נפתחה ההרשמה למחזור י"ט של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15. התכנית תפתח ביום א', 3 בספטמבר 2017, יב' אלול תשע"ז (לא יתקיימו לימודים בחול המועד סוכות).

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בתחילת ספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 2.8.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 1.9.2017.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 1.9.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

"מיהו יהודי?" גיליון נושא של כתב העת "ליברל", אוקטובר 2014

יהודי מתקן את עצמו
יאיר כספי

יהודי מתקן את העולם. כי העולם נוטה להתקלקל. לפעמים אפילו משתגע. עושה אלוהים מדברים שאינם אלוהים ומשתעבד להם ועושה דברים מזעזעים בשמם. זהו חלק מן הטבע האנושי. טעות המלווה את התפתחותם של בני אדם: לחשוב שאנחנו כל יכולים ומגיע לנו הכול, ואז להיכשל, להתייאש מן המסע, ולחזור לשלב התפתחותי קודם: בהמה חסרת גבולות.

יהודי מרגיש מיוחד. נבחר לתפקיד חשוב: מתקן ההיסטוריה האנושית. האם זה אומר שהוא יותר טוב משאר בני האדם? ממש לא. כשהוא לא ממלא את תפקידו לא נשאר לו דבר מבחירתו, והוא אפילו גרוע מבני עמים אחרים, הממלאים תפקיד משלהם.

יהודי נקרע בעת החדשה בין משיכתו לתרבות הכללית, וגילוייה על האדם, אפשרויותיו ותפקידו, וזיכרון ישן של דבר מה הנמצא בספרי היהודים, שנדמה לפעמים כי איבדו לגמרי את הכישרון לפענח את החיים, ואולי הם יודעים דבר מה שהעולם עוד לא הפנים.

יהודי הוא ציוני. הגלות היא בשבילו תמיד מצב זמני. גם אם היא נמשכת אלף שנים. כדי לחזור ולתקן את העולם הוא יודע שמוטל עליו תחילה לתקן את עצמו. כלומר לחזור לארצו, לשקם את עצמו, ולחדש את תורתו שהתנוונה בשנים שאסור היה לעשות בה שינויים.

ליהודי אין אשליות. על חיים נצחיים. או כוחות אנושיים בלתי מוגבלים. או מישהו שאומרים עליו שהוא גדול מהחיים. יהודי יודע שאנו זמניים. תלויים בגוף חלש, בסביבה מתכלה ובאנשים. יהודי לא משלה את עצמו, אך לא מתייאש מהמציאות. החיים הם אתגר בשבילו: לכבוש את רוחו, לגבור על יצרו, לקבל את הדין ולהפוך את שונאו לאוהבו.

יהודי לומד. גם כשהוא יודע הרבה, כי יש לו תורה חכמה ממנו, שמדעני כל הדורות הולכים ומפתחים בשבילו. היא יודעת לחמוק מרוב מכשלות השכל האנושי, שהיא ספקנית לגביו. ולכן יהודי לומד, כל חייו, עוד פרק ועוד מאמר. מבקש סוד שעוד לא נגלה לו.

יהודי עושה. יהודי עובר את החוויה הנפשית והרוחנית הגדולה שלו כשהוא מקבל עליו אחריות, בתחום מסוים. ומבצע את המוטל עליו. שם, במעשה, הוא יודע את עצמו, מקומו בעולם, וזוכה לחיבור עם מי שהטיל עליו את תפקידו.

יהודי מתחלק. הוא יודע שמה שיש בעולמו הוא מתנה. פיקדון זמני שקיבל לשמור ולטפח. הוא נרגש מאד מההזדמנות. מחפש דרך להודות על מזלו הטוב. מרגיש אחריות לחלוק בו עם מי שלא זכה לו. מגלה כי בניגוד לכל חוקי הכלכלה, מתנתו גדלה כשהוא חולק בה.

יהודי חולק על דעתך. גם אם אתה הפרופסור הגדול בתחומך. כי אין דבר כזה הכי גדול. אף אחד פה לא יודע הכול. זהו חלק מסוד ההצלחה היהודית. המדענים היהודים הבולטים היו אלו שחלקו על מה שהיה "אמת" בתחומם.

יהודי חולק גם על עצמו. יש לו חוש הומור. ולכן לאחר שהוא חולק עליך הוא חולק גם על עצמו. מגלה שהוא לא כל כך חכם, ולא כל כך חשוב. הוא משתדל להיות עניו, אבל נכשל הרבה במסע לצמצום עצמי, מה שמוסיף לענוותנו.

יהודי סותר את עצמו. העולם לדעתו נברא בשבילו, אבל אפשר שהוא באופן אישי לא ישנה פה הרבה. הוא בן לעם נבחר אבל מרגיש נחיתות ליד בני אצולה מן הניכר. מפקד הסיירת הוא גם הילד שהנאצים הרגו. הוא יודע שאין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, ולא מוותר על האפשרות לשמוח פה. הוא לא יגמור לתקן את עצמו, ואסור לו להפסיק לנסות. הולך ונשלם, ושבר בליבו.

יהודי נח בשבת. מתעלה מעל התפקיד החשוב שקיבל, שאי אפשר כאילו לעולם בלעדיו. יהודי הוא בודהיסט, יום אחד בשבוע: לא מתקן. לא יוצר. לא חולק. לא מתגבר. רק מסתכל. מקשיב. מרגיש. מקבל. משמח את עצמו. לא פועל. אפשר כמובן שיסע לים. בתנאי שלא ייקח עמו את המחשב לשם.

יהודי לא מפסיק להתגעגע. יהודי יודע שיש אפשרות סבירה שכמו משה ימות ולארץ המובטחת לא יבוא. ובכל זאת לא יוותר על כמיהה ללא נודע במהותו, לבעל ביתו. ליום שבו המתח יגמר והסתירה תיפתר. לתיקון השלם של עצמו, של עמו ושל העולם כולו, שגם אם יתמהמה, בוא יבוא.

ל"מיהו יהודי" ב"ליברל":

http://theliberal.co.il/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/

ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון. ספר חדש מאת יאיר כספי

שער שני

הודיה

 נדמה לפעמים שהמחסום בינך ובין אושרך הוא אהבה או הכרה שעוד לא זכית בה. אבל אפשר כי הדברים שבהם אתה רוצה כבר מוכנים ומזומנים לך. המתנה כאן, אך אתה חסר יכולת לקבלה. לראות את היש. להודות עליו. אהבה לא מזינה אותך אם לא נרשמה בתודעה.

רישום החסד הוא פעולת קבלתו. הפנמתו. הפיכתו לאחד מיסודות העצמי. כשאני מודה בחסדי, אני מגלה שקיבלתי הרבה. אפשר שהייתי רצוי יותר ממה שהיה נדמה לי. פתאום נולדת בי יכולת לחלוק את השפע שנגלה לי.

מבחינת יחסי עלות-תועלת, הודיה היא הדרך הקצרה ביותר להתקין חיבור בין אדם לאלוהיו. מתנה אחת, שהיום הבנתי שהיא ממך, עושה אותי שלך.

שער שלישי

התגלות בשמחה

אושר שזכית בו בעבר ואפשר שלא החשבת, יפתח לך שער ללימוד הדרכים שבהן נוצרת שמחה. לימודה של שמחה דומה ללימוד מהצלחות בתחומים שונים. טיפול ממוקד בדכדוך יכול לזהות את הגורמים לו ולהקטין את השפעתם, אבל לא יכניס שמחה לחיים. שמחה לומדים משמחה.

יש לך אלוהים. תמיד היה. אפשר כי בשל איסורים חברתיים או אישיים נוכחותו לא היתה ידועה לך. נזהה ונסמן את מקומו ברגעי שמחה שבהם קיבלת אישור למעשיך.

נפגוש שמחה שייצרת בכוחותיך, בבגרותך, ושמחה שהביאו לחייך אחרים, בילדותך. שמחת הבגרות תגלה מה עשית נכון בחייך – איפה ידעת לבקש ולקבל את צרכיך, איפה עמדת באתגריך ואיך אפשר אולי לחזור על המעשים האלו היום. זיכרון שמחת ילדות יחשוף את נכסי היסוד שלך, רגעים שמישהו תיווך לך את חסדה של ההוויה ופתח לך שער שאתה יודע לשוב ולפתוח, לאחרים ולעצמך.

מתנת ההודיה חלק ב': אבדן החסד

אבדן החסד

יאיר כספי

 המהפכה הטכנולוגית העצימה אותנו. אנו יודעים יותר. יכולים יותר. מחוברים לכוחנו. מגלים צרכים ודורשים את סיפוקם. מגיע לנו יותר. אבל אבדה לנו חלק מן היכולת להרגיש. לשמוח בחלקנו. אנו עוסקים במה שאנו רוצים שיהיה, במרדף אחר הדבר הבא. במקום במה שיש עכשיו. העיסוק במתנה שמגיעה לנו מחמיץ את מתנת היום.

 למדנו לקחת ואיבדנו את היכולת לקבל.  למדנו לתבוע את הטוב ביותר, ואיבדנו את הטוב הרגיל. למדנו להתפעל מהילד הנפלא והמדהים, והוא איבד את היכולת להכיר תודה כי מגיע לו הרבה יותר. ציפינו להפוך לבני אלים, ואיבדנו את היכולת לשאת  עצב, מגבלה, פחד, אבדן. מצב האדם נעשה סימן לכישלון.

 הכרת תודה סותרת את סיפורה של תרבות זמננו. היא מגלה שאנו מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. שאנו זקוקים לחסד, ואיננו עצמאיים. שאיננו שולטים במה שיש לנו, שניתן בהשאלה, ונצטרך, יום אחד, להשיבו לבעליו.

הכרת תודה נוגעת בכמיהה ששום טכנולוגיה לא יכולה לספק: גילוי אהבת שאינה תלויה. לא בידע, לא בכוח, לא בכסף,  לא במעמד. דודה חיה שמחה מאד בכל פעם שהייתי בה לבקר אותה בילדותי. היא הייתה מכינה לי אוכל נפלא ושמחה בשמחתי.

במסורת אמונת הייחוד הודיה היא פעולה יומית של תיקון מעמדו של אדם לפני יוצרו: הכרה בעולם כמתנתו. הכרה בחיים כמתנתו. הכרה בבאי עולם כשליחי חסדו. אני נוסע עכשיו באוטו שנבנה בעזרת החכמה שחלקת עם בני אדם. יכולתי לקנותו תודות לשפע שהענקת לי. התזמורת שמנגנת עכשיו אצלי, היא נס שעשית במיוחד בשבילי. החנייה שמצאתי היא הוכחה סופית שאתה אוהב אותי.

 או, כמו שאומרים, קמת בבוקר? ברוך השם. כל השאר בונוס.

 אבל, המסורת היודעת את החסד, הפכה לדת שצריכה להבטיח את קיומה, ואיבדה במשך השנים את האמון במאמיניה. היא אינה סומכת עליהם שיגלו את חסדם לבדם. לכן היא נותנת להם רשימה של ברכות שעליהם צריך לחזור, גם אם לא קיבלנו את מרביתם. לאיש אין סמכות לשנותם. הרשימה, שנסגרה לפני אלף שנים, לא יודעת את רוב חסדנו היום.

 הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הדינמית שנבנו על מודל המחלה הרפואי המעניק את  עיקר תשומת הלב לפתולוגיה, ויתרו על הכרת תודה. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והגישה הנרטיבית החזירו משהו ממנה לסיפור האנושי כשהן מלמדות את המטופל לספר מחדש את סיפורו באופן שלא יוציא אותו כישלון. הפסיכולוגיה החיובית מתחילה מהכרת חסד, בלי לומר למי מודים, ובדרך כלל מתוך הסתפקות ברישום חסדי היממה האחרונה. ההתבוננות במתנות היום לבדן, מחמיצה הרבה מהדברים העומדים בעולמנו וקיימים. מתנות יקרות שהתרגלנו אליהן והן, כאילו, מובנות מאליהן.

 רישום קבוע של רגעי חסד, גילה המחקר בפסיכולוגיה חיובית,  מביא שמחה, מגדל תחושת ערך וקבלה עצמית, משפר יחסים בין אישיים, מפתח יכולת לבקש עזרה כשצריך, מקטין דכדוך וחרדה, משפר את השינה.

 מפעלנו לוקח לך יסודות משני עולמות ומרכיבן: הכול מתנה, ומוטלת עלינו אחריות אישית ללמוד לבדנו את חסדנו המיוחד ולהודות עליו. אל תסמוך על מי שאומר לך שהכול תלוי בך. אל תסמוך על מי שתובע ממך לדקלם תודה.

מתנת ההודיה חלק א': כיצד מודים?

רגעי הדעת:

מתנת ההודיה חלק א'

כיצד מודים?

 יאיר כספי

טוב להודות לך. כשאני מודה לך טובך נרשם אצלי. מתקבל בברכה.

חלקו נשלח אלי לפני זמן רב והושאר בכניסה. בעמדת המתנה. לא הופנם. לא נחגג. לא הזין את נפשי.

תודה לך מתקנת את נטייתי ליחס את העולם לעצמי. תודה לך מודה בתלותי הגמורה ביוצר האור, והאדמה, אוויר לנשימה בדיוק במידה נכונה. תודה לך שהזמנת אדם להשתתף במפעלך. תודה על ההתחשבות במגבלה האנושית, הרשות לטעות ולתקן. לשוב ולמצוא אותך לאחר שאתה אובד לזמן מה.

תודה על האפשרות לבנות תרבות. ובעיקר, תודה על הרגע שבו קיבלתי דבר שלא עשיתי בשבילו מאומה. גן שהיה נטוע מימי קדם בעולמך. מתנות החינם שלך הן ההוכחה שאני אהוב בעולמך,  בלא השתדלות יתרה.

הודיה היא הכרעה, התלויה רק בי, להגדיל את משקלם של דברים מסוימים בעולמי, ולצמצם אחרים. למצוא את שותפי האמיתיים ולטפח אותם, ולהניח להתעסקות באנשים אחרים.

הכרת תודה היא מאבני היסוד של הידיעה העצמית, לצד חסרונותינו וניסיונותינו הלא פתורים, שמורים עמנו אוצרותינו הסמויים. הודיה היא השביל המוביל למקום שבו הם טמונים.

הודיה היא גם הפעולה הפשוטה והזמינה בין דרכי העבודה. היא נושאת עמה את יחסי העלות- תועלת הגבוהים ביותר. אם יש לך רק רגע פנאי לעצמך, שווה למצוא משהו להגיד עליו תודה.

על מה מודים?

משפחה. חברים. בריאות. עבודה. שינה מתוקה. תפילה שנתממשה. בטחון כלכלי. תובנה. אפשרות לתקן. סופו של רשע. זריחה. שקיעה. עולם. בריאת האדם. קידמה. הזמנה להכיר אלוהים.חביתה טעימה. עמק יפה. ציפור בחלון. שורה בשיר. ביצוע נפלא. זכות למלא תפקיד.

ההודיה נמצאת בפרטים

הכרת תודה מציינת את הדבר שניתן. מציירת אותו בפרטיו, ולא מוסיפה פירושים.

לא נסתפק ב"תודה על הילדים שלי". נציין שם, זמן, מה נתן, ומה קיבלתי. תודה על ציפורה בתי, שבשנה האחרונה מתקשרת לשאול לשלומי, ומתגלה בה צד בוגר, אימהי, ואני מרגיש בשיחות עמה אהוב גם כשאינה זקוקה למפתחות של המכונית.

והעיקר, תמיד, מה עבר אלי ממך דרך האיש, או המקום, או הדבר: תודה על אבי שסמך עלי, וממנו למדתי לסמוך על עצמי, ונודע לי בעל סמכות שהסמיך אותי.

איך לומדים להודות?

כמו התחלה של פעילות גופנית למי שאינו מורגל בה, בתחילה נדמה למתרגל שהעיסוק בהכרת תודה נועד לאחרים, אינו מתאים לו, ואין סיכוי שיתרגל אליו או ייהנה ממנו. ולא יוכל להתמיד. הודיה מפעילה חלק בנו שלא הפעלנו לפני כן, ואפשר שיכאב כשהוא נמתח לראשונה.

מתחילים במתינות. אפשר שיהיה קושי בתחילה להזכיר יותר משניים שלושה פריטים בכל פרק של הודיה. או שנתקשה להרגיש את הכרת התודה ושמחת הקבלה. בהמשך נלמד לראות מתנות שחמקו ממבטנו. אפשר שנידרש להתגבר על הרצון לראות שחורות או להתלונן. אפשר שנתקשה להאמין בנוכחות החן.

כמו כל שינוי התנהגותי, הפנמת ההודיה דורשת מאמץ, מחויבות, ומשמעת. למצוא לה שעה קבועה ומקום נעים. לפנות לה זמן, לפחות חצי שעה בתחילה. להיעזר ברישום. אפשר להודות בקול. אפשר לצעוק באוטו בזמן הנסיעה, כאילו מדברים בטלפון.

למי מודים?

לך. או לך (השכינה). "תודה לך על"… ההודיה לך עושה אותך נוכח ברגע זה.

"תודה על" סתם. בלי להגיד למי, נותנת לדברים משקל גדול מדי. מאלילה אותם. ומחמיצה את הנותן.

האם זה כמו להודות לאנשים, רק לאלוהים?

הודיה לבורא עולם שונה מהותית מהודיה לבני אדם. כשאני מודה, למשל, לשבעת חברי הצוות שלי על השנה האחרונה, אני מודה לארבעה שעבדו קשה, והשקעתי בהם הרבה. אני מודה גם לשניים שלא תרמו, בתקווה שיתרמו בשנה הבאה. וישנו אחד שהוא מתנה בשבילי.

כשאני מודה לבוראי אפשר שרק חברי האחרון יופיע כחסדי. הוא שואל מיוזמתו אם יוכל לעזור כשהוא רואה על פני מצוקה. הוא נותן לי הרבה יותר ממה שדורשת המשרה. הוא מייחס לי, בנדיבותו, את הצלחתו. כשאני מודה עליו אני מכיר בהזדקקותי לו, ובתלותי בך, שולחו. הוא מביא אלוהים לעולמי יותר ממה שאני נותן לו.

חובה להודות

הודיה מלמדת כי אחת מחובות היסוד האנושיות של האדם היא  להכיר בחסדו. ליהנות. לקבל מתנות. לשמוח. לנוח. לא לעשות.

הודיה היא תיקון יומי של המקום והמעמד האנושי. המקבל ואינו מודה עובד את עצמו כמטרת הבריאה או מקור הדברים. או מייחס את הטוב לדבר שהוא רואה ואפשר אולי לשלוט בו בדרך כשלהי ולהבטיח שהטוב לא ייעלם. בהודיה אני משיב נכסים שייחסתי לעצמי לבעלים האמיתיים. מזהה שליחים המעבירים לי מחסדי עולם.  מכיר בתלותי בנדיבות המקיימת אותי.

הכרת החסד באה לתקן נטייה רשימה אחרת שאתה מגדל: מה אין לי. מה מגיע לי ולא נתנו. מה לקחו. מי פגע. מי קיבל ולא אמר לי תודה.

ראה נתתי לפניך היום ברכה וקללה, ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. אוהב הצרות, הדחייה, הטראומה, העצב, הפחד.

ההודיה מתקנת את הנטייה אנושית להאמין שדברים גדולים מאד הם האלוהים. כשרואה אדם לראשונה בחייו את היום הגדול, אפשר שיחשוב שפגש את מקור החיים. הברכה שמחייבים אותו בה במשנה "ברוך שברא את הים הגדול" משיבה לים את מעמדו הראוי כאחד מחסדיו של יוצר העולמים.

מה אסור לעשות בהודיה?

להגיד "אבל". להזכיר, לצד התודה, כאבים וחוסרים. הודיה היא מאמץ מכוון להתבונן ביש. בנוכח. בקיים. היא מצריכה להניח לרגע בצד את המקומות הלא פתורים, שאליהם נשוב בזמן אחר.

מה נוטים להחמיץ בתחילת הדרך?

את הדברים הברורים. הקרובים לעין ביותר. שכאילו תמיד היו. היכולת שיש לרובנו לבחור עיסוק שונה מאבותינו. סופרמרקט שיש בו אלף מיני מאכלים וכסף מספיק לבחור מביניהם. תרופה שבלעדיה דלקת עיניים יכלה לגרום לעיוורון. שעות הפנאי שיש היום לרוב האנשים. זכויות שניתנו לפני שנים לקבוצת מיעוט שאליה אנו שייכים. מכונת כביסה. מיזוג אוויר. ענבי סוף הקיץ המתוקים. מכשיר קטן שבו אני יכול לקחת עמי את המוסיקה הטובה בעולם לכל מקום. אנשים, שהיו לכאורה שוליים בחייך, ומהם קיבלת כמה מן היקרות במתנותיך.

האם הודיה יכולה להזיק?

א. הודיה על דברים שלא נתקבלו, או לא היו מתנה, מנתקת את הקשר בין המילים לחוויה. ילד מנומס מדי אינו יודע את חסדו.

ב. אם מודים בעיקר כי מפחדים מאלוהים, יגדל האל שראוי לפחד ממנו.

ג. אם ההודיה מיחסת לאדם את מקור החסד ("תודה לילד הנפלא והמדהים שלי"), היא מגדלת אותו למקום שלא כדאי לו להיות בו: אלוהים קטן, ועושה אותי תלוי בו, כמקור כל הדברים הטובים שלי, במקום להכיר בו כשליח של חסדי.

ד. אנשים שמתרגלים להודות נעשים לפעמים שמחים בלי סיבה. לא נורא.

האם הודיה היא סוד האושר כולו?

לא. אין אושר למי שבורח מתפקידו. אבל, גם אין שמחה במקום שלא רואים בו אפשרות שניתנה. רשות לקבל בלא עשייה.

חסדים שלא נרשמו הם כמו…

המחאה המחכה לך, לשווא, אצל המעביד. אישה יפה שרצתה אותך, ולא שמת לב. פרס שאיש לא בא לקבל. מעטפה ובה הזמנה לבית המלוכה שנשארה סגורה.

הודיה בשלושה פרקים

נסה למנות מדי יום שלושה עד שבעה פריטים בכל אחד מן הפרקים הבאים:

פרק א': חסדי התקופה האחרונה.

נתחיל מן הדברים שיש סביבנו: מה השתנה לטובה בשנים האחרונות? מה נוסף ונברך עליו? מה הובן או נסלח?  תודה על אפשרות להתגבר על קושי מסוים. תודה על החלמה. תודה על חופשה נעימה. תודה על ימים שקטים. תודה על תקופה שבה שבתי ומצאתי אותך.

אחר כך נמנה דברים שעומדים וקיימים: יכולת כלכלית. בריאות. יציבות. קשרים. ההתבוננות בדברים שיש עכשיו בעולמי מלמדת שדבר טוב שהתרגלתי אליו אינו מובן מאליו. הטוב אינו הכרחי, או חייב. כל יום הימצאו הוא חסד שיש להודות עליו.

חלק מחסדי התקופה יחזרו על עצמם כל יום. מעמדם יוכר. נוכחותם תגבר. אך הודיה היא גם מחקר של טוב סמוי. נסה לראות היום מתנה אחת שלא הזכרת אתמול.

פרק ב': חסדי החיים

שער שנפתח לי, לפני שנים, ואני נכנס בו, כמובן מאליו, מדי יום. איש שהסמיך אותי למלא תפקיד בעולמי ובזכותו אני כותב היום. קבוצה שקיבלה אותי אליה והעניקה לי יסוד מזהותי, מישהו ששמע את קולי, ודרכו למדתי לשמוע את עצמי. תורה שסידרה לי את הדברים והבהירה לי את מקומי. יכולת שקיבלתי ובעזרתה התגברתי על קשיים.

תחומי עיסוק הממלאים את האדם בשמחה. נותני אהבה. מגלי אמת. אנשים, לפעמים לא האנשים "החשובים":  קרוב רחוק, מורה, שכנה, בעל מקצוע ועוד. אנשים שידעו לתת לי אלוהים. יסוד בקשר עמו שהכרתי דרכם. ואז, לא לשכוח, אציין מה כל אחד מחסדי הביא לחיי: יסוד של קשר עם יוצרי שלא היה לי מוכר.

כשאני נזכר במתנות חיי נדמה שאני עוסק בעבר, ולא היא. אני סופר דברים משם הנמצאים אתי היום. ולכן חלקם יחזרו על עצמם בכל פעם שנשוב להכיר במתנות החיים: אהבה ישנה שממשיכה לחמם את לבי. סמכות שהואצלה עלי וזמינה בידי. רשות שנתנה לי לפני שנים ורק היום הצלחתי להפנים. נכסי יסוד קיימים ועומדים שהזכרתם ממלאת את היום בנוכחותם ועושה אותם זמינים.

כמו בפרק חסדי התקופה, תן לזיכרון שולי לכאורה להפתיע אותך ולהוסיף מדי פעם שותף נוסף לרשימה הקבועה.

מחקר חסדי העבר אפשר שיגלה כי אהבה שאתה מחפש שנים רבות, כבר ניתנה. חסר היה מי שיפתח את השער ויכניסה.

פרק ג': חסדי היממה האחרונה

בחלק השלישי נעצור את הזמן. נניח בצד עתיד ועבר.  ונתבונן בחסדו של רגע קטן. נגדל את כושר האבחנה ונחפש מתנות זעירות, כביכול. תודה על מיזוג נעים. חביתה אוורירית. קפה טעים. סרט טוב. תודה שהאורחים הלכו סוף סוף. תודה על שמיים כתומים עם עננים סגולים. תודה על אור הבוקר, על מנוחת הליל, על בריאות ואוכל, על אהבה וחבר (ותודה לאמרסון).

מחווה קטנה יכולה להביא שמחה ושלווה, כשהיא מוכרת, מקבלת את ערכה, ומתגלה בה רמז לכוונת שולחה.

במקום לחכות ליום מיוחד אפשר לחגוג יום אחד, היום, כמיוחד. למצוא בו נדיבות שיש בה התעלות. יופי שרומז על הנשגב. הכרת חסדי היום מלמדת אותנו משהו מכישרונו של האמן, היודע לתת את כל תשומת לבו לעלה אחד מן העץ, הנעשה ביצירתו לעולם בפני עצמו: מסתורי, מעורר פליאה ויראת כבוד. שלם כשלעצמו.

על תעשה תודתך קבע. חלק ממנותיך עומדות וקיימות בעולמך. חוזרות בכול יום. נסה למצוא בהן דבר שלא ראית אתמול. נסה להוסיף לפחות פריט אחד חדש לרשימה היום.

היהדות יותר מוצלחת מהיהודים: שיחה ברדיו

חמש מהפכים פסיכולוגיים שאמונה עושה ושום טיפול בעולם לא יודע לעשות.

שיחה בין גבי גזית ועבדכם לקראת פסיטבל הקהל ביום ראשון בחול המועד סוכות

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGJGGM&c41t4nzVQ=EE

שבעה אנשים שלא ימצאו ייעוד

רגעי הדעת:

שבעה אנשים שלא ימצאו ייעוד

יאיר כספי

העמדה הפוסט מודרנית, שביטלה את שייכותו של אדם למשפחה או חברה הרשאים לצוות עליו את תפקידיו, נתנה למאמיניה רשות לעשות כל מה שהם רוצים, אבל נטלה ממעשיהם תחושה של ערך או משמעות מיוחדים. כך נוצר צורך חדש בשיטות שימצאו ליחיד ייעוד שמתוכו חייו יקבלו משמעות.

מרבית חיפושי הייעוד מתחילים מהנחות יסוד מצומצמות, ולעתים כוזבות, הדנות את מבקשי הייעוד למסע ארוך לשום מקום. שבעה מיני מחפשים לא ימצאו את ייעודם:

המפריטים: המפריטים ניתקו את היעוד האישי מהמסע הכלל אנושי המגלה את מקומו של אדם בעולם. אין להם שום עניין במורשת מקומית בת אלפי שנים שעיקר עיסוקה, בימיה הטובים, היה ברור ייעודו ותפקידו של אדם בעולם. אין להם עניין במפעל שיבת ציון שניסה, בימיו הטובים, לחדש את בית המלאכה העברי לייעודים.  מי שחיפושו מנותק מתפקידו בעולם כאדם, כיהודי, וכישראלי, נותר עם תפקיד עלוב ומצומצם.

מבקשי האושר: מבקשי האושר מצמצמים את תפקידו העיקרי של האדם לדאגה שיהיה לו טוב, כל הזמן. הם לא ימצאו משימה הדורשת התמסרות רבת שנים, עמידה בקשיים, ויכולת לשאת בדרך כישלונות מתסכלים.  כך יאבדו להם כמה מן התפקידים המרתקים, המגדלים ובעלי המשמעות העמוקה ביותר שיש לאדם.

החיוביים: החיוביים מחפשים מתנה גדולה שנועדה להם, או מתנה גדולה שהם יכולים להעניק לזולתם. הם מחמיצים בקביעות את אחד מתפקידיו היסודיים של האדם: לתקן את קלקוליו. לפרוש מאמונת שווא המתעתעת בו. לרפא פצעי משבר שעוד לא עמד בו. בתולדותינו היו כמה שחשבו שאדם המתקן כל יום קלקול אנושי זעיר אחד, עושה את עיקר תפקידו של אדם בעולם.

עובדי היעוד המרכזי: עובדי היעוד המרכזי מחפשים את המעשה האחד, הדבר שבשלו באו לעולם. הם יחמיצו את הרגעים הקטנים, וה"לא חשובים", שהם, לפעמים, השעות היקרות ביותר של היום. הזדמנות קטנה לתת משהו למישהו שהיה זקוק לו. רגע של חסד שבו מישהו שאינו חייב לנו דבר התגייס לטובתנו פתאום. שקיעה יפה. תפוח טעים. ילד שמח בלי סיבה.

עובדי היעוד הסופי: עובדי היעוד הסופי מסבירים את כישלון חייהם, עד כה, באי מציאת הייעוד האחד שאליו, כל שלבי חייהם האחרים לכאורה מכינים. הם בטוחים שברגע שזה ימצא, כל שאר הדברים יפלו למקומם. הם יחמיצו את הייעוד המשתנה בכל שלב בחיים, כתפקיד בפני עצמו, ולא בזכות המטרה הסופית שהוא מוליך אליו: יעוד הילד לשחק. ייעודו הנער ללמוד. למצוא חברים. לעזוב את בית ההורים. יעוד האיש למצוא בת זוג. לפרנס את עצמו. לגדל תינוקות. לתת עצמאות לילדים. לטפל בהורים זקנים. יעוד הזקן לפרוש. לנוח. להתבונן בקיים. יאבד להם תפקידו המורכב של האדם: להיות בן, חבר, בן זוג, עובד, שותף למאבק, הורה, בעל מגבלות וגומל חסדים.

המגלומנים: אובדן השותפות במפעל האדם, ותחושת העדר המשמעות והתכלית הבאים בעקבותיו, יוצרים  תחושת חוסר ערך של היחיד. כדי לפצות על הסתמיות והעליבות של חייהם,  יחפשו לעצמם, חלק מדורשי הייעוד, משימה ייחודית בעולם שנועדה להם. לא ייתכן, הם יאמרו, שנועדתי סתם להיות פקיד בבנק, או מורה בבית ספר, או הורה לילדים. חיפוש הגדולה יסיט אותם מאחד מתפקידיו החשובים והמתגמלים ביותר של האדם: להיות רגיל, לקבל באומץ את זמניותו ותפקידו המצומצם.

עובדי היעוד הלא מעודכן: מרוץ היעוד הפוסט מודרני המצומצם מביא לעיוותים קשים בחיי המחפשים ואינו מספק את תחושת הערך והמשמעות המבוקשים. הכרת הכישלון עשויה להביא את האמיצים שבין המחפשים להתגייס למסע תיקון תודעת הייעוד של הזמן. העצלנים עושים מהלך הפוך וחוזרים ליעוד ישן שפעם עבד. מקבלים על עצמם  רשימה מצמצת של מנהגים דתיים,  אשר שנים רבות כבר אינם יודעים את עיקרי יעודנו, אבל יש בהם, לפחות, חיבור למורשת שידעה פעם לתת תפקיד לאדם.

לסיכום: אין קיצורי דרך. אין טכניקות. אין מומחים למציאת ייעוד. ישנו מסע ארוך, שהתרבות האנושית מנהלת  כבר כמה אלפי שנים. אנו מצטרפים למסע, לומדים אותו, מקבלים על עצמנו להשתייך לקבוצה או מורשת בתוכו, ומחדשים מתוכו יסודות העונים לשאלה איך אדם צריך לחיות היום. מה הם עיקר תפקידיו. איך הם משתנים לפי שלבי החיים, הנסיבות והמשברים. ייעודנו לעולם לא עושה אותנו גדולים או חשובים יותר משאר בני האדם. לפעמים הוא מטיל עלינו אחריות כבדה יותר, עם אפשרות להיות קצת יותר בני אדם.

חברי המועדון

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.

חמשת שערי הדעת של היהדות

פסיכולוגיה ביהדות
שאלון מסכם לחמשת מסלולי העבודה
ד"ר יאיר כספי
א. חסד
הודיה: מתנות היום, מתנות זעירות, חסדים בתחום מסוים, מתנות חיים, מתנות במקום שקשה לראות (לדון לכף זכות).
הכרת היש: (חלק א' של חשבון נפש וגם שאלון שמחה) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

ב. רצון ותפילה
1. עבודה ביצר הרע: מה אני רוצה, מהו יצרי הרע, מה נכון ביצר או ברצון.
2. תפילה: מה אני רוצה, מהי בקשתי המדויקת, מהי תפילתי, דבר שרק אלוהים יכול לתת.

ג. שקר חטא ועבודת אלילים
1. חלק ב' של חשבון נפש: רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים.
2. שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שעבדתי, ערכים ואמונות שהנחו אותי, מעשים שעשיתי בשרותו, מחיר ששילמתי, דרכי פרידה מעבודת האליל.

ד. ניסיון
שאלון ניסיון קצר: הניסיון שאני עומד בו, ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר, פתרון מדומה, מקומות ודרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה, פתרון הניסיון.

ה. מצווה
מהו חסדי, מהו רצוני ותפילתי, שקר ואמת, מה יהא חטאי ועונשי, איזה אליל אני עובד בחטאי, מהו ניסיוני, מהי מצוותי.

בחירת מסלול העבודה:
לעבודה יומית: הודיה על חסדי היום, תפילה, (ניתן לחזור על תפילה שנתגבשה).
לסיכום אירוע, תקופה, פעילות שנסתיימה: חשבון נפש (חלקים א', ב,' ג').
ל אבחון והערכה של יחיד, משפחה או ארגון: שאלון הכרות או חשבון נפש על  תקופת חיי היחיד או הקבוצה.
ללימוד מהצלחה: שאלון שמחה (חלק א' של חשבון נפש).
לגילוי מעשה נכון: מדרש מצווה.
לחידוש יכולת להרגיש אהבה: הודיה.
לחידוש רצון ותקווה: תפילה.
לתהליך פרידה מעבודת אלילים: עשייה יומית של השאלון הקצר על דרכי עבודת האליל באותו היום.
לפתרון ניסיון ממושך: עשייה יומית של שאלון ניסיון קצר.

עבודה מתמשכת: בהתמודדות עם נושאי יסוד בחייו של אדם או טיפול במצוקות אישיות קשות: 1. חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא. 2. זיהוי ותחילת תהליך פרידה מאליל 3. זיהוי והתגייסות לפתרון ניסיון. 4. עילוי וגיבוש התפילה הלא מודעת 5. מעקב אחד התקדמות בעזרת שער א' של חשבון נפש (שאלון שמחה).6. מדרש מצווה לתכנית פעולה. 7. חזרה לפי הצורך על אחד מן השלבים או כולם.
המושגים בעברית מדוברת: חסד:  מתנות ואפשרויות שקיבלתי, תפילה: רצון ובקשה, שקר ואמת (ללא שינוי), חטא ועונש: מה אסור לעשות ומהו המחיר או ההפסד (וגם חוסר אחריות או אחריות יתר),  עבודת אלילים: אמונת שווא או אידאולוגיה של חוסר אחריות,  ניסיון:  אתגר או משבר, קושי שחייבים לעבור,  מצווה ושכר: מה נכון לעשות ומה אפשר להרוויח.
מאי 2008