ירידה לצורך עלייה:

הצדיק האכזר
יאיר כספי

א.
עדיף לשתוק. זה מה שאני אומר לעצמי. ברגע שאתחיל לתת ביקורת אין לדעת איך זה יגמר.
המעשה של הפיזיותרפיסטית חמור. רכילות מרושעת ושקרית שהיא מפיצה עלי במוסד לשיקום נכים שאני מנהל. דברים העשויים לסכן את מעמדי ואפילו את יכולתי להישאר בתפקיד.
ועדיין אני מאמין שעדיף לא לדבר. בחיים לא הצטערתי על מילה שלא אמרתי. השתיקה בעיני היא תגובה מספיקה. במקרה של העובדת השתיקה שלי היא התעלמות גמורה. היא לא קיימת יותר מבחינתי. למעט עניינים מנהליים שאני צריך לדון אתה בקצרה בשל תפקידי.
מכשפה מרושעת. נבלה. אני מקווה שהילדים שלך יקבלו מחלות שאין מהן מרפא. זה מה שהייתי עלול לומר אם הייתי מזמין אותה לשיחה. לכן ברור למה אני חייב להמשיך להעמיד פנים כאילו הדברים לא נאמרו. אני חייב שתמשיכו להאמין שאני אוהב כל אדם כמות שהוא.
הלוואי שתמות בייסורים נוראיים, הייתי אומר. ואז אצטרך לחפש בור כדי לקבור את עצמי. זה יהיה סופי. יוסף הצדיק המוכר ואהוב על כולכם לא יתקיים יותר. ימחקו פניו הידועות בציבור.
הסכר יתפרץ. לא אוכל יותר לשלוט בדברים הנוראיים שאני רוצה הרבה שנים לומר להרבה אנשים. אריב עם כל העולם. וסופי שאהיה מבודד. מנותק. ושנוא על כולם.
כמו אמי. שאיש לא אהב. כמו אמי, שקללותיה, שאי אפשר היה להאמין שהן נאמרות לילדיה, היו מותירות אותי הלום וחסר אונים. כמו אמי שאני מנסה לשווא במשך שנים למחוק כל סימן לדמיון אליה.
ב.
יתכן שהיה מקום לומר לפיזיותרפיסטית כמה מילים על כללי המקום שאנו עובדים בו. על הנזק שרכילות יכולה לגרום. על האיסור להלבין את פני רעך ברבים. לדבר בתוקף אחריותי למוסד ולא מתוך פגיעתי.
אפשר שלא הייתי מצליח לשלוט בעצמי בשיחה כזאת. אולי היו יוצאים ממני הפגיעה והעלבון. אולי, לנוכח היתממות והעמדת פנים הייתי מאבד לרגע את השליטה העצמית. האם מותר להתפרץ כשמישהו חוצה את כל הגבולות האסורים? אולי בזעם בלתי נשלט יש לפעמים אלוהים.
אולי זה לא נורא כל כך להיות כמו אמא, פעם בכמה שנים. אולי היה לה תפקיד ליד אבא שראה רק טוב בכל אדם. אפשר שמישהו צריך לקרוא בשם לשקריהם ואנוכיותם של בני אדם.
האמנם אבי, שהיה לי דוגמא ומופת לאדם, היה צדיק ללא פגם? אבא תבע מאתנו לסלוח לאמא תמיד ונמנע מהגנה עלינו גם כשראה אותנו עוברים התעמרות קשה מידיה. אולי לא שם לה גבול כי פחד ממנה. ואולי כמוני פחד מהצד האחר שלו. שאסור לצדיקים לגלות על עצמם. בקשתו הרכה שלא נענה לה כי תשובה יכולה להחמיר את מחלתה, השאירה אותנו אילמים.
אפשר שיש שליחות בזעם שאני מוכן לפגוש היום. תיקון של קלקול רב דורי אצל צדיקי משפחתי שאני חושש שעבר גם לאחד משני ילדי. מפליא להיזכר שכיבדתי במשך השנים אנשים שידעו להתעמת כשהיה צריך. האם יש רשות לאדם להיות לפעמים חסר רחמים?

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

יאיר כספי

פרק א

שקר ואמת:

סיפרתי לעצמי כי מה שיש לי עם אשתי היא מריבה משפחתית. חוסר הסכמה. כך נראים נישואים. רבים, מאיימים, משלימים. וגם שיקרתי לעצמי שנחמה תתרכך עם השנים. שסבלנותי ויכולתי להכיל את כעסיה תרגיע אותה.

האמת היא שחייתי תחת איומים בלתי פוסקים של נחמה לשבור את המחשב שלי, כלי עבודתי. איומים לדווח לוועד הישוב על מעשים לכאורה פליליים שלי. איומים לנתק אותי לתמיד מבנותי. האמת היא שהייתי קורבן של טרור.

 חטא ועונש:

חטאתי בשתיקה. באיסוף השברים של כלי הבית שנחמה הטיחה ברצפה. חטאתי בהתחייבות שקיבלתי על עצמי לדווח לה על כל שיחה שאני מנהל עם אישה שלא בנוגע לעבודה. חטאתי בניסיון להבין את האלימות של נחמה. במאמץ להסביר לסביבה את הסיבות להתנהגותה המשפילה. ועונשי היה הפחד שהלך וגבר שהיא תגשים את איומיה ואשאר בלא דבר.

עבודת אלילים: יוסף הצדיק

התנהלתי, בלא מודע, מול דמות נעלה של עצמי, "יוסף הצדיק". יוסי המעורר התפעלות של חברים ועמיתים לעבודה  מיכולתו  לשאת אישה נוראית. לא כועס, לא מתפרץ. דן את זוגתו  תמיד לכף זכות. סולח בלי גבול. האמנתי שאם אצליח להשלים את עצמי, להיות איש המכיל את אשתו ואוהב אותה אהבה שאינה מותנית, ירפאו פצעיה והיא תוכל לוותר על הזעם והחשדנות.

ניסיון לא פתור:

ניסיוני היה גילוי חולשה  שלא רציתי להכיר בעצמי: נגמר כוחי להכיל. היה בי כעס הולך וגדל ורצון לעזוב את נחמה ולהקים לי בית אחר. ניסיוני היה לדעת שיוסף הצדיק שניסה לתקן את נחמה באהבתו, נכשל ואפשר שאינו צדיק כל כך גדול.

מצווה ושכר:

משויתרתי על האשליות שלי לגבי  כוחי המופלא, נגלה לי תפקיד שהשתמטתי ממנו לפני כן. אסרתי על נחמה להיכנס למחשב שלי ולגלות עם מי אני מתכתב. ביטלתי את ההיתר שנתתי לה בעבר להוציא את זעמה עלי כלי בית. הפסקתי לאסוף שברים. לא הייתי מוכן יותר לסבול שום איומים. או ניבולי פה, או השפלות, מכל סיבה. אסרתי עליה  להשמיץ אותי באזני בנותינו. הודעתי לה כי סצנה שלה במקום עבודתי תסיים את נישואינו.  לראשונה מזה זמן רב ישנתי לילות שלמים. נחמה הבטיחה לא לאיים. ראיתי אותה עוצרת את עצמה מספר פעמים. היא ביקשה, עם דמעות בעיניה, שלא אעזוב.

פרק ב

התיקוןשהחל להבנות בין נחמה לביני התמוטט ונפסק באחת כאשר נחמה גילתה שבנסיעת עסקים לפני שבע עשרה שנה, הייתי, לרגע, עם אישה זרה.

היא לא גילתה בכוחות עצמה. יום אחד, כשמאנה להיענות לי, אמרתי לה "יש עוד נשים בעולם". כשדרשה הסבר  סיפרתי לה על מפגש חד פעמי מן העבר. נחמה דרשה שאעזוב את הבית מייד. הלכתי עם מזוודה. חזרתי לאחר כמה שעות. אמרתי כי זהו ביתי, ואם היא רוצה, אישן בחדר השני.

יצר רע:

רציתי להשפיל את נחמה. לתת לה הרגשה שאין צורך בה. שאיננה אישה. במשך שנים אני מחלק לה רמזים על נשים אחרות, טובות ממנה.

שקר ואמת:

שקר: יוסי הצדיק הוא איש ישר מאד שמספר לאשתו הכול.

אמת: אני בוחר בקפידה חלקי מידע שיוציאו אותה מדעתה.

חטאים:

לחלק לנחמה, כאילו בלי משים, רמזים על נשים שיש לי בהן עניין. לתת לה להתפרק ולא לעצור אותה. לרוץ לחברים או בני משפחה ולבקש שיצילו אותי מן המפלצת שאיבדה שליטה.

עבודת אלילים: נחמה הרעה

את אשתי הרעה עבדתי בשלוש מצוות "עשה" ושתי "לא תעשה" שעליהן הקפדתי:

1. התגרה בה כדי שתיחשף המפלצת המסתתרת מאחורי האישה שהכול חושבים שהיא נחמדה ("המזכירה החדשה שלי ממש מבינהאותי").

2. תן לה להשתגע וליפול באופן חופשי למדרגה הכי נמוכה, כשאתה כל הזמן נחמד נורא.

3. בקש הזדהות והצלה מחברים, מטפלים, בני משפחה.

4. לא תשים גבול שירסן אותה ויחזיר למקומה השפוי.

5. לא תזכור את נחמה הטובה, את ימי הקרבה והאהבה.

יוסף הצדיק ונחמה המפלצת ירדו משמיים יחדיו. בצעדי ריקוד של הרס הדדי. הוא תוקע לה מרפק בצלעות. היא דורכת לו על האצבעות. היא משפילה אותו עד עפר ונותנת לו אפשרת להתעלות למדרגות חדשות של צדיקות. הוא מנקה את הרוק שירקה בפניו ומספר לחבריו שלא התכוונה באמת.  רקדנו כך, כל הדרך לבית הקברות.

ניסיון עבר שלא נפתר:

אמי הייתה אישה אנוכית שאסרה עלי להכיר את צידה הרע.  היא תבעה ממני להכיל, להבין, לקבל ולסלוח לה. להיות הצדיק שלה.  אני עדיין מנוהל מולה. מנסה, לכאורה, להציל אישה בצדיקות. מטיל על נשים בחיי לחיות בשבילי את אמי הלא פתורה. חושף אותן בכל נבזותן ועושה תכניות לחסלן.

אמי אסרה עלי להיות כמו אבי, שפרנס אותנו בכבוד, אבל תואר על ידה כאיש אכזרי. היא אסרה עלי להיות מרוכז בצרכי, כמו שתיארה אותו. היא אסר עלי לכעוס עליה, כמותו. הייתי חייב להוכיח שוב ושוב לאמי שאין בי שום דבר מאבי ואין לי כוונה ללכת בדרכיו, כלומר להיפרד משליחותי להיות הצדיק של אמי.

הגיע הזמן לעלות לקברו של אבי ולומר לו: כמוך אני. גבר שרוצה לדאוג לעצמו. תוקפני, כשאין לו ברירה. רוצה אישה שתתמסר לו. שונא נשים שרוצות יותר מדי. שחושבות שמגיע להן התחשבות רבה מצידי.

פרק ג'

חסדים:

חסדי הייתה קבוצת העבודה, שלא התפתתה לתדמית הצדיק שלי. ועימתה אותי עם יצרי הרע. גילתה לי את הדרכים שבהן אני ממפלץ את אשתי. חסד היה רשות שגיליתי ממך להרגיש את זעמי. את המשאלה להיפרד מן האישה המתעמרת בי. חסדי הוא רשות ממך, שהייתה בעולמי ולא ידעתי אותה, להיות כמו אבי. כועס. שם גבול. דורש כבוד. מצפה  להתמסרות אלי.

גבול שקיבלתי על עצמי: 

קיבלתי על עצמי לא לגעת בפצעים של נחמה. קיבלתי על עצמי לא להוציא את דיבתה רעה.

אבל גם לא לתת לה  לבלוש אחרי. לאיים, לחקור, להעליב. קיבלתי על עצמי לשמור על כבודי. וקיבלתי על עצמי לא לגלגל על מישהו את התפקיד להציל אותי מאשתי.

ניסיון שעמדתי בו:

השבתי לעצמי את רשעותי, שהייתה מאופסנת אצל אשתי. למדתי להכיר את יוסי הנבל כיסוד חיוני. מתקומם כשדורכים עלי. כועס בשבילי. מחבר אותי לאבי. משחרר אותי מן התלות בנבלים שמסביבי.

תפילה:

ביקשתי ממך מקום בעולמך ליוסי "הרשע". שחושב על עצמו. על צרכיו. ועל גבולו. ביקשתי ממך דבר שלא קיבלתי בבית הורי – לגלות שיש בעולמך כבוד וחיבה לגבר כזה. גבר שדוחה תפקיד שמטילים עליו, ואינו שלו. גבר שלוקח מתוך מה שמציעים לו רק את מה שהוא רוצה. גבר שאינו מנוהל מול המוזרויות של אשתו. לא סופג. לא מסביר, ולא מצטדק. ביקשתי ממך אישור שהגבר הזה מייצג אותך. מוסמך, בשמך, להוביל משפחה.

מצווה ושכר:

מצוותי הייתה המסע הזה, הפנימי, שבו לא השארתי אבן אחת במקומה הישן אצלי. מצוותי הקשה הייתה  פרידה מעצמי ובשרי – הצדיק, אני. ויתרתי גם על התפקיד שנתתי לאישה להיות אויבתי. ונהייתי מוכן, בהדרגה, להעביר לך את הפיקוד על עצמי. ושכרי הוא אישה שסומכת עלי, הולכת עמי,

מוותרת על התחרות. חושבת שאני יפה.