פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים לאחר החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : בהרשמה מאוחרת נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 1.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

מודעות פרסומת

גדולה וענווה

גדולה וענווה

שני שברי אדם: האיש המודרני הגדול מדי, והאיש המסורתי הזעיר מדי, ואתגר תיקונם בדמות אדם המחבר את שניהם.

הרצאה במרכז ללימודי טאותרפיה מיסודו של תלמידי היקר אבי מזרחי: איש גדול מדי ואיש קטן מדי

הודיות בזמן המלחמה

חיילים פשוטים
יאיר כספי

תודה על האנשים שאין להם דובר. לא יודעים אם היה צריך לכבוש את עזה, ספקנים לגבי הסדר עם החמאס, רוצים שקט ונושאים מצב קשה בלי להאשים.
תודה על אנשים שמותר להם לשנות את דעתם. פעם הידברות ופעם ביטחון, לפי התנאים. תודה על אנשים שיש להם אלוהים, והוא לא יושב, באופן קבוע, בכיס, לא בצד שמאל ולא בצד ימין.
תודה על האנשים שאינם בוטחים בעצמם. לא נציגי תרבות עילית, ולא דוברי האל עלי אדמות. מחשבתם חופשית לגלות אמת חדשה, ולמזג אותה באמת ישנה שהזמן לא שינה. תודה על האחרונים השייכים לישראל לפני שהם שייכים לסיעותיה.
תודה על האנשים הרואים את בן שיחם. מחשיבים את דעתו גם כשאינם מסכימים. יוצרים עמו חברותא, והיא, לפעמים, יקרה להם יותר מעמדתם. יודעים להחריש, לא בטוחים שחופש הביטוי משמעו שצריך להגיד הכול. מוכנים לחכות עם תלונתם עד שתכבה האש.
תודה על אנשים שהולכים לעבוד. וחיים מעמלם. ואינם יודעים שהם נושאי חזון תיקון האדם של התנועה הציונית. תודה על אלו שישראל היא בשבילם, עדיין, יותר ממדינה, לאום או מנהגים, ומקופלים בה כל תולדות היהודים, ומסעם לתיקון אדם ועולם. ושכרם הוא ערך שהם מוצאים במאבקה להתקיים, ומשמעות לקשיים, ויכולת לשאת מלחמות ארוכות.
תודה על האנשים המוותרים לשעה על בגדיהם המיוחדים, העושים אותם שונים וחד פעמיים. מוכנים לעלות על מדים שאינם בדיוק במידתם. תודה על בעלי אמון המוכנים לתת למישהו לומר להם מה לעשות. יחמיצו אולי חלק מהיעוד הנחשב בעת הזאת, מימוש של כל עצמם, כי יעמידו לצדו חובה לזולתם, או צו קריאה למילואים.
תודה על חיילים פשוטים היוצאים להילחם את מלחמותינו גם כשאינם בטוחים בדרך ניהולן או צדקתן. תודה על אנשים המוכנים לשאת את שגיאותינו על בשרם. תודה על הורים שלא שמרו את ילדיהם לעצמם בלבד, חולקים בהם עמנו, גם אם לפעמים אין בידינו להחזיר אותם.

ענווה

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

ענווה

ד"ר יאיר כספי

 מורים רבים לימדו אותי ענווה. חלקם פגשתי. חלקם הכרתי דרך סיפור שמישהו סיפר. כשאספתי את הרשימות שקיבלתי מכל אחד מהם גיליתי שהם חזרו ואמרו כמה דברים פשוטים:

 השכנה הזקנה, שהיו לה שבעה ילדים, שלושה מהם מסובכים בקשיים, הייתה חוזרת ואומרת "אבל ככה זה".  לא העבירה ביקורת על אורח חייהם. לא ניסתה לשנותם. אפילו לא חשבה שהיא יכולה להבין אותם. "זה מה שיש" היא קיבלה, בעצב, את מצבם.

אישה קטנה שפגשתי, כשהייתי חייב להצליח בכל מה שעשיתי, גילתה לי סוד גדול כששמתי לב שהיא נותנת לעצמה לפעמים להיכשל.

היה לי מנכ"ל, ששאלתי אותו מה שלומו, והוא סיפר לי על משבר שהוא עובר. הוא לא ראה שום צורך להסוות ממני את קשייו. כולנו, למדתי ממנו, נושאים שברים.

הכרתי איש אחד ששיתף אותי במשימה מקצועית מרתקת שהוא שקוע בה. הוא היה איש עשיר, אבל לא יכולתי לדעת זאת מדבריו. הכסף לא דיבר אליו, רק המפעל.

היה לי מורה שחלק עמי אמת גדולה. האמת אף פעם לא הייתה "שלו". אלא תמיד ידע שזכה לקבל והוא מעביר.

הייתה לי קרובת משפחה שהזמינה אותי למיטת חוליה כדי להיפרד. היא הודתה לי עד דברים שנתתי לה וביקשה סליחה אם נפגעתי מדבר מה שעשתה. התרגשתי מן האופן שבו היא קיבלה את זמניותה.

היה לי סבא, איש שקט ושמח בדרך כלל, שלא הבין למה אנשים קונים כרטיסי הגרלה. מה אעשה עם שלושים מיליון? הוא אמר, לא חסר לי דבר.

היה לי פרופסור, סמכות עולמית בתחומו, שהתעניין מאד במה שיש לי, ולתלמידיו האחרים, לומר. הייתה הרגשה שכל אחד מאתנו יכול לפתוח לו שער לעולם שעדיין אינו מכיר.

הייתה לי חברה שריכזה פרויקט אשר במסגרתו הביאה לשולחן אחד את עשירי העולם ועניי העיר. על פי יחסה אליהם לא יכולת להבחין ביניהם. היא ראתה לפניה בכל אחד אדם שרוצה לתת ואדם שצריך לקבל. העני קיבל ממנה כבוד. העשיר קיבל הרגשה שהוא רגיל, ואוהבים אותו בזכות עצמו, ולא בגלל הכסף שהוא יכול לתת. 

היה לי אח, שהקים מפעל חברתי מצליח שממשיך אחריו. לאחר מותו, בתאונת דרכים, לפני כמה שנים, חשבתי שפעמים רבות סיפר לי על מעשיו, ואף פעם לא אמר "אני". מפעלו כאילו נעשה מעצמו. לא הייתה לו מילה רעה לומר על כל האנשים שעמדו בדרכו. הוא סלח לבני אדם ששקועים הרבה בעצמם וחוששים משינויים.

יש לי דודה שהולכת ומאבדת את ראייתה, ולא מפסיקה לנסוע באוטובוסים לארגונים שהיא מתנדבת בהם. העיוורון בשבילה הוא עוד קושי שצריך לשאת. אין לה חשבון עם אלוהים.

יש לי אחות שמתחברת בקלות לכל אדם. יש לה חברים משכילים ופשוטים. היא יודעת לקבל אנשים השונים ממנה מאד. אולי מפני שמבחינתה איש לא יותר טוב ממנה, והיא לא יותר טובה מאף אחד.

היה לי אב שעשה הרבה ולא דיבר כמעט. לא ראיתי אותו כועס על איש. החיים היו בשבילו מסע קשה והוא כיבד את כל מי שמשתתף בו לצידו, וראה בו, כמו שהיה אומר "חתיכת זהב".  

היה לי פסיכולוג, שהתפעל מהדרך שבה אני מתמודד, וגילה לי שיש בי כבר את הדבר שבאתי לקבל. לא היה לו שום צורך להיות במקום של המומחה שיודע יותר.

היה לי מפקד שהיה בטוח שאני יכול להיות לוחם כמותו, ואולי להתעלות עליו. המשימה שקיבלנו הייתה חשובה לו יותר מהתחרות אתי.

היה לי פסיכיאטר שהאמין לכל מה שאמרו לו משוגעיו. עולמם הפנימי היה חשוב יותר מהעולם כמו שהוא באמת עכשיו. משא סבלם היה ראוי לכבוד רב.

עבדתי בחברה מצליחה, שהעסיקה כמאתיים איש, שאורח לא היה יודע לזהות את בעליה לפי לבושו, גודל המשרד, האוטו שבו הוא נוהג, או הדרך שבו הוא מדבר לעובדים. הוא היה אחד מאתנו, שמילא תפקיד "בעלים".

הענווה מאפשרת להתחבר לזולת, שאף פעם לא נראה לי פחות ממני, או נישא מעלי. היא מזמינה סליחה לאנשים שכולם, כמוני, נושאים איזה פגם. היא מעוררת סקרנות אמיתית לאנשים, שכול אחד מהם יכול בוודאי ללמד אותי לפחות דבר אחד. היא מביאה את בעליה להתרכז במעשה שהם עושים, כשליחות מצד יוצרם, (גם אם לא ישא את שמם). היא מקלה על יודעיה לשאת משברים, שהם בשבילם חלק ממצבו של האדם שאינו המנהל העיקרי של החיים. היא מאפשרת להם להתחלק בקלות במתנה שקיבלו, ואף פעם אינה לגמרי שלהם. היא סוד שימחת הדברים הקטנים, של מי שאינו חושב שמגיעים לו דברים גדולים. החיים בשבילם הוא מסע קשה, שכל המשתתף בו ראוי לכבוד. והעיקר, הם אף פעם לא עובדים אצל עצמם. כל מי שהם פוגשים הוא שותף שווה להם במפעל שקיבלו על עצמם.

 

פרקי אבות

משנה מסכת אבות פרק א משנה א
[א] משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:

היה מתון בדין. היה זהיר ביומרה לדעת לבדך את כול האמת כולה. הסמכות כולה לעולם אינה בידך.  תורה מסיני לא עברה דרך הדורות רק אליך. אל תוותר על הדין. על האמת שצריכה להאמר. רק רסן אותה טיפה. מתן. הכנס בה מעט ענווה. הבא אליה קצת ידיעה של יכולת הזולת להקשיב לה. קצת חסד. קצת תהליך. מעט סליחה.

כמו שהעבירו אליך את תורת חיינו, מוטל עליך להעבירה הלאה, לכול מי שרוצה ומוכן לשמוע לך. לכל מי שרוצה להשתתף במסע. להיות שותפנו למפעל גילוי האדם ותפקידו בעולם.

סייג את התורה. קרא אותה בהקשר לזמן ומקום מסוים שבו נאמרה. סייג אותה למקרה המיוחד שבו היא תקפה.  עין תחת עין, למשל, היה אבן יסוד בתפיסת הצדק המקראית הבנויה על התראה. אולי אפשר היום, במרבית המקרים, להסתפק בפיצוי כספי במקום בנקמה?

הילדים הנשמטים

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

המומחית שכמעט הצילה את הילדים הנשמטים מהסופרמרקט

יאיר כספי

א. בשנים האחרונות כל ביקור שלי בסופרמרקט הופך לסיוט. רוב הקונים עיוורים לסכנה, אבל אני רואה שם, בין הדוכנים, מקרים של הזנחת ילדים הגובלים בהתעללות.

"הילדים הנשמטים" אני קוראת להם. בני שנתיים ושלוש ולפעמים פחות, המושבים על ידי אמותיהם בחלק הפנימי העליון של עגלות הקניות. משיכת דופן הרשת  של העגלה יוצרת מין מושב מאולתר שאינו עומד בשום תקן מקובל של עגלות ילדים. חסרה בו משענת הכרחית לגב, כריות תמיכה לשני צידי הגוף, ואין בו חגורת בטיחות. נפילה של פעוט מגובה כזה יכולה להסתיים בפגיעה בעמוד השדרה, או אפילו בנזק מוחי.

ב. אני מנסה שוב ושוב להגיד לעצמי שאין זו אחריותי. באתי לעשות קניות. אני חולפת מהר במחלקות המזון השונות, ומקווה שלא הגיעו היום פעוטות לחנות.

ואז אני רואה אותו, את הילד השמוט. אימו עומדת, גבה אליו, מרוכזת במוצרים שהיא בוחנת במדף.

אני פונה אליה, מציגה את עצמי בשמי ובתוארי, ד"ר גבעוני, מומחית להתפתחות ילדים בגיל הרך, מחייכת אליה ומנסה להסביר בנימה ידידותית, לא מאשימה, כי בשל רגישותי המקצועית לא יכולתי שלא לראות את מה שהאם, בלא שום כוונה רעה, לא הבחינה בו. גבו של התינוק שנשמט בעגלה מונח על סורגי הברזל החשופים באופן שיכול ליצור עקמומית בעצמות הרכות.

ישנן אמהות שמקבלות את עזרתי בשמחה, מיישרות את התינוק וממשיכות בנסיעה. ויש המגיבות בהזעפת פנים, כאילו ניסיתי לקחת מהן את תפקיד "האם הטובה".

 ג. התעניינותי בנושא אינה נובעת מסיבות אישיות. המקרה שלי היה הפוך. אני הייתי ילדה מטופחת ושמורה היטב.

 עד גיל שש לא יצאתי מהבית. אמא האמינה שלילדים אין מה לעשות ברחוב. בגיל שמונה, או תשע, היא הרשתה לי לראשונה לצאת לשחק בגינה הציבורית הסמוכה לביתנו. פעם בשבוע, לחצי שעה, בליווי שלה, ובתנאי שאדאג לא לצאת מטווח מבטה.

 בהונגריה, אמא סיפרה לי, היו מקרים שבאו צוענים וחטפו ילדים כדי שיעבדו בשבילם בקיבוץ נדבות, או בדברים יותר גרועים. אמא הביטה בי כאילו בכל רגע אני יכולה להעלם לה לצמיתות. אני הייתי חוזרת ומבטיחה לה שלעולם לא אתרחק ממנה.

 לפעמים אני חושבת שעשו לי משהו דומה לזה של הילדה באוסטריה, שאביה נעל אותה במרתף לעשרים שנה, כדי שלא תוכל לעזוב אותו.

 ד. האם אפשר שהזעזוע שלי בסופרמרקט, מן האימהות המתרחקות לרגע מהפעוט שאינו קשור בעגלת הקניות, הוא ביטוי נוסף לנאמנותי לאמונתה של אמי, שדברים נוראים יכולים לקרות לילד שיצא לרגע מטווח הראיה של אימו?

 אני נזכרת ברגעים בסמינר האבחון של המחלקה, בהם חשבתי שאבחנה שעמית לעבודה מתעקש עליה, עשויה אולי לבטא סיפור אישי שלו, שהוא חווה דרך המטופל.

אני יודעת שכמה מן הימים הטובים בחיי הבוגרים קרו כשהייתי מוכנה לשקול שמשהו "נורא" שמפריע לי בבית או בעבודה, הוא בעצם הצפה של פציעה קדומה שמישהו נגע בה, בלא משים, או בכוונה.

 ה. הצעד הראשון בגמילה הוא ללמוד לא להסתכל על  הילדים הנשמטים בעגלות הקניות. לעבוד לידם ולהסיט את המבט אל דברי המאפה, או הירקות שבשלם באתי לחנות.

 לא לדעת, לא לתת עצות. להיות קונה ולוותר על התארים והמומחיות. להיפרד מן המאמר שישנה לנצח את הדרך שבה בונים עגלות קניות, ויעניק לי פרסום עולמי וקביעות.

  להיות סתם אישה לא חשובה, שאיש אינו רואה ואיש אינו זקוק לה בחנות. לזכור שלפני כל הפציינטים שאני מוצאת לעצמי בסופרמרקט ישנה אחת המתייסרת באימה גדולה וראויה שנטפל בה ראשונה. הלומת קרב שאינו נגמר. והיא אחריות ותפקיד מיוחד שקיבלתי ממך. להקשיב לצעקתה שאיש לא שמע.

 אנא אלי, בוא להיות היום במרכולי, ועזור לי לא להביט בעגלות שאינן שלי. סלח לי אם אימה גדולה תציף אותי פתאום. ולא יהיה לה שום הסבר הגיוני. גאל אותי מן הנאמנות המותנית שלי לתפקיד המרגיעה של אמי. רפא בי את פצעי האזיקים שבהן קשרה אותי. חדש בי זיכרון של אל המשגיח על ילדי המרכולים, שאמותיהן הלכו לרגע קט, להביא חלב מהמדף.

שפת התכנית

שפת התכנית

יאיר כספי

 התורה

 אלהים

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחקות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים ללכת קצת בעקבותיו, נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלים כמותו.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה: לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 אמונה

אמונה היא פעם אחת ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן: אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 אדם

קשה להיות אדם. אנושיות היא תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, מודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, המחבר בכל יום דעת אלוהים ויצרים חייתיים.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: ברוב המקרים הם תוצר מעשיו של אדם. בחירתו באמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. ולפעמים הם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאתם בלי להיות מיוסר או אומלל.

תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו תורמים ומשתתפים  במפעל בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהציע את התיקון העמוק ביותר של התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" היא עבודת האדם את עצמו הנעלה לכאורה, כלומר עבודת אלילים.

 קבלה

הקבלה החסידית העניקה לנו  את היכולת לזהות במשאלה אסורה, ביצר רע געגועים לא מודעים לאלוהים ופתחה לנו את הדרך למעלה שמתחילה בדרך למטה. מן הקבלה קיבלנו יכולת הקשבה שהפסיכולוגיה אינה מכירה: הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 בית מדרש

בבית המדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש הישראלי הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של הזמן והמקום מתוך יסודות הנצח.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני נגלית כמיהה לאלוהים. בשלב השלישי, שתנועת החזרה לארון הספרים עוד לא הגיעה אליו, מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב אל התורה: לזהות בה את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 מסורת

תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת שממנה צמחה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. ביטויים של שייכות לכלל האומה. כשאיש או אישה עושים קידוש בנוסח ישן הם מתחברים למאה דורות שעשו כך לפניהם, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותם באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים, לרגע, קדושה.

התכנית

 לימוד

הלימודים בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"  עוסקים בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש: השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, או, לחילופין, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל בילדותו.

חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה הפסיכודינמית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, את הסבל שהוא מביא על עצמו במעשיו, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום: הזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

פסיכולוגיה

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, הוא מעניק, באופן לא מודע לעתים למטפלים בעצמם, יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. שאלה חשובה בטיפול היא האם הפסיכולוג ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים, ולא יצמצם אותה לדברים אחרים.

חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדת אמת היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות: היא מכשיר חשוב בידיעת גבול וטעות.

דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, ולא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. ויתור על חלומות גדולה שאדם חולם לגבי עצמו או מישהו חלם בשבילו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, הגדלה עם הכרת החסד. השבת הבעלות על העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי קיים בריקנות, בהיעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם הנמנע מלבקש את ייעודו. יש גם דיכאון רביעי, של מי שידכאו אותו, והוא ממשיך להתנהל מול עריצו.

אלוהים במעגל החיים

זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. הוא מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. אחד מהם, לפחות,  צריך להביא גם את היצר והכוונה האלוהית הגלומה בו. אז יכירו איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים וישלימו אחד לשני חלקים חסרים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון. ילד של יוצרו שקיבלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות מתחילה ברגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא תיווכם של הוריו. ההתבגרות מסתיימת כאשר האיש מבקש להיות מנוהל ישירות מול אלוהיו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק: יש שם מי שינחה אותו.

 שפת הידיעה העצמית

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו עומד, תמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, ידיעת כמיהתו הלא פוסקת אליו, זיהוי סבלו כאתגר קשה מאת אדונו, הכרת מתנותיו המקיימות אותו.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי האמת כולה נמצאת אצל אלוהים לבדו. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ לגלות את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות. החכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, הסתפקו בגילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יתקרב לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים: אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שהוא מכיר ולא נודע למטופל. אם אין בידו החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא ימלא את החלל החסר.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שווא שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני השולט", "אני הנדיב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) והיציאה למסע חיפוש בעל הבית האמיתי שלו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה האנושית: להתגייס למסע תיקון עצמו ותיקון העולם. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו להתנהל מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

 שיטות שונות

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. המסע לבניית אדם הוא מפעל של קהילה שלמה במשך אלפי שנים. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם קרובה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את היהודי בלא לתקן את יהדותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, ולא במשנה, או בתלמודים. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם האישי והחברתי. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום "אלוהי" ללא תלות בגוף ובחומר. ה"רוחני" החילוני גרוע עוד יותר:  ניסיון לרכוש התעלות כמוצר פרטי שאינו מחייב אחריות לזולת.

בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות, כזו שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע לתת את קבלת המציאות כמות שהיא. את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו לפעולה: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה בעשרות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

האיש שסרב לקבל מתנה

רגעי הדעת:

האיש שסירב לקבל מתנה

יאיר כספי

אגדת הזן מספרת על לוחם צעיר ויהיר שבא אל מורה זקן לאומנויות לחימה, בשעה ששהה עם תלמידיו, התרברב בפני המורה בכוחו וכישרונו, והזמין אותו לקרב.

הזקן לא הגיב להזמנה. הצעיר ניסה להתגרות בזקן, קילל אותו ופגע בזכר אבותיו. המורה נותר שקט ולא התייחס לדבריו. בסופו של דבר התייאש הצעיר ועזב.

שאלו התלמידים את מורם: מדוע היית מוכן לסבול השפלה כזו? האם לא אכפת לך להיראות מוג לב?

השיב המורה: אם מישהו בא אליך ובידו מתנה, ואתה אינך מקבל אותה, למי שייכת המתנה?

"למי שניסה להעניק אותה", ענה אחד התלמידים.

"דבר דומה", אמר המורה, "נכון באשר לקנאה, לזעם ולעלבון. כשהם אינם מתקבלים, הם שייכים למי שנושא אותם".

 מהו סודו של האיש שלא כעס ולא נעלב?

האם המורה לא נפגע משום שהוא בעל תודעת ערך עצמי גבוהה, ולכן אינו רגיש למה שאומרים עליו?

ואולי שתיקתו היא סוג של תוקפנות שבה הוא מייאש את זולתו?

ואפשר שהמורה עשה תיקון גדול בתוך עצמו, שבו העלה וריפא פצעי עלבון מעברו, ולכן נגיעה במקום הזה אינה כואבת לו?

ואולי יש לזקן יכולת לראות ולקבל את מצבו הקיומי העלוב של האדם, ועל כן דברים משפילים אינם מחדשים לו דבר על עצמו?

האם אפשר שהמורה בעל האמונה  מקבל את  העלבון כקושי שבוראו מטיל עליו לשאת, ולכן איננו מתקומם?

ואולי  אהבת אדם גדולה יש למורה, המאפשרת לו לראות את מצוקתו של הצעיר, ולדון אותו לכף זכות, על מאמציו הנואשים לזכות בהכרה?

אפשר כי יכולתו המופלאה של המורה שלא להיעלב, נבנתה מתוך שילוב של כמה מדרכי ההתבוננות וההתמודדות שהוזכרו כאן. אבל סיפור המעשה רומז לכיוון אחר:  המורה אמר לנו כי המפתח ליכולתו לא להיעלב הייתה בחירתו שלא לקבל מתנה. איזה מתנה? איך אפשר לראות בהתגרות ודברים מעליבים הצעה למתנה?

מי שגדל בתרבות כמו שלנו, ששמה את האדם במרכז, ומציעה לו כפתרון למצוקתו להכיר בערכו המיוחד ולדאוג באסרטיביות למימוש צרכיו, מתקשה להבין את האירוע שלפנינו. המורה, שבא מעולם אחר, קרא כאן סיפור שאנו לא יודעים לקרוא יותר:

האיש המטיח בי דברים קשים, שאינם שייכים לי, מציע לי מינוי שאולי אני זקוק לו: להיות דמות חשובה בסיפור. ואני, בלי משים, עשוי להתפתות לתפקיד הגיבור. ולכן עיקר האתגר העומד בפני אינו למנוע את פגיעתו של העלבון בי, אלא לזוז מן המרכז. להיות פחות חשוב. לאפשר לאירוע להיות של הצעיר בלבד ולהישאר בו ללא תפקיד. לצאת מן הסיפור.

הלוחם הצעיר הבא להתגרות במורה הזקן, הוא משל למתבגר המעריץ את אביו, רואה בו קנה מידה לכל הדברים, ורוצה לבדוק את עצמו האם כבר הגיע למדרגתו. מנסה להרשים אותו, לזכות באישורו, ואם אישור כזה אינו אפשרי, לגבור עליו ולתפוס בעולם את מקומו.

וצריך האב לגייס את כוחותיו כדי לדחות את המתנה שהניח לפתחו הבן. לקבל על עצמו מעתה תפקיד צנוע יותר בחיי בנו, ולומר לו:

לא תהיה גדול אם תנצח אותי, לא תאבד אם תפסיד. לא אתי אתה צריך היום להתמודד.

ישנו רק אחד שמולו אתה צריך לעמוד, לבד. מעתה, רק מולו אתה נמדד.

 יש לנו בספרינו הישנים סיפור דומה על אב הנושא ברכה בטקס שבו בנו הגיע לגיל שבו כל חובותיו מוטלים עליו: ברוך שפטרני מעונשו של זה. כלומר, תודה לך אלוהי שמעתה חטאיו של בני הם עניין שבינך לבינו, ואני פטור מן ההתקוטטות הזו.

חברי המועדון

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

 אלהים

אלהים אצלנו הוא בעיקרו הבורא, יוצר העולם. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחכות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים לפעמים נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלהים.

 בית מדרש

בבית מדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש של הזמן הזה הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של יהדות שיבת ציון.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל.

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו כמי שעומד, ותמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 לימוד

הלימודים בתכנית עוסקים בעיקר בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש. השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 קבלה

מן הקבלה החסידית קיבלנו את היכולת לזהות בלב הרצון הלא מודע, יצר הרע, המשאלה האסורה, את כמיהת האדם לבוראו. מן הקבלה קיבלנו גם כלים לעבוד עם הכמיהה שהפסיכולוגיה אינה מכירה. הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, כמיהתו הלא פוסקת אליו, אתגריו הקשים מאתו, מתנותיו המקיימות אותו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה לעמוד בפני בוראו. להתגייס למסע תיקון האדם ותיקון העולם של העם היהודי. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה המודרנית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, ואת מחירו הקשה, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום, כהזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את האדם בלא לתקן את יהדותו.

 תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו שותפים במפעל החשוב של בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שב שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני היכול הכול", "אני האוהב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) ומחפש את בעל הבית האמיתי שלו.

 טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, לפעמים, באופן לא מודע למטפלים בעצמם, מעביר יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. השאלה החשובה בטיפול היא האם לפסיכולוג יש אלוהים. האם המטפל ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים.

 בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע יפה לתת את ה"שבת". את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו למרכיב יסוד בזהותנו: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

 מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה במאות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

 חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו הוא בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדה שנייה היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות.

 דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, וגם לא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, כזו הנובעת מהכרת החסד. השבת העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי צומח מהעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם, ששכח לבקש אותו מבוראו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם העניקה השראה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 אנושיות

אנושיות היא מקום קשה להשגה. תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, ומודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, בין האלהים והחייה.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני מגלים את הכמיהה לאלוהי ישראל, ובשלב השלישי מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב לארון הספרים היהודי: לזהות בו את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 מסורתי

גם תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת ארוכה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. סמלים של שייכות לכל האומה. כשאדם עושה קידוש בנוסח המקורי הוא מתחבר למאה דורות שעשו כך לפניו, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותו באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים לרגע קדושה.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: הם תוצר מעשיו של אדם. אמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. או שהם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאת בלי להיות מיוסר או אומלל.

 אמונה

אמונה היא הרבה דברים. פעם היא ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים מאתנו שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל", "יהודו נאצים"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" הוא עבודת אלילים. עבודת האדם את עצמו המדהים.

סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יגיע לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים. אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, הניתנת כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי תמיד אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי ידיעת האמת כולה נמצאת רק אצל האלוהים. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ להשיג את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות, אלא האמת שהחכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, חיפשו: גילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהשפיע הכי הרבה על התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שחסר למטופלו ונודע לו. ואם אין לו את החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא יעביר את היסוד החסר.

 זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. אני מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. ואחד לפחות צריך להביא את הכוונה הקיימת ביצרים. שנינו מכירים איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית אדם שלם, ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון שקיבלנו. ילד של יוצרו שהופקד אצלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות היא הרגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא התיווך של הוריו. מבקש להיות מנוהל ישירות מולו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאמין מאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק. יש שם מי שינחה אותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, וגם לא במשנה, או בתלמוד. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום ללא מימד חומרי. הרוחני החילוני הוא ניסיון לרכוש התקדשות כמוצר נפרד, אנוכי לפעמים, שאינו מחייב אחריות לזולת, למשל.

טיפול קבוצתי

קבוצות העבודה של פסיכולוגיה ביהדות מציעות מסגרת של טיפול קבוצתי למסיימי תכנית המבוא. הטיפול הקבוצתי נעשה בקבוצות קטנות של 10-14 משתתפים. הטיפול הקבוצתי מתקיים עשרה חדשים בשנה, מתחילת ספטמבר עד סוף יוני. יעדו של הטיפול הקבוצתי: פתרונם של ניסיונות חיים, פרידה מאמונות שווא, גידולן של חווית חסד ושמחה, גילוי של הקול הפנימי ועיליו בתפילה ועד.

מושגים נוספים: זהות יהודית, יהדות כתרבות, שיחות עם אלוהים, 12 הצעדים, תיקשור, טיפול אלטרנטיבי, ימימה, חילוני דתי, תרבות יהודית, פסיכודהרמה, הילינג

לדרוש אלוהים פרק 4: חידוש השיחה הישירה

פרק 4
לדרוש אלוהים
לעיני כל ישראל קורא דוד, המלך הזקן, את צוואתו לעמו ולבנו, שלמה:
שמרו ודרשו כל מצוֹת ה' אלֹהיכם (דברי הימים א' כח, 8).

מנהיג האומה מסכם את העיקר שהוא מבקש להעביר לבאים אחריו והוא פותח בהנחיה היסודית לאדם, החוזרת בכל ספרי המקרא: דרשו את אלוהים: פנו אליו, שאלו אותו, בקשו ממנו דרך. עשו את אשר נדרשתם.
דרישת האלוהים, הפנייה אליו בשיחה, נתפשת כעניין טבעי במקרא. "כי קרוב אליך הדבר מאֹד", כתבו לך בספר דברים, "בפיך ובלבבך לעשֹתו" (דברים ל, 14). אתה חלק ממערכת גדולה וטבעי שתבקש לדעת את מקומך בה. מה יועד לך. מה שלך. מה מחכה לך.
המלך הזקן ממשיך:
ואתה שלמה בני דע את אלֹהי אביך ועָבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו יִמָצא לָך ואם תעזבנו יזניחך לעד (דברי הימים א' כח, 9).

"דע את אלֹהי אביך." דע את האלוהים שידעו אבותיך. זה שקרא להם למעשיהם. ולא "דע את עצמך", כמו שאומרים היום. "דע את עצמך" הוא מורשת התרבות היוונית העתיקה, הכתובת שקידמה את הבאים בפתח מקדשה של דֶלְפִי.
"דע את עצמך" מניח שהעצמי הוא יחידה אוטונומית. אפשר להביא אותו למעבדה, להאיר אותו, להגדיר אותו ולחקור אותו במנותק מן הסביבה. הדרישה היהודית היתה "דע את אלֹהי אביך", משום שאין משמעות לידיעת העצמי במנותק ממקומו במערכת כללית. אין אדם יכול לדעת עצמו אלא מתוך פנייתו אל ההוויה כולה ובקשת תפקידו, שהוא עצמיותו, מיוֹצרה.
הניסיון לדעת את העצמי כאילו הוא התחלת וסוף כל הדברים מבודד את העצמי. מנתק אותו מיסודו. מציג תוצר כוזב. הפסיכולוגיה המודרנית של העצמי לימדה אותנו שהוא נוצר ומתפתח ביחסו לעצמי אחר, שלו היא קראה "אובייקט העצמי". "אובייקט העצמי" של הפסיכולוגיה הוא  עצמי בוגר, בשל, הורה לילד למשל, אשר משמש מעין ראי לעצמי. הוא עוזר לו לגלות את רצונו, יכולתו ואחריותו:
"אתה עייף," אומרת האם לבנה התינוק המשפשף את עיניו, "רוצה לישון." והילד למד כי יש לו רצון משלו. למד לקרוא לרצונו בשם "עייף". למד שהוא מותר.
"חמוד," ממשיכה האם. העצמי של הילד למד לחוות את ערכו באמצעות עיני אמו. הוא חשוב. אוהבים אותו ולכן ראוי שיאהב את עצמו.
"לך הבא את לילה טוב ירח ואקריא לך סיפור לפני השינה."
הזאטוט קיבל משימה. אמו גילתה לו שיש לו יכולת שלא ידע על קיומה. ללכת לחדר השני ולזהות ספר על-פי עטיפתו ולהביאו. היא סומכת עליו, ובאמצעותה הוא ילמד לסמוך על עצמו. היא מטילה עליו משימות, ואם יש לו אמון בה, שנבנה על יסוד משימות נכונות קודמות שהטילה עליו, הוא ילמד לזהות לבדו משימות המתאימות לו.
הילד חוזר עם ספר ובובה שהוא לוקח עימו כל לילה למיטתו. הפסיכולוגיה של העצמי נתנה לבובה שם. "אובייקט מעבר". מין מתווך בין האם לילד. נציג של אהבתה. כאשר יחבק את הבובה במיטתו יחוש את חוּמה של אמו גם כשהוא לבדו.
הפסיכולוגיה המקראית מכירה רק אובייקט אחד של העצמי, כל העצמי. האם המוזכרת לעיל נמצאת בפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה בתפקיד שונה. היא אובייקט המעבר. היא "הבובה", המתווך המחבר עצמי לא בָּשֵל לאלוהיו. היא מספרת לילד על תפקידיו אצל בוראו. על החן המיוחד שקיבל ממנו. כל ההוויה מנהלת את השיחה הזאת עם מקורה. אובייקט  העצמי שלה.
הורים עם חיבור טוב, משל עצמם, ל"אובייקט" האלוהי של העצמי, ילמדו אותו לילדיהם, שיגיעו לבגרות מתוך יכולת לנהל שיחה ישירה, משל עצמם, עם אלוהים הקורא להם לתפקידם.
"דע את אלֹהי אביך, ועָבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". פנייה סתם איננה מספיקה. כדי לשמוע אותו צריך להכין את הלב למפגש. מי שידרוש אלוהים, וליבו לא עימו, הושאר במקום אחר, קשוב לקולות שונים, לא יישמע. רק כאשר הוא פונה לגמרי, מוכן לקבל את התפקיד שיוטל עליו, רק אז הוא הופך להיות חלק מן המערכת שאליה הוא מבקש להצטרף. נפרד מתדמית עצמו הכוזבת, כמרכז העניינים, וחוֹבר לקול הדובר אליו.
"כי כל לבבות דורש ה'", נמשך הפסוק. אלוהים כבר מדבר אליך הרבה זמן. כל הזמן. לכולם. דורש את כל כולם. אבל לא שמעת. פניך לא היו לשם.
"וכל יצר מחשבות מבין". בוא לפגישה כמו שאתה. אל תשתדל להיות נחמד, מנומס, מכבד. בוא עם כל יצריך. כל קשייך. כל ספקותיך. אל תסתיר דבר. אל תכחיש. אל תדחיק. אלוהים יכול "להכיל" אותך. הוא כבר יודע. כל יצר מחשבות מבין, רגשותיך הסתומים מובנים אצלו, מקבלים משמעות חדשה.
הפסיכולוגיה של העצמי מטילה על המטפל הבא לתקן קלקולים של אובייקט עצמי קודם, להיות מסוגל "להכיל" את העצמי של המטופל. הפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה מציעה לו להצטנע, להפסיק לחשוב שהוא "האובייקט של העצמי". ולהציע את עצמו כמדריך לקשר עם מי שיכול באמת להכיל הכול. אלוהים לבדו.
"אם תדרשנו יִמָצא לך," ממשיך המלך המדריך את בנו. אתה צריך לדרוש ממנו דרך. זוהי חובתך הראשונה. והוא חייב לך הדרכה. להימצא לך. זוהי החובה האחת שהוא קיבל על עצמו ביחסים הלא שווים שיש לו איתך.
"בכל לִבי דרשתיך," מתריע מחבר תהלים, "אל תַשְגֵני ממצוֹתיך" (קיט, 10). תן לי הנחיה ברורה מה אתה רוצה ממני. אתה חייב לי. יש לנו הבטחה ממך להיות נמצא. תמיד הווה. תמיד ניתן למציאה. אתה לא חייב לנו הסברים. אתה לא חייב לסדר לנו עניינים. אתה חייב לנו הנחיה כאשר אנו מוכנים לקבל אותה.
כי רק אם הוא נמצא, יש אתה. רק בפנייתו אליך, הנשמעת כאשר אתה דורש אותו, אתה קיים. מקבל מצפן פנימי לכוון אותך. "ישמחו דֹרשי אלֹהים" כותב תהלים, "ויחי לבבכם" (סט, 33). רק בפעולת הדרישה חי הלב, נוצר, נולד העצמי.
לדרוש אלוהים הוא היסוד שעליו עומדת התורה כולה, קבעו חכמים בתלמוד הבבלי (מכות כד, א) שסיכמו את עיקרה בפסוק משל עמוס הנביא:
כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו (עמוס ה, 4).

החובה לדרוש את אלוהים מוטלת על הכול. וכולם יקבלו  תשובה. היחיד – לעצמו. הנביא – לעמו. אלוהים פתוח לשאלות בעניינים אישיים ובעניינים לאומיים. הוא עונה על ייעוד ודרך ומשיב על שאלות בענייני אהבה, משפחה ועבודה. הוא הכתובת, והדלת תמיד פתוחה.
אנו שומעים את קולו קורא בדממה, או מוכרז במעשיו בעולם, ונענים לו במעשים שלנו. ובְּמקום שמעשינו היו רצויים, אנחנו מקבלים קריאה למעשים נוספים. עשייתנו היא הכרזה שאנו מוכנים ובקשה להטיל עלינו מעשים נוספים.
אם מיעטנו לפנות אליו, הרי זה משום שלא רצינו לשמוע את תשובתו. במקום שאנו דורשים אותו לדרך, הוא דורש אותנו למעשים. במקום שאנו שואלים אותו לפשר סבלנו, הוא שואל אותנו לאן נעלמנו.
הכרעה את מי לדרוש לתשובה היא ההכרעה הכי חשובה שאדם יכול לקבל. היא תקבע את כל מעשיו להלן. הפנייה הזאת נעשית בדרך כלל בלא מודע. אנחנו תמיד פונים אל מישהו, אל משהו, שיגדיר את העיקר, התפקיד, הזהות. לאובייקט שבאמצעותו נוכל למדוד את עצמנו, הישגנו, ערכנו. מי שאינו פונה אליו פונה אל צילו, אל מתחזיו. אל האנשים החושבים שהם אלוהים. אל הטכנולוגיה שלנו, אל הכלים שיצרנו, אל המוצרים שמהם אנו מבקשים יוקרה, אל תדמיות כזב, אל מה שהחבר'ה אומרים. אל רוחות מתים, אל אובות, אל ידעונים, אל אלילים.
הפנייה אל מקור אחר מותירה אותך לבד. בלי קולו. בלי סיבה. בלי תכלית. בלי דרך. "אם תעזבנו," מזהיר האב את בנו, "יזניחך לעד."
המקרא תובע להכין את הלב לדרוש אלוהים. הוא אינו דורש אמונה באלוהים. דרישת האלוהים, הפניית הלב אליו, הבקשה ממנו, היא נכונוּת לעשות ניסיון. לנסות את הדרכתו של אלוהים. האיש הדורש בודק שוב ושוב אם יש שם דרך. אם היא אפשרית לו. אם היא מסבירה את החיים. מארגנת אותם. נותנת להם משמעות וערך. רק מתוך הרבה נסיונות כאלו, העולים יפה, ייווצר אמון. אמונה תהיה אחרי שדורשים אלוהים, והוא שם.

אל אלוהים באמצעות התורה

מדרש האלוהים הוא יסודו של מקרא. הוא נעשה שם באופן ישיר: פונים, שואלים ושומעים. פונים במישרין, או פונים באמצעות נביאים: העם המוכן למעשים שואל, והנביאים דורשים בשבילו, שומעים ומוסרים.
כאשר נצטברו כבר גילויים רבים על התפקיד האנושי הכללי והתפקיד הישראלי הייחודי, לאחר דורות רבים של דרישת אלוהים, קיבל מדרש האלוהים מעמד מורכב של לימוד ושמירת מה שכבר נגלה, לצד המשך השיחה הישירה שבה דורשים את אלוהים לאתגרים החדשים העולים, למה שעוד לא נודע.
מדרש האלוהים הישיר, מספר הנביא ירמיה, אבד בימי יורשי ממלכת בית דוד. תוצאת אובדנו היתה אסון. גלות ראשונה בבבל:
כי נבערו הרֹעים ואת ה' לא דרשו על כן לא השכילו, וכל מרעיתם נפוצה (ירמיה י, 21).

מי שאינו דורש אלוהים, מתנתק מן המציאות, לא קורא את תביעותיה. סופו שיאבד לגמרי את הקשר אליה, חיבורו לארץ שבה הוא נדרש למעשים.
העם ששב מבבל לאחר שבעים שנה "דורש לה' אלֹהי ישראל" (עזרא ו). אבל מדרש ההוויה אינו שב למקומו המרכזי כמו בבית ראשון. מנהיגם של השבים מבבל, עזרא, הוא "סופר מהיר בתורת משה". סופר ולא נביא. מונחים לפניו דפי המקרא הרבים, שהוא שותף לעריכתם. עזרא, כתוב "הכין לבבו לדרֹש את תורת ה'"(עזרא ז, 9). עזרא דורש את ספר התורה ולא אלוהים.
מעתה מדברים אל אלוהים באמצעות הספרים. מבקשים תשובה לשאלות חדשות באמצעות תוצאות של דרישות אלוהים ישנות. התורה הופכת ל"אובייקט מעבר", מתווך לידיעת אלוהים.
חכמי סוף הבית השני מנתקים סופית את הפועל "מדרש" מאלוהים. הם יוצרים שיטה חדשה: מדרש של פסוקי התורה הכתובה. הם מנסים להבין מהות וכוונה כללית בפסוקים, כדי לצקת אותה למציאות חדשה.
אנשי המשנה והתלמודים התרחקו צעד אחד מאלוהים. הם עדיין דיברו איתו, בעיקר באמצעות טקסטים כתובים. מדרש הפסוקים עדיין הצליח, בקשיים גדלים והולכים בשל המרחק שנפער, לפענח כוונות ומעשים ראויים.
בסוף תקופת התלמודים, בגלותם, מפוזרים בין העמים ללא מרכז יצירה אחד המקובל על כולם, נאלצו היהודים להפסיק לדרוש אלוהים במישרין, ולחדול אפילו ממדרש אלוהים העקיף, באמצעות פסוקי התורה. כדי לשמור על מכנה משותף, הם קיבלו על עצמם את תוצאת עבודתו של בית-המדרש היוצר האחרון שהיה להם – התלמוד הבבלי. השביתו את הכלים, וחיכו ליום שיזכו להתאחד ולהשיבם לעבודה.
מאז אין עוד מדרש יהודי שבו נגלית חובה אנושית ונוצרת תורת חיים. לא מדרש אלוהים ולא מדרש ספר תורה. המושג "מדרש" קיים בשימוש מצומצם. הוא מציין את הסוגה הספרותית של יצירת החכמים בימי סוף הבית השני.
מדרש אלוהים לא עבר מן העולם. בלעדיו אין דרך לקרוא את תביעות החיים. הפנייה הישירה שנאסרה עברה ללא מודע. שם אנו מנהלים את השיחה עם אלוהים. אותו בירור יומיומי של אחריות שאנו עושים.
עם השנים הלך ונפתח פער בלתי נסבל בין מה שכתוב בהלכה, המסכמת את מדרש הפסוקים, שסיכמו את מדרש אלוהים, ובין אותו קול פנימי, תוצר השיחה הלא מודעת, התובע מעשים חדשים. חידושו של מדרש ההוויה מזמין לחדש את כליו הטמונים בספרי היהודים להיפרד מן המתווכים, שומרי ההלכה, ולמרוד באיסור החילוני להכיר בטִבעהּ של השיחה הפנימית שאנו מנהלים. לדרוש אלוהים ישירות ולשאול אותו: "מה עושים"?!

תכנית המדרגות: נוסח המאמר שהופיע ב"שבת", 12 במאי 2006

געגועים אסורים לאלוהים
יאיר כספי
האמונה שטיפול פסיכולוגי או יעוץ משפחתי יודעים את האמת על פתרון המצוקה האנושית, על הדרך שבה צריך לגדל ילדים, או על הדרך לפתור בעיות בנישואין, היא הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקתו הקשים. העדרה של תורת ישראל מן הטיפול המבוקש על ידי רוב הציבור הדתי, כמו החילוני, הוא שלב נוסף בתהליך צמצומם של החיים הדתיים, ואישוש לטענה שהיהדות לא יודעת להתמודד עם החיים כמו שהם נראים היום.
מי שמצא את עצמו בתורת ישראל – גילה בה את ייעודו, קיבל ממנה את תפקידו המשפחתי והחברתי, מצא בה דרך לשמוח בחלקו, הבין דרכה את משמעות קשייו – אינו יכול לוותר על הרצון שתורת ישראל תהיה שותפתו העיקרית למימוש עצמו, לגידול ילדיו או לפתרון מצוקתו. למטרה זו יצאנו לחפש את הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הדרכים והשיטות שבהם יהודים מצאו את עצמם וטיפלו במצוקה אישית וחברתית לאורך הדורות. חיפשנו את המקומות שבהם נביאים חכמים וחלוצים דרשו וקיבלו תשובה על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
התכנית באוניברסיטת תל אביב מלמדת את מערכת הדרכים והכלים של מקורות ישראל לגילוי יעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם במלכות שדי. 'פסיכולוגיה ביהדות' שואבת את מושגיה ודרכי עבודתה מן התנ"ך, התלמודים, הפילוסופיה היהודית, הקבלה והחסידות, והספרות הציונית והעברית. התכנית אפשרה התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנות קיומה הכשירה התכנית מאות מנחים, מטפלים וגם ציבור רחב, בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
לאחר שנים של מחקר איסוף וגיבוש של כלים ודרכי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים, התחלנו לגלות שיש בהם סדר פנימי, מסלול של התקדמות, תכנים המצטרפים לשיטה. נולדה לנו מסגרת חדשה: תכנית המחברת את הדרכים והשיטות שמצאנו ב'פסיכולוגיה ביהדות' ומגבשת אותם למסלול השתלמות בן שבע מדרגות.
המדרגות מציעות מסלול לגילוי ומימוש עצמי, כלים להתמודדות עם מצוקה ומשבר ונתיב לגיבוש זהות יהודית ישראלית. הן מציבות אתגר מרחיק לכת ודרך ברורה להגעה אליו. הן מאפשרות לעולה בהן למקם את עצמו בסולם של התפתחות, למדוד התקדמות, לגלות שלבים לא פתורים ולהזמין התגייסות אליהם.
מסלול המדרגות מתואר דרך סיפורו של מנחה בתכנית, שכתב על חוויותיו כתלמיד.
א. געגועים לאלוהים
שנים רבות התגעגעתי ולא ידעתי למה. כי אסרו עלי לגלות את מושא אהבתי. געגוע ללא כתובת, ללא מטרה, כי אמרו לי שאין למה. התגעגעתי והיה אסור לי, כי תרבותי אמרה לי להאמין בעצמי. ואמרו גם שאני בורא לבדי את המציאות שלי. ואמרו שאין לי על מי לסמוך, רק על עצמי.
התגעגעתי לאלוהים. ופחדתי שיגלו עלי ותהיה בושה. וגם פחדתי שגעגועי יאפשרו לשומרים של אלוהים לבצע השתלטות עוינת עלי. שיכפו עלי תפקיד שאינו שלי.
התגעגעתי והתקשיתי לוותר על המתנה שהבטיחו לי: אמרו לי שהשמיים הם שלי.
מתגעגע וניקרע. בין הרצון ללכת אחר געגועי ונאמנותי לעצמי. כלומר למה שאמרו לי שהוא אני.
התגעגעתי וניסיתי לדחוק את הגעגוע. למחוק את הגעגוע. ולא הלך לי. הגעגוע לא עזב אותי.
לא הצלחתי לברוא לבדי את המציאות שלי, ונולדה לי מזה אשמה ובושה על חוסר אונים וחולשה. יום אחד, כשלא יכולתי יותר להסתיר את כישלוני בתפקיד שהיה גדול עלי, החלטתי להתחיל להקשיב לגעגועי. לגלות למה הם קוראים, אילו שערים פותחים. החלטתי לנסות להתגבר על הקושי לתת למישהו אחר לנהל אותי. החלטתי לשים בצד חשבון לא פתור, זיכרון אל שהכזיב. לדחות את בירורו לזמן אחר. להסתכן וללכת בדרך שלא רבים הולכים בה. להתגבר על ספקות מקובלים: האם קראו בשמי. האם שומעים. שמא אני ממציא דבר שלא היה. החלטתי לוותר על הגדולה שהבטיחו לי אם אתאמץ קצת יותר. החלטתי לנסות לחפש לעצמי תפקיד צנוע יותר.
ב. לפני מי אתה עומד
היה לי אלוהים מההתחלה. היו רגעים שכמעט נגלה. היו הרבה ימים שהופיע ולא ידעתי להגיד מי זה בא. היום אני יודע שהוא הסיבה שחיפשתי אמת וידעתי לתת והלכתי לארץ רחוקה. קיבלתי עלי להתחיל להכיר את מורה דרכי, לשים לב לשיחתנו הסמויה.
התחלתי מהדברים שאני יודע, מקול שאני כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לי כיוון ברור. שאלתי: מה עשיתי נכון? במה הצלחתי? איפה שמחתי?
בזיכרונות של שמחה מצאתי אוצר גנוז של ידיעה עליונה. בשמחה גיליתי עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. חקרתי זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים וגיליתי מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
חיפשתי את ההתגלויות המכוננות אותי: הלכתי לעבר וחיפשתי שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה  של שמחת ילדות רחוקה, איפה נודע לי ולא ידעתי שבא ומה גילה לי על יכולתי וייעודי. ואיך מן המקום ההוא אני חוזר ונמלא. בדקתי כיצד הופיעה אותה יכולת שקיבלתי בילדותי בפרקים אחרים של חיי, בחסד שידעתי לקבל ולתת, בבקשה שידעתי לבקש בניסיון קשה שידעתי לעמוד בו. שאלתי איך אוכל לגייס לעתיד מתנות מן העבר.
התחלתי לגלות מול מי אני עומד, ואל מי אני מדבר, ומי עונה לי, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שאוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לי שליחים. ומאיפה אני מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אני משרת כשאני עושה אמת. ואת מי לא הפסקתי לקוות לפגוש פנים אל פנים.
ג. קבלת מחויבות
יש לי תפקיד. כשאני מגלה את תפקידי ומקבל  עלי את מעשי אני מקבל שותף לחיי, מדריך ושומר לצעדי.
תפקידי לא נפתר באחת אלא מתגלה בחיי, חובה אחר חובה.
אין לי היום על מי לסמוך שיודיע לי הרבה מחובותי ואני צריך, לבדי, לחקור ולגלותן. להתגבר על הרצון הטבעי שיגידו לי מה לעשות. להתגבר על ההרגל הדתי לצמצם  אחריות למה שמופיע ברשימת ההלכות. להתגבר על הרצון החילוני לצמצם יהדות לחוויות רוחניות-תרבותיות לא מחייבות.
התחלתי לאט, מגילויה של חובה אחת. נעזרתי בחסד המזמין אותי לחפש חובה בתחום האפשר ופוטר אותי ממה שאינו בתחום אחריותי. נעזרתי בהיפוכה של חובתי – תודעת חטא המסמנת לי את תחום האסור. נעזרתי בסבל כסימן אפשרי לטעות. נעזרתי בשמחה כרמז למעשה רצוי.
כל חובה קטנה שנגלתה לי הייתה אוצר גדול. עשיתי את מה שגיליתי. כי גיליתי שאין משמעות לגילוי אלא במעשה. ולא יהיו לי גילויים נוספים אם לא אתחיל לעשות.
פיתחתי יכולת לגלות תפקיד ומשימה בתחומי החיים השונים והתחלתי לגבש לי רשימות של עשה ולא תעשה בתחום אחד שמעסיק אותי באופן מיוחד. גיליתי שרשימת חובותי ממקדת את חיי ונותנת להם כיוון ברור.
התמודדתי עם קושי לתת למישהו אחר לנהל אותי וגיליתי בו יתרון  – לא הכל אני צריך להחליט לבדי.
ד. תפילה
יש דברים שרציתי מהאישה, והיא התקשתה לתת לי אותם. יש דברים שרציתי מהילדים ולהם היו רצונות אחרים. יש דברים שאני רוצה מהעבודה, ואף פעם לא נותנים לי אותם בדיוק כמו שאני רוצה. יש דברים שרציתי מההורים והם לא שמעו אותם.
תורת ישראל סיפרה לי שהרצונות האלו, כולם, הם גם רצונות מבורא עולם, וצריך לעשותם בקשות אליו, כי רק הוא יכול לשמוע את כולם. כי רק הוא עשוי, ברצונו, לתת אותם. וגם, כדי שלא ישבשו לי את יחסי עם בני אדם.
חידשתי לי שיחה ישירה עם אלוהי. גיליתי לו מה שלא סיפרתי לאיש.
למדתי להכיר בבעלותו על כל מה שאני מבקש, על כל מה שיש. הכרתי אותו כבעל יכולות שאין להם גבולות, כדי שאעז לבקש. הזכרתי לעצמי מה כבר נתן, לי ולשאר העולם ולמדתי לברך ולהודות. לא בשבילו, בשבילי, שאדע מה כבר יש לי ומה אפשר לבקש.
אמרתי לו מה אני צריך. פשוט – רשימת קניות.
שאלתי מה רוצים ממני, מה התכנית, מה הכוונה. ביקשתי דרך ברורה:  מה אני אמור לעשות. הודעתי לו מה לא קיבלתי עדיין, מה אני צריך כדי שאוכל לעשות. הבאתי לפניו את תלונתי. את החשבון הלא פתור שלי עם זה שעשה את העולם הזה כמו שהוא.
המשכתי וביקשתי את כל מה שלימדו אותי שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות – בקשתי לי נס. והתחננתי מאד. והודעתי לו שאני צריך אותו כאן ועכשיו גדול מתמיד ויכול הכל ונמצא ומקשיב, תומך וסומך ומדריך. ביקשתי אלוהים כל היום.
הייתי צריך להתגבר על האיסור החברתי להיות תלותי. ולהתגבר על האיסור הפנימי להכיר בחולשה והזדקקות לעזרה.  וגם על הספק שלי, אם יש בכלל מי שרוצה ויכול לשמוע אותי.
עשיתי לי שיחה קבועה עם אדון עולמי. שמתי לבי לתפילות שנענו לי, גילוין הגביר את רצוני להמשיך בשיחה.
אספתי את שיחותי עמו וכתבתי לי תפילה משלי. תפילה שאני נושא עמי ליומי. תפילה הנושאת ומעלה אותי ושומרת שלא אשקע, שלא אוותר על תקווה רחוקה. לשוב לעירי אחרי זמן רב ולחדש בה את העבודה.
ה. פרידה מעבודת אלילים
כשחיפשתי את מצוותי גיליתי שבתחומים מסוימים קשה לי לפתור קשיים ולמצוא מעשים נכונים ואפשריים. מאחורי סבל שלא הצלחתי להפסיק, מצאתי לפעמים חטא. לחטא שלא יכולתי לעקור היו שורשים עמוקים בעבודת אלילים המניעה אותו.
חיפשתי את השקרים שאני מספר לאחרים ולעצמי. גיליתי אמונת שווא לא מודעת שעומדת מאחורי חטאים חוזרים. זיהיתי לחצים חברתיים לעבוד אלילים. זיהיתי שותפים ומורים לעבודת אלילים. חשפתי את השקפתה המופרכת על סוד האושר בחיים. הכרתי את דרכיה הנסתרות: חטאים נוספים שלי בתחומים אחרים הנעשים בשרותה של אותה עבודת אלילים. גיליתי שהדבר שחשבתי לאלוהים איננו אלוהים.
הכרתי במחירה הכבד, בקורבנות שאני כפוי להקריב למולך שאליו אני משועבד. בבזבוז השנים והכוחות על אל שלא יועיל, ואבדן הדרך שבא בעקבותיו. גיליתי שהמשך עבודת האלילים שלי תהרוס אותי.
קבלתי הכרעה לפרוש מעבודת אלילים. התחלתי בפרידה מעבודת אליל אחד. למדתי לוותר על רווחיה והבטחות שווא שלה לעתיד. נפרדתי בהדרגה מדרכיה. התרחקתי מעובדיה ומקומות עבודתה. גיליתי לי רשימת "לא תעשה" הכרחית לי.
הייתי צריך להתגבר על אהבה לדבר שעשה לי שירות חשוב בעבר. להיזהר לא להפוך את הפרידה מן האליל לאליל אחר. להתגבר על האנשים סביבי שאמרו לי שהשתגעתי כי אין אלוהים אחר. לא האמנתי גם למי שאמר שאי אפשר להיפרד לגמרי מעבודת אלילים.
גיליתי שאיני חייב לחזור על המשגים שלי. גיליתי כוחות שלא ידעתי לשנות את מהלך חיי. גיליתי כי תשובה ופרישה מכל מה שהייתי, כל מה שניהל אותי, אפשריים בכל שעה. אבל צריך לחזור עליהם הרבה פעמים, עד שהם הופכים להרגל.
ו. עמידה בניסיון
כשוויתרתי על אלילי הופיעה שוב המצוקה שהובילה אותי אליו וגיליתי שבחרתי בעבודתו כדי להסתיר לי בעיה יותר קשה: ניסיון שלא נפתר.
עמדתי בחיי בניסיונות לא מעטים: קשיים ואתגרים שידעתי בהם שאינם תוצר מעשי ולא צריך לחפש בהם סיבה או אשם אלא להתגייס אליהם ולעשותם.
יש לי ניסיונות שעוד לא עמדתי בהם. ניסיון מהיום, בעיה חדשה שאינה נפתרת בחזרה על מה שעבד בעבר, אתגר שאיני מתרומם אליו, הזמנה לתפקיד חדש שאני מסרב לקבל.
ויש סוג שני: ניסיון לא פתור מן העבר. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעתי למצוא חסד והדרכה. ועשיתי לי שם במקומו החסר אלוהים אחרים.
ניסיונות שלא נפתרו חוזרים ותובעים את פתרונם. כשהם חוזרים אני חוזר להיות איש בלא אלוהים. מתפתה בקלות להשתעבד שוב להבטחות שווא של עבודת אלילים.
עמידה בניסיון לא פתור חייבה אותי להתגייסות מלאה. למדתי לעשותו משימה מספר אחת שלי ולהעמידו לפני כל אחריות אחרת בעולמי.
שאבתי כוחות מזיכרון של חסד ואמת ומצווה שידעתי לעשות בניסיונות עבר שבהם עמדתי בהצלחה.
רציתי ללמוד מכל מי שעמד בניסיונות דומים. חזרתי לגלות אוצרות בספרי הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון אבדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
למדתי לכעוס על אלוהים. יש לנו חשבון בלתי פתור. זעקתי האילמת הומרה בתרעומת גלויה שחידשה בינינו דיבור במקומות שבהם היה לפנים הסתר פנים. אמרתי לו שהוא בגד בי, והוא דרש ממני לעמוד בניסיון. צעקתי שאי אפשר לדרוש ממני דבר שלא קיבלתי בשבילו כוחות והוא אמר: מי אתה בכלל?
למדתי להיות פחות חשוב. למדתי לדון את העולם לכף זכות.
עכשיו הייתי צריך באמת לבקש. להודות שבלעדיו אני אבוד. ששום דבר לא יעזור לי פחות מנס. לדרוש את כל החסד החסר. לדרוש שיגיד לי בבירור מה הוא רוצה ממני ובאיזה מעשה יהיה ניסיוני נפתר.
אז התברר לי יעוד מיוחד הנגלה כנראה רק במשבר שאינו עובר: להיות האיש שהתגבר. לתקן קלקול שעשו אחרים. לקבל מעשי אל, תמים בפועלו, אין עוול בעולמו.
הקושי שנדמה כבלתי אפשרי, התגלה כהזמנה לשינוי הכרחי. קראו לי לעזוב הכל וללכת למקום אשר יורו אותי ולהיות שם לגוי גדול.
ז. תיקון עולם
למסע הארוך הייתי צריך שותפים. כדי להתגבר על עבודות השווא שהכל עושים – עשיתי לי חברותא עובדת אלוהים. מסגרת של מפגשים קבועים שבה מגלים יחדיו חסד ואמת, מצוות וחטאים. אני זקוק לחברי ויש לי מתנה לתת להם: שותף שגיליתי לשיחה הפנימית שהכל מנהלים. מדריך ושומע. מאתגר וגומל חסדים.
להפתעתי גיליתי שהמסע הפרטי הזה שלי הוא צורך של רבים. שהבעיות האישיות שלי הן משבר האדם. שעבודתי על עצמי היא תיקון עולם.
פתאום התברר שבמסע הזה הייתי שליחה של חברה, ויש לי אחריות לחזור אליה עם דברים שאספתי בדרך: לחשוף את כשלון הניסיון להמליך אדם בעולם. לגלות ברבים את השיחה הלא מודעת שהכל מנהלים עם בורא עולם. לשמוע תפילות לא מודעות של עם ולעזור בעילוין. להציע את יסודות החובה שנגלו לי בחיי כרמז לדרך שהכל מחפשים. לחשוף את מחירן הבלתי נסבל של עבודות האלילים שרבים שקועים בהן ולהוכיח, בדוגמא האישית, שאפשר גם בלעדיהן. לעמוד בניסיון הפרטי לגמרי שלי שבו אני מכריע את עצמי ועולמי לכף זכות.