איך אמונה מרפאה : הפסיכולוגיה של מקורות היהדות

איך אמונה מרפאה: הפסיכולוגיה של מקורות היהדות
ד"ר יאיר כספי


אבדן האמונה כמשבר פסיכולוגי
הרצון להאמין הוא מן הצרכים האנושיים העמוקים ביותר. בויתור עליו אובדת גם תקווה לאמת גדולה, לדרך ברורה, לסיכוי להישמע, ונזרעים גרעינים של ייאוש קיומי שהופכים בהמשך לסתם דיכאון ממקור לא נודע.
הויתור על האמונה השאיר את האדם המודרני, בסופו של דבר, ללא ייעוד, מלבד השאיפה להיות "נורמלי", כמו כולם ולא לסבול. האיסור על הסבל אינו מאפשר לו לעתים לעמוד בקשיים שאי אפשר בלעדיהם לממש תפקיד חשוב.
פיטוריה של הסמכות העומדת מעל לאדם ערערו את הסמכות ההורית, המתחילה מסמכות שהורים מקבלים על עצמם וממנה מאצילים תפקידים לילדים. ילדים שלמדו כי אין למבוגרים סמכות שחובה עליהם להישמע לה, לא נשמעו להם.
הביטול ההדרגתי של כל האיסורים שהיו מוטלים על התנהגות אנושית הוליד אנשים ללא גבולות, ופחד גדול, מפני עצמם. מפני מה שהם עוד מסוגלים לעולל. ומפני האחר החשוד, שכמותם, אין לו אלוהים.
כשנחסמה אפשרות האמונה הלכו אנשים לחפש אלוהים באדם. התרבות שפיטרה את אלוהים ושמה את האדם במרכז עולמה אינה מצליחה לרפא אותו ממחלת התקופה: הפרעת אישיות נרקיסיסיטית, תחושת חשיבותו המוגזמת, תביעות השלמות שלו מעצמו, דרישתו לשליטה מלאה בעולמו. התביעה של האדם מעצמו וזולתו להיות "אלוהיים" אחראית להרס של הרבה יחסים אנושיים.
תכניתו של האדם לשלוט בכל מחיר בעולמו ובתודעתו עשתה אותו משועבד לאמצעים המאפשרים לכאורה שליטה כזו –  טכנולוגיה, שלמות אישית, נעורים נצחיים, חומרים פסיכואקטיביים ועוד . כדי להשתחרר משעבודו הוא צריך למצוא מחדש סמכות אחרת יותר גבוהה מאלו שהמליך על עצמו. כדי להשתחרר מפרעה, סמלם של כל עריצי העולם, היה צריך תחילה למצוא אלוהים, ולהיווכח, באמצעות אותות ומופתים, שפרעה קטן על אלוהים. ואחר כך עוד ללכת דרך ארוכה במדבר ולקבל תפקידים חשובים.

הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הנחות יסוד
למקורות ישראל ישנה פסיכולוגיה משל עצמן. היא מתחילה מגילוי של רצון העומד ביסוד המוטיבציה האנושית: לדעת אלוהים ולגלות מה הוא רוצה מן האדם.
האלוהים שלנו נמצא בזיכרון ישן. בשיחה שהחלה מזמן. פגישות שנתקיימו. קולות שנשמעו. מעשים שנעשו מולו, גם אם לא קראו לו בשמו.
לשיחה הפנימית שאדם מנהל עם עצמו ישנו שותף לא נודע שאפשר ללמוד להכיר ולקבל ממנו הדרכה. הוא "האובייקט" של העצמי, זה שמולו הוא בונה את עצמו. אימא ואבא היו מתווכים, יותר או פחות טובים, "אובייקטים של מעבר" בלשון השפה הפסיכולוגית האחרונה.
דפוס היחסים שנקבע עם שר ההוויה בשלבים הראשונים של ההתפתחות, הוא מה שמועבר לבן הזוג, לילדים, למטפל, לשאר העולם. וגם ההפך: ביחסינו עם בני אדם משמעותיים אנו לומדים על כוונותיו של אלוהים.
תכנה העיקרי של השיחה עם הוויה הוא תפקיד שאדם מקבל ביחד עם אפשרויות לממשו. מילוי התפקיד מזמין קבלת מחויבות מעשית בעולם. אשרי האיש שגילה את מקומו ומילא את תפקידו. כי זה, אומר קהלת, כל האדם.
קבלת התפקיד כרוכה בקשיים. נדרשת עבודה רבה. נגלה בה מעמדו המוגבל של האדם. לכן לצד רצונו של האדם לגלות את ייעודו, יש גם רצון למרוד בו. למצוא אלוהים אחרים שיתן לנו תפקידים יותר קלים.
המרד מצליח לפעמים להביא הקלה זמנית, אבל סופו כשלון. זהו אחד מיסודות סבלנו בעולם: החטאת התפקיד, בשוגג או במזיד.
יסוד שני של סבל אנושי הוא מקרה שאינו תלוי באדם: פציעה. משבר. מקום של אלוהים חסר. בלי חסד. בלי רחמים. בלי הדרכה. לחוויה הפוסט טראומטית קוראים אצלנו ניסיון שלא נפתר. קושי שהוטל עלינו לעמוד בו מסיבה שאפשר ולא תיוודע,  ועוד לא גדלנו אליו, כאתגר.

מקורות ישראל בפסיכותרפיה: תכנית טיפול
היסודות ל"פסיכולוגיה של מקורות היהדות" נבנו במהלך כארבע עשר שנים של מחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה: טיפול אישי מובנה קצר מועד העוסק בחמישה שלבים של גילוי תכנים לא מודעים, לימוד מיומנויות פסיכולוגית ועשיית שינויים התנהגותיים:

גילויים מכוננים ומעצבים
האמונה הלא מודעת: דעת אלוהים כזיכרון לא מודע של אמת שנתגלתה, חובה שלא נודע מקורה, נדיבות מופלאה, ידיעת גבול שאסור לעבור, בטחון במקום נורא.
הכרת היכולת: גילוי אפשרויות שידענו לראות, רצונות אמת שהעזנו להקשיב להן, מעשים נכונים שידענו לזהות, ניסיונות קשים שהתגייסנו אליהם, ואלוהים שמולו התנהלנו בכל זאת.
התגלות מן העבר: מפגשים מכוננים עם אנשים שהיה להם אלוהים. היו נאמנים לאמת גם כשדרשה מעשים לא משתלמים. התחלקו במה שקיבלו כאילו הם יודעים מקור שאינו נגמר. התעקשו עמנו על חובתנו גם כשסכנה את אהבתנו להם. סלחו חיכו לנו כאילו הנצח עומד לרשותם.

געגועים רצונות וניסים
ג�
�גועים לאלוהים: גילוי הרצון להאמין. ספקות, קשיים, ואיסורים פנימיים ותרבותיים.
עילויו של רצון לתפילה הנושאת ומרוממת את היחיד ושומרת על תקווה רחוקה.
בקשת הנס כביטוי של צורך חיוני וכוח מניע לשינוי פנימי הנדמה כבלתי אפשרי.

קבלת תפקידים
גילוי מעשה נכון: מציאת אחריותו של היחיד בענייניו השונים. גילוי חובה הצומחת מקבלת אפשרויותיו, פטור מאחריות שאינה שלו,  הקשבה לרצונו, ידיעת אמת, והכרה בגבול שאותו אסור לעבור.
ארגון מחודש של תחומי התנהגות על ידי גילוי וקבלת מערכת של מחויבויות, כיסוד לתורת חיים.
התפקיד העיקרי:  מיון חובותיו העיקריות של אדם וגיבוש סדר עדיפות. גילוי עיקרי משימותיו שהתרכזות בהן מונעת מן העיסוק בטפל להשתלט על עולמו.

פרידה מאלוהי שווא
טעויות חוזרות ומקורן בשעבוד כפייתי להשקפות כזב לא מודעות. זיהוי הקונפליקט הפנימי, תחושות חובה סותרות, עשיית דברים והיפוכם או שיתוק הבאים מהתנהלות מול שני מקורות סמכות. למה קיבל אצלנו בלי משים מקום של אלוהים?
פרידה מעבודת אלילים: ויתור על הבטחות השווא של עבודת אלילים: גדולה, שלמות, שליטה מלאה בחיים ועוד. פרישה ממעשים הנעשים בשרותה. פרידה משותפים לעבודתה.

עמידה בניסיון
הניסיון הלא פתור: מקומות וזמנים שבהם אנו חשים אבודים, מוצפים, מתפרקים או נמנעים כביטוי של משבר שלא נפתר. זיהוי האתגר שאליו אין מתגייסים.
ניסיון עבר שלא נפתר:  זיכרונות טראומטיים חוזרים ואין בהם אלוהים, אין חסד, אין אמת, תפילה לא נשמעת, אין רחמים. מקום בו שיקרו וחטאו לנו ואנו נשלחנו לשאת בכל העונשים. מקום אובדנה של האמונה.
עמידה בניסיון: קבלת הפגיעה כאתגר. גילוי יכולת לעשות את הבלתי אפשרי, לכאורה. חידוש היכולת לרצות, לבקש, לקבל ולעשות מן המקום השבור. קבלת ייעוד הנגלה במשבר. גילוי האפשרות לסלוח לאלוהים ולכל האדם ולהמשיך הלאה משם.
הטיפול בכלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים מזמין עשיית שינוים מרחיקי לכת. הוא חופף בחלקו לתכנים בשיטות פסיכותרפיה ידועות אך מוסיף עליהם משמעות חדשה ליסודות ישנים: ברכות, תפילות, מצוות, מאבק בעבודת אלילים ועמידה בניסיונות קשים.

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)?

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)
דעת אלוהים כחווית יסוד פסיכולוגית

ד"ר יאיר כספי

אמונה או אבדן אלוהים היו שני ההסברים העיקריים לכוחות או משברים שאינם נפתרים בחיי אדם במשך אלפי שנים של מסורת יהודית, מוסלמית ונוצרית. בתחילת המאה העשרים הוצא אלוהים מן הטיפול הפסיכולוגי(וגם, בהרבה מקומות, מהחיים בכלל).

בסוף המאה העשרים, למרות תפוצתם הרחבה של שיטות טיפול פסיכולוגי שונות, הייתה בכל עשור עלייה מתמדת בעולם המערבי בשעורי הדיכאון, החרדה, הפרעות האישיות, ההתמכרויות, והתפרקות המשפחה. נדמה שמשהו חסר בטיפול ששם את האדם במרכז העולם ועשה אותו חשוב מדי. מין ילד כזה שמגיע לו הכל ואסור לדרוש ממנו כלום. כי הערך העליון של הטיפולים כולם אומר שאסור להיות שיפוטיים.
האם אפשר שפיטוריו של אלוהים היו מוקדמים מדי? האם אפשר שהאדם עוד לא הגיעה למדרגה שאפשר לסמוך רק עליו? האם אפשר שיש לו לזקן, עוד כמה דברים לתת לילדיו?
לפני כעשרים וחמש שנה יצאתי לחפש לי אלוהים, לעצמי, כשותף ומנחה לתהליך התיקון שלי. עשור לאחר מכן החיבור שבין מחשבת ישראל לפסיכותרפיה הפך להיות מקצועי העיקרי.
את היסודות לפסיכולוגיה של מקורות היהדות  בניתי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות שבהן עסקתי במחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה. טיפול שבו יחסי ההעברה – התפקידים שהמטופל נותן למטפל או משליך על דמויות משמעותיות בחייו, מספרים את סיפור יחסיו הלא מודעים עם אלוהיו. תיקון יחסיו עם אלוהים הופך להיות המפתח לתיקון יחסיו עם עצמו ואחרים.
איך מזמינים אלוהים להיות שותף לטיפול?

מגלים את האל הלא מודע שיש למטופל. זה שמולו הוא מתנהל. מקשיבים לשיחה הסמויה עם אלוהיו. מזהים את ההשלכות השונות שיש למטופל עליו: יסודות של אמת ויסודות של כזב. למשל, למטופל שהיה לו אב אכזר יש אלוהים מחמיר. מטופל שהוריו התעלמו ממנו בטוח שאלוהים אדיש לעולם. מתחילים לעשות תיקון לדמותו של האל מתוך חומרים שסיפקו לנו מקורות ישראל.
עושים חיבור בין שעבוד קשה לעריצי שווא בחיי המטופל ובין סמכות של אלוהים שניתנה להם. מצביעים על יומרת הכזב של העריץ להיות כל יכול ואדון עולם.
מזהים רגעים בסיפור חייו של המטופל שבהם העז להאמין, והלך בעקבות אמונתו, ושמים לב לשמחה הגדולה שבאה בעקבות מעשים נכונים ועמידה בניסיונות קשים.
ומה עם מטופלים שלא מסוגלים להאמין? (אלו שלא רוצים להאמין לא יגיעו לטיפול כזה).

מי שרוצה להאמין ומתקשה מוזמן לחפש את מחסומי האמונה שלו ולהתמודד עמם. חלק מן המחסומים חיצוניים: כדי להאמין צריך להתגבר על איסוריה של תרבות שאומרת לאדם להאמין רק בעצמו ורואה ברצונו למצוא אלוהים ביטוי מבייש של צרכים תלותיים.
יש מטופלים שצריכים להתגבר על הכעס שיש להם על אלו המתיימרים לשווא לייצג אלוהים בעולם. ועל הפחד שאמונה תאפשר לנציגיו הכוזבים של אלוהים לבצע עליהם השתלטות עוינת. במובנים אלו זהו מסע של אמונה חופשית עם ביקורת דתית.
מצד שני כדי למצוא אל אמת צריך להגבר גם על פיתוייהם של מוכרי רוחניות, המשווקים אלוהים שאפשר לקנות ולהשתמש בו איך שרוצים.
ובעיקר צריך להתגבר על איסורים פנימיים: על הקושי להזדקק מאד. על הקושי לקבל את המעמד האנושי המוגבל. ועל פציעה ישנה, זיכרון שנחווה כבגידתו של אלוהים.
ניסיתי להביא בדברים הבאים מבחר של חוויות יסוד ואפשרויות הנפתחות כאשר יש אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל). אלוהים מופיע כאן בתארים ובתכנים העיקריים שבהם הוא מתואר במקורות ישראל: מקרא, תלמודים, הלכה, חסידות, ספרות עברית. זו היא הזמנה למפגש ישיר, ללא מתווכים, שבו אלוהים נדרש באופן חופשי על ידי המטופלים והקוראים לתפקידינו וקשיינו היום (עוד בנושא זה ניתן לקרוא בספרי "לדרוש אלוהים").
למה צריך אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל)?
כי הוא מרשה לי להיות עצמי

אמי הייתה זקוקה לי בתפקיד אלוהי. בעקבות זאת למדתי לקחת תפקידים גדולים מדי על עצמי. למזלי, אלוהים לא צריך אותי בתפקיד אלוהים. ולכן הוא יכול לשחרר אותי
מן הדרישות העצומות שלי מעצמי: להבין הכל, להגיע לשלמות, לשלוט לגמרי בחיים, : להיות דגול. כשאני מחזיר לו את התפקידים האלוהיים שלקחתי על עצמי אני משתחרר סוף סוף מן האשמה על יכולתי המוגבלת וכשלונותי הבלתי נמנעים. רק כשאני משיב לאלוהים את הגדולה, הנצח, השלמות והשליטה בכל, אני מגלה את הרשות והחופש שהוא נותן לי להיות סתם אדם.
כי הוא מקדש את אהבתי

בעבר היו לו לאדם שני שותפים לחייו: אשתו ואלוהים (או, כמובן, בעלה ואלוהים). בפני אלוהים הביא את טענותיו על מצב העולם ועל אלוהים הטיל לפטור לו את כל צרותיו. כשפיטרנו את אלוהים התחלנו לצפות מבני הזוג שלנו להיות אלוהיים, לשאת את כעסנו על העולם ולעשות לנו ניסים. החיפוש אחר הגבר המושלם או האישה האלוהית הרס את היחסים הזוגיים. כדי לשחרר אותם מן הציפיות הבלתי אפשריות צריך להשיב אלוהים בין איש ואישה.
ברגעינו הטובים הוא תמיד היה שם. למשל בתחושה ש"נועדנו זה לזו", שיש תכנית או כוונה אלוהית שנהיה יחדיו. וגם בהרגשת ההתעלות ברגעי קרבה עמוקים, ברגעים שבהם האהבה היא חסד אלוהי ומימושה היא מצווה שהשניים מקבלים יחדיו על עצמם.
כי הוא מציע לי מסלול להתקדמות התלוי בעיקר בי

בעולם המודד אותי לפי מוצאי, מראי, צבעי, חברי, מקום מגורי, תוארי, הכנסתי, דרגתי, אני כמעט תמיד יוצא מפסיד. מדידת אנשים לפי הנורמה החברתית עושה את רוב בני האדם חריגים.
בורא עולמי מודד אותי לפי סרגל שנברא במיוחד בשבילי: המשימה הייחודית שקיבלתי בחיי ואיכות עמידתי בה. מעשי הטובים. ניסיונות שעמדתי בהם. חסדים ומצוות שידעתי לעשות.
אמונה משנה את כללי המשחק שבהם אדם נמדד ונותנת אפשרות גם לאלו ששיקרו, ברחו, השתמטו, גנבו, נפלו,  לתקן את עצמם ולעמוד במקום שאפילו צדיקים מקצועיים לא עומדים בו, ממש על יד אלוהים.

כי הוא כל יכול

ויודע כבר הכל. ולכן אין טעם להמשיך להחביא מפניו את מה שאני מסתיר מאנשים ומעצמי.  ואפשר לספר לו את המשאלות הענקיות שלי והוא לא נופל. הוא יכול להכיל הכל. ואפשר להזמין אותו לבוא אתי למקומות שאדם אולי לא יכול לעמוד בהם. ואפשר לדרוש ממנו ניסים. ואפשר, מתוך חווית נוכחותו של השותף הכל יכול, להעז לעשות מהפכים שנדמים כבלתי אפשריים, כי הוא, ברצותו,יכול לאפשר גם אותם. כי רק כשה"מטפל" שלי הוא כל יכול אני מעז להאמין בשינוי גדול.
כי הוא נצחי

יש לו את כל הזמן שבעולם. הוא לא ממהר לשום מקום. יש לו סבלנות מיוחדת למקרים קשים, כמוני למשל . מותר לטיפול אצלו להמשך כמה שצריך. אפילו כל החיים. ומותר לא לסיים. לא עלינו, אמרו החכמים, המלאכה לגמור. משימת תיקון האדם שייכת גם לדורות הבאים. אנו צריכים רק למלא את חלקנו המצומצם.
כי הוא נמצא תמיד בכל מקום

הוא מקבל עשרים וארבע שעות ביממה. בכל יום מימות השנה, כולל חגים (במיוחד בימים נוראים). ואפשר להתקשר מתי שרוצים. והשיחה אתו יכולה להמשך ימים. והוא מסוגל להקשיב בתשומת לב מלאה לכל יחיד, ובאותו זמן, לכל העולם. ואני צריך אותו כל הזמן.
כי הוא מודיע את כוונותיו

אלוהים לא רק מקשיב. אלוהים גם משיב. ויש לו מה להגיד על כל דבר שאנחנו עושים. יש לו כוונות ותוכניות וייעודים. הוא לא מתיימר להיות לא שיפוטי. להפך, טבעה של השיחה אתו במקורות היהדות הוא גילויים של דברים שצריך לעשות ודברים שאסור. וכשלומדים לשים לב לסימנים שהוא מפזר כוונותיו לאט לאט מתבררות.
כי הוא בוראי

לא רק בבראשית. גם היום. כל יום. מולו אני נבנה. מוגדר. מקבל את מקומי ותפקידי.
הוא שותפה של השיחה הפנימית השואלת: "מה אני אמור לעשות?"  הוא מורה הדרך הפנימי. קול של אמת שאפשר ללמוד לזהות. מארגן. מתווה דרך. מגבש. מגייס. רק כשאני מתנהל מולו אני מרגיש חופשי.
כי הוא שומר עלי

בתקופה שבה כל הגבולות נפרצים ואנשים עושים רק מה שהם רוצים, אני צריך שומר. שיגיד לי שיש דברים שגם אם הם אפשריים ומותרים על פי הנורמה השלטת כרגע, אסור לעשותם. כי המחיר הוא הרס נשמת האדם. צלם אלוהים שבו.
בזמן שכל הגבולות נפרצים נשבר גם האמון בין אנשים. כל אדם אחר חשוד שאין לו אלוהים. אמונה משותפת באלוהים היא יסוד האמון בין בני אדם (גם אם היא אמונה לא מודעת ולא קוראים לאלוהים בשם ואין שום דת מאורגנת בסביבה).
כי הוא נותן לנו את הכלי החשוב ביותר לבחינתם של אנשים

האם יש להם אלוהים? האם הם נאמנים לאמת גם כשהיא דורשת מהם מעשים לא משתלמים? האם הם יודעים להתחלק במה שקיבלו ממנו או מרגישים שהכל שלהם? האם יתעקשו אתי על חובתי גם אם תסכן את אהבתי להם? האם ידעו לסלוח לי על מגבלותי או ידרשו מממני להיות אלוהי?
כי הוא מקור הסמכות בעולם

שיקום הסמכות ההורית מתחיל בדוגמא אישית. הסמכות שלי אצל ילדי מתחילה מסמכות שאני מקבל עלי. ילדים יודעים מתי להורים יש אלוהים. מתי אינם רק מדברים אלא מאצילים חובות וגבולות שקיבלו ראשית על עצמם.

כי הוא אדון עולם

יש כוח מיוחד בידיעה שאני עובד אצל המנכ"ל העולמי. ישנה  סמכות שאני זוכה לה מתוקף עבודתי אצלו ויכולת לעמוד בביטחון  מול אלו שעובדים אצל כל מיני מנהלים אזוריים, או אצל עצמם. אני אמנם מגמגם לפעמים, אבל אני מייצג אותו ולכן יכול לעמוד חופשי בפני פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את עמי או את עצמי.
כי הוא אחד

ואנחנו קרועים. בין רצונות  ותחושות חובה סותרים. בין דברים והיפוכם. אנחנו בלי משים משרתים הרבה פעמים כמה אדונים. רק אחד מהם הוא אלוהים. לכן, גילוי אחדותו, כמקור האחד של כל הדברים, החובות, היצרים והאפשרויות שיש בעולם,  היא הבטחה גדולה לסיום הסכסוכים הפנימיים. במאמץ לייחד אלוהים בלבבנו (ולהסיר משם את כל אלו שצרפנו אליו בלי משים) נפתרת השניות, ונוצר אדם אחד, מחובר בפנים.
כי הוא הופך את הסבל הסתמי ליעוד מיוחד

הנחת קיומו של האל שהכל נעשה בדברו הופכת את הסבל האנושי הקשה ביותר – הסבל הסתמי, הסבל שאינו באחריותי, הסבל המאיים על כל יסודות קיומי – לאתגר. ישנה כוונה סמויה בקשיים שאני עובר. הודעה שנשלחה אלי. הזמנה מיוחדת בשבילי. ייעוד הנגלה במשבר שאינו עובר.
כי יש לו עם

כשהולכים אליו מגלים את כל אלו שהיו שם לפנים: משה ואברהם, רבי יוחנן והרמב"ם. המהר"ל מפראג ואחד העם. משפחה גדולה שלא ידענו שיש לנו. אבות ואמהות, דודים, אחים.  ומתחברים לכל האנשים בעולם שיש להם אלוהים. גם מעמים אחרים. אנחנו לא לבדנו. ונבנית תחושה של שייכות למסע ארוך. לכל מה שהיה וישנו ויהיה הרבה אחרי שנסיים את עניינינו הפעוטים.
כי הוא נותן חזון המאפשר לעמוד במסעות ארוכים

חזון תיקון העולם והאדם מאפשר לשאת תסכולים ארוכים מאין כמותם. ארבעים שנה במדבר. אלפיים שנה בגלות. וכל הזמן הזה תקווה רחוקה מוחזקת קרוב ללב ושומרת על זהות וחיוניות.