פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים לאחר החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : בהרשמה מאוחרת נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 1.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017.

נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, ולשלוח בדואר רגיל או מהיר בלבד (אך לא רשום) לכתובת הרשומה למטה.

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

מודעות פרסומת

אימה כיראת אלוהים:

האישה המפחדת מן הסערה
יאיר כספי

א.
אומרים שתהיה סערה. אני רואה את העצים שיקרסו על עמוד החשמל שמול ביתנו. קור ללא הסקה. ייאוש בלי קווי טלפון, בלי אינטרנט וטלוויזיה. המים יתחילו לעלות במרתף. המתנה ללא תכלית לנציג חברת החשמל. איש לא יודע מתי יגיעו. בסערה הקודמת היו מקומות באזור השרון שבו אני גרה שהופקרו שלושה ימים ללא חשמל. יהיו דברים שלא יחזרו לעבוד גם כשהחשמל יחזור: השער החשמלי? האינטרנט? ההסקה? ההמתנה המייאשת לטכנאים שלא יאמרו מתי יגיעו.
ישנתי מעט הלילה ואני יודעת שהמצב יחמיר כשאתחיל לשמוע את נקישות הגשם על גג הרעפים. אפשר שלא אשן בכלל, מחכה להפסקת החשמל. הייאוש יעלה כשאגלה שאיני יכולה לעשות שום דבר.
אני מתרוצצת בין החלונות. מחפשת סימנים לגשם שאינני רוצה לראות. בודקת כל כמה דקות את מצב עירי בשלושה אתרים של מזג אוויר. אני מעדיפה את האתר שאומר שאין מה לדאוג, אבל לא סומכת עליו. שונאת את האתר שרואה סופה שתזכיר את הסערה הנוראית שהייתה לפני כמה שנים, וחרדה לחשוב שאולי הוא אומר את האמת שאנשים לא רוצים לדעת.
אני מתכוננת להפסקת חשמל ממושכת. פיזרתי חמישה פנסים במקומות שונים בדירה. יש לי נרות, תאורת חרום, ופנס גז לחשכה ארוכה. תנור נפט ומיכל נפט מלא. כירת גז להרכבה על הבלון של הגריל. נעלי הרים שמתאימות למזג אוויר סוער. ברגע האמת, אני יודעת, דבר מכל אלו לא יציל אותי מהפחד שהחשמל לעולם לא יחזור. אהיה משותקת מאימה.
ב.
משהו רגיל קורה. רוח וגשם. בדרך כלל כלום לא קורה מגשם. פעם בכמה שנים משהו מתקלקל. מתקנים. ביום חמישי תשוב השמש להופיע. אני אשב להתחמם בגינה ואשכח שהייתה סערה.
הבדיקות החוזרת שאני עושה של מכ"ם הגשם באתר השרות המטאורולגי מגבירות את החרדה. הניסיונות לשלוט בגשם שיבוא מטביעים אותי בהצפה ישנה. מחלקת החיזוי לא יודעת את העתיד. אגף פיקוח סימנים מדאיגים מתמחה באזעקות שווא. הבדיקות החוזרת מרוקנות אותי מכוחותי.
אין שום בעיה שאפשר או חייבים לטפל בה עכשיו. מלבד הפחד. הפחד הישן. שנכנס דרך החלונות המוגפים. עולה כמו ההצפה שהייתה לפני שנים במרתף הבית הישן. משהו נורא קורא. בתוכי. מאז כתה ב'. משהו נורא קרה כל הזמן קרה. נכשלתי בניסיון להחזיק את אמי בחיים. נכשלתי בניסיון להציל את עצמי מן הייאוש. נשארתי עם התחושה שרק אני יודעת שמשהו נורא קורה. איש לא יבוא לעזור. אני חייבת לשלוט בעולמי. לסמן את הדבר הנורא, ברגע שהוא מופיע. לעקור את כל סימניו. להכין תגובה מונעת לכל עלילותיו.
אני מזמן לא הילדה שננטשה. התוכניות שלי להציל את עצמי מזיכרון חוסר האונים הכואב השב לפעמים, משאירות אותי קטנה. בניהול חברת הנדל"ן שלנו התגברתי על משברים גדולים פי כמה מתקלות שגשם יכול להביא.
הפחד יודע דבר מה על כישלון היומרה שלי מאז ילדותי להיות אדון עולמי. אתה מוריד הגשם ומפיל עמודי החשמל. אתה משיב הרוח למקומה ומעלה החמה. סלח לי על הניסיון לפקח ולשלוט במקומך. למנוע מעצמי את יראתך. פחדך משיב אותי למקומי. מתקן את מידתי. מודיע את כישלון הניסיון לנהל את העולם במקומך.
הכל בסדר. הקושי עובר. אני חזקה. זו חרדה. המאמץ לשלוט מחמיר את הפחד. פחדך הוא יראתך. השער אליך.

אלוהים בטיפול – מאמר ב Ynet

אלוהים בטיפול – מאמר ב Ynet

"הפסיכולוג שפיטר את אלוהים" נשלח אתמול ל Ynet על ידי דוברת אגודת "אנוש", שבכנס השנתי שלה הרציתי השבוע.

המאמר זוכה למאות תגובות מקוטבות.

הוא "מכונן" לחלק מן הקוראים,

ומעורר התנגדות עזה אצל אחרים.

גירסה מוקדמת וארוכה יותר של המאמר הופיעה בעבר באתר "פסיכולוגיה ביהדות".

שבת שלום

יאיר כספי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4383076,00.html

מתנת ההודיה חלק ב': אבדן החסד

אבדן החסד

יאיר כספי

 המהפכה הטכנולוגית העצימה אותנו. אנו יודעים יותר. יכולים יותר. מחוברים לכוחנו. מגלים צרכים ודורשים את סיפוקם. מגיע לנו יותר. אבל אבדה לנו חלק מן היכולת להרגיש. לשמוח בחלקנו. אנו עוסקים במה שאנו רוצים שיהיה, במרדף אחר הדבר הבא. במקום במה שיש עכשיו. העיסוק במתנה שמגיעה לנו מחמיץ את מתנת היום.

 למדנו לקחת ואיבדנו את היכולת לקבל.  למדנו לתבוע את הטוב ביותר, ואיבדנו את הטוב הרגיל. למדנו להתפעל מהילד הנפלא והמדהים, והוא איבד את היכולת להכיר תודה כי מגיע לו הרבה יותר. ציפינו להפוך לבני אלים, ואיבדנו את היכולת לשאת  עצב, מגבלה, פחד, אבדן. מצב האדם נעשה סימן לכישלון.

 הכרת תודה סותרת את סיפורה של תרבות זמננו. היא מגלה שאנו מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. שאנו זקוקים לחסד, ואיננו עצמאיים. שאיננו שולטים במה שיש לנו, שניתן בהשאלה, ונצטרך, יום אחד, להשיבו לבעליו.

הכרת תודה נוגעת בכמיהה ששום טכנולוגיה לא יכולה לספק: גילוי אהבת שאינה תלויה. לא בידע, לא בכוח, לא בכסף,  לא במעמד. דודה חיה שמחה מאד בכל פעם שהייתי בה לבקר אותה בילדותי. היא הייתה מכינה לי אוכל נפלא ושמחה בשמחתי.

במסורת אמונת הייחוד הודיה היא פעולה יומית של תיקון מעמדו של אדם לפני יוצרו: הכרה בעולם כמתנתו. הכרה בחיים כמתנתו. הכרה בבאי עולם כשליחי חסדו. אני נוסע עכשיו באוטו שנבנה בעזרת החכמה שחלקת עם בני אדם. יכולתי לקנותו תודות לשפע שהענקת לי. התזמורת שמנגנת עכשיו אצלי, היא נס שעשית במיוחד בשבילי. החנייה שמצאתי היא הוכחה סופית שאתה אוהב אותי.

 או, כמו שאומרים, קמת בבוקר? ברוך השם. כל השאר בונוס.

 אבל, המסורת היודעת את החסד, הפכה לדת שצריכה להבטיח את קיומה, ואיבדה במשך השנים את האמון במאמיניה. היא אינה סומכת עליהם שיגלו את חסדם לבדם. לכן היא נותנת להם רשימה של ברכות שעליהם צריך לחזור, גם אם לא קיבלנו את מרביתם. לאיש אין סמכות לשנותם. הרשימה, שנסגרה לפני אלף שנים, לא יודעת את רוב חסדנו היום.

 הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הדינמית שנבנו על מודל המחלה הרפואי המעניק את  עיקר תשומת הלב לפתולוגיה, ויתרו על הכרת תודה. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והגישה הנרטיבית החזירו משהו ממנה לסיפור האנושי כשהן מלמדות את המטופל לספר מחדש את סיפורו באופן שלא יוציא אותו כישלון. הפסיכולוגיה החיובית מתחילה מהכרת חסד, בלי לומר למי מודים, ובדרך כלל מתוך הסתפקות ברישום חסדי היממה האחרונה. ההתבוננות במתנות היום לבדן, מחמיצה הרבה מהדברים העומדים בעולמנו וקיימים. מתנות יקרות שהתרגלנו אליהן והן, כאילו, מובנות מאליהן.

 רישום קבוע של רגעי חסד, גילה המחקר בפסיכולוגיה חיובית,  מביא שמחה, מגדל תחושת ערך וקבלה עצמית, משפר יחסים בין אישיים, מפתח יכולת לבקש עזרה כשצריך, מקטין דכדוך וחרדה, משפר את השינה.

 מפעלנו לוקח לך יסודות משני עולמות ומרכיבן: הכול מתנה, ומוטלת עלינו אחריות אישית ללמוד לבדנו את חסדנו המיוחד ולהודות עליו. אל תסמוך על מי שאומר לך שהכול תלוי בך. אל תסמוך על מי שתובע ממך לדקלם תודה.

האישה שאיבדה את המפתח

האישה שאיבדה את המפתח למקום שבו התחבאה

יאיר כספי

 עבודת אלילים

לא תקבלו ממני שום חומרים עלי. אם תנסו לומר דבר מה על תחושה שאני מעבירה לכם, לא אכחיש ולא אאשר את הנאמר. אינני מחלקת סימני דרך למי שמנסה להתקרב אלי.

דתי היא עמימותי: שתיקותי הארוכות. הדיבור האיטי הנחוץ לצורך מיון ושליטה על התכנים היוצאים מתוכי.

אם תאמרו דבר מה שנוגע בי, אפנה אתכם לכיוון אחר, שבו לא תמצאו אותי. איש לא ייכנס לנשמתי.

לאנשים קרובים מידע יימסר על תחום צר בלבד, בהתאם לסוג הקשר שיש להם אתי. המידור לא יאפשר לאיש לדעת יותר מדי.

ניסיון

האמת שאסור לדעת עלי, היא שמערך הטשטוש וההטעיה שבניתי נועד למנוע בכל מחיר את האפשרות שתבזו אותי.

הפתרון החלקי, שהציל אותי כנערה, היה הטמנה עמוקה של עצמי במחבוא, שאיש לא ידע על קיומו.

כל כך עמוק החבאתי את עצמי, עד שאפילו אני לא יודעת למצוא אותי. "לחם קל או דגנים?" היא שאלה מזעזעת בשבילי. היא מחייבת אני זמין שיודע מה הוא רוצה. בהעדרו אנסה לפתור אותה בעזרת ההיגיון, או רמזים למה שקובל בסביבתי. מה הזמינו האחרים היושבים בשולחן שלי? איזה לחם נוהגת להזמין אישה בגילי ובמשקלי? כשהתשובות סותרות אני אבודה לגמרי. "מה את מביאה בדרך כלל?" אתן למלצרית להחליט בשבילי.

בת ארבע עשרה ישבתי לבד על המרפסת של בית הורי. אמי נכנסה לרגע לשאול דבר מה והעירה "את לא צריכה לקלקל לכולם את מצב הרוח עם הפרצוף החמוץ שלך". באותה שנה עמדתי שעות לפני הראי, כדי לוודא שפני לא יבטאו יותר רגשות מתוכי.

כשהייתי מסגירה  דבר מה. קושי. עצב. הצלחה. שמחה. היו אחיותי והורי משתמשים בו אחר כך כדי ללגלג עלי. חייתי באימה מפני ביזוי קבוצתי. הפסקתי לדבר בחדר שהיה בו יותר מאיש אחד. גם בקשר אישי למדתי לומר רק את המעט ההכרחי.

בקשתכם, כמוקבל בקבוצתנו, שאספר לכם את הסיפור שלי, היא סכנת מוות בשבילי. אפשר שאתם מבקשים את טובתי כשאתם מתעקשים שאביא לפחות רגע מעולמי. עדיין איני יכולה לתת לאיש להכיר את המחבוא הסודי.

שמונה עשרה קצר

אנא אלוהי, שלח לי אביר שיפרוץ את חומתי. והשב אותי מן השמן הרותח שאשפוך עליו, והבליסטראות שאני נוהגת להטיח בגופו.

סלח לי על אלף הפעמים שבהם שיטיתי באנשים שניסו לגלות מי אני. וסלח לי על הפעמים שעוד אהיה חייבת להחביא אותי.

גאל אותי מעבודת המבזה שמולו החבאתי את עצמי.  גלה לי אם ישנו איש שלעולם לא יפגע בכבודי. גלה לי אם יש מי שלא ישתמש בחומרים שלי נגדי.

רפא בי את פצעי המבזה, שהיה מוריד את ראשי כל פעם שפתחתי את פי.

חדש בי אל שמח עמי. מצטער בצערי. מכבד תמידי. נעלה מאד על אחיותי ואמי. חדש בי אותך, גדול ונורא, שורף באשך את המנסה לבזותי. אנא הכר לי אלוהים שהאדם לא צריך מפניו להתחבא.

 

נהג מונית (חלק ב')

 

רגעי הדעת

נהג מונית (חלק ב')

יאיר כספי

נסיעה קצרה במונית מגלה ניסיון לא פתור ואליל סמוי. האם אתה יושב לפנים, על יד הנהג, או מאחור? מקבל את הצעתו למחיר מוסכם או מתעקש שיפעיל מונה? נותן לו לקבוע את המסלול, או מנחה אותו? מתרווח בנוחות או עומד על המשמר? שומר מרחק או מפטפט בקלילות? מתעקש שהנהג ינמיך את המזגן ויכבה את הרדיו, מסתגל בקלות למצב שמצאת כנכנסת למונית, או סובל בדממה? איך אתה מנהל משא ומתן עם הזולת על צרכיך וצרכיו? מה קורה לך ברגע של קרבה פתאומית עם אדם לא מוכר?  שלושים ושתיים מתלמידי "פסיכולוגיה ביהדות" נכנסו למונית. כל אחד מהם סיפר סיפור אחר.

האם הנהג מצפה שאדבר איתו, שואלת את עצמה הנוסעת השישה עשר. אם תתעלם ממנו תרגיש אשמה. אם יפנה, ותוריד את שפתה לרמה שמתאימה לו, לדעתה, תרגיש מזויפת ומגעילה. היא נאלצת לזייף בחייה כאשר היא מנוהלת מול התפקיד שהטילו עליה הוריה: "האחות המצליחה הדואגת לאחיה". היא מרגישה אשמה, כאשר היא מעזה להתקרב לניסיונה הלא פתור: להשתחרר מהוריה ולהכיר בצרכיה שלה.

הנוסע השבע עשר הולך ברגל, למרות שהוא ממהר ויש בידו די ממון לנסיעה. כאשר אתה נזקק למישהו, אומרת אמונתו, בסוף לא נותנים לך את מה שאתה רוצה, לכן יסמוך רק על עצמו. אין בעולמו תפילה. אין למי.

הנוסע השמונה עשרה רוצה שקט בנסיעה. חושש מנהג המספר את הצרות שלו ומפיל עליו טראומה לא פתורה. מנוהל מול אני שמותר לו להיות רק חזק ועצמאי, וחושש מניסיון לא פתור, שיבטא תלות מבישה ועלובה, שאסור לאיש לדעת את קיומה.

הנוסעת התשע עשר תנהל את הנסיעה: סע דרך מרמורק ואחר כך ימינה בכניסה השנייה. אפשר מזגן בבקשה? ניסיונה הלא פתור הוא התמסרות שהיא חווה כסכנה. איש לא ידאג לך אם לא תעשה זאת בעצמך. סיסמת האליל שהיא עובדת: אני בטוחה כשאני בשליטה.

הנוסעת העשרים מנוהלת מול דמות עצמה נשגבת ונדיבה, חשה חמלה כלפי הנהג הנאבק לפרנס את משפחתו ונענית לבקשתו להעלות נוסע נוסף "לאותו כיוון". מתברר שהנוסע שנוסף מחייב פנייה למסלול המאריך את הנסיעה.  ניסיונה הלא פתור הוא התרכזות בצרכיה שאסורים עליה. הנהג נראה לה, כמו בעלה לשעבר, כמו אביה, איש מוגבל שלא יוכל לעמוד בבקשתה. לא תעז להיות לרגע ילדה, שזקוקה מאד לדבר מה ממך.

המוסיקה במונית צורמת לאזנה.  המזגן מקפיא אותה. הנהג שולף סיגריה מהחפיסה. הנוסעת העשרים ואחת אינה פוצה את פיה. היא מאמינה שהאנשים המוצלחים, כמותם תמיד רצתה להיות, יודעים, ברגעים כאלו, להתעלות מעל לצרכים הקטנים שלהם. ניסיונה הלא פתור: הפחד לגלות שהיא פרימיטיבית כמו אמה, שתבעה מכל העולם את צרכיה בצורה מבישה.

הנוסע העשרים ושתיים חושש שהנהג בחר בכוונה מסלול ארוך מדי. הוא לא ישתף את הנהג בתחושתו, מחשש שהנהג יעמיד אותו בניסיונו הלא פתור: יבייש אותו. הוא מאמין בגורל רע שאי אפשר לשנותו, אבל אפשר לפעמים להתחמק ממנו לזמן מה. לכן הוא מבקש מהנהג לעצור באמצע הדרך. יורד מהמונית בשתיקה כדי להחליפה במונית שנהגה אולי ינהג בו כשורה.

הנוסע העשרים ושתיים יודע שהנהג ינסה לרמותו, כמו אביו, שנהג, כדי להסתיר בעיה שיש לו, לשכנע את בנו להודות שהבעיה שלו. כדי שלא יצטרך לעמוד בניסיונו, התפרצות אלימה של זעם שתאיים על זהותו, הוא נוהג בנהג כפי שהוא נוהג באביו: מנסה לחנך אותו על דרך ההתנהגות הראויה של נהג לנוסעו.  

הנוסע העשרים ושלוש, מתפעל מחוצפתו של הנהג שעצר באמצע כביש הומה כדי להורידו, תוך שהוא חוסם את התנועה, ומנפנף בידו בביטול לנהגים הזועמים: "תצפצפו, תצפצפו". הוא מנוהל מול אני הגון, מתחשב וערכי, וניסיונו הלא פתור הוא  הרשות שיש לנהג לדאוג לרגע רק לצרכיו שלו. הוא מטיל על הנהג לשאת בשבילו את ה"מניאק" שבו, כדי שיוכל, בו זמנית, להתפעל ממנו, ולגנותו.

הנוסעת העשרים וארבע יושבת מאחור ובוחנת היטב את פני הנהג לראות אם חבויים בהם רמזים לאלימות. אם יפנה אליה, תהיה נחמדה. "נחמדות" הוא האליל המשמש לה פתרון מדומה לכל צרה, נחמדות, היא מקווה, תציל אותה מניסיונה הלא פתור: פחד האנשים הכופים עליה לספק את רצונם.

הנוסע העשרים וחמש חוקר את הנהג לגבי רגשותיו בנושאים שונים. הוא פועל על פי ההיגיון בלבד, את שכלו הקר, וניסיונו הלא פתור הם רגשות שאינו יודע איך לנהל, אולי יבלבלו אותו או יסיטו אותו ממסלולו. הוא מטיל על זולתו להרגיש במקומו.

הנוסע העשרים וששי מתעניין בדעותיו של הנהג, כנציג של "האיש מן הרחוב". הוא מאליל את עצמו כנעלה על הנהג. אם ישוחח עם הנהג כשווה לו, יעלה בו ניסיונו הלא פתור: חווית פחיתות ערך שהוא נושא עמו ביחס לאחיו "המוצלח", הבכור.

הנוסעת העשרים ושבע צוחקת עם הנהג כל הנסיעה. אם תפסיק לרגע לחייך, היא חוששת, פניה יסגירו את ניסיונה הלא פתור: רגשות של עוינות או תיעוב שהיא חשה לפעמים. אם לא תחייך, יתגלה כישלון מפעל ההתפתחות שבו השקיעה שנים מחייה: להגיע למדרגה רוחנית שבה מתעלים מעל הרגשות השליליים, שנאסרו עליה בילדות.

הנוסע העשרים ושמונה מביט בדאגה במונה, חושש שהנהג יתבע ממנו מחיר שבו לא יוכל לעמוד. הוא נאבק באל מחמיר המטיל עליו משימות שהן מעבר ליכולתו. ניסיון ילדותו הלא פתור: תביעת אמו שיספק צרכים רגשיים שלה שמילואם היה הרבה מעבר לכוחו.

לנוסעת העשרים ותשע חשוב לטהר את נהגי המוניות מן השם הרע שהנוסעים מוציאים להם. היא עובדת אל טוב, ומאמינה כי אם תתייחס יפה לכל אדם, תוציא ממנו את הטוב שבו. ניסיונה הלא פתור הוא רשעות חסרת רחמים שמפגש עמה ערער את עולמה. היא חוששת שאם יופיע נהג רשע, לא יהיו לה כלים להתמודד עמו.

הנוסע השלושים מרגיש צער על הנהג, שעבודתו סתמית, חוזרת על עצמה, חסרת משמעות, ואין בה סיכוי לגמול ראוי.  ניסיונו הלא פתור הוא משא תחושה דומה שהוא מרגיש כלפי חייו. האליל שהוא עובד, ואשר לכאורה יפתור את בעייתו, הוא התפקיד שעוד לא קיבל, או מקצוע אחר, שבו ימצא את עצמו וייפטר מייאושו.

הנוסע השלושים ואחד יעלה למונית רק אם חיכה לפחות שעה לאוטובוס שלא בא. אלילו המחמיר אומר שרק לאחר סבל נאות יש רשות קצת ליהנות. ניסיונו הלא פתור הוא איש מפונק ונהנתן שראה בביתו, ואסור לו בשום פנים ואופן, אפילו לשעה אחת, להידמות לו.

הנוסע השלושים ושתיים מודאג מן האפשרות שהתנהגות חריגה של הנהג תשאיר אותו חסר ידיעה לגבי התגובה הראויה. המונית היא בשבילו יקום מקביל, שאת חוקיו אינו מכיר. חלומו האלילי הוא עולם שחוקיו מפורסמים והכול תמיד מקיימים אותם. ניסיונו החוזר הוא התנהגות אנושית שאינו יודע מה הוא אמור להרגיש כלפיה, ואיך מקובל להגיב.

נהג אחד הסיע את כל הנוסעים. באותה מונית. עם אותה המנגינה. באותו מסלול. ובאותו מחיר. בכל זאת, כל איש זוכר נהג אחר: הדמות המאתגרת את ניסיונו הלא פתור, שממנו הוא מתגונן דרך אליל שהוא יוצר. מי נוהג במונית שבה אתה יושב? מי הוא האליל שעבודתו תציל אותך ומהו ניסיונך הלא פתור?

 

 

ניסיונות (חלק ג')

ניסיונות (חלק ג')

יאיר כספי

"מבועת" רואה בכל איש או אישה חיית טרף קדומה העומדת לזנק עליו. לפעמים הוא מדמה להבת אש גדולה היוצאת לקראתו מפי איש הנמצא מולו.

כדי לשרוד מול המפלצת, שאותה פגש לראשונה בבית אמו, הוא למד לספק מקצת מיצריה המרושעים. נחמד כפייתי. מסכים בוויכוח עם שני הצדדים. נותן תשר מוגזם במוניות ומסעדות.  לא יוכל לעמוד באימת זעמם של מלצרים או נהגים שלא סופקו על ידו.

אנא אלוהי, גלה לו שמשא הפחד שהוא נושא עמו אפשרי, ועדיף על הכניעה לו. אשרי מי שמפחד תמיד, אם אין לו ברירה, וזיכרון אימה חוזר ומציף אותו. אשרי מי שמבקש בך שותף לגיא צלמוות שלו. נושא פחדו עמו.

ל"סתמית" יש חיים מדהימים, ללא הפסקה, כראוי לאישה מדהימה ומיוחדת במינה. אין מסעדה נחשבת שלא אכלה בה. אין איש מרשים שלא פגשה. אין מידע שלא ידעה הרבה לפני שהגיע לתיקשורת. עד שהתעייפה.

גיבורת המשפחה, האלה הישראלית החדשה, תרפא אותנו בכוחה וחיוניותה. היא הפיצויים שביקשנו על סבל הדורות שאסור היה להם לחיות. היא ההוכחה כי לא סתם הייתה שואה.

אנא אלוהי, תן לה רשות להתפטר מן המופלאות המעיקה. גלה לה שגם ברגיל אתה נמצא: שעה אחת של שמחה ביתית, שלא קרה בה דבר שאפשר לדווח עליו.  ילד ששמח כי אמו התפנתה. רגע שקט. שבת שאין עושים בה מאומה.

"מדוכאת", חייבת כל הזמן להיות בשמחה. וחייבת לשמח, ללא הפסקה, את כל מי שנמצא בחברתה. בורחת מצל אמה ששכבה חודשים ללא ניע בסלון, על הספה. ממשיכה למלא את משימת ילדותה: להקת הבידור של האם המדוכדכת.

עמידה בניסיון, בשבילה, הוא הקשבה לילד עצוב, בלי מילה. פוגשת בו עצב שאסרה על עצמה.

אנא אלוהי גלה לה שהעצב יפה לה. שמותר לה להיות לפעמים חסרת אונים מול דכדוך שהוא, לפעמים, בלתי נמנע. שאתה נמצא, לאלו שזכו לשותפותך ברגעי חייהם הקשים, גם בייאוש נורא.

"מושפל" עבר ביזוי ממושך בילדותו. הוא בטוח שהצלחה מקצועית מסחררת, המחכה לו מעבר לפינה, תמחה סופית את זיכרון השפלתו העולה בו מעת לעת ונדמה כגדול מכוחו לשאת.

ניסיונו הוא זיכרון הימים שבהם לא החשבת אותו. לא מצאת אותו ראוי לכבוד או הגנה. אליליו הם אני הגדול, שמאמציו יזכו אותו בהערצה גדולה, ולפעמים גם המורה הדגול, שתורתו, כשתימצא, תפתור אותו סופית ממשא זיכרונו הקשה.

אנא אלוהי, בוא לבקרו כשאינו יכול לשאת את משאו. גלה לו כי אתה מחשיב את נושא משאו הקשה, יותר משאתה מחשיב את הבורח ממנו להצלחה שתמחה אותו.

"האישה שלא אכפת מקיומה", מפתה אנשים להאמין שתוכל לתת להם יותר ממה שיש בה, כדי שירצו בחברתה. ואחר כך כועסת עליהם, אם ניסו לנצל את חולשתה. עסוקה הרבה בהגנה על עצמה מעוברי אורח שאולי ינסו דרכה למלא צרכים שלהם. נזהרת גם מבני משפחה.

ניסיון עבר לא פתור שלה הוא ילדה שאם לא ראתה. ניסיון ההווה החוזר אצלה הוא החשש לגלות שלאיש לא באמת איכפת מקיומה. לא ילדיה. לא חבריה. לא בן זוגה. הניסיון מאיים מפני שכמו כולנו, גם היא, מפרשת את המציאות כעדות לכוונתך: אם נתת לי אם שלא רצתה בי כנראה לא היה  אכפת לו מקיומי.  אם אפנה אליך, אצעק, אבכה, אפשר שאאלץ לשמוע את גזר דיני הסופי: קיומך לא משנה.

"גלה לה שאתה אוהב אותה" אינו מספיק במקרה כזה. אנו צריכים שתבוא ותשא עמה את דחייתה, כאילו הייתה שלך. שתכריז קבל עולם: "אני נעלב כשמבטלים את בתי, יצירה יקרה משלי".

"שונא את בנו", ניסה ארבעים שנה להוכיח לבנו שהוא אוהב אותו. הבן הטיל ספק באהבה, סרב בקביעות לקבל מאמצי אביו, ותבע מאביו מתנות גדולות והולכות כהוכחות לאהבתו.

לשונא את בנו, היה אסור, מאז לידת הילד, לגלות שיש בו לפעמים רגשות של עוינות, קנאה, ותחרות כלפי בנו. הבן סבל מרגשות הדחייה המוכחשות כלפיו, וגם למד לנצל את רגשות האשמה של האב המלוות אותה.

כשגילה האב יום אחד כי בנו החתים אותו כשותף על הלוואה לטובת הבן שאין ביכולת האב להחזיר, העז האב להתקומם. להסתכן לראשונה באבדן הבן שיאשר אותו כאב. הוא ביטא, ישירות, אכזבה קשה. הודיע שלא יהיו יותר פיצויים. ולא יהיו יותר ניסיונות להוכיח נאמנות. והלך מבית בנו במחשבה שבזאת יסתיימו ביניהם הקשרים.

הבן, שראה אותך, לראשונה, באביו, הלך אל האב וביקש את סליחתו. הם חברים היום.

"שונא את אמו", הוא מחנך אחראי, המנסה כבר שלושים שנה ללמד את אמו לדבר כהלכה. כלומר, לא לומר דברים שעשויים לעורר בו שנאה שאסור לו לדעת אותה. כי תאבד בה דמותו הנאצלה.

אפשר שאינו כועס עליה יותר מאשר ילדים או מתבגרים כועסים לפעמים על הורים שמטילים עליהם לטפל בצרכים הרגשיים של ההורים, או  מתקשים לתת להם להיפרד ולבנות את חייהם העצמאיים. אבל במקרה שלו, העוינות כולה אסורה. כשרמזים קטנים מכעסו כלפי אמו היו יוצאים כלפיה בילדותו, נהגה האם לנהל איתו שיחות ארוכות על הדרך שבה יש להטמיר רגשות שליליים ולהופכם לחיוביים. כלומר אסרה לשנוא אותה. והבן, כמותה, כשהיא שואלת אותו שבוע לפני חתונתו אם הוא בטוח באהבתה של כלתו, במקום להרגיש ולבטא כעס רב שעולה בו, מנסה ללמד אותה איך תומכים בבן כשהוא מקבל החלטה חשובה.

אנא אלוהי, תן לו את מה שהחסיר ממנו אביו: רשות למאוס, לפעמים, באמו. גלה לו כי לכעס יש תפקיד בעולמך. לפעמים הוא השליח של זעמך. גלה לו שאתה מרשה לפעמים לאבד שליטה, להתפרץ, לצעוק, לחוש סלידה. להיפרד.

"תובענית כמו אמא המשוגעת", היא אם לארבע בנים, קציני צנחנים. בעלה מפקד החטיבה במילואים. היא הייתה קצינת הקישור של החטיבה. לעולם לא תבטא את חרדתה מן השרות שעושים בעלה והבנים. מתביישת בייאושה ופחדיה. לא תסגיר מהם מאומה. אין יודעים אם בלילות היא ישנה.  מתנתקת כשהיא מוצפת באימה. לפעמים לימים. לפעמים לעונה שלמה.

ניסיונה הלא פתור הוא הפחד למצוא אצל עצמה פינה אחת קטנה משל אמה, שהייתה מטילה את עצמה על ילדיה, תובעת מהם לשאת ולפתור את שיגעונה. מאשימה כול מי שלא נענה. מאשימה גם מי שאין לו שום דבר עמה.

אנא גלה לה אלוהי שאתה מכבד את האישה הזקוקה לעזרה. הוכח לה שאתה יכול לעמוד בתביעותיה. (בשונה מאביה שהסתלק כשאשתו התדרדרה). שמותר לה לומר שאינה יכולה. שאתה מזמין אותה להשמיע את קולה. שהתווית "משוגעת תובענית כמו אמה" רשומה אצלך כצורך חיוני ראוי להקשבה. שמותר לה לבקש מחמשת גיבוריה להגן גם על נפשה. שמותר לה להשתחרר סוף סוף מהחטיבה.

"הבת המופרעת שלי", היא גברת מאוזנת ושקולה, המקפידה על כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. כאשר שואלים אותה מה שלומה, היא מדווחת על הרעה או שיפור במצבה הנפשי של בתה.

הילדה עם ההפרעה שומרת בשבילה את מה שאסור שיימצא בתחומה: חריגות חברתית, תלותיות מבישה, צעקה גדולה על אם שדחתה את בתה. היא את בתה ואמה אותה. הצטיינות בכל היה אליל ילדותה, שימחה את כתמי דחייתה על ידי אמה. היום היא מאמינה שהתנהגות נורמטיבית של בתה תמחה את דחייתה אותה.

אנא אלוהי, גלה לה שאתה יודע שהדחייה הייתה נוראה. שכך יצא מלפניך והוטל עליה לשאת משא שהיה גדול מכוחה. שתביעת ההצטיינות בכול לא באה ממך, אבל אתה מבין שזו הייתה דרכה של הילדה שלא שלחת לה שותף לכאבה. שאתה מרשה לה לצאת מהבית כשהיא לא מסודרת לגמרי. שמותר לה להרגיש ולבטא הזדקקות גדולה, תוקפנות, תיעוב או סלידה. תן לה בבקשה אישור להשתגע קצת, להתפרע קצת, לבטא רגשות בלי שליטה. לצעוק בלי הפסקה. גלה לה שמותר לה, לפעמים, להיות הבת המופרעת שלה, החביבה עליך כמותה.

 —-

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית, שונא את אמו, מופרעת כמו בתה,  אינם באמת נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו. אלו הם רק החלקים האסורים עליהם. רגשות שהם מזדעזעים למצוא בתוכם. יסודות של זהות שיעשו אותם, בעיני עצמם פסולים מלבוא בחברת בני אדם. חיים שלמים מושקעים לעתים בניסיונות להוכיח לעצמם ולעולם כי אין בהם מאומה מן הדבר הנורא.

נבל, מניאק, משוגעת, פרימיטיבית ושונא את אמו ומופרעת כמו בתה לא ימחקו מן האישיות, מפני שהם מייצגים, במינון מסוים, יסודות חיוניים בקיום האנושי.  "רואה רק את עצמה" היא יכולת חשובה של אישה  להיות קשובה לרגע לצרכיה, לפני שהיא מתגייסת לטובת המשפחה. "נבל" יודע את הרגעים שבהם תפקידנו להיות לא נחמדים. "פרימיטיבית" מחוברת לעולם היצרים שבו, לרגעים, איננו שונים משאר בעלי החיים. "מדוכאת כמו אמה" יודעת דבר על עצב הדברים שלא יקרו, שכול בוגר מגלה בגיל מסוים. "סתמיות" היא לפעמים מצבו של האדם. "מבועת" משמר ידיעה על חיית טרף שכדאי להסתתר מפניה. "שונא" יודע את הרצון להיפרד. "תלותית" נוגעת בתינוק שמשהו ממנו חי אצל כל אחד בפנים. "אשם" מכיר באחריות אישית, שרבים אינם יודעים. "מושפל" יודע את מצבו הקבוע של האדם, לפני אלוהים.

 

האם סבלי הוא עונשי או ניסיוני? הרצאה של ד"ר יאיר כספי, עכשיו ב youtube

האם אני סובל בגלל משהו שאני עושה? או שהסבל הזה הוא קושי שהוטל עלי לשאת? ההבחנה שהמקרא עושה בין "עונש" ו"ניסיון" הכרחית לפתרון. אם אני עושה את זה לעצמי, צריך לגלות מה אני עושה ואיך נפרדים מן המעשה הזה. אם ייסורי הם ניסיון, כדאי לגלות מי הטילו עלי ומה יהיה פתרונו. הבלבול בין השניים הוא הגורם העיקרי לסבל מתמשך וחוסר התקדמות בטיפול. לאחריה הכרחיים כמובן העמידה בקשיים, או שינוי ההתנהגות.

הרצאה שנשא ד"ר יאיר כספי, מנהל "פסיכולוגיה ביהדות" בישיבה של הרב עדין שטיינזלץ בירושלים.

http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc

דרכי העבודה: טיוטא לעלון חדש

 דרכי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות": טיוטא לעלון חדש (מה דעתכם?)

יאיר כספי

 א. אמונת שווא

בלב השבר האישי נמצא השבר הכלל אנושי: האדם שהוזמן עלי ידי יוצרו ללכת בעקבותיו ולהיות שותפו ביצירת עולמו, טועה בקביעות ומדמה שהגיע  למדרגתו.  

המחלה מחמירה בתקופות של התפתחות מהירה. אנשים מדמים שעוד מעט יגיעו לדרגת שליטתו של אלוהים. מייחסים לעצמם את שלמותו. את הנצח שלו ואת כול יכולתו.

אלי העבר, יצורי הביניים בין האדם ואלוהים, הופנמו בזמן הזה וכל איש מתנהל מול "האני האלוהי" הפרטי שלו: אני שעוד מעט אדע הכול. אני היכול כאילו להכיל הכול או לתת בלי גבול. אני המיוחד כמו האל הגדול. אני שיכול לקנות הכול, אני  המפורסם ונצחי כמותו, אני המתעלה לשלמות, גופנית ורוחנית, ועוד.

אמונת השווא הנסתרת בסיפור חייו של אדם היא הסיבה שבשלה אינו יכול לשנות את התנהגותו. עונשיה של עבודת האלילים הם חרדה מן התביעות הלא אנושיות של אדם מעצמו, זוגיות בלתי אפשרית, כי כל אחד הוא אלוהים פה, ודיכאון בעקבות גילוי מגבלות אנושיות.

 לאיזה דימוי גדול מדי שלך את/ה משעבד/ת את עצמך?

ב. ניסיון לא פתור

קשה להיפרד מהאליל הפנימי כי הוא משמש פתרון מדומה לבעיה קשה יותר: פציעה קדומה. משבר שלא נפתר. מאמצים גדולים מושקעים בהימנעות מן הניסיון כי אפשר שיתגלה בו דבר שלא נוכל לפתור,כאב שנדמה כי לא נוכל לשאתו, או אשמה ובושה שיביאו לגירושנו מהמין האנושי-אלוהי.

הניסיון שעוד לא עמדנו בו אינו עוזב. תובע את פתרונו. הכאב לא יעלם עד שנהיה מוכנים לשאתו, לקבלו על עצמנו כשליחות אישית, שסיבתה ופשרה לא יוסברו.  הם יסודות המצב האנושי שתרבות הזמן מכחישה: השבריריות. הזמניות. התלות. הפגימה. חוסר הידיעה.

איזה גילוי על עצמך נדמה שלא תוכל/י לשאת?

ג. תפילה

צריך עזרה כדי לפתור את הניסיון: ידע שעוד לא נמסר לנו. רשות או פטור שאיננו מכירים. אהבה שאינה תלויה בדבר. נאמנות שלא ניתנה. נוכחות קבועה.  לכל איש ואישה ישנו דבר אחד לפחות שהחסירו מהם. הוא מופיע כרצון שאינו מרפה. כמיהה שקשר אנושי לא מצליח לספק.

מי ששכחו אותו מייחל לאל שרואה אותו. הנושא לבדו את ייאושו זקוק מאד לאל היכול להיות עמו בגיא צלמוות שלו. מי שמרגיש אשם, לשווא, לא מכיר את הסליחה האלוהית. נושא הבושה זקוק לאלוהים גאה בו. המפחד יבקש אל חזק המחויב לשמירתו. חסר הערך צריך אל שיעד אותו.

קשה לבקש את הדבר החסר. התפילה צריכה הסתכנות באמונה: למישהו יש את מה שאנו זקוקים לו, והוא יכול ומוכן לחלוק בו עמנו. חסרה הבקשה.

מהי התפילה הנחבאת ברצון  שאינו מרפה?

ד. חסד

כשאנו נפרדים מהמתחזה הפנימי, ומקבלים עלינו את הניסיון שהוטל עלינו, משתנים סדרי הבריאה. האדם העובר להתנהל מול יוצרו מגלה אפשרות של חרות שלא ידע מן הכבלים שהטילו עליו חברתו, משפחתו, או האני הגדול מדי שלו.

כשאנו משיבים את היקום לבעליו, שעה רגילה נעשית מתנה עצומה: כבודו אירח אותי היום בעולמו. מסתבר שהוא עושה את זה הרבה ולא ידעתי לקרוא את הזמנתו.

כשהנצח, השלמות והכבוד חוזרים לבעליהם, נגלה זה שחיכה לי שאשוב למקומי. סולח ומוחה את עווני. לא היו לו ממני ציפיות מוגזמות כמו שלי. מציע לי מחדש תפקיד ששמר לי. אפשרי, פשוט, אנושי.

אילו מתנות הציעו לך, ועוד לא קיבלת?

ה. תורת חיים

האיש שרצה ריפוי לעצמו, חויב בדרכו להשתחרר  מאלילי הזמן, לקבל על עצמו גבול שהכול אומרים שניתן לחצותו, להכיר בתלותו ביוצרו. התיקוןהפרטי מתגלה כחלקו של היחיד במפעל תיקון האדם של עמו.

הוא מצטרף בו לכל הדורות שהיו לפניו, ידעו לזהות את השגיאה האנושית ומחירה הכבד, לימדו אותנו לשוב למידתנו, והשאירו בידינו את כלי העבודה. והוא נענה בו לכל הדורות שיבוא אחריו, המבקשים ממנו את התיקוןשהוא עושה היום. הראה לנו כיצד מתנהג אדם. תן לנו תורת חיים.

מי צריך אותך? לאיזה מעשה מזמינים אותך בעולמך?

קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות" התפתחו מתוך תכנית לימודים בשם זה, שפעלה כעשר שנים באוניברסיטת תל אביב, ולמדו בהן עד היום כאלף תלמידים. התוכנית מפתחת את דרכי עבודתה מן המקרא, התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות, הספרות העברית והפסיכולוגיה ההתפתחותית. פרטים על מחזור ט"ו שיפתח בשנת תשע"ב יפורסמו בחודש מאי.

מה דעתכם על נוסח העלון החדש של "פסיכולוגיה ביהדות"?

שפת התכנית

שפת התכנית

יאיר כספי

 התורה

 אלהים

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחקות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים ללכת קצת בעקבותיו, נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלים כמותו.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה: לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 אמונה

אמונה היא פעם אחת ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן: אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 אדם

קשה להיות אדם. אנושיות היא תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, מודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, המחבר בכל יום דעת אלוהים ויצרים חייתיים.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: ברוב המקרים הם תוצר מעשיו של אדם. בחירתו באמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. ולפעמים הם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאתם בלי להיות מיוסר או אומלל.

תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו תורמים ומשתתפים  במפעל בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהציע את התיקון העמוק ביותר של התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" היא עבודת האדם את עצמו הנעלה לכאורה, כלומר עבודת אלילים.

 קבלה

הקבלה החסידית העניקה לנו  את היכולת לזהות במשאלה אסורה, ביצר רע געגועים לא מודעים לאלוהים ופתחה לנו את הדרך למעלה שמתחילה בדרך למטה. מן הקבלה קיבלנו יכולת הקשבה שהפסיכולוגיה אינה מכירה: הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 בית מדרש

בבית המדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש הישראלי הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של הזמן והמקום מתוך יסודות הנצח.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני נגלית כמיהה לאלוהים. בשלב השלישי, שתנועת החזרה לארון הספרים עוד לא הגיעה אליו, מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב אל התורה: לזהות בה את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 מסורת

תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת שממנה צמחה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. ביטויים של שייכות לכלל האומה. כשאיש או אישה עושים קידוש בנוסח ישן הם מתחברים למאה דורות שעשו כך לפניהם, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותם באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים, לרגע, קדושה.

התכנית

 לימוד

הלימודים בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"  עוסקים בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש: השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, או, לחילופין, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל בילדותו.

חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה הפסיכודינמית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, את הסבל שהוא מביא על עצמו במעשיו, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום: הזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

פסיכולוגיה

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, הוא מעניק, באופן לא מודע לעתים למטפלים בעצמם, יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. שאלה חשובה בטיפול היא האם הפסיכולוג ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים, ולא יצמצם אותה לדברים אחרים.

חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדת אמת היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות: היא מכשיר חשוב בידיעת גבול וטעות.

דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, ולא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. ויתור על חלומות גדולה שאדם חולם לגבי עצמו או מישהו חלם בשבילו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, הגדלה עם הכרת החסד. השבת הבעלות על העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי קיים בריקנות, בהיעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם הנמנע מלבקש את ייעודו. יש גם דיכאון רביעי, של מי שידכאו אותו, והוא ממשיך להתנהל מול עריצו.

אלוהים במעגל החיים

זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. הוא מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. אחד מהם, לפחות,  צריך להביא גם את היצר והכוונה האלוהית הגלומה בו. אז יכירו איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים וישלימו אחד לשני חלקים חסרים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון. ילד של יוצרו שקיבלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות מתחילה ברגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא תיווכם של הוריו. ההתבגרות מסתיימת כאשר האיש מבקש להיות מנוהל ישירות מול אלוהיו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק: יש שם מי שינחה אותו.

 שפת הידיעה העצמית

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו עומד, תמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, ידיעת כמיהתו הלא פוסקת אליו, זיהוי סבלו כאתגר קשה מאת אדונו, הכרת מתנותיו המקיימות אותו.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי האמת כולה נמצאת אצל אלוהים לבדו. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ לגלות את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות. החכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, הסתפקו בגילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יתקרב לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים: אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שהוא מכיר ולא נודע למטופל. אם אין בידו החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא ימלא את החלל החסר.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שווא שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני השולט", "אני הנדיב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) והיציאה למסע חיפוש בעל הבית האמיתי שלו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה האנושית: להתגייס למסע תיקון עצמו ותיקון העולם. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו להתנהל מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

 שיטות שונות

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. המסע לבניית אדם הוא מפעל של קהילה שלמה במשך אלפי שנים. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם קרובה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את היהודי בלא לתקן את יהדותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, ולא במשנה, או בתלמודים. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם האישי והחברתי. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום "אלוהי" ללא תלות בגוף ובחומר. ה"רוחני" החילוני גרוע עוד יותר:  ניסיון לרכוש התעלות כמוצר פרטי שאינו מחייב אחריות לזולת.

בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות, כזו שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע לתת את קבלת המציאות כמות שהיא. את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו לפעולה: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה בעשרות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

המבקר שלי

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"

המבקר שלי

יאיר כספי

 המבקר שלי גר אצלי. מתבונן במעשי, מצביע על טעותי. ולפעמים נותן לי סטירה קטנה כדי להעיר אותי. הוא מדבר אתי בלי התחכמויות: כל האמת. ישר בפרצוף. בלי הנחות. טון דיבורו חותך וברור. לעולם אין לו ספקות.

הכרתי אותו בבית הורי. הוא היה שם האל המשפחתי. נציג הדין הקשה של אדוני.

כשעזבתי את אבי ואמי לקחתי אותו עמי, כמפקח על עולמי.

בכל בוקר אני משפיל את עיני לפניו וקורא לעצמי: "טיפש", "לא יוצלח" "כישלון חברתי", כסימן לקבלת דינו של אדוני. אחר כך אדאג למנות לפניו את סבלי: "לא ישנתי כל כך טוב", "כואב הגב", בתקווה שיסתפק באלו להיום כעונשי.

את יומי אני מעביר בתקווה שלא יחמיר עמי. מציץ מדי פעם למקום שבו הוא יושב כדי לראות האם הבחין בטעות האחרונה שלי.

כדי לשרוד עם אדוני המחמיר, בניתי לי חיים שלמים שמטרתם לא להרגיז אותו. אני לובש בגדים חסרי צבעים שיסוו את נוכחותי בין אנשים, ולא ימשכו תשומת לב לפגמים בהתנהגותי.

אני שותק בנסיבות חברתיות, כדי למנוע מעצמי את הערותיו של מבקרי על חוסר הבסיס ההגיוני של הדברים שאמרתי עכשיו.

כשעולים בי רעיונות, אני מדכא אותם באיבם, כדי שאי אפשר יהיה לבקר אותם.

עשרים שנה אני עובד באותו תפקיד בעירייה. לא עולה על דעתי לשנות מקום עבודה. כי, כמו שהמבקר שלי אומר, במקרה שלי, דברים תמיד יכולים להיות גרועים יותר.

בבית יש לי משבר עם אשתי, שנמשך כבר כמה שנים, מאז שגיליתי שיש לה גבר אחר. קיבלתי בנושא הזה המון עצות, אבל אין שום סיכוי שאקבל החלטה אחרת או כזאת. כי כל החלטה שלי נותנת למבקר שפע חומרים ומצע נרחב לניתוח ארוך, קפדני ומדוקדק, על העיוורון שלי, הפחדנות וחוסר האחריות.

"אתה מספיק מטומטם", הוא אומר, "שבטוח תיקח החלטה לא נכונה ואז תסבול ממנה כל החיים".

 הסתגלות ממושכת לביקורת פנימית מחמירה, לימדה אותי שהמצווה הכי חשובה בחיים היא "לא לעשות". לצמצם את עצמי לגודל שלא מעורר התנגדות.

וגם לא לקבל, סתם כך, מתנות, גילויי חיבה או מחמאות. כי המבקר שלי לא חושב שמגיע לי שכר על פעילותי העלובה ותפקודי המוגבל.

היו לי פעם חלומות גדולים, שאותם איני זוכר. כי המבקר שלי אמר שלא כדאי לשאוף לדברים הרחוקים כל כך מן היכולת המוגבלת שלי. וסופם שיגרמו לך רק אכזבות.

אם מישהו מבחוץ שלא מכיר את הכללים שביני לבין מבקרי, מתעקש פתאום לאהוב אותי, מציע לי חברות, לוקח אותי לאכול דגים ולשתות יין במסעדה נחמדה על שפת הים – מצווה עלי לרסן את שמחתי. לאכול מעט. לשתות מעט. לא לזכור אחר כך את אותו רגע מיוחד.

אם נכשלת בשמירה. היין היה נפלא. הגיעו בחורות. נדמה לך שאהבו אותך. רצו בקרבתך. צפה בבית לסל חדש של החמרות. "החבר", יאמר המבקר, "הזמין אותך כי לא מצא אף אחד אחר. הבחורות קיבלו תשלום. כלומר, זונות. והיין והדגים, אולי אחראים להחמרה בדלקת הפרקים".  בקיצור, שלא תעז שנית לבלות.

כדי לכפר על שעה של שמחה גנובה, צריך הפרט להכיר בהשפעת חטאו על הידרדרות המין האנושי כולו. להרגיש אחראי להרס התרבות. זיהום הסביבה. הגדלת החור באוזון. מות חיות הבר באפריקה. וההידרדרות המוסרית שבגללה המדינה הזאת לא תתקיים עוד הרבה שנים.

קבלת האשמה תכונן מחדש את אמנת הנאמנות למבקר שניסיתי, לרגע, לפטר.

וצריך החוטא לבחור לעצמו עונש נאות: שנה בלי שינה. כאב חודר בצוואר. דיכאון שאיננו מגיב לתרופות. אבדן תאבון ובחילות. אולטרה סאונד, סי טי, ורנטגן ללא תוצאות. בדידות. עבודות שרות לתועלת הציבור.

אם לא יוכל לשאת יותר את ייסוריו. אם ימאס בחייו. אפשר שיזכה מן המבקר לרגע של התחשבות: "מסכן. סובל יותר מכולם. קח לעצמך קצת אלכוהול או תרופות". כי אצלנו בבית רחמים עצמיים הם צורת האהבה היחידה שמקבלת רשות.

במקום סמוי אצלי אני שומר את עיקר כללי המבקר:

לא תנסה, כי אין לך אפשרות.

לא תשנה, כי יהיה גרוע יותר.

לא תחליט, כי בוודאי תטעה.

לא תבלוט, כי רק תביא עליך בושות.

לא תאבק, כי אין לך כוח לזאת.

לא תבקש, כי לא רוצים לתת לך.

לא תהנה, כי לא מגיע לך.

לא תחמוד, כי שום אישה לא תרצה אותך.

לא תחלום, כי לא תזכה בחייך להתגשמות.

לא תצעק, כי אין למי לצעוק.

ניסיתי בעבר לבקש מן המבקר שלי רשות לפרידה זמנית, לניסיון. אבל היו לו תמיד טענות שלא ידעתי לתת להן תשובות:

"אדם לא יכול לשפר את עצמו אין לו מי שיגיד לו מה לא בסדר איתו".

הוא נהג להביא הוכחות מן התורה, שהקפדה היא סימן לאיכפתיות: "כי את אשר יאהב – יוכיח".

הוא לימד אותי להזדעזע מאנשים שפיטרו את המבקר הפנימי שלהם ועברו לצד השני, לעבודת האל הלא שיפוטי, זה שמקבל אותך כמו שאתה. "כמו חיות", אומר המבקר, "המציאו להם אלוהים שפוטר אותם מכל המגבלות של ההתפתחות האנושית. עושים מה שהם רוצים, וסופם, שיאבד מהם לגמרי צלם האדם. וזה יהיה סופה של התרבות".

וחוץ מזאת, הוא נוהג להזכיר, במקרה שלך מדובר בסכנה בריאותית. כי הדיכאון שלך, כמו שהפסיכיאטר אומר, הוא חוסר איזון ביוכימי מולד, שאפשר לתחזק עם תרופות, בתנאי שנמצאים בפיקוח מתמיד.

כשגיליתי סימנים של כוונה לנסות חיים אחרים, המבקר אמר שהוא מודאג מאד ממצבי. כי ברור שלא אוכל להתנהל בלא הנחיות. "בלא מי שידע לתקן את טעותך, חייך יאבדו כיוון ותכלית. נע ונד תהיה בעולם, בלא עוגן, בלא משמעות".

כדי שאוכל לשוב היום ולהיפרד מן המבקר שלי, שאותו עזבתי כבר לפני שנים, ואליו אני שב בלא משים כשעולים בחיי קשיים (וקול פנימי אומר לי שבוודאי עשיתי משהו איום), אני צריך להזכיר לעצמי שאת הפרידה הזו נגזר עלי לעשות אלף פעמים. ולשוב בכל פעם על כמה צעדים נחוצים:

לזכור שרצית בי. שהתעקשת על בואי לעולם. ששמרת לי אצלך מקום. שהיית מוכן לקבל אותי בחזרה בכל פעם שעזבתי אותך. שרק אתה לבדק ידעת את מגבלות האדם. לא הפליאה אותך טעותי ולא נשבר בינינו האמון היסודי, הברית שכרתת עמך אברהם אבי.

לזכור שהמבקר הזה הוא שקרן ארור. מתחזה גמור. צד הדין הקשה לבדו, ללא חסד ורחמים. נבל ברשות התורה. אוחז באמת לבדה, והיא הופכת בידו לחרב חדה.

לדעת, שהאיש הבוחר להתנהל מול חצי אלוהים, נעשה כמותו, חצי אדם. נטול יכולת לקוות, לייחל, להתפלל, להכיר בחסד, לקבל. וזה נורא מאד.

לוותר על הפינוק שהמבקר נותן למאמיניו, רשות לצמצם את עצמם ולהתגייס לאתגר שאתה מזמן לי היום.

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)?

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)
דעת אלוהים כחווית יסוד פסיכולוגית

ד"ר יאיר כספי

אמונה או אבדן אלוהים היו שני ההסברים העיקריים לכוחות או משברים שאינם נפתרים בחיי אדם במשך אלפי שנים של מסורת יהודית, מוסלמית ונוצרית. בתחילת המאה העשרים הוצא אלוהים מן הטיפול הפסיכולוגי(וגם, בהרבה מקומות, מהחיים בכלל).

בסוף המאה העשרים, למרות תפוצתם הרחבה של שיטות טיפול פסיכולוגי שונות, הייתה בכל עשור עלייה מתמדת בעולם המערבי בשעורי הדיכאון, החרדה, הפרעות האישיות, ההתמכרויות, והתפרקות המשפחה. נדמה שמשהו חסר בטיפול ששם את האדם במרכז העולם ועשה אותו חשוב מדי. מין ילד כזה שמגיע לו הכל ואסור לדרוש ממנו כלום. כי הערך העליון של הטיפולים כולם אומר שאסור להיות שיפוטיים.
האם אפשר שפיטוריו של אלוהים היו מוקדמים מדי? האם אפשר שהאדם עוד לא הגיעה למדרגה שאפשר לסמוך רק עליו? האם אפשר שיש לו לזקן, עוד כמה דברים לתת לילדיו?
לפני כעשרים וחמש שנה יצאתי לחפש לי אלוהים, לעצמי, כשותף ומנחה לתהליך התיקון שלי. עשור לאחר מכן החיבור שבין מחשבת ישראל לפסיכותרפיה הפך להיות מקצועי העיקרי.
את היסודות לפסיכולוגיה של מקורות היהדות  בניתי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות שבהן עסקתי במחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה. טיפול שבו יחסי ההעברה – התפקידים שהמטופל נותן למטפל או משליך על דמויות משמעותיות בחייו, מספרים את סיפור יחסיו הלא מודעים עם אלוהיו. תיקון יחסיו עם אלוהים הופך להיות המפתח לתיקון יחסיו עם עצמו ואחרים.
איך מזמינים אלוהים להיות שותף לטיפול?

מגלים את האל הלא מודע שיש למטופל. זה שמולו הוא מתנהל. מקשיבים לשיחה הסמויה עם אלוהיו. מזהים את ההשלכות השונות שיש למטופל עליו: יסודות של אמת ויסודות של כזב. למשל, למטופל שהיה לו אב אכזר יש אלוהים מחמיר. מטופל שהוריו התעלמו ממנו בטוח שאלוהים אדיש לעולם. מתחילים לעשות תיקון לדמותו של האל מתוך חומרים שסיפקו לנו מקורות ישראל.
עושים חיבור בין שעבוד קשה לעריצי שווא בחיי המטופל ובין סמכות של אלוהים שניתנה להם. מצביעים על יומרת הכזב של העריץ להיות כל יכול ואדון עולם.
מזהים רגעים בסיפור חייו של המטופל שבהם העז להאמין, והלך בעקבות אמונתו, ושמים לב לשמחה הגדולה שבאה בעקבות מעשים נכונים ועמידה בניסיונות קשים.
ומה עם מטופלים שלא מסוגלים להאמין? (אלו שלא רוצים להאמין לא יגיעו לטיפול כזה).

מי שרוצה להאמין ומתקשה מוזמן לחפש את מחסומי האמונה שלו ולהתמודד עמם. חלק מן המחסומים חיצוניים: כדי להאמין צריך להתגבר על איסוריה של תרבות שאומרת לאדם להאמין רק בעצמו ורואה ברצונו למצוא אלוהים ביטוי מבייש של צרכים תלותיים.
יש מטופלים שצריכים להתגבר על הכעס שיש להם על אלו המתיימרים לשווא לייצג אלוהים בעולם. ועל הפחד שאמונה תאפשר לנציגיו הכוזבים של אלוהים לבצע עליהם השתלטות עוינת. במובנים אלו זהו מסע של אמונה חופשית עם ביקורת דתית.
מצד שני כדי למצוא אל אמת צריך להגבר גם על פיתוייהם של מוכרי רוחניות, המשווקים אלוהים שאפשר לקנות ולהשתמש בו איך שרוצים.
ובעיקר צריך להתגבר על איסורים פנימיים: על הקושי להזדקק מאד. על הקושי לקבל את המעמד האנושי המוגבל. ועל פציעה ישנה, זיכרון שנחווה כבגידתו של אלוהים.
ניסיתי להביא בדברים הבאים מבחר של חוויות יסוד ואפשרויות הנפתחות כאשר יש אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל). אלוהים מופיע כאן בתארים ובתכנים העיקריים שבהם הוא מתואר במקורות ישראל: מקרא, תלמודים, הלכה, חסידות, ספרות עברית. זו היא הזמנה למפגש ישיר, ללא מתווכים, שבו אלוהים נדרש באופן חופשי על ידי המטופלים והקוראים לתפקידינו וקשיינו היום (עוד בנושא זה ניתן לקרוא בספרי "לדרוש אלוהים").
למה צריך אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל)?
כי הוא מרשה לי להיות עצמי

אמי הייתה זקוקה לי בתפקיד אלוהי. בעקבות זאת למדתי לקחת תפקידים גדולים מדי על עצמי. למזלי, אלוהים לא צריך אותי בתפקיד אלוהים. ולכן הוא יכול לשחרר אותי
מן הדרישות העצומות שלי מעצמי: להבין הכל, להגיע לשלמות, לשלוט לגמרי בחיים, : להיות דגול. כשאני מחזיר לו את התפקידים האלוהיים שלקחתי על עצמי אני משתחרר סוף סוף מן האשמה על יכולתי המוגבלת וכשלונותי הבלתי נמנעים. רק כשאני משיב לאלוהים את הגדולה, הנצח, השלמות והשליטה בכל, אני מגלה את הרשות והחופש שהוא נותן לי להיות סתם אדם.
כי הוא מקדש את אהבתי

בעבר היו לו לאדם שני שותפים לחייו: אשתו ואלוהים (או, כמובן, בעלה ואלוהים). בפני אלוהים הביא את טענותיו על מצב העולם ועל אלוהים הטיל לפטור לו את כל צרותיו. כשפיטרנו את אלוהים התחלנו לצפות מבני הזוג שלנו להיות אלוהיים, לשאת את כעסנו על העולם ולעשות לנו ניסים. החיפוש אחר הגבר המושלם או האישה האלוהית הרס את היחסים הזוגיים. כדי לשחרר אותם מן הציפיות הבלתי אפשריות צריך להשיב אלוהים בין איש ואישה.
ברגעינו הטובים הוא תמיד היה שם. למשל בתחושה ש"נועדנו זה לזו", שיש תכנית או כוונה אלוהית שנהיה יחדיו. וגם בהרגשת ההתעלות ברגעי קרבה עמוקים, ברגעים שבהם האהבה היא חסד אלוהי ומימושה היא מצווה שהשניים מקבלים יחדיו על עצמם.
כי הוא מציע לי מסלול להתקדמות התלוי בעיקר בי

בעולם המודד אותי לפי מוצאי, מראי, צבעי, חברי, מקום מגורי, תוארי, הכנסתי, דרגתי, אני כמעט תמיד יוצא מפסיד. מדידת אנשים לפי הנורמה החברתית עושה את רוב בני האדם חריגים.
בורא עולמי מודד אותי לפי סרגל שנברא במיוחד בשבילי: המשימה הייחודית שקיבלתי בחיי ואיכות עמידתי בה. מעשי הטובים. ניסיונות שעמדתי בהם. חסדים ומצוות שידעתי לעשות.
אמונה משנה את כללי המשחק שבהם אדם נמדד ונותנת אפשרות גם לאלו ששיקרו, ברחו, השתמטו, גנבו, נפלו,  לתקן את עצמם ולעמוד במקום שאפילו צדיקים מקצועיים לא עומדים בו, ממש על יד אלוהים.

כי הוא כל יכול

ויודע כבר הכל. ולכן אין טעם להמשיך להחביא מפניו את מה שאני מסתיר מאנשים ומעצמי.  ואפשר לספר לו את המשאלות הענקיות שלי והוא לא נופל. הוא יכול להכיל הכל. ואפשר להזמין אותו לבוא אתי למקומות שאדם אולי לא יכול לעמוד בהם. ואפשר לדרוש ממנו ניסים. ואפשר, מתוך חווית נוכחותו של השותף הכל יכול, להעז לעשות מהפכים שנדמים כבלתי אפשריים, כי הוא, ברצותו,יכול לאפשר גם אותם. כי רק כשה"מטפל" שלי הוא כל יכול אני מעז להאמין בשינוי גדול.
כי הוא נצחי

יש לו את כל הזמן שבעולם. הוא לא ממהר לשום מקום. יש לו סבלנות מיוחדת למקרים קשים, כמוני למשל . מותר לטיפול אצלו להמשך כמה שצריך. אפילו כל החיים. ומותר לא לסיים. לא עלינו, אמרו החכמים, המלאכה לגמור. משימת תיקון האדם שייכת גם לדורות הבאים. אנו צריכים רק למלא את חלקנו המצומצם.
כי הוא נמצא תמיד בכל מקום

הוא מקבל עשרים וארבע שעות ביממה. בכל יום מימות השנה, כולל חגים (במיוחד בימים נוראים). ואפשר להתקשר מתי שרוצים. והשיחה אתו יכולה להמשך ימים. והוא מסוגל להקשיב בתשומת לב מלאה לכל יחיד, ובאותו זמן, לכל העולם. ואני צריך אותו כל הזמן.
כי הוא מודיע את כוונותיו

אלוהים לא רק מקשיב. אלוהים גם משיב. ויש לו מה להגיד על כל דבר שאנחנו עושים. יש לו כוונות ותוכניות וייעודים. הוא לא מתיימר להיות לא שיפוטי. להפך, טבעה של השיחה אתו במקורות היהדות הוא גילויים של דברים שצריך לעשות ודברים שאסור. וכשלומדים לשים לב לסימנים שהוא מפזר כוונותיו לאט לאט מתבררות.
כי הוא בוראי

לא רק בבראשית. גם היום. כל יום. מולו אני נבנה. מוגדר. מקבל את מקומי ותפקידי.
הוא שותפה של השיחה הפנימית השואלת: "מה אני אמור לעשות?"  הוא מורה הדרך הפנימי. קול של אמת שאפשר ללמוד לזהות. מארגן. מתווה דרך. מגבש. מגייס. רק כשאני מתנהל מולו אני מרגיש חופשי.
כי הוא שומר עלי

בתקופה שבה כל הגבולות נפרצים ואנשים עושים רק מה שהם רוצים, אני צריך שומר. שיגיד לי שיש דברים שגם אם הם אפשריים ומותרים על פי הנורמה השלטת כרגע, אסור לעשותם. כי המחיר הוא הרס נשמת האדם. צלם אלוהים שבו.
בזמן שכל הגבולות נפרצים נשבר גם האמון בין אנשים. כל אדם אחר חשוד שאין לו אלוהים. אמונה משותפת באלוהים היא יסוד האמון בין בני אדם (גם אם היא אמונה לא מודעת ולא קוראים לאלוהים בשם ואין שום דת מאורגנת בסביבה).
כי הוא נותן לנו את הכלי החשוב ביותר לבחינתם של אנשים

האם יש להם אלוהים? האם הם נאמנים לאמת גם כשהיא דורשת מהם מעשים לא משתלמים? האם הם יודעים להתחלק במה שקיבלו ממנו או מרגישים שהכל שלהם? האם יתעקשו אתי על חובתי גם אם תסכן את אהבתי להם? האם ידעו לסלוח לי על מגבלותי או ידרשו מממני להיות אלוהי?
כי הוא מקור הסמכות בעולם

שיקום הסמכות ההורית מתחיל בדוגמא אישית. הסמכות שלי אצל ילדי מתחילה מסמכות שאני מקבל עלי. ילדים יודעים מתי להורים יש אלוהים. מתי אינם רק מדברים אלא מאצילים חובות וגבולות שקיבלו ראשית על עצמם.

כי הוא אדון עולם

יש כוח מיוחד בידיעה שאני עובד אצל המנכ"ל העולמי. ישנה  סמכות שאני זוכה לה מתוקף עבודתי אצלו ויכולת לעמוד בביטחון  מול אלו שעובדים אצל כל מיני מנהלים אזוריים, או אצל עצמם. אני אמנם מגמגם לפעמים, אבל אני מייצג אותו ולכן יכול לעמוד חופשי בפני פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את עמי או את עצמי.
כי הוא אחד

ואנחנו קרועים. בין רצונות  ותחושות חובה סותרים. בין דברים והיפוכם. אנחנו בלי משים משרתים הרבה פעמים כמה אדונים. רק אחד מהם הוא אלוהים. לכן, גילוי אחדותו, כמקור האחד של כל הדברים, החובות, היצרים והאפשרויות שיש בעולם,  היא הבטחה גדולה לסיום הסכסוכים הפנימיים. במאמץ לייחד אלוהים בלבבנו (ולהסיר משם את כל אלו שצרפנו אליו בלי משים) נפתרת השניות, ונוצר אדם אחד, מחובר בפנים.
כי הוא הופך את הסבל הסתמי ליעוד מיוחד

הנחת קיומו של האל שהכל נעשה בדברו הופכת את הסבל האנושי הקשה ביותר – הסבל הסתמי, הסבל שאינו באחריותי, הסבל המאיים על כל יסודות קיומי – לאתגר. ישנה כוונה סמויה בקשיים שאני עובר. הודעה שנשלחה אלי. הזמנה מיוחדת בשבילי. ייעוד הנגלה במשבר שאינו עובר.
כי יש לו עם

כשהולכים אליו מגלים את כל אלו שהיו שם לפנים: משה ואברהם, רבי יוחנן והרמב"ם. המהר"ל מפראג ואחד העם. משפחה גדולה שלא ידענו שיש לנו. אבות ואמהות, דודים, אחים.  ומתחברים לכל האנשים בעולם שיש להם אלוהים. גם מעמים אחרים. אנחנו לא לבדנו. ונבנית תחושה של שייכות למסע ארוך. לכל מה שהיה וישנו ויהיה הרבה אחרי שנסיים את עניינינו הפעוטים.
כי הוא נותן חזון המאפשר לעמוד במסעות ארוכים

חזון תיקון העולם והאדם מאפשר לשאת תסכולים ארוכים מאין כמותם. ארבעים שנה במדבר. אלפיים שנה בגלות. וכל הזמן הזה תקווה רחוקה מוחזקת קרוב ללב ושומרת על זהות וחיוניות.

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

 אלהים

אלהים אצלנו הוא בעיקרו הבורא, יוצר העולם. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחכות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים לפעמים נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלהים.

 בית מדרש

בבית מדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש של הזמן הזה הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של יהדות שיבת ציון.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל.

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו כמי שעומד, ותמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 לימוד

הלימודים בתכנית עוסקים בעיקר בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש. השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 קבלה

מן הקבלה החסידית קיבלנו את היכולת לזהות בלב הרצון הלא מודע, יצר הרע, המשאלה האסורה, את כמיהת האדם לבוראו. מן הקבלה קיבלנו גם כלים לעבוד עם הכמיהה שהפסיכולוגיה אינה מכירה. הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, כמיהתו הלא פוסקת אליו, אתגריו הקשים מאתו, מתנותיו המקיימות אותו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה לעמוד בפני בוראו. להתגייס למסע תיקון האדם ותיקון העולם של העם היהודי. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה המודרנית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, ואת מחירו הקשה, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום, כהזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את האדם בלא לתקן את יהדותו.

 תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו שותפים במפעל החשוב של בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שב שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני היכול הכול", "אני האוהב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) ומחפש את בעל הבית האמיתי שלו.

 טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, לפעמים, באופן לא מודע למטפלים בעצמם, מעביר יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. השאלה החשובה בטיפול היא האם לפסיכולוג יש אלוהים. האם המטפל ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים.

 בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע יפה לתת את ה"שבת". את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו למרכיב יסוד בזהותנו: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

 מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה במאות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

 חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו הוא בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדה שנייה היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות.

 דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, וגם לא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, כזו הנובעת מהכרת החסד. השבת העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי צומח מהעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם, ששכח לבקש אותו מבוראו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם העניקה השראה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 אנושיות

אנושיות היא מקום קשה להשגה. תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, ומודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, בין האלהים והחייה.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני מגלים את הכמיהה לאלוהי ישראל, ובשלב השלישי מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב לארון הספרים היהודי: לזהות בו את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 מסורתי

גם תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת ארוכה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. סמלים של שייכות לכל האומה. כשאדם עושה קידוש בנוסח המקורי הוא מתחבר למאה דורות שעשו כך לפניו, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותו באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים לרגע קדושה.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: הם תוצר מעשיו של אדם. אמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. או שהם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאת בלי להיות מיוסר או אומלל.

 אמונה

אמונה היא הרבה דברים. פעם היא ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים מאתנו שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל", "יהודו נאצים"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" הוא עבודת אלילים. עבודת האדם את עצמו המדהים.

סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יגיע לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים. אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, הניתנת כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי תמיד אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי ידיעת האמת כולה נמצאת רק אצל האלוהים. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ להשיג את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות, אלא האמת שהחכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, חיפשו: גילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהשפיע הכי הרבה על התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שחסר למטופלו ונודע לו. ואם אין לו את החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא יעביר את היסוד החסר.

 זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. אני מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. ואחד לפחות צריך להביא את הכוונה הקיימת ביצרים. שנינו מכירים איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית אדם שלם, ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון שקיבלנו. ילד של יוצרו שהופקד אצלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות היא הרגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא התיווך של הוריו. מבקש להיות מנוהל ישירות מולו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאמין מאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק. יש שם מי שינחה אותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, וגם לא במשנה, או בתלמוד. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום ללא מימד חומרי. הרוחני החילוני הוא ניסיון לרכוש התקדשות כמוצר נפרד, אנוכי לפעמים, שאינו מחייב אחריות לזולת, למשל.

טיפול קבוצתי

קבוצות העבודה של פסיכולוגיה ביהדות מציעות מסגרת של טיפול קבוצתי למסיימי תכנית המבוא. הטיפול הקבוצתי נעשה בקבוצות קטנות של 10-14 משתתפים. הטיפול הקבוצתי מתקיים עשרה חדשים בשנה, מתחילת ספטמבר עד סוף יוני. יעדו של הטיפול הקבוצתי: פתרונם של ניסיונות חיים, פרידה מאמונות שווא, גידולן של חווית חסד ושמחה, גילוי של הקול הפנימי ועיליו בתפילה ועד.

מושגים נוספים: זהות יהודית, יהדות כתרבות, שיחות עם אלוהים, 12 הצעדים, תיקשור, טיפול אלטרנטיבי, ימימה, חילוני דתי, תרבות יהודית, פסיכודהרמה, הילינג

דרכי העבודה

סיכולוגיה ביהדותמלמדת את מערכת הדרכים של מקורות ישראל לגילוי ייעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם ועולם. התכנית משיבה לפעולה את כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית.

הפסיכולוגיה של מקורות היהדות מביאה עמה ניסיון רב שנים בדרכי גילוי עצמי והתמודדות עם מצוקה אנושית. דרך זו יודעת להגיע למקומות הנסתרים של הנפש, לחבר אדם למקור של בטחון ותקווה, ולגייסו למסעתיקוןעצמי מרחיק לכת.

למעלה משבע מאות בוגרים, סיימו את תכנית הלימודים השנתית של פסיכולוגיה ביהדות בשלוש עשרה שנותיה  באוניברסיטת תל אביב ובמרכז ברודט לתרבות יהודית.

פסיכולוגיה ביהדות הביאה ברכה לחייהם של רבים ממשתתפיה, שביקשוה מאתנו כשיטה לתיקון עצמי וכדרך חיים אישית. שיטת ההתערבות שנתגבשה הוכיחה עצמה כבעלת יכולת יוצאת דופן לחולל שינויים מעמיקים ולרפא מצוקות שלא הגיבו לשיטות אחרות. התכנית פתוחה לכל.

 

דרכי העבודה

א. הכרת החסד כיסוד לפסיכולוגיה חיובית

תורת החסד של ספרות ישראל מציעה להכיר את העולם כמתנה. גילוי החסד, יכולות ואפשרויות שנתקבלו, וההודיה עליהן, רושם את מתנותינו בתודעה כביטוי של חיבה, ומזין את הנפש באמונה ותקווה. נתיב החסד מזמין להכיר אדם מצד כוחותיו, לחדש יכולת לחוש אהבה דרך לימודה של הודיה, להכיר יכולת  אנושית לא מודעת, ולהתמקד בראיית העולם כהזמנה ליצירה.

ב.  מרצון לא מודע לתפילה חופשית

בגרעין הרצון האנושי מצאה ספרות ישראל משאלה שלא נתגלתה בפסיכולוגיה: געגועים סמויים לאלוהים. הפנייה לאובייקט היכול לשמוע כל ואין ליכולתו גבול, מאפשרת את ביטוי הצרכים והמשאלות העמוקים ביותר של האדם ומחייה בו את קול הילד שנאלם. התפילה הנולדת נושאת ומרוממת את האדם, ומגייסת את רצונו ליעדו. נתיבהרצון מלמד להעז לרצות, להקשיב למשאלות סמויות, להעז לבקש, ולהפוך בקשות לתפילות, לגלות יצר הרע ולמצוא בו משאלה נכונה.

ג. "עבודת אלילים": יסוד הפסיכופתולוגיה האנושית

עיקר סבלו של אדם, על פי ספרות ישראל, הוא תוצר שעבודו לדברים שהוא עושה מהם אלוהים, ואינם אלוהים (עצמו, אנשים אחרים, ערכים כוזבים, ועוד). רוב עבודת האלילים שלנו איננה מודעת, אך מחירה קשה: אבדן דרך במרדף אחר חזון שווא, ואבדן העצמי בעקבותיו. הוויתור על האחיזה באובייקט המזויף מאפשר ריפוי של סימפטומים עקשניים ושינויי אישיות מרחיקי לכת. תהליך הפרידה מעבודת האליל כולל: זיהוי האליל הפנימי הסמוי,  ואמונת השווא העומדת מאחוריו, זיהוי דרכי עבודתו היום יומיות.  מחיריה הבלתי נסבלים ומציאת דרכים לשחרור עצמי .

ד. פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ניסיון הוא המושג  המקביל של ספרות ישראל לטראומה הפסיכולוגית. ביסודו אמונה שהמשבר נשלח לאדם כאתגר מיוחד שהוא יכול וחייב לעמוד בו. בלב השבר נמצאת חווית "חוסר הצדק" האלוהי ואבדן האמון בעקבותיה. פתרון הניסיון מחייב התמודדות עם קשיים, שנדמו בתחילה כבלתי אפשריים,  דרך הבנה חדשה ועמדה נפשית המאפשרת לעמוד בהם. שלבי העבודה כוללים: זיהוי הניסיון הלא פתור המתבטא ברגשות שאי אפשר להכיל ומצבים שאי אפשר לשאת, זיהוי ניסיונות לא פתורים מן העבר, החוזרים ועולים בהווה, ויתור על פתרונות מדומים, לימוד מן הניסיון האנושי בפתרון משברים, עמידה בניסיון דרך קבלת האתגר ההכרחי.

ה. פסיכולוגיה ערכית: גילוי ייעוד ותפקיד

לספרות ישראל יש "פסיכולוגיה ערכית", המעניקה לאדם תודעת ייעוד הנובעת מתוך שייכותו לתכנית תיקון עולמית. התפקיד שהאדם מגלה ומקבל על עצמו מכוון אותו למקומו, מעניק לו את ערכו, והוא יסוד אושרו.

הגילוי, במסלולים הקודמים, של מה שאנו יכולים לעשות (חסד), מה שאנו רוצים לעשות (תפילה), מה שאסור לנו לעשות (חטא ועבודת אלילים), ומה שאי אפשר להימנע ממנו (ניסיון), מוביל לסיכום התהליך בגילוי ייעוד ומעשה נכון.

פרטים נוספים על מהלך העבודה בתכנית ניתן למצוא במאמר "נרקיסיסט מחפש משמעות": http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230318.html. בספר "לדרוש אלוהים", ובטור "רגעי הדעת" המביא סיפורים אישיים של משתתפים בתכנית: https://yaircaspi.wordpress.com/

 פרטים העל התכנית לשנת הנוכחית ניתן למצוא בקטגוריה "תכניות לימודים".

  • יהדות
  • תיקון
  • קבוצה
  • חלום
  • דת
  • קבלה
  • נפש
  • טיפול
  • אתיקה
  • תשובה
  • בחירה
  • מטפלים
  • מיתוס
  • תורה
  • מודעות
  • שיקום
  • זוגיות
  • חרדה
  • פנים
  • פחד
  • חילוני
  • שינוי
  • הורות
  • לימוד
  • בדידות
  • יאוש
  • דיכאון
  • מיסטיקה
  • ייעוץ
  • אמונה
  • אופקים
  • התפתחות
  • אמת
  • חסידות
  • התמכרות
  • רוחניות
  • סבל
  • עיון
  • ניסיון
  • אימון
  • טראומה
  • פסיכולוגיה
  • ריפוי
  • גוף ונפש
  • לימודי יהדות
  • חזרה בתשובה
  • נשמה
  • חסד
  • קבוצתית
  • אלוהים
  • שורשים
  • תקווה
  • תיקון הנפש
  • אבחון
  • טיפול נפשי
  • טיפול משפחתי
  • פוסט טראומה
  • אבל
  • שכול
  • קבוצתי
  • בינה
  • עבודה סוציאלית
  • המקום
  • רגשי
  • תרפיה
  • חירות
  • תודעה
  • חטא
  • כוונה
  • סכיזופרניה
  • מדרש
  • קדושה
  • התבגרות
  • נס
  • מיתולוגיה
  • תלמיד
  • מורה רוחני
  • עצמי
  • מדרשת
  • אלהים
  • גשר
  • הלם קרב
  • התקף חרדה
  • תמורה
  • מודעות עצמית
  • קוגניטיבי
  • רוטנברג
  • בודהיזם
  • התעללות
  • הפרעת אישיות
  • אלול
  • הוויה
  • גוף נפש
  • הפרעת
  • ראש יהודי
  • זהות מינית
  • פסיכולוגיה יהודית
  • בית דניאל
  • הארה
  • טיפול קבוצתי
  • עונש
  • פסיכודרמה
  • קולות
  • יעוד
  • בית תפילה
  • קבוצה טיפולית
  • טיפולית
  • עזרה נפשית
  • בפסיכולוגיה
  • בית מורשה
  • מחלת נפש
  • חרדה ודיכאון
  • עבודה פנימית
  • פסיכוטי
  • דת ומדע
  • לימודי פסיכולוגיה
  • הדרכת הורים
  • השגחה
  • אבדן
  • בעל שם טוב
  • יד בנימין
  • שינוי התנהגות
  • חשבון נפש
  • גבורה
  • חרד
  • חילוניות
  • מגיד
  • מינות
  • כמיהה
  • ענווה
  • מרקם
  • סוד
  • נרטיבי
  • שפוי
  • שפיות
  • חוזר בתשובה
  • משבר נפשי
  • ייעוץ חינוכי
  • אסכולות
  • מצבי רוח
  • להשתנות
  • עבודה זרה
  • אינטלגנציה רגשית
  • משפחה במשבר
  • ויהדות
  • ופסיכולוגיה
  • ביבליותרפיה
  • מצבי משבר
  • התגלות
  • מורים רוחניים
  • הקהל
  • שינוי נפשי
  • הדרכה בפסיכותרפיה
  • תורת הנפש
  • תיקון עולם
  • בתי תפילה
  • ליווי רוחני
  • גילוי עצמי
  • פגיעה עצמית
  • להציב גבולות
  • אוטנטיות
  • חרדה קיומית
  • עבודת אלילים
  • תיקון המידות
  • בחירה אישית
  • הילינג יהודי
  • תרופות נגד חרדה
  • תיקון עצמי
  • חכמת הלב
  • שינוי פנימי
  • העברה נגדית
  • אימון יהודי
  • פסיכו-דהרמה
  • אהבה שאינה תלויה בדבר
  • חוויה מיסטית
  • ריפוי יהודי
  • ברודט
  • צימבליסטה
  • תפילה חופשית
  • לטפל מתוך אמונה
  • שבר ותיקון
  • יהדות ופסיכולוגיה
  • מודע לעצמו
  • לומד מהחיים
  • לומד מאחרים
  • בתי קהילה
  • בית קהילה
  • שינוי בהרגשה
  • שינוי בהרגלים
  • עומד בניסיון
  • אובדני
  • פסיכולוגיה, יהדות, פסיכולוגיה יהודית, בית מדרש, לימודים, הרצאות, סדנאות, קורס, קתדרה, תל אביב, גילוי עצמי, קבלה, חלומות, מודעות, משמעות, תפילה, תיקון, שינוי, אלוהים.

הילינג, רוחניות, רוחני, בינה, קתדרה, אסכולות, לימודי יהדות, פתרון חלום, ארון הספרים היהודי, תיקון עולם,  מכון מגיד, בית דניאל, קבוצה טיפולית, לימודי פסיכולוגיה, ללמוד פסיכולוגיה, קורס בפסיכולוגיה, אימון, הרצאות יהדות, פסיכולוגיה יהודית, בית תפילה ישראלי, קבוצות טיפוליות, הישיבה החילונית, קורס פסיכולוגיה, חלומות, חלום, פרוש חלומות. אלול בית מדרש.  הקהל, לימודי קבלה, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה פסיכודינמית, פסיכותרפיה, פסיכופתולוגיה, הפרעת אישיות, נרקיסיזם,  ראש יהודי, המקום, שיחות עם אלוהים, שיחה עם אלהים, מכורים אנונימיים, קתדרה, פסיכולוגיה יהודית, לימודי המשך, לימודי חוץ, חילוני דתי, אסכולות, 12 הצעדים, אנונימיים, שיטת ימימה, קורס קבלה, לימודי קבלה.

טיפול פסיכולוגי, מטפל, פסיכולוג, מטופל. זהות יהודית, תרבות יהודית. הילינג, תיקשור, אכלני יתר אנונימיים. אהבה, שיר אהבה, סיפור אהבה, אהבה ראשונה, אהבה אסורה, מישפטי אהבה, מכתב אהבה, סיפורי אהבה, חבר, חברות, חלום, ברכות, ערכים, תלמוד, משנה, תורה, בר מצווה, בת מצווה, האושר

שיעור תורה, שעור תורה, שיעורי תורה, לימוד תורה, לימודי תורה, ראש יהודי, תורה שיעורים, בית דניאל, התנועה המסורתית, קונסרבטיבים, 12 הצעדים, צעדים, קורסים ביהדות, פסיכודהרמה, ימימה, אנונימיים, מכון מגיד, אסכולות, שיטת ימימה, הקהל, ראש יהודי, שורשים, תהודה, בינה, קתדרה, אסכולות תל אביב, הקתדרה, קתדרה במוזיאון, הקתדרה במוזיאון, מכורים אנונימיים, בינה, אסכולות רעננה, לימוד יהדות, קורס קבלה, פסטיבל הקהל, לימודי חוץ, לימודי המשך, למודי חוץ, למודי המשך.

לימוד, לימודים, ערכים, ברכות, חלום, חברות, חבר, חלומות, פסיכולוגים, תת מודע, אהבה, לימודי פסיכולוגיה, מודעות עצמית, סיפור אהבה, שיר אהבה, אהבה ראשונה, אהבה אסורה, מישפטי אהבה, מכתב אהבה, בראשית, תנך, תורה, משנה, תלמוד, תלמודים, עם סגולה, ערוץ, לצפייה, גבר, אישה.

גמרא, הסוד, קדוש, מצווה, הצבת גבולות, בר מצווה, בת מצווה, האישור פסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה פסיכואנליטית, יחסי אובייקט, פסיכיאטר, פסיכולוג, טיפול התנהגותי, טיפול קוגניטיבי, טיפול דינמי, טיפול פסיכודינמי, חרדה, דיכאון.