פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ירידה לצורך עלייה:
יום עיון לבוגרי "פסיכולוגיה ביהדות"
בשיטת עבודה חדשה

"ירידה לצורך עלייה" הוא מסלול עבודה חדש שנוסף השנה ל"פסיכולוגיה ביהדות" ומשמש לפיענוח המצב הפוסט טראומטי ותיקונו. המסלול משלב יסודות של פסיכולוגיה קוגניטיבית, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכולוגיה חיובית, וכלים מהמקרא, התלמודים והקבלה החסידית.
סיפורי עבודה במסלול זה עולים בשבועות האחרונים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" בקטגוריה "ירידה לצורך עלייה".

בוגרי "פסיכולוגיה ביהדות" ממחזורים שונים, המעוניינים להכיר את דרך העבודה החדשה מוזמנים ליום עיון בהנחיית ד"ר יאיר כספי, שיערך ביום ג', 16 בפברואר 2016, בין השעות 8:45 – 13:15. ברחוב אחד העם 56 בתל אביב.

תכנית המפגש:
8:45 – הרשמה והכרות.
9:00 – 10:00 "המצב הבלתי אפשרי": רגשות או מחשבות שאי אפשר לשאת. רגעי אבדן עצמי.
10:00-11:00 ירידה למעמקים: המקום שאנו בורחים מפניו. פחד ה"דבר הנורא" שיקרה בסוף.
11:00-12:00 עבודה בחברותות.
12:00 – 13:15 עלייה ותיקון: האפשרות שהמצב ישתפר או ייפתר. הניסיון כסיפור של מישהו אחר או כזיכרון עבר. יעוד מפתיע שבו מתוקן המצב ה"הבלתי אפשרי".

עלות יום העיון: 140 ₪ שישולמו בהמחאה או מזומן בבוקר המפגש.
הרשמה: (עד יום 10 בפברואר 2016) בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928.

מודעות פרסומת

הטרגדיה של האדם הריבוני

פוסט טראומה כייעוד שלא נתקבל
יאיר כספי

יוסף נושא עמו טראומה קשה מילדותו. אחיו ניסו לחסל אותו. אביו לא שמר עליו. האח ש"חמל" עליו מכר אותו לעבדות. משפחתו שכחה אותו.
איך חיים עם זיכרונות כבדים מנשוא? יוסף שבני ישראל בגדו בו ממשיך הלאה בחייו ומוצא במצרים את ביתו. הוא מקבל יחס טוב יותר מזה שזכה לו במשפחתו אצל מעסיק העבדים שקנה אותו, ובבית הסוהר שאליו הוא מושלך.
יוסף משקיע את עצמו בהסתגלות ומציאת תפקיד שיעשה שימוש בידע שהוא מביא עמו בתרבותו החדשה. יש לו כבוד לבני אדם באשר הם בני אדם וכישרון מיוחד להקשיב לכמיהות הלא מודעות שלהם. יוסף העברי עוד לא מכיר את הקלקול היהודי, שיתפתח מאוחר יותר, לייחס ליהודים צלם אלוהים שאינו בנמצא אצל שאר בני אדם. כישרונותיו ונאמנותו מביאים אותו למשרה הגבוהה ביותר בארץ שזר יכול להיבחר אליה – משנה למלך מצרים.
יוסף אינו תוהה על גורלו. לא מתלונן על סבל ילדותו. לא תובע הסברים מאלוהיו. הוא עסוק בשיקום חייו. אמונתו מגייסת אותו לעמוד בקשיים גדולים שהוא רואה בהם אתגרים שהוטלו עליו מסיבות שאינן מובנות לו.
כאשר מגיעים במקרה נציגים ממשפחתו לארצו החדשה הוא מתנכר להם בתחילה. אפשר שאינו מרגיש שייך יותר למשפחה שפצעה אותו. אפשר שהוא רוצה לקשור את גורלו לצמיתות בעם שפתח את שעריו בפניו.
יוסף לומד להרשות לעצמו להרגיש את כל מה שעולה בו במפגשים עם אחיו שנעשו תלויים בו. יחסו אליהם נע בין התנכרות, להתעמרות, נקמנות, ובכי קורע לב. המפגשים מגיעים לשיאם בעימות קשה. יוסף אינו זקוק לטיפול שיעזור לו לגלות את רגשותיו ולבטא אותם.
בסיום תהליך החיבור המחודש למשפחתו שבגדה בו, המקרא מציע שלב נוסף בעיבוד הטראומה שיוסף נושא עמו: עליית מדרגה מזעזעת וקשה לבוגרי מציאות שנדמה שאי אפשר לחיות אתה.
יוסף מוותר על הזעם. מוותר על סימון האשמים והענשתם. מוותר על תביעת פיצויים הכובלת רבים מבוגרי הטראומות מן הילדות אל אלו שפגעו בהם. מוותר על השימוש בילדות הקשה כפטור ממטלות החיים של הבוגר. מוותר על הרחמים העצמיים. מוותר על האהדה שאפשר לזכות בה לפעמים מאנשים שסיפור עצוב נוגע ללבם.
שיטתו של יוסף מציעה שלב בטיפול שרבות מן השיטות בנות ימינו לטיפול בפוסט טראומה לא יודעות לעלות אליו. כשעוסקים הרבה באשמת הפוגעים, ממשיכים להיות מנוהלים מולם. כשהטראומה הייתה אקראית, פצעיה הם סתם חלק מתמונת עולם קשה שצריך איכשהו לשרוד אותה, אולי בעזרת תרופות. כשאני קורא לעצמי פוסט טראומטי אני מתייג את עצמי על פי פצעי, ולא על פי כוחותי ותפקידי.
יוסף לא מנוהל מול משפחתו. לא מול התרבות המצרית. וגם לא מול פרעה.
יוסף מקבל את סבלו מאלוהיו. כמשא שהוטל עליו לשאת על ידי מי שאינו נותן הסברים. כשליחות שאדם מפענח לאורך חייו. כיעוד הנחשף לפעמים רק לאחר כישלונות רבים, כשכל מטרות הכזב נפלו ואינן מסתירות יותר תפקיד אמיתי אחד.
יש לו ליוסף שותף לשיחה שנתגלה לו לראשונה באהבתו של אביו. ונמצא לו אחר כך אצל המצרים שהוא יודע לשמוע את כמיהתם לאלוהים. ועכשיו הוא מגלה ששותפו היה עמו גם בבור שהוטל אליו, שקוע בו וממתין למותו. ישנו תפקיד הנגלה לאלו המוכנים לקבל את הטראומה שלהם כחלק מתכנית שלא יבינו לעולם:
"לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים. וישימני לאב לפרעה ולאדון על כל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ח).
מן המקום הזה אפשר לפעמים לסלוח לפוצעים. לא מפני שצריך לסלוח. לא כי יעזור לשכוח אם אסלח. אלא כי הפוצעים נראים פתאום קטנים ולא כל כך חשובים. ממלאי תפקיד בתכנית שאינם רואים: "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי. הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מה,ה).
פוסט טראומה הוא מצב שבו אדם נושא עמו טראומה שאינו מצליח לפתור והיא מנהלת אותו. יוסף לימדנו לראות בטראומה מצב שבו משנים את תפקידו של אדם ללא הכנה מוקדמת. האדם הפוסט טראומטי הוא אדם שאינו מוכן לקבל על עצמו את ייעודו החדש ולכן נגזר עליו להיות מנוהל מול פציעתו.

"הארץ", 18.12.2015

האם דתיים מיטיבים להתמודד עם אסונות? ("הארץ" יום ששי, 19,6,14)

אמונה ורגעי משבר
יאיר כספי

אימת האבדן שנתעוררה בעקבות חטיפת שלושת תלמידי הישיבה התיכונית, מעוררת בלב אנשים הרהור שקשה לפעמים לחילוניים להודות בקיומו: האם אפשר שדתיים מתמודדים טוב יותר עם אסונות בחייהם?
חשוב לעשות הבחנה בין דתיות ואמונה. אמונה מתקיימת לפעמים ללא דתיות. ודתיות אינה ערובה לאמונה. גם בעלי אמונה דתיים מאבדים לעתים בעת משבר את אמונתם. ימשיכו ללכת לבית כנסת, ואין אלוהים בלבם.
ישנם בעלי אמונה רבים המסתייגים מן הדתיים, אבל יש להם אלוהים. לפעמים לא בשמו המוכר. יקראו לו "הכוח העליון", או "עקרון המציאות", או "חוק היקום", כולם שמות טובים לזה ששום שם לא מתאר באמת.
עם זאת צריך לומר שיש יתרון מסוים לקהילה שבה מחנכים אנשים כדרך שגרה לעמוד לפני סמכות גדולה מהם. לקבל ממנה רמזים על תפקידם ולשאת מולו את מגבלות האדם. בימים הטובים של הציונות הייתה לנו חוויה כזאת שמנסחי מגילת העצמאות קראו לה, בדרך הרמז, "צור ישראל".
כשאין בעולמו של אדם אלוהים, אפשר שיעשה מעצמו את ריבון עולמו. יש לכך יתרונות בתקופה שבה צריך להתגייס לשינויים גדולים אשר מסורת מאובנת אינה מרשה לעשותם. יש לכך חסרונות כשצריך להתמודד עם אסונות, שאין בהם שליטה לאדם. אין עם מי לחלוק את האחריות המוטלת כולה על כתפיו הצרות.
האדם שהוא האחראי הבלעדי לעולמו נוטה ברגעי משבר לחפש את אשמתו: "הייתי צריך לאסור על הילד לנסוע בטרמפים גם כשהוא מצטרף לשני חברים". בנוסף לחוסר האונים המזעזע יצטרך האיש הזה לשאת עמו אשמה על אבדן ילדו, שהיא לפעמים גרועה והרסנית יותר מן הצער והכאב.
במקומות שבהם מפטרים אלוהים, ולא מעמידים במקומו אידאל ראוי אחר שמתוכו נובע התפקיד האנושי, נוטים אנשים, לאחר שנכשלו בניסיון להיות אלוהים בעצמם, להעניק את התפקיד הזה לילד שאותו הם עושים מרכז עולמם. הנטייה הזו הרסנית בכל מקרה. מגדלת ילדים המרוכזים בעצמם ומתקשים לחלוק את עולמם. כשהם עוזבים את הבית, גם בנסיבות טובות של התבגרות, יותירו חלל שההורים לא ידעו למלא (ולכן אפשר שינסו להחזיק אותם בכל מיני תירוצים). אבדנו של נסיך הבית שהיה "נפלא, מדהים וגדול מהחיים", תותיר את הוריו ללא מטרה לקיומם. יזניחו את עצמם. יזניחו את ילדיהם האחרים. אפשר שיאבדו את הטעם בחיים ללא אלוהי ביתם.
אם נותר בלב ההורים גרעין של סמכות גדולה מהם ומילדיהם, וארע חס וחלילה, המקרה הקשה, האבדן לא יהיה סוף העולם. אבדן, במקום שיש בו אמונה עמוקה, אפשר שיערער אותה לזמן מה. התעקשות על תיקון הקשר עם מי שנתן ועכשיו לקח תעשה את האבדן מאירוע אקראי, האומר שאין טעם לכלום, או "מזל רע" המוכיח שהעולם נורא, לאתגר שהוטל עלינו לעמוד בו, גם אם אינו צודק ולא הוסברו לנו סיבותיו.
צערם של בעלי אמונה קשה ואינו שונה מצערם של המתקשים להאמין. אבל הם יודעים שהוטל עליהם לשאת את הצער הזה. לקבל את האבדן. להודות על הזמן שבו זכו להיות עם יקירם. לנצור בלבם את זיכרונות אהבתו.
אמונה אינה מונעת אסונות, כפי שעובדי האלילים הדתיים אומרים, ואינה מעלימה את צערם. אך קבלת סמכות גדולה מאתנו בזמן משבר נותנת לו משמעות אחרת ומשנה את ייעודו של אדם: הוטל עליו לשאת אבדן קשה, וצער, וכאב, והוטל עליו להשתקם, לחזור לחיים.

למאמר באתר "הארץ":

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2354014

 

מצא לך נאצי ("הארץ" 28.4.14)

מצא לך נאצי
יאיר כספי

השואה, שדימינו כי התגברנו עליה, חוזרת אלינו כשאלה שהרבה ישראלים שואלים את עצמם: אם הנאצים יחזרו, האם אדע לזהות בעוד מועד את הסימנים? האם אשכיל לברוח בזמן, או שאדע להילחם? כמו בוגרים של טראומות אחרות אנו מנוהלים סביב אפשרות חזרתו של המצב הנורא ביותר שבו היינו פעם חסרי אונים ונשבעים שהפעם לא יתפסו אותנו בלתי מוכנים.
כדי להתכונן צריך לזהות מוקדם ככל האפשר את הסימנים. כאן נחלקים הישראלים על פי הקבוצות החברתיות פוליטיות ודתיות שאליהם הם שייכים.
הימין הישראלי מזהה את הנאצים אצל השכנים. בביטויים שבהם הם מכנים את ישראל מול קהל מתלהם. באיורים בספרי הלימוד שלהם. האם עראפת היה היטלר החדש? אולי היה זה אחמדיניג'ד המאיים, או דווקא רוחני מתוק השפתיים? או אבו מאזן שעשה הסכם עם החמאס? והעיקר, כדי למנוע את חזרת השואה, האם מוטל עלינו להפציץ את הכור באיראן?
המציאות, כלומר כוחה הצבאי של ישראל, מגבלותיהם של אויביה, והברית שיש לנו עם המעצמה החזקה בעולם, לא מרגיעים את החרדות.
למתנחלים נאצים הם שוטרים וחיילים הבאים לפנותם. אצל החרדים, השקועים בצרכיהם הכיתתיים, מי שמאיים על האוטונומיה שקיבלו הישיבות מזכיר את הרכבות שלקחו את היהודים למחנות.
השמאל, אשר ביקר במשך שנים רבות את "תסביך השואה" של הימין, הצטרף בשנים האחרונות לחיפוש הנאצים. משפט על זכויות הפרט שאמר חבר כנסת מן הימין. חיפוש שעשו בגופה של מורה ערביה בשדה התעופה. אזכור של "אלוהים" בעיתון – נהיו סימנים לאפשרות המחרידה שאנו נמצאים בגרמניה בסוף שנות העשרים.
בקיצור: אמור לי מי הנאצי שלך, ואומר לך איזה עיתון קראת היום.
המציאות לא משנה גם למחפשי הסימנים הנוראיים מן השמאל. ארבעה תהליכים היו שותפים לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה: הסכם הכניעה הגרמנית של סוף מלחמת העולם הראשונה שהלאומנים התקשו לחיות אתו. משבר כלכלי קשה ומיליוני מובטלים. העדרה של מסורת דמוקרטית. ופיתוחה של תורת גזע שבה השייכות לעם, היא היסוד המכונן את הזהות, והיא קודמת לשייכותו של הפרט לעצמו, וקודמת לשייכותו לתרבות האנושית כולה, למורשת האדם.
ישראל חווה שגשוג כלכלי ללא תקדים ומחסור במאות אלפי עובדים. יש לה מסורת דמוקרטית ארוכה, החל מן הקונגרסים הציוניים הראשונים. יש לה מסורת יהודית ארוכה עוד יותר שבה מצווה למצוא פגמים במנהיגים, כדי שלא נעשה מהם אלים. החל בציון חטאו של משה שבגללו לא נכנס לארץ ישראל, ועד לחשבון הגלידה של ביבי. ובעיקר, אנו שקועים בעצמנו ולא מאמינים לאף אחד.
אבל העובדות לא משנות למחפשי הנאצים. כי העובדות הם הדבר שהם רוצים לברוח ממנו.
זו קסמה של השיטה המאפשרת להעלים מצב מורכב ומסובך באמצעות דימוי אחד זוועתי. היטלר מצא סיבה אחת לכל קשייה של גרמניה, ומכאן צמח לו פתרון פשוט ששווק בהצלחה לעשרות מיליוני גרמנים. קשה להתחרות בפיתוי של מי שיש לו יהודי (כלומר "נאצי") שהוא מקור הסבל האנושי. קשה להתחרות בהבטחה לפתרון סופי.
"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע" ניסה הנביא להתמודד עם עובדי המולך "אני יהוה עושה כל אלה" (ישעיהו מה ז). מה שאתם מכנים "רע" ועושים אותו רשות נפרדת שאפשר אולי לרצות או לסלק מן העולם, הוא מיסודות ההוויה, קושי שהוטל עליך לשאת, אתגר להתמודד עמו. במקום לחלק את העולם לטוב ורע, שבה אתה מרכז העולם וכל מה שקשה לך נחשב "רע", למד לגלות מתנות שנחמד לקבל, ומטלות שחייבים לעשות. שניהם באים מאותו מקום. חפש את "האחד" שבהתנהלות מולו נעשית ההשלמה הפנימית של האישיות. זהו לב אמונת הייחוד שזכתה עד היום להצלחה מוגבלת. קל יותר לפצל את המציאות ולהאמין ברוע שאפשר להכחיד.
תסביך השואה של השמאל הישראלי הוא תחרות מציאת המפלצות שהשתלטו על נפשנו. קולוניאליזם כבר היה לנו אצל הפוסט ציונים. גזענות נשמעת חלשה. פשיזם מישהו כבר אמר. סטאליניזם מתאים רק לעולי ברית המועצות. סוחרי עבדים כבר לא מספיק. נותרו רק הנאצים להשתמש בהם.
מצא לך נאצי גדול ומפחיד, ולא תצטרך להתגייס לשינוי חברתי, שהוכחת כי אינו אפשרי. מצא לך נאצי, שנדמה כי אפשר להכחיד, ויהיה לכל מה שלא בסדר בארץ הזאת פתרון סופי. מצא לך נאצי, והוא ימצא לך חברים, שיש להם נאצים דומים, ותוכלו, מה טוב ומה נעים, להזדעזע יחדיו מהמתנחלים והחרדים. מצא לך נאצי ותוכל לשנוא אותו חופשי, ועדיין להיחשב לפלורליסט לא שיפוטי.
כמו בקיץ בתחילת שנות הששים, כשראינו את המספרים על זרועותיהם החשופות של המבוגרים. אנו מקיפים עצמנו בנאצים מבחוץ ומבפנים. מגדלים הפרעת חרדה לאומית. אוספים סימנים לשואה שאולי עומדת בפתח. להשפלה וחוסר אונים נורא שאסור לתת להם לחזור על עצמם. משיגים בקדחתנות פספורטים זרים. האם לא הגיע הרגע המכריע, שואלים אנשים, שבו כדאי להקדים ולברוח לברלין?

למאמר באתר "הארץ"

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2306181

האם סבלי הוא עונשי או נסיוני?

האם סבלי הוא עונשי או נסיוני?  הרצאה של ד"ר יאיר כספי

התלמוד מציע מדריך לפיענוח והתמודדות עם סבל, שבו בודקים, לפי הסדר הבא, שלוש אפשרוית: א. הסבל הוא תוצר ישיר של מעשה או מחדל מסוים. ב. הסבל הוא המקום שבו מתגלה מחירה של השתמטות קבועה מאחריות בחייו של אדם.  ג. הסבל הוא משא שהוטל על האדם לשאת על ידי יוצרו.  ההבחנה בין השלוש הכרחית לבחירת מסלול התיקון. כל אחת מהן מזמינה התמודדות שונה. (הרצאה מצולמת של ד"ר יאיר כספי שנערכה בישיבה של הרב עדין שטיינזלץ בירושלים). 

http://www.hashefa.co.il/home/artdetails.aspx?mCatID=68512&artID=9659

קל יותר לפתוח את הוידאו באמצעות אינטרנט אקספלורר. בעמוד שיפתח יש ללחוץ על הקישורית download this video

האיש המפחד להאמין

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש המפחד להאמין

יאיר כספי

  הניסיון הלא פתור:

הניסיון הלא פתור שלי הוא אימה שאין ממנה הגנה. עומדים לעשות בי משהו מחריד ואין לי דרך למנוע את הדבר הנורא. יפגעו. ישפילו. ייקחו מה שירצו. ולא יהיו לי מילים להגיד. לא תהיה דרך למחות.  לא אוכל להתנגד. אם אצליח להשמיע קול איש לא יבין. לא ירצה להאמין. איש אינו רוצה להיות מעורב. איש לא יבוא להגן.

הניסיון החוזר הוא פחד גדול ולא מובן. מראש המכון. ממנהלת המשרד. מהשכן החדש. מהשכן הישן שהניח קופסת צבעים על הגדר. מאיש שחונה ליד ביתי ומדבר בטלפון. מהאיש ששלח לי מכתב רשום. מאיש ברחוב עם מבט זועם. מאלימות שתפרוץ פתאום.

ניסיון עבר שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי:

כשהזעם היה משתלט על אמי, היא הייתה מסוגלת לזרוק לפח את כול האוכל שהכינה לארוחת יום ששי, כי היה נדמה לה שאבי עשה משהו נגדה.

כשהזעם היה משתלט על אמי, היא הייתה מחפשת לו אשמים, שיעשו את הזעם הגיוני. מתחילה באבי, בשכנים, במנהל העבודה, באחותי. בסוף גם אני הייתי מוכנס לרשימה.

באחת הפעמים שהזעם השתלט על אמי היא גירשה מביתנו את אבי. פחדתי, היא אמרה, שבאחד מהתקפי הזעם שלו הוא יהרוג אותי.

כשהזעם היה משתלט על אמי, הייתה יוצאת מפיה להבה גדולה ששרפה את כול מה שנמצא בקרבתה. פחדתי שתשמיד גם אותי, אם אעז לחלוק על כתב האשמה. שמחתי שאינני מופיע ברשימה. או לפחות נמצא במקום שולי, ולכן אינני בסכנה.

והאמת, הייתי משותק מאימה. אמי הכריחה אותי להקשיב לנאומה. שהיה חוזר על עצמו כמה פעמים בשבוע. ובו פירטה את פשעיהם של כול האשמים במצבה. לא היו בזעמה נסיבות מקלות. אין הקשר. אין רחמים. אין זיכרון. אין מבט שרואה את האחר. זעם שהולך וגובר ומוכיח את עצמו. זעם קדוש שמוכן להקריב אותי. אם ניסיתי להציע הסבר חילופי אמא הייתה אומרת שאולי גם אני נמצא בצד השני. משתף פעולה עם אויביה. היא כפתה עלי להקשיב. ולא יכולתי לעשות מאומה.

אסור היה לי לכעוס, להתאכזב, להתפרץ, לבכות, לרעוד מפחד. לומר שאיני יכול לשאת את השנאה. אסור היה שהאישה תדע את מה שהיא עושה לבנה. אסור היה לי לדעת רצון שעלה בי באותה שעה להשתיק אותה.

ולא היה באותה שעה בעולם שליח אחד שלך שיבוא ויאמר ראיתי. אני יודע מה קורה. חכה. אבוא לעזור. נוציא אותך מפה.

אין לי אב. הלך. אין אחות. לא תחזור. אין דוד. לא בא לבקר. אין מורה. אין חבר. אין  מישהו שיבוא ויאמר הכעס מוגזם. הילד אינו אשם. אסור לעשות כך. לא נסכים.

אין שומר תמימים. אין שומר ישראל. אין אלוהים. לא ידעת. או לא רצית להתערב. או אינך יכול. לא הסברת. התהום עלה ואין עוצר.

פתרונות מדומים:

מול אמי למדתי לא להרגיש את מה שהיה אסור לבטא. לאטום את אוזני. לשתוק. לספוג, כאילו התרגלתי. להתחזות למקשיב. להכחיש את התוקפנות המופעלת כלפי. עד היום אני מגיב כך, ברגע הראשון, למכה הנוחתת עלי.

למדתי לשמור מרחק מאנשים שעלולים לזעום כמו אמי. לשים בינם לביני חומה, וגדר. סורגים על חלונותי. מערכות אזעקה שיצפצפו כשמישהו מנסה להתקרב אלי. וחדר מבוצר, פנימי, שבו אני נועל את עצמי, כשהאימה גדולה משלטת עלי.

למדתי לדחוק עמוק מאד את הרגש שעלה בי כשאמי הייתה כופה עלי להקשיב. אסור היה שיצא מזעמי אפילו פרור זעיר שיעשה אותי אויב. זעם עצור. זעם עצום. שעולה בי, שנייה לאחר שמישהו אומר או עושה דבר שנוגע בתחושת האימה הקדומה.

כשעולה בי זעם דומה לשלה, על מי שחזק ממני, או אני תלוי בו באותה שעה: המנהל, הרופא, הפקיד בעירייה, אני נמלא אימה. וחוזרת אלי חוויה קדומה של ילד שכול דיבור שלו בפני אמו יעמיד אותו בסכנה גדולה. ומוטל עליו לספוג. לבלוע את מה שקורה בשתיקה. להתנצל. להודות במה שלא עשה.

כשקטנים או חלשים מכעיסים אותי אני עושה את מה שהיא הייתה עושה: מנסה להצדיק את זעמי. מוכיח מישהו שעשה מעשה נורא. תובע מאנשים להקשיב לכתב האשמה. להכיר. להודות. להתנצל. לתבוע מחילה. כשעולה בי זעם דומה לשלה אני מצטרף אליה לבית מקדשה שבו עובדים אל רע. מרצים אותו. מרמים אותו. מזהים את שליחיו. מתכוננים ליומו.

כשעולה בי האימה הקדומה אני מפתח תכניות פעולה נגד כל מי שעשוי לפגוע בי. תכניות נקמה. ותכניות חיסול שאסור לאיש לדעת עליהן מאומה. מוסוות היטב בדאגה מדומה לצרכים של אנשים שעשויים להעמיד אותי בסכנה. זעם מוכחש. מושלך. מיוחס לאחר. ופחד גובר מן הזעם שיום אחד יפרוץ גדר.

למקרה שאמצעי ההגנה יכשלו והזעם יופעל, יתפרץ, יהרוס, ויהפוך אותי מבוקש על ידי כוחות החוק, שמרתי לי בית קטן. בקתה. על ראש הר רחוק מכל מקום ישוב. פסגה שאין אליה דרכי גישה. ואני מתכנס בו, לבדי, עם ציוד ומזון שהכנתי בעוד מועד.

פתרונות של ניסיון דומה:

את הניסיון שלי פתרו האנשים ההולכים בתמימות בעולם. נותנים את עצמם בידי איש שפגשו היום. רואים אותך משגיח עליהם דרכו. בוטחים בך שאם משהו יסתבך, תופיע ותחלץ אותם. הם תמיד עוררו בי פליאה ותשוקה ללמוד את סודם.

פגשתי אנשים שסיפרו לי על ניסיונות דומים לשלי שנפתרו בגיל צעיר: הילד שאביו אמר לאמו: אצלנו בבית לא נקלל גם אם אנחנו מאד כועסים. הילד שאמו אמרה לגננת: הילד שלי בסדר גמור גם אם כול הגן חושב אחרת, ולך יש תפקיד להגן עליו. הילד שאביו רץ, בלי לחשוב, להכות ילד גדול שהרים עליו יד.

אני קורא בתורה על אבות שהתגברו על פחדם כשזכרו את הברכה שהעמדת לרשותם. שזכרו את כול הימים שבהם היית לימינם. שלא פחדו גם בגיא צלמוות כי הרגישו אותך הולך עמם. שלמדו לסמוך על נאמנותך למי שנאמן לך. שבטחו בגבול שנתת להם לשמירתם. שלא יראו כשגילו שהם מייצגים אותך, מול אויבם. שידעו אותך, עצום, ונתגמד להם הפרעה שעמד מולם.

בתהילים קראתי בהתרגשות רבה את שירו של האיש שסיפרו לו שאתה יצרת הכול. גם אותו. ולכן מובטחת שמירתו. כשפחד, אב ואם ששלחת לו נשארו ערים בלילות לצידו ועל כן ידמה אותך, לא ינום ולא ישן לעולמים. שומר אישי צמוד, מפני חיות או אנשים, ברק או רעמים. שומר לנפש, הוא זוכר את שליחיך שנתנו בו אמון ונזהרו בכבודו. שומר לנער העוזב את אביו ואמו, המלווה אותו כשהוא חוזר לביתו. שומר עכשיו. שומר לכל חייו.

עמידה בניסיון:

קבלת ניסיון חיי מאתך מטילה עלי, ראשית, לשאת זיכרון אימה חוזרת. מציפה  ומשתקת. לשאת אותה בלי להתנגד. בלי לנסות בעצמי להיות מפחיד.

יובל שנים נאבקתי לנצח בקרב, שציווית עלי להפסיד.  להכיר שכך קבעה חוכמתך. תבוסה גדולה מדי בשנותי הראשונות, בלא הכוונה מתאימה, לא אפשרה לי ללמוד ממנה את כוונתך: לא לעשות מאומה. למצוא אל נורא בחוסר אונים וכניעה.

ניסיוני הוא ידיעה על אם שהייתה האויב האכזר והמסוכן ביותר של ילדה. כשחשבתי שזעמה של אמי עלי הוא טעות, נמלאתי אשמה, כי לא הצלחתי למנוע אותו. כשחשבתי שזעמה הפוצע של אמי הוא סתם מקרה, חיי איבדו משמעות. כשחשבתי שזעמה של אמי הוא רשעות שניצחה, לא רציתי לחיות. כשהייתי מוכן לשקול את האפשרות שהזעם נשלח אלי, ממך, הוא נעשה לי משימה, אחריות, שאין בה אשמה ייאוש או סתמיות. רק פציעה שבה צריך לעמוד.

אמונה אצלי היא מבחן קשה עד בלתי אפשרי. אני צריך להתגבר על כל נימי נפשו שזועקים לא לסמוך. אתה דורש ממני לוותר על מה שמרגיש לי "נכון". הזהירות. הבדיקות. המחסומים. ההתראות. מסלולי הבריחה. תכניות החיסול. בית המשפט. דמותך המפחידה.

ניסיונך דורש ממני להסתכן בדבר שלא חוויתי ואיני מכיר. והוא הפוך לכל מה שאני יודע ורגיל לעשות: להאמין לבוא שומר שאינו מופיע לי בזיכרון. להתנהג כאילו היה לי בך מגן מיומן. לסמוך על הבטחה שלא קיבלתי ממך. שהקושי אינו חמור. שאפשר והעניין מעצמו יפטר. שנתת לי כוח להתגבר. שלא תנטוש. שתלך עמי. שיש על מי לסמוך. שיהיה בסדר בסופו של דבר.

ניסיוני הוא אמון שאני צריך לתת בך. שאם אוותר על הזהירות, והבדיקות, ותכנית ההגנה, אתה תעשה במקומי את השמירה.

ניסיוני הוא אמון שאני צריך לתת באנשים. סיכון שאני צריך לקבל על עצמי, להתנהג כאילו ברגע המכריע, תתגלה בינם לביני. ללמוד דבר שלא ידעתי לעשות בעבר. לסמוך על זולתי המבקש אותך, כמותי.

ניסיוני לא הסתיים כשעזבתי את בית אמי. הוא חוזר אלי פעמיים שלוש בשבוע, כשאתה מטיל עלי לשאת סכנה, אמיתית או מדומה, או כעס שעשוי להיות מופנה כלפי. התכנית לימדה אותי לשאול איפה עלה בי היום פחד שווא. מהו פתרונו המדומה. באיזה תפילה אליך, אם תיענה, הפחד יתפוגג. איך אבטא במעשה את אמונתי בשומרי.

ניסיוני הוא מעשה יומי. להיות מוכן לשאת סכנות אמת שאתה מטיל עלי מעת לעת. להזכיר לעצמי שהפחד מהאיש העומד ברחוב על יד ביתי הוא חזרת האימה הקדומה, ולא גילוי של סכנה. לוותר על התכניות שאני עושה למקרה שהאיש ינסה לפרוץ לביתי. לזכור שתוכניותי הן פתרון מדומה לחרדה. לפנות אליך בבקשה להיות לי מגן עולמי. למנות אותך שומר לביתי כאשר אני יוצא למלאכתי.

תפילה

אני רוצה לא לפחד מהפחד. לא לעסוק בו כל כך הרבה. להפסיק להיזהר. להימנע. להתרחק. לתכנן מאבקים ונקמות. אני רוצה מאד לבטוח. לזכות במקום התמים שלא ידע סכנות נוראות. ללכת בעולם כאילו כל מי שנמצא רוצה לשמור עלי.

חנות הקסמים

אני רוצה זיכרון אחר. אם מכבדת. אב שומר. אחים שבאים לעזור. קהילה מעורבת. חברה צודקת. שלטון של חוק. צבא חזק.

תפילה

היה עוזר אילו שברי היה מגיע אלי ממך עם דף הסבר:

הרינו להודיע שנפלה החלטה מאת אל נורא עלילה

והיא לא בידך. ואין אשמה. ואי אפשר לעשות מאומה.

וכדאי, ורצוי, להתמסר. לכאב ולצער שחלקו עובר.

וחלקו נשאר. לפחד, שעל חלקו ניתן להתגבר,

וחלקו הוא אימה עם חוסר אונים גמור. והיא מצבנו. והיא בסדר גמור.

היה עוזר אילו היית מופיע למסור לנו את הדין.

והייתה הרגשה שאתה קצת מצטער. נושא עמנו אילמות ואימה. וחוסר אונים גמור. נושא עמנו את המרחק הבלתי נסבל, בין הכול יכול, והאדם המוגבל.

היה עוזר אילו לפחות היית אומר: ראיתי אותך ביום שבו עולמך נשבר.

ראיתי. וידעתי. מידי היה הדבר.

אני צריך שתבוא ותהיה עמי, בזיכרון המקפיא. בחוסר אונים סופי. ותאמר שאתה שם. רואה הכול. וגם אתה אינך יכול לעשות מאומה. כי כך נקבע. והשיתוק שלי רגיל ומקובל. מתאים למקרה. ואינו נחשב להסכמה. והוא מה שילד יכול לעשות במקרה כזה. והתכונה ההיא מכובדת וראויה. ומותר להיות שוב, לפעמים, במקום כזה. ולא תלך עד שאירגע. עד שאדע שאתה נמצא.

אני מבקש אל שאין לי מילים לתאר. חסר לי במאגר. לא יודע איך הוא מופיע.  לא מכיר את הרוגע שהוא משרה בנוכחותו.

אני צריך שתתחיל אתי מהתחלה. שלא תלך לשום מקום בחודשים הראשונים. שתחבק אותי כשאתקשה להירדם. שתספר סיפור שלא נגמר. שלא תיתן לשום חיה רעה להתקרב. שלא תאפשר להשמיע מילים להן ילד לא יכול להקשיב. אני זקוק לתיקון של אמון ראשוני. אני מבקש להכיר את האל, צילי, ההולך לימיני. אני מבקש אתה הנמצא עמדי.

אני צריך אל שאומר לא לדאוג. אין צורך להתכונן. לך לישון. אני שומר. כדי להאמין בך אני צריך שתוכיח שלי שאתה רוצה ויכול לשמור עלי.

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

יאיר כספי

 ישנה תחושה שאסור לך להרגישה. אסור לדעת שהיא קיימת בך. היא מסוכנת, מבלבלת, ומאיימת על זהותך. אם תיתן לה מקום אפשר שהיא תמחק את מי שידוע בתור "אתה", דמותך המוכרת לך.

אתה חושש שאם אנשים יגלו עליך את הצד האחר שלך, אפשר שלא ירצו יותר בחברתך. יבוטל כרטיס החבר שלך. תיזרק מהקבוצה.

לפעמים נדמה לך שהחלק המסתורי שבך יותר גדול ממך. ואם תרשה לו להיות שם באופן חוקי, הוא יכול לסחוף אותך להרס עצמי, או שיגעון, ואולי להרוג אותך.

לכן, במשך שנים, אתה משקיע הרבה מאמצים לשמור את הרגש האסור עמוק בתוכך. מוקטן, מוצפן, מכוסה בצבעי הסוואה, מוגן על ידי הסבר שמדמה אותו לדבר אחר. ולמרות כל זאת, הוא חוזר לביקור מדי זמן מה, ללא התראה, ומציף אותך.

החלק הקשה הזה בא לך בחינם. לא עשית דבר טוב או רע שבגללו הוא מגיע לך. הופיע יום אחד. ללא הכנה. ללא הסבר. בלי שום קשר למה שעשית לפניו או אחריו. בישיבה שנתקיימה בלשכתו של שר ההוויה הוחלט להטיל עליך לשאת עמך כאב. איימה. תהום. או רעב גדול. כמשקולת שאתה צריך לקחת אתך לכל מקום.

אנשי בריאות הנפש קוראים לרגש שאסור לך להכיר "פוסט טראומה". תחושות שנותרו בך ממשבר שלא נפתר ונשארו עמך כיסוד המאיים על האני שלך. או על יכולתך להשתייך למשפחה או לחברה. הם יאמרו לנו שפציעה קדומה שלא ידעת איך להתמודד עמה, נשארה בך כזיכרון מאיים, רגש שאינך יודע לשאת. בכל פעם שהוא עולה הוא מחזיר אותך ליום ולמקום שבו עמדת חסר אונים מול איום על קיומך. רגע שבו העולם שהכרת ובו בטחת, נגמר פתאום.

יום שבו כל מה שלימדו אותך לא היה תקף יותר. ומאז יש ספק אם אי פעם היה נכון. סיפור שניטלו ממנו כל מילותיו. ואין בו יותר סוף, או התחלה, או מהלך ברור.

מקום שאין בו אלוהים. אין רחמים. אין שומע לתפילתך. צדק לא קיים. אין הסבר. אין הגיון. אין הדרכה. אין סליחה. אין מנחם לכאבך. רק אתה המוטח ארצה בעוצמה.

איך נראה הניסיון הלא פתור שלך? מה אתה נושא עמך שנים רבות ועדיין מסרב לקבל? לאיזה רגש או זיכרון שעולה בך אתה מתקשה לתת מקום?

מתי ואיך הופיעה התחושה הזו בפרקים שונים בחייך ושינתה את מעשיך? מתי והיכן צף ועלה הרגש הזה בשבוע האחרון? מה אתה עושה כשאתה מגלה שאינך יכול להיפטר מן הזיכרון המאיים?

  פתרון מדומה

כדי לשרוד מול איומך הקיומי,  המופיע בדמות זיכרון או רגש המאיים על עולמך, פיתחת מערכת כלים שנתנו לך שליטה חלקית בסכנה העולה.

ניסית שכחה. השתדלת לצמצם את הופעתו של הרגש המאיים לזמן קצר ככל האפשר. תייגת אותו כהפרעה שולית שתעלם מהר. רכשת הסברים שקראו למה שאסור לי לדעת בשמות אחרים.

 מצאת כלים ושיטות שתכליתם למנוע ממך להרגיש את מה שאינך יכול לקבל.

מי שלא יכול לשאת את פחדו, בונה חומות מסביבו. זאת שאינה יכולה לשאת אשמה בונה על המשפט שיזכה אותה. האישה המתקשה לשאת את חששה מניצול, דואגת לא להתקרב למי שסימנה לעצמה כעשוי להשתמש בה. זה שאסור לו להכיר בזעמו, מבלה את יומו במדיטציה כדי להתעלות מעל רגשותיו. וזה שאינו יכול לשאת דחייה, מנסה לזכות בחיבת הכול.

וכולם קונים לעצמם הסברים, שעליהם הם חוזרים הרבה פעמים כדי לשכנע את עצמם בהכרחיות הדרך היחידה שבה הם יודעים לפעול:  בעלת האשמה אוספת סיפורים על אנשים שלא הכינו הגנה משפטית מתאימה ויושבים בכלא בטעות. החוששת מניצול בטוחה שהצילה את עצמה ממי שכמעט הפך אותה לשפחה. זאת שאסורה עליה תוקפנותה אוספת מחקרים שמוכיחים שאהבה זה הכול. הנחמד הולך לקורסים שבהם הוא לומד לקבל אנשים כמו שהם, כאילו שאת זאת אינו יודע לעשות.

לכל אחד מהם תכנית עם חזון מדומה על הדרך שבה יפתור באופן סופי את בעייתו, בעתיד:  בעלת האשמה חולמת על מסמך שתמצא ויזכה אותה. בעלת הדחייה מאמינה שאם תרזה תזכה באהבה. זה שלא ראו אותו חולם על ספר עם שמו המוצג בכל חלון ראווה. זה שבורח מתחושת חוסר ערך שלו מאמין שהמצאה שלו תעשה אותו חשוב מאד. מי שלא יכול לשאת את קומתו הנמוכה מתכנן להגיע גבוהה מאד.

ואת כל זאת הם עושים  לא רק כדי להגן על עצמם, אלא גם ובעיקר כדי לשמור על בוראם. אלוהים מתנדנד, שצריך לתמוך בו. להוכיח שיש צדק בעולם. שיש פיצויים למי שסבל לשווא. שיש דרך לפתור כל כאב גדול. אלוהים שאולי יאבד להם אם יצטרכו לעמוד במקום שבו אדם יודע את מעמדו הלא חשוב בפני בורא היקום.

כך הם הולכים ובונים מערכת כזבים, מעמידים להם אלי שווא, כדי לא לגעת במקום שבו, כך נדמה, גילו שאולי אין אלוהים, ואין משמעות לכלום.

 ניסיון עבר שלא נפתר

מאחורי הרגש האסור עומד זיכרון כואב. אתגר שלא יכולת לעמוד בו, בזמנו. קושי שהיה גדול עליך בגיל ההוא. ואלוהים, או אנשים כפו עליך לפגוש. לא יכולת לבלוע ולעכל. ואינך יכול להקיא. הוא שם, באותו מצב מאיים ראשוני. לא מעובד. לא נעשה לתפקיד.

היכן ומתי קרה הדבר שעורר בך אז, ועד היום, רגש שאינך יכול להכיל?

מה קרה שם, והוא מקביל אחד לאחד, לחשש שאיתו אתה מתמודד היום?

אם היה זה אירוע חוזר, נסה לתעד מספר רב ככל האפשר של דוגמאות שבהם אתה נדרש להכיל את מה שעד היום לא עוכל.

איך עיוותו אירועי אותו עבר את תפיסתך העצמית? איך שילחו אותך למשימת כזב שבה אתה מתעסק ללא הפסק וללא תועלת אמיתית?

טיבעם של אירועים מכוננים קשים שהיה בהם איום על הקיום.

ילד שאמו לא ראתה אותו נזכר, כשלא רואים אותו היום, בפחדו של התינוק שינטשו אותו, וימות. לכן הוא חייב להכריח את סובבים להתייחס אליו ללא הפסק.

ילדה שהתעלמו מצרכיה, נתקפת אימה בכל פעם שהיא קצת רעבה, ואוכלת הרבה כדי לא לשאת את הפחד שאוכל לא יהיה.

ילד שנדחה חברתית בבית הספר, לא מרשה לעצמו להתנגד ללחץ חברתי, כי בזיכרונו ההשתייכות לקבוצת בני גיל עשר הוא הדבר שיקבע את ערכך ויכולתך לשרוד כחבר בקבוצה.

ילדה שנוצלה על ידי אביה נחשפה לאמת מזעזעת שמי שעמד עליה אותה בבגרותו אפשר שיוכל לחיות עמה בשלום: הורים יכולים להיות גם אנשים אנוכיים העוסקים לפעמים בצרכים שלהם בלבד. אצלה נותר ספק אם יש בכלל אהבה שאינה תלויה בדבר.

איזה זיכרון שלך נושא בתוכו פציעה שעוד לא עמדת בה? איזה זיכרון שלך מאיים על יכולתך לסמוך על אנשים, לתת סדר ומשמעות בדברים. באיזה זיכרון שלך אין תקווה ואין אלוהים?

 דמות מופת

המקום שנדמה כי אסור לך להיות בו לעולם, לא מנהל אותך כל הזמן. הקושי שנדמה כי לא תוכל לעמוד בו אף פעם, עמדת בו בעבר כמה פעמים, בדרך כלל בלי משים. לצד פתרונותיך הכוזבים ופנייתך לישועה מאלי שווא, לא נפסקה לך מעולם שיחה עם אלוהים. הרגעים האלו יקרים. אם תכיר אותם, תוכל לחזור עליהם. לגדלם.

איפה אתה מרגיש אהוב, מוגן, עם תפקיד ברור?  איפה אתה מרשה לעצמך לגעת לרגע במקום האסור?

אם אתה מצליח לזכור תקופה מאושרת, נסה לזכור מה עשית שם אחרת? מה הרשה לך לוותר על הפתרונות הכוזבים שאתה רגיל להם? איך היית שם לרגע אדם אחר שאינו מנוהל מן המקום שאותו צריך למנוע בכל מחיר? עם איזה סכנה היית מוכן להתמודד? אלו היו רגעים שבהם ידעת כיצד לעמוד בניסיון חייך. איך אפשר להעתיק את ההצלחה ההיא לפינה שעוד לא הצלחת להאיר?

אם אין לך זיכרונות הצלחה משלך, אפשר לשאול אותם מאנשים אחרים שהתגברו על ניסיונות דומים.

החושש מדחייה ייזכר באנשים שנעלבו, אבל לא נהרסו, כשלא רצו אותם. המוצף באימה יחשוב על אנשים שמכירים בפחדם, ולא נותנים לו לנהל אותם. רדוף האשמה ילמד מאלו שמוכנים להכיר בטעות, אבל לא יתנו להדביק להם אחריות שאינה שלהם. המאוים מתוקפנות יחפש אנשים שלא מחפשים עימותים, אבל מוכנים, כשאין ברירה, להילחם. החושש מתלותו יבקש אנשים עצמאיים שלא מתביישים להזדקק מאד למישהו בעולמם.

נסה לזהות אצל דמויות המופת שלך פן מיוחד של דעת אלוהים שאינך מכיר. רשות שקיבלו ממנו למעשים האסורים עליך. שותפות שהם חווים איתו במקום שאתה בטוח כי אין בו כניסה לאלוהים.

כשאנו יודעים מה חסר לנו, מורים דגולים נמצאים לנו בכל מקום. אם אתה מתקשה להיות תלמיד של אנשים רגילים שיש להם אלוהים שאינך מכיר, לך לספרים. חפש בתולדותינו או בגנזיה של התרבות האנושית, דמויות שעמדו בהצלחה בניסיון דומה לשלך. נסה לברר איזה אלוהים היה להם ומה הם היו מוכנים לגלות על מצבו של האדם ולקבל על עצמם.

 עמידה בניסיון

עמידה בניסיון היא דבר שונה לגמרי מן המאמץ להבין אותו, לשלוט בו, לצמצם אותו, לנהל אותו או להכריח אותו להעלם.

כדי לעמוד בניסיון צריך לצאת איתו מהארון. לעמוד לפני אנשים, עצמך ואלוהים ולומר: אני נושא עמי אימה, או אשמה, או דיכאון, או בושה, או כעס גדול, או חשש מדחייה, או פחדים מניצול, או כמיהה ינקותית, או רעב נורא, או תחושה או משאלה אחרת שקשה לי להודות בקיומה. ואני מקבל עלי לחיות עמה.

המשא כבד למי שאינו רגיל לשאתו. כדי לעמוד בו  צריך להסתכן ולבקש מבוראך רשות, תמיכה והדרכה. חוויה של שותפות בנשיאת המשא שלא קיבלת בעת שהוא הוטל עליך. מישהו שבא ואומר: ראיתי. שמתי לב. נעבור את זה יחדיו. אתה בסדר גמור כשאתה עצוב, או אשם לשווא, או מפחד, או תלותי מאד.

לאחר מכן צריך לגייס אומץ ודמיון כדי לבקש מכבודו דבר שלא נתן לך מעולם, והבחנת שדמויות המופת שלך קיבלו אותו:

המפחד מתלותו יבקש דמות הורה או שותף שמוכן תמיד בשמחה להיענות אליו. החושש מכעסו יבקש הדגמה לכעס שממלא תפקיד בתיקון עולמו של הבורא. הכועס יבקש לו אל שלא עוזב כשמתרעמים עליו. מי שאסור לו להיות אף לא לרגע ללא שליטה, יבקש אל שמנהל את עולמו בבטחה, ומאפשר לילדיו להשתובב. המפחד מן הרעב יבקש את האל הזן את הכול ובטובו הגדול לעולם לא חסר לנו ולא יחסר לנו מזון לעולם ועד. מי שבגדו בו יבקש את תיקונו באל הנאמן תמיד לעובדיו.

ניסיונותינו נפתרים כשאנו מקבלים אותם עלינו. מכירים במי שהטיל אותם (ואין אלו הורינו, או החברה, או התאונה שגרמו לפציעתנו). מסיבה שלא נבין. בלא צדק מקובל בין אנשים. בלא פיצויים. כך נקבע. כך נכתב בספרים. פלוני ישא עמו כמיהה שאצל רוב האנשים נתמלאה בשנתם הראשונה, ואלמוני ישא עמו ספק לגבי האהבה שאוהבים אותו, ושלישי ישא כאב על יקירו שאבד, ורביעי יהיה אחראי למחלה כרונית.

זאת הסיבה שהעניינים הסתבכו לנו מלכתחילה. קשה לנו לקבל כי עם כל הטכנולוגיה שבידינו, המדע, התרבות האנושית, אמצעי הניהול והשליטה, אמצעי התקשורת והחלפת המידע, הדמוקרטיה וזכויות הפרט, אנחנו עדיין, תמיד, במקום אחד לפחות, נתינים חסרי כל זכויות, שמקבלים הוראות ללא הסברים. חוטפים מכות ללא הכנות. ללא התנצלות. ללא פיצויים.

עמידה בניסיון היא פרידה מסיפור שתרבותנו מספרת לעצמה על יכולתו של אדם, חשיבותו, והמרחק ההולך וקטן בינו ובין בוראו. וקבלת אמת קשה המשותפת לכל מקרי הניסיון שהזכרנו: ישנו תמיד דבר אחד שאיננו שולטים בו, ואיננו מבינים, והוא מגלה לו דבר על מקומו הלא כל כך חשוב של אדם לפני אלוהיו.

 עבודה יומית

אלפי פעמים, בכל פעם שהרגש האסור לנו עלה, פנינו לפתרונות מדומים. הפניה הזו הפכה להיות הרגל אוטומטי. עשיית שינוי מזמינה תרגול  קצר, בן מספר דקות, פעמיים ביום, במשך כשלושה, ארבעה חודשים לפחות, כדי להפנים דרך חדשה לנשיאת משא הניסיון.

בסוף היום, או לאחר רגע של ניסיון: איפה עלה הרגש הקשה? מה בחרתי כפיתרון מדומה? אילו זיכרונות מן העבר עלו בי? איזה חוויה של עמידה בניסיון הבאתי, או אפשר היה להביא, לרגע הזה? למה אני זקוק מאלוהי כדי לעמוד בניסיוני?

בתחילת היום, או במהלך רגע של ניסיון: איפה עשוי לעלות היום הרגש הבלתי נסבל? מה יכול להיות הפתרון המדומה? אילו זיכרונות מן העבר עשויים לעלות ולהציף אותי? איזה חוויה של עמידה בניסיון אוכל להביא עמי לרגע הזה? מהי בקשתי מאת בוראי כדי לעמוד בהצלחה בניסיוני?

  

חמשת שערי הדעת של היהדות

פסיכולוגיה ביהדות
שאלון מסכם לחמשת מסלולי העבודה
ד"ר יאיר כספי
א. חסד
הודיה: מתנות היום, מתנות זעירות, חסדים בתחום מסוים, מתנות חיים, מתנות במקום שקשה לראות (לדון לכף זכות).
הכרת היש: (חלק א' של חשבון נפש וגם שאלון שמחה) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

ב. רצון ותפילה
1. עבודה ביצר הרע: מה אני רוצה, מהו יצרי הרע, מה נכון ביצר או ברצון.
2. תפילה: מה אני רוצה, מהי בקשתי המדויקת, מהי תפילתי, דבר שרק אלוהים יכול לתת.

ג. שקר חטא ועבודת אלילים
1. חלק ב' של חשבון נפש: רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים.
2. שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שעבדתי, ערכים ואמונות שהנחו אותי, מעשים שעשיתי בשרותו, מחיר ששילמתי, דרכי פרידה מעבודת האליל.

ד. ניסיון
שאלון ניסיון קצר: הניסיון שאני עומד בו, ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר, פתרון מדומה, מקומות ודרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה, פתרון הניסיון.

ה. מצווה
מהו חסדי, מהו רצוני ותפילתי, שקר ואמת, מה יהא חטאי ועונשי, איזה אליל אני עובד בחטאי, מהו ניסיוני, מהי מצוותי.

בחירת מסלול העבודה:
לעבודה יומית: הודיה על חסדי היום, תפילה, (ניתן לחזור על תפילה שנתגבשה).
לסיכום אירוע, תקופה, פעילות שנסתיימה: חשבון נפש (חלקים א', ב,' ג').
ל אבחון והערכה של יחיד, משפחה או ארגון: שאלון הכרות או חשבון נפש על  תקופת חיי היחיד או הקבוצה.
ללימוד מהצלחה: שאלון שמחה (חלק א' של חשבון נפש).
לגילוי מעשה נכון: מדרש מצווה.
לחידוש יכולת להרגיש אהבה: הודיה.
לחידוש רצון ותקווה: תפילה.
לתהליך פרידה מעבודת אלילים: עשייה יומית של השאלון הקצר על דרכי עבודת האליל באותו היום.
לפתרון ניסיון ממושך: עשייה יומית של שאלון ניסיון קצר.

עבודה מתמשכת: בהתמודדות עם נושאי יסוד בחייו של אדם או טיפול במצוקות אישיות קשות: 1. חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא. 2. זיהוי ותחילת תהליך פרידה מאליל 3. זיהוי והתגייסות לפתרון ניסיון. 4. עילוי וגיבוש התפילה הלא מודעת 5. מעקב אחד התקדמות בעזרת שער א' של חשבון נפש (שאלון שמחה).6. מדרש מצווה לתכנית פעולה. 7. חזרה לפי הצורך על אחד מן השלבים או כולם.
המושגים בעברית מדוברת: חסד:  מתנות ואפשרויות שקיבלתי, תפילה: רצון ובקשה, שקר ואמת (ללא שינוי), חטא ועונש: מה אסור לעשות ומהו המחיר או ההפסד (וגם חוסר אחריות או אחריות יתר),  עבודת אלילים: אמונת שווא או אידאולוגיה של חוסר אחריות,  ניסיון:  אתגר או משבר, קושי שחייבים לעבור,  מצווה ושכר: מה נכון לעשות ומה אפשר להרוויח.
מאי 2008

גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים

גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים
ד"ר יאיר כספי
(פורסם במוסף "שמנת" של "הארץ" 9.9.07)

הפסיכולוגיה ההתגלותית היא שיטת הטיפול המנוסה והותיקה ביותר. היא נמצאת בשימוש רצוף למעלה משלושת אלפי שנים, הנחתה בהצלחה רבה את חייהם של מיליוני אנשים, וסייעה לרבים לפתור מצוקות ולעמוד במשברים.
מסע השחזור שלה, מתוך מקורות היהדות, ארך כעשרים וחמש שנים.  בעשור האחרון היא פותחה ונוסתה במסגרת "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, שהכשירה מאות מטפלים, וגם ציבור רחב שבא למסגרת של לימודי המשך,  בשימוש בכלי העבודה הפסיכולוגיים של מקורות ישראל להנחיית תהליכי התפתחות ומימוש עצמי.  במקביל פותח מחוץ לאוניברסיטה מרכז לטיפול העובד בכלי הפסיכולוגיה ההתגלותית.
תלמידינו ומטופלינו לומדים לענות על חמש שאלות יסוד: מה אני רוצה לעשות? מה אני יכול לעשות? מה אני צריך לעשות? מה אסור לי לעשות? על מה אני חייב להתגבר?

מה אני רוצה לעשות?
יש רצונות שעולים מייד. קרובים למודע. ויש רצונות שקשה להגיד. כי הם "אסורים", או "לא ראויים" חברתית. כי הם נחשבים "אנוכיים", או "ילדותיים" או "מרושעים". ובכל זאת הם שם. מבטאים צרכים עמוקים שלא קיבלו מענה.
גילוי הרצון הלא מודע מעסיק הרבה את הפסיכותרפיה. אוספים לו רמזים. מחפשים אותו בחלומות. ובעיקר – יוצרים אווירה טיפולית מקבלת ולא שיפוטית.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מוסיפה עוד דמות לחדר הטיפול: אלוהים כל יכול. כשהרצון האנושי חש בנוכחותו של זה שאין גבול ליכולתו, הוא מרשה לעצמו להתגלות ולדעת את עצמו בשלמותו.
אם יש מישהו שיכול לשמוע הכל, כי אינו כפוף לשום מגבלה חברתית ודבר לא מאיים על מקומו ומעמדו, מה היית רוצה לספר לו? אם יש מישהו שיכול לתת הכל, מה היית רוצה לבקש?
"אני זקוק לרשותה של הסמכות העליונה כדי לעשות את מה שהמשפחה או החברה אסרו עלי. אני מבקש פטור מכל מיני תפקידים שאינם שלי והטילו עלי, בלי סמכות. אני מבקש את האחד שיכול לקבל אותי עם כל החולשות. אני צריך שתסלח לי כשכל העולם לא יכול. אני מבקש שתגלה לי את ייעודי. אנא תן לי סמכות לדרוש שינוי, לא רק בגלל שאני רוצה אלא משום שאתה החלטת כזאת. אני צריך שתחלוק עמי משהו מכבודך כשאני מרגיש בזוי. אני מבקש חיבור לזמן האלוהי וחופש מהלחץ האנושי להספיק. אני מבקש התגלות".

מה אני יכול/ה לעשות?
לפסיכולוגיה ההתגלותית יש אלוהים לא מודע. אלוהים שמתנותיו נדחקו מן התודעה. היא מבקשת לשוב ולחבר אותנו לאלוהים שהיה לנו בילדות. לאלוהים שליווה והדריך בשעות קשות. היא מזמינה אותנו להכיר בכל המתנות.
אנו מחפשים אהבה לא ידועה שאפשר לשוב ולגלות אותה כאשר מתחילים להגיד תודה על מה שיש. תודה מסודרת. על כל מה שנמצא, כאילו שנשלח במיוחד בשבילך. תודה על הילד שחייך אלי באהבה. תודה על האיש שנתן לי דבר שלא היה חייב. תודה על הבריאות הטובה. תודה על תפוח אחד אדום ועסיסי.
ההודיה מוציאה את הסתמי, היומיומי, השגרתי, הנשכח והמובן מאליו, ועושה אותו נס גדול. פרק מסיפור אהבה וחיזור. מתנות  שנשלחות אלי על ידי אוהב נסתר. מפתיע ומחדש בכל יום את תשורותיו.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מתעניינת  בשמחה. לצד זיכרונות הכאב האנושיים היא מבקשת זיכרונות של הצלחה. מה ידענו פעם לעשות נכון ואפשר לשוב ולעשותו. למצוא בו פתרון. מה אפשר ללמוד מן השמחה על חסד שנתקבל ולא נודע. על יכולת שהייתה לנו ואולי הוזנחה. על רשות או פטור שידענו לתת לעצמנו וחזר אלינו בשמחה. על ידיעה שהייתה לנו להתמודד בהצלחה עם קושי גדול, ואפשר לשוב ולזכות בה.
אנו מבקשים לגלות את השיחה הלא מודעת, שאנו מקיימים עם בוראו מאז לידתנו. שיחה שבה נודעו חסדים ותפקידים, נשמעו תפילות ונתקבלו גבולות. כשהשיחה הזו חוזרת לחיות אפשר להביא אותה למקומות שבהם אין אלוהים כעת.

מה אני צריך/ה לעשות?
הפסיכולוגיה ההתגלותית מעזה להאמין שיש למציאות תכלית ומשמעות. היא מזמינה את תלמידיה-מטופליה לדרוש אלוהים. לחקור בכוונות. לשאול: מהו מקומי הייחודי והחד פעמי בסיפור העולמי? מה נועדתי להיות?
האם יש קשר בין הסבל, הריקנות, העדר הכיוון והתקווה, ובין התכחשות לתפקיד או בריחה מאחריות?
למה יצרת אותי? לאיזה משימה? אני אוכל לעמוד בקשיים אם אדע שזה מה שאני אמור לעשות. שבתפקיד שיתגלה ימצאו אישור ומשמעות. שתהיה לנו שם שותפות.
אני מבקש רשימה: מה עלי לעשות. ואני מבקש לסדר אותה לפי חשיבות: מהו עיקר הייעוד? למה אתגייס בשמחה והתלהבות? איפה יעמוד הזמן מלכת ולא אחוש בתלאות. במה תימצא לי חרות?

מה אסור לי לעשות?
אם ניסית בכל לבך לדרוש ולשאול על ייעודך, ולא הצלחת לקבל תשובה, אפשר שאתה מפנה את השאלה לכתובת הלא נכונה.
בשל הקושי הגדול להיות מנוהלים מול האל הגדול, הנעלם ובעל הדרישות, אנו מוצאים לו תחליפים. אלוהים שאפשר לראות.  אלוהים שבו אפשר לשלוט. ובעיקר אלוהים שמסתפק בעניין אחד ופוטר אותו משאר מיני האחריות.  במקום אלוהים אנו עובדים את הכסף, הקריירה, אני הגדול, האישה המושלמת, השיטה המושלמת, הילד המופלא ועוד.
"עבודת אלילים" היא יסוד המחלה הנפשית בפסיכולוגיה ההתגלותית. בשרותה נעשים השגיאות החוזרות שאנו עושים ככפויים. היא יסוד תחושת חוסר המוצא.  כאשר האלוהים שלי שקרי אני הולך ונעשה לא אמיתי. כשאני בוחר לנהל את עצמי מול אלוהים שאינו קיים, אני הולך ונעלם.
אילו אמונות שווא עומדות ביסוד השגיאות החוזרות שאתה כפוי להמשיך לעשות?  למה בחייך נתת תפקיד של אלוהים? מה אתה עושה בשרותו של האל המדומה? מה אתה מקבל ואילו מחירים אתה משלם? (הפניה ליחיד היא פניה לשני המינים כאחת).
את תפקיד האלוהים אנחנו נותנים בדרך כלל לדברים "נעלים" שנדמים כקרובים אליו. חפש את עבודת האלילים הסמויה שלך במקומות "גבוהים".  ערכים יפים שקיבלו תפקיד מוגזם. אנשים "מושלמים". תורה המצליחה להסביר הרבה דברים. הישג שיעשה אותך גדול מהחיים.
הפרידה מעבודת אלילים עושה את השינויים הגדולים ביותר שראינו בעבודתנו הטיפולית. העצמי עובר לניהול אחר. המושא האלילי חוזר לגודלו האמיתי. מעשים בעייתיים שהיית חייב לשוב ולעשותם בשרותו של אלוהיך המדומה שוב אינם הכרחיים. אפשר להתחיל לחיות.

על מה אני חייב/ת להתגבר?
מתחת לכל נמצא משבר גדול. משבר מן השנים האחרונות, או משבר רחוק מן הילדות. משבר שלא נפתר והפך ל"טראומה". פצע החוזר ונפתח כשהלחץ עליו גובר.
הטראומה מאיימת כי נודע בה דבר קשה על מעמדנו בעולם הזה. רצית להאמין באלוהים שאוהב אותך תמיד. ונתגלה שיש לו צד נוסף. לא צפוי. לא מובן. לא הוגן. נורא לפעמים.
הטראומה מזעזעת כי אובדת בה האפשרות להאמין. לסמוך על דברים קבועים.
החוויה הנדמית כבגידתו של אלוהים קשה יותר מכל החוויות האנושיות. כי אחריה, אין יותר למי לפנות. אין אפילו למי לצעוק ולבכות.
שיקום האמונה הכרחי דווקא במקום שהיא חסרה ביותר. המהלך הזה דורש מאמץ עצום. הכרעה לסמוך. להאמין שיש תכלית נסתרת מאתנו הרבה פעמים. יש יעוד הנגלה במשברים. המושג "ניסיון" בספרות ישראל מציע לחפש בטראומה אתגר מיוחד שנשלח אליך כהזמנה אישית.
כשאנו מכריעים לעמוד בניסיוננו המגבלה הופכת להיות מקפצה לידיעה עמוקה. האל אינו נגלה יותר רק באוהבינו, אלא גם באילו שהקשו עלינו ביותר.
האנשים שהיו מוכנים לאבד את כל הביטחונות המקובלים וללכת המון שנים במדבר, קיבלו תורה. האיש שהיה מוכן, בלית ברירה, לאבד את בנו אהובו, היה לאבי האומה כולה. האיש שאיבד את כספו, בריאותו, וילדיו,  הצליח להקים מחדש משפחה לאחר שקיבל עליו להאמין בלי להבין.
אמת מזעזעת שהממנה איש אחד ברח כל נעוריו, הולידה אותו מחדש כשהיה מוכן לאבד את עצמו בידיעתה. כישלון בתכנית גדולה לימד ענווה שהביאה שלווה. האיש שפוטר מעבודה יצר דרך חדשה כשהצליח לראות בפיטוריו הזמנה של בוראו לשוב לעיקר תפקידו. האישה שהוריה דחו אותה נאלצה למצוא את השער לזה שדלתו תמיד פתוחה אליה.

ד"ר יאיר כספי הוא מייסד המרכז לטיפול התגלותי, מנהל התכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב,  ומחבר הספר "לדרוש אלוהים".

תכנית המדרגות: נוסח המאמר שהופיע ב"שבת", 12 במאי 2006

געגועים אסורים לאלוהים
יאיר כספי
האמונה שטיפול פסיכולוגי או יעוץ משפחתי יודעים את האמת על פתרון המצוקה האנושית, על הדרך שבה צריך לגדל ילדים, או על הדרך לפתור בעיות בנישואין, היא הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקתו הקשים. העדרה של תורת ישראל מן הטיפול המבוקש על ידי רוב הציבור הדתי, כמו החילוני, הוא שלב נוסף בתהליך צמצומם של החיים הדתיים, ואישוש לטענה שהיהדות לא יודעת להתמודד עם החיים כמו שהם נראים היום.
מי שמצא את עצמו בתורת ישראל – גילה בה את ייעודו, קיבל ממנה את תפקידו המשפחתי והחברתי, מצא בה דרך לשמוח בחלקו, הבין דרכה את משמעות קשייו – אינו יכול לוותר על הרצון שתורת ישראל תהיה שותפתו העיקרית למימוש עצמו, לגידול ילדיו או לפתרון מצוקתו. למטרה זו יצאנו לחפש את הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הדרכים והשיטות שבהם יהודים מצאו את עצמם וטיפלו במצוקה אישית וחברתית לאורך הדורות. חיפשנו את המקומות שבהם נביאים חכמים וחלוצים דרשו וקיבלו תשובה על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
התכנית באוניברסיטת תל אביב מלמדת את מערכת הדרכים והכלים של מקורות ישראל לגילוי יעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם במלכות שדי. 'פסיכולוגיה ביהדות' שואבת את מושגיה ודרכי עבודתה מן התנ"ך, התלמודים, הפילוסופיה היהודית, הקבלה והחסידות, והספרות הציונית והעברית. התכנית אפשרה התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנות קיומה הכשירה התכנית מאות מנחים, מטפלים וגם ציבור רחב, בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
לאחר שנים של מחקר איסוף וגיבוש של כלים ודרכי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים, התחלנו לגלות שיש בהם סדר פנימי, מסלול של התקדמות, תכנים המצטרפים לשיטה. נולדה לנו מסגרת חדשה: תכנית המחברת את הדרכים והשיטות שמצאנו ב'פסיכולוגיה ביהדות' ומגבשת אותם למסלול השתלמות בן שבע מדרגות.
המדרגות מציעות מסלול לגילוי ומימוש עצמי, כלים להתמודדות עם מצוקה ומשבר ונתיב לגיבוש זהות יהודית ישראלית. הן מציבות אתגר מרחיק לכת ודרך ברורה להגעה אליו. הן מאפשרות לעולה בהן למקם את עצמו בסולם של התפתחות, למדוד התקדמות, לגלות שלבים לא פתורים ולהזמין התגייסות אליהם.
מסלול המדרגות מתואר דרך סיפורו של מנחה בתכנית, שכתב על חוויותיו כתלמיד.
א. געגועים לאלוהים
שנים רבות התגעגעתי ולא ידעתי למה. כי אסרו עלי לגלות את מושא אהבתי. געגוע ללא כתובת, ללא מטרה, כי אמרו לי שאין למה. התגעגעתי והיה אסור לי, כי תרבותי אמרה לי להאמין בעצמי. ואמרו גם שאני בורא לבדי את המציאות שלי. ואמרו שאין לי על מי לסמוך, רק על עצמי.
התגעגעתי לאלוהים. ופחדתי שיגלו עלי ותהיה בושה. וגם פחדתי שגעגועי יאפשרו לשומרים של אלוהים לבצע השתלטות עוינת עלי. שיכפו עלי תפקיד שאינו שלי.
התגעגעתי והתקשיתי לוותר על המתנה שהבטיחו לי: אמרו לי שהשמיים הם שלי.
מתגעגע וניקרע. בין הרצון ללכת אחר געגועי ונאמנותי לעצמי. כלומר למה שאמרו לי שהוא אני.
התגעגעתי וניסיתי לדחוק את הגעגוע. למחוק את הגעגוע. ולא הלך לי. הגעגוע לא עזב אותי.
לא הצלחתי לברוא לבדי את המציאות שלי, ונולדה לי מזה אשמה ובושה על חוסר אונים וחולשה. יום אחד, כשלא יכולתי יותר להסתיר את כישלוני בתפקיד שהיה גדול עלי, החלטתי להתחיל להקשיב לגעגועי. לגלות למה הם קוראים, אילו שערים פותחים. החלטתי לנסות להתגבר על הקושי לתת למישהו אחר לנהל אותי. החלטתי לשים בצד חשבון לא פתור, זיכרון אל שהכזיב. לדחות את בירורו לזמן אחר. להסתכן וללכת בדרך שלא רבים הולכים בה. להתגבר על ספקות מקובלים: האם קראו בשמי. האם שומעים. שמא אני ממציא דבר שלא היה. החלטתי לוותר על הגדולה שהבטיחו לי אם אתאמץ קצת יותר. החלטתי לנסות לחפש לעצמי תפקיד צנוע יותר.
ב. לפני מי אתה עומד
היה לי אלוהים מההתחלה. היו רגעים שכמעט נגלה. היו הרבה ימים שהופיע ולא ידעתי להגיד מי זה בא. היום אני יודע שהוא הסיבה שחיפשתי אמת וידעתי לתת והלכתי לארץ רחוקה. קיבלתי עלי להתחיל להכיר את מורה דרכי, לשים לב לשיחתנו הסמויה.
התחלתי מהדברים שאני יודע, מקול שאני כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לי כיוון ברור. שאלתי: מה עשיתי נכון? במה הצלחתי? איפה שמחתי?
בזיכרונות של שמחה מצאתי אוצר גנוז של ידיעה עליונה. בשמחה גיליתי עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. חקרתי זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים וגיליתי מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
חיפשתי את ההתגלויות המכוננות אותי: הלכתי לעבר וחיפשתי שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה  של שמחת ילדות רחוקה, איפה נודע לי ולא ידעתי שבא ומה גילה לי על יכולתי וייעודי. ואיך מן המקום ההוא אני חוזר ונמלא. בדקתי כיצד הופיעה אותה יכולת שקיבלתי בילדותי בפרקים אחרים של חיי, בחסד שידעתי לקבל ולתת, בבקשה שידעתי לבקש בניסיון קשה שידעתי לעמוד בו. שאלתי איך אוכל לגייס לעתיד מתנות מן העבר.
התחלתי לגלות מול מי אני עומד, ואל מי אני מדבר, ומי עונה לי, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שאוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לי שליחים. ומאיפה אני מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אני משרת כשאני עושה אמת. ואת מי לא הפסקתי לקוות לפגוש פנים אל פנים.
ג. קבלת מחויבות
יש לי תפקיד. כשאני מגלה את תפקידי ומקבל  עלי את מעשי אני מקבל שותף לחיי, מדריך ושומר לצעדי.
תפקידי לא נפתר באחת אלא מתגלה בחיי, חובה אחר חובה.
אין לי היום על מי לסמוך שיודיע לי הרבה מחובותי ואני צריך, לבדי, לחקור ולגלותן. להתגבר על הרצון הטבעי שיגידו לי מה לעשות. להתגבר על ההרגל הדתי לצמצם  אחריות למה שמופיע ברשימת ההלכות. להתגבר על הרצון החילוני לצמצם יהדות לחוויות רוחניות-תרבותיות לא מחייבות.
התחלתי לאט, מגילויה של חובה אחת. נעזרתי בחסד המזמין אותי לחפש חובה בתחום האפשר ופוטר אותי ממה שאינו בתחום אחריותי. נעזרתי בהיפוכה של חובתי – תודעת חטא המסמנת לי את תחום האסור. נעזרתי בסבל כסימן אפשרי לטעות. נעזרתי בשמחה כרמז למעשה רצוי.
כל חובה קטנה שנגלתה לי הייתה אוצר גדול. עשיתי את מה שגיליתי. כי גיליתי שאין משמעות לגילוי אלא במעשה. ולא יהיו לי גילויים נוספים אם לא אתחיל לעשות.
פיתחתי יכולת לגלות תפקיד ומשימה בתחומי החיים השונים והתחלתי לגבש לי רשימות של עשה ולא תעשה בתחום אחד שמעסיק אותי באופן מיוחד. גיליתי שרשימת חובותי ממקדת את חיי ונותנת להם כיוון ברור.
התמודדתי עם קושי לתת למישהו אחר לנהל אותי וגיליתי בו יתרון  – לא הכל אני צריך להחליט לבדי.
ד. תפילה
יש דברים שרציתי מהאישה, והיא התקשתה לתת לי אותם. יש דברים שרציתי מהילדים ולהם היו רצונות אחרים. יש דברים שאני רוצה מהעבודה, ואף פעם לא נותנים לי אותם בדיוק כמו שאני רוצה. יש דברים שרציתי מההורים והם לא שמעו אותם.
תורת ישראל סיפרה לי שהרצונות האלו, כולם, הם גם רצונות מבורא עולם, וצריך לעשותם בקשות אליו, כי רק הוא יכול לשמוע את כולם. כי רק הוא עשוי, ברצונו, לתת אותם. וגם, כדי שלא ישבשו לי את יחסי עם בני אדם.
חידשתי לי שיחה ישירה עם אלוהי. גיליתי לו מה שלא סיפרתי לאיש.
למדתי להכיר בבעלותו על כל מה שאני מבקש, על כל מה שיש. הכרתי אותו כבעל יכולות שאין להם גבולות, כדי שאעז לבקש. הזכרתי לעצמי מה כבר נתן, לי ולשאר העולם ולמדתי לברך ולהודות. לא בשבילו, בשבילי, שאדע מה כבר יש לי ומה אפשר לבקש.
אמרתי לו מה אני צריך. פשוט – רשימת קניות.
שאלתי מה רוצים ממני, מה התכנית, מה הכוונה. ביקשתי דרך ברורה:  מה אני אמור לעשות. הודעתי לו מה לא קיבלתי עדיין, מה אני צריך כדי שאוכל לעשות. הבאתי לפניו את תלונתי. את החשבון הלא פתור שלי עם זה שעשה את העולם הזה כמו שהוא.
המשכתי וביקשתי את כל מה שלימדו אותי שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות – בקשתי לי נס. והתחננתי מאד. והודעתי לו שאני צריך אותו כאן ועכשיו גדול מתמיד ויכול הכל ונמצא ומקשיב, תומך וסומך ומדריך. ביקשתי אלוהים כל היום.
הייתי צריך להתגבר על האיסור החברתי להיות תלותי. ולהתגבר על האיסור הפנימי להכיר בחולשה והזדקקות לעזרה.  וגם על הספק שלי, אם יש בכלל מי שרוצה ויכול לשמוע אותי.
עשיתי לי שיחה קבועה עם אדון עולמי. שמתי לבי לתפילות שנענו לי, גילוין הגביר את רצוני להמשיך בשיחה.
אספתי את שיחותי עמו וכתבתי לי תפילה משלי. תפילה שאני נושא עמי ליומי. תפילה הנושאת ומעלה אותי ושומרת שלא אשקע, שלא אוותר על תקווה רחוקה. לשוב לעירי אחרי זמן רב ולחדש בה את העבודה.
ה. פרידה מעבודת אלילים
כשחיפשתי את מצוותי גיליתי שבתחומים מסוימים קשה לי לפתור קשיים ולמצוא מעשים נכונים ואפשריים. מאחורי סבל שלא הצלחתי להפסיק, מצאתי לפעמים חטא. לחטא שלא יכולתי לעקור היו שורשים עמוקים בעבודת אלילים המניעה אותו.
חיפשתי את השקרים שאני מספר לאחרים ולעצמי. גיליתי אמונת שווא לא מודעת שעומדת מאחורי חטאים חוזרים. זיהיתי לחצים חברתיים לעבוד אלילים. זיהיתי שותפים ומורים לעבודת אלילים. חשפתי את השקפתה המופרכת על סוד האושר בחיים. הכרתי את דרכיה הנסתרות: חטאים נוספים שלי בתחומים אחרים הנעשים בשרותה של אותה עבודת אלילים. גיליתי שהדבר שחשבתי לאלוהים איננו אלוהים.
הכרתי במחירה הכבד, בקורבנות שאני כפוי להקריב למולך שאליו אני משועבד. בבזבוז השנים והכוחות על אל שלא יועיל, ואבדן הדרך שבא בעקבותיו. גיליתי שהמשך עבודת האלילים שלי תהרוס אותי.
קבלתי הכרעה לפרוש מעבודת אלילים. התחלתי בפרידה מעבודת אליל אחד. למדתי לוותר על רווחיה והבטחות שווא שלה לעתיד. נפרדתי בהדרגה מדרכיה. התרחקתי מעובדיה ומקומות עבודתה. גיליתי לי רשימת "לא תעשה" הכרחית לי.
הייתי צריך להתגבר על אהבה לדבר שעשה לי שירות חשוב בעבר. להיזהר לא להפוך את הפרידה מן האליל לאליל אחר. להתגבר על האנשים סביבי שאמרו לי שהשתגעתי כי אין אלוהים אחר. לא האמנתי גם למי שאמר שאי אפשר להיפרד לגמרי מעבודת אלילים.
גיליתי שאיני חייב לחזור על המשגים שלי. גיליתי כוחות שלא ידעתי לשנות את מהלך חיי. גיליתי כי תשובה ופרישה מכל מה שהייתי, כל מה שניהל אותי, אפשריים בכל שעה. אבל צריך לחזור עליהם הרבה פעמים, עד שהם הופכים להרגל.
ו. עמידה בניסיון
כשוויתרתי על אלילי הופיעה שוב המצוקה שהובילה אותי אליו וגיליתי שבחרתי בעבודתו כדי להסתיר לי בעיה יותר קשה: ניסיון שלא נפתר.
עמדתי בחיי בניסיונות לא מעטים: קשיים ואתגרים שידעתי בהם שאינם תוצר מעשי ולא צריך לחפש בהם סיבה או אשם אלא להתגייס אליהם ולעשותם.
יש לי ניסיונות שעוד לא עמדתי בהם. ניסיון מהיום, בעיה חדשה שאינה נפתרת בחזרה על מה שעבד בעבר, אתגר שאיני מתרומם אליו, הזמנה לתפקיד חדש שאני מסרב לקבל.
ויש סוג שני: ניסיון לא פתור מן העבר. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעתי למצוא חסד והדרכה. ועשיתי לי שם במקומו החסר אלוהים אחרים.
ניסיונות שלא נפתרו חוזרים ותובעים את פתרונם. כשהם חוזרים אני חוזר להיות איש בלא אלוהים. מתפתה בקלות להשתעבד שוב להבטחות שווא של עבודת אלילים.
עמידה בניסיון לא פתור חייבה אותי להתגייסות מלאה. למדתי לעשותו משימה מספר אחת שלי ולהעמידו לפני כל אחריות אחרת בעולמי.
שאבתי כוחות מזיכרון של חסד ואמת ומצווה שידעתי לעשות בניסיונות עבר שבהם עמדתי בהצלחה.
רציתי ללמוד מכל מי שעמד בניסיונות דומים. חזרתי לגלות אוצרות בספרי הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון אבדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
למדתי לכעוס על אלוהים. יש לנו חשבון בלתי פתור. זעקתי האילמת הומרה בתרעומת גלויה שחידשה בינינו דיבור במקומות שבהם היה לפנים הסתר פנים. אמרתי לו שהוא בגד בי, והוא דרש ממני לעמוד בניסיון. צעקתי שאי אפשר לדרוש ממני דבר שלא קיבלתי בשבילו כוחות והוא אמר: מי אתה בכלל?
למדתי להיות פחות חשוב. למדתי לדון את העולם לכף זכות.
עכשיו הייתי צריך באמת לבקש. להודות שבלעדיו אני אבוד. ששום דבר לא יעזור לי פחות מנס. לדרוש את כל החסד החסר. לדרוש שיגיד לי בבירור מה הוא רוצה ממני ובאיזה מעשה יהיה ניסיוני נפתר.
אז התברר לי יעוד מיוחד הנגלה כנראה רק במשבר שאינו עובר: להיות האיש שהתגבר. לתקן קלקול שעשו אחרים. לקבל מעשי אל, תמים בפועלו, אין עוול בעולמו.
הקושי שנדמה כבלתי אפשרי, התגלה כהזמנה לשינוי הכרחי. קראו לי לעזוב הכל וללכת למקום אשר יורו אותי ולהיות שם לגוי גדול.
ז. תיקון עולם
למסע הארוך הייתי צריך שותפים. כדי להתגבר על עבודות השווא שהכל עושים – עשיתי לי חברותא עובדת אלוהים. מסגרת של מפגשים קבועים שבה מגלים יחדיו חסד ואמת, מצוות וחטאים. אני זקוק לחברי ויש לי מתנה לתת להם: שותף שגיליתי לשיחה הפנימית שהכל מנהלים. מדריך ושומע. מאתגר וגומל חסדים.
להפתעתי גיליתי שהמסע הפרטי הזה שלי הוא צורך של רבים. שהבעיות האישיות שלי הן משבר האדם. שעבודתי על עצמי היא תיקון עולם.
פתאום התברר שבמסע הזה הייתי שליחה של חברה, ויש לי אחריות לחזור אליה עם דברים שאספתי בדרך: לחשוף את כשלון הניסיון להמליך אדם בעולם. לגלות ברבים את השיחה הלא מודעת שהכל מנהלים עם בורא עולם. לשמוע תפילות לא מודעות של עם ולעזור בעילוין. להציע את יסודות החובה שנגלו לי בחיי כרמז לדרך שהכל מחפשים. לחשוף את מחירן הבלתי נסבל של עבודות האלילים שרבים שקועים בהן ולהוכיח, בדוגמא האישית, שאפשר גם בלעדיהן. לעמוד בניסיון הפרטי לגמרי שלי שבו אני מכריע את עצמי ועולמי לכף זכות.

שאלון שמחת ילדות


התכנית לפסיכולוגיה ביהדות
 
שאלון שמחת ילדות / ד"ר יאיר כספי
שמחות הילדות גילו לך דבר על רשות ותפקיד המזומנים לך. מתי היית שמח/ה או הרגשת מאושר/ת בילדותך? תאר את המקום והזמן שנמשכה בו אותה שמחה. מה שימח את לבך?
א. חסד שעשו עמך

1. רצון: איזה צורך או בקשה שלך נענתה?
2. חסד: איזה חסד עשו עמך?
3. מצווה: איזה מעשה נכון של אחרים ו/או שלך הביא את השמחה?
4. ניסיון: באיזה ניסיון עמדו בהצלחה עושי המצווה שעשתה לך שמחה?
5. מאיזה חטא או עבודת אלילים נפרדו עושי המצווה כשעמדו בניסיון?
6. מתי לפני כן עמדו עושי המצווה בניסיון דומה? מי לפניהם (בהיסטוריה הקרובה או הרחוקה) עמד בהצלחה בניסיון כזה?
7. התגלות: מה מאלוהים קיבלת באותה שמחה? (נוכח, שומע, צדיק, ארך אפיים, כל יכול, בורא, עליון, אחד, רחום, מצווה…).
ב. חסד שלמדת לעשות

כיצד הופיעה אותה דעת אלוהים בפרקים אחרים של חייך?
1. רצון: בקשה שידעתי לבקש.
2. הודיה: חסד שידעתי להכיר בחיי.
3. גמילת חסד: חסד שידעתי לעשות עם עצמי ואחרים.
4. מצווה: מצוות שקיבלתי על עצמי בדומה לזו שנעשתה עמי.
5. ניסיון: ניסיונות שעמדתי בהם.
ג. לעתיד לבוא

1. לאיזה מעשה מזמינה אותי השמחה ההיא לעתיד לבוא?

25.1.05