מתנת ההודיה חלק א': כיצד מודים?

רגעי הדעת:

מתנת ההודיה חלק א'

כיצד מודים?

 יאיר כספי

טוב להודות לך. כשאני מודה לך טובך נרשם אצלי. מתקבל בברכה.

חלקו נשלח אלי לפני זמן רב והושאר בכניסה. בעמדת המתנה. לא הופנם. לא נחגג. לא הזין את נפשי.

תודה לך מתקנת את נטייתי ליחס את העולם לעצמי. תודה לך מודה בתלותי הגמורה ביוצר האור, והאדמה, אוויר לנשימה בדיוק במידה נכונה. תודה לך שהזמנת אדם להשתתף במפעלך. תודה על ההתחשבות במגבלה האנושית, הרשות לטעות ולתקן. לשוב ולמצוא אותך לאחר שאתה אובד לזמן מה.

תודה על האפשרות לבנות תרבות. ובעיקר, תודה על הרגע שבו קיבלתי דבר שלא עשיתי בשבילו מאומה. גן שהיה נטוע מימי קדם בעולמך. מתנות החינם שלך הן ההוכחה שאני אהוב בעולמך,  בלא השתדלות יתרה.

הודיה היא הכרעה, התלויה רק בי, להגדיל את משקלם של דברים מסוימים בעולמי, ולצמצם אחרים. למצוא את שותפי האמיתיים ולטפח אותם, ולהניח להתעסקות באנשים אחרים.

הכרת תודה היא מאבני היסוד של הידיעה העצמית, לצד חסרונותינו וניסיונותינו הלא פתורים, שמורים עמנו אוצרותינו הסמויים. הודיה היא השביל המוביל למקום שבו הם טמונים.

הודיה היא גם הפעולה הפשוטה והזמינה בין דרכי העבודה. היא נושאת עמה את יחסי העלות- תועלת הגבוהים ביותר. אם יש לך רק רגע פנאי לעצמך, שווה למצוא משהו להגיד עליו תודה.

על מה מודים?

משפחה. חברים. בריאות. עבודה. שינה מתוקה. תפילה שנתממשה. בטחון כלכלי. תובנה. אפשרות לתקן. סופו של רשע. זריחה. שקיעה. עולם. בריאת האדם. קידמה. הזמנה להכיר אלוהים.חביתה טעימה. עמק יפה. ציפור בחלון. שורה בשיר. ביצוע נפלא. זכות למלא תפקיד.

ההודיה נמצאת בפרטים

הכרת תודה מציינת את הדבר שניתן. מציירת אותו בפרטיו, ולא מוסיפה פירושים.

לא נסתפק ב"תודה על הילדים שלי". נציין שם, זמן, מה נתן, ומה קיבלתי. תודה על ציפורה בתי, שבשנה האחרונה מתקשרת לשאול לשלומי, ומתגלה בה צד בוגר, אימהי, ואני מרגיש בשיחות עמה אהוב גם כשאינה זקוקה למפתחות של המכונית.

והעיקר, תמיד, מה עבר אלי ממך דרך האיש, או המקום, או הדבר: תודה על אבי שסמך עלי, וממנו למדתי לסמוך על עצמי, ונודע לי בעל סמכות שהסמיך אותי.

איך לומדים להודות?

כמו התחלה של פעילות גופנית למי שאינו מורגל בה, בתחילה נדמה למתרגל שהעיסוק בהכרת תודה נועד לאחרים, אינו מתאים לו, ואין סיכוי שיתרגל אליו או ייהנה ממנו. ולא יוכל להתמיד. הודיה מפעילה חלק בנו שלא הפעלנו לפני כן, ואפשר שיכאב כשהוא נמתח לראשונה.

מתחילים במתינות. אפשר שיהיה קושי בתחילה להזכיר יותר משניים שלושה פריטים בכל פרק של הודיה. או שנתקשה להרגיש את הכרת התודה ושמחת הקבלה. בהמשך נלמד לראות מתנות שחמקו ממבטנו. אפשר שנידרש להתגבר על הרצון לראות שחורות או להתלונן. אפשר שנתקשה להאמין בנוכחות החן.

כמו כל שינוי התנהגותי, הפנמת ההודיה דורשת מאמץ, מחויבות, ומשמעת. למצוא לה שעה קבועה ומקום נעים. לפנות לה זמן, לפחות חצי שעה בתחילה. להיעזר ברישום. אפשר להודות בקול. אפשר לצעוק באוטו בזמן הנסיעה, כאילו מדברים בטלפון.

למי מודים?

לך. או לך (השכינה). "תודה לך על"… ההודיה לך עושה אותך נוכח ברגע זה.

"תודה על" סתם. בלי להגיד למי, נותנת לדברים משקל גדול מדי. מאלילה אותם. ומחמיצה את הנותן.

האם זה כמו להודות לאנשים, רק לאלוהים?

הודיה לבורא עולם שונה מהותית מהודיה לבני אדם. כשאני מודה, למשל, לשבעת חברי הצוות שלי על השנה האחרונה, אני מודה לארבעה שעבדו קשה, והשקעתי בהם הרבה. אני מודה גם לשניים שלא תרמו, בתקווה שיתרמו בשנה הבאה. וישנו אחד שהוא מתנה בשבילי.

כשאני מודה לבוראי אפשר שרק חברי האחרון יופיע כחסדי. הוא שואל מיוזמתו אם יוכל לעזור כשהוא רואה על פני מצוקה. הוא נותן לי הרבה יותר ממה שדורשת המשרה. הוא מייחס לי, בנדיבותו, את הצלחתו. כשאני מודה עליו אני מכיר בהזדקקותי לו, ובתלותי בך, שולחו. הוא מביא אלוהים לעולמי יותר ממה שאני נותן לו.

חובה להודות

הודיה מלמדת כי אחת מחובות היסוד האנושיות של האדם היא  להכיר בחסדו. ליהנות. לקבל מתנות. לשמוח. לנוח. לא לעשות.

הודיה היא תיקון יומי של המקום והמעמד האנושי. המקבל ואינו מודה עובד את עצמו כמטרת הבריאה או מקור הדברים. או מייחס את הטוב לדבר שהוא רואה ואפשר אולי לשלוט בו בדרך כשלהי ולהבטיח שהטוב לא ייעלם. בהודיה אני משיב נכסים שייחסתי לעצמי לבעלים האמיתיים. מזהה שליחים המעבירים לי מחסדי עולם.  מכיר בתלותי בנדיבות המקיימת אותי.

הכרת החסד באה לתקן נטייה רשימה אחרת שאתה מגדל: מה אין לי. מה מגיע לי ולא נתנו. מה לקחו. מי פגע. מי קיבל ולא אמר לי תודה.

ראה נתתי לפניך היום ברכה וקללה, ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. אוהב הצרות, הדחייה, הטראומה, העצב, הפחד.

ההודיה מתקנת את הנטייה אנושית להאמין שדברים גדולים מאד הם האלוהים. כשרואה אדם לראשונה בחייו את היום הגדול, אפשר שיחשוב שפגש את מקור החיים. הברכה שמחייבים אותו בה במשנה "ברוך שברא את הים הגדול" משיבה לים את מעמדו הראוי כאחד מחסדיו של יוצר העולמים.

מה אסור לעשות בהודיה?

להגיד "אבל". להזכיר, לצד התודה, כאבים וחוסרים. הודיה היא מאמץ מכוון להתבונן ביש. בנוכח. בקיים. היא מצריכה להניח לרגע בצד את המקומות הלא פתורים, שאליהם נשוב בזמן אחר.

מה נוטים להחמיץ בתחילת הדרך?

את הדברים הברורים. הקרובים לעין ביותר. שכאילו תמיד היו. היכולת שיש לרובנו לבחור עיסוק שונה מאבותינו. סופרמרקט שיש בו אלף מיני מאכלים וכסף מספיק לבחור מביניהם. תרופה שבלעדיה דלקת עיניים יכלה לגרום לעיוורון. שעות הפנאי שיש היום לרוב האנשים. זכויות שניתנו לפני שנים לקבוצת מיעוט שאליה אנו שייכים. מכונת כביסה. מיזוג אוויר. ענבי סוף הקיץ המתוקים. מכשיר קטן שבו אני יכול לקחת עמי את המוסיקה הטובה בעולם לכל מקום. אנשים, שהיו לכאורה שוליים בחייך, ומהם קיבלת כמה מן היקרות במתנותיך.

האם הודיה יכולה להזיק?

א. הודיה על דברים שלא נתקבלו, או לא היו מתנה, מנתקת את הקשר בין המילים לחוויה. ילד מנומס מדי אינו יודע את חסדו.

ב. אם מודים בעיקר כי מפחדים מאלוהים, יגדל האל שראוי לפחד ממנו.

ג. אם ההודיה מיחסת לאדם את מקור החסד ("תודה לילד הנפלא והמדהים שלי"), היא מגדלת אותו למקום שלא כדאי לו להיות בו: אלוהים קטן, ועושה אותי תלוי בו, כמקור כל הדברים הטובים שלי, במקום להכיר בו כשליח של חסדי.

ד. אנשים שמתרגלים להודות נעשים לפעמים שמחים בלי סיבה. לא נורא.

האם הודיה היא סוד האושר כולו?

לא. אין אושר למי שבורח מתפקידו. אבל, גם אין שמחה במקום שלא רואים בו אפשרות שניתנה. רשות לקבל בלא עשייה.

חסדים שלא נרשמו הם כמו…

המחאה המחכה לך, לשווא, אצל המעביד. אישה יפה שרצתה אותך, ולא שמת לב. פרס שאיש לא בא לקבל. מעטפה ובה הזמנה לבית המלוכה שנשארה סגורה.

הודיה בשלושה פרקים

נסה למנות מדי יום שלושה עד שבעה פריטים בכל אחד מן הפרקים הבאים:

פרק א': חסדי התקופה האחרונה.

נתחיל מן הדברים שיש סביבנו: מה השתנה לטובה בשנים האחרונות? מה נוסף ונברך עליו? מה הובן או נסלח?  תודה על אפשרות להתגבר על קושי מסוים. תודה על החלמה. תודה על חופשה נעימה. תודה על ימים שקטים. תודה על תקופה שבה שבתי ומצאתי אותך.

אחר כך נמנה דברים שעומדים וקיימים: יכולת כלכלית. בריאות. יציבות. קשרים. ההתבוננות בדברים שיש עכשיו בעולמי מלמדת שדבר טוב שהתרגלתי אליו אינו מובן מאליו. הטוב אינו הכרחי, או חייב. כל יום הימצאו הוא חסד שיש להודות עליו.

חלק מחסדי התקופה יחזרו על עצמם כל יום. מעמדם יוכר. נוכחותם תגבר. אך הודיה היא גם מחקר של טוב סמוי. נסה לראות היום מתנה אחת שלא הזכרת אתמול.

פרק ב': חסדי החיים

שער שנפתח לי, לפני שנים, ואני נכנס בו, כמובן מאליו, מדי יום. איש שהסמיך אותי למלא תפקיד בעולמי ובזכותו אני כותב היום. קבוצה שקיבלה אותי אליה והעניקה לי יסוד מזהותי, מישהו ששמע את קולי, ודרכו למדתי לשמוע את עצמי. תורה שסידרה לי את הדברים והבהירה לי את מקומי. יכולת שקיבלתי ובעזרתה התגברתי על קשיים.

תחומי עיסוק הממלאים את האדם בשמחה. נותני אהבה. מגלי אמת. אנשים, לפעמים לא האנשים "החשובים":  קרוב רחוק, מורה, שכנה, בעל מקצוע ועוד. אנשים שידעו לתת לי אלוהים. יסוד בקשר עמו שהכרתי דרכם. ואז, לא לשכוח, אציין מה כל אחד מחסדי הביא לחיי: יסוד של קשר עם יוצרי שלא היה לי מוכר.

כשאני נזכר במתנות חיי נדמה שאני עוסק בעבר, ולא היא. אני סופר דברים משם הנמצאים אתי היום. ולכן חלקם יחזרו על עצמם בכל פעם שנשוב להכיר במתנות החיים: אהבה ישנה שממשיכה לחמם את לבי. סמכות שהואצלה עלי וזמינה בידי. רשות שנתנה לי לפני שנים ורק היום הצלחתי להפנים. נכסי יסוד קיימים ועומדים שהזכרתם ממלאת את היום בנוכחותם ועושה אותם זמינים.

כמו בפרק חסדי התקופה, תן לזיכרון שולי לכאורה להפתיע אותך ולהוסיף מדי פעם שותף נוסף לרשימה הקבועה.

מחקר חסדי העבר אפשר שיגלה כי אהבה שאתה מחפש שנים רבות, כבר ניתנה. חסר היה מי שיפתח את השער ויכניסה.

פרק ג': חסדי היממה האחרונה

בחלק השלישי נעצור את הזמן. נניח בצד עתיד ועבר.  ונתבונן בחסדו של רגע קטן. נגדל את כושר האבחנה ונחפש מתנות זעירות, כביכול. תודה על מיזוג נעים. חביתה אוורירית. קפה טעים. סרט טוב. תודה שהאורחים הלכו סוף סוף. תודה על שמיים כתומים עם עננים סגולים. תודה על אור הבוקר, על מנוחת הליל, על בריאות ואוכל, על אהבה וחבר (ותודה לאמרסון).

מחווה קטנה יכולה להביא שמחה ושלווה, כשהיא מוכרת, מקבלת את ערכה, ומתגלה בה רמז לכוונת שולחה.

במקום לחכות ליום מיוחד אפשר לחגוג יום אחד, היום, כמיוחד. למצוא בו נדיבות שיש בה התעלות. יופי שרומז על הנשגב. הכרת חסדי היום מלמדת אותנו משהו מכישרונו של האמן, היודע לתת את כל תשומת לבו לעלה אחד מן העץ, הנעשה ביצירתו לעולם בפני עצמו: מסתורי, מעורר פליאה ויראת כבוד. שלם כשלעצמו.

על תעשה תודתך קבע. חלק ממנותיך עומדות וקיימות בעולמך. חוזרות בכול יום. נסה למצוא בהן דבר שלא ראית אתמול. נסה להוסיף לפחות פריט אחד חדש לרשימה היום.

שבעה דרכים לזהות אלילים

שבעה דרכים לזהות אלילים

יאיר כספי

 זיהוי האליל האישי מצריך הבנה מסוימת בחומרים שבהם בונים אלילים. לגלות את המילים והתכונות השייכות בלעדית למהות הנעלה. לזהות מתי מייחסים אותן לדבר שאינו משם.

 איננו מסוגלים להבין "כל יכול", "נצחי", "מושלם", המתארים יסודות שלא הוענקו לנו. רמזים ליסוד עולם השונה מבני אדם. הכרת המילים המנסות לגעת בתכונות אלוהיות מאפשרת לזהות את המקום שבו מייחסים בעלות עליהן לבני אדם.

 האלים שלנו הם "חתיכות אלוהים", יסודות ששברנו מדמותו שנודעה לנו, באופן חלקי, והמלכנו על עצמנו, כאל בלעדי.

מהאל הנצחי אנו עושים "אנשים דגולים" שתרומתם, כביכול, תעמוד לכול הזמנים. מידיעת כל יכולתו של האל אנו עושים אנשים חזקים, שיכולים, כך נדמה, להתגבר עבורנו על כול הקשיים. מהאל שנתן לנו עולם וחיים עשינו דמות אדם שמתיימר להיות יכול להעניק שפע שאינו מסתיים.

מן הניסיון שאלוהים מעמיד אותנו בו לפעמים, עשינו "אל רע" שאיננו חלק מן "האל הטוב", ונותן לנו תקווה שיום אחד נוכל לגבור עליו, ולבטל בעולם את הקשיים. משומע התפילה עשינו חלום על אישה שתבין אותנו, ויישמעו אצלה כול קולותינו הסתומים. מן האלוהים שפגשנו בחברותא האנושית עשינו אל קבוצתי שנפרדות אצלו היא חטא.

מהאל המצווה, שהזמין את בני אדם להיות שותפיו למפעל הבריאה, עשינו רב גדול, שיודע תמיד, כך אומרים, מה המצווה. מאלוהים ששבת ביום השביעי עשינו שיטה שמוצאת את האלוהות במקום שבו משתחררים לתמיד מכול אחיזה בעולם המעשה. מאלוהים שברא אותנו בגוף, ומתגלה לפעמים ביצרינו, עשינו אל שפוטר אותנו מחובת הגדילה הקשה, ומרשה להתנהג כמו שאר בעלי החיים.

היכן אתה מאפסן את אלוהים? איפה הנחת אותו? על מה השלכת אותו? 

את האליל הסמוי, שמולו אדם מנהל את עצמו בלא יודעים, אנו מחפשים בשבעה דרכים:

א.  אילו ערכים אתה מחשיב לנעלים?

אלילים מוצאים במקומות הכי גבוהים. אלו שנחשבים קרובים לאלוהים.

מי שעשה מ"נתינה" ערך עליון, אפשר שהוא מנסה, כמו הבורא, להשפיע לעולם שפע ללא גבול. מי שמחשיב "אחריות" כערך הכי חשוב, אפשר שיאליל את התפקיד החשוב שהוא ממלא בעולמו המשפחתי או המקצועי. מי שאמר "אמת" אפשר שיחמיץ את הרגעים שבהם החסד מכיר יותר את הילד שעדיין אינו יכול לשמוע הכול.

אלו שהאמינו בנאמנות ללאום, או בשותפות שווה בין כל בני אדם, כערכים הנעלים ביותר, שיתפו פעולה עם העריצים שעשו מהם עבודת אלילים. האללת השוק החופשי כערך עליון בלעדי, ביטלה את אחריות המדינה להגן על אזרחיה מפני הפיתוי ליטול הלוואות שלא יוכלו להחזיר.

ערכים יפים וראויים, כחלק מהמכלול, שקיבלו מעמד בלעדי, כאילו בהם לבדם נשמע הקול האלוהי, אחראים למעשים עלובים מאד.

ב. מה לדעתך הוא "סוד האושר"?

מה הם המשפטים שאתה חוזר ואומר, על הדבר החשוב ביותר בחיים? שים אותם בתחתית של פסל או מייצג המוצב במוזיאון. איזה דמות תגלם את "סוד האושר" שלך? זהו המושא שמולו אתה מנהל את עצמך. אל שנולד מתוך צרכים שלא סופקו. אלוהים שנדמה כי הוא נמצא בדבר שלא קיבלתי עד כה.

האיש שלא זכה באהבת אמו מאמין שהאושר נמצא באישה שתאהב אותו. אישה שחוותה עוני משפיל בילדותה עובדת ללא הפסקה, כי היא מאמינה שבכסף אתה נמצא. האישה המקדישה את חייה להרזיה אפשר שהיא כמהה לנשיות שלא חלקת עמה.

ג. איזה אל עבדו בבית הוריך?

ישנו אל אחד, לפחות, שאתה מביא עמך מן הבית שבו גדלת. לפעמים הוא נולד מן הערכים שהבית חשב ל"נעלים".

בבית שבו העמידו בראש "תרומה לחברה" גדלה ילדה שגזרה על עצמה להיות צדיקה ואסור לה לעולם לבטא לרגע דאגה רק לעצמה. בבית שבו האלילו "יציבות כלכלית" גדל איש שאינו יכול לעזוב עבודה משמימה, כי מובטחת לו קביעות בה. בבית שבו העמידו לפני הכול את  "אחדות המשפחה" גדלה אישה שאינה יכולה לומר לבתה אמת קשה, שעשויה להותירן באי הסכמה.

לפעמים, בית שעבדו בו צד אחד של ההוויה, מוליד ילדים שעובדים את הדבר ההפוך, כתיקון של חוויה קשה. בבית ששלטו בו חוקים נוקשים גדלה ילדה שמוכנה להקשיב רק לקול הפנימי שלה. בבית שבו נתנו לילדים לעשות כל מה שהם רוצים, יקום ילד אחד, שסבל מהאנרכיה, וימצא לו רב שינהל את חייו.

ישנם בתים שעובדים בהם ערך אחד, כמו יציבות, ונותנים לילד אחד תפקיד לממש את החלום האסור של המשפחה: להיות ילדה מדהימה שדרכה נפרוץ כולנו מן הבינוניות המשמימה.

ד. איזה ערך שהציל אותך בעבר, אתה מתקשה לעזוב?

ישנו אליל שעשית מהצרות שלך. בנית אותו בעצמך במקום הקשה ביותר שהיית בו, ולא היה בו אלוהים בשבילך.  כדי לשרוד המצאת לך חבר דמיוני, כמו למשל אלוהים שמייעד אותך לגדולה, כפיצוי על הבית שבו איש לא ראה אותך. הילדה שגדלה בבית ששלט בו אב עריץ, מאלילה את החופש הגמור, ולא תיתן לאיש להכניס אותה למסגרת, כמו משפחה. היסוד שממנו עשית אלוהים הציל אותך פעם, והיום הוא מקור סבלך.

אנשים שהתאכזרו אליהם בילדותם בוחרים לפעמים להתנהל מול "אל רע". מקטינים ציפיות מן העולם המנוהל על ידי אלילם, כדי לא להתאכזב שוב. מנסים לרצות את הנבל, או מקדישים את חייהם למאבק בו.

איזה פציעה ישנה שלך עדיין לא התאחתה? איזה כאב מן העבר אתה מתקשה לשאת? איזה אליל עשוי להקל עליך את הכאב הזה, גם אם לא יפתור אותו סופית? איזה אמונת שווא מספקת פתרון מדומה לתחושה קשה שעדיין אינך מוכן להכיר בה?

ה. איזה אליל עובדים היום בסביבה שלך?

כל חברה אנושית נוטה להאליל את השיטות שבהן היא בוחרת להתנהל. מאמינה שיש אלוהים במה שכולם עושים. איפה בחייך אתה מנוהל מול הכלל?

אלוהים, כך נדמה, נמצא בטלפון החכם שחייבים לקנות, באופנה האחרונה שכולם לובשים. בתוכנית הטלוויזיה שכולם רואים. במילים שמקובל להגיד עכשיו. בריאות נפשית, אנו מאמינים, נמצאת בנורמליות, כלומר באופן שרוב האנשים מתנהגים.

אלוהים לא נמצא, כך נדמה לך, בדברים שבהם אתה שונה משאר האנשים.  במגבלות גופניות. במשפחה מוזרה שגדלת בה. תשקיע הרבה בניסיון להסתיר את החריגות שלך. לגהץ אותה בעזרת סממנים של רגילות.

ו. מהו החטא החוזר שלך ובשרותו של איזה אל הוא נעשה?

על אילו טעויות אתה נוטה לחזור? היכן אתה נוהג בקביעות להשתמט מאחריות שלך? מתי אתה לוקח אחריות שאינה שלך? איזה השקפת עולם או מערכת ערכית  מרשה לך את חטאך, או אפילו עושה אותו למצווה?

אם את חוטאת בשתיקה אילמת , כשכעס גדול ממלא אותך, אפשר שאת עובדת את "אני המכילה". אם אתה מתפרץ הרבה על אנשים קרובים לך, אפשר שאלילך הוא "זעם קדוש" שחייבים לתת לו ביטוי. אם אתה חייב לבדוק מיילים גם בשבת, אפשר שאתה משועבד לקריירה שלך. אם אתה נחמד באופן מוגזם, גם לאנשים שמרגיזים אותך, אפשר שאתה עובד אל רע, שצריך לרצותו בהתמדה. מי שחוטא, בקביעות, בויתור על צרכיו ורצונותיו, אפשר שהוא מאליל את "החובה הקדושה", תפקיד גדול מדי של עצמו. אם אכילת יתר של ממתקים היא חטאך החוזר, האלוהים שלך כנראה משוקע בוואפל מצופה.

ז. בחר לך אליל מן הרשימה

כול איש היום חושב שהוא קצת אלוהים, בתכונה אחת לפחות שלו. האלים הפנימיים שלנו מוסווים היטב, ומייצגים, כל אחד, יסוד אחד של גדולה כוזבת, שבני הזמן מייחסים לעצמם.

אלילינו מתקיימים בדרך כלל בחשיכה, בלא מודע, בכזב שאנשים מספרים לעצמם על הישגי המין האנושי, כוחם האישי וגדולתם. שלמות שאליה

הביעו, כביכול.

אם לא הצלחת עד כה לזהות את אלילך הנחבא, אפשר שתמצא אותו בפנתאון האלים הקטן של תלמידינו, שאינו רשימה סופית של אלי הזמן, אלא רק מייצג של האנשים הבאים ללמוד אצלנו.

כל אחד מעובדיהם מתנהל מול ערך אחד, שמביא לו הישגים, וחסר יסודות אחרים של דעת אלוהים. יש מתלמידינו שהצליחו להכליא כמה אלים קרובים.

"אני החזק", גיבור הבית, הצבא, מקום העבודה, מתגייס מייד לכל תפקיד ואחריות שימצא. בבית מקדשו אסור לבטא חולשה.

"אני העצמאית" הוא האל הפנימי של זו שמנסה לספק את כל צרכיה בעצמה. היא לא תוכל לומר לאהובה: אני זקוקה לך עכשיו, בלעדיך לא אוכל.

"אני הדגול" הוא רופא, כמעט מושלם, שעומד להציל בהמצאותיו את העולם. אסור לו לומר "איני יודע, איני יכול" אסור לו לבקש עזרה ממנהל המחלקה. אסור לו להעביר מטופל למישהו שאולי יודע יותר.

"אני הטובה"  שואפת להגדיל את רחמה כדי שיכיל בתוכו את כול יתומי העולם. היא מתקשה לשאת רצון, שעולה בה לפעמים, להרחיק ממנה ילדים תובעניים.

"אני המדהימה" מאמינה שחייה נועדו להיות חג ארוך ללא הפסקה. היא מתקשה לשאת שגרה, לקחת משכנתא כדי לקנות דירה שהיא יכולה להרשות לעצמה, ביישוב שלא קוראים בו דברים מדהימים.

"אני החיובית" מנסה להפוך לטוב, בעזרת שרביט הקסמים שהיא אוחזת בידה, כל ייאוש, או אכזבה. אין בחייה מקום לכישלון שאין לו תרופה.

"אני המיוחד" לא נתן לנו, זמן רב, למצוא את האליל שלו, כי לא הסכים שאיזה שהיא אמת, הנכונה לגבי רוב בני האדם, תופסת גם לגביו.

 "אתה המופלא" הוא אל האנשים שלא זכו, לדעתם, למעמד האלילי שמקובל היום לתת לרוב בני האדם. את אלוהיהם ימצאו אצל האחרים, שהם תמיד, יפים מהם, חזקים מהם, חכמים מהם. הם יתקשו מאד לקבל תפקיד שבו יצטרכו לעמוד לרגע במרכז, מתוך פחד שיתגלה שאין בהם אלוהים.

עובדי "אתה הרע" מתקשים מאד לשאת קשיים "לא צודקים" בעולמם. הם מניחים את ניסיונות חייהם על דמות רעה, ומקווים להיפטר מהם דרך סילוקה מעולמם.

עובדי "הילד הרע" שמו אצלו את כל מה שלא בסדר אצלם, ואסור להכירו. הם עוסקים ללא לאות בתיקונו של הילד הבעייתי, שהוא, כך הם מרמים את עצמם, הקושי העיקרי בעולמם.

זיהוי האליל שאנו עובדים מסובך גם לאחר שקיבלנו את כל הכלים. כואב לראות את כזב אליל הבית, שאותו המשפחה עובדת מספר דורות. קשה לקבל כי ערך או כלי שפעם עשה לנו שרות גדול, או אפילו הציל אותנו, הפך מאוחר יותר לבית כלאנו. קשה לוותר על התקווה לאושר גדול שיבוא עם מימושו המלא של "האני האלוהי" שבי. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להבחין שהנורמה החברתית שאנו שייכים אליה היא לפעמים אמונת שווא. אדם לא ממהר לחשוף אל כזב המתיר לו את חטאיו. לפעמים יתקשה מאד לוותר על התרופה היחידה שהוא מכיר המשכיחה מעט את כאביו.

 

ללמוד מהאושר

רגעי הדעת:

ללמוד מהאושר: התגלות בשמחה

יאיר כספי

 סוד האושר

 אשרי האיש, כותב לך תהילים, שבוראו מרגיש שהוא בסדר גמור. האושר העברי הוא מקום שבו מאשרים אותך, רגע שבו מהנהנים ואומרים: חביבים עלינו מעשיך בעולם היום. הבנת למה אנו מצפים. גילית מה באת כאן להשלים. האיש המאושר הולך בעולמו בהרגשה שהוא במקום הנכון. מדייק בתפקיד מתאים. עם שותפים נכונים. וזו כנראה המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.

אנשים שהולכים לחפש אלוהים לפעמים אינם יודעים שכבר מצאו אותו. שהוא היה שותפם   ברגעי חייהם בלא ששמו לב לנוכחותו. לא במקרה, כמובן, הוא היה שם. ההוויה כולה היא שיחה עמו. אלוהים נוכח גם בחייהם של אלו שאינם מכירים בו.

אפשר שיש לך קושי להכיר בנוכחותו בשל איסורים שלך, או של הסביבה. או מפני שלא לימדו אותך להקשיב לתדר שבו מתקיימת השיחה בינו לבינך. לכן, חיפוש אלוהים כדאי לו להתחיל בשאלה, איפה נפגשנו כבר? ניתן להבחין בשיחה הזו ברגעים שבהם היא הצליחה לך. במקום שבו היית קרוב אליו. יש לנו רמז בשבילך:  הייתה שמחה כשהוא היה בתמונה.

אין זה האושר שאתה מחפש במקומות רחוקים, אלא האושר שנמצא כבר בפנים. שפוגש אותך לפעמים, כשאתה עסוק בדברים אחרים. ואתה מתנכר לו הרבה ימים. אולי כי לא היו לו יחסי ציבור מתאימים. ויום אחד, שבו הקשבת לו, התפטרת מהשלטון, ונתת לו לשעה לנהל את העניינים, מתגלה לך, להפתעתך, כשמח בימים.

חמישה שעורים באה שמחתך ללמד אותך:

אם תקשיב לה, לשמחתך הבאה לפעמים , היא תלמד אותך חמישה שעורים:

היא מגלה לך רצון שכדאי להקשיב לו, כי כשנתת לו רשות, מצאת בו אלוהים.

היא מגלה לך מתנה שכדאי לקבל. חסדים הנמצאים בעולם, חינם. וצריך רק להיות מוכן לקחתם. רוב הזמן אתה לא רואה אותם, או מסרב לקבלם. ויום אחד נפתחת אליהם, ויצאה שמחה גדולה שם.

האושר הוא שיעור על מותר ואסור. אפשר לגלות סביבו אליל שלך שכדאי להיפרד ממנו. דבר שאתה מאורגן מולו כאילו הוא אלוהים. כאילו בו תלויים החיים. ויום אחד העזת לעזוב אותו, לרגע,  ונפתחה לך דלת בקיר שעד היום נראה אטום. גילית לעצמך אפשרות למקום ותפקיד אחרים.  והייתה שמחה ויש געגועים לחזור לשם.

האושר מגלה לך אתגר קשה שאפשר וחייבים לעמוד בו. הר שחשבת שלעולם לא תוכל לטפס עליו. גיא צלמוות שחשבת שאם תיכנס אליו לעולם לא תצא בחיים. ונכנסת יום אחד, אולי אפילו בלא משים, ולא נתממשו פחדיך הנוראיים. ואולי, באמצע מדבר גדול, נתגלה לך מקור של מים חיים. בלב החור השחור מצאת אלוהים.

אפשר ללמוד דבר על תפקיד אחר לגמרי מזה שאתה רגיל למלא בחיים. משימה שלא ידעת שהיא שלך. היית בטוח שהיא שייכת רק לאנשים אחרים. אפשרת למקם את עצמך, למצב את עצמך, לשים את עצמך במקומות לא ידועים.

 השאלות:

מתי היית שמח או הרגשת מאושר? נסה להעלות בלבך תקופה כזו. שמחה עמוקה ומתמשכת, היא הוכחה לשותפות לא מודעת עמו. זו היא קרבתו הנותנת לאדם את תחושת מקומו הבטוח. ערכו. אהבתו. סימן שרואים אותו. וסומכים עליו.

ישנן כמה שאלות שחושפות את אותו שיתוף פעולה.

פתח נא דף וכתוב: היכן ומתי מילאה שמחה גדולה את לבך?

איזה צורך או רצון שלך, העזת לבקש באותה שעה, כאילו ישנו בעולם מי שיכול להיענות לכל תפילה?

אילו מתנות שהוא שולח לך מדי פעם, ואתה דוחה בדרך כלל, הסכמת לקבל שם?

איזה פטור מתפקיד דמיוני, שמעולם לא ניתן לך, היית מוכן להרשות לעצמך לקבל באותו יום?

מה עשית נכון באותו יום או תקופה שאפשר לשותפך הבכיר להיות עמך? (לפעמים: מה עשית נכון במשך שנים, ושכרו הגיע פתאום?)

באיזה יום סמכת עליו מספיק כדי לא לשים במקומו תחליפים? איזה מחסום הניצב בינו לבינך, הסרת באותו תקופה? (למשל, הנטייה שלך לעשות מעצמך אלוהים). איפה היית נכון, באותו יום, לעבוד אצל בוראך, במקום אצל עצמך?

איזה קושי, אולי לא מוצדק בעיניך, ואפילו לא הגיוני, היית מוכן לקבל ממנו באותו זמן כאתגר שנשלח אליך?  איפה היית מוכן לעבוד אצלו גם אם לא ייתן לך מאום בתמורה?

 היכן שמחה נוטה להימצא

שמחתך תמצא בתפקיד אמיתי, בשותפות ביצירה, בהתגברות, בהתמסרות. בתיקון, בנתינה.גילינו אותה  כתוצר לוואי של מעשים נכונים. לפעמים היא רגע האישור למפעל שאדם התמסר לו במשך שנים.

לפעמים תגלה שהיא דרשה של ענווה. תשומת לב לרגע "לא חשוב", שבו היית אחד מהמשתתפים. כשעמדת ליד הר גדול, ותפסת לרגע עד כמה אנו קטנים. כשסערת ברקים ורעמים השיבה אותך לגודלך הנכון. רגע שבו ידעת את מידתך ומקומך לפני אלוהים. ואז, להפתעתך גילית את עצמך כשותפו של מתקין העולמים.

 רגעים קטנים, לא חשובים, ולא מתוכננים. מגלים לאדם משהו על גודלו הנכון, על חוסר היכולת לתכנן, על ערכנו המוגבל, יש בהם ויתור על היומרה לשלוט לגמרי במה שיקרה. יש בהם פרידה מציפייה למחוות גדולות של בורא עולם. ויתור על הניסיון להכריח דברים להיות כמו שהם אמורים.

לא תמצא את אהבתך, בדרך כלל,  ברגע מתוכנן, נשלט, צפוי, כזה שכפו עליו להיות חשוב. בשולחן הכי יפה במסעדה הכי יקרה, עם היהלום הכי הגדול שעומד להימסר, יושבים שניים שמגיע להם הכול ואפשר שדבר לא יחשב בעיניהם מספיק מושלם.

האושר לא נמצא בתפקיד מדומה, בניסיון להכריח דברים להיות, בחיפוש כפייתי של בידור שבא להחליף שמחת חיים אמיתית, במקומות שבהם אתה גדול מדי והעולם נהיה זעירף בהסכמה חסרת אונים וויתור על האפשרות לעשות שינויים, ברגע גדול מדי, מלא חשיבות, בציפיות לתגמול עצום או פיצויים.

האושר לא נמצא בניסיונות להכריח אותו להיות, למיין אותו, לחקור, ללמוד את שיטתו, לכתוב תיאוריה שמכריחה אותו לחזור. בכל אלו אנחנו מבריחים את זה שאינו שוכן במילים.

האושר חתרני, לפעמים הוא מתגלה במקומות בלתי צפויים. ועשוי להיעדר מן המקומות שאליהם כיוונת את עצמך במשך שנים. הוא בא פתאום, ברגעים לא מתוכננים, מגלה לך דבר על מקומך לפני אלוהים.

אוהבי שליטה מגלים שהוא בא כשהרפו, ונתנו לבוראם, במקומם, לנהל לרגע את עולמם. אנשים שקונים ומוכרים, מגלים להפתעתם שהוא ביקר אותם ברגע שבו קיבלו על עצמם להשתתף ביצירת עולמם. איש מחמיר פנים גילה שמחה כשלמד להודות על מתנות קטנות שהוא מקבל. נחמד אחד מצא את אושרו, בפעם האחת שבה לא ויתר על אמונתו.

יש אנשים שמרגישים שהאושר מסוכן להם. אם יקשיבו לו הוא עשוי לאיים על זהותם. עשוי להזמין אותם לשינוי גדול. זו אולי חלק מן הסיבה שהם בוחרים, לעתים, לוותר עליו.

הייתי מאושר

הייתי מאושר כשהרשיתי לעצמי, לרגע, להיות כמו כולם. הייתי מאושר בתקופה שבה לא נתתי לציפיות העצומות שלי מעצמי לנהל אותי. הייתי מאושר באותו יום שבו הייתי לרגע שותפו ליצירה של אלוהים. שמחתי מאד באותו ביום, שבו פרשתי לשעה מן התחרות שאני נמצא בה, ונתתי עצמי לגמרי בלי לצפות לכלום. הייתי מאושר כשהרשיתי לילד אחד ללמד אותי לשחק. כשנתתי לעצמי לגמרי להיות שותף לשמחתה של ילדה אחת, שאספה צדפים, כאילו הם האוצרות הגדולים בעולם.

הייתי מאושר כשעבדתי אצלך, וויתרתי על הרצון להחליף אותך,  ולא דרשתי  ממך גמול, וקיבלתי ממך גבול, והייתי מוכן לעמוד גם בקושי שלא מגיע לי ממך בכלל, וניסיתי למצוא אותך כשהלכת לי לאיבוד. ונתתי לך להיות הבעלים של הכול.

אז התרגשתי לגלות שאתה זוכר אותי בכלל, ויכולתי להתפעל מכל עלה שציירת בכישרון גדול, ויכולתי להתפעם מצדק שמנצח לפעמים, וגיליתי, להפתעתי, עוד אנשים שנותנים לך לנהל. והייתה לנו שמחה רבה, והמון על מה לדבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך אפשר לחייב מישהו להיות שמח?

דפי הלימוד של התכנית פסיכולוגיה ביהדות

שמחה

ד"ר יאיר כספי

דברים פרק כו פסוק יא

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך:

תורת החסד של ספרות ישראל עוסקת בקושי האנושי לקבל. כולנו רוצים הרבה דברים. והרבה פעמים נדמה לנו שאיננו מאושרים כי לא קיבלנו את מה שרצינו. ובא המחבר ואומר לנו: הקושי נמצא במקום אחר. מה שאתה רוצה אפשר שהוא כבר נמצא. אתה לא מוכן לקבל. כי קבלה היא מצב של התמסרות. מצב של אבדן שליטה. מצב של הכרה בתלות בנותן. ואתה מרגיש בטוח רק כשאתה שולט. או נותן. או לא צריך כלום מאף אחד.

לכן המסע מתחיל בלימוד החסד הלא מודע. המתנה שכבר ניתנה, אך לא התקבלה. לא זכתה להכרה. במקום שמכירים בה, מודים על החסד בשפה המסורתית, מתעוררת שמחה קטנה. השמחה הזו היא הכרה חשובה במעמדו של אדם בעולם. בתלותו בבורא עולם ובנדיבות של אותו יוצר מסתורי שהשאיר לנו כאן תנאים לחיים. ואפשרות להכיר אותו ולהצטרף למסע יצירת האדם.

דברים פרק טז

יד) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך:

מכיוון שהמחבר מכיר אותך, ויודע שאפשר ותעדיך להמשיך להתמכר לעשייתך המבטיחה כאילו את שליטתך, קבעו לך מועדים לשמחה. ימים שבהם תפקידך היחיד הוא לקבל ולתת למתנות העולם לחיות בך ולהרחיב את לבך.

קהלת פרק ג פסוק כב

וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו.

השמחה היא מצב נלמד. היא רשות וחובה שההורה מטיל על ילדו: היום לא עושים עושים תכניות גדולות לעתיד. ולא חושבים על מה שאבד. היום אנחנו הולכים לים. לשמוח במתנתו העומדת לנו משחר העולם. כדי שנוכל לשמוח נצרך היום לצמצם את תודעת החובה שלנו לנושאד: איזה בגד ים לוקחים. איזה משחקים. לאיזה חוף הולכים. אילו מטעמים נביא אתנו ואיך נכינם. המשמחה כמצווה דתית אומרת: מישהו לא רק רוצה שאתקן את העולם. הוא גם רוצה שאקבל את מתנתנו ואהנה סתם.

קהלת רבה (וילנא) פרשה ז

א [י"ד] ביום טובה היה בטוב, אם נזדמן לך יום טוב תהא עושה אותו מיד, וביום רעה ראה, ראה איך לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם.

יום רע דורש ברור. האם יש לי חלק בטעות. או אולי הופיע אתגר קשה שאני חייב להתגייס אליו. יום טוב שהופיע פתאום, מטיל אחריות אחרת על האדם: לעצור את הברור. את החקירה. את התיקון.  את המפעל החשוב. להיות לגמרי בתוך הרגע הנחמד. לנצור אותו. להתמסר אליו.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד א

תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר +דברים טז+ ושמחת בחגך, במה משמחם – ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אין שמחה אלא בבשר, שנאמר +דברים כז+ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין, שנאמר +תהלים קד+ ויין ישמח לבב אנוש.

השמחה דורשת השקעה וחומרים. השמחה יודעת שהאדם אינו רוח קודש המסתפקת בחיי העיון. השמחה יודעת דבר על מצבו הגופני, היצרי והארצי של האדם. והיא מרשה אותו ונענית לו ומספקת את צרכיו. ואין אצלה צרכים גבוהים או נמוכים. נעלים או ארציים. השמחה צריכה בשר, ויין טוב, ובגדים יפים שיתאימו למי שלובש אותם. השמחה יודעת שהאדם איננו אלוהים.

שאלון שמחה

פסיכולוגיה ביהדות  

שאלון שמחה / ד"ר יאיר כספי

בשאלון שמחה לומדים מהצלחות: מה עשינו שם נכון ואפשר לשוב ולעשותו ולהביא בו שמחה נוספת לעולמנו. מתי היית שמח/ה או הרגשת מאושר/ת? מה שימח את לבך? גלה/י בשמחתך את יכולתך וכוחותיך. אסוף/פי בשעותיך היפות ניצוצות של דעת אלוהים. תן/י לשמחה מקום. והיא תגדל בך.

 

 

1. חסד: מה משמחתי קיבלת כמתנה?

2. גמילת חסד: איזה חסד שעשיתי (עם אחרים או עצמי) חזר אלי בשמחתי?

3. רצון: איזה רצון התממש באותה שמחה?

4. מצווה ושכר: איזה מעשה נכון הביא את השמחה הזו?

5. ניסיון: באיזה ניסיון עמדתי בהצלחה בעשיית המצווה?

6. מאיזה שקר, חטא או עבודת אלילים נפרדתי כשעמדתי בנסיון?

7. התגלות: איפה ידעתי אלוהים במעשי ושמחתי?  

8. מה אפשר ללמוד משמחתי לעתיד לבוא על חסד ומצווה או ניסיון שעוד לא עמדתי בו?

10.10.04