נפילתו של אהוב האלים (מאמר ב"הארץ" – 10.4.14)

 נפילתו של אהוב האלים

יאיר כספי

באביב הזה כולנו בעד בית המשפט והפרקליטות. התעוררנו, כאילו, לגלות את פרצופו האמיתי של אהוד אולמרט: נהנתן, שקרן, מוכר את עירו ובוגד בבוחריו. האלים ההפכפכים הסירו מאהוד המצליחן את ברכתם. הם תומכים בפרקליטות ואנו אתם. כולנו נגד השחיתות השלטונית, כי אולמרט הפסיד.

עד לרגע האחרון לפני פסק הדין, עוד המשכנו לבקש את דעתו, רצינו לקבל משהו מסוד ההצלחה של האיש שאי אפשר להרשיע. אולמרט הוא המייצג האמיתי של כמה מן האמונות והערכים שהלכו ונשתרשו בינינו בעשורים האחרונים. הוא ידע זאת, ומכאן נבעו יהירותו וביטחונו. בסתר לבם, הוא אמר לעצמו, הם רוצים להיות כמוני, או לפחות רוצים שאחד כמוני יעשה בשבילם את העבודה. אני ההתגלמות המושלמת של רוח הזמן והלא מודע הקולקטיבי של הישראלים.

עם של מסתדרים העריץ את אולמרט על יכולתו ללכת במשך שנים על הגבול הדק שבין שחיתות מוסרית ועבירה פלילית, ולא להיתפס. עם של מעריצי עשירים התפעל מיכולתו להשיג הרבה חברים עשירים שמוכנים לחלוק עמו את כספם. עם של אנשים שרוצים לעשות מה שהם רוצים בלי שאף אחד ישפוט אותם, נהנה לראות את חבריו של אולמרט משפילים את הפרקליטות.

אולמרט, המכיר את עמו, לא הפסיק עד ימים לפני פסק הדין להפריח רמזים על האפשרות שישוב לראשות הממשלה בעקבות זיכויו הצפוי. הוא ידע כי כוחו הוא באמונתנו שהוא חוזר להצליח.

עובדי המנצח. אתמול בעד אולמרט, היום בעד הפרקליטות. כמו הצופים בקולוסיאום ברומא העתיקה, פעם נתרגש מגבורת האדם הנלחם על חייו, ופעם נתפעם מכוחה של חיית הטרף הקורעת לגזרים את העבד העלוב.

כמו להקת זאבים המתבוננת בשני זכרים הנאבקים על המנהיגות – אין ערכים כדי לקבוע מי ראוי, יש רק חוק אחד: מנהיגנו הוא זה שקרע לגזרים את מתחרהו. יש רק עבירה מוסרית אחת בעולם החיות: לתת למישהו לטרוף אותך. בזירה נאבקים על חייהם אדם וחיה. החיה גדולה, האדם לוחם מיומן. שניהם מדממים, אין יודעים מי ייצא מכאן בחיים. הקהל עומד על רגליו.

הצופים בריאליטי, כמו החיות, מאמינים שהצדק עם המנצח. הוא אהוב האלים, הוא מה שצריך לקרות. עובדה, נתנו לו לנצח למרות עבירותיו. החטא היחיד בדת המנצח הוא לבחור בצד של המפסידים. לא משנה מה אנשים אמרו על אולמרט, ידענו שהוא ייקח את הבחירות, ולכן כדאי היה להצביע בשבילו. איננו רוצים להצביע בשביל מי שיפסיד שמא נידבק במפסידות.

"אולמרט קיבל מהלומה", זועקות הכותרות, "הפרקליטות חזרה לנצח". לעובדי המנצח יש רק מדד אחד לדעת מה נכון ומי צודק. אם אולמרט היה מזוכה, סימן שבריוני הפרקליטות רקחו מזימה להפיל את המנהיג שהעם בחר, ואם אולמרט הורשע, סימן כי נעלים הם ערכי הפרקליטות. אילו ניצח אולמרט היתה חוזרת ההצעה לאנשי הפרקליטות לתלות את עצמם, כסיום ראוי לתבוסה משפילה שאחריה אין ערך לחיים.

שולה הנביאה. שולה זקן, אשת סודו הנצחית של המנצח, היא הנושאת את בשורת דתנו. היא הכוהנת הגדולה של עבודת המנצח. היא זו שידעה לזהות ראשונה את זה שהאלים אוהבים, ולהבטיח לו נאמנות נצחית. חושיה הנבואיים העלו אותה מדרגת פקידה חסרת השכלה, והציבוה בשער פנתיאון המצליחנים, שעוברים בו תמורת מזומנים. ההמונים ידעו שמקומם בתור ייקבע לפי התשורות שיביאו לה.

"שולה הנאמנה" נעשתה למופת שהורים ומחנכים היו מעמידים לפני ילדיהם למחויבות גדולה מהחיים, למי שהאלים אוהבים אותו. ספרי לנו שולה, מדוע שינו האלים את טעמם? האם סתם כך, כמו שהם נוהגים הרבה פעמים. או שהכעיס אותם ההיבריס של אהוד, שחשב שהוא בלתי פגיע? האם לא ידע שבני אדם מקבלים שוחד רק במזומנים?

זו שגילתה לנו את בחיר האלים היא גם, זו שבחושיה הנבואיים היתה הראשונה שגילתה, שבועות לפני פסק הדין, שהאיש הולך ליפול, שהוא איבד את הגנת האלים, ולכן צריך לרוץ להשיג הסכם עם הפרקליטות. באחת נעלמה כלא היתה נאמנותה הגדולה ונתגלה למה שולה זקן באמת היתה מחויבת: לחזקים.

הכל מחכים לטקס הסיום בקולוסיאום. אהוב האלים לשעבר שרוע על הקרקע, המום מחבטות החוקרים והשופטים. ואז תגיע אשת סודו הנצחית, "הנאמנה תמיד", ותנעץ בלבו את הסכין. עובדי המנצח אינם מרחמים על מפסידים.

אנא דברי אתנו שולה. תני ראיון. גלי לנו על מי להמר בעליון?

חג החירות. האם בני העם העברי, ששועבדו להיות עבדים, לא ידעו כי נידונו לכלות את ימיהם בעבודת פרך? האם העבדים לא הבינו כי הגזירה "היאורה תשליכוהו" משמעה שהם נידונים לכליה על ידי פרעה? למה לא נמלטו ממצרים? מה היה להם להפסיד? או, במלים אחרות, מדוע הסכמנו כל כך הרבה שנים לבלוע את הספין של שליט המשתמש בנו לצרכיו?

יציאת מצרים היא סיפור של מהפך תודעתי. העם העברי במצרים האמין שפרעה הוא נציג רצונם של האלים עלי אדמות, אם לא אל בעצמו. לכן סבלם הקשה של העבדים לא הביא אותם לעשות שום שינוי בחייהם. הם האמינו שהסבל הזה נגזר עליהם בידי מי שהאלים שמו להיות המנצח בתחרות. מכות מצרים נועדו, לכאורה, לשכנע את פרעה לשלח לחופשי את העם העברי. אבל פרעה לא השתכנע. מי שהשתכנע היה העם העברי, שנוכח כי פרעה אינו אלוהים ולא נציגו. העברים נפרדו מעבודת המנצח כשגילו כי יש מעליו סמכות גבוהה יותר, המעניקה להם רשות להיות חופשיים.

היוצאים ממצרים העמידו יסודות לחזון של אנושות שחבריה שווים. חג החירות הוא סיפור ניצחונה של השקפת עולם, שבה עבדות אינה סימן לנחיתות לפני האל אלא רק למצבם של העבדים אצל בני אדם מסוימים. זה היה הבסיס לכינונה של מערכת ערכית שבה אדם אינו נמדד יותר לפי כוחו, עושרו, או מעמדו החברתי, אלא יש לו ערך מתוקף מעשיו הנכונים, שהם אנושיותו. יש מי שיגן על ערכו זה. יש מי שאוהבו גם כשכל סובביו בזים לו.

חג החירות מציין את הרגע שבו נפרדנו לראשונה מחוקי התחרות של להקת הזאבים, מן העיסוק הכפייתי במנצחים: הניסיון לזהותם, לאמץ את גינוניהם, להצטרף אליהם. יש סיכוי לצדק שאינו קשור לכסף ולקשרים. יש אנשים הנאמנים לאמת גם כשזה לא משתלם. יש תקווה ליתום, לאלמנה, לעני, לחולה, לזקן, לעצוב – לאלו שלא הוזמנו לשולחן החברים של אולמרט.

ההישג הזה, למרות שאנו חוזרים ומדקלמים אותו בכל פסח, כבר כמה אלפי שנים, עדיין שברירי. בכל דור קמים אלו שאומרים שלא כדאי להיות תמים, שהכי חשוב לדעת מי הולך לנצח ולעבוד אצלו.

לקריאת התגובות:

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2293039

מודעות פרסומת

הדת הלא מודעת שמנהלת אותך

הדת הלא מודעת שמנהלת אותך

יאיר כספי

יש לך תורת חיים. השקפת עולם. ערכים. רגעים שבהם יש לך אלוהים. מצוות אמת. ידיעת גבול. ולצידם ישנה תורה שבעל פה שלך שאינך מכיר. היא מנחה אותך ברגעים שבם אתה פועל בשרות הדבר שאתה חושב בטעות לאלוהים. רשימה סמויה תלויה לך על הקיר, ואף פעם לא נכתבה. קצת מביש להכיר בה. מה אומרות  מצוות הדת הלא מודעת שלך?  אנו מבקשים להביא למודע תורה סודית שלך שאתה מסתיר מעצמך והיא ההסבר לרוב שיגעונך.

כתוב לך רשימה של חובות או איסורים שלקחת על עצמך בעולמך, ואפשר שאינם מאת בוראך. נסה לראות לאיזה אל שווא מתאימה הרשימה.  מצא היתר או פטור שנתת לעצמך, ואולי הוא אסור לך. מאיזה רשות מדומה עליונה יכולה לבוא כזאת הנחה?

אילו חובות קיבלת עליך בעבודת אלילך? אילו איסורים אתה שומר מפני כבודו של זה שהוא אלוהים בשבילך? מבהיל לגלות כמה אתה משקיע בשרות "אתה" מדומה. לכן אתה נוטה לצמצם את הרשימה. להשמיט ממנה חובות או איסורים שאתה מקפיד בהם. לא תעמוד מול דתך הסמויה בשלמותה על שלא תכתוב לך את כל דיברותיה, כללי יסוד המניעים את התנהגותך. זהה לפחות חמש מצוות "עשה" וחמש "לא תעשה".

בדתה של עובדת "אני העצמאית" יהיה כתוב: לא תהיי תלויה בגבר מבחינה כלכלית. לא תהיי תלויה בגבר מבחינה חברתית. לא תהיי תלויה בגבר רגשית. לא תאמרי לעולם "אני זקוקה לך". לא תכירי כלל צד כזה בך, שעשוי להוביל להסתבכות איומה. החזיקי בידך מכשיר ניווט כדי שלעולם לא תצטרכי לבקש הנחיות. היי הנהגת, ולא זו שמסיעים אותה. החני את האוטו תמיד עם הפנים ליציאה, כדי שתוכלי להסתלק מהר מכל מקום שבו ינסו לכבול אותך. היי זו שיודעת, ולא זו שצריכה לשאול מישהו. היי זו שעוזבת, ולא זו שעוזבים אותה.

האישה העובדת בעצמה את  "האם הגדולה"  מצווה לתת, תמיד. לסלוח על כל רע. לראות כל דבר לטובה. אסור לה לשפוט, למיין, לדרג, לדחות את מי שאינו ראוי. "ראי בכל איש תינוק רעב המבקש את הזנתך", כתוב אצלה. אסור לה להתעמת עם רשעות. אסור לה להיות ריקה. "לא תאמרי לעולם: צר לי, אבל אי לי מה לתת לך". וגם, לא תתני לילד להיפרד סתם. כאילו יש אלוהים במקום שבו אמא לא שרויה.

בספרו הסמוי של עובד "האנשים האלוהיים" כתוב: זהה אנשים מופלאים בכל תחום של החיים. הסתכל איך הם חיים. שאל אותם לסודם. שאף להגיע למדרגתם. הרבה לספר בגדולתם. השווה את עצמך אליהם וזהה בך פגמים. לא תקבל את עצמך כל עוד לא הגעת למדרגתם. לא תשמח בחלקך הזעום. לא תסלח לעצמך על טעויות או פגמים שגיבוריך האלוהיים לא היו עושים. לא תאמין למי שיאמר שכולנו פגומים, לפני אלוהים.

תכליתה של עבודת רישום התורה האלילית הסמויה שלך, היא פיתוח היכולת לזהות, תוך כדי מעשה, את הרגע שבו אתה פונה להתנהל מול אלילך. להעניק לך יכולת לבחור בין עבודתו, להתנהלות מול סמכות יותר גבוהה.

שאלי עצמך: האם הויתור שאני מוותרת עכשיו על צורך יסודי שלי, לטובת הילדים, הוא עבודת "אמא הגדולה"? האם חשדנותי כלפי האיש שעצר אותי ברחוב לשאול דבר מה, היא ממצוות עבודת "האל הרע"? האם אני הולכת לנתק את הקשר עם הגבר הזה רק משום שבדתי כתוב שאסור לי להיות תלויה? האם אני מתעקשת עם הילד על גבול שאינו יכול לעמוד בו כביטוי לעבודת "הילד הרע"? אם אני מוותרת על הגבול הראוי לילד הזה משום שאני רוצה שגם הוא יצטרף לעובדי "אמא הגדולה"?

לאחר שתכתוב את התורה שבעל פה שלך תוכל לענות על השאלות: מתי פנית  לראשונה לאלילך? מה קיבלת ממנו ועל מה ויתרת למענו? זהה את המקומות והזמנים בחייך שבהם אלילך ניהל אותך. נסה להיזכר בצמתים עיקריים בחייך שבהם קיבלת החלטות על פי תורתו. כתוב על יד כל אחד מהם את המחיר: קורבנות שהקרבת בעבודתו.

כתיבת התורה שבעל פה דורשת התמקדות בלימודה ואורכת שבועות וחודשים. כדאי להיעזר במישהו שמכיר אותך. כדאי לכתוב את הרשימה, כל פעם מחדש, הרבה פעמים, עד שהרישום החוזר אינו מגלה יותר כללים סמויים נוספים בדתך.

 לא הקפדנו

עובדי אלילים מאמינים שהאל שלהם הוא האלוהים. אם לא פתר להם עדיין את כול סיבלותם, הם יאמרו כי הסיבה לכך היא שלא הקפידו מספיק בעבודת אלילם. כאשר חייהם מסתבכים והם מוזמנים להתמודד עם חלק בהם שאסור לו להתקיים בעולמם, הם ינסו להתגבר עליו באמצעות עליית מדרגה בהשלמת דמותם הנעלה.

כאשר חולשה שלא טיפלו בה חוזרת ומפתיעה את עובדי "אני החזק" הם ינסו להתגבר עליה במאמץ להיות חזקים יותר. אובדי החופש האישי יגידו שאינם מאושרים כי לא העזו עדיין לפרוש מכול חובתם. עובדי ההלכה חושבים שהקשיים בחייהם נובעים מהקפדה לא מלאה על כל דקדוקי הכשרות בעולם. עובדי הכסף יאמרו שהאושר נמצא בכסף הגדול, שעוד לא נפל בחלקם. עובדי הרוחניות יאמרו כי מידה של סבל נשארה אצלם משום שלא הצליחו עדיין להשתחרר סופית מגופם.

עובדי "אני העצמאי" מאמינים שקשיים בקשר הזוגי שלהם נובעים מחלקים תלותיים שעדיין נותרו בהם. עובד "אני הדגול" יתמודד עם חווית חוסר ערך שעולה בו לפעמים, בעזרת הישגים עוד יותר גדולים. כשמופיע ייאוש קטן אצל החיובית תמיד, היא תתעקש לראות מייד יסוד משמח במה שקרה. הפיה הטובה, כשמופיעה לה פתאום רשעות קטנה, תנסה להתגבר עליה בנדיבות מופלאה.

עונשו הקשה ביותר של עובד האלילים הוא המשך השעבוד לאליל, הנדמה לאלוהים. עד שלא יכריעו לפרוש מאלילותם, הרמזים  ששולח להם בוראם בכל יום על כשלון דרכם הרעה, אובדים, כולם.

 

  

 

שבעה דרכים לזהות אלילים

שבעה דרכים לזהות אלילים

יאיר כספי

 זיהוי האליל האישי מצריך הבנה מסוימת בחומרים שבהם בונים אלילים. לגלות את המילים והתכונות השייכות בלעדית למהות הנעלה. לזהות מתי מייחסים אותן לדבר שאינו משם.

 איננו מסוגלים להבין "כל יכול", "נצחי", "מושלם", המתארים יסודות שלא הוענקו לנו. רמזים ליסוד עולם השונה מבני אדם. הכרת המילים המנסות לגעת בתכונות אלוהיות מאפשרת לזהות את המקום שבו מייחסים בעלות עליהן לבני אדם.

 האלים שלנו הם "חתיכות אלוהים", יסודות ששברנו מדמותו שנודעה לנו, באופן חלקי, והמלכנו על עצמנו, כאל בלעדי.

מהאל הנצחי אנו עושים "אנשים דגולים" שתרומתם, כביכול, תעמוד לכול הזמנים. מידיעת כל יכולתו של האל אנו עושים אנשים חזקים, שיכולים, כך נדמה, להתגבר עבורנו על כול הקשיים. מהאל שנתן לנו עולם וחיים עשינו דמות אדם שמתיימר להיות יכול להעניק שפע שאינו מסתיים.

מן הניסיון שאלוהים מעמיד אותנו בו לפעמים, עשינו "אל רע" שאיננו חלק מן "האל הטוב", ונותן לנו תקווה שיום אחד נוכל לגבור עליו, ולבטל בעולם את הקשיים. משומע התפילה עשינו חלום על אישה שתבין אותנו, ויישמעו אצלה כול קולותינו הסתומים. מן האלוהים שפגשנו בחברותא האנושית עשינו אל קבוצתי שנפרדות אצלו היא חטא.

מהאל המצווה, שהזמין את בני אדם להיות שותפיו למפעל הבריאה, עשינו רב גדול, שיודע תמיד, כך אומרים, מה המצווה. מאלוהים ששבת ביום השביעי עשינו שיטה שמוצאת את האלוהות במקום שבו משתחררים לתמיד מכול אחיזה בעולם המעשה. מאלוהים שברא אותנו בגוף, ומתגלה לפעמים ביצרינו, עשינו אל שפוטר אותנו מחובת הגדילה הקשה, ומרשה להתנהג כמו שאר בעלי החיים.

היכן אתה מאפסן את אלוהים? איפה הנחת אותו? על מה השלכת אותו? 

את האליל הסמוי, שמולו אדם מנהל את עצמו בלא יודעים, אנו מחפשים בשבעה דרכים:

א.  אילו ערכים אתה מחשיב לנעלים?

אלילים מוצאים במקומות הכי גבוהים. אלו שנחשבים קרובים לאלוהים.

מי שעשה מ"נתינה" ערך עליון, אפשר שהוא מנסה, כמו הבורא, להשפיע לעולם שפע ללא גבול. מי שמחשיב "אחריות" כערך הכי חשוב, אפשר שיאליל את התפקיד החשוב שהוא ממלא בעולמו המשפחתי או המקצועי. מי שאמר "אמת" אפשר שיחמיץ את הרגעים שבהם החסד מכיר יותר את הילד שעדיין אינו יכול לשמוע הכול.

אלו שהאמינו בנאמנות ללאום, או בשותפות שווה בין כל בני אדם, כערכים הנעלים ביותר, שיתפו פעולה עם העריצים שעשו מהם עבודת אלילים. האללת השוק החופשי כערך עליון בלעדי, ביטלה את אחריות המדינה להגן על אזרחיה מפני הפיתוי ליטול הלוואות שלא יוכלו להחזיר.

ערכים יפים וראויים, כחלק מהמכלול, שקיבלו מעמד בלעדי, כאילו בהם לבדם נשמע הקול האלוהי, אחראים למעשים עלובים מאד.

ב. מה לדעתך הוא "סוד האושר"?

מה הם המשפטים שאתה חוזר ואומר, על הדבר החשוב ביותר בחיים? שים אותם בתחתית של פסל או מייצג המוצב במוזיאון. איזה דמות תגלם את "סוד האושר" שלך? זהו המושא שמולו אתה מנהל את עצמך. אל שנולד מתוך צרכים שלא סופקו. אלוהים שנדמה כי הוא נמצא בדבר שלא קיבלתי עד כה.

האיש שלא זכה באהבת אמו מאמין שהאושר נמצא באישה שתאהב אותו. אישה שחוותה עוני משפיל בילדותה עובדת ללא הפסקה, כי היא מאמינה שבכסף אתה נמצא. האישה המקדישה את חייה להרזיה אפשר שהיא כמהה לנשיות שלא חלקת עמה.

ג. איזה אל עבדו בבית הוריך?

ישנו אל אחד, לפחות, שאתה מביא עמך מן הבית שבו גדלת. לפעמים הוא נולד מן הערכים שהבית חשב ל"נעלים".

בבית שבו העמידו בראש "תרומה לחברה" גדלה ילדה שגזרה על עצמה להיות צדיקה ואסור לה לעולם לבטא לרגע דאגה רק לעצמה. בבית שבו האלילו "יציבות כלכלית" גדל איש שאינו יכול לעזוב עבודה משמימה, כי מובטחת לו קביעות בה. בבית שבו העמידו לפני הכול את  "אחדות המשפחה" גדלה אישה שאינה יכולה לומר לבתה אמת קשה, שעשויה להותירן באי הסכמה.

לפעמים, בית שעבדו בו צד אחד של ההוויה, מוליד ילדים שעובדים את הדבר ההפוך, כתיקון של חוויה קשה. בבית ששלטו בו חוקים נוקשים גדלה ילדה שמוכנה להקשיב רק לקול הפנימי שלה. בבית שבו נתנו לילדים לעשות כל מה שהם רוצים, יקום ילד אחד, שסבל מהאנרכיה, וימצא לו רב שינהל את חייו.

ישנם בתים שעובדים בהם ערך אחד, כמו יציבות, ונותנים לילד אחד תפקיד לממש את החלום האסור של המשפחה: להיות ילדה מדהימה שדרכה נפרוץ כולנו מן הבינוניות המשמימה.

ד. איזה ערך שהציל אותך בעבר, אתה מתקשה לעזוב?

ישנו אליל שעשית מהצרות שלך. בנית אותו בעצמך במקום הקשה ביותר שהיית בו, ולא היה בו אלוהים בשבילך.  כדי לשרוד המצאת לך חבר דמיוני, כמו למשל אלוהים שמייעד אותך לגדולה, כפיצוי על הבית שבו איש לא ראה אותך. הילדה שגדלה בבית ששלט בו אב עריץ, מאלילה את החופש הגמור, ולא תיתן לאיש להכניס אותה למסגרת, כמו משפחה. היסוד שממנו עשית אלוהים הציל אותך פעם, והיום הוא מקור סבלך.

אנשים שהתאכזרו אליהם בילדותם בוחרים לפעמים להתנהל מול "אל רע". מקטינים ציפיות מן העולם המנוהל על ידי אלילם, כדי לא להתאכזב שוב. מנסים לרצות את הנבל, או מקדישים את חייהם למאבק בו.

איזה פציעה ישנה שלך עדיין לא התאחתה? איזה כאב מן העבר אתה מתקשה לשאת? איזה אליל עשוי להקל עליך את הכאב הזה, גם אם לא יפתור אותו סופית? איזה אמונת שווא מספקת פתרון מדומה לתחושה קשה שעדיין אינך מוכן להכיר בה?

ה. איזה אליל עובדים היום בסביבה שלך?

כל חברה אנושית נוטה להאליל את השיטות שבהן היא בוחרת להתנהל. מאמינה שיש אלוהים במה שכולם עושים. איפה בחייך אתה מנוהל מול הכלל?

אלוהים, כך נדמה, נמצא בטלפון החכם שחייבים לקנות, באופנה האחרונה שכולם לובשים. בתוכנית הטלוויזיה שכולם רואים. במילים שמקובל להגיד עכשיו. בריאות נפשית, אנו מאמינים, נמצאת בנורמליות, כלומר באופן שרוב האנשים מתנהגים.

אלוהים לא נמצא, כך נדמה לך, בדברים שבהם אתה שונה משאר האנשים.  במגבלות גופניות. במשפחה מוזרה שגדלת בה. תשקיע הרבה בניסיון להסתיר את החריגות שלך. לגהץ אותה בעזרת סממנים של רגילות.

ו. מהו החטא החוזר שלך ובשרותו של איזה אל הוא נעשה?

על אילו טעויות אתה נוטה לחזור? היכן אתה נוהג בקביעות להשתמט מאחריות שלך? מתי אתה לוקח אחריות שאינה שלך? איזה השקפת עולם או מערכת ערכית  מרשה לך את חטאך, או אפילו עושה אותו למצווה?

אם את חוטאת בשתיקה אילמת , כשכעס גדול ממלא אותך, אפשר שאת עובדת את "אני המכילה". אם אתה מתפרץ הרבה על אנשים קרובים לך, אפשר שאלילך הוא "זעם קדוש" שחייבים לתת לו ביטוי. אם אתה חייב לבדוק מיילים גם בשבת, אפשר שאתה משועבד לקריירה שלך. אם אתה נחמד באופן מוגזם, גם לאנשים שמרגיזים אותך, אפשר שאתה עובד אל רע, שצריך לרצותו בהתמדה. מי שחוטא, בקביעות, בויתור על צרכיו ורצונותיו, אפשר שהוא מאליל את "החובה הקדושה", תפקיד גדול מדי של עצמו. אם אכילת יתר של ממתקים היא חטאך החוזר, האלוהים שלך כנראה משוקע בוואפל מצופה.

ז. בחר לך אליל מן הרשימה

כול איש היום חושב שהוא קצת אלוהים, בתכונה אחת לפחות שלו. האלים הפנימיים שלנו מוסווים היטב, ומייצגים, כל אחד, יסוד אחד של גדולה כוזבת, שבני הזמן מייחסים לעצמם.

אלילינו מתקיימים בדרך כלל בחשיכה, בלא מודע, בכזב שאנשים מספרים לעצמם על הישגי המין האנושי, כוחם האישי וגדולתם. שלמות שאליה

הביעו, כביכול.

אם לא הצלחת עד כה לזהות את אלילך הנחבא, אפשר שתמצא אותו בפנתאון האלים הקטן של תלמידינו, שאינו רשימה סופית של אלי הזמן, אלא רק מייצג של האנשים הבאים ללמוד אצלנו.

כל אחד מעובדיהם מתנהל מול ערך אחד, שמביא לו הישגים, וחסר יסודות אחרים של דעת אלוהים. יש מתלמידינו שהצליחו להכליא כמה אלים קרובים.

"אני החזק", גיבור הבית, הצבא, מקום העבודה, מתגייס מייד לכל תפקיד ואחריות שימצא. בבית מקדשו אסור לבטא חולשה.

"אני העצמאית" הוא האל הפנימי של זו שמנסה לספק את כל צרכיה בעצמה. היא לא תוכל לומר לאהובה: אני זקוקה לך עכשיו, בלעדיך לא אוכל.

"אני הדגול" הוא רופא, כמעט מושלם, שעומד להציל בהמצאותיו את העולם. אסור לו לומר "איני יודע, איני יכול" אסור לו לבקש עזרה ממנהל המחלקה. אסור לו להעביר מטופל למישהו שאולי יודע יותר.

"אני הטובה"  שואפת להגדיל את רחמה כדי שיכיל בתוכו את כול יתומי העולם. היא מתקשה לשאת רצון, שעולה בה לפעמים, להרחיק ממנה ילדים תובעניים.

"אני המדהימה" מאמינה שחייה נועדו להיות חג ארוך ללא הפסקה. היא מתקשה לשאת שגרה, לקחת משכנתא כדי לקנות דירה שהיא יכולה להרשות לעצמה, ביישוב שלא קוראים בו דברים מדהימים.

"אני החיובית" מנסה להפוך לטוב, בעזרת שרביט הקסמים שהיא אוחזת בידה, כל ייאוש, או אכזבה. אין בחייה מקום לכישלון שאין לו תרופה.

"אני המיוחד" לא נתן לנו, זמן רב, למצוא את האליל שלו, כי לא הסכים שאיזה שהיא אמת, הנכונה לגבי רוב בני האדם, תופסת גם לגביו.

 "אתה המופלא" הוא אל האנשים שלא זכו, לדעתם, למעמד האלילי שמקובל היום לתת לרוב בני האדם. את אלוהיהם ימצאו אצל האחרים, שהם תמיד, יפים מהם, חזקים מהם, חכמים מהם. הם יתקשו מאד לקבל תפקיד שבו יצטרכו לעמוד לרגע במרכז, מתוך פחד שיתגלה שאין בהם אלוהים.

עובדי "אתה הרע" מתקשים מאד לשאת קשיים "לא צודקים" בעולמם. הם מניחים את ניסיונות חייהם על דמות רעה, ומקווים להיפטר מהם דרך סילוקה מעולמם.

עובדי "הילד הרע" שמו אצלו את כל מה שלא בסדר אצלם, ואסור להכירו. הם עוסקים ללא לאות בתיקונו של הילד הבעייתי, שהוא, כך הם מרמים את עצמם, הקושי העיקרי בעולמם.

זיהוי האליל שאנו עובדים מסובך גם לאחר שקיבלנו את כל הכלים. כואב לראות את כזב אליל הבית, שאותו המשפחה עובדת מספר דורות. קשה לקבל כי ערך או כלי שפעם עשה לנו שרות גדול, או אפילו הציל אותנו, הפך מאוחר יותר לבית כלאנו. קשה לוותר על התקווה לאושר גדול שיבוא עם מימושו המלא של "האני האלוהי" שבי. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להבחין שהנורמה החברתית שאנו שייכים אליה היא לפעמים אמונת שווא. אדם לא ממהר לחשוף אל כזב המתיר לו את חטאיו. לפעמים יתקשה מאד לוותר על התרופה היחידה שהוא מכיר המשכיחה מעט את כאביו.

 

האם סבלי הוא עונשי או ניסיוני? הרצאה של ד"ר יאיר כספי, עכשיו ב youtube

האם אני סובל בגלל משהו שאני עושה? או שהסבל הזה הוא קושי שהוטל עלי לשאת? ההבחנה שהמקרא עושה בין "עונש" ו"ניסיון" הכרחית לפתרון. אם אני עושה את זה לעצמי, צריך לגלות מה אני עושה ואיך נפרדים מן המעשה הזה. אם ייסורי הם ניסיון, כדאי לגלות מי הטילו עלי ומה יהיה פתרונו. הבלבול בין השניים הוא הגורם העיקרי לסבל מתמשך וחוסר התקדמות בטיפול. לאחריה הכרחיים כמובן העמידה בקשיים, או שינוי ההתנהגות.

הרצאה שנשא ד"ר יאיר כספי, מנהל "פסיכולוגיה ביהדות" בישיבה של הרב עדין שטיינזלץ בירושלים.

http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc

הדבר שאתה חושב שהוא אלוהים

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"

עבודת אלילים חלק א': הדבר שאתה חושב שהוא אלוהים

יאיר כספי

לכל איש ישנו דבר אחד לפחות שעליו יחשוב כאלוהים, והוא אינו. אלוהי השווא עשוי להופיע בתודעה כסמכות עליונה וחלק נכבד מחיינו יתנהלו מולו.

עבודת אל השווא, הנעשית הרבה פעמים באופן לא מודע, היא המענה לשאלה: למה איני יכול להפסיק לעשות מעשים שמזיקים לי. מה מונע ממני לעזוב מקום שבו משעבדים אותי. המקום והמעשים הכפויים עלי נדמים לי כתפקיד חשוב שקיבלתי מאת אדון עולמי. לפני שאוכל לעזוב את מצרים שלי, צריך לזהות את הפרעה הפנימי.

קיומו של אליל סמוי הוא גם המענה לשאלה: מדוע איני מוצא אלוהים למרות שאני רוצה. כשאתה חושב שאתה גדול מכל, מקומו של בוראך תפוס אצלך. הוא לא ימצא אם לא תצמצם את עצמך.

"עבודת אלילים" היא השם העברי להשקפת עולם מוטעית, אמונת שווא, המקום שבו אדם מבזבז את חייו. היא הסבר התורה לשיגעון האנושי. להתנהגות כפייתית. לעבריינות. היא הורסת את המחזיקים בה, יחיד וחברה. גוזלת מהם צלם אדם. מכלה את חייהם במאמץ שנידון לכישלון.

כדי להבין למה אנו מממציאים לעצמנו אלי שווא, צריך לדעת תחילה דבר על אל אמת, מושאה של הכמיהה האנושית, ולהכיר את הקשיים בקשר איתו. עבודת אלילים התחילה בדעת אלוהים. בניסיון לחקותו. להבין את סוד יצירתו. את יסוד הנצח שלו. את האפשרות להתעלות למקומו. האלהה עצמית מתחילה בקנאה באל על כל יכולתו. באשליה שהגענו, בעקבות התפתחותנו, לרמתו. במזימה להחליפו.

קשה  לאדם לעמוד לפני בוראו. להתמודד עם תביעותיו. להכיר בנחיתותו לפניו. ברצותו להשתמט מאתגריו יהפוך איש את הנשגב לאחד מן הדברים שהוא מכיר ומבין. יקטין את תביעותיו, וייחס לעצמו תכונות של אלוהיו. 

אבותינו הקדמונים, הציידים-לקטים, ששמעו את קול האל המזמין אותם לחקות את יוצרם, ייחסו את הקול הזה לעץ, לאבן, לחייה, או לאש, הדוברים אליהם.

יורשיהם, חלוצי החקלאות הקדומה, הניחו את האל ביסודות חייהם: בשמש, בגשם, בנהר הגדול, בכוח הפריון והלידה, בשאול שאליו, כך חשבו, הולך אדם לאחר מותו. פיצול האלוהים הקל על ההסתדרות אתו. הולכים למקדש היסוד האלוהי שאותו צריכים היום.

כשקמו הממלכות הראשונות הועברה האלוהות לשליטיהן, שנדמו לנתיניהם כגדולים מהחיים.

התפתחות אמונת הייחוד השיבה את האל למקומו הנשגב והנעלם. אבל מהר מאד התעייפו המאמינים וחזרו ושמו את האלוהי באנשים הקדושים שגילו אותו, בספרים הקדושים המכילים את סיפור מפגשנו איתו, או במנהגים דתיים "נצחיים" שביטאו פעם את ידיעתו.

ההשכלה ותורות החיים המודרניות, שהחליפו את הדת, מצאו את האלוהות באמת המדעית, בערכי הלאום, בשיוויון המוחלט, בזכויות הפרט, בשוק החופשי, ברופא שהוא "המומחה הגדול בתחומו".

היום, כל הורה יודע שתפקידו הוא למצוא בילדו לפחות דבר אלוהי אחד: גאון או נדיב, מופלא בקישוריו החברתיים, אמן דגול, ספורטאי מדהים. בדמוקרטיה הפוסט מודרנית האלוהות נמצאת אצל כל אחד.

אפשר להיפרד מן האני האלוהי. הוא אינו הכרחי. גדולה שהענקתי לי בטעות. אלוהות שייחסתי לעצמי כשלא היה אלוהים עמי. חטאו של האיש שחשב שיוכל לשפר את העסקה שהציע הבורא ליצוריו: למנוע סופית את חוסר האונים והכאב.

נכונות להיפרד מעבודת אלילים העניקה לתלמידים בתכניתנו, שסיפוריהם מובאים כאן, אפשרות לעשות בחייהם שינויים שנידמו כבלתי אפשריים. פרידה מעבודת אלילים אחראית לתהליכי התיקון הגדולים ביותר שראתה ההיסטוריה האנושית. ליכולת להשתחרר משעבוד לעריץ אכזר, שנחשב אלוהים, בטעות.

 

שאלונים למסלולי העבודה העיקריים של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות

השאלונים בקיצור: מסלולי העבודה העיקריים של התכנית

ד"ר יאיר כספי

 הודיה יומית: חסדי היום. חסדי התקופה האחרונה.   

 חשבון נפש (התחלת עבודה בנושא חדש. סיכום מצב).

חלק א': חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

חלק ב': רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים. ניסיון שעלי לעמוד בו ומצוותיו.

שאלון שמחה: (למידה מהצלחות וימים טובים) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שאני עובד, מצוות "עשה" ו"לא תעשה" בעבודתו, מחירים (קורבנות) בעבודתו, ניסיון לא פתור המונע פרידה ממנו, האליל כערך חיובי.

לעבודה יומית: איפה עבדתי היום את האליל ומה עשיתי בשרותו? איפה נפרדתי ממנו?

 תפילה חופשית (חידוש רצון ותקווה: מה עוד לא קיבלתי מאלוהים. לעבודה יומית).

  1. מה אני רוצה.
  2. חנות הקסמים: בקשתי המדויקת.
  3. בית המקדש: בקשה שרק אלוהים יכול להיענות לה.

שאלון ניסיון קצר

  1. הניסיון הלא פתור: אמת או רגש שאני מתקשה לשאת.
  2. הפתרון המדומה.
  3. ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי.
  4. מקומות או דרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה.
  5. פתרון הניסיון: באיזה מעשה אעמוד בו.

שמונה עשרה קצר (לאחר גילוי החטא והניסיון הלא פתור)

  1. השב אותי:
  2. סלח לי:
  3. גאל אותי:
  4. רפא אותי:
  5. חדש בי:

מדרש מצווה (משימה או מעשה נכון לעתיד לבוא).

  1. חסדי: אפשרויות, רשות או פטור.
  2. רצוני ויצרי הרע – מה נכון בהם.
  3. שקר ואמת.
  4. מה יהא חטאי, מה יהא עונשי.
  5. עבודת אלילים.
  6. ניסיון לא פתור.
  7. מצווה.

עבודה יומית: הודיה ותפילה חופשית, זיהוי רגעי עבודת אלילים ופרידה, 18 קצר.

פתרון התלבטות: חשבון נפש או מדרש מצווה. 18 קצר.

עבודת עומק על נושאי יסוד: חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא, תפילה חופשית לגילוי היסוד החסר, שאלון עבודת אלילים, שאלון ניסיון, שמונה עשרה קצר, מדרש מצווה לתכנית פעולה. חזרה לפי הצורך על שלבים.

                                                                                                                                                                                                      

 

 

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

יאיר כספי

פרק א

שקר ואמת:

סיפרתי לעצמי כי מה שיש לי עם אשתי היא מריבה משפחתית. חוסר הסכמה. כך נראים נישואים. רבים, מאיימים, משלימים. וגם שיקרתי לעצמי שנחמה תתרכך עם השנים. שסבלנותי ויכולתי להכיל את כעסיה תרגיע אותה.

האמת היא שחייתי תחת איומים בלתי פוסקים של נחמה לשבור את המחשב שלי, כלי עבודתי. איומים לדווח לוועד הישוב על מעשים לכאורה פליליים שלי. איומים לנתק אותי לתמיד מבנותי. האמת היא שהייתי קורבן של טרור.

 חטא ועונש:

חטאתי בשתיקה. באיסוף השברים של כלי הבית שנחמה הטיחה ברצפה. חטאתי בהתחייבות שקיבלתי על עצמי לדווח לה על כל שיחה שאני מנהל עם אישה שלא בנוגע לעבודה. חטאתי בניסיון להבין את האלימות של נחמה. במאמץ להסביר לסביבה את הסיבות להתנהגותה המשפילה. ועונשי היה הפחד שהלך וגבר שהיא תגשים את איומיה ואשאר בלא דבר.

עבודת אלילים: יוסף הצדיק

התנהלתי, בלא מודע, מול דמות נעלה של עצמי, "יוסף הצדיק". יוסי המעורר התפעלות של חברים ועמיתים לעבודה  מיכולתו  לשאת אישה נוראית. לא כועס, לא מתפרץ. דן את זוגתו  תמיד לכף זכות. סולח בלי גבול. האמנתי שאם אצליח להשלים את עצמי, להיות איש המכיל את אשתו ואוהב אותה אהבה שאינה מותנית, ירפאו פצעיה והיא תוכל לוותר על הזעם והחשדנות.

ניסיון לא פתור:

ניסיוני היה גילוי חולשה  שלא רציתי להכיר בעצמי: נגמר כוחי להכיל. היה בי כעס הולך וגדל ורצון לעזוב את נחמה ולהקים לי בית אחר. ניסיוני היה לדעת שיוסף הצדיק שניסה לתקן את נחמה באהבתו, נכשל ואפשר שאינו צדיק כל כך גדול.

מצווה ושכר:

משויתרתי על האשליות שלי לגבי  כוחי המופלא, נגלה לי תפקיד שהשתמטתי ממנו לפני כן. אסרתי על נחמה להיכנס למחשב שלי ולגלות עם מי אני מתכתב. ביטלתי את ההיתר שנתתי לה בעבר להוציא את זעמה עלי כלי בית. הפסקתי לאסוף שברים. לא הייתי מוכן יותר לסבול שום איומים. או ניבולי פה, או השפלות, מכל סיבה. אסרתי עליה  להשמיץ אותי באזני בנותינו. הודעתי לה כי סצנה שלה במקום עבודתי תסיים את נישואינו.  לראשונה מזה זמן רב ישנתי לילות שלמים. נחמה הבטיחה לא לאיים. ראיתי אותה עוצרת את עצמה מספר פעמים. היא ביקשה, עם דמעות בעיניה, שלא אעזוב.

פרק ב

התיקוןשהחל להבנות בין נחמה לביני התמוטט ונפסק באחת כאשר נחמה גילתה שבנסיעת עסקים לפני שבע עשרה שנה, הייתי, לרגע, עם אישה זרה.

היא לא גילתה בכוחות עצמה. יום אחד, כשמאנה להיענות לי, אמרתי לה "יש עוד נשים בעולם". כשדרשה הסבר  סיפרתי לה על מפגש חד פעמי מן העבר. נחמה דרשה שאעזוב את הבית מייד. הלכתי עם מזוודה. חזרתי לאחר כמה שעות. אמרתי כי זהו ביתי, ואם היא רוצה, אישן בחדר השני.

יצר רע:

רציתי להשפיל את נחמה. לתת לה הרגשה שאין צורך בה. שאיננה אישה. במשך שנים אני מחלק לה רמזים על נשים אחרות, טובות ממנה.

שקר ואמת:

שקר: יוסי הצדיק הוא איש ישר מאד שמספר לאשתו הכול.

אמת: אני בוחר בקפידה חלקי מידע שיוציאו אותה מדעתה.

חטאים:

לחלק לנחמה, כאילו בלי משים, רמזים על נשים שיש לי בהן עניין. לתת לה להתפרק ולא לעצור אותה. לרוץ לחברים או בני משפחה ולבקש שיצילו אותי מן המפלצת שאיבדה שליטה.

עבודת אלילים: נחמה הרעה

את אשתי הרעה עבדתי בשלוש מצוות "עשה" ושתי "לא תעשה" שעליהן הקפדתי:

1. התגרה בה כדי שתיחשף המפלצת המסתתרת מאחורי האישה שהכול חושבים שהיא נחמדה ("המזכירה החדשה שלי ממש מבינהאותי").

2. תן לה להשתגע וליפול באופן חופשי למדרגה הכי נמוכה, כשאתה כל הזמן נחמד נורא.

3. בקש הזדהות והצלה מחברים, מטפלים, בני משפחה.

4. לא תשים גבול שירסן אותה ויחזיר למקומה השפוי.

5. לא תזכור את נחמה הטובה, את ימי הקרבה והאהבה.

יוסף הצדיק ונחמה המפלצת ירדו משמיים יחדיו. בצעדי ריקוד של הרס הדדי. הוא תוקע לה מרפק בצלעות. היא דורכת לו על האצבעות. היא משפילה אותו עד עפר ונותנת לו אפשרת להתעלות למדרגות חדשות של צדיקות. הוא מנקה את הרוק שירקה בפניו ומספר לחבריו שלא התכוונה באמת.  רקדנו כך, כל הדרך לבית הקברות.

ניסיון עבר שלא נפתר:

אמי הייתה אישה אנוכית שאסרה עלי להכיר את צידה הרע.  היא תבעה ממני להכיל, להבין, לקבל ולסלוח לה. להיות הצדיק שלה.  אני עדיין מנוהל מולה. מנסה, לכאורה, להציל אישה בצדיקות. מטיל על נשים בחיי לחיות בשבילי את אמי הלא פתורה. חושף אותן בכל נבזותן ועושה תכניות לחסלן.

אמי אסרה עלי להיות כמו אבי, שפרנס אותנו בכבוד, אבל תואר על ידה כאיש אכזרי. היא אסרה עלי להיות מרוכז בצרכי, כמו שתיארה אותו. היא אסר עלי לכעוס עליה, כמותו. הייתי חייב להוכיח שוב ושוב לאמי שאין בי שום דבר מאבי ואין לי כוונה ללכת בדרכיו, כלומר להיפרד משליחותי להיות הצדיק של אמי.

הגיע הזמן לעלות לקברו של אבי ולומר לו: כמוך אני. גבר שרוצה לדאוג לעצמו. תוקפני, כשאין לו ברירה. רוצה אישה שתתמסר לו. שונא נשים שרוצות יותר מדי. שחושבות שמגיע להן התחשבות רבה מצידי.

פרק ג'

חסדים:

חסדי הייתה קבוצת העבודה, שלא התפתתה לתדמית הצדיק שלי. ועימתה אותי עם יצרי הרע. גילתה לי את הדרכים שבהן אני ממפלץ את אשתי. חסד היה רשות שגיליתי ממך להרגיש את זעמי. את המשאלה להיפרד מן האישה המתעמרת בי. חסדי הוא רשות ממך, שהייתה בעולמי ולא ידעתי אותה, להיות כמו אבי. כועס. שם גבול. דורש כבוד. מצפה  להתמסרות אלי.

גבול שקיבלתי על עצמי: 

קיבלתי על עצמי לא לגעת בפצעים של נחמה. קיבלתי על עצמי לא להוציא את דיבתה רעה.

אבל גם לא לתת לה  לבלוש אחרי. לאיים, לחקור, להעליב. קיבלתי על עצמי לשמור על כבודי. וקיבלתי על עצמי לא לגלגל על מישהו את התפקיד להציל אותי מאשתי.

ניסיון שעמדתי בו:

השבתי לעצמי את רשעותי, שהייתה מאופסנת אצל אשתי. למדתי להכיר את יוסי הנבל כיסוד חיוני. מתקומם כשדורכים עלי. כועס בשבילי. מחבר אותי לאבי. משחרר אותי מן התלות בנבלים שמסביבי.

תפילה:

ביקשתי ממך מקום בעולמך ליוסי "הרשע". שחושב על עצמו. על צרכיו. ועל גבולו. ביקשתי ממך דבר שלא קיבלתי בבית הורי – לגלות שיש בעולמך כבוד וחיבה לגבר כזה. גבר שדוחה תפקיד שמטילים עליו, ואינו שלו. גבר שלוקח מתוך מה שמציעים לו רק את מה שהוא רוצה. גבר שאינו מנוהל מול המוזרויות של אשתו. לא סופג. לא מסביר, ולא מצטדק. ביקשתי ממך אישור שהגבר הזה מייצג אותך. מוסמך, בשמך, להוביל משפחה.

מצווה ושכר:

מצוותי הייתה המסע הזה, הפנימי, שבו לא השארתי אבן אחת במקומה הישן אצלי. מצוותי הקשה הייתה  פרידה מעצמי ובשרי – הצדיק, אני. ויתרתי גם על התפקיד שנתתי לאישה להיות אויבתי. ונהייתי מוכן, בהדרגה, להעביר לך את הפיקוד על עצמי. ושכרי הוא אישה שסומכת עלי, הולכת עמי,

מוותרת על התחרות. חושבת שאני יפה.