פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים לאחר החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : בהרשמה מאוחרת נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 1.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

מודעות פרסומת

הרצאות מערב ההשקה ל"ניסיון" שנערך בבית הספר למנהיגות חינוכית

3 הרצאות מצולמות מערב השקה ל"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי שנערך  במכון מנדל למנהיגות בירושלים

ביום שני, כו' בתשרי תשע"ד,  30 בספטמבר 2013

תכנית הערב:

 הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי: תורת הנפש של ספרי היהודים

 מגיבים: יואב שורק, עיתונאי

רינה כורש, מאמנת ילדים ונוער

רני בלייר, במאי סרטים

רחל אטון, ממובילי תחום התמיכה הרוחנית בישראל

 מנחה ומסכם: ד"ר דניאל מרום,ראש תחום פיתוח פדגוגיה והנחיה במכון מנדל.

 חלק 1 – דברי ברכה של ד"ר דניאל מרום

http://youtu.be/ub18p175u5A

 חלק 2 – הרצאה מאת ד"ר יאיר כספי

http://youtu.be/j9og2FIwclI 

 חלק 3 – תגובות מאת פאנל הדוברים: רני בלייר, יואב שורק, רינה כורש, רחל אטון.

http://youtu.be/uV5Ft9z6vl8 

 

מתוך "ניסיון" מאת יאיר כספי (1+1 בצומת ספרים)

לְמה מותר לצפות?

אפשר לצפות לדרך מרתקת. לגילוי מקומות שלא מגיעים אליהם בטיולים רגילים.

            מותר לצפות למצוא בדרך חברים ישנים, כאלה שהלכו בה לפנים, אתמול או לפני אלפי שנים. והשאירו לך סימנים.

            מותר לצפות לקול של אמת ההולך ומתחזק, כמו מצפן, ככל שמתקרבים. מותר לצפות לבהירות, לאופקים רחבים, ליכולת לראות פתאום למרחקים גדולים.

            מותר לצפות ליהנות מן הזכות להשתתף במסע. לזכות בסיפוק של עושי מעשים נכונים.

             למצוא משימות ותפקידים חדשים.

            מותר לצפות לעייפות. מותר לתת רשות לקצב אישי של התקדמות. מותר לצפות לנווה במדבר. למקומות שאפשר לעצור בהם, לנוח ולאגור כוחות.

            מותר לצפות לתקלות וקשיים וספקות ומשברים. מותר לבקש עזרה. לייחל. להתחנן. לזעוק את כל הצעקות שנבלעו. מותר לצפות לנסים.

            מותר לצפות למורה דרך שיופיע פתאום, בצמתים חשובים.

            מותר לצפות לקבל תשובות. מותר לצפות שניסיון קשה, כמעט גדול מהחיים, יתגלה כשער למקום אחר. מותר לצפות לאוצר שהולכים אליו וקרבים. הולכים וקרבים. ממש כמעט נוגעים. מותר לצפות למצוא אלוהים.

            מותר לצפות שיגיעו פתאום עוד אנשים. שיהיה עם מי לחלוק את החוויות. מותר לצפות לשמחה גדולה וריקודים. מותר לצפות לעם שלם שיבוא, בסוף הדברים.

            לָמה הם מתמהמהים?


ימימה בפסיכולוגיה ביהדות

ימימה בפסיכולוגיה ביהדות

יאיר כספי

השאלה לגבי היסודות הדומים בין דרכנו לתורת ימימה אביטל נשאלה פעמים רבות במשך ארבע עשר שנות קיומה של פסיכולוגיה ביהדות. רבים מתלמידינו הגיעו אלינו לאחר שלמדו את שיטת ימימה. שתי הגישות, "חשיבה הכרתית" ופסיכולוגיה ביהדות שואבות את דרכי עבודתן מן המקורות היהודיים ומהפסיכולוגיה ההתפתחותית.

מתוך עיון בכתבי ימימה אביטל ושיחות עם תלמידי תורת ימימה הבאים אלינו גילינו יסודות של קרבה ודמיון בין שיטת ימימה ופסיכולוגיה ביהדות.

"חשיבה הכרתית", השם שנתנה ימימה לתורתה, בנויה על הדרגתיות. בקורס ימימה לומדים בדרך כלל את הכרת הטוב לפני הכרת המיותר. אנו שותפים לסדר המסע שבו מגלים את החסד, ורושמים את היש בתודעה, לפני שעוסקים בחסר. הנטייה האנושית, וגם נטיית הטיפול הפסיכודינמי המצוי הוא לעשות את ההפך: אדם בא שנים לטיפול, מדבר על מה שאין לו, ובסופו יודע הרבה על מה שהוא חסר ומעט על מה שקיבל ועומד לרשותו. בפסיכולוגיה ביהדות אנו מוסיפים להכרת החסד את גילוי השמחה. בזיכרונות של שמחת ילדות, ובתקופות מאושרות מן הבגרות, מתגלים מקומות שבהם אדם קיבל חוויה של חסד המציע תיקון חשוב לעולמו: פטור מתפקיד גדול מדי שהטילו עליו, ואינו שלו. רשות להרגיש את מה שאסור היה להרגיש בביתו. סליחה על מגבלתו. אפשרות לבחור להתחיל מהתחלה. רשות לעצור.לפרוש מהמרוץ. לנוח. להירגע. להתבונן. לא לעשות. לקבל את ה"שבת" המוכנה לו. תלמידינו לומדים לגלות מתנה יקרה שהם זקוקים לה, והיא עומדת וקיימת בעולמם, מציעה את עצמה למתקשים לקבלה.

בקורס ימימה שמים דגש על לימוד מעשי, המכוון לתיקון החיים. לימוד חשיבה הכרתית מתמקד ב"איך". זהו יסוד יהודי ישן. רבי עקיבא הוא היחיד מארבעת החכמים שהכניסה לפרדס הידיעה לא פגמה בו משום ש"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך". הוא לא בא לעבור חוויה מיסטית, אלא לקבל הנחיות לחיים. המסע האישי של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות" המביאים את קשייהם לקבוצות העבודה שלנו מסתיים בגיבוש "המעשה הנכון", תפקיד שיש להם בעולם, חובה שהם מקבלים על עצמם.

לימודי ימימה ופסיכולוגיה ביהדות שותפים לאמונת יסוד של מקורות ישראל שאדם תמיד יכול לשנות את עצמו, והכול תלוי ברצון, בבחירה ובמחוייבות לעבודה קבועה.

לצד הדברים הדומים שקיבלנו ממקורותינו המשותפים, ישנם כמה יסודות של שוני בין לימודי ימימה לדרך העבודה של פסיכולוגיה ביהדות. בפסיכולוגיה ביהדות לא לומדים רעיונות, או מסרים כתובים, כמו בשיטת ימימה, אלא לומדים את האדם ישירות. מחפשים בסיפור שהוא מספר על חייו חסדים שאינו מודע להם, רצונות שנחבאים בהם תפילות, שגיאות ועבודות אלילים, ניסיונות לא פתורים, מקומות בהן קיבל על עצמו את חובתו, ומקומות שבהם הוא משתמט מהם.

לימודי ימימה מציינים את צניעותה של ימימה המורה, שהשתדלה לא להבליט את עצמה. אגו גדול מדי הוא בדרך כלל מקום שבו אנו מייחסים לעצמנו מתכונותיו או יכולותיו של אלוהים: אני היכולה כאילו להכיל הכול או לתת בלי גבול. אני המיוחד כמו האל הגדול. אני שאינו תלוי באיש, אני שחייה מדהימים בלי הפסקה, אני  היוצר נצחי כמותו, אני המתעלה לשלמות, גופנית ורוחנית, הם מקצת האלים הפנימיים שאנו מתנהלים מולם. נוספים אליהם "האנשים הנעלים" שאנו מתבטלים בפניהם. או "הגורל הרע" שאין עליו שליטה. בפסיכולוגיה ביהדות השאיפה לדיוק שמעסיקה הרבה את מורי ימימה, מיתרגמת לדיוק בשאלה: מול מה אתה מנוהל עכשיו? אלוהים או אליל שווא? ואם זה אליל שווא, איזה אליל בדיוק ואיך אתה עובד?  "המחסומים" ששיטת ימימה מדברת עליהם הם יצירתו של האדם. ועד שלא יהיה מודע לדרך שבה הוא יוצר אותם, ובעיקר למחיר הבלתי אפשרי שהוא משלם כדי לקיימם, לא ייפרד מהם. ואז, צריך עוד דבר אחד:  כדי להשתחרר מהעריץ החיצוני או הפנימי שמולו אנו מתנהלים, צריך לזהותו, ואחר כך לגלות סמכות גבוהה יותר שהועידה לנו חרות.

שיטת ימימה מגייסת את תלמידיה לנוכחות הכרתית מול המתרחש. כדי שאדם יוכל לעמוד מול כול הקורה אותו ולהרגיש את כל הרגשות שעולים בו, הוא צריך להתגבר על רתיעתו מרגשות מסוימים שלפעמים אסורים לו או נדמים כבלתי אפשריים. יש אנשים שחייהם מנוהלים כך שלעולם לא יצרכו לעמוד מול חלקים בעצמם. נוכחות מלאה, כמו זו שימימה ביקשה, מחייבת עמידה בניסיון שבה אדם מתמסר למה שהמציאות מעוררת בו. גם אצלנו הדיוק הכרחי. בפסיכולוגיה ביהדות זהו דיוקו של דבר שאתה בורח ממנו. אנו שואלים את תלמידינו שוב ושוב: מהי האמת שאתה פוגש, ומתקשה לשאת? יש לך לפחות ניסיון אחד לא פתור מעברך. אתגר קשה שעוד לא עמדת בו ואינו עוזב. הכאב לא יעלם עד שתהיה מוכן לקבלו על עצמך כתפקיד מיוחד שבו נגלה יסוד אנושי שאתה מתקשה להודות בו: תלותיות, אנוכיות, מיניות, תוקפנות, פחדנות, שבריריות, חוסר ייחוד.

ימימה אביטל תרגמה את מושגי היסוד היהודיים לשפה מופשטת. תורת ימימה כתובה בשפה שאינה מסגירה את מקורותיה: מהות. פנימיות. עומס. רצון מהותי. הדרגתיות. חוקיות הצמיחה. הבנות. דיוק. הפרדה בין אני פנימי לאירוע מתרחש חיצוני. חשיבה הכרתית. אנו מאמינים שיש ערך פנימי עמוק לחזור לשפה העברית של המקרא והתלמודים ולפענח את העולם בעזרתה. חסד ואמת, מצווה ושכרה, חטא ועונשו, תפילה, עבודת אלילים, ועמידה בניסיון הם רמזים לשותפו של האדם לשיחה. תיקון יחסיו של האדם עם בוראו הוא גם התיקון הפסיכולוגי שלו. ובו אנו מתקנים לא רק את עצמנו, אלא גם משתתפים בתיקון יהדותנו שאיבדה את השיחה הישירה עם נותן התפקיד האנושי.

מסע התיקון של פסיכולוגיה ביהדות משאיר את התלמידים עם חמש משימות, הם מציעים שייעודו של אדם הוא לתקן שבר יסודי במצב האנושי: להיפרד מן הנטייה לעשות אלוהים מעצמו או מאחרים. לקבל עליו את הקושי "הלא צודק" שמטיל עליו מנהל עולמו. להכיר ולקבל חסדים שהעולם ויוצרו מציעים לו ביומו. לדעת מה הוא רוצה, ומה רק אלוהים יכול לתת לו. התהליך החוזר על עצמו מסתיים משנגלה מעשה אחד נכון. כשאתה מקבל עליך לעשותו אתה חובר בו למי שציווה אותו, וזוכה בחירות  מהנורמה החברתית, מציפיות המשפחה, מהייסורים, ומהאני הגדול מדי שלך.

תכניות הלימודים של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ג 2012 -2013 בקטגוריה "תכניות הלימודים"

רק קו

רק קו / הלל צייטלין
רק קו אחד מאורך והייתי
חדור אורה.
רק דבר אחד מדבריך
וקמתי לתחייה.
רק תנועה אחת מחיי נצחך
והייתי רווי טל ילדות
הלא אתה בורא הכל
מחדש.  ברא נא אבי אותי, ילדך
מחדש.
נשום בי מנשמת אפיך
וחייתי חיים חדשים, חיי
ילדות חדשה.

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

יאיר כספי

 ישנה תחושה שאסור לך להרגישה. אסור לדעת שהיא קיימת בך. היא מסוכנת, מבלבלת, ומאיימת על זהותך. אם תיתן לה מקום אפשר שהיא תמחק את מי שידוע בתור "אתה", דמותך המוכרת לך.

אתה חושש שאם אנשים יגלו עליך את הצד האחר שלך, אפשר שלא ירצו יותר בחברתך. יבוטל כרטיס החבר שלך. תיזרק מהקבוצה.

לפעמים נדמה לך שהחלק המסתורי שבך יותר גדול ממך. ואם תרשה לו להיות שם באופן חוקי, הוא יכול לסחוף אותך להרס עצמי, או שיגעון, ואולי להרוג אותך.

לכן, במשך שנים, אתה משקיע הרבה מאמצים לשמור את הרגש האסור עמוק בתוכך. מוקטן, מוצפן, מכוסה בצבעי הסוואה, מוגן על ידי הסבר שמדמה אותו לדבר אחר. ולמרות כל זאת, הוא חוזר לביקור מדי זמן מה, ללא התראה, ומציף אותך.

החלק הקשה הזה בא לך בחינם. לא עשית דבר טוב או רע שבגללו הוא מגיע לך. הופיע יום אחד. ללא הכנה. ללא הסבר. בלי שום קשר למה שעשית לפניו או אחריו. בישיבה שנתקיימה בלשכתו של שר ההוויה הוחלט להטיל עליך לשאת עמך כאב. איימה. תהום. או רעב גדול. כמשקולת שאתה צריך לקחת אתך לכל מקום.

אנשי בריאות הנפש קוראים לרגש שאסור לך להכיר "פוסט טראומה". תחושות שנותרו בך ממשבר שלא נפתר ונשארו עמך כיסוד המאיים על האני שלך. או על יכולתך להשתייך למשפחה או לחברה. הם יאמרו לנו שפציעה קדומה שלא ידעת איך להתמודד עמה, נשארה בך כזיכרון מאיים, רגש שאינך יודע לשאת. בכל פעם שהוא עולה הוא מחזיר אותך ליום ולמקום שבו עמדת חסר אונים מול איום על קיומך. רגע שבו העולם שהכרת ובו בטחת, נגמר פתאום.

יום שבו כל מה שלימדו אותך לא היה תקף יותר. ומאז יש ספק אם אי פעם היה נכון. סיפור שניטלו ממנו כל מילותיו. ואין בו יותר סוף, או התחלה, או מהלך ברור.

מקום שאין בו אלוהים. אין רחמים. אין שומע לתפילתך. צדק לא קיים. אין הסבר. אין הגיון. אין הדרכה. אין סליחה. אין מנחם לכאבך. רק אתה המוטח ארצה בעוצמה.

איך נראה הניסיון הלא פתור שלך? מה אתה נושא עמך שנים רבות ועדיין מסרב לקבל? לאיזה רגש או זיכרון שעולה בך אתה מתקשה לתת מקום?

מתי ואיך הופיעה התחושה הזו בפרקים שונים בחייך ושינתה את מעשיך? מתי והיכן צף ועלה הרגש הזה בשבוע האחרון? מה אתה עושה כשאתה מגלה שאינך יכול להיפטר מן הזיכרון המאיים?

  פתרון מדומה

כדי לשרוד מול איומך הקיומי,  המופיע בדמות זיכרון או רגש המאיים על עולמך, פיתחת מערכת כלים שנתנו לך שליטה חלקית בסכנה העולה.

ניסית שכחה. השתדלת לצמצם את הופעתו של הרגש המאיים לזמן קצר ככל האפשר. תייגת אותו כהפרעה שולית שתעלם מהר. רכשת הסברים שקראו למה שאסור לי לדעת בשמות אחרים.

 מצאת כלים ושיטות שתכליתם למנוע ממך להרגיש את מה שאינך יכול לקבל.

מי שלא יכול לשאת את פחדו, בונה חומות מסביבו. זאת שאינה יכולה לשאת אשמה בונה על המשפט שיזכה אותה. האישה המתקשה לשאת את חששה מניצול, דואגת לא להתקרב למי שסימנה לעצמה כעשוי להשתמש בה. זה שאסור לו להכיר בזעמו, מבלה את יומו במדיטציה כדי להתעלות מעל רגשותיו. וזה שאינו יכול לשאת דחייה, מנסה לזכות בחיבת הכול.

וכולם קונים לעצמם הסברים, שעליהם הם חוזרים הרבה פעמים כדי לשכנע את עצמם בהכרחיות הדרך היחידה שבה הם יודעים לפעול:  בעלת האשמה אוספת סיפורים על אנשים שלא הכינו הגנה משפטית מתאימה ויושבים בכלא בטעות. החוששת מניצול בטוחה שהצילה את עצמה ממי שכמעט הפך אותה לשפחה. זאת שאסורה עליה תוקפנותה אוספת מחקרים שמוכיחים שאהבה זה הכול. הנחמד הולך לקורסים שבהם הוא לומד לקבל אנשים כמו שהם, כאילו שאת זאת אינו יודע לעשות.

לכל אחד מהם תכנית עם חזון מדומה על הדרך שבה יפתור באופן סופי את בעייתו, בעתיד:  בעלת האשמה חולמת על מסמך שתמצא ויזכה אותה. בעלת הדחייה מאמינה שאם תרזה תזכה באהבה. זה שלא ראו אותו חולם על ספר עם שמו המוצג בכל חלון ראווה. זה שבורח מתחושת חוסר ערך שלו מאמין שהמצאה שלו תעשה אותו חשוב מאד. מי שלא יכול לשאת את קומתו הנמוכה מתכנן להגיע גבוהה מאד.

ואת כל זאת הם עושים  לא רק כדי להגן על עצמם, אלא גם ובעיקר כדי לשמור על בוראם. אלוהים מתנדנד, שצריך לתמוך בו. להוכיח שיש צדק בעולם. שיש פיצויים למי שסבל לשווא. שיש דרך לפתור כל כאב גדול. אלוהים שאולי יאבד להם אם יצטרכו לעמוד במקום שבו אדם יודע את מעמדו הלא חשוב בפני בורא היקום.

כך הם הולכים ובונים מערכת כזבים, מעמידים להם אלי שווא, כדי לא לגעת במקום שבו, כך נדמה, גילו שאולי אין אלוהים, ואין משמעות לכלום.

 ניסיון עבר שלא נפתר

מאחורי הרגש האסור עומד זיכרון כואב. אתגר שלא יכולת לעמוד בו, בזמנו. קושי שהיה גדול עליך בגיל ההוא. ואלוהים, או אנשים כפו עליך לפגוש. לא יכולת לבלוע ולעכל. ואינך יכול להקיא. הוא שם, באותו מצב מאיים ראשוני. לא מעובד. לא נעשה לתפקיד.

היכן ומתי קרה הדבר שעורר בך אז, ועד היום, רגש שאינך יכול להכיל?

מה קרה שם, והוא מקביל אחד לאחד, לחשש שאיתו אתה מתמודד היום?

אם היה זה אירוע חוזר, נסה לתעד מספר רב ככל האפשר של דוגמאות שבהם אתה נדרש להכיל את מה שעד היום לא עוכל.

איך עיוותו אירועי אותו עבר את תפיסתך העצמית? איך שילחו אותך למשימת כזב שבה אתה מתעסק ללא הפסק וללא תועלת אמיתית?

טיבעם של אירועים מכוננים קשים שהיה בהם איום על הקיום.

ילד שאמו לא ראתה אותו נזכר, כשלא רואים אותו היום, בפחדו של התינוק שינטשו אותו, וימות. לכן הוא חייב להכריח את סובבים להתייחס אליו ללא הפסק.

ילדה שהתעלמו מצרכיה, נתקפת אימה בכל פעם שהיא קצת רעבה, ואוכלת הרבה כדי לא לשאת את הפחד שאוכל לא יהיה.

ילד שנדחה חברתית בבית הספר, לא מרשה לעצמו להתנגד ללחץ חברתי, כי בזיכרונו ההשתייכות לקבוצת בני גיל עשר הוא הדבר שיקבע את ערכך ויכולתך לשרוד כחבר בקבוצה.

ילדה שנוצלה על ידי אביה נחשפה לאמת מזעזעת שמי שעמד עליה אותה בבגרותו אפשר שיוכל לחיות עמה בשלום: הורים יכולים להיות גם אנשים אנוכיים העוסקים לפעמים בצרכים שלהם בלבד. אצלה נותר ספק אם יש בכלל אהבה שאינה תלויה בדבר.

איזה זיכרון שלך נושא בתוכו פציעה שעוד לא עמדת בה? איזה זיכרון שלך מאיים על יכולתך לסמוך על אנשים, לתת סדר ומשמעות בדברים. באיזה זיכרון שלך אין תקווה ואין אלוהים?

 דמות מופת

המקום שנדמה כי אסור לך להיות בו לעולם, לא מנהל אותך כל הזמן. הקושי שנדמה כי לא תוכל לעמוד בו אף פעם, עמדת בו בעבר כמה פעמים, בדרך כלל בלי משים. לצד פתרונותיך הכוזבים ופנייתך לישועה מאלי שווא, לא נפסקה לך מעולם שיחה עם אלוהים. הרגעים האלו יקרים. אם תכיר אותם, תוכל לחזור עליהם. לגדלם.

איפה אתה מרגיש אהוב, מוגן, עם תפקיד ברור?  איפה אתה מרשה לעצמך לגעת לרגע במקום האסור?

אם אתה מצליח לזכור תקופה מאושרת, נסה לזכור מה עשית שם אחרת? מה הרשה לך לוותר על הפתרונות הכוזבים שאתה רגיל להם? איך היית שם לרגע אדם אחר שאינו מנוהל מן המקום שאותו צריך למנוע בכל מחיר? עם איזה סכנה היית מוכן להתמודד? אלו היו רגעים שבהם ידעת כיצד לעמוד בניסיון חייך. איך אפשר להעתיק את ההצלחה ההיא לפינה שעוד לא הצלחת להאיר?

אם אין לך זיכרונות הצלחה משלך, אפשר לשאול אותם מאנשים אחרים שהתגברו על ניסיונות דומים.

החושש מדחייה ייזכר באנשים שנעלבו, אבל לא נהרסו, כשלא רצו אותם. המוצף באימה יחשוב על אנשים שמכירים בפחדם, ולא נותנים לו לנהל אותם. רדוף האשמה ילמד מאלו שמוכנים להכיר בטעות, אבל לא יתנו להדביק להם אחריות שאינה שלהם. המאוים מתוקפנות יחפש אנשים שלא מחפשים עימותים, אבל מוכנים, כשאין ברירה, להילחם. החושש מתלותו יבקש אנשים עצמאיים שלא מתביישים להזדקק מאד למישהו בעולמם.

נסה לזהות אצל דמויות המופת שלך פן מיוחד של דעת אלוהים שאינך מכיר. רשות שקיבלו ממנו למעשים האסורים עליך. שותפות שהם חווים איתו במקום שאתה בטוח כי אין בו כניסה לאלוהים.

כשאנו יודעים מה חסר לנו, מורים דגולים נמצאים לנו בכל מקום. אם אתה מתקשה להיות תלמיד של אנשים רגילים שיש להם אלוהים שאינך מכיר, לך לספרים. חפש בתולדותינו או בגנזיה של התרבות האנושית, דמויות שעמדו בהצלחה בניסיון דומה לשלך. נסה לברר איזה אלוהים היה להם ומה הם היו מוכנים לגלות על מצבו של האדם ולקבל על עצמם.

 עמידה בניסיון

עמידה בניסיון היא דבר שונה לגמרי מן המאמץ להבין אותו, לשלוט בו, לצמצם אותו, לנהל אותו או להכריח אותו להעלם.

כדי לעמוד בניסיון צריך לצאת איתו מהארון. לעמוד לפני אנשים, עצמך ואלוהים ולומר: אני נושא עמי אימה, או אשמה, או דיכאון, או בושה, או כעס גדול, או חשש מדחייה, או פחדים מניצול, או כמיהה ינקותית, או רעב נורא, או תחושה או משאלה אחרת שקשה לי להודות בקיומה. ואני מקבל עלי לחיות עמה.

המשא כבד למי שאינו רגיל לשאתו. כדי לעמוד בו  צריך להסתכן ולבקש מבוראך רשות, תמיכה והדרכה. חוויה של שותפות בנשיאת המשא שלא קיבלת בעת שהוא הוטל עליך. מישהו שבא ואומר: ראיתי. שמתי לב. נעבור את זה יחדיו. אתה בסדר גמור כשאתה עצוב, או אשם לשווא, או מפחד, או תלותי מאד.

לאחר מכן צריך לגייס אומץ ודמיון כדי לבקש מכבודו דבר שלא נתן לך מעולם, והבחנת שדמויות המופת שלך קיבלו אותו:

המפחד מתלותו יבקש דמות הורה או שותף שמוכן תמיד בשמחה להיענות אליו. החושש מכעסו יבקש הדגמה לכעס שממלא תפקיד בתיקון עולמו של הבורא. הכועס יבקש לו אל שלא עוזב כשמתרעמים עליו. מי שאסור לו להיות אף לא לרגע ללא שליטה, יבקש אל שמנהל את עולמו בבטחה, ומאפשר לילדיו להשתובב. המפחד מן הרעב יבקש את האל הזן את הכול ובטובו הגדול לעולם לא חסר לנו ולא יחסר לנו מזון לעולם ועד. מי שבגדו בו יבקש את תיקונו באל הנאמן תמיד לעובדיו.

ניסיונותינו נפתרים כשאנו מקבלים אותם עלינו. מכירים במי שהטיל אותם (ואין אלו הורינו, או החברה, או התאונה שגרמו לפציעתנו). מסיבה שלא נבין. בלא צדק מקובל בין אנשים. בלא פיצויים. כך נקבע. כך נכתב בספרים. פלוני ישא עמו כמיהה שאצל רוב האנשים נתמלאה בשנתם הראשונה, ואלמוני ישא עמו ספק לגבי האהבה שאוהבים אותו, ושלישי ישא כאב על יקירו שאבד, ורביעי יהיה אחראי למחלה כרונית.

זאת הסיבה שהעניינים הסתבכו לנו מלכתחילה. קשה לנו לקבל כי עם כל הטכנולוגיה שבידינו, המדע, התרבות האנושית, אמצעי הניהול והשליטה, אמצעי התקשורת והחלפת המידע, הדמוקרטיה וזכויות הפרט, אנחנו עדיין, תמיד, במקום אחד לפחות, נתינים חסרי כל זכויות, שמקבלים הוראות ללא הסברים. חוטפים מכות ללא הכנות. ללא התנצלות. ללא פיצויים.

עמידה בניסיון היא פרידה מסיפור שתרבותנו מספרת לעצמה על יכולתו של אדם, חשיבותו, והמרחק ההולך וקטן בינו ובין בוראו. וקבלת אמת קשה המשותפת לכל מקרי הניסיון שהזכרנו: ישנו תמיד דבר אחד שאיננו שולטים בו, ואיננו מבינים, והוא מגלה לו דבר על מקומו הלא כל כך חשוב של אדם לפני אלוהיו.

 עבודה יומית

אלפי פעמים, בכל פעם שהרגש האסור לנו עלה, פנינו לפתרונות מדומים. הפניה הזו הפכה להיות הרגל אוטומטי. עשיית שינוי מזמינה תרגול  קצר, בן מספר דקות, פעמיים ביום, במשך כשלושה, ארבעה חודשים לפחות, כדי להפנים דרך חדשה לנשיאת משא הניסיון.

בסוף היום, או לאחר רגע של ניסיון: איפה עלה הרגש הקשה? מה בחרתי כפיתרון מדומה? אילו זיכרונות מן העבר עלו בי? איזה חוויה של עמידה בניסיון הבאתי, או אפשר היה להביא, לרגע הזה? למה אני זקוק מאלוהי כדי לעמוד בניסיוני?

בתחילת היום, או במהלך רגע של ניסיון: איפה עשוי לעלות היום הרגש הבלתי נסבל? מה יכול להיות הפתרון המדומה? אילו זיכרונות מן העבר עשויים לעלות ולהציף אותי? איזה חוויה של עמידה בניסיון אוכל להביא עמי לרגע הזה? מהי בקשתי מאת בוראי כדי לעמוד בהצלחה בניסיוני?

  

האם השמחה להיענות לרצון בנה

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האם השמחה להיענות לרצון בנה

יאיר כספי

כשבכיתי, אמי שמעה, ובאה אלי ושאלה: האם אתה רעב, או רטוב, או עייף, או רוצה שארים אותך על ידי?

לא היו לי מילים, בשבועות הראשונים לחיי, לומר לה מה אני רוצה, אך ידעתי, כך מספרים, להשמיע בכי קצת שונה  לכל אחד מצרכי, שעזר לאמי להבין את בקשתי.

אמי הייתה נענית לי כאילו ההזדקקות העצומה שלי אליה היא מתנה בשבילה, הזדמנות שאני נותן לה להשתתף במפעל יצירה מופלא: אני.

בשנה השנייה לחיי נתנה אמי בידי כלי נוסף לארגון ושליטה בעולמי: היא התחילה ללמד אותי לקרוא בשם לכול אחד מן הרצונות שלי.  דרך המילים יכולתי לפתח את תהליך ההבחנה בין צרכים שונים שלי, ולהתחיל להבחיןבינהלביני: את אולי חושבת שנתת לי מספיק אבל אני רוצה "עוד". ואני ממש "לא רוצה" את הדבר הירוק שטחנת לי.

המאמץ שעשתה אמי למלא בדיוק את הצורך שאני מבטא, לימד אותי שיעור חשוב בהקשבה לעצמי: לאכול כשאני רעב, לישון כשעייף, לא לאכול כשאני רוצה שיחבקו אותי, לצעוק כשהחרא ממלא אותי. התחושה שרוצים להיענות לי הייתה מפתח ליכולתי להזמין שותפים נוספים לעולמי. הרשות לדחות מאכלים שלא היו טעימים לי, התפתחה לרשות לא לקבל מהסובבים אותי את מה שלא מתאים לי.

כשגדלתי עוד קצת, אמי התחילה לדחות את מימושן של חלק מרצונותיי: נאכל כשנגיע הביתה. ולהציב לחלק מהם סייגים: ממתקים רק לאחר הארוחה. וגם להצביע על רצונות שאינם ראויים למימוש: אסור למשוך לאחותך בשערות. וסימנה תחומים שבהם אין זה מתפקידה להיענות: אולי תזמין חבר שישחק אתך?

הצמצום העצמי של אמי אפשר לי להתחיל לראותה כייצור אנושי, במקום האם העצומה שפגשתי בתחילה, והזמין אותי לגדילה: אמי לא תממש לי את כול רצוני. לחלקו אצטרף לחפש תשובה במקום אחר. או לשאת חוסר יכולת לממשו, או לקחת אחריות לספקו לעצמי.

נדמה שיכלה להיפרד מתפקיד הכול יכולה כי דאגה, די מהתחלה, לתת אותו לך: אתה זוכר, היא אמרה לי בוקר אחד, שביקשת אתמול לא ללכת לגן היום? אז כנראה שיש מישהו ששומע אותך. היא הצביעה על החלון, וראיתי מרבד לבן מכסה את כל הרחוב. הרמז הזה פתח  בינינו שיחה, על הבחנה בין רצונות שבני אדם יכולים לממש אותם, ובקשות ממך: הבקשה לגשם, או שמש בשבת. הרצון להחלים  ממחלה. או לגדול מהר. הרצון שהוריו של חבר ישנו את דעתם ולא יעברו דירה. ובעיקר: הבקשה שאבא יחזור באופן ברור שייכת לשיחה שיש לי אתך. ומותר לבקש אותה גם אם הכול אומרים שאיש עוד לא חזר מן המקום שאליו נילקח על ידך.

לאחר שאיבדתי את אמא המושלמת גיליתי שגם אני לא כזה. בתחילה ניסיתי להסתיר את הגילוי הקשה:  לא רציתי ללכת לישון, ולא רציתי ללכת לבית ספר, ולא רציתי להגיד למה. אמא חכתה בסבלנות עד שסיפרתי לה על החרם שעשו עלי בכיתה. אמרתי לה שאני רוצה להרוג את הילד שהסית את חברי נגדי. אמי לא נבהלה מהצד המפלצתי שלי. וציינה שחשוב להתקומם נגד מעשי רשע, בדרך מקובלת ויעילה, למשל להתעמת עם המסית על מעשיו לפני כל הכיתה. וכך למדתי כי כשעולה בי רצון חריג, מוזר, אסור, או נורא, ראוי להקשיב לו כי אפשר שיש בו משהו מכוונתך. אם אני זועם אולי יש מקום להתקומם. אם אני רוצה מאד דבר אסור, אפשר שיש בו צורך חיוני שאיני יודע לבקש.

ההכרות אתך ועם יכולתך להכיל משאלות שאנשים לא יכולים לשמוע, אפשרה לי, כשהגעתי לגיל ההתבגרות, להתחבר למערכת נוספת של רצונות, שלא תמיד קיבלו אישורים חברתיים: הרצון לדאוג רק לעצמי. הרצון לשבור את הכלים. הרצון להיות יצור פרטי, לא משפחתי. הרצון להיות חרא גועלי. הרצון בנערה משלי שתיענה לרצוני. הרצון שאמי לא תדע, ולא תשמע, ולא תבין ולא תפרש את רצוני. הרצון שאתה לבדך תדריך אותי.

כשהודעתי לאמי שאני מתגייס לקרבי אמא בכתה. ואמרה שידעה שיום אחד אקבל קריאה בנוסח "לך לך מבית אמך". ואמרה "אלוהים ישמרך".

כשבאתי היום לשאת לפניך את תפילתי, היו עמי רשות ישנה שנתנה לי אמי להזדקק, ולבטא בדיוק את רצוני, גם אם הוא רחוק, או אסור אולי, או נדמה כאנוכי. ורשות, שגיליתי אצלך, לעמוד לפניך כעני, ולדרוש את הנדמה כבלתי אפשרי: אנא שים בזיכרוני אם כמו זו שתיארתי פה, השמחה להיענות לרצוני.

האיש שסרב לקבל מתנה

רגעי הדעת:

האיש שסירב לקבל מתנה

יאיר כספי

אגדת הזן מספרת על לוחם צעיר ויהיר שבא אל מורה זקן לאומנויות לחימה, בשעה ששהה עם תלמידיו, התרברב בפני המורה בכוחו וכישרונו, והזמין אותו לקרב.

הזקן לא הגיב להזמנה. הצעיר ניסה להתגרות בזקן, קילל אותו ופגע בזכר אבותיו. המורה נותר שקט ולא התייחס לדבריו. בסופו של דבר התייאש הצעיר ועזב.

שאלו התלמידים את מורם: מדוע היית מוכן לסבול השפלה כזו? האם לא אכפת לך להיראות מוג לב?

השיב המורה: אם מישהו בא אליך ובידו מתנה, ואתה אינך מקבל אותה, למי שייכת המתנה?

"למי שניסה להעניק אותה", ענה אחד התלמידים.

"דבר דומה", אמר המורה, "נכון באשר לקנאה, לזעם ולעלבון. כשהם אינם מתקבלים, הם שייכים למי שנושא אותם".

 מהו סודו של האיש שלא כעס ולא נעלב?

האם המורה לא נפגע משום שהוא בעל תודעת ערך עצמי גבוהה, ולכן אינו רגיש למה שאומרים עליו?

ואולי שתיקתו היא סוג של תוקפנות שבה הוא מייאש את זולתו?

ואפשר שהמורה עשה תיקון גדול בתוך עצמו, שבו העלה וריפא פצעי עלבון מעברו, ולכן נגיעה במקום הזה אינה כואבת לו?

ואולי יש לזקן יכולת לראות ולקבל את מצבו הקיומי העלוב של האדם, ועל כן דברים משפילים אינם מחדשים לו דבר על עצמו?

האם אפשר שהמורה בעל האמונה  מקבל את  העלבון כקושי שבוראו מטיל עליו לשאת, ולכן איננו מתקומם?

ואולי  אהבת אדם גדולה יש למורה, המאפשרת לו לראות את מצוקתו של הצעיר, ולדון אותו לכף זכות, על מאמציו הנואשים לזכות בהכרה?

אפשר כי יכולתו המופלאה של המורה שלא להיעלב, נבנתה מתוך שילוב של כמה מדרכי ההתבוננות וההתמודדות שהוזכרו כאן. אבל סיפור המעשה רומז לכיוון אחר:  המורה אמר לנו כי המפתח ליכולתו לא להיעלב הייתה בחירתו שלא לקבל מתנה. איזה מתנה? איך אפשר לראות בהתגרות ודברים מעליבים הצעה למתנה?

מי שגדל בתרבות כמו שלנו, ששמה את האדם במרכז, ומציעה לו כפתרון למצוקתו להכיר בערכו המיוחד ולדאוג באסרטיביות למימוש צרכיו, מתקשה להבין את האירוע שלפנינו. המורה, שבא מעולם אחר, קרא כאן סיפור שאנו לא יודעים לקרוא יותר:

האיש המטיח בי דברים קשים, שאינם שייכים לי, מציע לי מינוי שאולי אני זקוק לו: להיות דמות חשובה בסיפור. ואני, בלי משים, עשוי להתפתות לתפקיד הגיבור. ולכן עיקר האתגר העומד בפני אינו למנוע את פגיעתו של העלבון בי, אלא לזוז מן המרכז. להיות פחות חשוב. לאפשר לאירוע להיות של הצעיר בלבד ולהישאר בו ללא תפקיד. לצאת מן הסיפור.

הלוחם הצעיר הבא להתגרות במורה הזקן, הוא משל למתבגר המעריץ את אביו, רואה בו קנה מידה לכל הדברים, ורוצה לבדוק את עצמו האם כבר הגיע למדרגתו. מנסה להרשים אותו, לזכות באישורו, ואם אישור כזה אינו אפשרי, לגבור עליו ולתפוס בעולם את מקומו.

וצריך האב לגייס את כוחותיו כדי לדחות את המתנה שהניח לפתחו הבן. לקבל על עצמו מעתה תפקיד צנוע יותר בחיי בנו, ולומר לו:

לא תהיה גדול אם תנצח אותי, לא תאבד אם תפסיד. לא אתי אתה צריך היום להתמודד.

ישנו רק אחד שמולו אתה צריך לעמוד, לבד. מעתה, רק מולו אתה נמדד.

 יש לנו בספרינו הישנים סיפור דומה על אב הנושא ברכה בטקס שבו בנו הגיע לגיל שבו כל חובותיו מוטלים עליו: ברוך שפטרני מעונשו של זה. כלומר, תודה לך אלוהי שמעתה חטאיו של בני הם עניין שבינך לבינו, ואני פטור מן ההתקוטטות הזו.

איך אמונה מרפאה : הפסיכולוגיה של מקורות היהדות

איך אמונה מרפאה: הפסיכולוגיה של מקורות היהדות
ד"ר יאיר כספי


אבדן האמונה כמשבר פסיכולוגי
הרצון להאמין הוא מן הצרכים האנושיים העמוקים ביותר. בויתור עליו אובדת גם תקווה לאמת גדולה, לדרך ברורה, לסיכוי להישמע, ונזרעים גרעינים של ייאוש קיומי שהופכים בהמשך לסתם דיכאון ממקור לא נודע.
הויתור על האמונה השאיר את האדם המודרני, בסופו של דבר, ללא ייעוד, מלבד השאיפה להיות "נורמלי", כמו כולם ולא לסבול. האיסור על הסבל אינו מאפשר לו לעתים לעמוד בקשיים שאי אפשר בלעדיהם לממש תפקיד חשוב.
פיטוריה של הסמכות העומדת מעל לאדם ערערו את הסמכות ההורית, המתחילה מסמכות שהורים מקבלים על עצמם וממנה מאצילים תפקידים לילדים. ילדים שלמדו כי אין למבוגרים סמכות שחובה עליהם להישמע לה, לא נשמעו להם.
הביטול ההדרגתי של כל האיסורים שהיו מוטלים על התנהגות אנושית הוליד אנשים ללא גבולות, ופחד גדול, מפני עצמם. מפני מה שהם עוד מסוגלים לעולל. ומפני האחר החשוד, שכמותם, אין לו אלוהים.
כשנחסמה אפשרות האמונה הלכו אנשים לחפש אלוהים באדם. התרבות שפיטרה את אלוהים ושמה את האדם במרכז עולמה אינה מצליחה לרפא אותו ממחלת התקופה: הפרעת אישיות נרקיסיסיטית, תחושת חשיבותו המוגזמת, תביעות השלמות שלו מעצמו, דרישתו לשליטה מלאה בעולמו. התביעה של האדם מעצמו וזולתו להיות "אלוהיים" אחראית להרס של הרבה יחסים אנושיים.
תכניתו של האדם לשלוט בכל מחיר בעולמו ובתודעתו עשתה אותו משועבד לאמצעים המאפשרים לכאורה שליטה כזו –  טכנולוגיה, שלמות אישית, נעורים נצחיים, חומרים פסיכואקטיביים ועוד . כדי להשתחרר משעבודו הוא צריך למצוא מחדש סמכות אחרת יותר גבוהה מאלו שהמליך על עצמו. כדי להשתחרר מפרעה, סמלם של כל עריצי העולם, היה צריך תחילה למצוא אלוהים, ולהיווכח, באמצעות אותות ומופתים, שפרעה קטן על אלוהים. ואחר כך עוד ללכת דרך ארוכה במדבר ולקבל תפקידים חשובים.

הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הנחות יסוד
למקורות ישראל ישנה פסיכולוגיה משל עצמן. היא מתחילה מגילוי של רצון העומד ביסוד המוטיבציה האנושית: לדעת אלוהים ולגלות מה הוא רוצה מן האדם.
האלוהים שלנו נמצא בזיכרון ישן. בשיחה שהחלה מזמן. פגישות שנתקיימו. קולות שנשמעו. מעשים שנעשו מולו, גם אם לא קראו לו בשמו.
לשיחה הפנימית שאדם מנהל עם עצמו ישנו שותף לא נודע שאפשר ללמוד להכיר ולקבל ממנו הדרכה. הוא "האובייקט" של העצמי, זה שמולו הוא בונה את עצמו. אימא ואבא היו מתווכים, יותר או פחות טובים, "אובייקטים של מעבר" בלשון השפה הפסיכולוגית האחרונה.
דפוס היחסים שנקבע עם שר ההוויה בשלבים הראשונים של ההתפתחות, הוא מה שמועבר לבן הזוג, לילדים, למטפל, לשאר העולם. וגם ההפך: ביחסינו עם בני אדם משמעותיים אנו לומדים על כוונותיו של אלוהים.
תכנה העיקרי של השיחה עם הוויה הוא תפקיד שאדם מקבל ביחד עם אפשרויות לממשו. מילוי התפקיד מזמין קבלת מחויבות מעשית בעולם. אשרי האיש שגילה את מקומו ומילא את תפקידו. כי זה, אומר קהלת, כל האדם.
קבלת התפקיד כרוכה בקשיים. נדרשת עבודה רבה. נגלה בה מעמדו המוגבל של האדם. לכן לצד רצונו של האדם לגלות את ייעודו, יש גם רצון למרוד בו. למצוא אלוהים אחרים שיתן לנו תפקידים יותר קלים.
המרד מצליח לפעמים להביא הקלה זמנית, אבל סופו כשלון. זהו אחד מיסודות סבלנו בעולם: החטאת התפקיד, בשוגג או במזיד.
יסוד שני של סבל אנושי הוא מקרה שאינו תלוי באדם: פציעה. משבר. מקום של אלוהים חסר. בלי חסד. בלי רחמים. בלי הדרכה. לחוויה הפוסט טראומטית קוראים אצלנו ניסיון שלא נפתר. קושי שהוטל עלינו לעמוד בו מסיבה שאפשר ולא תיוודע,  ועוד לא גדלנו אליו, כאתגר.

מקורות ישראל בפסיכותרפיה: תכנית טיפול
היסודות ל"פסיכולוגיה של מקורות היהדות" נבנו במהלך כארבע עשר שנים של מחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה: טיפול אישי מובנה קצר מועד העוסק בחמישה שלבים של גילוי תכנים לא מודעים, לימוד מיומנויות פסיכולוגית ועשיית שינויים התנהגותיים:

גילויים מכוננים ומעצבים
האמונה הלא מודעת: דעת אלוהים כזיכרון לא מודע של אמת שנתגלתה, חובה שלא נודע מקורה, נדיבות מופלאה, ידיעת גבול שאסור לעבור, בטחון במקום נורא.
הכרת היכולת: גילוי אפשרויות שידענו לראות, רצונות אמת שהעזנו להקשיב להן, מעשים נכונים שידענו לזהות, ניסיונות קשים שהתגייסנו אליהם, ואלוהים שמולו התנהלנו בכל זאת.
התגלות מן העבר: מפגשים מכוננים עם אנשים שהיה להם אלוהים. היו נאמנים לאמת גם כשדרשה מעשים לא משתלמים. התחלקו במה שקיבלו כאילו הם יודעים מקור שאינו נגמר. התעקשו עמנו על חובתנו גם כשסכנה את אהבתנו להם. סלחו חיכו לנו כאילו הנצח עומד לרשותם.

געגועים רצונות וניסים
ג�
�גועים לאלוהים: גילוי הרצון להאמין. ספקות, קשיים, ואיסורים פנימיים ותרבותיים.
עילויו של רצון לתפילה הנושאת ומרוממת את היחיד ושומרת על תקווה רחוקה.
בקשת הנס כביטוי של צורך חיוני וכוח מניע לשינוי פנימי הנדמה כבלתי אפשרי.

קבלת תפקידים
גילוי מעשה נכון: מציאת אחריותו של היחיד בענייניו השונים. גילוי חובה הצומחת מקבלת אפשרויותיו, פטור מאחריות שאינה שלו,  הקשבה לרצונו, ידיעת אמת, והכרה בגבול שאותו אסור לעבור.
ארגון מחודש של תחומי התנהגות על ידי גילוי וקבלת מערכת של מחויבויות, כיסוד לתורת חיים.
התפקיד העיקרי:  מיון חובותיו העיקריות של אדם וגיבוש סדר עדיפות. גילוי עיקרי משימותיו שהתרכזות בהן מונעת מן העיסוק בטפל להשתלט על עולמו.

פרידה מאלוהי שווא
טעויות חוזרות ומקורן בשעבוד כפייתי להשקפות כזב לא מודעות. זיהוי הקונפליקט הפנימי, תחושות חובה סותרות, עשיית דברים והיפוכם או שיתוק הבאים מהתנהלות מול שני מקורות סמכות. למה קיבל אצלנו בלי משים מקום של אלוהים?
פרידה מעבודת אלילים: ויתור על הבטחות השווא של עבודת אלילים: גדולה, שלמות, שליטה מלאה בחיים ועוד. פרישה ממעשים הנעשים בשרותה. פרידה משותפים לעבודתה.

עמידה בניסיון
הניסיון הלא פתור: מקומות וזמנים שבהם אנו חשים אבודים, מוצפים, מתפרקים או נמנעים כביטוי של משבר שלא נפתר. זיהוי האתגר שאליו אין מתגייסים.
ניסיון עבר שלא נפתר:  זיכרונות טראומטיים חוזרים ואין בהם אלוהים, אין חסד, אין אמת, תפילה לא נשמעת, אין רחמים. מקום בו שיקרו וחטאו לנו ואנו נשלחנו לשאת בכל העונשים. מקום אובדנה של האמונה.
עמידה בניסיון: קבלת הפגיעה כאתגר. גילוי יכולת לעשות את הבלתי אפשרי, לכאורה. חידוש היכולת לרצות, לבקש, לקבל ולעשות מן המקום השבור. קבלת ייעוד הנגלה במשבר. גילוי האפשרות לסלוח לאלוהים ולכל האדם ולהמשיך הלאה משם.
הטיפול בכלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים מזמין עשיית שינוים מרחיקי לכת. הוא חופף בחלקו לתכנים בשיטות פסיכותרפיה ידועות אך מוסיף עליהם משמעות חדשה ליסודות ישנים: ברכות, תפילות, מצוות, מאבק בעבודת אלילים ועמידה בניסיונות קשים.