ירידה לצורך עלייה:

לא אתן לו לנצל אותי
יאיר כספי

א.
יוסי הגיע הביתה בשמונה בערב וצרח כמו משוגע כשגילה שאני עומדת לצאת ואין לו ארוחת ערב. הייתי משותקת מבהלה. ויתרתי על פלדנקרייז. שיחקתי את האישה הצייתנית ונשארתי להכין לו דג.
האיש שלא בנוי לזוגיות הצליח שוב לגרום לי להרגיש אשמה. מוכנה לקבל עוד עונש מידיו. האם ההתנהגות הזו מכניסה אותי להגדרה של "אישה מוכה"? אני מפחדת שאט אט אוותר לגמרי על רצון משלי ויוסי יצליח לדכא אותי עד אפר.
ב.
אילו יצאתי לפני שיוסי הגיע, והוא היה מוצא אוכל במקרר, הוא לא היה מדבר. אנחנו מנהלים חיים מקבילים. הוא בעבודה מהבוקר עד הערב, אני בסדנאות, קבוצות לעזרה עצמית, או אצל חברים. יוסי לא מגלה בי עניין. אני לפעמים יוצאת בלי להשאיר לו כלום. דואגת להפר את החוזה הלא כתוב בינינו כדי שלא ירגיש שמגיע לו הכול.
יוסי מרוויח טוב. סמנכ"ל בחברת השקעות. דואג לכל מחסורם של הילדים. אני לא בטוחה שהסידור בינינו משתלם. אני לבד הרבה ימים. יצאתי אתו לפני חודש לארבע ימים במלון "יערות הכרמל" ולא קיבלתי כלום. הוא היה מול המחשב כי הבורסה נפלה בסין. למרות זאת משהו מרתיע אותי מגירושין.
ג.
אולי אינני מוכה, אבל אין ספק שאני מקבלת עסקה גרועה. אני מכירה היטב את המקום הזה. נדמה שזה הגורל שלי. אני משתדלת להיאבק בו ומפסידה שוב. מזהה קיפוח. מתרעמת. לא מוכנה להיות קורבן. ומגלה בסוף איך כולם מקבלים את כל מה שהם רוצים ואני לא מקבלת כלום.
אסור לשתוק, אני יודעת. אסור לי להיות ברורה מאליו. יתרגלו לנצל אותי. שינויים בחוזה איך שהוא יוצאים תמיד לרעתי. ידרכו עלי, עד שיתרגלו לא לראות אותי בכלל.
יחזירו אותי לתפקיד שאמא נתנה לי. המטפלת של אחי החולה. ילדה כנועה שלא דורשת שום דבר מאמא "שהחיים שלה קשים מאד". זו שבסוף לא מקבלת כלום.
ד.
אולי יוסי מנצל אותי, לפעמים. אפשר שהוא נותן את מה שהוא יודע לתת. אני כבר מזמן לא הילדה הכנועה ההיא. המצב לא יחמיר כי לא אתן לאיש להשתמש בי. יש לי גם אפשרות לבחור לא להישאר. אני לא עוזבת את יוסי כי אני חוששת ליפול לידיו של אפנדי אמיתי שיצפה לשרות מלא. המאמץ הבלתי פוסק למנוע ניצול לא מאפשר לי להתמסר. אני חייבת להילחם כדי שלא יעלה זיכרון של השפלה שאינני יכולה לשאת.
אני מתקשה להיות נדיבה עם יוסי, אהוב נעורי. מנהלת חשבונות, מה נתן השבוע, מה לא מגיע לו לקבל. מתקשה להבחין בין מה שקורה בינינו למשרתת שהייתי בבית אמי. חוזרת ועושה את הדבר שהציל אותי בגיל ההתבגרות. נלחמת על זכויותי. לא מוכנה לראות את מה שהוא נותן כדי שלא אצטרך לתת יותר. מתקשה להאמין לסיפורים על אנשים שנותנים אחד לשני בלי לבדוק אם זה כדאי.

האישה שאיבדה את המפתח

האישה שאיבדה את המפתח למקום שבו התחבאה

יאיר כספי

 עבודת אלילים

לא תקבלו ממני שום חומרים עלי. אם תנסו לומר דבר מה על תחושה שאני מעבירה לכם, לא אכחיש ולא אאשר את הנאמר. אינני מחלקת סימני דרך למי שמנסה להתקרב אלי.

דתי היא עמימותי: שתיקותי הארוכות. הדיבור האיטי הנחוץ לצורך מיון ושליטה על התכנים היוצאים מתוכי.

אם תאמרו דבר מה שנוגע בי, אפנה אתכם לכיוון אחר, שבו לא תמצאו אותי. איש לא ייכנס לנשמתי.

לאנשים קרובים מידע יימסר על תחום צר בלבד, בהתאם לסוג הקשר שיש להם אתי. המידור לא יאפשר לאיש לדעת יותר מדי.

ניסיון

האמת שאסור לדעת עלי, היא שמערך הטשטוש וההטעיה שבניתי נועד למנוע בכל מחיר את האפשרות שתבזו אותי.

הפתרון החלקי, שהציל אותי כנערה, היה הטמנה עמוקה של עצמי במחבוא, שאיש לא ידע על קיומו.

כל כך עמוק החבאתי את עצמי, עד שאפילו אני לא יודעת למצוא אותי. "לחם קל או דגנים?" היא שאלה מזעזעת בשבילי. היא מחייבת אני זמין שיודע מה הוא רוצה. בהעדרו אנסה לפתור אותה בעזרת ההיגיון, או רמזים למה שקובל בסביבתי. מה הזמינו האחרים היושבים בשולחן שלי? איזה לחם נוהגת להזמין אישה בגילי ובמשקלי? כשהתשובות סותרות אני אבודה לגמרי. "מה את מביאה בדרך כלל?" אתן למלצרית להחליט בשבילי.

בת ארבע עשרה ישבתי לבד על המרפסת של בית הורי. אמי נכנסה לרגע לשאול דבר מה והעירה "את לא צריכה לקלקל לכולם את מצב הרוח עם הפרצוף החמוץ שלך". באותה שנה עמדתי שעות לפני הראי, כדי לוודא שפני לא יבטאו יותר רגשות מתוכי.

כשהייתי מסגירה  דבר מה. קושי. עצב. הצלחה. שמחה. היו אחיותי והורי משתמשים בו אחר כך כדי ללגלג עלי. חייתי באימה מפני ביזוי קבוצתי. הפסקתי לדבר בחדר שהיה בו יותר מאיש אחד. גם בקשר אישי למדתי לומר רק את המעט ההכרחי.

בקשתכם, כמוקבל בקבוצתנו, שאספר לכם את הסיפור שלי, היא סכנת מוות בשבילי. אפשר שאתם מבקשים את טובתי כשאתם מתעקשים שאביא לפחות רגע מעולמי. עדיין איני יכולה לתת לאיש להכיר את המחבוא הסודי.

שמונה עשרה קצר

אנא אלוהי, שלח לי אביר שיפרוץ את חומתי. והשב אותי מן השמן הרותח שאשפוך עליו, והבליסטראות שאני נוהגת להטיח בגופו.

סלח לי על אלף הפעמים שבהם שיטיתי באנשים שניסו לגלות מי אני. וסלח לי על הפעמים שעוד אהיה חייבת להחביא אותי.

גאל אותי מעבודת המבזה שמולו החבאתי את עצמי.  גלה לי אם ישנו איש שלעולם לא יפגע בכבודי. גלה לי אם יש מי שלא ישתמש בחומרים שלי נגדי.

רפא בי את פצעי המבזה, שהיה מוריד את ראשי כל פעם שפתחתי את פי.

חדש בי אל שמח עמי. מצטער בצערי. מכבד תמידי. נעלה מאד על אחיותי ואמי. חדש בי אותך, גדול ונורא, שורף באשך את המנסה לבזותי. אנא הכר לי אלוהים שהאדם לא צריך מפניו להתחבא.