משאבת כישלונות:

העולם חרא
יאיר כספי

א.
אני כישלון. עשיתי טעות מטופשת שמחקה עבודה בת מאות שעות של תכנון אדריכלי. טעות שאי אפשר לתקן. אחר כך גיליתי שיש דרך לשחזר את הטעות. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. נשארתי עם התחושה שטעות כזאת הייתה יכול להרוס אותי, אם הלקוחה הייתה מגלה. ומספרת ללקוחות אחרים שהיא מכירה. הייתי מוצא את עצמי שוב ללא עבודה. ומכאן קצרה הדרך לדיכאון.
אני כישלון. אפשר היום לקבוע באופן סופי. הייתי בן מאכזב להורי. לא הגשמתי את התקוות שהם תלו בי. לפעמים אני לא מבין למה אשתי נשארת אתי. אני יודע שילדי מאוכזבים ממני. בגלל הדיכאונות היו תקופות ארוכות שלא ראיתי אותם.
אני כישלון. גיליתי זאת בתיכון. וחיי משם היו רצף הוכחות לחוסר כישרון. אני בוודאי גם אחד הכישלונות הגדולים שהיו לכם בתכנית הזאת. אני מניח שאתם מחכים שאצא לכם מהמדגם כדי לא לקלקל את התוצאות. שום טיפול בדיכאון לא משפיע עלי. ניסיתי את כולם. דינמי. קוגניטיבי. שיטות רוחניות. תרופות. נדמה לי שאני מכניס לדיכאון גם את המטפלים שלי. מדביק אותם בכישלון.

ב.
לא מחקתי כלום. סתם באג מעצבן שמתכנתים גרועים לא הצליחו להתגבר עליו וגורם למסך להעלם לפעמים. וגם אם הייתי טועה ומוחק, מדובר באחוז מהפרויקט. יש לקוחות שילכו בגלל דבר כזה, רובם יישארו. לא קיבלתי תלונות מאף אחד.
זה הדיכאון, שמאיים לחזור עם כל תקלה שאולי איני קשור אליה. זה הדיכאון, שמאז כמה הופעות קשות שלו, שנמשכו כשנה בכל פעם, אני מנוהל במאמץ למנוע אותו בכל מחיר. אסור לי לעשות שום טעות שממנה השקיעה יכולה להתחיל. אימת כישלון שאין אחריו תקומה נדבקה אלי בגיל צעיר.
הורי היו כישלונות. אבל היה אסור לי להגיד להם. אשתי לא עושה כלום כבר הרבה שנים. נראה שהיא נהנית. יש לי בן אחד בסדר, ובת אחת שמרוכזת לגמרי בעצמה בשנים האחרונות. יש לי כמה תלמידות נפלאות בכיתת העיצוב, ושתיים לא מתאימות שצריך לעזור להן לעזוב.
אני בדיכאון. אולי כי שום מטפל לא היה מוכן לשמוע את ייאושי הגמור מעצמי ומעולם. אני בדיכאון. אולי כי כל המטפלים שהיו לי השתמשו בי כמו הורי. רצו שאצליח בשבילם כדי להגן על עצמם מידיעה מזעזעת על המקצוע שלהם. התעקשו אתי שהבעיה אצלי, ולא היו מוכנים להודות שהעולם מחורבן. הייתי משתף אתם פעולה. בתחילת הטיפול. ובסוף נקמתי בהם בדרך שאני מכיר. השארתי אותם חסרי אונים.
אני מבוקש על ידי חברי השמחים. אולי מפני שאני כישלון ונדמה שלא ישנה כלום אם אצטרך לסחוב אתי עוד כמה אשמות שלהם. אני משאבת אשמה. כישלונות כל סובבי נמשכים אלי. אני נושא בשבילם את אשמתם. כדי ששום דבר לא יעיק עליהם כשהם מבלים. אני הכישלון ובהודאה זו אני משחרר אתכם לחיות חיים נטולי אחריות למעשיכם הרעים.
"רוב בני האדם" ליבוביץ' היה אומר, "טיפשים ורשעים". את המדינה מנהלת חבורת מטומטמים. חברות התרופות מרמות במחקרים. רופאים לא מסוגלים להודות כשאינם יודעים. העולם חרא. אלוהים אחראי למעשים נוראיים, לצד כמה הבלחות של נדיבות.
כשאני משיב את הכישלונות לבעליהם, מתגלה אצלי מין קלילות שאיני מכיר.

חמשת דרכי ההכחשה של הישראלים ("הארץ" 25.8.14)

איך מתגברים על הייאוש
יאיר כספי

ייאוש המלחמה שאין לה סוף הוא רגש שקשה מאד לשאתו. לכן אנו נוטים להכחישו באמצעות פתרון מדומה הנותן תחושה של מוצא כלשהו. חמש דרכי הכחשה משמשים את הישראלים בקיץ הזה:

להרוס את עזה

הזעם המצטבר מדכא את בעליו. המתפוצץ בתוכו חושב שירפא כאשר יפרוק את כל זעמו ומגדל פנטזיה של נקמה: לצרוב להם בתודעה זוועה שיזכרו מאה שנים.

למצוא אשמה ולכפר עליה

קורבנות של תוקפנות ממושכת מתקשים לשאת את חוסר האונים, ונוטים לפעמים לייחס לעצמם אשמה, שמעשה של כפרה עליה, ישיב להם, כאילו, שליטה: אולי בכל זאת נקשיב לבקשות ההגיוניות של חמאס.

למצוא בוגדים בתוכנו

את התסכול המאבק הממושך באויב החיצוני אנו מוציאים אחד על השני: היינו גומרים עם החמאס אילו השמאל לא היו בוגדים.

לרדת מהארץ

מי שאיבד את יכולתו למצוא בישראל משמעות, ואזלו כוחותיו לעמוד במאבק ארוך, אוסף סימנים לדיקטטורה שבגללה יש חובה מוסרית לעזוב, והוכחות שאין סיכוי לשינוי, כדי לפתור עצמו סופית מן ההתלבטות.

להכריז שניצחנו

מנהיגינו אמני הספין התקשורתי התחילו להאמין שגם במלחמות אפשר לנצח כך. הם מבטיחים לנו שאם נחזור הרבה פעמים על המשפט "החמאס קיבל מכה אנושה שהוא יזכור הרבה שנים" נישן יותר טוב בלילה ותחלוף חרדת המנהרות.

לקחת תרופות

בחברה שחבריה איבדו את שייכותם לקהילה ועם, אנשים נוטים לייחס את סבלם למשהו שלא בסדר אצלם. המיואשים לבדם מבקשים תרופות, או הולכים לפסיכולוג שיסביר להם את הקשר בין החמאס ואמא שלהם.

הפתרונות המדומים, הבאים במקום התגייסות אמיתית להתגברות על הקושי, מחמירים את הדיכאון: האנשים החושבים שלא היו מספיק נחמדים לאויביהם, סובלים עכשיו משתי בעיות: דיכאון ואשמה עליו. מחריביה של עזה לא יכולים להביט במראה, שבה נראה מישהו ההולך ונעשה דומה לאויבם. למסמני הבוגדים עוד מעט לא יישאר מי שיהיה מוכן לצאת אתם למלחמה. ייאושם של האנשים שמחקו את הארץ הזו בלבם גובר כשהם או ילדיהם מקבלים צו גיוס. מי שהאמינו לסיפור שניצחנו גילו שצוק איתן הספיק להתרעה בת חמישה ימים. האנשים שביקשו לעצמם טיפול פרטי גילו שגם הפסיכולוג מדוכא מהמצב.
התמודדות עם הייאוש מתחילה מהכרה במציאות: אנחנו מדוכאים. סיימנו בתיקו ואפשר שנכשלנו במערכה הזאת. הבחירה לחיות בישראל מחייבת עמידה בקשיים גדולים מהמקובל במדינות המערב. עמדנו בקשיים גדולים בלי להתייאש כשידענו למה אנחנו פה. גברנו בעבר על אויבים קשים מן החמאס.
כדי להתגבר על הייאוש מומלץ להאמין למי שאומר שהוא רוצה למות ולוותר על הניסיון להבינו. לוותר על תאוות הנקמה המוחקת את צלמנו. להפסיק לרמות את עצמנו על הישגינו. להיזכר ביסודות המחברים אותנו ולהימנע מחיפוש אשמים בתוכנו. לקבל החלטה להישאר ולהיאבק על עצמאותנו. להשיב לעצמנו את היוזמה ולהכריע את המערכה.

למאמר ב"הארץ":

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2414450