האישה שנתנה לבתה להרגיש בשבילה

מרגעי הדעת של תלמידי פסיכולוגיה ביהדות:

האישה שנתנה לבתה להרגיש בשבילה

יאיר כספי

א. המקרה שאני מביאה היום להתייעצות הוא של עליזה, בתי בת העשרים ואחת. עליזה אובחנה בכיתה ב' כסובלת מלקות למידה שהחמירה עם השנים ומנעה ממנה, בסופו של דבר, את האפשרות להגיע ללימודים אקדמיים. עליזה מתקשה להשתלב במסגרות נורמטיביות. היא אינה עובדת. התנהגותה תלותית ולעתים תוקפנית, בעיקר כלפי.

 רציתי לבקש את עזרתכם כדי להבין האם מדובר בלקות למידה שהסתבכה, או שיש לפנינו הפרעת קשב וריכוז קשה, והאם אפשר שכל המומחים שאליהם הבאתי את עליזה בעבר החמיצו הפרעת אישיות?

 רציתי לציין כי אף פעם לא הפסקתי לקוות שעליזה תהיה יום אחד נערה רגילה שמתפקדת כיאות.

 ב. האבחנה שכולכם הסכמתם עליה היא אליל התקינות החברתית, שמולו אני מנהלת את עצמי. מאז שעליזה נולדה תבעתי ממנה התנהגות נורמטיבית, כמו זו שלה ציפיתי מן התלמידים בבית הספר שאני מנהלת בחיפה בעשרים השנה האחרונות.

 אל התקינות מצווה על עובדיו להסתגל למסגרות, למלא חובות מקובלים, לבחור מילים מתאימות לנסיבות, ולממש ציפיות חברתיות התואמות את הגיל. על עובדיו נאסר לחרוג מן הביטויים הרגשיים המקובלים, להיות שונים, או להתפרץ מכל סיבה שהיא.

 ג. החטא האופייני של עובדי התקינות הוא מעשה הגיהוץ הפנימי, שבו מנרמלים את הרגש האסור לביטוי, ומכניסים אותו לתבנית מילולית שמותר לבטא בציבור.

 חטאי הוליד עיסוק אין סופי בחיפוש אחר מילים מדויקות, שיצליחו לצנן את הרגשות, לצמצם אותן לתיאור עובדות, לעקר מתוכן את היסוד המסוכן, ולעשותם ניתנות לניהול.

 חטאי התבטא במאמץ רב שנים ליישר את בתי, להכניס אותה למסלול המקובל, בלי להקשיב לה. בלי לתת מעצמי. בלי לגלות לה את הכעס שמעשיה מעוררים בי.

 ד. עונשי העיקרי הוא התעסקות שאין לה סוף בעליזה. מאמץ סיזיפי ללמד את בתי מה מותר להגיד ולמי. איך מבטאים דברים באופן מדויק ולא מתלהם. מה עושה בכל רגע נתון אדם מקובל ואחראי. שיטתי כשלה בחינוכה של עליזה, ויצרה זרות שהלכה וגדלה ביני ובין בתי. בשנים האחרונות ישנן תקופות שבהן היא מסרבת לדבר אתי.

 ה. הניסיון הלא פתור שלי הוא צעקה שעולה בי ואסור לה להישמע. בכייה גדולה על אם שלא הייתה לי. זעם רב על זו שקראה לעצמה, לשווא, אמי. כעס על תוקפנותה של בתי.

 מעולם לא ביטאתי כלפי אמי את אכזבתי מן הזרות והריחוק שנהגה בי. חשבתי שבלתי מוסרי להרגיש כך כלפי אישה שאיבדה את משפחתה בשואה.  פעם אחת בלבד בילדותי העזתי להתחצף לאבי. קראתי לו "טיפש" והוא נתן בי מבט כאילו הוא הולך להרוג אותי. לא חזרתי יותר על מה שאמרתי. הייתי ילדה תקינה. ניסיתי לזכות באהבת אבי ואמי דרך הצטיינות בלימודים ובפעילות חברתית הזוכה להערכה.

 ו. עוד משהו על הניסיון שלי: התלות ההדדית בין עליזה לביני לא יכולה להיפסק כי אנחנו מתפקדות כמו ישות אחת בשתי גופות. אני האחריות האישית שעליזה מסרבת לקבל על עצמה. אני המציאות  החסרה בחייה, ובשבילה היא חייבת לבוא אלי כל יום, כדי לקבל את האיזון היומי שלה. עליזה היא קול הכמיהה הלא מסופקת שלי לאם. התובענות הינקותית שאני מתביישת להרגיש. הזעם הקשה שאסור לי לעולם לבטא.

 אפשר שעליזה תתחיל לקחת על עצמה משהו מאחריותה, ביום שאפטור אותה מן התפקיד להרגיש בשבילי. ביום שאעשה מעשה שאינו עולה על הדעת בכלל, והוא הכרחי: שאתחיל להיות קצת עליזה בעצמי.

 ז. חטאי החוזר, עבודת האליל והניסיון הלא פתור מטילים עלי שלוש מצוות של עבודה יומית:

 1. לזהות בכול יום את הרגעים שבהם אני ממיתה את הכעס והכמיהה. ממיינת רגשות לראויות ופסולות. מצמצת אותן למידות שאפשר להכיל. מניחה כל אחת במגירה משלה ונועלת היטב.

2.  לפגוש רגש חדש שעלה בהפתעה. להיות סקרנית גם הוא מבלבל וקצת מפחיד. ללכת אחריו למקום לא ידוע.

3. אין צורך לומר את כל מה שמרגישים. לא מייד. ללמוד להכיר. להרשות. לתת לרגש לגדול. למצוא דרכים לחיות את הרגש המוביל אותי. לשאת את סכנת אבדן המחנכת המצטיינת שהעולם מכיר.

 ח. תפילה: אדוני, אני מבקשת שינוי ביחסים בינך וביני. שלחת לי שליחים שידעו ללמד אותי את  תפקיד הבת האחראית בעולמך. אבל היום אני זקוקה לצד אחר שלך:

אנא היה לי הורה מתפעל ממגוון רגשות שבתו יכולה להכיל.

גלה לי שאתה סקרן כמותי לראות מה יש בתוכי ולאן כל זאת יכול להוביל.

גלה לי בעולמך מקום לביטוי לא מבוקר של רגשות. למד אותי ארגון פנימי אחר.

הבטח לי שלא אלך לגהנום אם ארגיש. ויהיו רגשותי לא מקובלים בעליל.

גלה לי שיש אפשרות לחבב אותי גם אם אצעק, ואבכה. ואשתגע לפעמים.

גלי לי שיש מקום בעולמך לילדה עם פגם ברור. כמו זה שאני מסתירה הרבה שנים.

 ט. תפילה במתכונת שמונה עשרה קצר:

אנא אלי, השב אותי מן המילים, המיון, האבחון, והארגון המסודר של הרגשות שלי ושל שאר העולם.

סלח לי על אימת הרגש האסור והדחף הכפייתי להעלים אותו בדרך כלשהיא.

גאל אותי מעבודת הראוי והמקובל. שחרר אותי משעבוד לעריץ שצמצם את חיי ולקח ממני את בתי.

רפא בי את פצעיו של סד שהושמתי בו בילדותי: ילדה מוכשרת ונאה שעושה הכול כראוי.

חדש בי זיכרונה של אם מנשקת, מחבקת, מתמסרת, כועסת, צועקת.

וחדש בי אותך, כאב המוקסם מבתו המלמדת אותו לכעוס כראוי.

 י. חסדי הוא ילדה נוראית, שהייתה בלתי ניתנת לנרמול. שחייתה בשבילי את קולי האסור. את צעקת התינוק שלא נשמעה. שכפתה עלי להשיב חיים למקום שחשבתי שהצלחתי לאלף לגמרי לפני שנים.

תודה לך אלי על רשות מיוחדת שנתת לנו, האנשים המשכילים, בעלי הסגנון, להיות יצורים צועקים, כמהים, ולא הגיוניים בעליל.תודה על רשות לפעול, לפעמים ממקום אחר.

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

יאיר כספי

 ישנה תחושה שאסור לך להרגישה. אסור לדעת שהיא קיימת בך. היא מסוכנת, מבלבלת, ומאיימת על זהותך. אם תיתן לה מקום אפשר שהיא תמחק את מי שידוע בתור "אתה", דמותך המוכרת לך.

אתה חושש שאם אנשים יגלו עליך את הצד האחר שלך, אפשר שלא ירצו יותר בחברתך. יבוטל כרטיס החבר שלך. תיזרק מהקבוצה.

לפעמים נדמה לך שהחלק המסתורי שבך יותר גדול ממך. ואם תרשה לו להיות שם באופן חוקי, הוא יכול לסחוף אותך להרס עצמי, או שיגעון, ואולי להרוג אותך.

לכן, במשך שנים, אתה משקיע הרבה מאמצים לשמור את הרגש האסור עמוק בתוכך. מוקטן, מוצפן, מכוסה בצבעי הסוואה, מוגן על ידי הסבר שמדמה אותו לדבר אחר. ולמרות כל זאת, הוא חוזר לביקור מדי זמן מה, ללא התראה, ומציף אותך.

החלק הקשה הזה בא לך בחינם. לא עשית דבר טוב או רע שבגללו הוא מגיע לך. הופיע יום אחד. ללא הכנה. ללא הסבר. בלי שום קשר למה שעשית לפניו או אחריו. בישיבה שנתקיימה בלשכתו של שר ההוויה הוחלט להטיל עליך לשאת עמך כאב. איימה. תהום. או רעב גדול. כמשקולת שאתה צריך לקחת אתך לכל מקום.

אנשי בריאות הנפש קוראים לרגש שאסור לך להכיר "פוסט טראומה". תחושות שנותרו בך ממשבר שלא נפתר ונשארו עמך כיסוד המאיים על האני שלך. או על יכולתך להשתייך למשפחה או לחברה. הם יאמרו לנו שפציעה קדומה שלא ידעת איך להתמודד עמה, נשארה בך כזיכרון מאיים, רגש שאינך יודע לשאת. בכל פעם שהוא עולה הוא מחזיר אותך ליום ולמקום שבו עמדת חסר אונים מול איום על קיומך. רגע שבו העולם שהכרת ובו בטחת, נגמר פתאום.

יום שבו כל מה שלימדו אותך לא היה תקף יותר. ומאז יש ספק אם אי פעם היה נכון. סיפור שניטלו ממנו כל מילותיו. ואין בו יותר סוף, או התחלה, או מהלך ברור.

מקום שאין בו אלוהים. אין רחמים. אין שומע לתפילתך. צדק לא קיים. אין הסבר. אין הגיון. אין הדרכה. אין סליחה. אין מנחם לכאבך. רק אתה המוטח ארצה בעוצמה.

איך נראה הניסיון הלא פתור שלך? מה אתה נושא עמך שנים רבות ועדיין מסרב לקבל? לאיזה רגש או זיכרון שעולה בך אתה מתקשה לתת מקום?

מתי ואיך הופיעה התחושה הזו בפרקים שונים בחייך ושינתה את מעשיך? מתי והיכן צף ועלה הרגש הזה בשבוע האחרון? מה אתה עושה כשאתה מגלה שאינך יכול להיפטר מן הזיכרון המאיים?

  פתרון מדומה

כדי לשרוד מול איומך הקיומי,  המופיע בדמות זיכרון או רגש המאיים על עולמך, פיתחת מערכת כלים שנתנו לך שליטה חלקית בסכנה העולה.

ניסית שכחה. השתדלת לצמצם את הופעתו של הרגש המאיים לזמן קצר ככל האפשר. תייגת אותו כהפרעה שולית שתעלם מהר. רכשת הסברים שקראו למה שאסור לי לדעת בשמות אחרים.

 מצאת כלים ושיטות שתכליתם למנוע ממך להרגיש את מה שאינך יכול לקבל.

מי שלא יכול לשאת את פחדו, בונה חומות מסביבו. זאת שאינה יכולה לשאת אשמה בונה על המשפט שיזכה אותה. האישה המתקשה לשאת את חששה מניצול, דואגת לא להתקרב למי שסימנה לעצמה כעשוי להשתמש בה. זה שאסור לו להכיר בזעמו, מבלה את יומו במדיטציה כדי להתעלות מעל רגשותיו. וזה שאינו יכול לשאת דחייה, מנסה לזכות בחיבת הכול.

וכולם קונים לעצמם הסברים, שעליהם הם חוזרים הרבה פעמים כדי לשכנע את עצמם בהכרחיות הדרך היחידה שבה הם יודעים לפעול:  בעלת האשמה אוספת סיפורים על אנשים שלא הכינו הגנה משפטית מתאימה ויושבים בכלא בטעות. החוששת מניצול בטוחה שהצילה את עצמה ממי שכמעט הפך אותה לשפחה. זאת שאסורה עליה תוקפנותה אוספת מחקרים שמוכיחים שאהבה זה הכול. הנחמד הולך לקורסים שבהם הוא לומד לקבל אנשים כמו שהם, כאילו שאת זאת אינו יודע לעשות.

לכל אחד מהם תכנית עם חזון מדומה על הדרך שבה יפתור באופן סופי את בעייתו, בעתיד:  בעלת האשמה חולמת על מסמך שתמצא ויזכה אותה. בעלת הדחייה מאמינה שאם תרזה תזכה באהבה. זה שלא ראו אותו חולם על ספר עם שמו המוצג בכל חלון ראווה. זה שבורח מתחושת חוסר ערך שלו מאמין שהמצאה שלו תעשה אותו חשוב מאד. מי שלא יכול לשאת את קומתו הנמוכה מתכנן להגיע גבוהה מאד.

ואת כל זאת הם עושים  לא רק כדי להגן על עצמם, אלא גם ובעיקר כדי לשמור על בוראם. אלוהים מתנדנד, שצריך לתמוך בו. להוכיח שיש צדק בעולם. שיש פיצויים למי שסבל לשווא. שיש דרך לפתור כל כאב גדול. אלוהים שאולי יאבד להם אם יצטרכו לעמוד במקום שבו אדם יודע את מעמדו הלא חשוב בפני בורא היקום.

כך הם הולכים ובונים מערכת כזבים, מעמידים להם אלי שווא, כדי לא לגעת במקום שבו, כך נדמה, גילו שאולי אין אלוהים, ואין משמעות לכלום.

 ניסיון עבר שלא נפתר

מאחורי הרגש האסור עומד זיכרון כואב. אתגר שלא יכולת לעמוד בו, בזמנו. קושי שהיה גדול עליך בגיל ההוא. ואלוהים, או אנשים כפו עליך לפגוש. לא יכולת לבלוע ולעכל. ואינך יכול להקיא. הוא שם, באותו מצב מאיים ראשוני. לא מעובד. לא נעשה לתפקיד.

היכן ומתי קרה הדבר שעורר בך אז, ועד היום, רגש שאינך יכול להכיל?

מה קרה שם, והוא מקביל אחד לאחד, לחשש שאיתו אתה מתמודד היום?

אם היה זה אירוע חוזר, נסה לתעד מספר רב ככל האפשר של דוגמאות שבהם אתה נדרש להכיל את מה שעד היום לא עוכל.

איך עיוותו אירועי אותו עבר את תפיסתך העצמית? איך שילחו אותך למשימת כזב שבה אתה מתעסק ללא הפסק וללא תועלת אמיתית?

טיבעם של אירועים מכוננים קשים שהיה בהם איום על הקיום.

ילד שאמו לא ראתה אותו נזכר, כשלא רואים אותו היום, בפחדו של התינוק שינטשו אותו, וימות. לכן הוא חייב להכריח את סובבים להתייחס אליו ללא הפסק.

ילדה שהתעלמו מצרכיה, נתקפת אימה בכל פעם שהיא קצת רעבה, ואוכלת הרבה כדי לא לשאת את הפחד שאוכל לא יהיה.

ילד שנדחה חברתית בבית הספר, לא מרשה לעצמו להתנגד ללחץ חברתי, כי בזיכרונו ההשתייכות לקבוצת בני גיל עשר הוא הדבר שיקבע את ערכך ויכולתך לשרוד כחבר בקבוצה.

ילדה שנוצלה על ידי אביה נחשפה לאמת מזעזעת שמי שעמד עליה אותה בבגרותו אפשר שיוכל לחיות עמה בשלום: הורים יכולים להיות גם אנשים אנוכיים העוסקים לפעמים בצרכים שלהם בלבד. אצלה נותר ספק אם יש בכלל אהבה שאינה תלויה בדבר.

איזה זיכרון שלך נושא בתוכו פציעה שעוד לא עמדת בה? איזה זיכרון שלך מאיים על יכולתך לסמוך על אנשים, לתת סדר ומשמעות בדברים. באיזה זיכרון שלך אין תקווה ואין אלוהים?

 דמות מופת

המקום שנדמה כי אסור לך להיות בו לעולם, לא מנהל אותך כל הזמן. הקושי שנדמה כי לא תוכל לעמוד בו אף פעם, עמדת בו בעבר כמה פעמים, בדרך כלל בלי משים. לצד פתרונותיך הכוזבים ופנייתך לישועה מאלי שווא, לא נפסקה לך מעולם שיחה עם אלוהים. הרגעים האלו יקרים. אם תכיר אותם, תוכל לחזור עליהם. לגדלם.

איפה אתה מרגיש אהוב, מוגן, עם תפקיד ברור?  איפה אתה מרשה לעצמך לגעת לרגע במקום האסור?

אם אתה מצליח לזכור תקופה מאושרת, נסה לזכור מה עשית שם אחרת? מה הרשה לך לוותר על הפתרונות הכוזבים שאתה רגיל להם? איך היית שם לרגע אדם אחר שאינו מנוהל מן המקום שאותו צריך למנוע בכל מחיר? עם איזה סכנה היית מוכן להתמודד? אלו היו רגעים שבהם ידעת כיצד לעמוד בניסיון חייך. איך אפשר להעתיק את ההצלחה ההיא לפינה שעוד לא הצלחת להאיר?

אם אין לך זיכרונות הצלחה משלך, אפשר לשאול אותם מאנשים אחרים שהתגברו על ניסיונות דומים.

החושש מדחייה ייזכר באנשים שנעלבו, אבל לא נהרסו, כשלא רצו אותם. המוצף באימה יחשוב על אנשים שמכירים בפחדם, ולא נותנים לו לנהל אותם. רדוף האשמה ילמד מאלו שמוכנים להכיר בטעות, אבל לא יתנו להדביק להם אחריות שאינה שלהם. המאוים מתוקפנות יחפש אנשים שלא מחפשים עימותים, אבל מוכנים, כשאין ברירה, להילחם. החושש מתלותו יבקש אנשים עצמאיים שלא מתביישים להזדקק מאד למישהו בעולמם.

נסה לזהות אצל דמויות המופת שלך פן מיוחד של דעת אלוהים שאינך מכיר. רשות שקיבלו ממנו למעשים האסורים עליך. שותפות שהם חווים איתו במקום שאתה בטוח כי אין בו כניסה לאלוהים.

כשאנו יודעים מה חסר לנו, מורים דגולים נמצאים לנו בכל מקום. אם אתה מתקשה להיות תלמיד של אנשים רגילים שיש להם אלוהים שאינך מכיר, לך לספרים. חפש בתולדותינו או בגנזיה של התרבות האנושית, דמויות שעמדו בהצלחה בניסיון דומה לשלך. נסה לברר איזה אלוהים היה להם ומה הם היו מוכנים לגלות על מצבו של האדם ולקבל על עצמם.

 עמידה בניסיון

עמידה בניסיון היא דבר שונה לגמרי מן המאמץ להבין אותו, לשלוט בו, לצמצם אותו, לנהל אותו או להכריח אותו להעלם.

כדי לעמוד בניסיון צריך לצאת איתו מהארון. לעמוד לפני אנשים, עצמך ואלוהים ולומר: אני נושא עמי אימה, או אשמה, או דיכאון, או בושה, או כעס גדול, או חשש מדחייה, או פחדים מניצול, או כמיהה ינקותית, או רעב נורא, או תחושה או משאלה אחרת שקשה לי להודות בקיומה. ואני מקבל עלי לחיות עמה.

המשא כבד למי שאינו רגיל לשאתו. כדי לעמוד בו  צריך להסתכן ולבקש מבוראך רשות, תמיכה והדרכה. חוויה של שותפות בנשיאת המשא שלא קיבלת בעת שהוא הוטל עליך. מישהו שבא ואומר: ראיתי. שמתי לב. נעבור את זה יחדיו. אתה בסדר גמור כשאתה עצוב, או אשם לשווא, או מפחד, או תלותי מאד.

לאחר מכן צריך לגייס אומץ ודמיון כדי לבקש מכבודו דבר שלא נתן לך מעולם, והבחנת שדמויות המופת שלך קיבלו אותו:

המפחד מתלותו יבקש דמות הורה או שותף שמוכן תמיד בשמחה להיענות אליו. החושש מכעסו יבקש הדגמה לכעס שממלא תפקיד בתיקון עולמו של הבורא. הכועס יבקש לו אל שלא עוזב כשמתרעמים עליו. מי שאסור לו להיות אף לא לרגע ללא שליטה, יבקש אל שמנהל את עולמו בבטחה, ומאפשר לילדיו להשתובב. המפחד מן הרעב יבקש את האל הזן את הכול ובטובו הגדול לעולם לא חסר לנו ולא יחסר לנו מזון לעולם ועד. מי שבגדו בו יבקש את תיקונו באל הנאמן תמיד לעובדיו.

ניסיונותינו נפתרים כשאנו מקבלים אותם עלינו. מכירים במי שהטיל אותם (ואין אלו הורינו, או החברה, או התאונה שגרמו לפציעתנו). מסיבה שלא נבין. בלא צדק מקובל בין אנשים. בלא פיצויים. כך נקבע. כך נכתב בספרים. פלוני ישא עמו כמיהה שאצל רוב האנשים נתמלאה בשנתם הראשונה, ואלמוני ישא עמו ספק לגבי האהבה שאוהבים אותו, ושלישי ישא כאב על יקירו שאבד, ורביעי יהיה אחראי למחלה כרונית.

זאת הסיבה שהעניינים הסתבכו לנו מלכתחילה. קשה לנו לקבל כי עם כל הטכנולוגיה שבידינו, המדע, התרבות האנושית, אמצעי הניהול והשליטה, אמצעי התקשורת והחלפת המידע, הדמוקרטיה וזכויות הפרט, אנחנו עדיין, תמיד, במקום אחד לפחות, נתינים חסרי כל זכויות, שמקבלים הוראות ללא הסברים. חוטפים מכות ללא הכנות. ללא התנצלות. ללא פיצויים.

עמידה בניסיון היא פרידה מסיפור שתרבותנו מספרת לעצמה על יכולתו של אדם, חשיבותו, והמרחק ההולך וקטן בינו ובין בוראו. וקבלת אמת קשה המשותפת לכל מקרי הניסיון שהזכרנו: ישנו תמיד דבר אחד שאיננו שולטים בו, ואיננו מבינים, והוא מגלה לו דבר על מקומו הלא כל כך חשוב של אדם לפני אלוהיו.

 עבודה יומית

אלפי פעמים, בכל פעם שהרגש האסור לנו עלה, פנינו לפתרונות מדומים. הפניה הזו הפכה להיות הרגל אוטומטי. עשיית שינוי מזמינה תרגול  קצר, בן מספר דקות, פעמיים ביום, במשך כשלושה, ארבעה חודשים לפחות, כדי להפנים דרך חדשה לנשיאת משא הניסיון.

בסוף היום, או לאחר רגע של ניסיון: איפה עלה הרגש הקשה? מה בחרתי כפיתרון מדומה? אילו זיכרונות מן העבר עלו בי? איזה חוויה של עמידה בניסיון הבאתי, או אפשר היה להביא, לרגע הזה? למה אני זקוק מאלוהי כדי לעמוד בניסיוני?

בתחילת היום, או במהלך רגע של ניסיון: איפה עשוי לעלות היום הרגש הבלתי נסבל? מה יכול להיות הפתרון המדומה? אילו זיכרונות מן העבר עשויים לעלות ולהציף אותי? איזה חוויה של עמידה בניסיון אוכל להביא עמי לרגע הזה? מהי בקשתי מאת בוראי כדי לעמוד בהצלחה בניסיוני?

  

שאלונים למסלולי העבודה העיקריים של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות

השאלונים בקיצור: מסלולי העבודה העיקריים של התכנית

ד"ר יאיר כספי

 הודיה יומית: חסדי היום. חסדי התקופה האחרונה.   

 חשבון נפש (התחלת עבודה בנושא חדש. סיכום מצב).

חלק א': חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

חלק ב': רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים. ניסיון שעלי לעמוד בו ומצוותיו.

שאלון שמחה: (למידה מהצלחות וימים טובים) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שאני עובד, מצוות "עשה" ו"לא תעשה" בעבודתו, מחירים (קורבנות) בעבודתו, ניסיון לא פתור המונע פרידה ממנו, האליל כערך חיובי.

לעבודה יומית: איפה עבדתי היום את האליל ומה עשיתי בשרותו? איפה נפרדתי ממנו?

 תפילה חופשית (חידוש רצון ותקווה: מה עוד לא קיבלתי מאלוהים. לעבודה יומית).

  1. מה אני רוצה.
  2. חנות הקסמים: בקשתי המדויקת.
  3. בית המקדש: בקשה שרק אלוהים יכול להיענות לה.

שאלון ניסיון קצר

  1. הניסיון הלא פתור: אמת או רגש שאני מתקשה לשאת.
  2. הפתרון המדומה.
  3. ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי.
  4. מקומות או דרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה.
  5. פתרון הניסיון: באיזה מעשה אעמוד בו.

שמונה עשרה קצר (לאחר גילוי החטא והניסיון הלא פתור)

  1. השב אותי:
  2. סלח לי:
  3. גאל אותי:
  4. רפא אותי:
  5. חדש בי:

מדרש מצווה (משימה או מעשה נכון לעתיד לבוא).

  1. חסדי: אפשרויות, רשות או פטור.
  2. רצוני ויצרי הרע – מה נכון בהם.
  3. שקר ואמת.
  4. מה יהא חטאי, מה יהא עונשי.
  5. עבודת אלילים.
  6. ניסיון לא פתור.
  7. מצווה.

עבודה יומית: הודיה ותפילה חופשית, זיהוי רגעי עבודת אלילים ופרידה, 18 קצר.

פתרון התלבטות: חשבון נפש או מדרש מצווה. 18 קצר.

עבודת עומק על נושאי יסוד: חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא, תפילה חופשית לגילוי היסוד החסר, שאלון עבודת אלילים, שאלון ניסיון, שמונה עשרה קצר, מדרש מצווה לתכנית פעולה. חזרה לפי הצורך על שלבים.

                                                                                                                                                                                                      

 

 

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

הצדיק שעשה מאשתו מפלצת

יאיר כספי

פרק א

שקר ואמת:

סיפרתי לעצמי כי מה שיש לי עם אשתי היא מריבה משפחתית. חוסר הסכמה. כך נראים נישואים. רבים, מאיימים, משלימים. וגם שיקרתי לעצמי שנחמה תתרכך עם השנים. שסבלנותי ויכולתי להכיל את כעסיה תרגיע אותה.

האמת היא שחייתי תחת איומים בלתי פוסקים של נחמה לשבור את המחשב שלי, כלי עבודתי. איומים לדווח לוועד הישוב על מעשים לכאורה פליליים שלי. איומים לנתק אותי לתמיד מבנותי. האמת היא שהייתי קורבן של טרור.

 חטא ועונש:

חטאתי בשתיקה. באיסוף השברים של כלי הבית שנחמה הטיחה ברצפה. חטאתי בהתחייבות שקיבלתי על עצמי לדווח לה על כל שיחה שאני מנהל עם אישה שלא בנוגע לעבודה. חטאתי בניסיון להבין את האלימות של נחמה. במאמץ להסביר לסביבה את הסיבות להתנהגותה המשפילה. ועונשי היה הפחד שהלך וגבר שהיא תגשים את איומיה ואשאר בלא דבר.

עבודת אלילים: יוסף הצדיק

התנהלתי, בלא מודע, מול דמות נעלה של עצמי, "יוסף הצדיק". יוסי המעורר התפעלות של חברים ועמיתים לעבודה  מיכולתו  לשאת אישה נוראית. לא כועס, לא מתפרץ. דן את זוגתו  תמיד לכף זכות. סולח בלי גבול. האמנתי שאם אצליח להשלים את עצמי, להיות איש המכיל את אשתו ואוהב אותה אהבה שאינה מותנית, ירפאו פצעיה והיא תוכל לוותר על הזעם והחשדנות.

ניסיון לא פתור:

ניסיוני היה גילוי חולשה  שלא רציתי להכיר בעצמי: נגמר כוחי להכיל. היה בי כעס הולך וגדל ורצון לעזוב את נחמה ולהקים לי בית אחר. ניסיוני היה לדעת שיוסף הצדיק שניסה לתקן את נחמה באהבתו, נכשל ואפשר שאינו צדיק כל כך גדול.

מצווה ושכר:

משויתרתי על האשליות שלי לגבי  כוחי המופלא, נגלה לי תפקיד שהשתמטתי ממנו לפני כן. אסרתי על נחמה להיכנס למחשב שלי ולגלות עם מי אני מתכתב. ביטלתי את ההיתר שנתתי לה בעבר להוציא את זעמה עלי כלי בית. הפסקתי לאסוף שברים. לא הייתי מוכן יותר לסבול שום איומים. או ניבולי פה, או השפלות, מכל סיבה. אסרתי עליה  להשמיץ אותי באזני בנותינו. הודעתי לה כי סצנה שלה במקום עבודתי תסיים את נישואינו.  לראשונה מזה זמן רב ישנתי לילות שלמים. נחמה הבטיחה לא לאיים. ראיתי אותה עוצרת את עצמה מספר פעמים. היא ביקשה, עם דמעות בעיניה, שלא אעזוב.

פרק ב

התיקוןשהחל להבנות בין נחמה לביני התמוטט ונפסק באחת כאשר נחמה גילתה שבנסיעת עסקים לפני שבע עשרה שנה, הייתי, לרגע, עם אישה זרה.

היא לא גילתה בכוחות עצמה. יום אחד, כשמאנה להיענות לי, אמרתי לה "יש עוד נשים בעולם". כשדרשה הסבר  סיפרתי לה על מפגש חד פעמי מן העבר. נחמה דרשה שאעזוב את הבית מייד. הלכתי עם מזוודה. חזרתי לאחר כמה שעות. אמרתי כי זהו ביתי, ואם היא רוצה, אישן בחדר השני.

יצר רע:

רציתי להשפיל את נחמה. לתת לה הרגשה שאין צורך בה. שאיננה אישה. במשך שנים אני מחלק לה רמזים על נשים אחרות, טובות ממנה.

שקר ואמת:

שקר: יוסי הצדיק הוא איש ישר מאד שמספר לאשתו הכול.

אמת: אני בוחר בקפידה חלקי מידע שיוציאו אותה מדעתה.

חטאים:

לחלק לנחמה, כאילו בלי משים, רמזים על נשים שיש לי בהן עניין. לתת לה להתפרק ולא לעצור אותה. לרוץ לחברים או בני משפחה ולבקש שיצילו אותי מן המפלצת שאיבדה שליטה.

עבודת אלילים: נחמה הרעה

את אשתי הרעה עבדתי בשלוש מצוות "עשה" ושתי "לא תעשה" שעליהן הקפדתי:

1. התגרה בה כדי שתיחשף המפלצת המסתתרת מאחורי האישה שהכול חושבים שהיא נחמדה ("המזכירה החדשה שלי ממש מבינהאותי").

2. תן לה להשתגע וליפול באופן חופשי למדרגה הכי נמוכה, כשאתה כל הזמן נחמד נורא.

3. בקש הזדהות והצלה מחברים, מטפלים, בני משפחה.

4. לא תשים גבול שירסן אותה ויחזיר למקומה השפוי.

5. לא תזכור את נחמה הטובה, את ימי הקרבה והאהבה.

יוסף הצדיק ונחמה המפלצת ירדו משמיים יחדיו. בצעדי ריקוד של הרס הדדי. הוא תוקע לה מרפק בצלעות. היא דורכת לו על האצבעות. היא משפילה אותו עד עפר ונותנת לו אפשרת להתעלות למדרגות חדשות של צדיקות. הוא מנקה את הרוק שירקה בפניו ומספר לחבריו שלא התכוונה באמת.  רקדנו כך, כל הדרך לבית הקברות.

ניסיון עבר שלא נפתר:

אמי הייתה אישה אנוכית שאסרה עלי להכיר את צידה הרע.  היא תבעה ממני להכיל, להבין, לקבל ולסלוח לה. להיות הצדיק שלה.  אני עדיין מנוהל מולה. מנסה, לכאורה, להציל אישה בצדיקות. מטיל על נשים בחיי לחיות בשבילי את אמי הלא פתורה. חושף אותן בכל נבזותן ועושה תכניות לחסלן.

אמי אסרה עלי להיות כמו אבי, שפרנס אותנו בכבוד, אבל תואר על ידה כאיש אכזרי. היא אסרה עלי להיות מרוכז בצרכי, כמו שתיארה אותו. היא אסר עלי לכעוס עליה, כמותו. הייתי חייב להוכיח שוב ושוב לאמי שאין בי שום דבר מאבי ואין לי כוונה ללכת בדרכיו, כלומר להיפרד משליחותי להיות הצדיק של אמי.

הגיע הזמן לעלות לקברו של אבי ולומר לו: כמוך אני. גבר שרוצה לדאוג לעצמו. תוקפני, כשאין לו ברירה. רוצה אישה שתתמסר לו. שונא נשים שרוצות יותר מדי. שחושבות שמגיע להן התחשבות רבה מצידי.

פרק ג'

חסדים:

חסדי הייתה קבוצת העבודה, שלא התפתתה לתדמית הצדיק שלי. ועימתה אותי עם יצרי הרע. גילתה לי את הדרכים שבהן אני ממפלץ את אשתי. חסד היה רשות שגיליתי ממך להרגיש את זעמי. את המשאלה להיפרד מן האישה המתעמרת בי. חסדי הוא רשות ממך, שהייתה בעולמי ולא ידעתי אותה, להיות כמו אבי. כועס. שם גבול. דורש כבוד. מצפה  להתמסרות אלי.

גבול שקיבלתי על עצמי: 

קיבלתי על עצמי לא לגעת בפצעים של נחמה. קיבלתי על עצמי לא להוציא את דיבתה רעה.

אבל גם לא לתת לה  לבלוש אחרי. לאיים, לחקור, להעליב. קיבלתי על עצמי לשמור על כבודי. וקיבלתי על עצמי לא לגלגל על מישהו את התפקיד להציל אותי מאשתי.

ניסיון שעמדתי בו:

השבתי לעצמי את רשעותי, שהייתה מאופסנת אצל אשתי. למדתי להכיר את יוסי הנבל כיסוד חיוני. מתקומם כשדורכים עלי. כועס בשבילי. מחבר אותי לאבי. משחרר אותי מן התלות בנבלים שמסביבי.

תפילה:

ביקשתי ממך מקום בעולמך ליוסי "הרשע". שחושב על עצמו. על צרכיו. ועל גבולו. ביקשתי ממך דבר שלא קיבלתי בבית הורי – לגלות שיש בעולמך כבוד וחיבה לגבר כזה. גבר שדוחה תפקיד שמטילים עליו, ואינו שלו. גבר שלוקח מתוך מה שמציעים לו רק את מה שהוא רוצה. גבר שאינו מנוהל מול המוזרויות של אשתו. לא סופג. לא מסביר, ולא מצטדק. ביקשתי ממך אישור שהגבר הזה מייצג אותך. מוסמך, בשמך, להוביל משפחה.

מצווה ושכר:

מצוותי הייתה המסע הזה, הפנימי, שבו לא השארתי אבן אחת במקומה הישן אצלי. מצוותי הקשה הייתה  פרידה מעצמי ובשרי – הצדיק, אני. ויתרתי גם על התפקיד שנתתי לאישה להיות אויבתי. ונהייתי מוכן, בהדרגה, להעביר לך את הפיקוד על עצמי. ושכרי הוא אישה שסומכת עלי, הולכת עמי,

מוותרת על התחרות. חושבת שאני יפה.

תכנית המדרגות: נוסח המאמר שהופיע ב"שבת", 12 במאי 2006

געגועים אסורים לאלוהים
יאיר כספי
האמונה שטיפול פסיכולוגי או יעוץ משפחתי יודעים את האמת על פתרון המצוקה האנושית, על הדרך שבה צריך לגדל ילדים, או על הדרך לפתור בעיות בנישואין, היא הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקתו הקשים. העדרה של תורת ישראל מן הטיפול המבוקש על ידי רוב הציבור הדתי, כמו החילוני, הוא שלב נוסף בתהליך צמצומם של החיים הדתיים, ואישוש לטענה שהיהדות לא יודעת להתמודד עם החיים כמו שהם נראים היום.
מי שמצא את עצמו בתורת ישראל – גילה בה את ייעודו, קיבל ממנה את תפקידו המשפחתי והחברתי, מצא בה דרך לשמוח בחלקו, הבין דרכה את משמעות קשייו – אינו יכול לוותר על הרצון שתורת ישראל תהיה שותפתו העיקרית למימוש עצמו, לגידול ילדיו או לפתרון מצוקתו. למטרה זו יצאנו לחפש את הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הדרכים והשיטות שבהם יהודים מצאו את עצמם וטיפלו במצוקה אישית וחברתית לאורך הדורות. חיפשנו את המקומות שבהם נביאים חכמים וחלוצים דרשו וקיבלו תשובה על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
התכנית באוניברסיטת תל אביב מלמדת את מערכת הדרכים והכלים של מקורות ישראל לגילוי יעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם במלכות שדי. 'פסיכולוגיה ביהדות' שואבת את מושגיה ודרכי עבודתה מן התנ"ך, התלמודים, הפילוסופיה היהודית, הקבלה והחסידות, והספרות הציונית והעברית. התכנית אפשרה התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנות קיומה הכשירה התכנית מאות מנחים, מטפלים וגם ציבור רחב, בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
לאחר שנים של מחקר איסוף וגיבוש של כלים ודרכי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים, התחלנו לגלות שיש בהם סדר פנימי, מסלול של התקדמות, תכנים המצטרפים לשיטה. נולדה לנו מסגרת חדשה: תכנית המחברת את הדרכים והשיטות שמצאנו ב'פסיכולוגיה ביהדות' ומגבשת אותם למסלול השתלמות בן שבע מדרגות.
המדרגות מציעות מסלול לגילוי ומימוש עצמי, כלים להתמודדות עם מצוקה ומשבר ונתיב לגיבוש זהות יהודית ישראלית. הן מציבות אתגר מרחיק לכת ודרך ברורה להגעה אליו. הן מאפשרות לעולה בהן למקם את עצמו בסולם של התפתחות, למדוד התקדמות, לגלות שלבים לא פתורים ולהזמין התגייסות אליהם.
מסלול המדרגות מתואר דרך סיפורו של מנחה בתכנית, שכתב על חוויותיו כתלמיד.
א. געגועים לאלוהים
שנים רבות התגעגעתי ולא ידעתי למה. כי אסרו עלי לגלות את מושא אהבתי. געגוע ללא כתובת, ללא מטרה, כי אמרו לי שאין למה. התגעגעתי והיה אסור לי, כי תרבותי אמרה לי להאמין בעצמי. ואמרו גם שאני בורא לבדי את המציאות שלי. ואמרו שאין לי על מי לסמוך, רק על עצמי.
התגעגעתי לאלוהים. ופחדתי שיגלו עלי ותהיה בושה. וגם פחדתי שגעגועי יאפשרו לשומרים של אלוהים לבצע השתלטות עוינת עלי. שיכפו עלי תפקיד שאינו שלי.
התגעגעתי והתקשיתי לוותר על המתנה שהבטיחו לי: אמרו לי שהשמיים הם שלי.
מתגעגע וניקרע. בין הרצון ללכת אחר געגועי ונאמנותי לעצמי. כלומר למה שאמרו לי שהוא אני.
התגעגעתי וניסיתי לדחוק את הגעגוע. למחוק את הגעגוע. ולא הלך לי. הגעגוע לא עזב אותי.
לא הצלחתי לברוא לבדי את המציאות שלי, ונולדה לי מזה אשמה ובושה על חוסר אונים וחולשה. יום אחד, כשלא יכולתי יותר להסתיר את כישלוני בתפקיד שהיה גדול עלי, החלטתי להתחיל להקשיב לגעגועי. לגלות למה הם קוראים, אילו שערים פותחים. החלטתי לנסות להתגבר על הקושי לתת למישהו אחר לנהל אותי. החלטתי לשים בצד חשבון לא פתור, זיכרון אל שהכזיב. לדחות את בירורו לזמן אחר. להסתכן וללכת בדרך שלא רבים הולכים בה. להתגבר על ספקות מקובלים: האם קראו בשמי. האם שומעים. שמא אני ממציא דבר שלא היה. החלטתי לוותר על הגדולה שהבטיחו לי אם אתאמץ קצת יותר. החלטתי לנסות לחפש לעצמי תפקיד צנוע יותר.
ב. לפני מי אתה עומד
היה לי אלוהים מההתחלה. היו רגעים שכמעט נגלה. היו הרבה ימים שהופיע ולא ידעתי להגיד מי זה בא. היום אני יודע שהוא הסיבה שחיפשתי אמת וידעתי לתת והלכתי לארץ רחוקה. קיבלתי עלי להתחיל להכיר את מורה דרכי, לשים לב לשיחתנו הסמויה.
התחלתי מהדברים שאני יודע, מקול שאני כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לי כיוון ברור. שאלתי: מה עשיתי נכון? במה הצלחתי? איפה שמחתי?
בזיכרונות של שמחה מצאתי אוצר גנוז של ידיעה עליונה. בשמחה גיליתי עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. חקרתי זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים וגיליתי מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
חיפשתי את ההתגלויות המכוננות אותי: הלכתי לעבר וחיפשתי שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה  של שמחת ילדות רחוקה, איפה נודע לי ולא ידעתי שבא ומה גילה לי על יכולתי וייעודי. ואיך מן המקום ההוא אני חוזר ונמלא. בדקתי כיצד הופיעה אותה יכולת שקיבלתי בילדותי בפרקים אחרים של חיי, בחסד שידעתי לקבל ולתת, בבקשה שידעתי לבקש בניסיון קשה שידעתי לעמוד בו. שאלתי איך אוכל לגייס לעתיד מתנות מן העבר.
התחלתי לגלות מול מי אני עומד, ואל מי אני מדבר, ומי עונה לי, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שאוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לי שליחים. ומאיפה אני מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אני משרת כשאני עושה אמת. ואת מי לא הפסקתי לקוות לפגוש פנים אל פנים.
ג. קבלת מחויבות
יש לי תפקיד. כשאני מגלה את תפקידי ומקבל  עלי את מעשי אני מקבל שותף לחיי, מדריך ושומר לצעדי.
תפקידי לא נפתר באחת אלא מתגלה בחיי, חובה אחר חובה.
אין לי היום על מי לסמוך שיודיע לי הרבה מחובותי ואני צריך, לבדי, לחקור ולגלותן. להתגבר על הרצון הטבעי שיגידו לי מה לעשות. להתגבר על ההרגל הדתי לצמצם  אחריות למה שמופיע ברשימת ההלכות. להתגבר על הרצון החילוני לצמצם יהדות לחוויות רוחניות-תרבותיות לא מחייבות.
התחלתי לאט, מגילויה של חובה אחת. נעזרתי בחסד המזמין אותי לחפש חובה בתחום האפשר ופוטר אותי ממה שאינו בתחום אחריותי. נעזרתי בהיפוכה של חובתי – תודעת חטא המסמנת לי את תחום האסור. נעזרתי בסבל כסימן אפשרי לטעות. נעזרתי בשמחה כרמז למעשה רצוי.
כל חובה קטנה שנגלתה לי הייתה אוצר גדול. עשיתי את מה שגיליתי. כי גיליתי שאין משמעות לגילוי אלא במעשה. ולא יהיו לי גילויים נוספים אם לא אתחיל לעשות.
פיתחתי יכולת לגלות תפקיד ומשימה בתחומי החיים השונים והתחלתי לגבש לי רשימות של עשה ולא תעשה בתחום אחד שמעסיק אותי באופן מיוחד. גיליתי שרשימת חובותי ממקדת את חיי ונותנת להם כיוון ברור.
התמודדתי עם קושי לתת למישהו אחר לנהל אותי וגיליתי בו יתרון  – לא הכל אני צריך להחליט לבדי.
ד. תפילה
יש דברים שרציתי מהאישה, והיא התקשתה לתת לי אותם. יש דברים שרציתי מהילדים ולהם היו רצונות אחרים. יש דברים שאני רוצה מהעבודה, ואף פעם לא נותנים לי אותם בדיוק כמו שאני רוצה. יש דברים שרציתי מההורים והם לא שמעו אותם.
תורת ישראל סיפרה לי שהרצונות האלו, כולם, הם גם רצונות מבורא עולם, וצריך לעשותם בקשות אליו, כי רק הוא יכול לשמוע את כולם. כי רק הוא עשוי, ברצונו, לתת אותם. וגם, כדי שלא ישבשו לי את יחסי עם בני אדם.
חידשתי לי שיחה ישירה עם אלוהי. גיליתי לו מה שלא סיפרתי לאיש.
למדתי להכיר בבעלותו על כל מה שאני מבקש, על כל מה שיש. הכרתי אותו כבעל יכולות שאין להם גבולות, כדי שאעז לבקש. הזכרתי לעצמי מה כבר נתן, לי ולשאר העולם ולמדתי לברך ולהודות. לא בשבילו, בשבילי, שאדע מה כבר יש לי ומה אפשר לבקש.
אמרתי לו מה אני צריך. פשוט – רשימת קניות.
שאלתי מה רוצים ממני, מה התכנית, מה הכוונה. ביקשתי דרך ברורה:  מה אני אמור לעשות. הודעתי לו מה לא קיבלתי עדיין, מה אני צריך כדי שאוכל לעשות. הבאתי לפניו את תלונתי. את החשבון הלא פתור שלי עם זה שעשה את העולם הזה כמו שהוא.
המשכתי וביקשתי את כל מה שלימדו אותי שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות – בקשתי לי נס. והתחננתי מאד. והודעתי לו שאני צריך אותו כאן ועכשיו גדול מתמיד ויכול הכל ונמצא ומקשיב, תומך וסומך ומדריך. ביקשתי אלוהים כל היום.
הייתי צריך להתגבר על האיסור החברתי להיות תלותי. ולהתגבר על האיסור הפנימי להכיר בחולשה והזדקקות לעזרה.  וגם על הספק שלי, אם יש בכלל מי שרוצה ויכול לשמוע אותי.
עשיתי לי שיחה קבועה עם אדון עולמי. שמתי לבי לתפילות שנענו לי, גילוין הגביר את רצוני להמשיך בשיחה.
אספתי את שיחותי עמו וכתבתי לי תפילה משלי. תפילה שאני נושא עמי ליומי. תפילה הנושאת ומעלה אותי ושומרת שלא אשקע, שלא אוותר על תקווה רחוקה. לשוב לעירי אחרי זמן רב ולחדש בה את העבודה.
ה. פרידה מעבודת אלילים
כשחיפשתי את מצוותי גיליתי שבתחומים מסוימים קשה לי לפתור קשיים ולמצוא מעשים נכונים ואפשריים. מאחורי סבל שלא הצלחתי להפסיק, מצאתי לפעמים חטא. לחטא שלא יכולתי לעקור היו שורשים עמוקים בעבודת אלילים המניעה אותו.
חיפשתי את השקרים שאני מספר לאחרים ולעצמי. גיליתי אמונת שווא לא מודעת שעומדת מאחורי חטאים חוזרים. זיהיתי לחצים חברתיים לעבוד אלילים. זיהיתי שותפים ומורים לעבודת אלילים. חשפתי את השקפתה המופרכת על סוד האושר בחיים. הכרתי את דרכיה הנסתרות: חטאים נוספים שלי בתחומים אחרים הנעשים בשרותה של אותה עבודת אלילים. גיליתי שהדבר שחשבתי לאלוהים איננו אלוהים.
הכרתי במחירה הכבד, בקורבנות שאני כפוי להקריב למולך שאליו אני משועבד. בבזבוז השנים והכוחות על אל שלא יועיל, ואבדן הדרך שבא בעקבותיו. גיליתי שהמשך עבודת האלילים שלי תהרוס אותי.
קבלתי הכרעה לפרוש מעבודת אלילים. התחלתי בפרידה מעבודת אליל אחד. למדתי לוותר על רווחיה והבטחות שווא שלה לעתיד. נפרדתי בהדרגה מדרכיה. התרחקתי מעובדיה ומקומות עבודתה. גיליתי לי רשימת "לא תעשה" הכרחית לי.
הייתי צריך להתגבר על אהבה לדבר שעשה לי שירות חשוב בעבר. להיזהר לא להפוך את הפרידה מן האליל לאליל אחר. להתגבר על האנשים סביבי שאמרו לי שהשתגעתי כי אין אלוהים אחר. לא האמנתי גם למי שאמר שאי אפשר להיפרד לגמרי מעבודת אלילים.
גיליתי שאיני חייב לחזור על המשגים שלי. גיליתי כוחות שלא ידעתי לשנות את מהלך חיי. גיליתי כי תשובה ופרישה מכל מה שהייתי, כל מה שניהל אותי, אפשריים בכל שעה. אבל צריך לחזור עליהם הרבה פעמים, עד שהם הופכים להרגל.
ו. עמידה בניסיון
כשוויתרתי על אלילי הופיעה שוב המצוקה שהובילה אותי אליו וגיליתי שבחרתי בעבודתו כדי להסתיר לי בעיה יותר קשה: ניסיון שלא נפתר.
עמדתי בחיי בניסיונות לא מעטים: קשיים ואתגרים שידעתי בהם שאינם תוצר מעשי ולא צריך לחפש בהם סיבה או אשם אלא להתגייס אליהם ולעשותם.
יש לי ניסיונות שעוד לא עמדתי בהם. ניסיון מהיום, בעיה חדשה שאינה נפתרת בחזרה על מה שעבד בעבר, אתגר שאיני מתרומם אליו, הזמנה לתפקיד חדש שאני מסרב לקבל.
ויש סוג שני: ניסיון לא פתור מן העבר. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעתי למצוא חסד והדרכה. ועשיתי לי שם במקומו החסר אלוהים אחרים.
ניסיונות שלא נפתרו חוזרים ותובעים את פתרונם. כשהם חוזרים אני חוזר להיות איש בלא אלוהים. מתפתה בקלות להשתעבד שוב להבטחות שווא של עבודת אלילים.
עמידה בניסיון לא פתור חייבה אותי להתגייסות מלאה. למדתי לעשותו משימה מספר אחת שלי ולהעמידו לפני כל אחריות אחרת בעולמי.
שאבתי כוחות מזיכרון של חסד ואמת ומצווה שידעתי לעשות בניסיונות עבר שבהם עמדתי בהצלחה.
רציתי ללמוד מכל מי שעמד בניסיונות דומים. חזרתי לגלות אוצרות בספרי הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון אבדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
למדתי לכעוס על אלוהים. יש לנו חשבון בלתי פתור. זעקתי האילמת הומרה בתרעומת גלויה שחידשה בינינו דיבור במקומות שבהם היה לפנים הסתר פנים. אמרתי לו שהוא בגד בי, והוא דרש ממני לעמוד בניסיון. צעקתי שאי אפשר לדרוש ממני דבר שלא קיבלתי בשבילו כוחות והוא אמר: מי אתה בכלל?
למדתי להיות פחות חשוב. למדתי לדון את העולם לכף זכות.
עכשיו הייתי צריך באמת לבקש. להודות שבלעדיו אני אבוד. ששום דבר לא יעזור לי פחות מנס. לדרוש את כל החסד החסר. לדרוש שיגיד לי בבירור מה הוא רוצה ממני ובאיזה מעשה יהיה ניסיוני נפתר.
אז התברר לי יעוד מיוחד הנגלה כנראה רק במשבר שאינו עובר: להיות האיש שהתגבר. לתקן קלקול שעשו אחרים. לקבל מעשי אל, תמים בפועלו, אין עוול בעולמו.
הקושי שנדמה כבלתי אפשרי, התגלה כהזמנה לשינוי הכרחי. קראו לי לעזוב הכל וללכת למקום אשר יורו אותי ולהיות שם לגוי גדול.
ז. תיקון עולם
למסע הארוך הייתי צריך שותפים. כדי להתגבר על עבודות השווא שהכל עושים – עשיתי לי חברותא עובדת אלוהים. מסגרת של מפגשים קבועים שבה מגלים יחדיו חסד ואמת, מצוות וחטאים. אני זקוק לחברי ויש לי מתנה לתת להם: שותף שגיליתי לשיחה הפנימית שהכל מנהלים. מדריך ושומע. מאתגר וגומל חסדים.
להפתעתי גיליתי שהמסע הפרטי הזה שלי הוא צורך של רבים. שהבעיות האישיות שלי הן משבר האדם. שעבודתי על עצמי היא תיקון עולם.
פתאום התברר שבמסע הזה הייתי שליחה של חברה, ויש לי אחריות לחזור אליה עם דברים שאספתי בדרך: לחשוף את כשלון הניסיון להמליך אדם בעולם. לגלות ברבים את השיחה הלא מודעת שהכל מנהלים עם בורא עולם. לשמוע תפילות לא מודעות של עם ולעזור בעילוין. להציע את יסודות החובה שנגלו לי בחיי כרמז לדרך שהכל מחפשים. לחשוף את מחירן הבלתי נסבל של עבודות האלילים שרבים שקועים בהן ולהוכיח, בדוגמא האישית, שאפשר גם בלעדיהן. לעמוד בניסיון הפרטי לגמרי שלי שבו אני מכריע את עצמי ועולמי לכף זכות.

Newer entries »