שבעה דרכים לזהות אלילים

שבעה דרכים לזהות אלילים

יאיר כספי

 זיהוי האליל האישי מצריך הבנה מסוימת בחומרים שבהם בונים אלילים. לגלות את המילים והתכונות השייכות בלעדית למהות הנעלה. לזהות מתי מייחסים אותן לדבר שאינו משם.

 איננו מסוגלים להבין "כל יכול", "נצחי", "מושלם", המתארים יסודות שלא הוענקו לנו. רמזים ליסוד עולם השונה מבני אדם. הכרת המילים המנסות לגעת בתכונות אלוהיות מאפשרת לזהות את המקום שבו מייחסים בעלות עליהן לבני אדם.

 האלים שלנו הם "חתיכות אלוהים", יסודות ששברנו מדמותו שנודעה לנו, באופן חלקי, והמלכנו על עצמנו, כאל בלעדי.

מהאל הנצחי אנו עושים "אנשים דגולים" שתרומתם, כביכול, תעמוד לכול הזמנים. מידיעת כל יכולתו של האל אנו עושים אנשים חזקים, שיכולים, כך נדמה, להתגבר עבורנו על כול הקשיים. מהאל שנתן לנו עולם וחיים עשינו דמות אדם שמתיימר להיות יכול להעניק שפע שאינו מסתיים.

מן הניסיון שאלוהים מעמיד אותנו בו לפעמים, עשינו "אל רע" שאיננו חלק מן "האל הטוב", ונותן לנו תקווה שיום אחד נוכל לגבור עליו, ולבטל בעולם את הקשיים. משומע התפילה עשינו חלום על אישה שתבין אותנו, ויישמעו אצלה כול קולותינו הסתומים. מן האלוהים שפגשנו בחברותא האנושית עשינו אל קבוצתי שנפרדות אצלו היא חטא.

מהאל המצווה, שהזמין את בני אדם להיות שותפיו למפעל הבריאה, עשינו רב גדול, שיודע תמיד, כך אומרים, מה המצווה. מאלוהים ששבת ביום השביעי עשינו שיטה שמוצאת את האלוהות במקום שבו משתחררים לתמיד מכול אחיזה בעולם המעשה. מאלוהים שברא אותנו בגוף, ומתגלה לפעמים ביצרינו, עשינו אל שפוטר אותנו מחובת הגדילה הקשה, ומרשה להתנהג כמו שאר בעלי החיים.

היכן אתה מאפסן את אלוהים? איפה הנחת אותו? על מה השלכת אותו? 

את האליל הסמוי, שמולו אדם מנהל את עצמו בלא יודעים, אנו מחפשים בשבעה דרכים:

א.  אילו ערכים אתה מחשיב לנעלים?

אלילים מוצאים במקומות הכי גבוהים. אלו שנחשבים קרובים לאלוהים.

מי שעשה מ"נתינה" ערך עליון, אפשר שהוא מנסה, כמו הבורא, להשפיע לעולם שפע ללא גבול. מי שמחשיב "אחריות" כערך הכי חשוב, אפשר שיאליל את התפקיד החשוב שהוא ממלא בעולמו המשפחתי או המקצועי. מי שאמר "אמת" אפשר שיחמיץ את הרגעים שבהם החסד מכיר יותר את הילד שעדיין אינו יכול לשמוע הכול.

אלו שהאמינו בנאמנות ללאום, או בשותפות שווה בין כל בני אדם, כערכים הנעלים ביותר, שיתפו פעולה עם העריצים שעשו מהם עבודת אלילים. האללת השוק החופשי כערך עליון בלעדי, ביטלה את אחריות המדינה להגן על אזרחיה מפני הפיתוי ליטול הלוואות שלא יוכלו להחזיר.

ערכים יפים וראויים, כחלק מהמכלול, שקיבלו מעמד בלעדי, כאילו בהם לבדם נשמע הקול האלוהי, אחראים למעשים עלובים מאד.

ב. מה לדעתך הוא "סוד האושר"?

מה הם המשפטים שאתה חוזר ואומר, על הדבר החשוב ביותר בחיים? שים אותם בתחתית של פסל או מייצג המוצב במוזיאון. איזה דמות תגלם את "סוד האושר" שלך? זהו המושא שמולו אתה מנהל את עצמך. אל שנולד מתוך צרכים שלא סופקו. אלוהים שנדמה כי הוא נמצא בדבר שלא קיבלתי עד כה.

האיש שלא זכה באהבת אמו מאמין שהאושר נמצא באישה שתאהב אותו. אישה שחוותה עוני משפיל בילדותה עובדת ללא הפסקה, כי היא מאמינה שבכסף אתה נמצא. האישה המקדישה את חייה להרזיה אפשר שהיא כמהה לנשיות שלא חלקת עמה.

ג. איזה אל עבדו בבית הוריך?

ישנו אל אחד, לפחות, שאתה מביא עמך מן הבית שבו גדלת. לפעמים הוא נולד מן הערכים שהבית חשב ל"נעלים".

בבית שבו העמידו בראש "תרומה לחברה" גדלה ילדה שגזרה על עצמה להיות צדיקה ואסור לה לעולם לבטא לרגע דאגה רק לעצמה. בבית שבו האלילו "יציבות כלכלית" גדל איש שאינו יכול לעזוב עבודה משמימה, כי מובטחת לו קביעות בה. בבית שבו העמידו לפני הכול את  "אחדות המשפחה" גדלה אישה שאינה יכולה לומר לבתה אמת קשה, שעשויה להותירן באי הסכמה.

לפעמים, בית שעבדו בו צד אחד של ההוויה, מוליד ילדים שעובדים את הדבר ההפוך, כתיקון של חוויה קשה. בבית ששלטו בו חוקים נוקשים גדלה ילדה שמוכנה להקשיב רק לקול הפנימי שלה. בבית שבו נתנו לילדים לעשות כל מה שהם רוצים, יקום ילד אחד, שסבל מהאנרכיה, וימצא לו רב שינהל את חייו.

ישנם בתים שעובדים בהם ערך אחד, כמו יציבות, ונותנים לילד אחד תפקיד לממש את החלום האסור של המשפחה: להיות ילדה מדהימה שדרכה נפרוץ כולנו מן הבינוניות המשמימה.

ד. איזה ערך שהציל אותך בעבר, אתה מתקשה לעזוב?

ישנו אליל שעשית מהצרות שלך. בנית אותו בעצמך במקום הקשה ביותר שהיית בו, ולא היה בו אלוהים בשבילך.  כדי לשרוד המצאת לך חבר דמיוני, כמו למשל אלוהים שמייעד אותך לגדולה, כפיצוי על הבית שבו איש לא ראה אותך. הילדה שגדלה בבית ששלט בו אב עריץ, מאלילה את החופש הגמור, ולא תיתן לאיש להכניס אותה למסגרת, כמו משפחה. היסוד שממנו עשית אלוהים הציל אותך פעם, והיום הוא מקור סבלך.

אנשים שהתאכזרו אליהם בילדותם בוחרים לפעמים להתנהל מול "אל רע". מקטינים ציפיות מן העולם המנוהל על ידי אלילם, כדי לא להתאכזב שוב. מנסים לרצות את הנבל, או מקדישים את חייהם למאבק בו.

איזה פציעה ישנה שלך עדיין לא התאחתה? איזה כאב מן העבר אתה מתקשה לשאת? איזה אליל עשוי להקל עליך את הכאב הזה, גם אם לא יפתור אותו סופית? איזה אמונת שווא מספקת פתרון מדומה לתחושה קשה שעדיין אינך מוכן להכיר בה?

ה. איזה אליל עובדים היום בסביבה שלך?

כל חברה אנושית נוטה להאליל את השיטות שבהן היא בוחרת להתנהל. מאמינה שיש אלוהים במה שכולם עושים. איפה בחייך אתה מנוהל מול הכלל?

אלוהים, כך נדמה, נמצא בטלפון החכם שחייבים לקנות, באופנה האחרונה שכולם לובשים. בתוכנית הטלוויזיה שכולם רואים. במילים שמקובל להגיד עכשיו. בריאות נפשית, אנו מאמינים, נמצאת בנורמליות, כלומר באופן שרוב האנשים מתנהגים.

אלוהים לא נמצא, כך נדמה לך, בדברים שבהם אתה שונה משאר האנשים.  במגבלות גופניות. במשפחה מוזרה שגדלת בה. תשקיע הרבה בניסיון להסתיר את החריגות שלך. לגהץ אותה בעזרת סממנים של רגילות.

ו. מהו החטא החוזר שלך ובשרותו של איזה אל הוא נעשה?

על אילו טעויות אתה נוטה לחזור? היכן אתה נוהג בקביעות להשתמט מאחריות שלך? מתי אתה לוקח אחריות שאינה שלך? איזה השקפת עולם או מערכת ערכית  מרשה לך את חטאך, או אפילו עושה אותו למצווה?

אם את חוטאת בשתיקה אילמת , כשכעס גדול ממלא אותך, אפשר שאת עובדת את "אני המכילה". אם אתה מתפרץ הרבה על אנשים קרובים לך, אפשר שאלילך הוא "זעם קדוש" שחייבים לתת לו ביטוי. אם אתה חייב לבדוק מיילים גם בשבת, אפשר שאתה משועבד לקריירה שלך. אם אתה נחמד באופן מוגזם, גם לאנשים שמרגיזים אותך, אפשר שאתה עובד אל רע, שצריך לרצותו בהתמדה. מי שחוטא, בקביעות, בויתור על צרכיו ורצונותיו, אפשר שהוא מאליל את "החובה הקדושה", תפקיד גדול מדי של עצמו. אם אכילת יתר של ממתקים היא חטאך החוזר, האלוהים שלך כנראה משוקע בוואפל מצופה.

ז. בחר לך אליל מן הרשימה

כול איש היום חושב שהוא קצת אלוהים, בתכונה אחת לפחות שלו. האלים הפנימיים שלנו מוסווים היטב, ומייצגים, כל אחד, יסוד אחד של גדולה כוזבת, שבני הזמן מייחסים לעצמם.

אלילינו מתקיימים בדרך כלל בחשיכה, בלא מודע, בכזב שאנשים מספרים לעצמם על הישגי המין האנושי, כוחם האישי וגדולתם. שלמות שאליה

הביעו, כביכול.

אם לא הצלחת עד כה לזהות את אלילך הנחבא, אפשר שתמצא אותו בפנתאון האלים הקטן של תלמידינו, שאינו רשימה סופית של אלי הזמן, אלא רק מייצג של האנשים הבאים ללמוד אצלנו.

כל אחד מעובדיהם מתנהל מול ערך אחד, שמביא לו הישגים, וחסר יסודות אחרים של דעת אלוהים. יש מתלמידינו שהצליחו להכליא כמה אלים קרובים.

"אני החזק", גיבור הבית, הצבא, מקום העבודה, מתגייס מייד לכל תפקיד ואחריות שימצא. בבית מקדשו אסור לבטא חולשה.

"אני העצמאית" הוא האל הפנימי של זו שמנסה לספק את כל צרכיה בעצמה. היא לא תוכל לומר לאהובה: אני זקוקה לך עכשיו, בלעדיך לא אוכל.

"אני הדגול" הוא רופא, כמעט מושלם, שעומד להציל בהמצאותיו את העולם. אסור לו לומר "איני יודע, איני יכול" אסור לו לבקש עזרה ממנהל המחלקה. אסור לו להעביר מטופל למישהו שאולי יודע יותר.

"אני הטובה"  שואפת להגדיל את רחמה כדי שיכיל בתוכו את כול יתומי העולם. היא מתקשה לשאת רצון, שעולה בה לפעמים, להרחיק ממנה ילדים תובעניים.

"אני המדהימה" מאמינה שחייה נועדו להיות חג ארוך ללא הפסקה. היא מתקשה לשאת שגרה, לקחת משכנתא כדי לקנות דירה שהיא יכולה להרשות לעצמה, ביישוב שלא קוראים בו דברים מדהימים.

"אני החיובית" מנסה להפוך לטוב, בעזרת שרביט הקסמים שהיא אוחזת בידה, כל ייאוש, או אכזבה. אין בחייה מקום לכישלון שאין לו תרופה.

"אני המיוחד" לא נתן לנו, זמן רב, למצוא את האליל שלו, כי לא הסכים שאיזה שהיא אמת, הנכונה לגבי רוב בני האדם, תופסת גם לגביו.

 "אתה המופלא" הוא אל האנשים שלא זכו, לדעתם, למעמד האלילי שמקובל היום לתת לרוב בני האדם. את אלוהיהם ימצאו אצל האחרים, שהם תמיד, יפים מהם, חזקים מהם, חכמים מהם. הם יתקשו מאד לקבל תפקיד שבו יצטרכו לעמוד לרגע במרכז, מתוך פחד שיתגלה שאין בהם אלוהים.

עובדי "אתה הרע" מתקשים מאד לשאת קשיים "לא צודקים" בעולמם. הם מניחים את ניסיונות חייהם על דמות רעה, ומקווים להיפטר מהם דרך סילוקה מעולמם.

עובדי "הילד הרע" שמו אצלו את כל מה שלא בסדר אצלם, ואסור להכירו. הם עוסקים ללא לאות בתיקונו של הילד הבעייתי, שהוא, כך הם מרמים את עצמם, הקושי העיקרי בעולמם.

זיהוי האליל שאנו עובדים מסובך גם לאחר שקיבלנו את כל הכלים. כואב לראות את כזב אליל הבית, שאותו המשפחה עובדת מספר דורות. קשה לקבל כי ערך או כלי שפעם עשה לנו שרות גדול, או אפילו הציל אותנו, הפך מאוחר יותר לבית כלאנו. קשה לוותר על התקווה לאושר גדול שיבוא עם מימושו המלא של "האני האלוהי" שבי. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להבחין שהנורמה החברתית שאנו שייכים אליה היא לפעמים אמונת שווא. אדם לא ממהר לחשוף אל כזב המתיר לו את חטאיו. לפעמים יתקשה מאד לוותר על התרופה היחידה שהוא מכיר המשכיחה מעט את כאביו.

 

דרכי העבודה: טיוטא לעלון חדש

 דרכי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות": טיוטא לעלון חדש (מה דעתכם?)

יאיר כספי

 א. אמונת שווא

בלב השבר האישי נמצא השבר הכלל אנושי: האדם שהוזמן עלי ידי יוצרו ללכת בעקבותיו ולהיות שותפו ביצירת עולמו, טועה בקביעות ומדמה שהגיע  למדרגתו.  

המחלה מחמירה בתקופות של התפתחות מהירה. אנשים מדמים שעוד מעט יגיעו לדרגת שליטתו של אלוהים. מייחסים לעצמם את שלמותו. את הנצח שלו ואת כול יכולתו.

אלי העבר, יצורי הביניים בין האדם ואלוהים, הופנמו בזמן הזה וכל איש מתנהל מול "האני האלוהי" הפרטי שלו: אני שעוד מעט אדע הכול. אני היכול כאילו להכיל הכול או לתת בלי גבול. אני המיוחד כמו האל הגדול. אני שיכול לקנות הכול, אני  המפורסם ונצחי כמותו, אני המתעלה לשלמות, גופנית ורוחנית, ועוד.

אמונת השווא הנסתרת בסיפור חייו של אדם היא הסיבה שבשלה אינו יכול לשנות את התנהגותו. עונשיה של עבודת האלילים הם חרדה מן התביעות הלא אנושיות של אדם מעצמו, זוגיות בלתי אפשרית, כי כל אחד הוא אלוהים פה, ודיכאון בעקבות גילוי מגבלות אנושיות.

 לאיזה דימוי גדול מדי שלך את/ה משעבד/ת את עצמך?

ב. ניסיון לא פתור

קשה להיפרד מהאליל הפנימי כי הוא משמש פתרון מדומה לבעיה קשה יותר: פציעה קדומה. משבר שלא נפתר. מאמצים גדולים מושקעים בהימנעות מן הניסיון כי אפשר שיתגלה בו דבר שלא נוכל לפתור,כאב שנדמה כי לא נוכל לשאתו, או אשמה ובושה שיביאו לגירושנו מהמין האנושי-אלוהי.

הניסיון שעוד לא עמדנו בו אינו עוזב. תובע את פתרונו. הכאב לא יעלם עד שנהיה מוכנים לשאתו, לקבלו על עצמנו כשליחות אישית, שסיבתה ופשרה לא יוסברו.  הם יסודות המצב האנושי שתרבות הזמן מכחישה: השבריריות. הזמניות. התלות. הפגימה. חוסר הידיעה.

איזה גילוי על עצמך נדמה שלא תוכל/י לשאת?

ג. תפילה

צריך עזרה כדי לפתור את הניסיון: ידע שעוד לא נמסר לנו. רשות או פטור שאיננו מכירים. אהבה שאינה תלויה בדבר. נאמנות שלא ניתנה. נוכחות קבועה.  לכל איש ואישה ישנו דבר אחד לפחות שהחסירו מהם. הוא מופיע כרצון שאינו מרפה. כמיהה שקשר אנושי לא מצליח לספק.

מי ששכחו אותו מייחל לאל שרואה אותו. הנושא לבדו את ייאושו זקוק מאד לאל היכול להיות עמו בגיא צלמוות שלו. מי שמרגיש אשם, לשווא, לא מכיר את הסליחה האלוהית. נושא הבושה זקוק לאלוהים גאה בו. המפחד יבקש אל חזק המחויב לשמירתו. חסר הערך צריך אל שיעד אותו.

קשה לבקש את הדבר החסר. התפילה צריכה הסתכנות באמונה: למישהו יש את מה שאנו זקוקים לו, והוא יכול ומוכן לחלוק בו עמנו. חסרה הבקשה.

מהי התפילה הנחבאת ברצון  שאינו מרפה?

ד. חסד

כשאנו נפרדים מהמתחזה הפנימי, ומקבלים עלינו את הניסיון שהוטל עלינו, משתנים סדרי הבריאה. האדם העובר להתנהל מול יוצרו מגלה אפשרות של חרות שלא ידע מן הכבלים שהטילו עליו חברתו, משפחתו, או האני הגדול מדי שלו.

כשאנו משיבים את היקום לבעליו, שעה רגילה נעשית מתנה עצומה: כבודו אירח אותי היום בעולמו. מסתבר שהוא עושה את זה הרבה ולא ידעתי לקרוא את הזמנתו.

כשהנצח, השלמות והכבוד חוזרים לבעליהם, נגלה זה שחיכה לי שאשוב למקומי. סולח ומוחה את עווני. לא היו לו ממני ציפיות מוגזמות כמו שלי. מציע לי מחדש תפקיד ששמר לי. אפשרי, פשוט, אנושי.

אילו מתנות הציעו לך, ועוד לא קיבלת?

ה. תורת חיים

האיש שרצה ריפוי לעצמו, חויב בדרכו להשתחרר  מאלילי הזמן, לקבל על עצמו גבול שהכול אומרים שניתן לחצותו, להכיר בתלותו ביוצרו. התיקוןהפרטי מתגלה כחלקו של היחיד במפעל תיקון האדם של עמו.

הוא מצטרף בו לכל הדורות שהיו לפניו, ידעו לזהות את השגיאה האנושית ומחירה הכבד, לימדו אותנו לשוב למידתנו, והשאירו בידינו את כלי העבודה. והוא נענה בו לכל הדורות שיבוא אחריו, המבקשים ממנו את התיקוןשהוא עושה היום. הראה לנו כיצד מתנהג אדם. תן לנו תורת חיים.

מי צריך אותך? לאיזה מעשה מזמינים אותך בעולמך?

קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות" התפתחו מתוך תכנית לימודים בשם זה, שפעלה כעשר שנים באוניברסיטת תל אביב, ולמדו בהן עד היום כאלף תלמידים. התוכנית מפתחת את דרכי עבודתה מן המקרא, התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות, הספרות העברית והפסיכולוגיה ההתפתחותית. פרטים על מחזור ט"ו שיפתח בשנת תשע"ב יפורסמו בחודש מאי.

מה דעתכם על נוסח העלון החדש של "פסיכולוגיה ביהדות"?

כל יכול, שומר, מדריך, גיבור, משחרר

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"

התגלות בשמחת ילדות (חלק ב'): כל יכול, שומר, מדריך, גיבור, משחרר

כל יכול

"אבי היה הגיבור שלי. בחופש הגדול שבסוף כיתה א' הוא לקח אותי לראשונה לעבודה. כשהגענו, קראו לאבא. הייתה תקלה בקו הייצור שעמדה להשבית את אלף עובדי המפעל. אבי עלה בחברת מסגריו לראש המגדל שבו הייה פתח מכונת הבטון הענקית.

כשעמדתי באותו בוקר למרגלות הסולם שראשו בשמיים, וראיתי את נתזי האור הכחול של מכונות הריתוך, חשבתי שאין דבר בעולם שאבי אינו יכול.

בדרך הביתה אבא אמר שהמנכ"ל אמר לו: חיים, הצלת את המפעל.

עשרות שנים לאחר מכן תבעתי ממך לשנות בחיי דבר שנדמה לרוב האנשים כבלתי אפשרי.  העזתי לדרוש ממך נס, ולקבל, כי היה לי בזיכרוני, מישהו שיכול לתקן הכול.

עבודתי החינוכית פגשתי אבות שהתעקשו ליצור יחסים שיוויוניים עם בניהם, כאילו בשם ערכי הדמוקרטיה והפלורליזם. ובאמת, מתוך השתמטות מן הציפיות של הילד. שיתנו מופת של עמידה בניסיונות קשים. שיהיו הורים. שיחברו לדבר גדול מהם".

שומר

א.  בכיתה ה' עשו עלי חרם. החליטו שאני לא מתאימה. סיפרתי לאבי שהפתיע אותי, הגיע יום אחד לכיתה, ואמר לילדים שהתנהגותם היא בושה וחרפה. בהפסקה שלאחר אותו שיעור, נערכה שיחה שלו ושלי עם המנהל והמחנכת. הם ניסו לרמוז שהתנהגותי התוקפנית תרמה באופן כלשהו להתנהגות הכיתה. המנהל והמחנכת, אנשים משכילים, דיברו עברית יפה. אבא, שעלה ארצה כמה שנים לפני כן, דיבר עברית דלה במבטא כבד. הוא אמר: יש לכם אחריות לשמור על בתי, גם אם התנהגותה לא מתאימה לפעמים למה שכול הילדים עושים. לשם כך בית הספר קיים. יש לכם אחריות ללמד אותה איך מתנהגים בישראל. מותר לכם לבקש את עזרתי. אסור לכם לעולם להסכים לפגיעה בה מצד חבריה לכיתה.

אבא, מוכר ירקות, לא הסתנוור ממעמדם של המחנכים. לא התבטל בפני הישראלים החדשים בכיתה. ולימד אותי שעור חשוב על כוונתך: יהא אשר יהא מעמדי, אני ראויה בעיניך תמיד לכבוד והגנה מלאה".

ב. "אבי ישב על כסא נוח בגינה וקרא עיתון. אני, בן שבע בערך, שיחקתי על ילדי השכנים בחצר הסמוכה. רבנו על משהו. ושני ילדים, גדולים ממני, הפילו אותי ארצה. אבא קם מכיסאו, רץ אלינו, מגלגל את העיתון שבידו, וחובט בו בילדים הנסים בבהלה.

אבא הסתכן באותו יום, במריבה עם הורי הילדים. הוא לא עבד את אלי ההידברות בכול מקרה, או התקינות החברתית (מבוגרים לא מרימים יד על ילדים). ולימד אותי שהגנה היא זכות ראשונה העומדת לי תמיד.

 

התערבותו של אבי גילתה לי כי אין לאיש רשות להרע לי.  מתנתך באבי לימדה אותי להאמין כי אם יקומו לי אויבי, רבים וגדולים ממני, אתה תופיע פתאום להצילי. ואם לא תהיה עמי, אגלה שהשארת כלי בידי, ואדע להשתמש בו, כמו שאתה היית עושה.

בגיחה הראשונה שלי מעבר לגבול, הייתי צריך לעבור דרך חומה של אש. מאות קני נ"מ ועשרות טילים שוגרו לעברי. הייתי שקט וממוקד. מפעיל לפי הסדר את אמצעי ההגנה וההתחמקות של המטוס. ברגע המתאים, ידעתי, אתה תופיע עם העיתון המגולגל שלך ותפיץ ממני את כל אויבי".

 המדריך

"לסבא היה גן ירק שבו, בכול ערוגה, צנוניות, גזרים, חסות ועגבניות, היו מסודרים בשורות ישרות. סבא הקפיד על משמעת בין הירקות שלו. כשהייתי בן ארבע ביקשתי לעזור לו בעבודתו. סבא הסכים ולימד אותי תחילה לעשב. וכשהוכחתי את עצמי קיבלתי מעדר ולמדתי לתחח. סבא היה שואל לדעתי על הכלי המתאים לכול עבודה, ושמח כשגיליתי לו דרך חדשה לעשות דבר מה בגינה. בגיל תשע בערך ידעתי כבר את מרבית עבודות הגינה. כשסבא היה נוסע לכמה ימים הוא היה מפקיד בידי את האחריות על הגן. סבי לא היה בעיני עצמו אדון הגינה, אלא רק אחד מגנניך בה. הוא הכיר בזמניותו, והכשיר אותי למלא בעתיד את מקומו".

נוכחות המדריך זמינה למי שעשו אותו שותף של הבוגרים. התחלקו עמו בתפקיד האנושי. הזמינו אותו  להיות גבר או אישה כמותם. חלקו עמו את סוד היצירה שקיבלו מבוראם. הילד שקיבל את הזמנתם מכיר אלוהים שחלק לאדם מצלמו, וזקוק לו כדי לסיים את בריאתו. האב המדריך מגלה לבנו את אביו שלו, שהוא, האב, תלמיד אצלו.  

האנשים שבוראם חלק עמם את יכולתו ליצור, באמצעות שליחיו, חופשיים לבנות או לתקן, לבשל או לטפל. מקבלי המתנה הזו יוזמים, יוצרים, יודעים ללמוד לבדם דבר שלא ידעו. מאמצים בקלות מורה חדש שמצאו. לומדים מכולם. ואינם זקוקים לאישורים רבים כדי לפתוח במלאכתם. סומכים על עצמם כי סמכו עליהם. יודעים לזהות בקלות את תפקידם ולהתגייס אליו מתוך סמכות שהוענקה להם.

 גיבור

"כשהייתי בן שבע העלה אותי אבי על סוסתו. לאחר שני שיעורים קיבלתי רשות לצאת איתה לבדי לשדות.  הייתי רוכב כל יום במשך שעות. הסוסה, למדתי מהר מאד, מרכינה ראשה בפני מי שלא מפחד ממנה.

 היה לו לאבי, גם אם לא ידע, אלוהים העומד מעל כל כוח אחר בעולמו. הוא ראה בי בוגר, כמו שראית אתה אותו, נציגך בעולמו. הוא חלק עמי את סוד השלטון שנתת לאדם על בעלי החיים. את הסמכות והאחריות להכפיף אותם לרצוננו. חיות טרף, ומפלצות מכל הסוגים, לא הפחידו אותי.

 כשהדוברמן של השכנים השתחרר משלשלאותיו ורץ לקראתי בשיניים חשופות, ציוויתי עליו לעצור ולרדת על ברכיו. הוא קיבל אותי כאדונו".

 משחרר

א. "כשהייתי בן חמש בערך התחלנו ללכת לים בשבתות.כשהיינו מגיעים לחוף הייתי זורק מעלי את בגדי, ורץ לשכשך במים את רגלי. אמא רצתה לרוץ אחרי. ראיתי את אבא מושיט יד ועוצר אותה. אני כמעט בטוח שהוא אמר "הילד יכול לבד". אבא לימד אותי באותו יום שאין זה תפקידי לטפל בחרדות  שאמא הביאה אתה.

בחוף גורדון גיליתי כי יש שומר לילד המתרחק קמעה. יש מגן למי שיצא לאמו מטווח ראייה. יש חיים בלא אבא ואמא בסביבה. יש אלוהים במקום שהילד נמצא, גם אם אין לו אם צמודה. האיש שעצר את אמי מללכת אחרי באותו בוקר גילה לי רשות ממך לא לקחת עלי אחריות לפצעים שגרמת אתה.

כשאסע לתל אביב בשבוע הבא בענייני משרדי, אמצא לי שעה, כמו בכול ביקור, להלך על חוף הים, שבו הופעת שוב לאבי ואמי, לאחר שנעלמת להם בשואה.

 ב. "ביום הולדתי העשירי חיכו לי בחדרי אופני פיג'ו עם 12 הילוכים. חודש שלם רכבתי עליהם בכול עירי. לאחר חודש הם נגנבו. אבל משהו מהם נשאר אתי. באופניים הייתה רשות, שלא קיבלתי עד אותו יום, לפרוש ממקומי בין אבי ואמי, שהיו מדברים דרכי.  אבי ויתר על הבת המקיימת את קשרו עם אשתו. אמי ויתרה על הבת הממלאת את תפקידה אצלו. אני קיבלתי לחודש אחד את ילדותי. גיליתי אלוהים שאוכל אצלו, יום אחד, להשתחרר מאחריות היתר שלי להורי".

 

האיש שהעריץ אנשים

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש שהעריץ אנשים

יאיר כספי

כשלא הייה לי אלוהים הערצתי אנשים. ספורטאים שנדמה כי התגברו על כוח הכבידה. נסיכות שיופיין רמז על אפשרות של שלמות שלא מן העולם הזה. אנשים שהתעלו מעל כל היצרים שמנהלים אותי. אנשים חזקים שהאמנתי כי דבר לא יוכל לשבור אותם. יודעים לנהל חיים ביעילות חסרת רחמים. בעלי הספק עצום. אוספים חוויות מדהימות. מגיעים למקסימום. הכול הולך להם. האמנתי שהחיים שלהם מתנהלים תמיד כמו שהם רוצים. כשהשוויתי את עצמי אל האנשים הנעלים היה נדמה לי שהם קיבלו דבר שאין לי ואפשר שלא יהיה בי לעולם.

לא האמנתי כי ישנה דרך לשנות את גורלי. שמעתי על אחד מהשכונה שלי שנהיה עשיר ומפורסם למרות שהיה עני בילדותו, חשבתי שהעוני אצלו היה טעות. הוא היה אחד משלהם כבר מהתחלה ועליונותו רק חיכתה להזדמנות להתגלות.

בחרתי לבלות את חיי מול גיבורי. עומד ומתפעל איך נגע בהם האל. איך עשה אותם כמעט מושלמים. נוכחותם של אנשים מופלאים כה קרוב אלי נתנה תקווה לעולמי.

תולדות עבודת האלים שלי

הראשונים שגילו לי את מעמדי היו הורי, שלא חסכו ממני את האמת על מגבלותיי וניסו לתקנם בביקורת קבועה. הם העבירו לי הרגשה שחסר בי דבר מה שהילדים האחרים קיבלו.

כשבגרתי למדתי להבין שגם הורי אינם שייכים לסוג א' של האנשים. גילוי  שהחמיר את מצבי. אני דור שני של אנשים שוליים. הורי ניסו  לדחוף אותי להתקדם כדי שלא אצטרך לחיות כסוג ב', כמותם. אבל הלחץ שלהם העביר לי מסר אחר. הם זיהו עלי את הסימנים.

מעמדי נקבע סופית בכיתה ד' בבית הספר היסודי. עברנו דירה ואני הוכנסתי לכיתה עם ילדים חדשים שלא הכירו אותי. החבר'ה הטובים בחנו אותי מכול הצדדים והחליטו שאני לא מתאים. לא היה לי בפני מי לערער על החלטתם. למורים לא הייתה סמכות בעניינים חברתיים. גם לא להורים. רק החברים מבינים. ראיתי אותם מתפתחים: ממקובלים לשווים. מקולים לווינרים. מלכי העולם. שום מורה, הורה, או מנהל לא היה גבוה מהם. לא היה לי באותה עת אלוהים מלבדם.

כששמעתי לראשונה שיש שיטה המבטלת את הפערים בין אנשים, הדבר נשמע לי כמו הונאה. לא הייתי מוכן לשמוע ביקורת על הגיבורים שלי. האמנתי שהיא נעשית מסיבה אחת בלבד: אנשים מקנאים. חיים רק פעם אחת והם השיגו יותר מכול אחד. מצאתי פילוסופים שכתבו את מה שהרגשתי בפנים. את הדת שעשתה את כל האנשים שווים לפני בוראם כתבו העבדים שרצו באמצעותה לשפר את מעמדם. דאגתי גם לגורל התרבות. האם נמשיך להתקדם אם לא נשאף למצוינות?

מצוות דתם של עובדי האדם

יש לנו, לאנשים המעריצים אנשים, דת סודית המנהלת לנו את החיים למרות שאף אחד מאתנו לא מוכן להודות שהוא שייך אליה. מצוותיה העיקריות הן:

אסוף הוכחות לקיומם של אנשים גדולים באמת. אנשים ששינו את העולם. בהמצאות. בגבורה. ביצירה אמנותית. שמור על תקווה סמויה לזכות בהכרתם.

התפעל מאנשים שנגע בהם האל ועשה אותם קרובים לשלמות שיש בו. קירבתם תביא תקווה לעולמך הקטן, המקרי, והחוזר על עצמו ללא תחושה של שגב.

אסוף הוכחות למגבלותיך. הם יקלו עליך את מתח התשוקה למקום שאליו אתה מקווה ואין לך סיכוי להגיע. חזור וספר למי שמוכן לשמוע, איך כול מיני ניסיונות שלך לשנות את מצבך נסתיימו בכישלונות: בחורה יפה יצאה אתי כמה חודשים, ואז החליטה שאיני מתאים.

התייעץ עם מי שקיבלו הסמכה להחליט: לאיפה הולכים. היכן אוכלים. מה לובשים. מה קוראים. למי מצביעים. מה נכון בעניינים רוחניים. אני אף פעם לא מתנגד לדעת גדולים. אין לי סמכות.

בחר לך מצליחן כמאמן: הסיכוי היחיד לחיים ראויים הוא להתקרב קצת לסוד החיים של האנשים האמיתיים. ללמוד מהם להרגיש שמגיע לי. ללמוד מהם לעמוד על שלי. לדעת את סוד הדיאטה שלהם. להעתיק מהם תכנית אימונים.

לצד המעשים שאנו מחויבים בהם דתנו מציבה לנו כמה לאווים ברורים:

דבר מעט. הזהר לא להביע עמדה עצמאית משלך. כשיש סיכויים כל כך גדולים שהיא טעות.

לא תלך למסיבות שלהם, גם אם הזמינו אותך. הייתה לי תחושה שיש לאנשים האיכותיים סימנים לזהות אחד את השני והם יגלו מייד שאני חסר אותם.

לא תתחרה בהם. כי אם תצליח, ותוצב לרגע במקומם, תתגלה בי מייד יכולתך החלקית והעדר השלמות שהם קיבלו מבוראם. כשהציעו לי לפני שנים תפקיד שבו יכולתי להגיע לדרגה גבוהה בתחומי המקצועי, סירבתי לו כי יראתי את הבושה שתבוא כשיתגלה שאינני מן הראויים. אני מעדיף להמשיך לעשות עבודה משעממת במקום שבו יש לי קביעות וסולחים לי על טעויות.

תיקון

כשנתקלתי, באמצע חיי, בבורא עולם, גיליתי להפתעתי כי התכונות שייחסתי לדמויות המופת שלי: יודע כול, לא מפחד מכלום, מצליח תמיד, אהוב על כולם –  תארו תכונות של אלוהים ששמתי על בני אדם.

לא במקרה חשבתי שהם אלוהיים. גם הם חשבו שהם קרובים לשלמות. וכך גם כל מי שמסביבם. חברים, משפחה, מקום עבודה. הכול הביטו אליהם. החברה האנושית שפיטרה את אלוהים בתחילת המאה העשרים העניקה את תכונותיו לבני אדם אשר כאילו הגיעו למדרגת בוראם.

כשמצאתי אלוהים הבנתי שבמגבלתי הייתה גם שליחות. אני ידעתי את מה שחברי המובחרים מסרבים לגלות: על ידך כולנו סוג ב'. חלשים. זמניים. תלותיים. חסרי חשיבות. דרכי אנשים יודעים לרגע דבר על מעמדם לפני אלוהים. החיים בשוליים נעשו לי מגורל רע, לייעוד. תיקון השקר של התרבות האנושית:

איש לא היה בפרדס. ממש בפנים. תאוותנים, אנוכיים, רודפי בצע, קטנוניים, עצלנים. איש לא התרומם פה הרבה מעל בעלי החיים. אף אחד לא נשאר באמת כשהוא מת. איש מאתנו לא היה גדול מהחיים. רק סיפור אנו מספרים כדי להעלים ידיעה שאנו מתקשים לשאת: לא יודעים. לא מסוגלים לחזות. הרבה פעמים חסרי אונים. מצוינות היא הבלחה רגעית. רוב הזמן אנחנו בינוניים. מספרים סיפור על גדולה שאיננה ממין האדם. אף אחד לא התקרב, אפילו קצת, למדרגת אלוהים.

לא רק הדור הזה עושה כזאת. זהו שקר חוזר של כל הדורות, מאז בריאת האדם. מתבלבלים בין הנצחי והמושלם, שאליו אנו שואפים, ובין החיקוי החלקי והמוגבל באדם. לכן הזהיר משורר קדמון "חדלו לכם מן האדם".

חברי המצליחנים היו זקוקים לי. הערצתי נתנה להם להרגיש נעלים. אבל היה עוד שרות שעשיתי בשבילם. שמרתי להם על חלקים שלא התאימו לסיפור שלהם על עצמם. כשחבר סוג א' מתקשר אלי הוא מבקש לפגוש אצלי את עצמו התלוי, הזמני, השברירי, שהלך לאיבוד במסע ההצלחות המפואר שלו. אני מאפסן אצלו את אלוהים והוא מאפסן אצלי את האדם.

מדרש

מחר אני צריך לעמוד לראשונה מול עובדי, במקום העבודה החדש שלי. אני מתקשה לישון. מבוהל מן האפשרות שהם יגלו שאין בי מנהל אמיתי.

אני משקר לעצמי הוא שהם יהיו עסוקים בשאלה אם אני ראוי להערצתם, או סוג ב' כמותם. השאלה הזו מעסיקה רק אותי.

חטאי יהיה לחפש אצל עובדי אישור לשייכותי לקבוצת "המנהלים". הבדיקה עם אני א' או ב' תוציא אותי תמיד ב'. תמיד יהיה מישהו שיודע יותר. או בעל כישרון שאני חסר. תמיד תהיה מגבלה אחת שעליה איני יכול להתגבר. תמיד יהיה לי פחות ממישהו בדבר אחד.

עבודת האלילים שלי היא ההתנהלות מול האנשים ה"אלוהיים". במקום להתנהל מול התפקיד החדש שזימנת לי בעולמך.

העיסוק בשאלה אם אני מנהל סוג א' או סוג ב' נעשית במקום העבודה הקשה שאני צריך להשקיע בהשתייכות לחברה החדשה. לימוד חוקיה. התגייסות למשימה המשותפת של חבריה. הזדהות עם קשיי החברים. נדיבות כלפי החלשים. ביטוי צרכים שלי. מציאת דרך לבטא אכזבות. סירוב לקבל יחס מפלה ממישהו שחושב שהוא נעלה. עקשנות שצריך לעמוד בה על הכללים. הסתגלות לאפשרות שיהיו כמה שלא יאהבו אותי, וכמה שכן.

ההסתתרות שלי מאחורי האנשים הנעלים היא דרכי לברוח מן הניסיון האנושי. הכאב והקושי שצריך כל איש לשאת. קיוויתי שאם תעניק לי מעמד של א' עם קביעות לא אצטרך לעולם לעמוד בכול זאת.