ירידה לצורך עלייה:

לא אתן לו לנצל אותי
יאיר כספי

א.
יוסי הגיע הביתה בשמונה בערב וצרח כמו משוגע כשגילה שאני עומדת לצאת ואין לו ארוחת ערב. הייתי משותקת מבהלה. ויתרתי על פלדנקרייז. שיחקתי את האישה הצייתנית ונשארתי להכין לו דג.
האיש שלא בנוי לזוגיות הצליח שוב לגרום לי להרגיש אשמה. מוכנה לקבל עוד עונש מידיו. האם ההתנהגות הזו מכניסה אותי להגדרה של "אישה מוכה"? אני מפחדת שאט אט אוותר לגמרי על רצון משלי ויוסי יצליח לדכא אותי עד אפר.
ב.
אילו יצאתי לפני שיוסי הגיע, והוא היה מוצא אוכל במקרר, הוא לא היה מדבר. אנחנו מנהלים חיים מקבילים. הוא בעבודה מהבוקר עד הערב, אני בסדנאות, קבוצות לעזרה עצמית, או אצל חברים. יוסי לא מגלה בי עניין. אני לפעמים יוצאת בלי להשאיר לו כלום. דואגת להפר את החוזה הלא כתוב בינינו כדי שלא ירגיש שמגיע לו הכול.
יוסי מרוויח טוב. סמנכ"ל בחברת השקעות. דואג לכל מחסורם של הילדים. אני לא בטוחה שהסידור בינינו משתלם. אני לבד הרבה ימים. יצאתי אתו לפני חודש לארבע ימים במלון "יערות הכרמל" ולא קיבלתי כלום. הוא היה מול המחשב כי הבורסה נפלה בסין. למרות זאת משהו מרתיע אותי מגירושין.
ג.
אולי אינני מוכה, אבל אין ספק שאני מקבלת עסקה גרועה. אני מכירה היטב את המקום הזה. נדמה שזה הגורל שלי. אני משתדלת להיאבק בו ומפסידה שוב. מזהה קיפוח. מתרעמת. לא מוכנה להיות קורבן. ומגלה בסוף איך כולם מקבלים את כל מה שהם רוצים ואני לא מקבלת כלום.
אסור לשתוק, אני יודעת. אסור לי להיות ברורה מאליו. יתרגלו לנצל אותי. שינויים בחוזה איך שהוא יוצאים תמיד לרעתי. ידרכו עלי, עד שיתרגלו לא לראות אותי בכלל.
יחזירו אותי לתפקיד שאמא נתנה לי. המטפלת של אחי החולה. ילדה כנועה שלא דורשת שום דבר מאמא "שהחיים שלה קשים מאד". זו שבסוף לא מקבלת כלום.
ד.
אולי יוסי מנצל אותי, לפעמים. אפשר שהוא נותן את מה שהוא יודע לתת. אני כבר מזמן לא הילדה הכנועה ההיא. המצב לא יחמיר כי לא אתן לאיש להשתמש בי. יש לי גם אפשרות לבחור לא להישאר. אני לא עוזבת את יוסי כי אני חוששת ליפול לידיו של אפנדי אמיתי שיצפה לשרות מלא. המאמץ הבלתי פוסק למנוע ניצול לא מאפשר לי להתמסר. אני חייבת להילחם כדי שלא יעלה זיכרון של השפלה שאינני יכולה לשאת.
אני מתקשה להיות נדיבה עם יוסי, אהוב נעורי. מנהלת חשבונות, מה נתן השבוע, מה לא מגיע לו לקבל. מתקשה להבחין בין מה שקורה בינינו למשרתת שהייתי בבית אמי. חוזרת ועושה את הדבר שהציל אותי בגיל ההתבגרות. נלחמת על זכויותי. לא מוכנה לראות את מה שהוא נותן כדי שלא אצטרך לתת יותר. מתקשה להאמין לסיפורים על אנשים שנותנים אחד לשני בלי לבדוק אם זה כדאי.

מודעות פרסומת

אהבתה ורשעותה של גאייה (חלק א')

מרגעי הדעת של תלמידי פסיכולוגיה ביהדות:

אהבתה ורשעותה של גאייה (חלק א')

יאיר כספי

 א.

גאייה לימדה אותי לרצות. כי היא רצתה לתת. עם גאייה נעלמה לי האשמה על הרעב הנורא. הפחד שאבלע הכול.

הפסקתי לשמוע את קול אמי האומרת שאני מבקשת יותר מדי לעצמי. נעלם ממני הפחד שלה, שעבר אלי, שאם תיענה לי, תתרוקן לגמרי.

גאייה פתחה לי שער לעולם שבו החול והים, ברק השמיים, החיטה שבאסם, הפירות על העצים, ולידת התינוקות לא נגמרים לעולם. ויש מספיק לכולם. והכול מוזמנים לבוא וליטול לפי צרכם. אמא אדמה משגיחה שכולם יצאו מרוצים.

המפגש עם האלה גאייה שינה את חיי, והציל אותי משלטונו של האל המחמיר והתובעני, שהכרתי בבית הדתי של הורי.

הפסקתי לרוץ. לאסוף. לאגור. להתקדם. למדתי לראות, להריח, לחוש, להרגיש, לשמוח במה שיש בעולם.

גאייה לימדה אותי לאהוב את מי שאני עכשיו. במקום לצפות להצלחה גדולה. מראה מדהים. פרסום. אצלה הייתי כבר היום יצירה גדולה של היקום. פלא הראוי להתפעלות.

"אל תשתני" שמעתי אותה אומרת. זה היה אושר גדול. חופש עצום. ונולדה בי רשות שלא הכרתי לפני כן, לעצור. לנוח. להתבונן. להתכרבל עם ספר טוב על יד חלון צופה לעמק רחב.  הכול שם. דבר לא חסר.

מגאייה למדתי לחשוב מהרחם. לקבל. להכיל. לסלוח לעצמי ולכל העולם מראש על כל השיעורים שאדם צריך ללמוד לפני שהוא מתחבר ליקום.

גאייה מלמדת סליחה ללא גבול. כמו אם לתינוק המנסה לאחוז בכפית ולהביאה לפיו. הוא שופך על עצמו את המחית הרבה פעמים. ומבין, מצחוקה הטוב של אמו, שמותר לו לטעות, ולחזור ולנסות, כמה פעמים שצריך.

בעזרתה יכולתי לראשונה לסלוח גם לאמי, שהייתה משועבדת לדרישות של אבי להיות הגיונית, לדחות סיפוקים. לא לוותר לילדים.

גאייה לימדה אותי להסיר את הקיר ששמתי ביני ובין האנשים שמסביבי. להיכנס לשותפות. להתחבר. לגלות אם אחת עוטפת כול. והיא היסוד לשתיים המחוברות מבפנים.

לגלות להפתעתנו, שהשותפות בינינו גדולה משתינו. ויש מקום בתוכה לכול היקום, וגם לילד שנכנס בריצה פתאום.

לפגוש את הבא, מתוך מה שהוא מבקש, ויש לי לתת. ומה שאין בי, והוא מביא בקלות.

אז נוצרה בי יכולת שלא הכרתי פעם, להיכנס לחדר שלא ביקרתי בו, ולפגוש מישהי שלא ראיתי לפני כן, ולהרגיש שהכרנו תמיד. אם אחת הייתה לנו, מקדמת עולם.

ב.

מי שיכולה לתת לי מתנה עצומה כזאת, האמנתי,  היא בוודאי נציגה בכירה של אלוהים עלי אדמות, ואולי אפילו, היא האלוהות. אם העולם שהזמינה אותנו להיות בתוכו.

הייתי מתבוננת בגאייה ומנסה לחכותה. האמנתי שאם אגיע למדרגת אלתי אדע להביא לסובבים אותי אושר ושמחה כמו אלו שקיבלתי ממנה אני.

בבית שהקמתי עם גאייה במרכזו, נשכחו עקרונות ההתנהלות המפרידה הגברית, כמו טריטוריאליות, תחרותיות, עימות. ראינו כמה עיוותים ומלחמות הם יצרו בעולם.

הבית שהקמתי היה מקדש לאמא אדמה. מקום שמשיב לעולם את היסוד הארצי המכונן. הרחום. שממנו בקעו החיים.

ילדי ינקו כמה שרצו. השתדלתי, לשאת אותם על גופי ולתת להם תמיד מקום בקרבתי. נמנעו מחיסונים. כשמישהו מילדינו ביקש אותנו תמיד היינו מתפנים. הכלל של גאייה הוא שילדים אף פעם לא מפריעים.

כששכנותי במושב, שאליו עברנו מן העיר כדי להיות קרובים יותר לאדמה, התעניינו בדרכנו המיוחדת, התחלתי להנחות סדנאות. לימדתי את גאייה כדרך לחיות.

כדי שילמדו לחוות את השפע, לימדתי את חברותי להסתכל על הטוב בלבד (ולהפנות מבט ממה שחסר או פגום).

כדי לחדש את הרשות לרצות, לימדתי אותן להאמין כי כל מה שנבקש יתממש.

כדי שתלמדנה את המקום המיוחד השמור אצל גאייה לכל אחת, אסרתי עליהן למיין את עצמן למוצלחות יותר או פחות.

כדי ללמד אנשים לסלוח לעצמם, לימדתי אותם להיפרד מן המבקר הפנימי המחמיר. לא לשפוט.

כדי שילמדו לקבל את עצמם במלאות, לימדתי אותם לומר "אני מושלם ואין בי טעות".

כדי להתחבר מבפנים למי שנמצא על ידן, לימדתי אותן לראות את עצמן, בכל רגע נתון, כחלק ממהות גדולה מהן, הטווה חוטים ביניהן.

כדי לפרוץ את גבולות האני המצומצם לימדתי אותן נתינה שאיננה מותנית.

ובכל יום הזכרנו שיש לנו רק אמא אדמה אחת. ולכן פגיעה בעולם, בהרים, בנהרות, בעצים הקדושים, תעקור את השורש שממנו נשמותינו ניזונות.

גילינו שכדי להתקדם באהבתנו עלינו ללמוד לחבר אנשים ולא להפריד. להכיל את הכול ולא להשאיר דבר בחוץ. לחשוב חיובי, לראות תמיד את היש, ולהשתדל להימנע מעיסוק בחסר, במחלה, בריקנות.

 אסור למיין דברים לבעלי ערך או חסרי חשיבות. אסור לדרג. אסור לעשות השוואות. אבל מותר לבטא מיוחדות.

אסור לשפוט. אסור לקרוא למשהו "חטא". ובוודאי שאסור להעניש. קשיים פותרים בהידברות.

אסור לנסות לשנות את הזולת, גם אם הוא מפריע לך מאד.

אסור לכעוס. כעס יביא לעימות. אסור לריב כי ריב יצור קרע ברקמת החיבור העמוק. כעסים מתמירים באהבה גדולה מאד.

אסור לעולם לוותר על האהבה. כי היא המחייה את העולמות.

ובעיקר (את זאת גיליתי יותר מאוחר) אסור לומר לאמא שלא צריך אותה יותר. שיכולים לבד. שרוצים לחיות ממנה בנפרד. שלא רוצים שתדע. שאי אפשר לנשום יותר. שתפסיק לתת. שתמצא לעצמה  תינוק אחר שעליו תוכל להתעלק.

בלא משים עבודת הטוב המוחלט יצרה לנו ממלכה עם חוקים מגבילים שלא הותירו מקום למי שהתעקש לא לקבל את כולם כל הזמן.