פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ירידה לצורך עלייה:
יום עיון לבוגרי "פסיכולוגיה ביהדות"
בשיטת עבודה חדשה

"ירידה לצורך עלייה" הוא מסלול עבודה חדש שנוסף השנה ל"פסיכולוגיה ביהדות" ומשמש לפיענוח המצב הפוסט טראומטי ותיקונו. המסלול משלב יסודות של פסיכולוגיה קוגניטיבית, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכולוגיה חיובית, וכלים מהמקרא, התלמודים והקבלה החסידית.
סיפורי עבודה במסלול זה עולים בשבועות האחרונים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" בקטגוריה "ירידה לצורך עלייה".

בוגרי "פסיכולוגיה ביהדות" ממחזורים שונים, המעוניינים להכיר את דרך העבודה החדשה מוזמנים ליום עיון בהנחיית ד"ר יאיר כספי, שיערך ביום ג', 16 בפברואר 2016, בין השעות 8:45 – 13:15. ברחוב אחד העם 56 בתל אביב.

תכנית המפגש:
8:45 – הרשמה והכרות.
9:00 – 10:00 "המצב הבלתי אפשרי": רגשות או מחשבות שאי אפשר לשאת. רגעי אבדן עצמי.
10:00-11:00 ירידה למעמקים: המקום שאנו בורחים מפניו. פחד ה"דבר הנורא" שיקרה בסוף.
11:00-12:00 עבודה בחברותות.
12:00 – 13:15 עלייה ותיקון: האפשרות שהמצב ישתפר או ייפתר. הניסיון כסיפור של מישהו אחר או כזיכרון עבר. יעוד מפתיע שבו מתוקן המצב ה"הבלתי אפשרי".

עלות יום העיון: 140 ₪ שישולמו בהמחאה או מזומן בבוקר המפגש.
הרשמה: (עד יום 10 בפברואר 2016) בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928.

מודעות פרסומת

ניסיונות (חלק ג')

ניסיונות (חלק ג')

יאיר כספי

"מבועת" רואה בכל איש או אישה חיית טרף קדומה העומדת לזנק עליו. לפעמים הוא מדמה להבת אש גדולה היוצאת לקראתו מפי איש הנמצא מולו.

כדי לשרוד מול המפלצת, שאותה פגש לראשונה בבית אמו, הוא למד לספק מקצת מיצריה המרושעים. נחמד כפייתי. מסכים בוויכוח עם שני הצדדים. נותן תשר מוגזם במוניות ומסעדות.  לא יוכל לעמוד באימת זעמם של מלצרים או נהגים שלא סופקו על ידו.

אנא אלוהי, גלה לו שמשא הפחד שהוא נושא עמו אפשרי, ועדיף על הכניעה לו. אשרי מי שמפחד תמיד, אם אין לו ברירה, וזיכרון אימה חוזר ומציף אותו. אשרי מי שמבקש בך שותף לגיא צלמוות שלו. נושא פחדו עמו.

ל"סתמית" יש חיים מדהימים, ללא הפסקה, כראוי לאישה מדהימה ומיוחדת במינה. אין מסעדה נחשבת שלא אכלה בה. אין איש מרשים שלא פגשה. אין מידע שלא ידעה הרבה לפני שהגיע לתיקשורת. עד שהתעייפה.

גיבורת המשפחה, האלה הישראלית החדשה, תרפא אותנו בכוחה וחיוניותה. היא הפיצויים שביקשנו על סבל הדורות שאסור היה להם לחיות. היא ההוכחה כי לא סתם הייתה שואה.

אנא אלוהי, תן לה רשות להתפטר מן המופלאות המעיקה. גלה לה שגם ברגיל אתה נמצא: שעה אחת של שמחה ביתית, שלא קרה בה דבר שאפשר לדווח עליו.  ילד ששמח כי אמו התפנתה. רגע שקט. שבת שאין עושים בה מאומה.

"מדוכאת", חייבת כל הזמן להיות בשמחה. וחייבת לשמח, ללא הפסקה, את כל מי שנמצא בחברתה. בורחת מצל אמה ששכבה חודשים ללא ניע בסלון, על הספה. ממשיכה למלא את משימת ילדותה: להקת הבידור של האם המדוכדכת.

עמידה בניסיון, בשבילה, הוא הקשבה לילד עצוב, בלי מילה. פוגשת בו עצב שאסרה על עצמה.

אנא אלוהי גלה לה שהעצב יפה לה. שמותר לה להיות לפעמים חסרת אונים מול דכדוך שהוא, לפעמים, בלתי נמנע. שאתה נמצא, לאלו שזכו לשותפותך ברגעי חייהם הקשים, גם בייאוש נורא.

"מושפל" עבר ביזוי ממושך בילדותו. הוא בטוח שהצלחה מקצועית מסחררת, המחכה לו מעבר לפינה, תמחה סופית את זיכרון השפלתו העולה בו מעת לעת ונדמה כגדול מכוחו לשאת.

ניסיונו הוא זיכרון הימים שבהם לא החשבת אותו. לא מצאת אותו ראוי לכבוד או הגנה. אליליו הם אני הגדול, שמאמציו יזכו אותו בהערצה גדולה, ולפעמים גם המורה הדגול, שתורתו, כשתימצא, תפתור אותו סופית ממשא זיכרונו הקשה.

אנא אלוהי, בוא לבקרו כשאינו יכול לשאת את משאו. גלה לו כי אתה מחשיב את נושא משאו הקשה, יותר משאתה מחשיב את הבורח ממנו להצלחה שתמחה אותו.

"האישה שלא אכפת מקיומה", מפתה אנשים להאמין שתוכל לתת להם יותר ממה שיש בה, כדי שירצו בחברתה. ואחר כך כועסת עליהם, אם ניסו לנצל את חולשתה. עסוקה הרבה בהגנה על עצמה מעוברי אורח שאולי ינסו דרכה למלא צרכים שלהם. נזהרת גם מבני משפחה.

ניסיון עבר לא פתור שלה הוא ילדה שאם לא ראתה. ניסיון ההווה החוזר אצלה הוא החשש לגלות שלאיש לא באמת איכפת מקיומה. לא ילדיה. לא חבריה. לא בן זוגה. הניסיון מאיים מפני שכמו כולנו, גם היא, מפרשת את המציאות כעדות לכוונתך: אם נתת לי אם שלא רצתה בי כנראה לא היה  אכפת לו מקיומי.  אם אפנה אליך, אצעק, אבכה, אפשר שאאלץ לשמוע את גזר דיני הסופי: קיומך לא משנה.

"גלה לה שאתה אוהב אותה" אינו מספיק במקרה כזה. אנו צריכים שתבוא ותשא עמה את דחייתה, כאילו הייתה שלך. שתכריז קבל עולם: "אני נעלב כשמבטלים את בתי, יצירה יקרה משלי".

"שונא את בנו", ניסה ארבעים שנה להוכיח לבנו שהוא אוהב אותו. הבן הטיל ספק באהבה, סרב בקביעות לקבל מאמצי אביו, ותבע מאביו מתנות גדולות והולכות כהוכחות לאהבתו.

לשונא את בנו, היה אסור, מאז לידת הילד, לגלות שיש בו לפעמים רגשות של עוינות, קנאה, ותחרות כלפי בנו. הבן סבל מרגשות הדחייה המוכחשות כלפיו, וגם למד לנצל את רגשות האשמה של האב המלוות אותה.

כשגילה האב יום אחד כי בנו החתים אותו כשותף על הלוואה לטובת הבן שאין ביכולת האב להחזיר, העז האב להתקומם. להסתכן לראשונה באבדן הבן שיאשר אותו כאב. הוא ביטא, ישירות, אכזבה קשה. הודיע שלא יהיו יותר פיצויים. ולא יהיו יותר ניסיונות להוכיח נאמנות. והלך מבית בנו במחשבה שבזאת יסתיימו ביניהם הקשרים.

הבן, שראה אותך, לראשונה, באביו, הלך אל האב וביקש את סליחתו. הם חברים היום.

"שונא את אמו", הוא מחנך אחראי, המנסה כבר שלושים שנה ללמד את אמו לדבר כהלכה. כלומר, לא לומר דברים שעשויים לעורר בו שנאה שאסור לו לדעת אותה. כי תאבד בה דמותו הנאצלה.

אפשר שאינו כועס עליה יותר מאשר ילדים או מתבגרים כועסים לפעמים על הורים שמטילים עליהם לטפל בצרכים הרגשיים של ההורים, או  מתקשים לתת להם להיפרד ולבנות את חייהם העצמאיים. אבל במקרה שלו, העוינות כולה אסורה. כשרמזים קטנים מכעסו כלפי אמו היו יוצאים כלפיה בילדותו, נהגה האם לנהל איתו שיחות ארוכות על הדרך שבה יש להטמיר רגשות שליליים ולהופכם לחיוביים. כלומר אסרה לשנוא אותה. והבן, כמותה, כשהיא שואלת אותו שבוע לפני חתונתו אם הוא בטוח באהבתה של כלתו, במקום להרגיש ולבטא כעס רב שעולה בו, מנסה ללמד אותה איך תומכים בבן כשהוא מקבל החלטה חשובה.

אנא אלוהי, תן לו את מה שהחסיר ממנו אביו: רשות למאוס, לפעמים, באמו. גלה לו כי לכעס יש תפקיד בעולמך. לפעמים הוא השליח של זעמך. גלה לו שאתה מרשה לפעמים לאבד שליטה, להתפרץ, לצעוק, לחוש סלידה. להיפרד.

"תובענית כמו אמא המשוגעת", היא אם לארבע בנים, קציני צנחנים. בעלה מפקד החטיבה במילואים. היא הייתה קצינת הקישור של החטיבה. לעולם לא תבטא את חרדתה מן השרות שעושים בעלה והבנים. מתביישת בייאושה ופחדיה. לא תסגיר מהם מאומה. אין יודעים אם בלילות היא ישנה.  מתנתקת כשהיא מוצפת באימה. לפעמים לימים. לפעמים לעונה שלמה.

ניסיונה הלא פתור הוא הפחד למצוא אצל עצמה פינה אחת קטנה משל אמה, שהייתה מטילה את עצמה על ילדיה, תובעת מהם לשאת ולפתור את שיגעונה. מאשימה כול מי שלא נענה. מאשימה גם מי שאין לו שום דבר עמה.

אנא גלה לה אלוהי שאתה מכבד את האישה הזקוקה לעזרה. הוכח לה שאתה יכול לעמוד בתביעותיה. (בשונה מאביה שהסתלק כשאשתו התדרדרה). שמותר לה לומר שאינה יכולה. שאתה מזמין אותה להשמיע את קולה. שהתווית "משוגעת תובענית כמו אמה" רשומה אצלך כצורך חיוני ראוי להקשבה. שמותר לה לבקש מחמשת גיבוריה להגן גם על נפשה. שמותר לה להשתחרר סוף סוף מהחטיבה.

"הבת המופרעת שלי", היא גברת מאוזנת ושקולה, המקפידה על כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. כאשר שואלים אותה מה שלומה, היא מדווחת על הרעה או שיפור במצבה הנפשי של בתה.

הילדה עם ההפרעה שומרת בשבילה את מה שאסור שיימצא בתחומה: חריגות חברתית, תלותיות מבישה, צעקה גדולה על אם שדחתה את בתה. היא את בתה ואמה אותה. הצטיינות בכל היה אליל ילדותה, שימחה את כתמי דחייתה על ידי אמה. היום היא מאמינה שהתנהגות נורמטיבית של בתה תמחה את דחייתה אותה.

אנא אלוהי, גלה לה שאתה יודע שהדחייה הייתה נוראה. שכך יצא מלפניך והוטל עליה לשאת משא שהיה גדול מכוחה. שתביעת ההצטיינות בכול לא באה ממך, אבל אתה מבין שזו הייתה דרכה של הילדה שלא שלחת לה שותף לכאבה. שאתה מרשה לה לצאת מהבית כשהיא לא מסודרת לגמרי. שמותר לה להרגיש ולבטא הזדקקות גדולה, תוקפנות, תיעוב או סלידה. תן לה בבקשה אישור להשתגע קצת, להתפרע קצת, לבטא רגשות בלי שליטה. לצעוק בלי הפסקה. גלה לה שמותר לה, לפעמים, להיות הבת המופרעת שלה, החביבה עליך כמותה.

 —-

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית, שונא את אמו, מופרעת כמו בתה,  אינם באמת נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו. אלו הם רק החלקים האסורים עליהם. רגשות שהם מזדעזעים למצוא בתוכם. יסודות של זהות שיעשו אותם, בעיני עצמם פסולים מלבוא בחברת בני אדם. חיים שלמים מושקעים לעתים בניסיונות להוכיח לעצמם ולעולם כי אין בהם מאומה מן הדבר הנורא.

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו ומופרעת כמו בתה לא ימחקו מן האישיות, מפני שהם מייצגים, במינון מסוים, יסודות חיוניים בקיום האנושי.  "רואה רק את עצמה" היא יכולת חשובה של אישה  להיות קשובה לרגע לצרכיה, לפני שהיא מתגייסת לטובת המשפחה. "נבל" יודע את הרגעים שבהם תפקידנו להיות לא נחמדים. "פרימיטיבית" מחוברת לעולם היצרים שבו, לרגעים, איננו שונים משאר בעלי החיים. "מדוכאת כמו אמה" יודעת דבר על עצב הדברים שלא יקרו, שכול בוגר מגלה בגיל מסוים. "סתמיות" היא לפעמים מצבו של האדם. "מבועת" משמר ידיעה על חיית טרף שכדאי להסתתר מפניה. "שונא" יודע את הרצון להיפרד. "תלותית" נוגעת בתינוק שמשהו ממנו חי אצל כל אחד בפנים. "אשם" מכיר באחריות אישית, שרבים אינם יודעים. "מושפל" יודע את מצבו הקבוע של האדם, לפני אלוהים.

 

הזקן הצרפתי

רגעי הדעת:

הזקן הצרפתי

יאיר כספי

זיכרונות של  שמחת ילדות,  מתעדים לפעמים חוויות מכוננות שבהן נתגלו לאדם יכולת, רשות או תפקיד שילוו את חייו. מקומות אליהם הוא יכול לשוב בבטחה. שעות שבהן היה אלוהים בעולמו:

לזקן יש זמן. הוא מגלף לאט גזע עץ קטן. אין  מקום שהוא ממהר להגיע אליו. אין משהו שצריך להספיק. הוא מזמין את הילדה להיכנס עמו לעולם שבו נעצר הזמן.

הזקן נותן לילדה מקום ביצירתו. הוא נתן בידה של בת החמש נייר החלקה ולימד אותה ללטש את העץ שהוא מגלף. כשימלאו לה שבע שנים יפקיד בידיה גזע עץ עם כלי פיסול משלה. פסליו אינם חשובים בעיניו יותר מהאנשים סביבו. הוא אינו נמדד יותר בכמה ייעשה. הוא גם אינו חדל ממלאכתו כשהיא באה לביקור היומי שלה אצלו.

זו מתנתו של איש שידע לפרוש. והוא מתחלק בה עם נכדתו. פותח לה שער למקום הנמצא מעבר לזמן.

זהו תפקידו הייחודי של הסב. דבר שאב ואם, השקועים במרוץ, מתקשים לתת.

הזקן ומשפחת הילדה גרים בבית משותף באשדוד באמצע שנות הששים. במפעלם הם גוברים על קושי שנדמה היה, בתחילת היכרותם, שימנע את הקשר ביניהם. אין ביניהם שפה אחת ששניהם מדברים. הוא עלה מצרפת לפני כמה שנים ומדבר רק את שפתה. והיא מדברת עברית שלא ידע. שפה אחרת יש ביניהם. משימה שלה השניים שותפים, והיא עושה את קשיי השפה ופערי הגילים ללא חשובים.

הזקן הוא הסבא המאומץ של הילדה. אמה, שאיבדה את הוריה בשואה בגיל דומה לזה של הילדה, אומצה בתחילה על ידי דוד שאצלו גרה זמן מה, ואחר כך נמסרה למשפחת איכרים לא יהודים שטיפלו בה באהבה. כשרבו קשייהם, הם מסרו אותה לנזירות, שגידלוה במסירות.

בלב הזוועה, האם גילתה כי יש בעולם אנשים היכולים ומוכנים להיות הורים חילופיים למי  שהוריו אבדו לו.

האם זיהתה את רצון הבת בסב, בדור שאבד. האם גילתה את הזקן הזקוק לנכדה. היא נתנה לקשר את ברכתה, לא דורשת בלעדיות על בתה. אימא, חייה גילו לה, יש יותר מאחת. סבא יכול להיות איש מארץ אחרת המדבר שפה לא ידועה.

זיכרון השואה שלה לא לימד אותה לחשוד בכוונותיו של איש זקן, כשם שנוהגים בזמנים שבהם אבדו אמונה ואמון בסיסיים. היא למדה לזהות את אלו שיכולים גם בצל סכנה גדולה להסתכן בנאמנות לאחר הזקוק לה.

האם מתחלקת עם סביבתה במתנות שקיבלה ומקדישה חלק מזמנה לעזרה לעולים החדשים בסידורים שהם מתקשים לעשות בארץ חדשה. לפעמים מביאה ארוחה.

האם אינה דורשת את מקום עושה הטוב רק לעצמה, היא חולקת בשמחה עם בתה את מעשי חסדה. מוכנה לתת לבת להתעלות על אמה במפעל הנתינה.

הזקן, האם והבת לא נפלו למקום שניצולי שואות לפעמים מוצאים עצמם בהם:  אימת הזר העלול להיות שליח של יצר רע. או עבודת המתים המותירה את החיים עם אשמה, או עבודת כאב האבדן הנורא, שמנסים לשלוט בו על ידי הימנעות מאהבה חדשה.

האם, הזקן והילדה אינם יודעים שהם שותפים למפעל גדול מהם: תיקון השואה. שם איבדה האם את מקורותיה, והזקן את מי שימשיך אחריו. הם משלימים איש לרעותו את החלקים שנלקחו מעולמם: "אב", "סב", "בת", "נכדה". מקימים מחדש את המשפחה הרב דורית, בשכונת ניצולי השואה שבה כל דור מכיר רק דור אחד נוסף.

הם קיבלו על עצמם את ניסיונם. שבר שהוטל עליהם לתקן בעולמם. יש להם, אולי בלא ידיעתם,  אב אחד משותף, והם מקבלים את הנחיותיו לבנות משפחה מן השברים שהותיר בידיהם. הם נתנו לך לקבוע מי יהיה פה אב, ומיהו סב, ומי הוא נכד שימשיך את מעשה החריטה.

בשנה השנייה למפגשי הסב והנכדה, ביקשה הילדה בת השש מאמה לשלוח אותה ללמוד צרפתית. האם נענתה, מורה פרטית נמצאה. הילדה הצטיינה בלימוד השפה ולאחר מספר חודשים כבר יכלה לפטפט עם הזקן בשפתו. גם לפני כן לא חסרו להם מילים. המאמץ שעשתה הייתה דרכה לומר לזקן שהם משפחה. צרפתית, בבית המשותף באשדוד, הייתה שפתך.

שאלון פסח מעודכן

התכנית לפסיכולוגיה ביהדות

שאלון פסח

ד"ר יאיר כספי

ליל הסדר חוזר בכל שנה כדי להזכירנו כי לכל אחד יש פרעה. כל אחד הוא עבד, לפעמים. ובכל שנה צריך לצאת ממצרים. כדי לצאת ממצרים צריך להודות תחילה בעבדות, צריך לגלות שפרעה איננו מלך העולם וצריך להכיר בסמכות אחת גבוהה יותר שהועידה לנו חרות. ואז יש מדבר גדול שצריך לעבור.
אפשר לחלק את השאלון למשתתפי הסדר ולהזמינם לשתף את הציבור ביציאת מצרים שלהם. ואפשר להעבירו זמן מה לפני ליל הסדר למספר משתתפים ולהזמינם להכין סיפור.

שמחת החג מזמינה אותנו לספר אך ורק על מצרים שכבר יצאנו ממנה. המשתתפים מוזמנים לספר על שיעבוד שהסתיים בשחרור, בחסד גדול או נס.

1. איפה הייתה מצרים שלך?
2. מי היה פרעה?
3. לאילו עבודות ניצלו אותך?
4. מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם?
5. באיזה ניסיון היית צריך/כה לעמוד כדי לצאת משם?
6. מי היה משה שלך?
7. אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

אין את/ה יוצא/ת בחובת פסח עד שלא סיפרת ביציאת מצרים שלך.

שאלון ניסיון

פסיכולוגיה ביהדות

שאלון ניסיון

ד"ר יאיר כספי

ניסיון הוא אתגר מאת בורא עולם. קושי הבא בהפתעה, בלא מעשה או מחדל תחילה. ניסיון הוא המושג המקביל למשבר הפסיכולוגי. פוסט טראומה הוא ניסיון שלא נפתר. הניסיון מבלבל, מעורר ספק בקיומה של שיטה שאפשר לסמוך עליה. נדמה שנדמית בו בגידתו של אלוהים. הניסיון הוא מבחנה הקשה של האמונה. שער לידיעה עליונה. מפתח לייעוד הנגלה במשבר ומצוקה. 

א. הניסיון הלא פתור

קושי שאינך עומד/ת בו לאחרונה.

תחושות ורגשות שמתקשה להתמודד עמם. הרגש המבלבל.

מצבים שלא יכול להיות בהם: מוצף, מתפרץ, מתפרק, מפוחד, מבויש, נמנע, פורש, נאלם, נואש, אבוד, חסר תפקיד. אנשים שמוציאים אותך מדעתך.

אמת שמתקשה לקבל.

משבר שעוד לא התגברת עליו. אתגר שלא עומד/ת בו

איפה אין לך אלוהים?

הניסיון הלא פתור.

מחירו של הניסיון הלא פתור.

ב. פתרון מדומה

יצר רע שעולה בלבך בשעות של ניסיון לא פתור. מה אתה עושה בו?

שקר שמשקר לעצמך והאמת.

חטא שלמדת לחטוא ועונשו.

עבודת אלילים: ממה את/ה עושה לך אלוהים? מה את/ה מקריב לו?

חזון שווא שהמצאת על דרך פתרון הניסיון.

ג. ניסיון ילדות (או ניסיון עבר) שלא נפתר, וחוזר בניסיון הנוכחי

מי הקשה עליך? מי הרשה? מי לא התערב?

חסד שלא עשו עמך, ואת/ה מתקשה לעשות עם עצמך.

תפילה שלך שלא נשמעה, ומתקשה עד היום להקשיב לה. 

שקר ששיקרו לך והתרגלת לספר לעצמך, והאמת.

חטא שחטאו לך ועונש שקיבלת על חטאי אחרים. חטא שהתרגלת לחטוא ועונשך. 

"אליל הבית" שעבדו שם, ולמדת לעבוד, וקורבנות שהקריבו לו, ואתה מקריב עד היום.

ניסיון שלא עמדו בו (משפחה, חברה, עמך). ניסיון שאת/ה לא ידעת בזמנו לעמוד בו. ניסיונות דומים שלא עמדת בהם בהמשך חייך.

תרעומת על ריבונו של עולם (ניסיון שלא היה לך סיכוי לעמוד בו, חסד שלא היה, תפילה שלא נשמעה).

ד. ניסיונות (דומים) שעמדת בהם

מה היה הקושי, המשבר, האתגר המיוחד?

מה עשית נכון?

חסד שידעת לקבל.

רצון שנמצא לו תפקיד נכון.

אמת שלמדת על עצמך ועולמך.

אמונה שהנחתה אותך.

גילוי הניסיון כחסד, בדיעבד. איזה דבר מוצלח צמח מן הניסיון?

דמויות מופת: ניסיונות דומים שראית אחרים עומדים בהם: חסד שידעו לקבל. רצון שמצאו לו תפקיד. מה עשו נכון?

ה. עמידה בניסיון

חסד העומד לרשותך. יכולות חדשות שאפשר ללמוד.

אמת שמגלה על עצמך. ידיעה חדשה על מעמדך בעולמך.

מה בקשייך הוא ניסיון משפחתי רב דורי שלא נפתר ונתגלגל אליך או ניסיון לא פתור של החברה שאתה חי בה?

עבודת אלילים עליה צריך לוותר וחטא אופייני שלה ממנו צריך להיפרד.

איזה מעשה הכרחי נתפס כבלתי אפשרי? אינו בך, לעולם לא תוכל/י לעשות?

 מצוות עשה ולא תעשה של עמידה בניסיון.

יעוד אפשרי הנגלה בניסיון הנוכחי.

חזון: האדם שאתה נהיה כשאתה עומד בניסיון.

חסדו של הניסיון, בדיעבד.

תפילה לעמידה בניסיון.

 

                                                                                                ספטמבר 2006