מאסר עולם בדמות מופת:

זיכוי מאשמה שאי אפשר לשאת
יאיר כספי

א.

כשיוני בני בן העשרים ושתיים התקשר בדיוק התיישבנו אורן ואני לאכול ארוחת ערב במסעדה נחמדה שהוא בחר. זו פגישתי השנייה עם הרופא מתל השומר שמתכתב אתי לאחרונה במייל. ברגע שיוני התקשר ושאל אם בא לי לצאת אתו למסעדה ידעתי מיד איפה אני רוצה להיות. נפתח לרגע פתח להורות משמעותית שאולי לא תחזור. הזדמנות לתקן נזק שגרמתי במשך שנים. לא היה לי ספק לאחריות המוטלת עלי. אני מצטערת, אמרתי. הבן שלי בא ראשון. אורן היה חביב ומבין.
מוטל עלי לשמש דוגמא לאחריות לילדים ומשפחה. למוסר העומד מעל לרצון. לאמונה באדם שיכול תמיד לתקן. אני זו שצריכה לדעת מה נכון. מעולם לא התפרצתי. לא ביישתי את העומדים לפני בדין. מתוך כבוד למנהגים מסורתיים נמנעתי לפעמים מגינוי התנהגות שחצתה את גבולות החוק. זכיתי בכל האישורים. מעמיתי לכס המשפט. מעורכי הדין המופיעים בפני ומדרגים אותי גבוה ברשימת השופטים. מהמחוזי, המאשר באופן קבוע את פסיקותי.
פחדתי שיוני לא יציע לי הצעה כזו יותר. ייעלב מהדחייה. יכעס. ילך לאכול עם אבא שלו. ואני אשב במסעדה היפה ולא אוכל להביא את האוכל לפי.
אני אישה מעניינת והצלחה מקצועית. גברים שאני מעריכה מזמינים אותי למסעדות טובות. אבל נכשלתי בדבר החשוב ביותר. והכישלון הזה, אם לא יטופל מיד, יגרור אחריו עוד כישלונות.
להלן אשמתי: לא הנקתי את יוני. השארתי אותו בשנתו הראשונה עם מטפלת לא ראויה. גיליתי, לאחר שנים, ששלחתי אותו לגן עם גננת מרביצה. לא התעקשתי שיחליפו לו כתה כשהמורה בכתה ב' התגלתה כלא מתאימה. והגירושין כמובן. דפקתי לו את החיים.
אם לא אצא עכשיו לאכול עם יוני הוא ידבר עם אחיותיו. הן תאשרנה לו את מה שהוא חושב. יסתיים סיפור המופת שלי. האכזבה של ילדי תיחשף לציבור. עורכי הדין יתלחשו. השופטת לדוגמא של בית המשפט לענייני משפחה השתמטה בחייה האישיים מאחריות לילדים.

ב.
אורן התחיל לקום. ביקשתי שישב. אמרתי שאני צריכה לעשות עוד טלפון. אכלנו השבוע ארוחת ערב אחת יחדיו יוני ואני. אנחנו אוכלים לפחות פעם בשבוע באופן קבוע. התקשרתי ליוני לשאול אם אפשר לדחות את הארוחה למחר. יוני לא היה מוכן להתחייב. הוא מחזיק את המפתח לגזר הדין שלי ונדמה שהוא חש בכוחו להטיל עלי אשמה, או להעניק לי זיכוי.
יוני בסדר. עובד. לומד. יש לו חברה. מבשל ארוחות ערב לכולנו. נושא עמו את צער הילד שהיה צריך לעבור בין שני בתים. כועס על אביו ועלי לפעמים.
את האשמה על פרוק המשפחה אצטרך לשאת לבד. רק שופט אחד יכול באמת לזכות אותי מחטאי: היושב במרומים. להלן כבודו הנימוקים המקלים: לא יכולתי להישאר עם גבר שחזר ובגד בי לאחר שהבטיח כמה פעמים שהפסיק לתמיד. לא היה לי כוח למופת. לו היה לי כוח להיות האישה שוויתרה לגמרי על תחושותיה וכבודה למען הילדים.
האם כבודו חושב שיש סיכוי לעסקת טיעון? אני ארד מכיסאי ואלך לשבת בספסל הנאשמים. אודה בחולשה. באנושיות. בפגמים. בעלבון. וכבודו ירשה לי להתנהג לפעמים כמו סתם בן אדם.

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ירידה לצורך עלייה:
יום עיון לבוגרי "פסיכולוגיה ביהדות"
בשיטת עבודה חדשה

"ירידה לצורך עלייה" הוא מסלול עבודה חדש שנוסף השנה ל"פסיכולוגיה ביהדות" ומשמש לפיענוח המצב הפוסט טראומטי ותיקונו. המסלול משלב יסודות של פסיכולוגיה קוגניטיבית, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכולוגיה חיובית, וכלים מהמקרא, התלמודים והקבלה החסידית.
סיפורי עבודה במסלול זה עולים בשבועות האחרונים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" בקטגוריה "ירידה לצורך עלייה".

בוגרי "פסיכולוגיה ביהדות" ממחזורים שונים, המעוניינים להכיר את דרך העבודה החדשה מוזמנים ליום עיון בהנחיית ד"ר יאיר כספי, שיערך ביום ג', 16 בפברואר 2016, בין השעות 8:45 – 13:15. ברחוב אחד העם 56 בתל אביב.

תכנית המפגש:
8:45 – הרשמה והכרות.
9:00 – 10:00 "המצב הבלתי אפשרי": רגשות או מחשבות שאי אפשר לשאת. רגעי אבדן עצמי.
10:00-11:00 ירידה למעמקים: המקום שאנו בורחים מפניו. פחד ה"דבר הנורא" שיקרה בסוף.
11:00-12:00 עבודה בחברותות.
12:00 – 13:15 עלייה ותיקון: האפשרות שהמצב ישתפר או ייפתר. הניסיון כסיפור של מישהו אחר או כזיכרון עבר. יעוד מפתיע שבו מתוקן המצב ה"הבלתי אפשרי".

עלות יום העיון: 140 ₪ שישולמו בהמחאה או מזומן בבוקר המפגש.
הרשמה: (עד יום 10 בפברואר 2016) בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928.

ירידה לצורך עלייה:

הולכים לכבול אותי
יאיר כספי

א. הולכים לכבול אותי. התחייבתי לאירוח שאינני יכולה לעמוד בו ואני חייבת לשחרר את עצמי ממנו. שמחתי כשבני אמרו שהם רוצים להתארח אצלי ביום ששי עם משפחותיהם ועכשיו אני מחכה שהארוחה תעבור כבר.
אני יוצאת מגדרי להכין את המון המאכלים שאני חושבת שהם אוהבים ונדמה לי שלא אצליח למנוע את האכזבה שלהם ממני. למה הייתי צריכה להזמין אותם? אני כל כך נהנית כשלא מוטלת עלי שום חובה בימי ששי. שמחה לחגוג במקדש החופש, שבניתי לי מאז פטירתו הפתאומית של בעלי.
אני יודעת מה יקרה כשהם יגיעו, בעוד כמה שעות. ארגיש כאילו שמו עלי אזיקים וארצה לברוח. אחכה שילכו. ואז תופיע אשמה. המשפט שאימא הייתה חוזרת עליו "רק הנאות יש לך בראש". לא אחראית. חושבת רק על עצמי. כישלון.
בסוף, אני יודעת, אשאר לגמרי לבדי. איש לא ירצה לבוא אלי, אפילו ילדי. יגלו את האמת שאני לא מצליחה להסתיר יותר. אני לא מסוגלת לתת. לא מסוגלת לאהוב. לא שייכת לשום קבוצה. אפילו לא לבני. אשאר תמיד לבדי.
ב. אירוח ביום ששי אכן יכבול אותי. לשעתיים-שלוש. וגם ישמח אותי, כי אני רוצה מאד לראות את בני ונכדי. נכון, אני חושבת הרבה על הנאותי. אבל בתור נהנתנית אני יודעת גם ליהנות את אורחי. להפתיע אותם באוכל יצירתי שנוגע בתשוקותיהם. אני יודעת לתת הרבה, כאשר הנתינה נובעת ממני באופן עצמוני, ומתקשה מאד ברגע שהתחייבות מכניסה אותי ללחץ. מעמידה אותי במבחן. מפחידה אותי בציפיות וביקורת שלא אוכל לעמוד בהם. דורשת ממני יכולת ארגון שאינני בנויה אליה. לערוך שולחן מוקפד לעשרה אנשים נראית לי משימה בלתי אפשרית. נדמה לי שכלתי שאוהבת לסדר תוכל להציל אותי.
אני שייכת מאד לילדי. לבן זוגי החדש, שאותו אני רואה רק כשאני רוצה, כדי שלא יכבול אותי. לפעמים אני יודעת להשתייך לגמרי, ולתת את כל כולי. והרבה פעמים אני שייכת רק לעצמי. צריכה לחזור ולאשר לעצמי את החופש שלי.
אם תרשה לי אלוהי, את התנועה הזו, בין השייכות למשפחה ובין השייכות רק לעצמי. אם תאשר לי שאינה אנוכיות. ואינה חוסר אחריות. אלא צורך עמוק, שאמי לא יכלה לראות, ואתה מקבל ומכבד אצלי. נדמה שיהיה לי חופש גדול לתת, בלי שהאירוח ביום ששי יהפוך לבית הסוהר שלי.
יש שמחה גדולה בקבלה העצמית הזו, אך יש בה גם עצב שנשאר עמי. על כל השנים שבזבזתי בהלקאה עצמית על טבעי. על מחסום שאולי אף פעם לא יוסר לגמרי ביני לבין זולתי.

הטרגדיה של האדם הריבוני

פוסט טראומה כייעוד שלא נתקבל
יאיר כספי

יוסף נושא עמו טראומה קשה מילדותו. אחיו ניסו לחסל אותו. אביו לא שמר עליו. האח ש"חמל" עליו מכר אותו לעבדות. משפחתו שכחה אותו.
איך חיים עם זיכרונות כבדים מנשוא? יוסף שבני ישראל בגדו בו ממשיך הלאה בחייו ומוצא במצרים את ביתו. הוא מקבל יחס טוב יותר מזה שזכה לו במשפחתו אצל מעסיק העבדים שקנה אותו, ובבית הסוהר שאליו הוא מושלך.
יוסף משקיע את עצמו בהסתגלות ומציאת תפקיד שיעשה שימוש בידע שהוא מביא עמו בתרבותו החדשה. יש לו כבוד לבני אדם באשר הם בני אדם וכישרון מיוחד להקשיב לכמיהות הלא מודעות שלהם. יוסף העברי עוד לא מכיר את הקלקול היהודי, שיתפתח מאוחר יותר, לייחס ליהודים צלם אלוהים שאינו בנמצא אצל שאר בני אדם. כישרונותיו ונאמנותו מביאים אותו למשרה הגבוהה ביותר בארץ שזר יכול להיבחר אליה – משנה למלך מצרים.
יוסף אינו תוהה על גורלו. לא מתלונן על סבל ילדותו. לא תובע הסברים מאלוהיו. הוא עסוק בשיקום חייו. אמונתו מגייסת אותו לעמוד בקשיים גדולים שהוא רואה בהם אתגרים שהוטלו עליו מסיבות שאינן מובנות לו.
כאשר מגיעים במקרה נציגים ממשפחתו לארצו החדשה הוא מתנכר להם בתחילה. אפשר שאינו מרגיש שייך יותר למשפחה שפצעה אותו. אפשר שהוא רוצה לקשור את גורלו לצמיתות בעם שפתח את שעריו בפניו.
יוסף לומד להרשות לעצמו להרגיש את כל מה שעולה בו במפגשים עם אחיו שנעשו תלויים בו. יחסו אליהם נע בין התנכרות, להתעמרות, נקמנות, ובכי קורע לב. המפגשים מגיעים לשיאם בעימות קשה. יוסף אינו זקוק לטיפול שיעזור לו לגלות את רגשותיו ולבטא אותם.
בסיום תהליך החיבור המחודש למשפחתו שבגדה בו, המקרא מציע שלב נוסף בעיבוד הטראומה שיוסף נושא עמו: עליית מדרגה מזעזעת וקשה לבוגרי מציאות שנדמה שאי אפשר לחיות אתה.
יוסף מוותר על הזעם. מוותר על סימון האשמים והענשתם. מוותר על תביעת פיצויים הכובלת רבים מבוגרי הטראומות מן הילדות אל אלו שפגעו בהם. מוותר על השימוש בילדות הקשה כפטור ממטלות החיים של הבוגר. מוותר על הרחמים העצמיים. מוותר על האהדה שאפשר לזכות בה לפעמים מאנשים שסיפור עצוב נוגע ללבם.
שיטתו של יוסף מציעה שלב בטיפול שרבות מן השיטות בנות ימינו לטיפול בפוסט טראומה לא יודעות לעלות אליו. כשעוסקים הרבה באשמת הפוגעים, ממשיכים להיות מנוהלים מולם. כשהטראומה הייתה אקראית, פצעיה הם סתם חלק מתמונת עולם קשה שצריך איכשהו לשרוד אותה, אולי בעזרת תרופות. כשאני קורא לעצמי פוסט טראומטי אני מתייג את עצמי על פי פצעי, ולא על פי כוחותי ותפקידי.
יוסף לא מנוהל מול משפחתו. לא מול התרבות המצרית. וגם לא מול פרעה.
יוסף מקבל את סבלו מאלוהיו. כמשא שהוטל עליו לשאת על ידי מי שאינו נותן הסברים. כשליחות שאדם מפענח לאורך חייו. כיעוד הנחשף לפעמים רק לאחר כישלונות רבים, כשכל מטרות הכזב נפלו ואינן מסתירות יותר תפקיד אמיתי אחד.
יש לו ליוסף שותף לשיחה שנתגלה לו לראשונה באהבתו של אביו. ונמצא לו אחר כך אצל המצרים שהוא יודע לשמוע את כמיהתם לאלוהים. ועכשיו הוא מגלה ששותפו היה עמו גם בבור שהוטל אליו, שקוע בו וממתין למותו. ישנו תפקיד הנגלה לאלו המוכנים לקבל את הטראומה שלהם כחלק מתכנית שלא יבינו לעולם:
"לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים. וישימני לאב לפרעה ולאדון על כל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ח).
מן המקום הזה אפשר לפעמים לסלוח לפוצעים. לא מפני שצריך לסלוח. לא כי יעזור לשכוח אם אסלח. אלא כי הפוצעים נראים פתאום קטנים ולא כל כך חשובים. ממלאי תפקיד בתכנית שאינם רואים: "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי. הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מה,ה).
פוסט טראומה הוא מצב שבו אדם נושא עמו טראומה שאינו מצליח לפתור והיא מנהלת אותו. יוסף לימדנו לראות בטראומה מצב שבו משנים את תפקידו של אדם ללא הכנה מוקדמת. האדם הפוסט טראומטי הוא אדם שאינו מוכן לקבל על עצמו את ייעודו החדש ולכן נגזר עליו להיות מנוהל מול פציעתו.

"הארץ", 18.12.2015

שאלון ניסיון

פסיכולוגיה ביהדות

שאלון ניסיון

ד"ר יאיר כספי

ניסיון הוא אתגר מאת בורא עולם. קושי הבא בהפתעה, בלא מעשה או מחדל תחילה. ניסיון הוא המושג המקביל למשבר הפסיכולוגי. פוסט טראומה הוא ניסיון שלא נפתר. הניסיון מבלבל, מעורר ספק בקיומה של שיטה שאפשר לסמוך עליה. נדמה שנדמית בו בגידתו של אלוהים. הניסיון הוא מבחנה הקשה של האמונה. שער לידיעה עליונה. מפתח לייעוד הנגלה במשבר ומצוקה. 

א. הניסיון הלא פתור

קושי שאינך עומד/ת בו לאחרונה.

תחושות ורגשות שמתקשה להתמודד עמם. הרגש המבלבל.

מצבים שלא יכול להיות בהם: מוצף, מתפרץ, מתפרק, מפוחד, מבויש, נמנע, פורש, נאלם, נואש, אבוד, חסר תפקיד. אנשים שמוציאים אותך מדעתך.

אמת שמתקשה לקבל.

משבר שעוד לא התגברת עליו. אתגר שלא עומד/ת בו

איפה אין לך אלוהים?

הניסיון הלא פתור.

מחירו של הניסיון הלא פתור.

ב. פתרון מדומה

יצר רע שעולה בלבך בשעות של ניסיון לא פתור. מה אתה עושה בו?

שקר שמשקר לעצמך והאמת.

חטא שלמדת לחטוא ועונשו.

עבודת אלילים: ממה את/ה עושה לך אלוהים? מה את/ה מקריב לו?

חזון שווא שהמצאת על דרך פתרון הניסיון.

ג. ניסיון ילדות (או ניסיון עבר) שלא נפתר, וחוזר בניסיון הנוכחי

מי הקשה עליך? מי הרשה? מי לא התערב?

חסד שלא עשו עמך, ואת/ה מתקשה לעשות עם עצמך.

תפילה שלך שלא נשמעה, ומתקשה עד היום להקשיב לה. 

שקר ששיקרו לך והתרגלת לספר לעצמך, והאמת.

חטא שחטאו לך ועונש שקיבלת על חטאי אחרים. חטא שהתרגלת לחטוא ועונשך. 

"אליל הבית" שעבדו שם, ולמדת לעבוד, וקורבנות שהקריבו לו, ואתה מקריב עד היום.

ניסיון שלא עמדו בו (משפחה, חברה, עמך). ניסיון שאת/ה לא ידעת בזמנו לעמוד בו. ניסיונות דומים שלא עמדת בהם בהמשך חייך.

תרעומת על ריבונו של עולם (ניסיון שלא היה לך סיכוי לעמוד בו, חסד שלא היה, תפילה שלא נשמעה).

ד. ניסיונות (דומים) שעמדת בהם

מה היה הקושי, המשבר, האתגר המיוחד?

מה עשית נכון?

חסד שידעת לקבל.

רצון שנמצא לו תפקיד נכון.

אמת שלמדת על עצמך ועולמך.

אמונה שהנחתה אותך.

גילוי הניסיון כחסד, בדיעבד. איזה דבר מוצלח צמח מן הניסיון?

דמויות מופת: ניסיונות דומים שראית אחרים עומדים בהם: חסד שידעו לקבל. רצון שמצאו לו תפקיד. מה עשו נכון?

ה. עמידה בניסיון

חסד העומד לרשותך. יכולות חדשות שאפשר ללמוד.

אמת שמגלה על עצמך. ידיעה חדשה על מעמדך בעולמך.

מה בקשייך הוא ניסיון משפחתי רב דורי שלא נפתר ונתגלגל אליך או ניסיון לא פתור של החברה שאתה חי בה?

עבודת אלילים עליה צריך לוותר וחטא אופייני שלה ממנו צריך להיפרד.

איזה מעשה הכרחי נתפס כבלתי אפשרי? אינו בך, לעולם לא תוכל/י לעשות?

 מצוות עשה ולא תעשה של עמידה בניסיון.

יעוד אפשרי הנגלה בניסיון הנוכחי.

חזון: האדם שאתה נהיה כשאתה עומד בניסיון.

חסדו של הניסיון, בדיעבד.

תפילה לעמידה בניסיון.

 

                                                                                                ספטמבר 2006

שאלון שמחת ילדות


התכנית לפסיכולוגיה ביהדות
 
שאלון שמחת ילדות / ד"ר יאיר כספי
שמחות הילדות גילו לך דבר על רשות ותפקיד המזומנים לך. מתי היית שמח/ה או הרגשת מאושר/ת בילדותך? תאר את המקום והזמן שנמשכה בו אותה שמחה. מה שימח את לבך?
א. חסד שעשו עמך

1. רצון: איזה צורך או בקשה שלך נענתה?
2. חסד: איזה חסד עשו עמך?
3. מצווה: איזה מעשה נכון של אחרים ו/או שלך הביא את השמחה?
4. ניסיון: באיזה ניסיון עמדו בהצלחה עושי המצווה שעשתה לך שמחה?
5. מאיזה חטא או עבודת אלילים נפרדו עושי המצווה כשעמדו בניסיון?
6. מתי לפני כן עמדו עושי המצווה בניסיון דומה? מי לפניהם (בהיסטוריה הקרובה או הרחוקה) עמד בהצלחה בניסיון כזה?
7. התגלות: מה מאלוהים קיבלת באותה שמחה? (נוכח, שומע, צדיק, ארך אפיים, כל יכול, בורא, עליון, אחד, רחום, מצווה…).
ב. חסד שלמדת לעשות

כיצד הופיעה אותה דעת אלוהים בפרקים אחרים של חייך?
1. רצון: בקשה שידעתי לבקש.
2. הודיה: חסד שידעתי להכיר בחיי.
3. גמילת חסד: חסד שידעתי לעשות עם עצמי ואחרים.
4. מצווה: מצוות שקיבלתי על עצמי בדומה לזו שנעשתה עמי.
5. ניסיון: ניסיונות שעמדתי בהם.
ג. לעתיד לבוא

1. לאיזה מעשה מזמינה אותי השמחה ההיא לעתיד לבוא?

25.1.05