פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ירידה לצורך עלייה:
יום עיון לבוגרי "פסיכולוגיה ביהדות"
בשיטת עבודה חדשה

"ירידה לצורך עלייה" הוא מסלול עבודה חדש שנוסף השנה ל"פסיכולוגיה ביהדות" ומשמש לפיענוח המצב הפוסט טראומטי ותיקונו. המסלול משלב יסודות של פסיכולוגיה קוגניטיבית, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכולוגיה חיובית, וכלים מהמקרא, התלמודים והקבלה החסידית.
סיפורי עבודה במסלול זה עולים בשבועות האחרונים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" בקטגוריה "ירידה לצורך עלייה".

בוגרי "פסיכולוגיה ביהדות" ממחזורים שונים, המעוניינים להכיר את דרך העבודה החדשה מוזמנים ליום עיון בהנחיית ד"ר יאיר כספי, שיערך ביום ג', 16 בפברואר 2016, בין השעות 8:45 – 13:15. ברחוב אחד העם 56 בתל אביב.

תכנית המפגש:
8:45 – הרשמה והכרות.
9:00 – 10:00 "המצב הבלתי אפשרי": רגשות או מחשבות שאי אפשר לשאת. רגעי אבדן עצמי.
10:00-11:00 ירידה למעמקים: המקום שאנו בורחים מפניו. פחד ה"דבר הנורא" שיקרה בסוף.
11:00-12:00 עבודה בחברותות.
12:00 – 13:15 עלייה ותיקון: האפשרות שהמצב ישתפר או ייפתר. הניסיון כסיפור של מישהו אחר או כזיכרון עבר. יעוד מפתיע שבו מתוקן המצב ה"הבלתי אפשרי".

עלות יום העיון: 140 ₪ שישולמו בהמחאה או מזומן בבוקר המפגש.
הרשמה: (עד יום 10 בפברואר 2016) בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928.

מודעות פרסומת

האם דתיים מיטיבים להתמודד עם אסונות? ("הארץ" יום ששי, 19,6,14)

אמונה ורגעי משבר
יאיר כספי

אימת האבדן שנתעוררה בעקבות חטיפת שלושת תלמידי הישיבה התיכונית, מעוררת בלב אנשים הרהור שקשה לפעמים לחילוניים להודות בקיומו: האם אפשר שדתיים מתמודדים טוב יותר עם אסונות בחייהם?
חשוב לעשות הבחנה בין דתיות ואמונה. אמונה מתקיימת לפעמים ללא דתיות. ודתיות אינה ערובה לאמונה. גם בעלי אמונה דתיים מאבדים לעתים בעת משבר את אמונתם. ימשיכו ללכת לבית כנסת, ואין אלוהים בלבם.
ישנם בעלי אמונה רבים המסתייגים מן הדתיים, אבל יש להם אלוהים. לפעמים לא בשמו המוכר. יקראו לו "הכוח העליון", או "עקרון המציאות", או "חוק היקום", כולם שמות טובים לזה ששום שם לא מתאר באמת.
עם זאת צריך לומר שיש יתרון מסוים לקהילה שבה מחנכים אנשים כדרך שגרה לעמוד לפני סמכות גדולה מהם. לקבל ממנה רמזים על תפקידם ולשאת מולו את מגבלות האדם. בימים הטובים של הציונות הייתה לנו חוויה כזאת שמנסחי מגילת העצמאות קראו לה, בדרך הרמז, "צור ישראל".
כשאין בעולמו של אדם אלוהים, אפשר שיעשה מעצמו את ריבון עולמו. יש לכך יתרונות בתקופה שבה צריך להתגייס לשינויים גדולים אשר מסורת מאובנת אינה מרשה לעשותם. יש לכך חסרונות כשצריך להתמודד עם אסונות, שאין בהם שליטה לאדם. אין עם מי לחלוק את האחריות המוטלת כולה על כתפיו הצרות.
האדם שהוא האחראי הבלעדי לעולמו נוטה ברגעי משבר לחפש את אשמתו: "הייתי צריך לאסור על הילד לנסוע בטרמפים גם כשהוא מצטרף לשני חברים". בנוסף לחוסר האונים המזעזע יצטרך האיש הזה לשאת עמו אשמה על אבדן ילדו, שהיא לפעמים גרועה והרסנית יותר מן הצער והכאב.
במקומות שבהם מפטרים אלוהים, ולא מעמידים במקומו אידאל ראוי אחר שמתוכו נובע התפקיד האנושי, נוטים אנשים, לאחר שנכשלו בניסיון להיות אלוהים בעצמם, להעניק את התפקיד הזה לילד שאותו הם עושים מרכז עולמם. הנטייה הזו הרסנית בכל מקרה. מגדלת ילדים המרוכזים בעצמם ומתקשים לחלוק את עולמם. כשהם עוזבים את הבית, גם בנסיבות טובות של התבגרות, יותירו חלל שההורים לא ידעו למלא (ולכן אפשר שינסו להחזיק אותם בכל מיני תירוצים). אבדנו של נסיך הבית שהיה "נפלא, מדהים וגדול מהחיים", תותיר את הוריו ללא מטרה לקיומם. יזניחו את עצמם. יזניחו את ילדיהם האחרים. אפשר שיאבדו את הטעם בחיים ללא אלוהי ביתם.
אם נותר בלב ההורים גרעין של סמכות גדולה מהם ומילדיהם, וארע חס וחלילה, המקרה הקשה, האבדן לא יהיה סוף העולם. אבדן, במקום שיש בו אמונה עמוקה, אפשר שיערער אותה לזמן מה. התעקשות על תיקון הקשר עם מי שנתן ועכשיו לקח תעשה את האבדן מאירוע אקראי, האומר שאין טעם לכלום, או "מזל רע" המוכיח שהעולם נורא, לאתגר שהוטל עלינו לעמוד בו, גם אם אינו צודק ולא הוסברו לנו סיבותיו.
צערם של בעלי אמונה קשה ואינו שונה מצערם של המתקשים להאמין. אבל הם יודעים שהוטל עליהם לשאת את הצער הזה. לקבל את האבדן. להודות על הזמן שבו זכו להיות עם יקירם. לנצור בלבם את זיכרונות אהבתו.
אמונה אינה מונעת אסונות, כפי שעובדי האלילים הדתיים אומרים, ואינה מעלימה את צערם. אך קבלת סמכות גדולה מאתנו בזמן משבר נותנת לו משמעות אחרת ומשנה את ייעודו של אדם: הוטל עליו לשאת אבדן קשה, וצער, וכאב, והוטל עליו להשתקם, לחזור לחיים.

למאמר באתר "הארץ":

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2354014

 

ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון מאת יאיר כספי

קוראי "ניסיון" כותבים:

אני קוראת את ספרך "ניסיון" בנשימה עצורה, והוא מלווה אותי לאורך כל היום במחשבות ובתובנות העולות בי למקרא שאלותיך השזורות בספר. וכמו שכתבת, אני נושאת בי כמיהה לתיקון גדול, ולא בסתר, כמהה להיות חלק מחברותא רחבה שתתחיל תיקון. אז אנא, הפגש בינינו, לא רק בתל אביב אלא גם בירושלים ובחיפה ובבאר שבע ומטולה ואיפה לא, אז אנא, אם כבר התחלת את המהלך, תפיץ אותו בחברותות ברחבי הארץ, בקרב המשתוקקים לגלות עוד ועוד, אתי מירושלים

יאיר כספי היקר, גם אני קוראת את ספרך החדש בנשימה עצורה ואף מוצאת את עצמי מקריאה ממנו לבני ביתי משפטים, רעיונות ותובנות.  כל הקראה מעלה דיון סוחף, מרחיב ומעמיק ,כך שבחג  הזה אנחנו מודים  כל יום ,על כל דבר,  ובמיוחד, לך ועל רשימותיך המעוררות רוח ושמחה פנימית שקטה תודה רבה, רחל.א 

ניסיון הוא ספר ש ….מהמם אותי וניצב אני פעור פה נוכח הכנות והעוצמות הנידלות ממנו, ואיני מתרגש בדרך כלל מהר מספרים,,,,אחרי החיים כמשל דבר כמעט לא מרגש לי,,,,,עד הספר הנפלא הזה שמותיר בי המון מחשבות גם בסיימי לקרוא בו לאותו יום מה אומר,,,,,אדיר, יוסי רוזנבלט

 'ניסיון' הוא כמעט פלא. מובן, בהיר, כתוב עם הסתכלות מעמיקה לקוראים מהעבר השני. 

באמת עבודה נהדרת ומרגשת… יישר כח!  ליזה דנקנר

 סיימתי לקרוא את ניסיון, הוא נפלא, לירי, נוגע, חשוב, חכם, מחבר, משמעותי, מלא חסד. יאיר היקר, אתה בשבילי משורר הגשר של התהום שנוצרה בתחילת המשפט: כי אמי ואבי עזבוני, ועד למקום של: ואדוני יאספני. תודה רבה לך יאיר, רינה כורש

 אתמול סוף סוף קניתי את "ניסיון" לעצמי, התחלתי לקרוא בו, ולא יכולתי להניחו מידי, למרות המלצתך לקרוא לשיעורין. לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות והתפעמות! לפני כשעה סיימתי לקרוא, בתקווה ובדמעות. הבנתי שוב עד כמה הדברים מופנמים אצלי הפנם היטב, עד כמה הכלים האלה הפכו להיות חלק ממני. וגם נזכרתי שוב מה וכמה קיבלתי ממך. ונפתחה בי איזו נדיבות שמתוך ביטחון, לא ברור לי מה מקורם המדויק. החלטתי שלא אשמור את הספר לעצמי, אלא אצלם ממנו את הדברים שאני רוצה ללמוד, ואת הפרק "עת לכל חפץ", ואתן אותו לחברה שכבר סיכמנו בינינו לעבוד על  "שאלון מדרש". ובבוא היום, אקנה אותו שוב, ושוב ייפתח מעגל הנתינה. מרגש ומפעים ומעורר תקווה כבר אמרתי? מאשה

 את הקטע הנפלא הזה אני משאילה לטובת עולם האימון בו אני מוצאת את מקומי. לקוח מתוך הספר "ניסיון" של יאיר כספי העוסק בפסיכולוגיה ויהדות. קראתי, הנהנתי, חייכתי, התחברתי, ומביאה בפני כל מי ששואל עצמותהליך אימון, למה מותר לצפות? מיכל סלע

ספר שנוגע באמונה ובאהבת האלוהים שבאה לחזק את האדם ולבנות בתוכו גשר יציב לפנימיות שלו, במיוחד בתקופה זו כשהעולם מוצף בחומריות, טכנולוגיה ושאר רעות חולות, הגורמות לאדם לניכור ולהתמכרות גוברת והולכת היוצרת מצוקה וקשיים. בספר 'ניסיון' יש הכל גם פסיכולוגיה גם דת ויהדות וגם פילוסופיה, הוא כתוב בצורה מאירת עיניים בשטף ובביטחון בצורה כזאת שאינה מותירה ספיקות לקורא. יש בספר עשרה שערים ענפים ומלאים בהם נוגע המחבר במגוון תחומי דת אמונה וידע הנוגעים לאדם. עשרת השערים באים להזמין את הקורא להקשיב לגעגוע שקיים בו, להזמין אהבה ושמחה לעולמו ולמצוא את האלוהים שאבד בדרך וכל כך חשוב לו על מנת שימצא בתוכו כוחות ושלווה.

ציטוט מעניין: "כמיהת היסוד האנושית אינה נעלמת. חילוניות אינה קיימת. כשאין לך אלוהים, סופך שתעשה אלוהים מעצמך, מבני אדם או משיטתם, וכל האפשרויות האחרות גרועות יותר. אלוהים עדיף, כברירת מחדל." (עמ' 25).

'ניסיון' מציע לוותר על גדולת האדם הבאה מתוך אמונה כוזבת שאנחנו אלוהים. השאלה החשובה שנשאלת בספר היא 'האם אתה רוצה להאמין'? לשאלה האם יש אלוהים? התשובה בספר היא כי מי ששואל לא ימצא אלוהים, שכל כולו כל יכול ואינסופי וההכוונה מחזירה את הכדור לשואל בשאלה 'האם אתה רוצה אלוהים'?פילוסופיה כבר אמרנו.

הנרקיסיזם בו לוקים חלקנו גורם להאדרה מוגזמת ולציפייה גדולה של האדם מעצמו, לדברי מחבר הספר כספי, כשמאמצים לחיקנו את האלוהים מגלים שהאדם חוזר לגודלו הטבעי והאנושי כשלצידו יוצר נצחי ונפלא.

השער השני מדבר ומתאר על נפלאותיה של ההודיה. בפרק מלמד כספי איך מודים. על מה מודים? על הכל כמעט ועל הפרטים הכי קטנים ובנליים שיש לנו בחיים. הכרת תודה נמצאת בפרטים הקטנים אותם כדאי לשטוח ולהזכיר וכדאי להתמיד ולעשות זאת ממש כבדרך שגרה. מומלץ להודות ולא להוסיף תלונה לצידה. השער השמיני מוקדש כולו לתפילה. 'תפילה היא נטייה טבעית של הנפש, פנייה לשותפנו לשיחה פנימית סמויה.' תפילה משולה לביקור בחנות קסמים וירטואלית בה ניתן להזמין ולבקש הכל יש בה את כל אוצרות העולם רק צריך לבקש ולהיענות בשמחה ובאהבה. התפילה בתוספת הזיכרון שלנו הם הכלים בהם משתמשים כדי לבצע הזמנות בחנות הקסמים, מיותר לציין שהכל בחינם. עוד משובצים בספר מגוון של תפילות לכל בעיה/רצון שיש בחיים.

אני מכירה הרבה אנשים שספר כזה יעשה להם טוב והרבה אנשים שלא יהיו מוכנים לקרוא אותו, או ליהנות מרעיונותיו השופעים החכמים והמהנים. הייתי ממליצה במיוחד לספקנים שבינינו לפתוח ולקרוא את הספר ולהחכים. אני מאוד מאוד נהניתי לקרוא את הספר ולהבין שיש בו המון היגיון ונחת וזה כשלעצמו כבר עושה את העבודה.

ד"ר יאיר כספי מחבר הספר מייסד ומנהל את 'פסיכולוגיה ויהדות' שיטת העבודה שפיתח נוגעת במקומות הנסתרים של הנפש, מחברת אותה למקור של ביטחון ותקווה והוכיחה עצמה כבעלת יכולת יוצאת דופן לחולל שינויים בתשתית האישיות ולרפא פצעים ישנים בנפש האדם." ספרו הקודם הנו רב המכר  'לדרוש את אלוהים'. הבלוג של שוגי 21

 "ספר נפלא", ליאת רגב, קול ישראל

יאיר כספי היקר, קראתי בעבר את ל"דרוש אלוהים" היום אני יושבת עם ספרך השני "ניסיון" ביד ורוצה שוב לומר לך תודה על עוצמת הרגש שהספר הזה מעלה בי, על הידיעה הברורה שדברייך אמת, על שאתה מזכיר לי פעם אחר פעם שיש לי קשר ישיר עם אלוהים ועל זה שאתה מפעיל אותנו בין דפי הספר. אנחנו יושבים ומנהלים דיונים בין דפי הפייסבוק ביחד עם ספרייך, וקולך מהדהד בין קירות חיינו. אז תודה רבה, אושרית אלבז כרמלי

כמה מילים להודות. "ספר ששינה את חיי" אני אומרת לכל מי שרק מסכים לשמוע. בתקופה קשה של חושך, קושי, וחוסר אמונה פתחת לי העיניים. תודה שלימדת אותי להודות, להיות ענווה, לראות בכל קושי ניסיון בלתי פתור, להתפלל, לגלות אלוקים שהוא שונה מכל מה שהכרתי.
לשנה שלי היה פנוטציאל להיות מהקשות בחיי, והרבה בזכותך, בזכות הספר, אני מרגישה שהיא הטובה ביותר בחיי. אין מילים בפי כדי לתאר כמה משמעותי הצליח להיות לי ספר אחד. תודה.  עדן

הספר שלך "ניסיון" פתח בי תיבה שמידי פעם מתפוצצת. והקריאה בספר שלך נתנה לי רשות לפתוח אותה. לעמוד מולה, לשבת, להרגיש, לרקוע ברגליים, לרעוד, לבכות, לשמוח, להודות, להתפעל ולהתפלל. על כך אני מאוד מודה לך. כל החיים אני יודעת שמשהו לא עובד ואני צריכה תיקון… עשיתי דרך, ואפשר להצביע על מגמת שיפור. אני מחוייבת למסע הזה ואני יודעת שזה יעוד לכל החיים. אלא שבכל השיטות יכולתי להשתמש נגדי (אני מצויינת בלהיות נגדי) ולהסתיר מעצמי את התיבה שמונחת במצולות וכשהיא מתפוצצת, אני יורה ו/או נכנסת לבונקר. ופתאום כשקראתי את הספר שלך משהו נפתח. לא יכולתי לאלף את עצמי באמצעותך. הייתי מוכרחה להקשיב לצעקה שהייתה בתוך התיבה… לא יודעת להסביר. כשאני מנסה לשתף חברות או את בן זוגי במה שיש בספר הזה, ומה שהוא מאיר – אני לא ממש מצליחה. תודה!!! בהתרגשות,  ציפי

"ניסיון" מעביר את הקורא באופן יסודי וממצה תהליך פנימי עמוק של התבוננות עצמית. המחבר, ד"ר יאיר כספי, פסיכותפיסט ואיש רוח, הציג את עיקרי השקפתו בספרו רב המכר "לדרוש אלוהים", שיצא לאור ב 2002. בספרו הנוכחי, ניסיון, ממשיך כספי את המסע הטיפולי ומתאר בסגנון אישי את הדרך יוצאת הדופן שלו ושל רבים מתלמידיו, לקראת שינוי מכונן באדם ובתפיסתו את האלוהים. ספר חדשני ונועז. (רשימת המומלצים לשבוע הספר העברי תשע"ד) מקור ראשון.

 

הרצאות מערב ההשקה ל"ניסיון" שנערך בבית הספר למנהיגות חינוכית

3 הרצאות מצולמות מערב השקה ל"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי שנערך  במכון מנדל למנהיגות בירושלים

ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד,  30 בספטמבר 2013

תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.

 חלק 1 – דברי ברכה של ד"ר דניאל מרום

http://youtu.be/ub18p175u5A

 חלק 2 – הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי

http://youtu.be/j9og2FIwclI 

 חלק 3 – תגובות מאת פאנל הדוברים: רני בלייר, יואב שורק, רינה כורש, רחל אטון.

http://youtu.be/uV5Ft9z6vl8 

 

השקה ל"ניסיון" במכון מנדל למנהיגות

מכון מנדל למנהיגות מתכבד להזמינכם להשקת הספר ניסיון מאת יאיר כספי, מייסד מרכז "פסיכולוגיה ביהדות" ומחבר רב המכר "לדרוש אלוהים".

האירוע יתקיים ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד, 30 בספטמבר 2013, בשעות 20:00-18:00

במכון מנדל למנהיגות דרך חברון 101, ירושלים, בקומה 5. 

 תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.   

כדי לשמור על אווירה אינטימית המאפשרת שיח פעיל, מספר המקומות מוגבל.

המעוניינים להשתתף מוזמנים להתקשר לגב' רחלה לבנון ממכון מנדל למנהיגות, טל' 025688838

מהפכה יהודית ישראלית – מאמר שהופיע ב"הארץ" בערב חג סוכות

"התורה שבעל פה של היהדות הישראלית הסמויה מן העין הולכת ונכתבת כבר 150 שנה. פרקים ממנה קיבלנו מחזון חברת המופת של הציונות, פרקים אחרים קיבלנו ממדינת ישראל, פרקים שמרנו מן המסורת היהודית, ופרקים ארוכים לקחנו מהתרבות הכללית. פרקים רבים אחרים צריך עוד לכתוב".

המאמר, שהוא עיבוד של פרק מן הספר "ניסיון" שראה אור בתחילת החודש, הופיע בעיתון תחת הכותרת "מהפכה יהודית ישראלית", ובאתר "הארץ" תחת הכותרת "מה שא.ב.יהושוע לא רואה". כניסה לאתר "הארץ" מחייבת מנוי לאתר.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2121506

מתוך "ניסיון" מאת יאיר כספי (1+1 בצומת ספרים)

לְמה מותר לצפות?

אפשר לצפות לדרך מרתקת. לגילוי מקומות שלא מגיעים אליהם בטיולים רגילים.

            מותר לצפות למצוא בדרך חברים ישנים, כאלה שהלכו בה לפנים, אתמול או לפני אלפי שנים. והשאירו לך סימנים.

            מותר לצפות לקול של אמת ההולך ומתחזק, כמו מצפן, ככל שמתקרבים. מותר לצפות לבהירות, לאופקים רחבים, ליכולת לראות פתאום למרחקים גדולים.

            מותר לצפות ליהנות מן הזכות להשתתף במסע. לזכות בסיפוק של עושי מעשים נכונים.

             למצוא משימות ותפקידים חדשים.

            מותר לצפות לעייפות. מותר לתת רשות לקצב אישי של התקדמות. מותר לצפות לנווה במדבר. למקומות שאפשר לעצור בהם, לנוח ולאגור כוחות.

            מותר לצפות לתקלות וקשיים וספקות ומשברים. מותר לבקש עזרה. לייחל. להתחנן. לזעוק את כל הצעקות שנבלעו. מותר לצפות לנסים.

            מותר לצפות למורה דרך שיופיע פתאום, בצמתים חשובים.

            מותר לצפות לקבל תשובות. מותר לצפות שניסיון קשה, כמעט גדול מהחיים, יתגלה כשער למקום אחר. מותר לצפות לאוצר שהולכים אליו וקרבים. הולכים וקרבים. ממש כמעט נוגעים. מותר לצפות למצוא אלוהים.

            מותר לצפות שיגיעו פתאום עוד אנשים. שיהיה עם מי לחלוק את החוויות. מותר לצפות לשמחה גדולה וריקודים. מותר לצפות לעם שלם שיבוא, בסוף הדברים.

            לָמה הם מתמהמהים?


פרק נוסף מ"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי

זיכוי

הסליחה מניחה שחטא הוא מצבו הרגיל של האדם. כדי להשתחרר מאחיזתו בפוגע ובנפגע, מן השנאה ומתוכניות הנקמה, צריך סליחה.

יש מדרגה גבוהה מן הסליחה שבה החטא אינו קיים כלל – הזיכוי.

זיכוי הוא פעולה של עין טובה הרואה בזולת בעיקר את מה שיש לו. את נתינתו. את מאמציו. את כוונתו. את מגבלותיו. המאמץ לדון את הזולת לכף זכות מציע את האפשרות שלא היה חטא ולכן אין על מה לסלוח. הזיכוי שם את המזכה והמזוכה באותה מעלה – שניים המתמודדים עם קשיי החיים כמיטב יכולתם. הסליחה מבטלת את הגירעון שיש לאדם שחטא בחשבונו עם יוצרו. הזיכוי מוסיף לו נקודות זכות שיעמדו לרשותו.

זיכוי הוא פעולה מתמדת של הורות אוהבת, הרואה בילד את חִנו, את נתינתו, את יכולתו ההולכת ומתפתחת ופוטרת אותו מתפקידים שאינם שלו או שעדיין אינם ביכולתו. מי שזכה בזיכוי הולך בעולם ראוי ובעל זכויות. אם טעה בתמימות, הוא יודע שהטעות החוזרת היא חלק בלתי נפרד מן המסע האנושי. אם נכשל בדבר שהיה מעל לכוחותיו, הוא יודע שאפשר שהאחריות לא היתה שלו. אם מוטחת בו אשמה שאינה שלו, הוא יודע לזכות את עצמו.

ילד שראו אותו, זכה למשוב על יכולותיו. ילד מוערך זכה לשבחים על הצלחותיו. לכבוד על מאמציו. ילד שאהבו אותו זכה לפטור מאחריות של הוריו או אחיו. הוא מפנים את הקול הזה. כשהוא עוזב את הבית, דעת האל המכבד ונותן הפטור ממשיכה להנחותו, לגלות לו את תחומי אחריותו, לטעת בו ערך על הישגיו ורשות לכישלונות בלתי נמנעים.

 זיכוי אינו מטרה בפני עצמה. הוא חלק ממנעד היכולות של האדם להעריך את מעשיו, לזהות אחריות, לחוש אשמה כשאינו עומד בה, ומאידך לפטור עצמו ממה שאינו בתחומו. לזַכות עצמו על מעשיו ונתינתו.

קשה לאדם לזַכות את עצמו לבדו. הוא זקוק לבעלי זכוּת החולקים עמו דעת-אל מקבל, מגלים לו רשות שלא ידע שעומדת לו, פוטרים אותו מאחריות שאינה שלו, מגלים לו שהטעות בשלה הוא מלקה את עצמו היא מצבם של בני אדם, מכירים במגבלה שבשלה לא יוכל לעמוד במה שנראה כמו דרישה רגילה בעולמו, מכניסים את קשייו להקשר רחב, שבו נתינתו מכסה על מגרעותיו, מצביעים לו על נטייתו המובנית להאשים את עצמו בכל מקרה, מגלים לו שהתביעה לשלמות אינה באה מאת אלוהיו, מזהים את נטייתו לאמץ את אשמת הזולת לעצמו, מאבחנים את אשמתו כניסיון להשיג שליטה בכאב שמולו הוא חסר אונים, מחייכים מול חששותיו שלימוד הזיכוי יעשה אותו מושחת כמו אלה שהכול מותר להם.

 זיכוי עצמי

מי שלא זכה בדעת אוהבו הסולח, יבקשו. המשימה קשה למי שאינו מורגל בה ונדמית בלתי אפשרית למי שדובר בתוכו בהתמדה הקול המבקר. היא דורשת למנות באופן שיטתי את שבחי עצמו, לבחור אירוע או תחום שיש בו ספק לגבי אשמתו ולרשום את כל הנימוקים לזכותו, לרשום, גם אם התהליך נדמה שכלתני וכפוי. לחצוב באבן הקשה עד שנגלה מעיין מי קודש מטהר, זיכוי אמת המשנה את הסיפור שאתה מספר.

 א' חושב שהוא אשם כי אינו נוטל חלק בהכנות לנסיעה של המשפחה. מותיר את כל העול על אשתו. הוא בודק אם הוא זכאי משום שהוא עובד קשה, משום שהוא תורם הרבה למשפחה בתחומים אחרים, משום שהוא מוכן לקבל כל תוכנית שאשתו תעשה. הוא מזדכה מאשמתו כשהוא מגלה שזו דרכו לבטא אכזבה מאשתו שאינה שותפתו בנושא אחר שחשוב לו.

ב' מרגישה אשמה כי הרימה קול על בנה בן השש ששיחק בדוושות של האופניים שלה עד ששבר אותן. היא מבקשת זיכוי משום שהזהירה אותו שהוא עומד לקלקל אותן, משום שנתנה לו כמה התראות שתכעס אם יקלקל אותן, משום שמותר לפעמים לכעוס על ילדים, משום שהיה יום חם נורא. היא מזדכה כשהיא מרשה לעצמה להכריז שיש בבית צעצוע אחד שהוא רק שלה.

ג' מרגישה אשמה משום שפירקה את המשפחה. היא מזדכה כשהיא משיבה את האשמה לגבר שבגד בה.

ד' מרגישה אשמה משום שבבקרים היא מתקתקת את הילדים: בגדים, ארוחת בוקר, תיק בית ספר, סנדוויץ' ויוצאים כדי לא לאחר. "אני לא מספיקה לחבק אותם לפני שהם הולכים." היא לא יודעת כי מתנתה היא ללמד ילד לעמוד במשימות הבוקר שלו ולשלח אותו נקי, לבוש נאה, שבע, מצויד ובזמן לבית ספרו.

ה' מרגיש אשמה על שאינו משקיע מספיק באשתו ובילדים. הנימוק המזכה בבית הדין של מעלה אינו ההוכחות שהוא כן משקיע באשתו ובילדים, אלא נטייתו המובנית להרגיש אשם בכל דבר שהוא נמדד בו ביחס לאחרים.

ו' מרגישה אשמה על שאינה נחמדה לאמה החורגת שמנסה להיות חברה שלה. היא מזדכה כשהיא רואה שגברת הבית החדשה לא מנסה לתת לה משהו, אלא תובעת אהבה.

ז' מרגישה אשמה מפני שהיא הולכת הביתה בשתיים, כמו שמאפשרים חוקי העבודה לאם מיניקה. היא מזדכה כשהיא מגלה שהיא מרגישה אשמה כשהיא מתנהגת קצת כמו אמה, שהיתה מרוכזת בעצמה.

ח' מרגיש אשמה על הכעס שהוא מרגיש כלפי אשתו שמצפה כי בדרכו הביתה, לאחר שתים-עשרה שעות עבודה, יעצור לקנות עוד דבר-מה. אשמתו תחלוף אם יגלה שהעולם יכול לשאת אותו גם כשאין לו מה לתת.


 

ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון. ספר חדש מאת יאיר כספי

שער שני

הודיה

 נדמה לפעמים שהמחסום בינך ובין אושרך הוא אהבה או הכרה שעוד לא זכית בה. אבל אפשר כי הדברים שבהם אתה רוצה כבר מוכנים ומזומנים לך. המתנה כאן, אך אתה חסר יכולת לקבלה. לראות את היש. להודות עליו. אהבה לא מזינה אותך אם לא נרשמה בתודעה.

רישום החסד הוא פעולת קבלתו. הפנמתו. הפיכתו לאחד מיסודות העצמי. כשאני מודה בחסדי, אני מגלה שקיבלתי הרבה. אפשר שהייתי רצוי יותר ממה שהיה נדמה לי. פתאום נולדת בי יכולת לחלוק את השפע שנגלה לי.

מבחינת יחסי עלות-תועלת, הודיה היא הדרך הקצרה ביותר להתקין חיבור בין אדם לאלוהיו. מתנה אחת, שהיום הבנתי שהיא ממך, עושה אותי שלך.

שער שלישי

התגלות בשמחה

אושר שזכית בו בעבר ואפשר שלא החשבת, יפתח לך שער ללימוד הדרכים שבהן נוצרת שמחה. לימודה של שמחה דומה ללימוד מהצלחות בתחומים שונים. טיפול ממוקד בדכדוך יכול לזהות את הגורמים לו ולהקטין את השפעתם, אבל לא יכניס שמחה לחיים. שמחה לומדים משמחה.

יש לך אלוהים. תמיד היה. אפשר כי בשל איסורים חברתיים או אישיים נוכחותו לא היתה ידועה לך. נזהה ונסמן את מקומו ברגעי שמחה שבהם קיבלת אישור למעשיך.

נפגוש שמחה שייצרת בכוחותיך, בבגרותך, ושמחה שהביאו לחייך אחרים, בילדותך. שמחת הבגרות תגלה מה עשית נכון בחייך – איפה ידעת לבקש ולקבל את צרכיך, איפה עמדת באתגריך ואיך אפשר אולי לחזור על המעשים האלו היום. זיכרון שמחת ילדות יחשוף את נכסי היסוד שלך, רגעים שמישהו תיווך לך את חסדה של ההוויה ופתח לך שער שאתה יודע לשוב ולפתוח, לאחרים ולעצמך.

ניסיון מאת יאיר כספי

"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות: מסע תיקון" ראה אור השבוע בהוצאת "כנרת זמורה ביתן דביר" ויגיע לחנויות הספרים בשבוע הבא (תחילה לצומת ספרים). 

פרק ראשון

חמש שאלות

חמש שאלות נשאל אדם. בתשובתן ימצא אלוהים ואת עצמו. חמש שאלות שכל אחת מהן מכוננת יסוד בשיחתו עם יוצרו. מוסיפה צד בנוכחותו. בונה חלק מן העצמי, שהוא ידיעתו: מהו חסדי? מהו חטאי? באיזה ניסיון מעמידים אותי? מהי מצוותי? מהי תפילתי?

בחמשת ערוצי הדעת נודעים תפקיד, אפשרות, רצון, אתגר וטעות.

 חמש שאלות בהן אדם נישא מעל למאורעות, מעל למקרים, מעל לנטיות, מעל הפצעים. מתנהל מול יוצר העולמות.

            מה ניתן לי ואני יכול להשתמש בו? מה אין לי ואני פטור ממנו? מתי אני בורח או משתמט מתפקידי? איזה אל-כזב פוטר אותי מאחריותי או מטיל עלי אחריות שאינה שלי? מאיזו ידיעה קשה על עצמי ועולמי אני נמנע? איך ההימנעות הזאת מנהלת אותי, לפעמים במשך שנים, מכתיבה מסלול חיים מוגבל? אילו משימות ומעשים משבר לא פתור מטיל עלי? מה אני רוצה? מה נכון ברצון הזה? מה רק אלוהים יכול לתת לי?

 "ניסיון" הוא סיפור מסע בן עשור של תלמידים ומורם שיצאו לפגוש את שברי היחיד והתרבות. אחדים יצאו למסע מתוך כמיהה. לאחרים לא היתה ברירה כי נגמרו להם הדרכים הישנות. הספר מזמין את הקורא להרהר בשאלותיו. לכתוב את סיפורו שלו.

 "ניסיון" מתאר רגעים של שינוי מכונן שבהם למדנו לוותר על אשליית גדולת האדם. השתחררנו מדימויי כזב של אלוהים שאותו חשבנו, בטעות, לבעל הסמכות. התמסרנו לשליחות ייחודית שהוטלה עלינו בתוקף נסיבות חיינו, וגילינו מעיין מרפא שמימיו מאחים פצעים שלא הגלידו מעולם.

            עשרת שערי הספר מלמדים להקשיב לכמיהה, לגלות אהבה, למצוא אלוהים בזיכרונות שמחה, להשתחרר משעבוד, לעמוד בקשיים שנדמו גדולים ממידת האדם, לשאת תפילה אישית. פרקי עיון והדרכה מופיעים לצד סיפורים אישיים. לפעמים סיפור מקדים למדריך. לפעמים המדריך פותח את השער. לפעמים הם באים לסירוגין.

            "ניסיון" נכתב לקריאה איטית. פרק או שניים ביום. ישנם שערים שאולי ידרשו יותר מקריאה אחת. ישנם פרקים שעשויים לעורר רגשות שקשה להכילם. מותר לדלג על פרקים כאלה ולשוב אליהם בזמן אחר.

            המספר בספר הזה הוא לעתים תלמיד זה, ולעתים תלמיד אחר, לפעמים הוא המחבר. "אנו" הם שותפי המסע, תלמידים, מורה וקוראים. כשכתוב פה "איש" הכוונה היא תמיד גם לאישה. כשכתוב אדם, הכוונה היא לאדם וחווה. "אתה" – היא פנייה ישירה לקורא, "הוא" – תמיד גם "את", הקוראת. "אתה" הוא לפעמים שר ההוויה.

ניסיון עטיפה חזית (להקליק)

חסדו של משבר

מתנת ההודיה חלק ד': חסדו של משבר

יאיר כספי

ישנן מתנות שאי אפשר היה לקבלן אלא דרך משבר או כישלון שתבעו שינוי ובחירה בדרך נכונה יותר. ניסיונות שלמדנו מהם דבר חשוב הם מן היקרות שבמתנות החיים. הן מגלות שהחסד האלוהי יכול להימצא באתגר קשה כמו שהוא נמצא בנדיבות. ראיית המתנה בניסיון מאחדת את הנותן והלוקח בלבנו.

א. "תודה על הפסיכוזה שלי, בגיל 19. הייתי ילדה אילמת שהסתגלה לצורך של אמה לעסוק בעצמה ולמדה לא לבקש מאומה. מחלתי נתנה לי רשות, לראשונה, לגייס לטובת עצמי את כל המשפחה".

ב. "המשבר שנקלענו אליו בעקבות מות אבי והדיכדוך של אמי, בעקבותיו, גילה לי דוד שלא הכרתי לפני כן, שנכנס לחיי, ולימדני שאנשים שונים יכולים ומצליחים למלא בחיי תפקידי אב ואם".

ג. "הייתה לי בת שנפטרה בגיל שנה עקב רשלנות של בית החולים שטיפל במחלתה. בעקבות המשבר, בתחום אחד של החיים, האחריות לבריאות בני המשפחה, תבעתי ולקחתי לעצמי את ההובלה. לא הייתי מוכנה יותר לקבל את תפקיד "סוג ב'" שאליו הייתי ממיינת את עצמי בכל מקום שהגעתי אליו".

ד. "תודה על הסרטן ששלחת לי, שהרשה לי להכיר בחולשתי, לפרוש מתפקיד האימא הגדולה, ולהרשות לחברי, משפחתי, ואנשי המקצוע, לטפל בי. לראשונה בחיי הרגשתי שמגיע לי ונתתי לאנשים לתת לי".

ה. "נזדעזעתי לגלות את הדחייה וחוסר הסבלנות שעוררה בי בתי התינוקת, והייתי חייב להיפרד מדמות "האב הדגול" שניסיתי להיות, ולפתח אבהות צנועה יותר, כזו שמכירה גם במגבלותיי וצרכי".

ו. "משבר המתנה שלי היה דיכאון ממושך שפטר אותי, סוף סוף, מתפקיד "הילדה המוצלחת והשמחה של המשפחה" והרשה לי להביע, לראשונה בחיי, כאב ומחסור".

ז. "חבר ותיק וקרוב, שעשיתי איתו שותפות עסקית, רימה אותי. בגידתו הוציאה ממני אכזריות ונקמנות שלא ידעתי שקיימות בי כלל ושחררה אותי מתדמית "הבחור הטוב", שצמצמה את חיי שנים רבות".

ח. "תודה על סכרת נעורים, שפרצה במפתיע בסוף שנות העשרים שלי. המחלה הוציאה אותי ממסלול הדוקטורט בפילוסופיה, וחיפוש התיאוריה על  משמעות הקיום, והפגישה אותי עם גופי, עם האוכל שאני מביא לפי והאחריות ליום יום האנושי".

ט. "תודה על הקשר עם העבריין, שהורי תעבו, וכמעט הרס לי את החיים, אבל שיחרר אותי סופית מתפקיד הבת שחייה לפי הציפיות שלהם".

י. "תודה על פרידה לניסיון שעשיתי מארוסתי, שגילתה לי עד כמה אני זקוק לאישה שיכולה להכיל את תלותי בה".

י"א. "תודה על גירושי מבעלי הראשון, שגילו לי דבר שלא ידעתי על עצמי: אני יכולה לחיות לבדי. אני שמחה כשאני עם עצמי".

י"ב." תאונת דרכים שעברתי כפתה עלי פרישה מקריירה תובענית. בתקופת השיקום הארוכה גיליתי  אצלי עולם פנימי שקיומו לא היה ידוע לי".

ניסיונות (חלק ג')

ניסיונות (חלק ג')

יאיר כספי

"מבועת" רואה בכל איש או אישה חיית טרף קדומה העומדת לזנק עליו. לפעמים הוא מדמה להבת אש גדולה היוצאת לקראתו מפי איש הנמצא מולו.

כדי לשרוד מול המפלצת, שאותה פגש לראשונה בבית אמו, הוא למד לספק מקצת מיצריה המרושעים. נחמד כפייתי. מסכים בוויכוח עם שני הצדדים. נותן תשר מוגזם במוניות ומסעדות.  לא יוכל לעמוד באימת זעמם של מלצרים או נהגים שלא סופקו על ידו.

אנא אלוהי, גלה לו שמשא הפחד שהוא נושא עמו אפשרי, ועדיף על הכניעה לו. אשרי מי שמפחד תמיד, אם אין לו ברירה, וזיכרון אימה חוזר ומציף אותו. אשרי מי שמבקש בך שותף לגיא צלמוות שלו. נושא פחדו עמו.

ל"סתמית" יש חיים מדהימים, ללא הפסקה, כראוי לאישה מדהימה ומיוחדת במינה. אין מסעדה נחשבת שלא אכלה בה. אין איש מרשים שלא פגשה. אין מידע שלא ידעה הרבה לפני שהגיע לתיקשורת. עד שהתעייפה.

גיבורת המשפחה, האלה הישראלית החדשה, תרפא אותנו בכוחה וחיוניותה. היא הפיצויים שביקשנו על סבל הדורות שאסור היה להם לחיות. היא ההוכחה כי לא סתם הייתה שואה.

אנא אלוהי, תן לה רשות להתפטר מן המופלאות המעיקה. גלה לה שגם ברגיל אתה נמצא: שעה אחת של שמחה ביתית, שלא קרה בה דבר שאפשר לדווח עליו.  ילד ששמח כי אמו התפנתה. רגע שקט. שבת שאין עושים בה מאומה.

"מדוכאת", חייבת כל הזמן להיות בשמחה. וחייבת לשמח, ללא הפסקה, את כל מי שנמצא בחברתה. בורחת מצל אמה ששכבה חודשים ללא ניע בסלון, על הספה. ממשיכה למלא את משימת ילדותה: להקת הבידור של האם המדוכדכת.

עמידה בניסיון, בשבילה, הוא הקשבה לילד עצוב, בלי מילה. פוגשת בו עצב שאסרה על עצמה.

אנא אלוהי גלה לה שהעצב יפה לה. שמותר לה להיות לפעמים חסרת אונים מול דכדוך שהוא, לפעמים, בלתי נמנע. שאתה נמצא, לאלו שזכו לשותפותך ברגעי חייהם הקשים, גם בייאוש נורא.

"מושפל" עבר ביזוי ממושך בילדותו. הוא בטוח שהצלחה מקצועית מסחררת, המחכה לו מעבר לפינה, תמחה סופית את זיכרון השפלתו העולה בו מעת לעת ונדמה כגדול מכוחו לשאת.

ניסיונו הוא זיכרון הימים שבהם לא החשבת אותו. לא מצאת אותו ראוי לכבוד או הגנה. אליליו הם אני הגדול, שמאמציו יזכו אותו בהערצה גדולה, ולפעמים גם המורה הדגול, שתורתו, כשתימצא, תפתור אותו סופית ממשא זיכרונו הקשה.

אנא אלוהי, בוא לבקרו כשאינו יכול לשאת את משאו. גלה לו כי אתה מחשיב את נושא משאו הקשה, יותר משאתה מחשיב את הבורח ממנו להצלחה שתמחה אותו.

"האישה שלא אכפת מקיומה", מפתה אנשים להאמין שתוכל לתת להם יותר ממה שיש בה, כדי שירצו בחברתה. ואחר כך כועסת עליהם, אם ניסו לנצל את חולשתה. עסוקה הרבה בהגנה על עצמה מעוברי אורח שאולי ינסו דרכה למלא צרכים שלהם. נזהרת גם מבני משפחה.

ניסיון עבר לא פתור שלה הוא ילדה שאם לא ראתה. ניסיון ההווה החוזר אצלה הוא החשש לגלות שלאיש לא באמת איכפת מקיומה. לא ילדיה. לא חבריה. לא בן זוגה. הניסיון מאיים מפני שכמו כולנו, גם היא, מפרשת את המציאות כעדות לכוונתך: אם נתת לי אם שלא רצתה בי כנראה לא היה  אכפת לו מקיומי.  אם אפנה אליך, אצעק, אבכה, אפשר שאאלץ לשמוע את גזר דיני הסופי: קיומך לא משנה.

"גלה לה שאתה אוהב אותה" אינו מספיק במקרה כזה. אנו צריכים שתבוא ותשא עמה את דחייתה, כאילו הייתה שלך. שתכריז קבל עולם: "אני נעלב כשמבטלים את בתי, יצירה יקרה משלי".

"שונא את בנו", ניסה ארבעים שנה להוכיח לבנו שהוא אוהב אותו. הבן הטיל ספק באהבה, סרב בקביעות לקבל מאמצי אביו, ותבע מאביו מתנות גדולות והולכות כהוכחות לאהבתו.

לשונא את בנו, היה אסור, מאז לידת הילד, לגלות שיש בו לפעמים רגשות של עוינות, קנאה, ותחרות כלפי בנו. הבן סבל מרגשות הדחייה המוכחשות כלפיו, וגם למד לנצל את רגשות האשמה של האב המלוות אותה.

כשגילה האב יום אחד כי בנו החתים אותו כשותף על הלוואה לטובת הבן שאין ביכולת האב להחזיר, העז האב להתקומם. להסתכן לראשונה באבדן הבן שיאשר אותו כאב. הוא ביטא, ישירות, אכזבה קשה. הודיע שלא יהיו יותר פיצויים. ולא יהיו יותר ניסיונות להוכיח נאמנות. והלך מבית בנו במחשבה שבזאת יסתיימו ביניהם הקשרים.

הבן, שראה אותך, לראשונה, באביו, הלך אל האב וביקש את סליחתו. הם חברים היום.

"שונא את אמו", הוא מחנך אחראי, המנסה כבר שלושים שנה ללמד את אמו לדבר כהלכה. כלומר, לא לומר דברים שעשויים לעורר בו שנאה שאסור לו לדעת אותה. כי תאבד בה דמותו הנאצלה.

אפשר שאינו כועס עליה יותר מאשר ילדים או מתבגרים כועסים לפעמים על הורים שמטילים עליהם לטפל בצרכים הרגשיים של ההורים, או  מתקשים לתת להם להיפרד ולבנות את חייהם העצמאיים. אבל במקרה שלו, העוינות כולה אסורה. כשרמזים קטנים מכעסו כלפי אמו היו יוצאים כלפיה בילדותו, נהגה האם לנהל איתו שיחות ארוכות על הדרך שבה יש להטמיר רגשות שליליים ולהופכם לחיוביים. כלומר אסרה לשנוא אותה. והבן, כמותה, כשהיא שואלת אותו שבוע לפני חתונתו אם הוא בטוח באהבתה של כלתו, במקום להרגיש ולבטא כעס רב שעולה בו, מנסה ללמד אותה איך תומכים בבן כשהוא מקבל החלטה חשובה.

אנא אלוהי, תן לו את מה שהחסיר ממנו אביו: רשות למאוס, לפעמים, באמו. גלה לו כי לכעס יש תפקיד בעולמך. לפעמים הוא השליח של זעמך. גלה לו שאתה מרשה לפעמים לאבד שליטה, להתפרץ, לצעוק, לחוש סלידה. להיפרד.

"תובענית כמו אמא המשוגעת", היא אם לארבע בנים, קציני צנחנים. בעלה מפקד החטיבה במילואים. היא הייתה קצינת הקישור של החטיבה. לעולם לא תבטא את חרדתה מן השרות שעושים בעלה והבנים. מתביישת בייאושה ופחדיה. לא תסגיר מהם מאומה. אין יודעים אם בלילות היא ישנה.  מתנתקת כשהיא מוצפת באימה. לפעמים לימים. לפעמים לעונה שלמה.

ניסיונה הלא פתור הוא הפחד למצוא אצל עצמה פינה אחת קטנה משל אמה, שהייתה מטילה את עצמה על ילדיה, תובעת מהם לשאת ולפתור את שיגעונה. מאשימה כול מי שלא נענה. מאשימה גם מי שאין לו שום דבר עמה.

אנא גלה לה אלוהי שאתה מכבד את האישה הזקוקה לעזרה. הוכח לה שאתה יכול לעמוד בתביעותיה. (בשונה מאביה שהסתלק כשאשתו התדרדרה). שמותר לה לומר שאינה יכולה. שאתה מזמין אותה להשמיע את קולה. שהתווית "משוגעת תובענית כמו אמה" רשומה אצלך כצורך חיוני ראוי להקשבה. שמותר לה לבקש מחמשת גיבוריה להגן גם על נפשה. שמותר לה להשתחרר סוף סוף מהחטיבה.

"הבת המופרעת שלי", היא גברת מאוזנת ושקולה, המקפידה על כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. כאשר שואלים אותה מה שלומה, היא מדווחת על הרעה או שיפור במצבה הנפשי של בתה.

הילדה עם ההפרעה שומרת בשבילה את מה שאסור שיימצא בתחומה: חריגות חברתית, תלותיות מבישה, צעקה גדולה על אם שדחתה את בתה. היא את בתה ואמה אותה. הצטיינות בכל היה אליל ילדותה, שימחה את כתמי דחייתה על ידי אמה. היום היא מאמינה שהתנהגות נורמטיבית של בתה תמחה את דחייתה אותה.

אנא אלוהי, גלה לה שאתה יודע שהדחייה הייתה נוראה. שכך יצא מלפניך והוטל עליה לשאת משא שהיה גדול מכוחה. שתביעת ההצטיינות בכול לא באה ממך, אבל אתה מבין שזו הייתה דרכה של הילדה שלא שלחת לה שותף לכאבה. שאתה מרשה לה לצאת מהבית כשהיא לא מסודרת לגמרי. שמותר לה להרגיש ולבטא הזדקקות גדולה, תוקפנות, תיעוב או סלידה. תן לה בבקשה אישור להשתגע קצת, להתפרע קצת, לבטא רגשות בלי שליטה. לצעוק בלי הפסקה. גלה לה שמותר לה, לפעמים, להיות הבת המופרעת שלה, החביבה עליך כמותה.

 —-

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית, שונא את אמו, מופרעת כמו בתה,  אינם באמת נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו. אלו הם רק החלקים האסורים עליהם. רגשות שהם מזדעזעים למצוא בתוכם. יסודות של זהות שיעשו אותם, בעיני עצמם פסולים מלבוא בחברת בני אדם. חיים שלמים מושקעים לעתים בניסיונות להוכיח לעצמם ולעולם כי אין בהם מאומה מן הדבר הנורא.

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו ומופרעת כמו בתה לא ימחקו מן האישיות, מפני שהם מייצגים, במינון מסוים, יסודות חיוניים בקיום האנושי.  "רואה רק את עצמה" היא יכולת חשובה של אישה  להיות קשובה לרגע לצרכיה, לפני שהיא מתגייסת לטובת המשפחה. "נבל" יודע את הרגעים שבהם תפקידנו להיות לא נחמדים. "פרימיטיבית" מחוברת לעולם היצרים שבו, לרגעים, איננו שונים משאר בעלי החיים. "מדוכאת כמו אמה" יודעת דבר על עצב הדברים שלא יקרו, שכול בוגר מגלה בגיל מסוים. "סתמיות" היא לפעמים מצבו של האדם. "מבועת" משמר ידיעה על חיית טרף שכדאי להסתתר מפניה. "שונא" יודע את הרצון להיפרד. "תלותית" נוגעת בתינוק שמשהו ממנו חי אצל כל אחד בפנים. "אשם" מכיר באחריות אישית, שרבים אינם יודעים. "מושפל" יודע את מצבו הקבוע של האדם, לפני אלוהים.

 

ניסיונות לא פתורים

 

רגעי הדעת: ניסיונות (ב')

יאיר כספי 

"נחות" החליף שבעה מקצועות בחייו, כל אחד מהם מרתק ויוקרתי יותר מקודמו, ובכל זאת, הוא מרגיש שעדיין לא מצא את ייעודו. הוא מאמין כי כשיימצא המקצוע האמיתי שלו, יעלם אצלו הספק לגבי  ערכו.

 אנא אלוהי, גלה לו שהספק הזה הוא ניסיונו. זיכרון ערכו השולי בבית הוריו, או זיכרון שהוריו הביאו עמם ממקום שבו גם הם לא נחשבו. גלה לו שהוא ראוי בעיניך במקצועו הנוכחי. שיוכל, אם ירצה, להביא דרכו תרומה משמעותית לעולמך.

ספר לו שהספק לגבי הערך הוא מעמדו של האדם לפניך. כל אדם. בלא קשר למעמדו החברתי. ספר לו כי דווקא ברגע שבו הוא מוכן לשאת את ערכו השולי, ולמלא תפקיד צנוע בעולמך, הוא זוכה ביוקרה גדולה אצלך.

"תלותית", היא אישה עצמאית.מאורגנת. יעילה. מתקתקת את עולמה. לאיש לא אמרה "בלעדיך לא אוכל". היא הולכת בערב לדירה שבה היא גרה לבדה. שום גבר אחראי לדאוג לה. 

בגיל שש למדה לא להזדקק. אבא ואמא עבדו עד שעה מאוחרת בערב. הילדה הלכה יום יום הביתה לבדה. הכינה אוכל לעצמה. לפעמים אירחה חברים ללא השגחה. היא זכתה בכל ההסמכה לעצמאות שהורים יכולים להאציל על ילד ושום דבר מן הזכות להתקשר אליהם ולומר "איני יכולה להישאר כל כך הרבה שעות לבד".

אנא אלוהי, גלה לה בבקשה שאתה כמהה לתפילות הזקוקים לך. נהנה להיענות לילדי עולמך. אוהב ומכבד את הבת המגלה לך שלא תוכל בלעדיך להישאר לבדה.

"מניאק" הוא בחור ערכי, בעל משפחה, עם מזג מתון ונשמה של מחנך. על המוסר ישמור אפילו בחלום הלילה שלו. כשהופיעה בו נערה שניסתה לנשק לו, הוא נמנע. חשב שלא יהיה ראוי לנצל את חולשתה. "שום דבר" אמר לעצמו, "לא יצא מסטוץ לטובת סדר הדברים הכללי".

הוא חש פליאה מול אנשים שמרשים לעצמם לחיות כאילו אין גבול בעולם ואין זולת מלבדם. לפעמים הוא מזדעזע לחשוב שהוא אחד מהם, שהצליח עד היום להסתיר מניאק פנימי: לבוש בהידור ראוותני. חותך פינות בעסקים. מבלה בלילות. משכיב נשים.

"מניאק" הוא רשות שלא קיבל ממשפחתו לפרוק מעליו את עול האחריות הקשה לאחיו ולעסק המשפחתי.

אנא אלוהי גלה לו שהוא פטור מלהמשיך להחליף אותך. שמותרת לו החולשה. והאישה. ובילוי שאינו מוליך לשום תכלית ראויה.  שגם אתה, כמותו, מחבב לפעמים "מניאקים"  בעולמך.

"אשם", מנהל את חייו מול חשש גובר שמעשה או מחדל שלו יתגלה ויוביל לפיטורין מבישים מן המשרה האחראית שהוא ממלא. הוא עובד קשה יותר מכול עמיתיו, בניסיון נואש למנוע את יום הדין. "נכשלת" יאמר לו מנהלו, "הוכחת שאינך ראוי לתפקיד".

אנא גלה לו שאשמתו אינה באשמתו. שריד היא לאחריות יתר שהוטלה על ילד שהתנדב לשאת את משא המשימה הבלתי אפשרית של משפחתו. אנא גלה לו שמותר לו  לפעמים להחמיץ פרטים, לעשות דברים לא שלמים, להיכשל, להעביר לשותפיו חלקים מן המשימה. שא עמו את הפחד הגדול שבלעדיו תתרסק האומה, יאבד ביתו. גלה לו שאתה לבדך אחראי לשלמות הבריאה.

 

ניסיונות לא פתורים (א)

 

רגעי הדעת: ניסיונות (א)

יאיר כספי

"נבל כמו אביו" הוא מרצה למדעי הרוח היודע להכיל ריבוי דעות בסובלנות. הוא חושש כי אם יקבע דעה נחרצת בנושא כלשהו, יוכנס מייד למחלקת גסי הרוח, שאינם רצויים בין בני תרבות.

 ההימנעות מאמירה חד משמעית מעכבת את התפתחותו המקצועית.  אסור לו לחלוק באופן נחרץ על עמיתיו בכתיבתו. לתלמידיו לא ברור מה הוא מנסה לומר.

 נבל היא אביו, בעיני אמו. כדי לזכות באהבת האם הבן היה חייב להוכיח שאין בו מאומה מן האב הנוקשה והשיפוטי.

 אנא אלוהי, גלה לו שהבחירה שנכפתה עליו, בין הזדהות עם אביו ואהבת אמו, איננה ממך. שמותר לו להיות לקחת חלק מאמו הרגישה, ולהפנים לצידו יסוד מן האב שידע בוודאות דבר מה, ועמד על דעתו.

 "חושבת רק על עצמה" משקיעה הרבה בילדיה, בבן זוגה, באחיה ובאמה. ובכל זאת נותר ספק בליבה שמא היא לוקחת יותר מדי לעצמה.

 כילדה בבית הוריה לא הייתה לה רשות לדאוג לעצמה. זה היה המקום המוקדש לאימה. לגברת הבית היו צרכים רצונות ואכזבות. ורשות בלעדית להתלונן על העומס הכבד שגידול ילדיה מטיל עליה. עד להתמוטטותה הנפשית, בגיל תשע עשרה ל"חושבת רק על עצמה" לא היה מושג מה היא רוצה או מה מפריע לה.

 אנא אלוהי, גלה לאזנה שמותר לה להתחרות עם אמה. שמותר היה לה להיות אצל אביה הבת האהובה. שמותר לה להיות אישה יותר יפה. שמותר לה, לשעה, להיות שקועה רק בצרכים שלה. שמותר לה, לפעמים, להיות לגמרי כמו אימא.

"פרימיטיבית", היא מנהלת מצליחה. מדברת בשפה גבוהה. מבטאה רק רגשות המתאימים לבני המעלה.

היא גדלה במשפחה בגדדית משכילה שנשאה עמה סוד שהתביישו בו, משום מה: מוצא המשפחה מכורדיסטן השכנה.

אנא אלוהי, גלה לה שישנו משהו מסוד הוויתך שכורדי יודע, ובגדדי לא גילה.

ש"פרימיטיבית" היא התיבה שבתוכה היא מאפסנת את עולם היצרים שלה. כאשר היא מרשה קצת פרימיטיביות לעצמה, היא נעשית אישה יותר יפה. עולה בה חיוניות שהייתה משוקעת כולה במאמץ ההסתרה.

 

האם סבלי הוא עונשי או ניסיוני? הרצאה של ד"ר יאיר כספי, עכשיו ב youtube

האם אני סובל בגלל משהו שאני עושה? או שהסבל הזה הוא קושי שהוטל עלי לשאת? ההבחנה שהמקרא עושה בין "עונש" ו"ניסיון" הכרחית לפתרון. אם אני עושה את זה לעצמי, צריך לגלות מה אני עושה ואיך נפרדים מן המעשה הזה. אם ייסורי הם ניסיון, כדאי לגלות מי הטילו עלי ומה יהיה פתרונו. הבלבול בין השניים הוא הגורם העיקרי לסבל מתמשך וחוסר התקדמות בטיפול. לאחריה הכרחיים כמובן העמידה בקשיים, או שינוי ההתנהגות.

הרצאה שנשא ד"ר יאיר כספי, מנהל "פסיכולוגיה ביהדות" בישיבה של הרב עדין שטיינזלץ בירושלים.

http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc

האם סבלי הוא עונשי או נסיוני?

האם סבלי הוא עונשי או נסיוני?  הרצאה של ד"ר יאיר כספי

התלמוד מציע מדריך לפיענוח והתמודדות עם סבל, שבו בודקים, לפי הסדר הבא, שלוש אפשרוית: א. הסבל הוא תוצר ישיר של מעשה או מחדל מסוים. ב. הסבל הוא המקום שבו מתגלה מחירה של השתמטות קבועה מאחריות בחייו של אדם.  ג. הסבל הוא משא שהוטל על האדם לשאת על ידי יוצרו.  ההבחנה בין השלוש הכרחית לבחירת מסלול התיקון. כל אחת מהן מזמינה התמודדות שונה. (הרצאה מצולמת של ד"ר יאיר כספי שנערכה בישיבה של הרב עדין שטיינזלץ בירושלים). 

http://www.hashefa.co.il/home/artdetails.aspx?mCatID=68512&artID=9659

קל יותר לפתוח את הוידאו באמצעות אינטרנט אקספלורר. בעמוד שיפתח יש ללחוץ על הקישורית download this video

« Older entries