מבחן הקליק – "הארץ", 6.11.2015

האם נועדנו זה לזו?
יאיר כספי

האם נועדנו זה לזו. שואלים בתחילת הקשר, וממשיכים לפעמים לשאול לאחר שנים. השאלה החוזרת רומזת כי גם לאחר שפיטרנו את אלוהים, אנו מניחים שישנה כוונה במציאות ומבקשים לדעת האם הקשר הזה הוא מקרה, טעות, או חלק מתכנית שנועדה להתקיים.
בהעדרה של סמכות גבוהה, ושיטה שדרכה ניתן לפענח את כוונותיה, השאלה האם נועדנו להיות יחד נידונה לתהליך של צמצום. בתרבות שאין בה נכונות לקבל יעוד שיכתיב מעשים, אחריות קבוצתית או אחריות כלל אנושית, נוטים אנשים להפריט את ייעודם: מה היעוד המקצועי שלי, מה היעוד הזוגי שלי. גלו לי מי האישה שנועדה לי, אבל אל תזכירו יעוד כלל אנושי, תפקיד חברתי או ישראלי.
יעוד אישי נגזר מתודעת היעוד של המין האנושי, ושל הקבוצה שאני שייך אליה. הפרטת היעוד לצרכי זוגיות או עיסוק מקצועי, לא מאפשרים למצוא אותו. קשה לענות על השאלה האם נועדנו להיות בני זוג, בלי למצוא תחילה תשובה לשאלות איזה מין בן אדם אני אמור להיות, ואיזה בית אני צריך להקים. שום טיפול פסיכולוגי לא יענה על השאלה, כי המדע לא מגלה יעוד לאדם, כלומר מערכת ערכים מחייבים.
מי שמנסים לברר את יעודם הזוגי, בלא למצוא תחילה את יעודם האנושי, נידונים להתלבטות אין סופית בשאלה "האם אני נמצא עם האדם הנכון". מחפשי היעוד הזוגי שאסור להם למצוא אלוהים, הולכים בייאושם למנחשים, שיגלו להם יעוד בכוכבים, או במספרים. מי שאינו עובד אותו, כתב בחיי אבן פקודה, בן המאה האחת עשרה ב"חובות הלבבות", עובד את זולתו. אלוהים כברירת מחדל הוא עדיין האפשרות הגרועה פחות.
יצחק בן אברהם רוצה אישה מרקע דומה לשלו. כנענית הרגילה בעבודת בעל ועשתורת לא תתאים לו. כשכותבים את הסיפור מחדש התפקידים שאותם מלאו פעם אבי החתן ועוזרו, אחי הכלה ומשפחתה, מואצלים היום ליצחק ורבקה, שעליה הוטל לפענח לבדם את הקולות האלוהיים (בראשית, כד).
מסעו של יצחק לחפש אישה בארם נהריים מתחיל בקבלת גבול שייעודו הטיל עליו: אם ימצא אישה שיאהב, ותמען לבוא עמו לארץ ישראל, הוא מקבל עליו לוותר עליה. "ואם-לא תאבה האישה, ללכת אחריך… לא תשב שמה" (בראשית כד, ח). יצחק יודע מי הוא ומה עיקר תפקידו והיעוד הזוגי לא עומד אצלו לבדו.
עכשיו, כמו כל בחור בגילו, הוא מתחיל לחפש סימנים להזמנה מצד ההוויה. יופי נדיר של נערה העומדת על יד הבאר אפשר שהוא רומז על שלמות שלא מכאן. נדיבות לב רומזת על נוכחות שכינה המוכנה לחלוק עצמה עם אהוביה.
מי שדרכו ברורה לו, ומתוכה ייעודו הזוגי, מגיע למפגש לא כדי להקסים או לכבוש, אלא כדי למצוא נפש אחות ליעוד משותף. הוא חולק עמה את הסימנים שרומזים כי אפשר שנועדו להיות יחדיו, "היא האישה, אשר-הוכיח יהוה" (שם, מד) וממתין לראות אם יש להם אלוהים אחד, ואם הנערה מקבלת אותו כפרשן ראוי של הסימנים.
מבקש הייעוד אינו דובר רק בשם עצמו והמשיכה שהוא מרגיש לאישה יפה. לבעל היעוד יש לרגע סמכות הנאצלת אליו מזה שיעד את כל הדברים להיות במקומם.
הוא מציע את עצמו נכון לקבל את האפשרות שטעה בפיענוח הסימנים : "ועתה אם-ישכם עושים חסד ואמת, את-אדוני–הגידו לי; ואם-לא–הגידו לי, ואפנה על-ימין או על-שמאל (שם, מט). מחפש היעוד המשותף איננו מחזר כפייתי. דחייה גם היא סימן.
דובריה של הכלה עונים: "מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או-טוב. הנה-רבקה לפניך… כאשר דיבר יהוה (שם, נ-נא).
רוח נכונה לבדה לא תקיים את הזוג. ישנו עוד תחום לבדוק: "התלכי עם-האיש הזה? ותאמר, אלך". (שם, נח). הגוף גם הוא יודע משהו על כוונה אלוהית.
זהו רגע האמונה הלא מודעת הנמצא ביצירתה של הברית הזוגית. הרגע שבו אחד מן השניים, שתודעת ייעודו ברורה לו, אומר לשני "אני חושבת שנועדנו להיות יחד". והשני לא רואה בה רק נציגה של הצרכים הפרטיים של עצמה, אלא מקבל אותה כדוברתו של בעל הכוונות.
שניים שיש להם יעוד יוצרים בפגישה בבית הקפה חברותא לדרוש אלוהים המבקשת יחדיו סימנים לנוכחות כוונה גדולה מהם. עשרות שנים לאחר מכן יספרו שבאותו יום "שנינו הרגשנו שהיה לנו קליק".

"הארץ", 6.11.2015

מודעות פרסומת

היהדות יותר מוצלחת מהיהודים: שיחה ברדיו

חמש מהפכים פסיכולוגיים שאמונה עושה ושום טיפול בעולם לא יודע לעשות.

שיחה בין גבי גזית ועבדכם לקראת פסיטבל הקהל ביום ראשון בחול המועד סוכות

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGJGGM&c41t4nzVQ=EE

שבעה אנשים שלא ימצאו ייעוד

רגעי הדעת:

שבעה אנשים שלא ימצאו ייעוד

יאיר כספי

העמדה הפוסט מודרנית, שביטלה את שייכותו של אדם למשפחה או חברה הרשאים לצוות עליו את תפקידיו, נתנה למאמיניה רשות לעשות כל מה שהם רוצים, אבל נטלה ממעשיהם תחושה של ערך או משמעות מיוחדים. כך נוצר צורך חדש בשיטות שימצאו ליחיד ייעוד שמתוכו חייו יקבלו משמעות.

מרבית חיפושי הייעוד מתחילים מהנחות יסוד מצומצמות, ולעתים כוזבות, הדנות את מבקשי הייעוד למסע ארוך לשום מקום. שבעה מיני מחפשים לא ימצאו את ייעודם:

המפריטים: המפריטים ניתקו את היעוד האישי מהמסע הכלל אנושי המגלה את מקומו של אדם בעולם. אין להם שום עניין במורשת מקומית בת אלפי שנים שעיקר עיסוקה, בימיה הטובים, היה ברור ייעודו ותפקידו של אדם בעולם. אין להם עניין במפעל שיבת ציון שניסה, בימיו הטובים, לחדש את בית המלאכה העברי לייעודים.  מי שחיפושו מנותק מתפקידו בעולם כאדם, כיהודי, וכישראלי, נותר עם תפקיד עלוב ומצומצם.

מבקשי האושר: מבקשי האושר מצמצמים את תפקידו העיקרי של האדם לדאגה שיהיה לו טוב, כל הזמן. הם לא ימצאו משימה הדורשת התמסרות רבת שנים, עמידה בקשיים, ויכולת לשאת בדרך כישלונות מתסכלים.  כך יאבדו להם כמה מן התפקידים המרתקים, המגדלים ובעלי המשמעות העמוקה ביותר שיש לאדם.

החיוביים: החיוביים מחפשים מתנה גדולה שנועדה להם, או מתנה גדולה שהם יכולים להעניק לזולתם. הם מחמיצים בקביעות את אחד מתפקידיו היסודיים של האדם: לתקן את קלקוליו. לפרוש מאמונת שווא המתעתעת בו. לרפא פצעי משבר שעוד לא עמד בו. בתולדותינו היו כמה שחשבו שאדם המתקן כל יום קלקול אנושי זעיר אחד, עושה את עיקר תפקידו של אדם בעולם.

עובדי היעוד המרכזי: עובדי היעוד המרכזי מחפשים את המעשה האחד, הדבר שבשלו באו לעולם. הם יחמיצו את הרגעים הקטנים, וה"לא חשובים", שהם, לפעמים, השעות היקרות ביותר של היום. הזדמנות קטנה לתת משהו למישהו שהיה זקוק לו. רגע של חסד שבו מישהו שאינו חייב לנו דבר התגייס לטובתנו פתאום. שקיעה יפה. תפוח טעים. ילד שמח בלי סיבה.

עובדי היעוד הסופי: עובדי היעוד הסופי מסבירים את כישלון חייהם, עד כה, באי מציאת הייעוד האחד שאליו, כל שלבי חייהם האחרים לכאורה מכינים. הם בטוחים שברגע שזה ימצא, כל שאר הדברים יפלו למקומם. הם יחמיצו את הייעוד המשתנה בכל שלב בחיים, כתפקיד בפני עצמו, ולא בזכות המטרה הסופית שהוא מוליך אליו: יעוד הילד לשחק. ייעודו הנער ללמוד. למצוא חברים. לעזוב את בית ההורים. יעוד האיש למצוא בת זוג. לפרנס את עצמו. לגדל תינוקות. לתת עצמאות לילדים. לטפל בהורים זקנים. יעוד הזקן לפרוש. לנוח. להתבונן בקיים. יאבד להם תפקידו המורכב של האדם: להיות בן, חבר, בן זוג, עובד, שותף למאבק, הורה, בעל מגבלות וגומל חסדים.

המגלומנים: אובדן השותפות במפעל האדם, ותחושת העדר המשמעות והתכלית הבאים בעקבותיו, יוצרים  תחושת חוסר ערך של היחיד. כדי לפצות על הסתמיות והעליבות של חייהם,  יחפשו לעצמם, חלק מדורשי הייעוד, משימה ייחודית בעולם שנועדה להם. לא ייתכן, הם יאמרו, שנועדתי סתם להיות פקיד בבנק, או מורה בבית ספר, או הורה לילדים. חיפוש הגדולה יסיט אותם מאחד מתפקידיו החשובים והמתגמלים ביותר של האדם: להיות רגיל, לקבל באומץ את זמניותו ותפקידו המצומצם.

עובדי היעוד הלא מעודכן: מרוץ היעוד הפוסט מודרני המצומצם מביא לעיוותים קשים בחיי המחפשים ואינו מספק את תחושת הערך והמשמעות המבוקשים. הכרת הכישלון עשויה להביא את האמיצים שבין המחפשים להתגייס למסע תיקון תודעת הייעוד של הזמן. העצלנים עושים מהלך הפוך וחוזרים ליעוד ישן שפעם עבד. מקבלים על עצמם  רשימה מצמצת של מנהגים דתיים,  אשר שנים רבות כבר אינם יודעים את עיקרי יעודנו, אבל יש בהם, לפחות, חיבור למורשת שידעה פעם לתת תפקיד לאדם.

לסיכום: אין קיצורי דרך. אין טכניקות. אין מומחים למציאת ייעוד. ישנו מסע ארוך, שהתרבות האנושית מנהלת  כבר כמה אלפי שנים. אנו מצטרפים למסע, לומדים אותו, מקבלים על עצמנו להשתייך לקבוצה או מורשת בתוכו, ומחדשים מתוכו יסודות העונים לשאלה איך אדם צריך לחיות היום. מה הם עיקר תפקידיו. איך הם משתנים לפי שלבי החיים, הנסיבות והמשברים. ייעודנו לעולם לא עושה אותנו גדולים או חשובים יותר משאר בני האדם. לפעמים הוא מטיל עלינו אחריות כבדה יותר, עם אפשרות להיות קצת יותר בני אדם.

עיקר האדם

עיקר האדם

יאיר כספי

א. בן יקר, עם הגיעך למצוות, רציתי להזמין אותך להצטרף לעסק המשפחתי שלנו: מפעל האדם העומד בפני בוראו, גילוי האפשרויות שניתנו לו, אחריותו, וגבולו.

מפעלנו עובד שנים רבות, ועדיין, נמצא בתחילתו. התקדמנו בו לא מעט, ולפעמים גם חזרנו לאחור.

זה הסיפור הכתוב בספר התורה המונח לפניך היום.

חפש בו את העיקר: את הרגעים שבהם למדנו צד נוסף בתפקיד האנושי.

וזכור שנותרה בו לפחות משימה אחת, שהדור שלך צריך לעשות והיא הסיבה  שבשלה חזרנו לארץ הזאת: לתקן את עצמנו ואת תורת חיינו שהתנוונה בגלות.

 ב. כדי להיות בן אדם תצטרך להתגבר על כמה קשיים:

להתגבר על העצלות, והמחשבה שמספיק  להיות קצת אנושי לפעמים.

להתגבר על האמונה הכוזבת שתוכל להיות גדול מהחיים.

להתגבר על הנטייה לקבוע את יעדיך לפי מה שכולם עושים.

כדי להצליח במשימה הזו תצטרך לשים אותה תמיד לפני כל המטרות האחרות:

לפני הכסף, לפני ההצלחה, ואפילו לפני האהבות.

ללמוד לשאול שאלה אחת הרבה פעמים: מה בן אדם היה עושה במצב הזה היום?

 ג. אימך ואביך חלקו עמך את ידיעתם על מקום האדם. אפשר שתצטרך מורים נוספים שישלימו לך חלקים שהוריך לא ידעו לתת.

מוריך החשובים יהיו בני אדם היודעים דבר: על חסד שלא נודע לך, על גבול שקשה לך לקבל,על תפקיד שאינך מכיר, על קושי שלא ידעת שאפשר לעמוד בו, על תפילה שלא שמעת בלבבך.

אל תשאל אותם איפה למדו, מי מכיר בהם, או כמה הם מרוויחים. הסתכל איך הם חיים.

למד מכל מי שמצליח לרגע קט, להיות אנושי, במקומות בהם לא ידעת שהדבר אפשרי.

 ד. אל תלך לחפש תשובות מתוחכמות במקומות מיוחדים. אנחנו די פשוטים.

אל תחפש רגעי שיא או ניצחון סופי. המסע הזה נמשך כל החיים, דורות רבים.

אל תנסה להיות הכי אנושי. זו אינה תחרות, כל אחד מאתנו נמדד על עמידתנו בסיפורו המיוחד.

בסוף הדרך, לא תהיה טוב יותר משאר בני האדם, אבל תזכה להיות שותף למסעם.

מאמציך להיות אדם לא יפטרו אותך מן ההפתעות שבהן בורא עולם מתקיל אותנו לפעמים.  אבל אפשר שבחירתך זו תעניק לך אפשרות לא לאבד את עצמך ברגעים קשים.

גם אם לפעמים תיפול בדרך לשם, אף פעם אל תתייאש  מן האפשרות לחזור ולמצוא את עצמך כאדם. זו אולי ההבטחה היחידה שמבטיחים לנו בספרים: שערי תשובה לעולם לא ננעלים.

 ה. מצא שותפים לחייך, שבחרו בך, כי אתה אדם (ולא בעיקר מפני שאתה יפה, או עשיר, או חכם).

מוכנים להתחלק בידע שרכשו במסעם, כאילו איננו הגדול בנכסים.

מוכנים לעמת אותך עם המעשים שבהם אתה מאבד את עצמך, ולסכן את אהבתך להם. נאמנים לך, אבל תמיד נאמנים יותר למשימת האדם שקיבלו על עצמם.

סלח להם אם כמוך, יפלו לפעמים.

למד לסמוך על חבריך למסע, להסתכן, להאמין שגם בנסיבות קשות, הם יצאו בני אדם.

ואז אפשר שתזכה במתנה נדירה, רגע שבו שניים נפגשים, ושכינה ביניהם.

 ו. התרחק מאנשים שאומרים עליהם, בשפה המדוברת שלנו, שאין להם אלוהים.

אל תאמין להוכחות מדעיות שאנחנו בסך הכול חיות.

אל תאמין לאלו שאומרים שיהודי זה יותר חשוב מבן אדם.

אל תסתפק באנשים שתמיד מקבלים אותך, ואין להם דבר לומר על חובה וגבול אנושיים.

אל תסמוך על אלו שאומרים שיש להם שיטה לתקן סופית את העולם היום.

אל תתפתה לעולם לאלו שמבטיחים לך שליטה מלאה בחיים.

 ז.  ההזמנה לשותפות במפעל האדם, איננה מבוקשת היום. ואין יודעים שהיא משלמת את השכר הטוב בעולם: אם תתמיד בה תקבל מצפן המראה, בכל עת, כיוון נכון.

ותדע שרגע קטן, שבו אתה עושה מעשה אחד נכון, היא עיקר היצירה האנושית,

כי בו, בוראך ואתה, עושים אדם.

 

בבית ספרנו לא מחנכים

בבית ספרנו לא מחנכים
יאירכספי

(פורסם ב"הארץ" 7.7.08)
אולם תיאטרון ירושלים היה מלא בבוגרי מחזור פ"ח של הגימנסיה העברית ובני משפותיהם. על הבמה עלו בזה אחר זה, מורי הכיתות, רכזת השכבה, מנהלת החטיבה העליונה, נציגת ההורים,  המנהל ונציגי הבוגרים של ה"הגימנסיה העברית" ונשאו ברכות לבוגרים החדשים.
הם איחלו להם שיהיה להם טוב. שיממשו את כל הרצונות שלהם. כמה פעמים חזרו אמירות על כמה שהילדים האלו מיוחדים. ושוב "שתיהנו" "ויהיה לכם טוב" "ותעשו כל מה שאתם רוצים". המנהל אמר משהו על אמת וצדק אבל לא פירט את כוונתו. וזהו.
אף אחד מן המחנכים והורי התלמידים של "הגימנסיה העברית" אחד המוסדות המכוננים של מהפכת החינוך של התנועה הציונית, לא אמר לתלמידים שיש להם תפקיד בעולם. למשל: להגן על מדינת ישראל. או להביא שלום. להיאבק להקטנת הפער החברתי. להמשיך את מפעל תיקון האדם של התנועה הציונית. לתקן את יהדות זמננו המקולקלת. להיאבק בשחיתות. לבנות מחדש את מערכת ערכית שהתפוררה. להוביל את התעשייה עתירת המדע. להיות חוקרים או יוצרים.
במערכת החינוך בימינו, כמו בטיפול הפסיכולוגי, אסור להיות שיפוטי. אסור להביא מערכת ערכית מגובשת ולחנך אליה.  החינוך צמצם עצמו לעיסוק רק באינטרסים צרים מאד של היחיד: תעודת בגרות ו"שיהיה לו טוב". משל היה למכון לעיסוי האגו. למה צריך לחזור כל כך הרבה פעמים על "כמה שאתם מיוחדים". מה מיוחד בנוער שרק רוצה ש"יהיה לו טוב".
התלמידים שלא אותגרו למטרות גדולות מהם לא יתגייסו למפעלים חברתיים או לאומיים. לא יתקנו מערכת ערכית קורסת. לא יביאו שלום. חלק מהם גם לא יתביישו יותר להשתמט מן הצבא. נאמר להם, בפירוש, שהם אחראים רק לאושרם האישי.
התלמידים שלא קיבלו תפקיד ממחנכיהם יבלו הרבה שנים בחיפוש אחר אושר שעשוי לחמוק מהם. החינוך המתחנף לילדים משאיר אותם קטנים ומונע מהם את מה שלימד יוסף חיים ברנר את תלמידיו בגימנסיה הרצליה בשנות העשרים: אושר הוא תוצר של מעשים נכונים. "אשרי האיש" המקראי הוא אישור שאדם מקבל שקשיו לא היו לשווא. שמפעליו רצויים. אושר הוא תוצר לוואי של התגייסות למפעל שממנו  אדם מקבל את תחושת שייכותו ומשמעות קיומו.

חמשת שערי הדעת של היהדות

פסיכולוגיה ביהדות
שאלון מסכם לחמשת מסלולי העבודה
ד"ר יאיר כספי
א. חסד
הודיה: מתנות היום, מתנות זעירות, חסדים בתחום מסוים, מתנות חיים, מתנות במקום שקשה לראות (לדון לכף זכות).
הכרת היש: (חלק א' של חשבון נפש וגם שאלון שמחה) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

ב. רצון ותפילה
1. עבודה ביצר הרע: מה אני רוצה, מהו יצרי הרע, מה נכון ביצר או ברצון.
2. תפילה: מה אני רוצה, מהי בקשתי המדויקת, מהי תפילתי, דבר שרק אלוהים יכול לתת.

ג. שקר חטא ועבודת אלילים
1. חלק ב' של חשבון נפש: רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים.
2. שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שעבדתי, ערכים ואמונות שהנחו אותי, מעשים שעשיתי בשרותו, מחיר ששילמתי, דרכי פרידה מעבודת האליל.

ד. ניסיון
שאלון ניסיון קצר: הניסיון שאני עומד בו, ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר, פתרון מדומה, מקומות ודרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה, פתרון הניסיון.

ה. מצווה
מהו חסדי, מהו רצוני ותפילתי, שקר ואמת, מה יהא חטאי ועונשי, איזה אליל אני עובד בחטאי, מהו ניסיוני, מהי מצוותי.

בחירת מסלול העבודה:
לעבודה יומית: הודיה על חסדי היום, תפילה, (ניתן לחזור על תפילה שנתגבשה).
לסיכום אירוע, תקופה, פעילות שנסתיימה: חשבון נפש (חלקים א', ב,' ג').
ל אבחון והערכה של יחיד, משפחה או ארגון: שאלון הכרות או חשבון נפש על  תקופת חיי היחיד או הקבוצה.
ללימוד מהצלחה: שאלון שמחה (חלק א' של חשבון נפש).
לגילוי מעשה נכון: מדרש מצווה.
לחידוש יכולת להרגיש אהבה: הודיה.
לחידוש רצון ותקווה: תפילה.
לתהליך פרידה מעבודת אלילים: עשייה יומית של השאלון הקצר על דרכי עבודת האליל באותו היום.
לפתרון ניסיון ממושך: עשייה יומית של שאלון ניסיון קצר.

עבודה מתמשכת: בהתמודדות עם נושאי יסוד בחייו של אדם או טיפול במצוקות אישיות קשות: 1. חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא. 2. זיהוי ותחילת תהליך פרידה מאליל 3. זיהוי והתגייסות לפתרון ניסיון. 4. עילוי וגיבוש התפילה הלא מודעת 5. מעקב אחד התקדמות בעזרת שער א' של חשבון נפש (שאלון שמחה).6. מדרש מצווה לתכנית פעולה. 7. חזרה לפי הצורך על אחד מן השלבים או כולם.
המושגים בעברית מדוברת: חסד:  מתנות ואפשרויות שקיבלתי, תפילה: רצון ובקשה, שקר ואמת (ללא שינוי), חטא ועונש: מה אסור לעשות ומהו המחיר או ההפסד (וגם חוסר אחריות או אחריות יתר),  עבודת אלילים: אמונת שווא או אידאולוגיה של חוסר אחריות,  ניסיון:  אתגר או משבר, קושי שחייבים לעבור,  מצווה ושכר: מה נכון לעשות ומה אפשר להרוויח.
מאי 2008

האומה שגילתה סמכות יותר גבוהה

האומה שגילתה סמכות יותר גבוהה

יאיר כספי

מאמרו מעורר הציפיות של דוד גרוסמן על מלחמת לבנון ידע לתאר את הלך הרוח הכללי: געגועים לימים שבהם היו לנו ערכים. וסיבה. ומטרה. ומשמעות. ומדינה אהובה. וכאן נגמר לו הסיפור. גרוסמן אמר שאנשים מכל מיני מחנות צריכים להתארגן ביחד ולעשות משהו. ולא ידע לומר מהו הדבר שיאחד אותם. ומה הם צריכים לעשות. ולמען אילו מטרות. גרוסמן נגע בגעגועים ולא העז לעמוד מול שבר גדול: אבדן תודעת המשימה המיוחדת של התנועה הציונית ומדינת ישראל, שבשלה היינו מוכנים פעם להתלכד ולהתעלות מעל לשוני ולאינטרסים הכיתתיים והאישיים ולשאת קשיים גדולים. אבדן מערכות הערכים שהנחו אותנו וידעו להטיל עלינו אחריות וחובה. ובעקבותיהם אבדן האמון במנהיגות, המחויבת  לאותם ערכים, ואבדן האמון של מנהיגינו בנו, שנהיה מוכנים ללכת אחריהם. ובעקבות כל זאת: השיתוק המדיני והשיתוק החברתי והשיתוק הצבאי וחרדת הקיום. הסופר וחבריו אנשי הרוח הישראליים כבר שנים רבות אינם כתובת למחפשי משמעות ודרך חיים. בהיעדרם פורחים הנזיר עם הפרארי, והסוד, רבי נחמן, המקובלים, המגשרים, המאמנים, המטפלים, המטפלים האלטרנטיביים, השימפנזים ועוד. המנהיגות החלולה נבחרה על ידי עם חלול. מהו הדבר שהיה לנו פעם ואבד? ומה ישיבנו? בחיפוש אחר אבידתנו נלך למסע ארוך במעט מילים אל מחוזות ילדות רחוקים. נתחיל מבראשית ונחפש את היסודות שבנו אותנו, את הימים שבהם היו לנו ייעוד ותפקידים, את המקומות שבהם איבדנו אותם, ומפעל שהתחלנו להקים. לעולם יש תפקיד

אלף פעמים מאז בריאתו הסתכל אדם בעולם: בארץ, בשמים, בים, בעצים, בבעלי החיים, באנשים. אלף פעמים ראה ארץ. שמים. ים. צמחים. חיות. אנשים. ובוקר אחד הכל השתנה. פתאום כל הפרטים נצטרפו לתמונה. פתאום ראה האדם תכנית גדולה. ובתכנית כל פריט ממלא תפקיד שנקבע. סופר בראשית ישב נפעם וכתב: "בראשית ברא". "יהי אור". פתאום הכל דיבר. פתאום הקול נשמע. פתאום ראה האיש שבכל אבן ועץ וחיה יש כוונה. פתאום נתגלה שכל פריט בעולם ממלא משימה. הגילוי מבראשית,  שיש לעולם תכלית, שינה את הבנת האדם את עצמו. מעתה הייתה לו שאלה חדשה להנחותו: מהו מקומי בתכנית? מה נועדתי לעשות? האיש ששאל גילה הזמנה להיות שותפו של בוראו בהשלמת עצמו ועולמו. ההזמנה המיוחדת שקיבל עוררה באדם התלהבות אבל גם התנגדות. הוא אהב להיות עוזרו של הבורא אבל לא אהב שמכתיבים לו מה לעשות. לכן, לאחר שהיו לו כמה הישגים הוא התחיל לתהות: אולי הגעתי כבר לרמה שבה אני יכול לבדי להחליט על עתידי? ההמשך ידוע והוא חוזר על עצמו כמעט בכל דור: אלוהים מפוטר ומוחלף באלילי שווא המחלקים פטורים מתפקידים אנושיים קשים, וגובים מחירים נוראיים. עם לדוגמא

מייסדי הקבוצה שלנו היו בראשיתם עבדים של  מלך מצרים, שתכנן לכלותם. פרעה, כמו כל העריצים הגדולים והקטנים שלהם אנו משתעבדים, שאב את כוחו מאמונת עמו ועבדיו, שהוא הסמכות הגבוהה ביקום. בני ישראל הצליחו לצאת לחרות רק לאחר שגילו כי מעל לשליטה של האימפריה הגדולה בעולם בזמנם ישנה סמכות אחת יותר גבוהה. וזו ייעדה להם חיים אחרים. האנשים שהיו חייבים את חייהם וחירותם לאלוהים הרגישו חובה לספר לעולם את סיפור נפילתם החוזרת של בני אדם להשתעבדות מול אנשים, דברים או שיטות, הנדמים כאלוהים, ואינם אלוהים. לשם כך בנו אומה יחידה בתולדות העמים שנתלכדה סביב תודעת משימה משותפת: א.      חפשו את העיקרון המארגן העליון של המציאות, הנסתר מאתנו במהותו בשל מגבלות התפיסה האנושית, אך ניתן לידיעה מצד כוונתו, תפקידנו בעולמו. זכרו שהוא אשר הוציאכם מן המקום הקשה ביותר שלכם. ב.      אל תתפתו לתת לשום דבר שאינו אלוהים מעמד של אלוהים בחייכם. ג.       הכירו את האפשרות הקיימת בכל רגע, לבחור ולהשתתף בקביעת עתידכם. ד.      חפשו כוונה ומעשה נכון בכל דרכיכם. ה.     עשו את השלמת האדם והחברה למשימתה העיקרית של האומה. ו.         המפעל הרב דורי מצריך השקעה יוצאת דופן בחינוך. בנו בית ומוסד לפיתוח השיטה. ז.       קבעו לכם מועדים לזיכרון המאורעות המכוננים שבם נודעו כוונה או תפקידים חשובים. ח.     הצלחת המשימה מותנית באחדות הקבוצה. התחלקו באפשרויות שקיבלתם עם אלו שקיבלו פחות מכם. ט.      קשה לפענח את כוונתו של האל הלא נודע במהותו. אל תתיאשו מהחטאות בלתי נמנעות בדרך. למדו לשוב ולתקן את עצמכם כמעשה שיגרה. י.         אל תתמכרו לעבודת החשובה שלכם. קבעו יום שבו אתם רק מקבלים את מה שכבר נמצא. יום בלא עשייה.

הקונפליקט היהודיהתפקיד שבני ישראל קיבלו על עצמם הציב בפניהם אתגרים גדולים: להתבדל מן העולם. ממה שכולם עושים. לוותר על הנטייה הכלל אנושית של האדם לעשות מעצמו או יצירתו אלוהים. להתגבר על הנטייה האנושית ההפוכה, להסתפק במה שיש. במה שכבר הושג. לשמש דוגמא בכל דרכי החיים לאפשרות של האדם והחברה להיות שותפים לתהליך תיקון העולם. בני ישראל התרגשו מההזמנה להיות חלוצים של מסע התפתחות אנושי. אבל מהר מאד לאחר הקמת הבית הראשון הם גם התעייפו מהמשימה התובענית – לחיות חיים של חובה. הם התחילו לתהות ולהתלונן: למה דווקא אנחנו קיבלנו עבודה יותר קשה מכל העמים? והאם יתכן בכלל שכל העולם טועים? ומי בכלל יודע שאלוהים קיים ויש לו תכלית ותכנית לבני אדם? בית ראשון הוא סיפור המתח הזה: עבדו אלוהים – עבדו אלילים. פוסחים על שני סעיפים. חורבנו של בית ראשון לאחר תקופה ארוכה של עבודת אלילים גילה לעם ישראל שאפשר  לוותר עליו, ולגזור את גורלו כגורלם של כל העמים הנעלמים לאחר שנסתיים תפקידם. בסוף בית שני מצאו היהודים פתרון של פשרה למתח הקשה שבין הובלת התפתחות אנושית והרצון להיות כמו כולם: הם דחו את מימוש עצמם כממלכת כוהנים לעתיד. היהדות יצאה  לגלות. מאחריות מלאה לחיים עצמאיים. מתפקיד שדחתה לעתיד. מארץ ישראל. כדי לשרוד בגלותה היא קיבלה עליה את המכנה האחרון המשותף שכל היהודים הסכימו עליו לפני שנתפזרו לכל קצות תבל: התלמוד הבבלי כבסיס להלכה שאותה אין משנים. היהדות העבירה את עצמה למצב של המתנה. התפקיד היהודי השתנה: לא עוד חלוץ המסע האנושי אלא "שומר המצוות". שומר ההישגים הגדולים של האבות. שומר הידע שכבר הושג והמעשים שהופנמו. שומר למען יום יבוא שבו נחזור למלא את התפקיד במלואו. שומר וממתין לאיש אחר עם רוח גדולה בגבו.

אור לגויים

בזמן שהיינו ישנים העולם השתנה: גילויי העם העברי, שנדחו בתחילה, החלו להתקבל. מקור הסמכות לפי שיטתם של בני ישראל אומץ על ידי חלק גדול מן האנושות: אחד, עליון, לא נודע במהותו (עם כמה הקלות) ומזמין את בני האדם למלא תפקיד חשוב בעולמו. פתאום הכל הסכימו שעבודת האלילים, הייתה טעות. ספר התנ"ך המספר את התגלות האלוהים, המאבק בעבודת אלילים, וביטוייהם ההיסטוריים דרך מאבקו של עם אחד לקבל עליו את תפקידו, הפך לרב מכר מכונן. הוכרה ההזמנה שיש לכל בני אדם להיות שותפים למפעל השלמת עצמם וחברתם. ומתוך כך נוצר מושג חדש שלא היה קיים לפנים: אנושות, החברה שבה כל בני אדם הם חברים שווים, שאינם נמדדים לפי מוצאם, מעמדם, ממונם וכו' אלא רק לפי מידת השתתפותם במפעל התיקון האנושי. העולם קיבל מן היהודים את העתיד: הגילוי כי מה שיש, לא קובע את מה שיהיה, אלא ההפך, קבלת חזון העולם שצריך להיות –  משנה את ההווה. נתקבלה התפיסה שזהו מפעל לדורות רבים, וצריך לעצור בו פעם בשבעה ימים, להתבונן. לנוח. לא לעשות. התפקיד החלוצי שהיה לבני ישראל קיבל אישור כללי (היה ויכוח אם תפקידם הסתיים).

חברת מופת

באמצע המאה השמונה  עשרה, לאחר ארבעים דורות  של דחיות, גילו יהודים שהגלות נגמרה. היהדות שנשמרה בהקפאה לא עמדה יותר בתחרות עם ההשכלה והתרבות הכללית.  היו יהודים שדימו כי המדע, ההשכלה, חברת הלאום הפתוחה לכל הדתות,  הסוציאליזם או הדמוקרטיה הם מעתה חלוצי המסע האנושי, ונסתיים תפקידם המיוחד של היהודים בתולדות העמים. בשעה ההיא קמה התנועה הציונית.  חבריה שראו את התנוונות החיים היהודיים אהבו את הישגי ההשכלה והתרבות הכללית החדשה, אבל ידע  יהודי שעוד היה ברשותם הזהירם מפני סימניה של מחלה ישנה העוטה מלבושים חדשים: נטייתם של בני אדם להאליל את הכלים  והמסגרות שהם יוצרים.  האללת  הלאומיות שתיגמר בנאציזם. האללת הסוציאליזם שתיגמר בסטאליזינם. האללת השוק החופשי שתיגמר בניכור ושבר חברתי. האללת הטכנולוגיה שתיגמר בהתמכרות לקניות. האללת כתבי הקודש הדתיים שתיגמר בפונדמנטליזם כפייתי. בצאתם לעולם הם זכרו עדיין משהו שהיהודים יודעים על יסוד מארגן עליון, הנמצא מעבר לדברים שאנו יוצרים או רואים, ואשר פנייה אליו מאפשרת לאמץ את הישגי המדע והתרבות, לתת לכל אחד מהם מקום מתאים, בלא להאליל אף אחד מהם. ראיית יסוד היהדות וניוונה, מתנות התרבות ומחלתה, הצמיחו חזון של תיקון לאומי, חברתי דתי ותרבותי שיעשו במשולב, בלא שאחד מהם יקבל מעמד עליון על חבריו, ויציעו דרך לתיקון עולם וקלקוליו. המפעל החדש עורר תקווה עצומה. העם שליבו משימה עלומה שמע אט אט את ההזמנה. התגבר על מרחקים, הבדלי מנהגים ופערים תרבותיים, אינטרסים כיתתיים ובליל לשונות רבים, והתעלה למצוא יסוד מלכד גם כשלא הייתה הסכמה על הפרטים. מפעל התיקון הלאומי-חברתי-דתי הניח יסודות למערכת ערכים חדשה והעמיד מנהיגות המחויבת לה ויודעת לגייס את עמה למפעלים גדולים. בראשו עמדו אנשים שהייתה להם  מחויבות לתפקידו של העם שגילה סמכות יותר גבוהה, וחופש להגדיר מחדש את העיקרים. דבר אחד שכחו החלוצים. כשקמה להם מדינה הם לא אמרו לאלוהים תודה. את הצלחתם ייחסו לעצמם: לקבוצה, להתיישבות, למדינה, לנוער המופלא, לצה"ל, למפלגה. הקלקול חזון חברת המופת היהודית-ישראלית שהניע את שיבת ציון במאה שנותיה הראשונות התפגוג במהלך שנות הששים של המאה העשרים. הוא הוחלף בשני חזונות מצומצמים: א. חזון  הנורמליות של האנשים המודדים את עצמם לפי האנשים  המצליחים של העולם. ויתרו על סגולה חבויה שפעם ייחסו לעצמם. לא רוצים חברת מופת. לא רוצים שום אחריות לעתיד האנושות. איבדו עניין בלימודי תורת החיים של היהודים. רוצים להוציא את התנ"ך מן הבגרות. רק תנו לחיות. ב. חזון השיבה למדינת ההלכה (שמעולם לא נתקיימה).חזרה לבבל בשנת חמש מאות, בית מקדש עם קורבנות, אלפי ישיבות, כשרות עם כל ההחמרות. בלי חזון לתיקון חברתי. בלי כל אחריות לתיקון לאומי או עולמי. עם איסור גמור על תיקון דתי. שני ראשים קטנים. המצומצמים והחלולים. וחברה המתפרקת לקבוצות העוסקות רק בעצמן. לחרדים ישיבותיהם יותר חשובות מן המדינה. למתנחלים ההתנחלויות  יותר חשובות מהמדינה. לליברלים זכויות הפרט יותר חשובים מהמדינה. ליאפים הקריירה יותר חשובה מהמדינה והילדים. לפוליטיקאים הכיסא יותר חשוב מהחיים. אבד היסוד המאחד. שידע לתבוע מהקבוצות השונות ריסון מסויים. אבדו מערכות הערכים שניהלו את הכלל. שאמרו מהי חברה, ומה היא משפחה. ואיך לגדל ילדים. ומהו האיזון הנכון בין דאגת איש לעצמו וביתו ואחריותו לקהילתו ולעולם כולו. אבדה תודעת המשימה הבונה אותנו כעם. אי אפשר יותר לדעת מי הוא יהודי כי אין יודעים מה יהודים אמורים לעשות. אין ביהדות זמנינו, שום הבטחה להישרדות. כבר מאה שנה שאינה יודעת ליצור מכנה משותף מחייב לכל הגלויות. אבד האמון של העם במנהיגיו. של המנהיגים בעמם. של כל קבוצה בכל האחרים. מקובל שהכל חושבים רק על עצמם. תורת ישראל יתומה. היא היודעת את סוד החיבור של הפרט והכלל, מדע וערכים, אתמול והימים הבאים, עם ועולם, כלואה בבית הגנזים. ואין לה דובר. אבדה התכלית. הסיבה לעמוד במאמץ קשה ורב השנים. ונוצר ספק אם יהודים צריכים בכלל מדינה משלהם. אובדים הנכונות לתרום. להתחלק. להתנדב. לשרת. להתגייס. להסתכן. לעם שליבו משימה עלומה האבדן הזה הוא סכנה קיומית. תיקון השבר הזה לא ייפתר בתיקונים קלים: חזרה לקריאה בארון הספרים. תגבור לימודי יהדות. קבלת שבת קהילתית. סדנה לרוחניות יהודית. תיקון מעמד האישה בחברה הדתית. גיוס החרדים. פינוי ההתנחלויות. חלוקה צודקת יותר של ההכנסות. שינוי שיטת הממשל. או שיטת המנהל. או סמכויות המשפט. או בחירות. כל אלו לא ישיבו את הלב למקומו. צריך תיקון גדול, שאפשר לסמן בו כמה התחלות: א.      לוותר על האשליות שמישהו שומר לנו באיזה מקום יהדות מוכנה לשימוש. אין ממי ללמוד היום את התפקיד הישראלי. צריך לחזור לספרי היהודים ולקרוא אותם באופן חופשי, ללא המורה הדתי היודע לקרוא רק את הילכת ההישרדות של הגלות. ב.      לחפש את המהות. עיקר היהדות. לב המשימה הישראלית. ולהבחין אותו מנפילות לעבודת אלילים, הקטנה עצמית וגלגול האחריות למשיח שיבוא, דחיית היהדות לעתיד לבוא, ההקפאה העמוקה ואיסורי יצירה הכוזבים, או הסתגלות היתר לצרכי  החיים בארצות הברית. ג.       לא להתפתות לצמצום התורה הזו  ליהדות כתרבות, או ספרות, או רוחניות. להקשיב לרצון העולה מן המעמקים. לזעקה למשמעות. לבקשה הסמויה להאמין. לשוב לגלות אלוהים ותפקיד אנושי בארון הספרים. ד.      לחשוף את כלי העבודה והשיטות הישנות שבהם מפענחים חובה וכוונה במציאות. לחזור לדבר ולחשוב על ייעוד ותפקידים. חטאים עונשים. ניסיונות לא פתורים. תפילות חדשות וחסדים גדולים. ה.     לחדש מקצוע ישן: מומחים לזיהוי דרכיה הסמויות של עבודת האדם את עצמו או את הדברים שלכאורה יסדרו לו משימה יותר קלה. לשוב ולשאת תפקיד ייחודי: חלוצי מסע התפתחות אנושי. ו.         לעלות להר סיני. לדרוש שיחה ישירה, פנים אל פנים. להיות מוכן להסתפק בקצת פחות. לא לרדת בלא הוראות ברורות. ז.       לכתוב מחדש את המסכתות החסרות בכתבי היהודים: מסכת מדינת ישראל. מסכת זוגיות עם שתי קריירות. מסכת הורות לילדים שחושבים שהם אלוהים. מסכת גבולות השימוש בטלויזיה, סלולרי, מחשבים. מסכת הדברים שלא צריך לקנות כשמרגישים ריקנות, ועוד ועוד.

שום דבר לא יעבוד פחות מפרוק תורת חיינו ליסודותיה, גילוי עיקרה ומהותה, מתנותיה ויסוד קילקולה, והרכבתה מחדש כתורת חיים לזמן הזה ולעתיד לבוא. אז יהיו לנו שוב סיבה. ותכלית. ויסוד מאחד. ומערכת ערכית. אמון הדדי. ומנהיגות. בהירות וסמכות להחליט. על עתיד השטחים. ועל תיקונים חברתיים. ועל מקומה של היהדות במדינת ישראל. והדברים שעליהם ראוי להילחם. ותקווה גדולה לעתיד.

  • יהדות
  • תיקון
  • קבוצה
  • חלום
  • דת
  • קבלה
  • נפש
  • טיפול
  • אתיקה
  • תשובה
  • בחירה
  • מטפלים
  • מיתוס
  • תורה
  • מודעות
  • שיקום
  • זוגיות
  • חרדה
  • פנים
  • פחד
  • חילוני
  • שינוי
  • הורות
  • לימוד
  • בדידות
  • יאוש
  • דיכאון
  • מיסטיקה
  • ייעוץ
  • אמונה
  • אופקים
  • התפתחות
  • אמת
  • חסידות
  • התמכרות
  • רוחניות
  • סבל
  • עיון
  • ניסיון
  • אימון
  • טראומה
  • פסיכולוגיה
  • ריפוי
  • גוף ונפש
  • לימודי יהדות
  • חזרה בתשובה
  • נשמה
  • חסד
  • קבוצתית
  • אלוהים
  • שורשים
  • תקווה
  • תיקוןהנפש
  • אבחון
  • טיפול נפשי
  • טיפול משפחתי
  • פוסט טראומה
  • אבל
  • שכול
  • קבוצתי
  • בינה
  • עבודה סוציאלית
  • המקום
  • רגשי
  • תרפיה
  • חירות
  • תודעה
  • חטא
  • כוונה
  • סכיזופרניה
  • מדרש
  • קדושה
  • התבגרות
  • נס
  • מיתולוגיה
  • תלמיד
  • מורה רוחני
  • עצמי
  • מדרשת
  • אלהים
  • גשר
  • הלם קרב
  • התקף חרדה
  • תמורה
  • מודעות עצמית
  • קוגניטיבי
  • רוטנברג
  • בודהיזם
  • התעללות
  • הפרעת אישיות
  • אלול
  • הוויה
  • גוף נפש
  • הפרעת
  • ראש יהודי
  • זהות מינית
  • פסיכולוגיה יהודית
  • בית דניאל
  • הארה
  • טיפול קבוצתי
  • עונש
  • פסיכודרמה
  • קולות
  • יעוד
  • בית תפילה
  • קבוצה טיפולית
  • טיפולית
  • עזרה נפשית
  • בפסיכולוגיה
  • בית מורשה
  • מחלת נפש
  • חרדה ודיכאון
  • עבודה פנימית
  • פסיכוטי
  • דת ומדע
  • לימודי פסיכולוגיה
  • הדרכת הורים
  • השגחה
  • אבדן
  • בעל שם טוב
  • יד בנימין
  • שינוי התנהגות
  • חשבון נפש
  • גבורה
  • חרד
  • חילוניות
  • מגיד
  • מינות
  • כמיהה
  • ענווה
  • מרקם
  • סוד
  • נרטיבי
  • שפוי
  • שפיות
  • חוזר בתשובה
  • משבר נפשי
  • ייעוץ חינוכי
  • אסכולות
  • מצבי רוח
  • להשתנות
  • עבודה זרה
  • אינטלגנציה רגשית
  • משפחה במשבר
  • ויהדות
  • ופסיכולוגיה
  • ביבליותרפיה
  • מצבי משבר
  • התגלות
  • מורים רוחניים
  • הקהל
  • שינוי נפשי
  • הדרכה בפסיכותרפיה
  • תורת הנפש
  • תיקוןעולם
  • בתי תפילה
  • ליווי רוחני
  • גילוי עצמי
  • פגיעה עצמית
  • להציב גבולות
  • אוטנטיות
  • חרדה קיומית
  • עבודת אלילים
  • תיקוןהמידות
  • בחירה אישית
  • הילינג יהודי
  • תרופות נגד חרדה
  • תיקוןעצמי
  • חכמת הלב
  • שינוי פנימי
  • העברה נגדית
  • אימון יהודי
  • פסיכו-דהרמה
  • אהבה שאינה תלויה בדבר
  • חוויה מיסטית
  • ריפוי יהודי
  • ברודט
  • צימבליסטה
  • תפילה חופשית
  • לטפל מתוך אמונה
  • שבר ותיקון
  • יהדות ופסיכולוגיה
  • מודע לעצמו
  • לומד מהחיים
  • לומד מאחרים
  • בתי קהילה
  • בית קהילה
  • שינוי בהרגשה
  • שינוי בהרגלים
  • עומד בניסיון
  • אובדני

האלוהים שלא ידעתם שאתם יודעים

האלוהים שלא ידעתם שאתם יודעים

יאיר כספי

במלחמות ובמשברים, וקצת לפני החגים, חוזרים הישראלים ותוהים על הערך המוליך אותם להתעקש על מקומם. שואלים למשמעותו של המסע לכינונה מחדש של מדינת היהודים, לטעם בשלו הם נלחמים.
לפעמים בתוך השאלה הזו ישנה בקשה סמויה לאלוהים. בקשה רפויה. עדינה ושבירה, שנעלמת מייד עם הופעת ההערה הצינית הראשונה.
הרבה מתנגדים יש לו לבורא בתוך עמו. יש כאלו המסרבים לפנות אליו בשל כעסם על אילו המתיימרים לייצג אותו. יש מחפשי חופש שאסרו על עצמם לגלות את תלותם. יש מאמינים בעצמם ומתנגדים לכל פגיעה במעמדו הבכיר של האדם. יש כאלו שאלוהים פצע אותם, ואינם רוצים אתו יותר שום עניינים. יש שהגיעו אתו, כך נדמה,  להסדר נוח: נתנו לו יום בשבוע, חדר אחד בדירה, שבוע בחודש עם האישה וחינוך דתי לילדים, והם מאמינים שמעשיהם מבטיחים אותם מפני התערבותו בעניינים אחרים.
לאלו שלא מוותרים, לאלו המוכנים ללכת בעקבות געגועים רחוקים, ערכנו שורה של שאלות למצוא אלוהים. אלוהים הנמצא בתשוקה. אלוהים הנמצא בזיכרון הלא נודע. אלוהים בצווי שאיננו יודעים את מקורו. אלוהים הנמצא בגבול שאסור לעבור אותו. האלוהים שלא נמצא ברגע קשה, ומוכרחים להביא אותו.

השאלות שלפניכם אינן מחייבות אמונה, אלא סקרנות. רצון להאמין, אם אפשר. תקווה שיש דבר מה מעבר למוכר. הן מסכמות שנים רבות של עבודה בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, בסדנאות ותהליכי טיפול בשיטה דומה.
השאלות מתאימות לחילוניים שרוצים מפגש חופשי,ללא מתווכים, עם אלוהים. הן מתאימות לדתיים התוהים על חובתם בתחומים שבהם אין להם "עשה" ו"לא תעשה" ברורים.
השאלות מתאימות גם למי שהן מרגיזות אותו. אפשר שבכעס הזה מסתתר חשבון לא פתור עם אלוהים. עניין  שחוזר ועולה וכדאי לו להתברר. השאלות מתאימות במיוחד לעובדי אלילים. שהרי הם זקוקים יותר מאחרים לגילוי של סמכות גבוהה יותר שתשחרר אותם משעבודם לכזבים.
השאלות לא מתאימות לפילוסופים. הם יעדיפו לשאול "האם יש אלוהים". שאלה שלעולם לא תמצא אלוהים. כי האל הגדול, הכל יכול, האין סופי ולא נודע במהותו, לא יימצא בשאלה המכפיפה לנו אותו ובכך מוחקת את מהותו.
1. איזה אלוהים היית רוצים?
נשמע קצת חצוף. כאילו שאלוהים בא לפי הזמנה. אבל השאלה לא עוסקת באדון עולם אלא בקוראים. איזה תשוקה לאלוהים מפעמת בכם? איזה תקווה?
שאלתי את השאלה הזו הרבה אנשים. והתשובות חזרו על עצמן: אנשים רוצים אלוהי חסד. אלוהים הנותן חיים לבני אדם ומאפשר להם לממשם. אלוהים השומע זעקה אנושית. אלוהי אמת, המודיע את כוונותיו לאנשים. אלוהים הגומל לעושי מעשים נכונים ומעניש את הרשעים. אלוהים שלא יעמיד אותנו בניסיונות בלתי אפשריים.
ומצאתי שאלו הן מן המשאלות החשובות ביותר שיש לבני אדם. ואז שאלתי אותם:
2. מה אתם עושים עם הרצון באלוהים?
היכן אתם שמים את המשאלות העמוקות ביותר שלכם?
האם אתם מצפים מאנשים למלאן? האם אתם מחפשים איש או אישה אלוהיים? האם אתם מבקשים אלוהים בילדים? האם לא חדלתם לחפש שיטה מושלמת לחיים? ערכים או נכסים נצחיים? האם אתם מקווים להגיע יום אחד למדרגה אישית של שליטה מלאה בחיים?
מה קורה ביחסיכם עם אנשים שמהם ציפיתם להיות אלוהיים? מה קורה לאדם הדורש מעצמו להיות אלוהי? איך יוכל לפטור את עצמו מן האשמה על מגבלות יכולתו? מה יוכל לעמוד בציפיות שיש לנו מאלוהים ולא ייפול ויאכזב?
ומה אתם עושים כאשר אתם מתאכזבים מן האנשים והשיטות שמהם ביקשתם להיות אלוהיים? האם ויתרתם בעקבות אכזבה כזו על המשאלה להישמע, למצוא חסד ואמת,  להיות נכונים? האם החלטתם לדכא את הרצון הזה ונותרתם בלא אמונה. בלא תקווה. בלי רצון?
ישנה אפשרות נוספת. פחות בעייתית מן השתיים הקודמות: לאסוף את כל המשאלות הגדולות שיש לנו מעצמנו ומאחרים ולעשותם בקשות אליו, למי שאפשר ויוכל לשמוע את כולם, למי שעשוי, ברצותו, לתת אותם.
3. מהי תפילכם?
תפילה הנותנת לרצון גדול נתיב להתגשם. תפילה שאתם נושאים עמכם ליומכם. תפילה הנושאת ומעלה אתכם ושומרת שלא תשקעו, שלא תוותרו על תקווה רחוקה. לשוב ולחדש את העבודה.
שאלנו שלוש שאלות על אלוהים הנגלה ברצון. עתה נעבור לפגוש את אלוהים המופיע בזיכרון. אני מאמין שפגשתם אותו מזמן. אבל אפשר שלא למדו אתכם לזהות את הסימנים האופייניים.
4. האם פגשתם אנשים שהיה להם אלוהים?
שליחים של דבר גדול  מהם. אנשים שידעו אלוהים והתחלקו בו אתנו, בלי משים. אנשים שהכירו לנו אותו, גם אם לא קראו לו בשמו. אנשים שהמפגש עמם היה חוויה מכוננת על אפשרות או תפקיד המזומנים לכם.
איך יודעים שיש למישהו אלוהים? מה עושים אנשים שיש להם אלוהים?
למשל: הם היו בני אדם במקום שבו לא היו אנשים. הם היו נאמנים לאמת גם כשדרשה מהם לעשות דברים לא משתלמים. הם לא שמו עצמם במרכז הדברים ונתנו הרגשה שיש משהו גדול מהם שאותו הם משרתים. הם התחלקו במה שיש להם כאילו שישנו מקור שאינו נגמר המתחלק אתם.
5. מתי היה לכם אלוהים?
ברשות לקבל מתנה שנועדה לכם. בידיעה צלולה. בתודעת חובה ברורה, שלא נודע מקורה. באומץ יוצא דופן לעמוד על האמת. בגבול שקיבלתם על עצמכם. בעונש, שידעתם שמגיע לכם. ביכולת מפתיעה להתחלק במה שניתן לכם. בביטחון הבא מאמונה.
עוד לא פגשתי אדם שלא מצאתי בו ניצוץ של דעת עליון. מעשה אחד נכון שעשה, מתוך הכרה שיש לו חובה. מתנה שידע לזהות את מקורה ("זה ממש נס שנעשה לי"). לרוב האנשים יש יותר אלוהי
ם ממה שהם יודעים.
6. לאיזה תפקיד אלוהים מזמין אתכם?
מה אתה רוצה מאתנו, אנחנו שואלים אותו. כל הזמן. מה אנחנו אמורים לעשות?. אבל מסתירים את מכותב השאלה. שואלים מה החוק אומר, מה מקובל לעשות, מה הדת מצווה, מה רוצה האישה. ובעצם, מתכוונים לסמכות יותר גבוהה. מה הייתה פה הכוונה? למה דווקא אנו קיבלנו כזאת בעיה? או למה דווקא אנו קיבלנו הזדמנות כל כך גדולה? לשם מה?
מה אלוהים רוצה מכם? איך אפשר לדעת מה הוא רוצה? צריך לשאול אותו. לאסוף רמזים: אילו אפשרויות נתת? אילו אמצעים העמדת? מה אתה מאפשר? מאיזה אמת אינך נותן לנו להסתתר? לאיזה תפקיד מיוחד אתה זקוק דווקא לנו? מה אתה אוסר?
כדאי להתחיל להתאמן על פרוש הכוונה האלוהית בשאלות קטנות: מהי מצוותי בעניין המסוים הזה המעסיק אותי? ותמיד להישאר בעולם האחריות המעשית ולא לברוח לשאלות גדולות מדי.
דרישת האלוהים החופשית מאתגרת כללים חילוניים ודתיים. החילוני שוקל לקבל עליו סמכות הנמצאת מעליו. הדתי שוקל את האפשרות שחלק מחובותיו אינו מצוי ברשימות שהעבירו לו אבותיו.
תודעת החובה, המותר והאסור, בונה אותנו כבני אדם. קהלת אומר שהאדם הם הדברים שהוא יודע שמוטלים עליו והוא עושה אותם: "סוף דבר, הכל נשמע (העלינו את כל הספקות וההתנגדויות שמענו את כל התאוריות ולא הגענו לכלום) ולכן…"את האלוהים יירא אות מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
מתקשים למצוא מעשה נכון לעשותו בעניין המעסיק אתכם? נקרעים בין שתי תחושות חובה סותרות? כאשר דבר והיפוכו נראים נכונים אפשר שיש לכם שני אלוהים.
מיהו האמיתי מביניהם?  משרתם של שני אדונים עושה דברים והיפוכם או משותק ואינו מסוגל לפעול עד שיגלה למי הוא מחויב בנאמנות, ומי אינו אלוהים בכלל.
7. ממה עשיתם אלוהים, ואיננו אלוהים?
אלילי חיינו בחלקם סמויים מעינינו. בחוויה הפנימית אלילינו נתפסים כנעלים, כמי שיש בהם דבר מאלוהים. מה אתה חושב לנעלה, ובכל זאת איננו אלוהים? מהו בעיניך "סוד האושר" בחיים, ועל פסלו של איזה אליל אפשר היה לכתוב את הסיסמה שלך?
8. מה אתם מקריבים לאלילי השווא שלכם?
איזה תפקיד בעייתי כופים עלינו הדברים שמהם עשינו אלוהים?
לעבודת אלילים יש מחירים קשים: בזבוז של שנים. מלחמות שווא.ויתור על צרכים חיוניים. הליכה במעגלים. אבדן עצמי. שבר משפחתי וחברתי. מה אתם עובדים במקומו ובאילו מחירים?
9. איך תשתחררו משעבוד לעבודת אלילים?
מזהים מעשים הנעשים בשרותה. טקסים אופייניים של עובדיה. קורבנות שאנו מקריבים לה. שותפים לעבודתה. ופורשים מכל אלו. אם יש בה משהו ראוי, למשל, "אהבה" או "ארץ ישראל" משיבים אותה למעמד של ערך אהוב, במקום אליל העומד מעל לכל.
10. איפה אין לכם אלוהים?
באילו מקומות וזמנים אתם מרגישים לגמרי אבודים, בלא חסד, בלא דרך, בלא סימנים? מהו קושי שבו אינכם עומדים. מצבים בהם אינכם מוצאים תפקיד. נאלמים. נואשים. מוצפים. מתפרצים. מתפקרים. נמנעים. פורשים. מהו פצע שאינו מניח. מקום סדוק. מקום אבוד. מקום האימה. הריק שבגללו עשיתם אלוהים מדברים אחרים.
11. מתי איבדתם אלוהים?
באילו מקומות וזמנים הייתם זקוקים לו מאד, ולא היה בכלל? מתי חסד נעדר?
תפילה לא נשמעה? איפה שקרו וחטאו לכם ועבדו אלילים ושלחו אתכם לשאת בכל העונשים?
למי מהאנשים שפגשתם לא היה אלוהים, לא היה חסד, לא היה אמת ולא היו רחמים?
כאן ראוי לומר שלמחבר אין נוסחה למצוא אלוהים (הוא רצה מאד למצוא כזו ולא עלה בידו). גם אין לו יותר אלוהים מאשר לאנשים אחרים. הוא יצא למסע הזה דווקא משום שנטה לאבד הרבה את אלוהיו. ואבדותיו היו קשות מנשוא והשאירו אותו לגמרי לבדו. על כן נאלץ לחפש ולחקור את הדרכים שבהם משיבים אלוהים למקומו. ללמוד מאנשים שיש להם אלוהים ואינם זקוקים להרבה השתדלויות כמותו. ללכת לספרים ולחפש את המקומות והדרכים שבהם אנשים שאיבדו אלוהים שבו ומצאו אותו.
12. איך תשובו ותמצאו אלוהים במקום שבו אינו?
עמידה בניסיון לא פתור מזמינה הבנה חדשה של מעמדנו בעולם. גילוי שלא אנו לבדנו מנהלים  את מופע חיינו. עשינו תכניות. הכל היה מובטח וברור. ופתאום מוליכים אותנו לכיוון אחר. קוראים לנו למשימה שלא הכרנו. אנחנו מתנגדים. דורשים בעלות מלאה על מסלול חיינו. והניסיון הלא פתור אינו עוזב.
איזה אמת חייבים לקבל כדי להשיב אלוהים למקום שממנו נעדר? אילו יכולות חדשות צריך ללמוד? מהו עיקר האתגר? איזה חסד עומד לרשותכם? מי תהיו כאשר תעמדו בניסיון? איזה ייעוד מיוחד נגלה במקום הקשה ביותר?
יש תקווה. צדיקים שהעזו להתמודד עם המקום הנורא מדווחים: "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי".
שאלנו את שאלותינו בלשון רבים. אפשר, כמובן, להתחיל את המסע הזה באופן אישי וללכת בו דרך ארוכה אדם ואלוהים. אבל ישנו רגע שבו היחיד זקוק לעם. הניסיון לפענח כוונה אלוהית היה אצלנו מאמץ קבוצתי, מפעל לאומי. לזאת צריך יהודים. זה הדבר שפעם היינו לו מומחים. זה היה יסוד השרידה שלנו הרבה שנים: חזון היום שבו נשקם את בית המלאכה, בית היוצר לנשמת האומה, בית המדרש לתורת חיים.