתי צפויים שבוראו עשוי להטיל לפתחו. לאדם המאמין שהעתיד לגמרי בשליטתו, משברים בלתי צפויים הם איום בלתי נסבל על זהותו כאדון עולמו.
כשהאדם במרכז ואלוהים נמדד לפי כמה שהוא טוב לאדם, משבר קשה הופך אותו  לאל רע שכדאי להיפטר ממנו. כשאלוהים במרכז צריך להתגייס לעמוד בניסיונותיו.
ה. לאדם השואף לגדולה אסור לדעת את חסרונותיו המהותיים. אסור לו להזדקק, לבקש עזרה, או להתגעגע לאלוהים. כשאלוהים הוא הכל יכול  אפשר לדעת לפניו כאב ומחסור גדול, מותר לאדם להיות מוגבל ולבקש את שאינו יכול.

שאלות ותשובות: המצוות החסרות

לד"ר יאיר כספי שלום! חזרתי בתשובה לפני כשנה וחצי אך עם הזמן התחלתי לחפש את אלוהים עצמו ולהפסיק להיות תלותי במקורות ישנים שלרוב לא נותנים תשובות רלוונטיות. ופשוט מצאתי את ספרך בסטימצקי וישר רכשתי וקראתי נתת לי גישה מעניינת מאוד להרבה דברים אבל השארת אותי עם שאלה אחד גדולה. אתה מדבר המון על המצווה לדרוש אלוהים ומתעלם כמעט טוטאלית משאר המצוות הכתובות בתורה שלכאורה הן על אותו משקל, הם גם ציוויים. איך מפרשים מצוות לא רלוונטית כמו יבום וחליצה? איך מפרשים מצוות שכן רלוונטיות כמו שבת, חגים, תפילין וכדו'? אולי רק לי יש אפשרות לפרשן כרצוני, או שאינני יכול לפרש דבר שאינו רלוונטי לתקופתנו? הרי נאמר על השבת "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות אותה לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל" איך בדיוק דרשן האלוהים שומר את הברית הזו? יש לי עוד הרבה שאלות מן הסוג הנ"ל אבל נראה לי שכבר הבהרתי את כוונתי אשמח לתשובה בהקדם, תודה

שלום רב

אלו אכן השאלות הקשות ביותר.

הקשר עם בורא עולם בתורת ישראל מתקיים דרך מצוות, תפקידים  שהוא נותן לנו.

לכן כמובן, אי אפשר לדרוש אלוהים סתם כשיחה לצרכים רוחניים, כמו שעושות קבוצות מסוימות.

מאידך, עולם ההלכה כמו שהוא מקוים היום מוציא את אלוהים ומצוותו מרוב תחומי החיים של בן זמננו.

כך למשל יש לו מצוות על שור וחמור, ושום מצווה על אוטו. המון מצוות על חקלאות קדומה שאיש לא מבצע אותה בדרך שנעשתה פעם, ושום מצווה על על רוב מקצועות ימינו. הרבה מאד מצוות

על דרכי "קניית האישה" ומעט מאד להגיד על מצוות ביחסים של שותפות שווה עם האישה. הרבה מצוות על יחסי עבודה של בית ראשון ובית שני, ושום דבר על זכויות עובדים בזמן הזה. המון מצוות למלך. ושום מצווה לדמוקרטיה.

מאידך ההלכה היא סמל של מחויבות למורשת ומחויבות למעמד אנושי של "מקיים מצוות" וביטול סתמי שלה מבטל מחויבות להמשכיות ומחויבות להיות בעל מצוות.

המצוקה קשה. העבודה שמחכה לנו עצומה. יש כאן הזמנה לעם שלם להתחיל לכתוב את עצמו מחדש.

זהו מפעל למספר דורות. אבל מישהו צריך להתחיל. אולי את/ה?

יאיר כספי