פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים לאחר החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : בהרשמה מאוחרת נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 25.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017. בהרשמה מאוחרת לאחר 1 באוקטובר: נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, לשלוח בדואר מהיר (אך לא רשום), או לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il לקבלת פרטים לביצוע העברה לחשבון של דמי ההרשמה.

 

 

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

מודעות פרסומת

מבוא לפסיכולוגיה העברית

פשר החלום כשיעור בענווה
יאיר כספי

יוסף מביא לפתרון חלומו של פרעה את התיקון העברי לעבודת האלילים המצרית. המצרים, כמו בני תרבויות מצליחות, נוטים להאמין בעצמם. השפע שהצליחו ליצור, הם חושבים, יתקיים לעולם.
יוסף שאינו מאמין באדם או בכליו, וגם לא במה שרואות עיניו, מצליח לזהות בחלומו של פרעה מסר החומק מעיניהם של פותרי החלומות המצריים.
יוסף מתחיל את פענוח החלום, בדומה לפסיכולוגיה הפסיכודינמית בת ימינו, בהבנת סמליו. החלום בשיטתו היא חשיבה באמצעות דימויים ותמונות. שבע פרות שמנות מייצגות שנים של שפע בארץ משגשגת המזינה לשובע יושביה. פרות רזות מסמלות רעב. שבע פרות רזות הבולעות את שבע הפרות השמנות מסמלות מחסור קשה. משבר ממושך שבו ייעלמו הישגי העבר (בראשית מא, כה- לא). בדומה למחשבת החלום בת זמננו, הישנות החלום בסמלים קצת שונים: שבע שיבולים דקות הבולעות שבע שיבולים טובות (שם, כד), מעידה בעיני יוסף על מסר חשוב המבקש להגיע לתודעה.
כיוון שהחולם הוא שליט מצרים, מותר למפענח להניח שהחלום עוסק במחשבותיו על תחומי אחריותו ותפקידו. יוסף מזהה דאגה לא מודעת של החולם: האפשרות שהשפע יסתיים. מה שיש היום אולי לא תמיד יתקיים.
פרשני החלום בני זמננו מסתפקים בזיהוי תכנים המעסיקים את החולם, ואולי לא היה מודע להם: פחדים סמויים. משאלות שאינו מעז לבטא במשך היום. יונג היה מוסיף: תחומי חיים שהוזנחו ויש בהם אתגר להתפתחות.
ליוסף מפתח החלום נמצא בזיהוי השתמטות האדם מידיעת מידתו האמתית בעולם. החטא תמיד הוא אותו חטא: גבול שאדם חוצה בינו ובין בעל הנצח. במקרה זה: מחשבתו של שליט האימפריה שהוא כל יכול ויוכל להבטיח שהשפע תמיד יתקיים.
יתרונו של יוסף על חכמי מצריים, המזכה אותו בתואר "צפנת פענח" (שם, נה) – מפענח הסודות – אינו בטכנולוגיה מתוחכמת יותר לפענוח חלומות שהוא מחזיק בידיו. אלא במערכת הערכים המנחה אותו. בידיעה חסרת אשליות על מצב האדם בעולם שאיננו אדונו.
חרטומי מצרים מאמינים בפרעה שנועדו לו חיי נצח בפירמידה שהוא בונה לעצמו. יוסף, כמו עברי אחר שנפגוש בהמשך, יודע שישנה תמיד סמכות אחת יותר גבוהה יותר, אשר אצלה פרעה האיש שברירי כמו כל איש אחר. "כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר אלוהים לעשותו" (שם, מב).
חלומו של פרעה נעשה אצל יוסף לשיעור בענווה. אתה אף פעם לא אדון הבריאה. גם הטבע, או היקום כולו, שאתה טועה להאמין לפעמים בקביעותם, אינם הסמכות העליונה. האמונה היהירה בקניון המלא תמיד בכל טוב, או בשוק החופשי שידע תמיד לנהל את עצמו, תביא לחורבנך.
מקור ההפרעה האנושית אינו רק בהכחשה שמכחיש אדם את משאלותיו הילדותיות, דחפיו המיניים, או התוקפניים, או אתגר ההתפתחות המונח לפניו. החלום נוגע באמת קשה יותר על מצב האדם. גבול שהוא נאלץ לקבל. תפקיד קשה המוטל עליו. אפשר שהפסיכולוג יתקשה לעזור בתחום הזה, אם הוא שותף לעבודת האלילים של החולם.
יוסף מחבר שתי מסורות סותרות לכאורה של פיענוח חלומות: אלו הרואים בחלום ביטוי לתהליכים פנימיים של בעליו. ואלו השומעים בו מסר ממקור חיצוני. המסר המתקבל מלמעלה על מצב האדם יוצר קונפליקט פנימי. מי שיפתור אותו ישיב את עצמו למקומו לפני אלוהיו.
אם פרעה יקבל על עצמו את מעמדו כנתין של רשות גדולה ממנו, יוכל לצמצם את נזקיה של האמונה בעצמו. לקבל את מתנות השנים הטובות, בלי לטעות בהן ולראותן כהוכחה לגדולתו או לשיטה המנצחת תמיד שלו. הכרה בחוסר האונים האנושי, תאפשר לצמצם את נזקו, ולאגור כוחות ואמצעים לקראת תקופות שבהן תאבד שליטתו במציאות. פרעה יודע לקבל את מתנת הפרוש העברי לחלומו וממנה את יוסף למשנה לו: "ויאמר פרעה אל עבדיו: הנמצא איש כזה אשר רוח אלוהים בו?" (שם, לח).
העלייה הדרמטית בשנים האחרונות באבחון הפסיכולוגי של המצב הפוסט טראומטי בתרבות המערבית, היא תוצר של שבר דומה. מי שאמרו לו להאמין באדם, במדע, ברפואה, או בשוק החופשי, או בצה"ל שתמיד ינצח, מאבד במשברו האישי לא רק יכולת כזו או אחרת שלו, או אדם קרוב לו, אלא את כל יסודות זהותו ואמונותיו.
המפתח לטיפול בטראומה, על פי יוסף, היא הידיעה שיהיה קשה. וכשיהיה קשה אפשר שלא נוכל לפתור את הקושי שיעלה. אבל אם נדע שאין לנו שליטה מלאה במציאות, ונהיה מוכנים בענווה למשברים שיבואו, עולמנו לא יתערער ואמונתנו תישאר יציבה. מי שלא האמין בכספו, לא בטכנולוגיה שיש בידו, לא בעצמו ולא בפרעה. מי שהכיר את מקור חסדו, אפשר שידע גם לקבל ממנו את ניסיונו הקשה ואת נחמתו.

"הארץ", 11.12.2015

הרצאות מערב ההשקה ל"ניסיון" שנערך בבית הספר למנהיגות חינוכית

3 הרצאות מצולמות מערב השקה ל"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי שנערך  במכון מנדל למנהיגות בירושלים

ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד,  30 בספטמבר 2013

תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.

 חלק 1 – דברי ברכה של ד"ר דניאל מרום

http://youtu.be/ub18p175u5A

 חלק 2 – הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי

http://youtu.be/j9og2FIwclI 

 חלק 3 – תגובות מאת פאנל הדוברים: רני בלייר, יואב שורק, רינה כורש, רחל אטון.

http://youtu.be/uV5Ft9z6vl8 

 

מהפכה יהודית ישראלית – מאמר שהופיע ב"הארץ" בערב חג סוכות

"התורה שבעל פה של היהדות הישראלית הסמויה מן העין הולכת ונכתבת כבר 150 שנה. פרקים ממנה קיבלנו מחזון חברת המופת של הציונות, פרקים אחרים קיבלנו ממדינת ישראל, פרקים שמרנו מן המסורת היהודית, ופרקים ארוכים לקחנו מהתרבות הכללית. פרקים רבים אחרים צריך עוד לכתוב".

המאמר, שהוא עיבוד של פרק מן הספר "ניסיון" שראה אור בתחילת החודש, הופיע בעיתון תחת הכותרת "מהפכה יהודית ישראלית", ובאתר "הארץ" תחת הכותרת "מה שא.ב.יהושוע לא רואה". כניסה לאתר "הארץ" מחייבת מנוי לאתר.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2121506

מתוך "ניסיון" מאת יאיר כספי (1+1 בצומת ספרים)

לְמה מותר לצפות?

אפשר לצפות לדרך מרתקת. לגילוי מקומות שלא מגיעים אליהם בטיולים רגילים.

            מותר לצפות למצוא בדרך חברים ישנים, כאלה שהלכו בה לפנים, אתמול או לפני אלפי שנים. והשאירו לך סימנים.

            מותר לצפות לקול של אמת ההולך ומתחזק, כמו מצפן, ככל שמתקרבים. מותר לצפות לבהירות, לאופקים רחבים, ליכולת לראות פתאום למרחקים גדולים.

            מותר לצפות ליהנות מן הזכות להשתתף במסע. לזכות בסיפוק של עושי מעשים נכונים.

             למצוא משימות ותפקידים חדשים.

            מותר לצפות לעייפות. מותר לתת רשות לקצב אישי של התקדמות. מותר לצפות לנווה במדבר. למקומות שאפשר לעצור בהם, לנוח ולאגור כוחות.

            מותר לצפות לתקלות וקשיים וספקות ומשברים. מותר לבקש עזרה. לייחל. להתחנן. לזעוק את כל הצעקות שנבלעו. מותר לצפות לנסים.

            מותר לצפות למורה דרך שיופיע פתאום, בצמתים חשובים.

            מותר לצפות לקבל תשובות. מותר לצפות שניסיון קשה, כמעט גדול מהחיים, יתגלה כשער למקום אחר. מותר לצפות לאוצר שהולכים אליו וקרבים. הולכים וקרבים. ממש כמעט נוגעים. מותר לצפות למצוא אלוהים.

            מותר לצפות שיגיעו פתאום עוד אנשים. שיהיה עם מי לחלוק את החוויות. מותר לצפות לשמחה גדולה וריקודים. מותר לצפות לעם שלם שיבוא, בסוף הדברים.

            לָמה הם מתמהמהים?


פרק נוסף מ"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי

זיכוי

הסליחה מניחה שחטא הוא מצבו הרגיל של האדם. כדי להשתחרר מאחיזתו בפוגע ובנפגע, מן השנאה ומתוכניות הנקמה, צריך סליחה.

יש מדרגה גבוהה מן הסליחה שבה החטא אינו קיים כלל – הזיכוי.

זיכוי הוא פעולה של עין טובה הרואה בזולת בעיקר את מה שיש לו. את נתינתו. את מאמציו. את כוונתו. את מגבלותיו. המאמץ לדון את הזולת לכף זכות מציע את האפשרות שלא היה חטא ולכן אין על מה לסלוח. הזיכוי שם את המזכה והמזוכה באותה מעלה – שניים המתמודדים עם קשיי החיים כמיטב יכולתם. הסליחה מבטלת את הגירעון שיש לאדם שחטא בחשבונו עם יוצרו. הזיכוי מוסיף לו נקודות זכות שיעמדו לרשותו.

זיכוי הוא פעולה מתמדת של הורות אוהבת, הרואה בילד את חִנו, את נתינתו, את יכולתו ההולכת ומתפתחת ופוטרת אותו מתפקידים שאינם שלו או שעדיין אינם ביכולתו. מי שזכה בזיכוי הולך בעולם ראוי ובעל זכויות. אם טעה בתמימות, הוא יודע שהטעות החוזרת היא חלק בלתי נפרד מן המסע האנושי. אם נכשל בדבר שהיה מעל לכוחותיו, הוא יודע שאפשר שהאחריות לא היתה שלו. אם מוטחת בו אשמה שאינה שלו, הוא יודע לזכות את עצמו.

ילד שראו אותו, זכה למשוב על יכולותיו. ילד מוערך זכה לשבחים על הצלחותיו. לכבוד על מאמציו. ילד שאהבו אותו זכה לפטור מאחריות של הוריו או אחיו. הוא מפנים את הקול הזה. כשהוא עוזב את הבית, דעת האל המכבד ונותן הפטור ממשיכה להנחותו, לגלות לו את תחומי אחריותו, לטעת בו ערך על הישגיו ורשות לכישלונות בלתי נמנעים.

 זיכוי אינו מטרה בפני עצמה. הוא חלק ממנעד היכולות של האדם להעריך את מעשיו, לזהות אחריות, לחוש אשמה כשאינו עומד בה, ומאידך לפטור עצמו ממה שאינו בתחומו. לזַכות עצמו על מעשיו ונתינתו.

קשה לאדם לזַכות את עצמו לבדו. הוא זקוק לבעלי זכוּת החולקים עמו דעת-אל מקבל, מגלים לו רשות שלא ידע שעומדת לו, פוטרים אותו מאחריות שאינה שלו, מגלים לו שהטעות בשלה הוא מלקה את עצמו היא מצבם של בני אדם, מכירים במגבלה שבשלה לא יוכל לעמוד במה שנראה כמו דרישה רגילה בעולמו, מכניסים את קשייו להקשר רחב, שבו נתינתו מכסה על מגרעותיו, מצביעים לו על נטייתו המובנית להאשים את עצמו בכל מקרה, מגלים לו שהתביעה לשלמות אינה באה מאת אלוהיו, מזהים את נטייתו לאמץ את אשמת הזולת לעצמו, מאבחנים את אשמתו כניסיון להשיג שליטה בכאב שמולו הוא חסר אונים, מחייכים מול חששותיו שלימוד הזיכוי יעשה אותו מושחת כמו אלה שהכול מותר להם.

 זיכוי עצמי

מי שלא זכה בדעת אוהבו הסולח, יבקשו. המשימה קשה למי שאינו מורגל בה ונדמית בלתי אפשרית למי שדובר בתוכו בהתמדה הקול המבקר. היא דורשת למנות באופן שיטתי את שבחי עצמו, לבחור אירוע או תחום שיש בו ספק לגבי אשמתו ולרשום את כל הנימוקים לזכותו, לרשום, גם אם התהליך נדמה שכלתני וכפוי. לחצוב באבן הקשה עד שנגלה מעיין מי קודש מטהר, זיכוי אמת המשנה את הסיפור שאתה מספר.

 א' חושב שהוא אשם כי אינו נוטל חלק בהכנות לנסיעה של המשפחה. מותיר את כל העול על אשתו. הוא בודק אם הוא זכאי משום שהוא עובד קשה, משום שהוא תורם הרבה למשפחה בתחומים אחרים, משום שהוא מוכן לקבל כל תוכנית שאשתו תעשה. הוא מזדכה מאשמתו כשהוא מגלה שזו דרכו לבטא אכזבה מאשתו שאינה שותפתו בנושא אחר שחשוב לו.

ב' מרגישה אשמה כי הרימה קול על בנה בן השש ששיחק בדוושות של האופניים שלה עד ששבר אותן. היא מבקשת זיכוי משום שהזהירה אותו שהוא עומד לקלקל אותן, משום שנתנה לו כמה התראות שתכעס אם יקלקל אותן, משום שמותר לפעמים לכעוס על ילדים, משום שהיה יום חם נורא. היא מזדכה כשהיא מרשה לעצמה להכריז שיש בבית צעצוע אחד שהוא רק שלה.

ג' מרגישה אשמה משום שפירקה את המשפחה. היא מזדכה כשהיא משיבה את האשמה לגבר שבגד בה.

ד' מרגישה אשמה משום שבבקרים היא מתקתקת את הילדים: בגדים, ארוחת בוקר, תיק בית ספר, סנדוויץ' ויוצאים כדי לא לאחר. "אני לא מספיקה לחבק אותם לפני שהם הולכים." היא לא יודעת כי מתנתה היא ללמד ילד לעמוד במשימות הבוקר שלו ולשלח אותו נקי, לבוש נאה, שבע, מצויד ובזמן לבית ספרו.

ה' מרגיש אשמה על שאינו משקיע מספיק באשתו ובילדים. הנימוק המזכה בבית הדין של מעלה אינו ההוכחות שהוא כן משקיע באשתו ובילדים, אלא נטייתו המובנית להרגיש אשם בכל דבר שהוא נמדד בו ביחס לאחרים.

ו' מרגישה אשמה על שאינה נחמדה לאמה החורגת שמנסה להיות חברה שלה. היא מזדכה כשהיא רואה שגברת הבית החדשה לא מנסה לתת לה משהו, אלא תובעת אהבה.

ז' מרגישה אשמה מפני שהיא הולכת הביתה בשתיים, כמו שמאפשרים חוקי העבודה לאם מיניקה. היא מזדכה כשהיא מגלה שהיא מרגישה אשמה כשהיא מתנהגת קצת כמו אמה, שהיתה מרוכזת בעצמה.

ח' מרגיש אשמה על הכעס שהוא מרגיש כלפי אשתו שמצפה כי בדרכו הביתה, לאחר שתים-עשרה שעות עבודה, יעצור לקנות עוד דבר-מה. אשמתו תחלוף אם יגלה שהעולם יכול לשאת אותו גם כשאין לו מה לתת.


 

ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון. ספר חדש מאת יאיר כספי

שער שני

הודיה

 נדמה לפעמים שהמחסום בינך ובין אושרך הוא אהבה או הכרה שעוד לא זכית בה. אבל אפשר כי הדברים שבהם אתה רוצה כבר מוכנים ומזומנים לך. המתנה כאן, אך אתה חסר יכולת לקבלה. לראות את היש. להודות עליו. אהבה לא מזינה אותך אם לא נרשמה בתודעה.

רישום החסד הוא פעולת קבלתו. הפנמתו. הפיכתו לאחד מיסודות העצמי. כשאני מודה בחסדי, אני מגלה שקיבלתי הרבה. אפשר שהייתי רצוי יותר ממה שהיה נדמה לי. פתאום נולדת בי יכולת לחלוק את השפע שנגלה לי.

מבחינת יחסי עלות-תועלת, הודיה היא הדרך הקצרה ביותר להתקין חיבור בין אדם לאלוהיו. מתנה אחת, שהיום הבנתי שהיא ממך, עושה אותי שלך.

שער שלישי

התגלות בשמחה

אושר שזכית בו בעבר ואפשר שלא החשבת, יפתח לך שער ללימוד הדרכים שבהן נוצרת שמחה. לימודה של שמחה דומה ללימוד מהצלחות בתחומים שונים. טיפול ממוקד בדכדוך יכול לזהות את הגורמים לו ולהקטין את השפעתם, אבל לא יכניס שמחה לחיים. שמחה לומדים משמחה.

יש לך אלוהים. תמיד היה. אפשר כי בשל איסורים חברתיים או אישיים נוכחותו לא היתה ידועה לך. נזהה ונסמן את מקומו ברגעי שמחה שבהם קיבלת אישור למעשיך.

נפגוש שמחה שייצרת בכוחותיך, בבגרותך, ושמחה שהביאו לחייך אחרים, בילדותך. שמחת הבגרות תגלה מה עשית נכון בחייך – איפה ידעת לבקש ולקבל את צרכיך, איפה עמדת באתגריך ואיך אפשר אולי לחזור על המעשים האלו היום. זיכרון שמחת ילדות יחשוף את נכסי היסוד שלך, רגעים שמישהו תיווך לך את חסדה של ההוויה ופתח לך שער שאתה יודע לשוב ולפתוח, לאחרים ולעצמך.

מכתבים

סיפרתי לה זיכרונות… ופתאום עצרנו, ושמנו לב שאני מתמקדת באירועים שמחים שהיו לי בקיבוץ שלא דיברתי עליהם בעבר! והיא אמרה לי, "את מבינה את השינוי שמתרחש פה?  ההבדל בין איך דיברת על השנים בקיבוץ ואיך שאת מדברת עליהן היום?"

אני מרגישה כאילו ענן שחור שכיסה חלקים רבים של חיי ומנע ממני ליהנות ולחגוג את השמחה והחסד שישנם בחיי, התמוסס.  ואני עומדת במקום חדש/ישן – אותו מקום עם נוף אחר ואופק רחב ומרהיב. אני יודעת שבזכות ההשתתפות שלי בתוכנית "פסיכולוגיה ביהדות" אני חווה את החיים אחרת, יותר בהירים ויותר שמחים. וגם כשהם פחות שמחים, יש בי פחות פחד והרבה יותר אמונה ואני יכולה להירגע ולהיות בקושי וללמוד מה שדרוש כדי שאעמוד בניסיון.

אני מודה לבורא עולם על המתנות שקבלתי לאורך תשעת השנים שאני משתתפת בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות". על הגאונות שלך, יאיר, להשתמש בעבודה בחברותא לעבודה אישית ולתרגול דברים שלמדנו בשיעורים אתך.

אני מודה לבורא עולם על העבודה בשיעורים של קבוצות העבודה שאתה מוביל, מלאי חסד ואמת, תעוזה, רגישות ויצירתיות. על הברכה להשתתף בלמידה כל כך אישית שהיא גם עבודת ה'. 

אני מודה לבורא עולם, על הזכות להיות עדה לצמיחה האישית שלך, יאיר, במשך השנים.  על הזכות להשתתף במסע מעניין ומאתגר עם מורה דרך שמוכן להקשיב, לשנות כיוון כשמתאים, להמשיך בכיוון כשמתאים, שמשתוקק ללמוד בעצמו על עצמו ועל בורא עולם ושמהווה דוגמא אישית של מי שדורש אלוקים. על הזכות לראות איך שמקום החסד גודל וגודל בחייך, וללמוד ממך ולהגיע למקום שתחושת החסד נוכחת הרבה יותר גם בחיי.

אני מבקשת שאלוקים יברך אותך, יאיר… ושתזכה לפתוח עוד הרבה לבבות לעבודה עמוקה של ה', של תיקון אישי ותיקון עולם.                     

שרי לנס

*****

ישנו קולה של החברותא – ארבע אנחנו ביחד כמעט חמש שנים וכל שבוע, במשך שעתיים, לומדות זו את זו, קונות זו מזו, מאירות זו לזו, מוכיחות זו את זו ובעיקר בנינו לנו אהבת אמת וחיפוש אמת אחר רצונותינו העמוקים והרגישים ביותר.

וישנו הקול הקבוצתי. מזה חמש שנים, בכל שבוע, אחת תביא עצמה. והקבוצה כולה תשאל, תדרוש אלוהים עבורה, תתפלל את תפילתה, לעתים כי שלה דמומה מכאב, תנסח מחדש רצונות, תעודד להביט אחרת, תהיה החסד שלה.

ועל כל קווי החמשה הזאת, בנחישות, בחיפוש, בשאילה נבונה, בהחלטה, בהומור שזור, בהתעניינות יוצאת דופן ודוגמא אישית, בחיבור לאקטואלי והזמנה לתור יחד לעומק. בהזמנה להסיר שקרים, לחקור סליחות מוקדמות מדי, לברור זיכויים אפשריים. על כל אלה יאיר כמו סורג המפה המעניינת הזו שבה חייו וחיי וחיי חברותי וחיי הישראלים וחיי היהודים מקבלים עיגון, ביטחון, הסכמה לחיים שייכים, מלאים ומחוברים יותר, בהודיה, בפליאה ובתפילה חיה.

תודה רבה עד מאוד,

רינה כורש

*****

בתום עשור להשתתפותי בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות" כתלמידה וכמנחה, ברצוני להביע

את תודתי העמוקה לך, על שזכיתי להשתתף בתכנית כה מצוינת, כה מעשירה, כה מעמיקה

וכה רבת חסד.

למעלה מ-40 שנה אני פסיכולוגית, ובמהלך שנים ארוכות אלו עברתי

טיפולים במספר גישות וגם השתתפתי בהרבה מאד השתלמויות וסדנאות טיפוליות.

 נעזרתי והפקתי תועלת מחלק גדול מהן, אך מעולם לא הרגשתי משיכה כה חזקה לגישה

 זו או אחרת, כפי שאני מרגישה לגישה שלך, ומעולם גם לא חוויתי שינויים אישיים כפי

 שחוויתי בתכניתך.

 אני רואה בך שילוב מרתק של תרפיסט מעולה ושל אדם עתיר ידע במחשבת ישראל. פתחת לי שער רחב ליהדות.

 אני מוקירה גם את הברית שנרקמה בינינו במהלך העשור- ברית שמושתתת  על מחויבות ואמון, על פרגון הדדי ועל נדיבות רבה מצדך, ואשר תורמת מאד לצמיחתי האישית והמקצועית.

 חנה ברוק.

 

*****

ליאיר המאיר

גידלת אותך ואותי במשך השנים.

בגיל ששים ושבע המשכתי לחפש מוצא לשאלות הלא פטורות של חיי.

קבוצות התמיכה שיצרת היו בעיני מעבדה לפיתוח הספר "לדרוש אלוהים" ולספרך הבא שעתיד להתפרסם בקרוב.

לאורך השנים אתה יאיר עם הקבוצה הייתם מקום בטוח להביא את שאלות חיי הלא פתורות.

קיבלתי תשובות וגם פתרון.

למדתי לאחרונה שלא הכול נתן לפתרון ולמדתי לחיות עם זה בשלום.

זכיתי לתקן את הקשר שלי עם בתי והיום יש לי מקום חם ומכיל בחיק משפחתה.

נפלא בעיני שמצאתי מורה שממשיך ללמוד אינו קופא על שמריו וממשיך לדרוש מעצמו ומתלמידו.משנה לשנה אתה גדל ואנחנו אתך.

מאחלת לך שנים רבות של עשיה עם צבא לומדים אתך.

מתלמידתך הנאמנה,

שוש הרמן

 

 

 

 

 

 

 

 

אלוהים בטיפול – מאמר ב Ynet

אלוהים בטיפול – מאמר ב Ynet

"הפסיכולוג שפיטר את אלוהים" נשלח אתמול ל Ynet על ידי דוברת אגודת "אנוש", שבכנס השנתי שלה הרציתי השבוע.

המאמר זוכה למאות תגובות מקוטבות.

הוא "מכונן" לחלק מן הקוראים,

ומעורר התנגדות עזה אצל אחרים.

גירסה מוקדמת וארוכה יותר של המאמר הופיעה בעבר באתר "פסיכולוגיה ביהדות".

שבת שלום

יאיר כספי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4383076,00.html

הסיפור משתנה

מתנת ההודיה חלק ו'

הסיפור משתנה

יאיר כספי

 הודיה היא הפוגה במרוץ. שעה של התבוננות בדברים שאתה לא רגיל לראות. היא מלמדת שחשיבה היא לפעמים בחירה, ואפשר ומותר לחשוב על מקום מרגיע, חבר נאמן, אהבה לא מותנית, במקום על דברים אחרים. היא משיבה לי בערב שמחה מן הבוקר. מאפשרת לחזור ולהזין את עצמי במקורות חסדי הישנים. אבי שאהב אותי והלך, חוזר לבקר. מתנתו מתקיימת בי כל הימים.

 הכרת תודה משנה את סדר החשיבות של האנשים שאתה פוגש היום. אפשר שתגלה כי דמות שולית, לכאורה, מביאה לעולמך הרבה יותר מן האיש שלהכרתו אתה מייחל. ראיית החסד בכל מקום שבו הוא נמצא משנה מעמדות בחברה. אב הבית שהזמין אותי לשתות עמו קפה שעשה חימם את לבי. הפרופסור הנודע, שהביא לי מאמר שכתב, ביקש ממני תשומת לב. בסוף היום רק אחד מהם הופיע בדברי תודתי.

 הודיה מלמדת את בעליה להבחין מתי נותנים לו. ואיזה נתינה ממלאה בו מחסור. הודיה לאורך זמן, מגלה מי אוהב אותי, ומופיע שוב ושוב ברגעי חסדי, ומי מתחזה לנדיב.

 הכרת תודה לאורך שנים מלמדת את אנינות טעמו של חסד, כמו זו של חובב המוסיקה או היין היודע להבחין בדבר המצוין. היא מפתחת כישרון לגלות מחוות זעירות בעלות משמעות גדולה ומגלה את הזולת כשליח של ההוויה  נדיבה.

 הכרת תודה מרימה את המובן מאליו ועושה אותו יקר וחשוב. יסוד של קיום. הדבר ממנו אני חי היום. היא מגדלת את היכולת להיות מוזן מאירועי היום הצנועים, הופכת הזדמנות פשוטה לברכה, ויום רגיל לערב חג.

 הודיה היא שיעור בענווה. היא מגלה שאתה מקבל יותר ממה שאתה נותן. אתה תלוי יותר משאתה עצמאי. אתה זמני אבל למזלך, מקור חסדך, נצחי.

 כשהאמנתי בבני אדם מדדתי את עצמי על ידי השוואתי לדמות "אדם מושלם" שיש לו, כאילו הכול והרגשתי כישלון. כשחשבתי שאני מרכז העולם, הרגשתי שמגיע לי הרבה יותר ממה שקיבלתי, וחיי היו קיפוח בלתי נסבל. כשנהייתי פחות חשוב, הופתעתי לגלות אנשים שאהבו אותי ונתנו לי יותר ממה שנתתי להם.

 עשרה אנשים אהבו אותי. חלקם הלכו. חלקם נפטרו. חלקם הפסיקו לאהוב. אחד בגד. שניים חזרו. כולם אהבו.

 מה נכון לזכור מן הסיפור? הבחירה לזכור בעיקר את הפרידה, הבגידה, המוות, אבדן האהבה אומרת שיש כאילו בעולם דבר שאינו נגמר. בעלות מלאה. שליטה גמורה. הבחירה לזכור בעיקר את שעות החסד, הנדיבות, ההתעלות, יודעת את המצב האנושי. מודה על אפשרות לחוות אהבה לזמן קצוב, בעולם שבו הנצח שייך למארח בלבד.

 הודיה משנה את סיפור חי. היה מי שאהב אותי. קיבלתי תכונה טובה. ישנה רשימה חשובה שאני נכלל בה. נתנו לי הזדמנות חשובה. קיבלתי את ההנחה שביקשתי. ישנו יתרון שניתן רק לי. הייתה ציפור אחת שרק עיני ראתה. ישנה אישה השמחה לראותי. היה רגע שהעולם היה שלי.

 הודיה משחררת את בעליה מן השעבוד למחוות גדולות, מהציפייה לפרסים. מתחושת הקורבנות. מחשיבה על אסונות. הודיה, פעם ביום, מחלחלת לאיטה ליום כולו. לרגעים שבהם חסדים מתקבלים.  הנה, אומרים, עכשיו אני מקבל דבר שיכנס לרשימה. תודה. חיפוש היש מגלה נתינה שאינה נגמרת. מקום שאפשר לקבל בו עוד. כלל שצריכים.

 הודיה  מגלה כי אפשר שיש לך מספיק. לא חייבים לחפש עוד. פח שמן שפעם ניתן יאיר הרבה ימים. השפע הנגלה מפוגג את הפחד שלא יהיה ומוליד רוגע ושביעות רצון.

 

 

הודיה למתקדמים

הודיה למתקדמים

יאיר כספי

 הכרת החסד היא תהליך מחקר ארוך. מטרתו: שלא תישאר מתנה אחת שקיבלת בחייך ולא הוכרה, נרשמה, נזכרה, הזינה אותך. שתלמד להיות נפש מברכת היודעת את כל חסדה. שתלמד לזהות את שליחי חסדך. שתכיר חסד בכל פינה בעולמך.

 הודיה על נושא

לאחר כמה חודשי הודיה אפשר להתחיל לפתח יסוד אחד של חסד בנושא מסוים. שבעה מתנות שקיבלתי בעבודה הזו. בבית הזה. בילד הזה (כדאי להתחיל מן הילד שקל לראות את מתנותיו ולהגיע בהדרגה לזה שקשה לראות מה הוא נותן).  העמקת תודעת החסד בנושא מסוים מלמדת לראות מחוות קטנות. שנייה של חן. רישום חסדו של ילד שקשה אתו היום עשוי להחזיר את הקושי למשקלו הנכון.

 הודיה על מתנות בפרקי חיים

לאחר שהתבסס מקומם של חסדי התקופה האחרונה, החיים, והיום, מוצע להחליף לפעמים את אחד הפרקים, ולהתמקד לחילופין בלימוד חסדים מתקופות שונות של החיים: מתנות הילדות, הנעורים, הבחרות, וכל עשור בחיים. אפשר גם סתם להיזכר בחסדים מכל מיני זמנים.

 תקופה שמתנותיה רבות מזמינה לשאול: מה עשיתי נכון באותה עת?

תקופה שמתנותיה מועטות מזמינה לשאול: מאיזה אליל שווא ציפיתי לקבל את חסדי באותה עת?

 רשימות אישיות

עשה לך רשימה של אוהביך מכל התקופות. ורשימה של רגעי בטחון. ורגעי שלווה. ורגעים של שפע וסיפוק. אם יין אהבת, או אוכל מיוחד, נא ציין את הארוחות או היינות שבהם חשת חסד מיוחד. האם היו יצירות שהצליחו להעביר לך את מתנת יוצרן?

  אהבה שאינה תלויה בדבר

מי שלא זכה בה, כמהה לאהבה שאינה תלויה בדבר, המכריזה עליו רצוי, ונכון. נחמד ומיוחד. אהוב כמות שהוא. מעורר התפעלות. נציג של חן נשגב.

 אבל צריך להיזהר. במקום שבו מאלילים אנשים מאמינים שאהבה היא רק אהבה ללא תנאי, כאילו שיש בינינו כאלו שהגיעו למדרגת אהבתו של אלוהים.

 הכרת המגבלה האנושית תזמין אותנו להסתפק בגילוי יחסים של נתינה וקבלה הדדית, שבהם, לרגעים, מישהו יכול היה להתעלות מעל צרכיו, ולתת לנו דבר שאפשר ולא נוכל להשיב עליו. האם תוכל להיזכר באנשים שהייתה לפעמים בנתינתם איכות כזאת? אנשים שרצו לתת לך כי גילו שאתה צריך דבר מה שהם יכולים לחלוק.

 מי ראה אותך? מי התפעל? מי נתן לך יותר ממה שנתת לו? מי נתן לך ולא ציפה לתמורה? מי נתן לך מתנה שלא תוכל להחזיר? האם אתה מכיר סיפור על נתינה כזאת? לפעמים נרצה להודות על חסד מרגש, שלא אנו היינו מקבליו, אבל היה בו גילוי חשוב של מותר האדם. תקווה לאנושות.

 מתנות כאלו מגלות כי יש לי סיכוי לקבל גם אם לא אתן. ולא אוכל לדרוש. או לשלוט. או לכפות. ידאגו לי גם אם לא אצטיין.  לא אציל. לא אקריב. לא אספוג בלי גבול.

 

חברי המועדון

רגעי הדעת:

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.   

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.  

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.