שפת התכנית

שפת התכנית

יאיר כספי

 התורה

 אלהים

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחקות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים ללכת קצת בעקבותיו, נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלים כמותו.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה: לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 אמונה

אמונה היא פעם אחת ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן: אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 אדם

קשה להיות אדם. אנושיות היא תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, מודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, המחבר בכל יום דעת אלוהים ויצרים חייתיים.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: ברוב המקרים הם תוצר מעשיו של אדם. בחירתו באמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. ולפעמים הם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאתם בלי להיות מיוסר או אומלל.

תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו תורמים ומשתתפים  במפעל בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהציע את התיקון העמוק ביותר של התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" היא עבודת האדם את עצמו הנעלה לכאורה, כלומר עבודת אלילים.

 קבלה

הקבלה החסידית העניקה לנו  את היכולת לזהות במשאלה אסורה, ביצר רע געגועים לא מודעים לאלוהים ופתחה לנו את הדרך למעלה שמתחילה בדרך למטה. מן הקבלה קיבלנו יכולת הקשבה שהפסיכולוגיה אינה מכירה: הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 בית מדרש

בבית המדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש הישראלי הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של הזמן והמקום מתוך יסודות הנצח.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני נגלית כמיהה לאלוהים. בשלב השלישי, שתנועת החזרה לארון הספרים עוד לא הגיעה אליו, מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב אל התורה: לזהות בה את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 מסורת

תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת שממנה צמחה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. ביטויים של שייכות לכלל האומה. כשאיש או אישה עושים קידוש בנוסח ישן הם מתחברים למאה דורות שעשו כך לפניהם, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותם באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים, לרגע, קדושה.

התכנית

 לימוד

הלימודים בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"  עוסקים בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש: השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, או, לחילופין, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל בילדותו.

חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה הפסיכודינמית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, את הסבל שהוא מביא על עצמו במעשיו, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום: הזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

פסיכולוגיה

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, הוא מעניק, באופן לא מודע לעתים למטפלים בעצמם, יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. שאלה חשובה בטיפול היא האם הפסיכולוג ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים, ולא יצמצם אותה לדברים אחרים.

חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדת אמת היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות: היא מכשיר חשוב בידיעת גבול וטעות.

דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, ולא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. ויתור על חלומות גדולה שאדם חולם לגבי עצמו או מישהו חלם בשבילו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, הגדלה עם הכרת החסד. השבת הבעלות על העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי קיים בריקנות, בהיעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם הנמנע מלבקש את ייעודו. יש גם דיכאון רביעי, של מי שידכאו אותו, והוא ממשיך להתנהל מול עריצו.

אלוהים במעגל החיים

זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. הוא מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. אחד מהם, לפחות,  צריך להביא גם את היצר והכוונה האלוהית הגלומה בו. אז יכירו איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים וישלימו אחד לשני חלקים חסרים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון. ילד של יוצרו שקיבלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות מתחילה ברגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא תיווכם של הוריו. ההתבגרות מסתיימת כאשר האיש מבקש להיות מנוהל ישירות מול אלוהיו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק: יש שם מי שינחה אותו.

 שפת הידיעה העצמית

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו עומד, תמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, ידיעת כמיהתו הלא פוסקת אליו, זיהוי סבלו כאתגר קשה מאת אדונו, הכרת מתנותיו המקיימות אותו.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי האמת כולה נמצאת אצל אלוהים לבדו. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ לגלות את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות. החכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, הסתפקו בגילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יתקרב לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים: אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שהוא מכיר ולא נודע למטופל. אם אין בידו החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא ימלא את החלל החסר.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שווא שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני השולט", "אני הנדיב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) והיציאה למסע חיפוש בעל הבית האמיתי שלו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה האנושית: להתגייס למסע תיקון עצמו ותיקון העולם. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו להתנהל מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

 שיטות שונות

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. המסע לבניית אדם הוא מפעל של קהילה שלמה במשך אלפי שנים. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם קרובה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את היהודי בלא לתקן את יהדותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, ולא במשנה, או בתלמודים. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם האישי והחברתי. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום "אלוהי" ללא תלות בגוף ובחומר. ה"רוחני" החילוני גרוע עוד יותר:  ניסיון לרכוש התעלות כמוצר פרטי שאינו מחייב אחריות לזולת.

בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות, כזו שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע לתת את קבלת המציאות כמות שהיא. את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו לפעולה: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה בעשרות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

מודעות פרסומת

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

מושגים ומשמעותם בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות"

 אלהים

אלהים אצלנו הוא בעיקרו הבורא, יוצר העולם. בני אדם נוצרו כאשר החלו לראות במציאות תהליך יצירה ושמעו הזמנה לחכות את יוצרה. ההליכה בעקבות אלהים מסתבכת, כי הוא קשה להשגה, כי נדרשת בה פרידה מחלק ממצבנו החייתי, כי דווקא כאשר אנו מצליחים לפעמים נדמה לנו, בטעות, שהפכנו לאלהים.

 בית מדרש

בבית מדרש של סוף בית שני המציאו החכמים מחדש את היהדות. חזרו ליסודותיה ויצרו תורה לאלף שנים. בית המדרש של הזמן הזה הוא הזמנה ליצור את תורת החיים של יהדות שיבת ציון.

 יהדות

יהדות היא שליחות מיוחדת במינה לקרוא את סיפור האדם ההולך אחר יוצרו, ומקבל על עצמו את קשיי המסע הזה: עידון היצרים, דחיית הסיפוקים, ובעיקר הוויתור הגמור על היומרה להגיע למדרגתו של אלוהים, שביטויה הוא עבודת האדם את עצמו וכליו.

 תפילה

תפילה היא דרך הטיפול העמוקה ביותר ברצון האנושי. היא מגלה ביסודו הלא מודע של הרצון כמיהה לאלוהים. בקשה ליסוד בקשר איתו שבעל התפילה לא קיבל.

 גילוי עצמי

בגילוי עצמי אדם מגלה את עצמו כמי שעומד, ותמיד עמד, לפני בוראו. מקבל ממנו את חסדו, כמהה למה שלא קיבל. מאותגר לתפקיד אנושי. מוגבל בניסיונותיו לקחת על עצמו תפקידים אלוהיים שאינם שלו. מופתע לגלות כל פעם מחדש את המנהל האמיתי של חייו.

 לימוד

הלימודים בתכנית עוסקים בעיקר בהכרת מושגי היסוד של היהדות כשפה פנימית של הנפש. השמחה הנובעת מהכרת החסד. הכמיהה לאל עליון. הסבל הנובע ממעבר הגבולות שבין אדם ואלוהים, או מויתור על האדם וחזרה להווייתו החייתית.

 סדנה

בסדנאות של "פסיכולוגיה ויהדות" חברי הקבוצה משתתפים בסיפור חייו של אחד החברים, ולומדים ביחד אתו לשמוע בתולדותיו את הרגעים שבהם ידע אלוהים, נענה לאתגריו, עמד בניסיונותיו, קיבל בשמחה את מתנותיו, מרד בגבולותיו ושילם מחיר, עקף את ניסיונותיו והם חיים בו כאתגר שלא נפתר.

 קבלה

מן הקבלה החסידית קיבלנו את היכולת לזהות בלב הרצון הלא מודע, יצר הרע, המשאלה האסורה, את כמיהת האדם לבוראו. מן הקבלה קיבלנו גם כלים לעבוד עם הכמיהה שהפסיכולוגיה אינה מכירה. הקבלה לימדה אותנו לזהות את המציאות כולה כשיחה שהוויה משוחחת עם יוצרה.

 מודעות

מודעות עצמית היא הכרת האדם את תפקידו אצל בוראו, כמיהתו הלא פוסקת אליו, אתגריו הקשים מאתו, מתנותיו המקיימות אותו.

 משמעות

משמעות היא שכרו של אדם שקיבל על עצמו את המשימה לעמוד בפני בוראו. להתגייס למסע תיקון האדם ותיקון העולם של העם היהודי. להשתתף בתיקון היהדות שאיבדה את עיקר מפעלה בשנים ארוכות של גלות.

 חלום

עבודת החלום שלנו משתמשת בהבנת הסמלים שפיתחה הפסיכולוגיה המודרנית אך מוסיפה לה יסוד החסר בפסיכולוגיה: את היכולת לזהות את חטאו של בעל החלום, ואת מחירו הקשה, ואת האתגר העומד בפניו ונרמז בחלום, כהזמנה לתפקיד שאליו עוד לא התגייס.

 קורס

קורס היסוד של פסיכולוגיה ביהדות הוא תכנית מבוא בת חמישה חודשים העוסקת בהכרת תכני היסוד של העצמי המקבילים למושגי היסוד של הספרות היהודית. לאחריו נפתחת בפני הלומדים אפשרת להצטרף לאחת מקבוצות העבודה של התכנית.

 פסיכולוגיה יהודית

"פסיכולוגיה יהודית" הוא שם שבחרו לעצמן מספר תכניות המיועדות בעיקר לציבור הדתי. לפסיכולוגיה ביהדות יש יסודות משותפים עם חלק מהן, אך גם הבדל גדול: אצלנו יודעים שאי אפשר לתקן את האדם בלא לתקן את יהדותו.

 תיקון

תיקון עצמי ותיקון עולם משמשים אותנו לתאר יסוד בתפקידו של אדם: ההתפתחות האנושית רק החלה. בכל מעשה שלנו אנו שותפים במפעל החשוב של בניית האדם וחברתו, או מקלקלים אותו.

 שינוי

שינוי בספרות היהודית אפשרי תמיד. זהו הרגע שבו אדם בוחר להפסיק להיות מנוהל מול אל שב שבנה לעצמו (כמו "אני היודע", "אני היכול הכול", "אני האוהב כמו אלוהים", "אני העצמאי כמו אלוהים" ועוד) ומחפש את בעל הבית האמיתי שלו.

 טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי, כשהוא מצליח, לפעמים, באופן לא מודע למטפלים בעצמם, מעביר יסודות של דעת אלוהים כמו: סליחה, נדיבות, קשיים כאתגר מאת הבורא, זיהוי השקפת עולם שקרית ("עבודת אלילים") ועוד. השאלה החשובה בטיפול היא האם לפסיכולוג יש אלוהים. האם המטפל ידע להקשיב לכמיהתי לאלהים.

 בודהיזם

בודהיזם הפך מפלט לישראלים רבים בשל ניוונה של היהדות. הם מוצאים בבודהיזם אפשרת להתעלות מעל המציאות שפעם ידעו לקבל מן הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני". הבודהיזם יודע יפה לתת את ה"שבת". את אפשרות קדושתה של אי העשייה. אך לא ידע לגייסנו למרכיב יסוד בזהותנו: האחריות לתיקון עולם המעשה וקידושו. שליחות ישראל בעולמו.

 מדיטציה

מדיטציה היא אחד מתפקידיה של השבת. יום שבו אדם רק מתבונן בעולם ובעצמו ולא עושה דבר לשנותו. מקבלו כמות שהוא. בשל קלקולה של השבת, שמולאה במאות מיני עשייה כפייתית, היא אבדה לרבים מאתנו הנאלצים לחפש אותה במדיטציה.

 חרדה

חרדה במקורות היהדות היא שני דברים שונים: פחד שווא, שיסודו הוא בהתנהלות מול אל שווא, התובע שלמות מן האדם, או שונא את האדם, וריפויה במפגש עם אל המכיר היטב את המגבלה והחולשה האנושיים, ואוהב אדם עם מגבלותיו. חרדה שנייה היא יראה, פחד ראוי שבו אדם יודע את המחיר שישלם עם יחצה את הגבול שבינו ובין אלוהיו, או ישתמט מתפקידו האנושי. את החרדה הזו אסור לסמם בתרופות.

 דיכאון

דיכאון במקורות היהדות נובע בדרך כלל מיוהרה שהתנפצה. אכזבה של אדם משלמות שלא השיג, וגם לא הייתה אמורה להיות בו. ריפויו של דיכאון כזה הוא בענווה, קבלת מקומו האמיתי של אדם בעולמו. דיכאון מסוג שני עוסק בהעדר שמחה, כזו הנובעת מהכרת החסד. השבת העולם לבוראו עושה את כל היש בו למתנת אהבתו. ואז אפשר לשמוח. דיכאון שלישי צומח מהעדר חווית תפקיד משמעותי של אדם, ששכח לבקש אותו מבוראו.

 אנונימיים

המכורים האנונימיים (אלכוהוליסטים אנונימיים, אכלני יתר אנונימיים, מהמרים אנונימיים ועוד) היו הראשונים במאה העשרים שידעו לחבר דעת אלוהים ופסיכולוגיה ויצרו מתוך החיבור הזה קבוצות תמיכה רבות ערך. שיטת 12 הצעדים שלהם העניקה השראה לחלק ממסלולי העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות".

 אנושיות

אנושיות היא מקום קשה להשגה. תוצר מאמציו של אדם ההולך אחר יוצרו, ומודע בכל העת למגבלות חומריו שלא יאפשרו להשלים את המסע, ומגלה את מקומו המיוחד של האדם, בין האלהים והחייה.

 ארון הספרים היהודי

החזרה לארון הספרים היהודי היא שלב ראשון בתהליך לימוד שבו, בשלב השני מגלים את הכמיהה לאלוהי ישראל, ובשלב השלישי מגלים תפקיד, משימה ייחודית של החילוני השב לארון הספרים היהודי: לזהות בו את העיקר, המהות, הייעוד שהלך לאיבוד.

 בית תפילה

בתי התפילה (הקרויים גם "בתי קהילה") של הציבור ה"חילוני", מבטאים את המימד הקהילתי של החזרה לארון הספרים היהודי: היהדות אף פעם לא הייתה עניין לגמרי פרטי. מרכיב יסוד בעצמי של כל אדם הוא האחריות ההדדית שהוא שותף לה בקהילתו.

 מסורתי

גם תנועה מהפכנית המבקשת לכתוב את היהדות מחדש, ראוי לה שתכבד סמלים של מסורת ארוכה. סמלים של שייכות למפעל ולמסע. סמלים של שייכות לכל האומה. כשאדם עושה קידוש בנוסח המקורי הוא מתחבר למאה דורות שעשו כך לפניו, ולאלפי בתים שבהם עושים כמותו באותה שעה, ולמילים המשמשות כן המראה למקום שבו חשים לרגע קדושה.

 סבל וייסורים

סבל וייסורים במקורות היהדות מובנים בשתי דרכים: הם תוצר מעשיו של אדם. אמונת שווא המנהלת אותו. השתמטותו מתפקידו האנושי. ניסיונו להיות אלוהים. או שהם ניסיון, אתגר מיוחד, לא מובן ולא "צודק" שנשלח לו מאת בוראו, ואשר אפשר שכרוך בו צער וכאב שלא ניתן למנוע, אבל ניתן לשאת בלי להיות מיוסר או אומלל.

 אמונה

אמונה היא הרבה דברים. פעם היא ידיעת האל הסולח לי על אנושיותי, ופעם היא ידיעת האל המזמין אותי לתפקיד בעולמו. פעם היא ידיעת האל שהטיל עלי משימה שלא הטיל על אחרים, ופעם היא ידיעת האל השומע אותי, בדרך כלשהיא. ופעם היא שמחה גדולה בגילוי כל האפשרויות שבוראי השאיר לי בעולמי. ובכולן אמונה היא החוויה המתקנת את שברי עולמי.

 ישעיהו ליבוביץ'

ישעיהו ליבוביץ' פתח לרבים מאתנו שער לאמונה תמימה, התמסרות עמוקה לתורת ישראל, שאינה תלויה ב"דתיים" ואפילו בנויה על ביקורת קשה של יסודות אליליים בעולמם היום ("דיסקו כותל", "יהודו נאצים"). ליבוביץ' ידע גם ללמדנו ש"הומניזם" הוא עבודת אלילים. עבודת האדם את עצמו המדהים.

סוד

הסוד השמור ביותר של תורת ישראל הוא ידיעה מזעזעת על מצב האדם שאף פעם לא יהיה אלוהים ולא יגיע לדרגתו, ומבחינה זו זהו סוד הפוך לכזב שכל מיני שיטות מיסטיות מספרות ללקוחותיהם התמימים. אין בעולם הזה שליטה מלאה בחיים. אין שליטה מלאה בתודעה. יש כמיהה גדולה לבעל הסוד, זה היודע את כל הדברים. ויש אפשרות, לפעמים, להצצה קצרה, לרמז של סוד, הנותן כיוון ודרך לחיים.

 חירות

שני סיפורי חירות מסופרים בספרות ישראל: חירות משעבוד, הניתנת כשאדם מגלה שהמשפחה או המעביד, ההורים בני הזוג והילדים, המדינה או השיטה החברתית או הכלכלית, אינם אלוהים. וחרות מן הייסורים ומלאך המוות, כשאדם מקבל על עצמו מול תפקידיו אצל בוראו, ולא מול סבלו: "עבד אדוני הוא לבדו חופשי".

תשובה

חזרה בתשובה הוא הביטוי המסמל בספרות ישראל אדם המתקן מעשה אחד בעולמו. המושג התקלקל בעת החדשה וצומצם, כמו היהדות כולה, לציין חילוני שמצטרף לדתיים. תשובה היא תורת השינוי הפסיכולוגי של היהודים והיא מאמינה שהשינוי תמיד אפשרי ותמיד תלוי, במידה אחת לפחות, באדם, היכול לבחור, בכל רגע, להתנהל עכשיו מול בוראו, גם אם אתמול קלקל הכול ומחר ישוב לסורו. האיש ההולך ומתקן את עצמו נמצא כל חייו בתשובה.

 אמת

האמת קשה להשגה, כי ידיעת האמת כולה נמצאת רק אצל האלוהים. אבל ניתן לדעת את האמת על התפקיד האנושי. ואסור להתייאש מן המאמץ להשיג את האמת הזו, כי בה נבנה אדם. האמת החשובה לנו איננה לעולם תיאוריה או הסבר סופי של המציאות, אלא האמת שהחכמים, יוצרי המשנה והתלמודים, חיפשו: גילוי האחריות האנושית בתחום מסוים של החיים. גילוי האמת הזו יש בה הרבה מאד: הצעה לתפקיד, ובהירות, ושמחת חיים.

 ענווה

ענווה היא הידיעה האמיצה ביותר של אדם על מעמדו בעולמו. היא הפרידה מכזב התרבות שסיפרה לאדם שבזכות הישגיו הטכנולוגיים שוב אינו דומה לאבותיו ואפשר שהוא מתקרב למדרגת אלוהים. ענווה היא תכונתו של האיש שהשפיע הכי הרבה על התרבות המערבית: "והאיש משה ענו מאד".

 מטפל

מטפל אינו נותן למטופלו טכניקה או שיטה או ידע סודי. מטפל טוב נותן תמיד את אותו דבר: יסוד של דעת אלוהים שחסר למטופלו ונודע לו. ואם אין לו את החלק החסר לא יעזרו לו כל שיטות הטיפול בעולם. השימוש בהם יהיה כוזב ולא יעביר את היסוד החסר.

 זוגיות

זוגיות היא מסע משותף למצוא אלוהים. אני מביא את האמת. היא מביאה את החסד. או להפך. ואחד לפחות צריך להביא את הכוונה הקיימת ביצרים. שנינו מכירים איש ברעותו כנציגיו של בורא העולמים. זוגיות טובה היא בית מדרש לבניית אדם שלם, ילד שיהיה בו מידה מאוזנת של יסודות שונים והכרחיים של דעת אלוהים.

 הורות

הורות היא פיקדון שקיבלנו. ילד של יוצרו שהופקד אצלנו לזמן מוגבל, כדי שנלמדו דבר על מעמדו אצל בוראו. חן שנתן לו ועומד לרשותו. גבול שהציב בפני בני אדם כמותו. דרכים שבהם הוא שומע אותו. ניסיונות וקשיים שבהם הוא מעמיד את יצוריו בעולמו.

 התבגרות

התבגרות היא הרגע שבו הנער מבקש לפגוש את בוראו ללא התיווך של הוריו. מבקש להיות מנוהל ישירות מולו. לשאול אותו על תפקיד ואפשרות שנתן לו בעולמו. לשמוע בעצמו את תשובתו. ההורה המאמין מאפשר את ההתבגרות, מצמצם את עצמו מתוך אמונה שהילד העוזב את הבית אינו הולך אל הריק. יש שם מי שינחה אותו.

 רוחניות

רוחניות אינה מופיעה בתנ"ך, וגם לא במשנה, או בתלמוד. יהודים ידעו פעם להתקדש, להתבדל מסביבתם, להתעלות לרגע מעל עולמם החומרי, כדי לשוב אליו עם תובנות חדשות לגבי תפקידם. ה"רוחני" הדתי הוא מוטציה כוזבת הרומזת על אפשרות של קיום ללא מימד חומרי. הרוחני החילוני הוא ניסיון לרכוש התקדשות כמוצר נפרד, אנוכי לפעמים, שאינו מחייב אחריות לזולת, למשל.

טיפול קבוצתי

קבוצות העבודה של פסיכולוגיה ביהדות מציעות מסגרת של טיפול קבוצתי למסיימי תכנית המבוא. הטיפול הקבוצתי נעשה בקבוצות קטנות של 10-14 משתתפים. הטיפול הקבוצתי מתקיים עשרה חדשים בשנה, מתחילת ספטמבר עד סוף יוני. יעדו של הטיפול הקבוצתי: פתרונם של ניסיונות חיים, פרידה מאמונות שווא, גידולן של חווית חסד ושמחה, גילוי של הקול הפנימי ועיליו בתפילה ועד.

מושגים נוספים: זהות יהודית, יהדות כתרבות, שיחות עם אלוהים, 12 הצעדים, תיקשור, טיפול אלטרנטיבי, ימימה, חילוני דתי, תרבות יהודית, פסיכודהרמה, הילינג

לדרוש אלוהים פרק 1: עבד אדוני חופשי

לדרוש אלוהים פרק 1:

עבד אדוני חופשי
מחפשי חופש לא ימצאו חופש. מחפשי חובה אפשר שימצאו חופש. אלו היו הדברים ששמעתי את האיש אומר. ומכאן התחלתי להיות אדם אחר.
זה קרה לפני עשרים שנה. בדירתו הקטנה ברחוב אוסישקין בירושלים היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ מלמד בכל מוצאי שבת מקורות יהודיים לקבוצה קטנה של תלמידים, על-פי בחירתם. במפגש הראשון שאליו הגעתי סיימו ללמוד את ספר הכוזרי.
ליבוביץ לא אהב את הספר, שנראה לו "חלש" לעומת "שירתו האלוהית" של המחבר, יהודה הלוי. הוא הדגים אותה במכתם אחד קצר, שאמר לטעמו את העיקר:
"עבדי זמן עבדי עבדים הם. עבד אדוני," הרים ליבוביץ את קולו, "הוא לבדו חופשי".
הייתי עסוק, באותה תקופה, בחיפוש אחרי תורה שתסביר לי את עצמי. שנים לפני כן, בילדותי, התנפץ עולמי. ומאז ניסיתי לשוב ולבנותו. חיפשתי יסוד שאפשר להישען עליו. שיטה שתסדר. תסביר. תגיד לי את מקומי.
קראתי ספרי פסיכולוגיה וגילוי עצמי. לפעמים היה נדמה לי שמצאתי את מבוקשי כאשר שיטה שלמדתי ידעה לבטא תחושות שלא ידעתי שאפשר ומותר לדבר עליהן.
קראתי הרבה בהתלהבות עצומה. התאהבתי בכל ספר שהצליח להסביר לי דבר שלא הבנתי קודם. עם כל תורה חדשה היה נדמה לי שזהו, מצאתי את השיטה שחיפשתי. זו שתפתח לפני דרך לחירות. הייתי זקוק מאוד לחופש כי הייתי אסור בכלא פנימי. התחלתי להאמין כי יש תשובה בספרים. אבל התשובה השתנתה כל הזמן. אחת לכמה חודשים, בערך, הייתי מחליף שיטה, תורה, אמונה.
קריאתו של ליבוביץ, "עבד אדוני הוא לבדו חופשי", הסבירה לי מה היה חסר בגישות השונות לגילוי עצמי שלמדתי ומדוע אני מחליף אותן כל שישה חודשים. כולן לקו באותה חולשה. הן ביקשו למצוא מפתח לשליטה בגורל האנושי. כל אחת מהן הציעה דרך אחרת או טכניקה שונה, אבל בכולן היתה אותה הבטחה לחופש גמור שאפשר להשיג אם רק יודעים ללחוץ על הכפתור הנכון.
"הוא לבדו חופשי," צעק ליבוביץ פעם שלישית באותו לילה. ולי היה נדמה שאני שומע את קול הגבורה. אין חירות אלא בְּמקום שייעודו של אדם חרות. הסיכוי לחופש נמצא בְּמקום שיש עבדות שאי-אפשר להשתחרר ממנה, ברגע שמוכנים להתמודד איתה.
ביום ההוא הרגשתי שסוד גדול נגלה לי. סוד שאולי ידעתי, ולא ידעתי שאני יודע. סוד שהיהודים שומרים כבר כמה אלפי שנים. סוד מארגן, מתווה דרך ומבלבל.
במאה האחת עשרה כתב הרמב"ם את ספר היסוד של הפילוסופיה היהודית, מורה נבוכים, בעבור תלמידו שגילה יסודות של אמת גדולה בפילוסופיה היוונית ושקע במבוכה. הוא ביקש להיות נאמן לאמת ומצא אותה, להפתעתו, בתרבות הכללית. האם עליו לעזוב, למען האמת, את דתו היהודית?
מצאתי את עצמי במצב דומה למצבו של ה"נבוך", אבל במגמה הפוכה. בן התרבות הכללית שמצא אמת יהודית, ולא ידע מה לעשות בה. חירותי תלויה בעבדותי, אבל איך אדע מה עלי לעבוד? האם מוטל עלי, כמי שבחר ללכת בנתיב האמת שגילה, לקבל עלי עול תורה? על מי אוכל לסמוך שיאמר לי מהי תורה?
ליבוביץ סמך על אבותיו היהודים הליטאים מן הגולה. הוא עבד את רשימת המצוות והאיסורים של ההלכה כפי שהגיעה לגיבושה הסופי באירופה שלפני העת החדשה. דווקא שם, בעשיית הדברים שאין להם שום אישור בשׂכל, שום נגיעה לחיים שאנו מכירים היום, מצא ליבוביץ את האתגר ליְכוֹלת הציות הנחוצה לעבד המבקש חירות.
רשימת המעשים הנכונים של ליבוביץ לא התאימה לקול אלוהים שנשמע לי, גם אם היה עמום. קיבלתי על עצמי את העבדות, אבל לא יכולתי לקבל את רשימת המעשים של ליבוביץ. היא נראתה לי לא מעודכנת, לא יודעת מצוות המוטלות עלי היום, וכוללת חובות של הישרדות יהודית בתנאי גלות שאיני חייב בהם עוד. צעקתו של ליבוביץ הידהדה באוזני כאמת גדולה, ואורח חייו נראה לי כולל, אולי, יסודות מאותה אמת, אבל משתמט מעיקרה. ליבוביץ הציע לי כיוון, אבל לא ידע להתוות לי דרך. רגע אחרי שמצאתי לעצמי, סוף סוף, מורה, איבדתי אותו.
בשנים שלאחר אותה פגישה ביקשתי את חברתם של תלמידי חכמים המכירים בקיומן של כוונה ותוכנית בעולם, שמהן אפשר לגזור ייעוד אישי ולאומי. אבל הם, כולם, באו אלי עם רשימת חובות שסתרה את הרמזים שהיו לי על רצונו של אדון עולם ממני, בזמן הזה.
החברה החילונית שבה חייתי הרשתה לי לפרש לבדי את משמעות קיומי, ועודדה אותי לצאת לדרך עצמאית, לחוות, לגלות את מה שנועד לי, אך הֶעמידה תנאי לחופש שהיא מציעה: ויתור על אלוהים, וכוונה, וחובה ניתנת לגילוי, שבלעדיהם אין שום משמעות למסעי. החופש הגמור שהובטח לי, ככלא לי.
העולם החילוני שבו גדלתי חגג את חולשתו של העולם הדתי, את קפאון היצירה שבו ואת הצורך הכפייתי להגן על אלוהים על-ידי שמירה על כל מלה הכתובה במקורות. החילונים משתמשים בנכות הדתית כפטור מהתמודדות עם תביעות הגדילה הקשה הנמצאת בתורה.
הדתיים שהבינו לרצוני לקבל עלי את מצוותי הציעו לי עבדות משונה, עבדות לאלוהים מצומצם, שאינו רואה עצמו אדון עולם. אלוהים המתעניין בעיקר ב"עניינים דתיים". אלוהים שאינו מעז לדרוש אותי בצמתים העיקריים של החיים. אלוהים שלא יוכל להעניק לי חירות, כי הוא עצמו נתון בכבלים. ההלכה אוסרת עליו להטיל עלינו תפקידים חדשים שלא הופיעו בהסכמים ישנים שיש לנו איתו. אלוהים כפוף להלכה, נתון בשליטת רבנים.
מי ילך לי לדרוש אלוהים? אלו שיש להם אלוהים, אסור להם לדרוש אותו. אלו שמותר להם לדבר עם מי שהם רוצים, אין להם אלוהים.
או, במילים אחרות, אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים ואין לנו על מי לסמוך שיגיד לנו מה הוא רוצה מאתנו.
כשרציתי לי אל חי, מדריך לחיי, גיליתי שאין לי ברירה ואני צריך לפנות אליו בעצמי. לעבד אלוהים בזמן הזה, גיליתי, אין חברים, לא חילונים ולא דתיים. אין לו דרך סלולה. יש לו שני יסודות חיוניים בשני עולמות שונים. הוא  צריך להיות נאמן לגמרי לשניהם, לשאת את המתח הקשה ביניהם, לחצוב אותם, כל אחד מעולמו, ולחבְּרם.
בצאתו לדרך הוא צריך להעמיס על שכמו את הרשות למרוד במסורת מאובנת שנתנה לו תרבותו החופשית. את הזכות והחובה שהיא העניקה לו להבין ולפרש לבדו את חובתו. את האחריות השלמה לחייו שהטילה עליו. חמוש בציוד הנ"ל ייצא למסע אל ארץ ישנה-חדשה שאינה יודעת נוסעים כמותו – ספרים בני מאות ואלפי שנים, שבין דפיהם חבויים יסודות מחומרים שאינם משתנים.
הוא יקרא את מקורות ישראל כולם. אבל ייזהר שלא ישים עליו כבלים שהיהודים שמו על עצמם בכמה שלבים בתולדותיהם. כאשר לא היו להם ארץ או מרכז אחד שהכול מקבלים את סמכותו, נאלצו, כדי לשמור על זהות משותפת בגלויותיהם השונות, לסכם את היצירה האחרונה שהיתה מקובלת על כולם, התלמוד הבבלי, ולהחליט שאין נוגעים בה עוד. לא משנים כלום, עד ששבים ומתאחדים.
עבד אדוני החופשי יפגוש בדרך נוסעים אחרים שנראים כמותו. והם שונים ממנו: מחפשי רוחניות. הוא מכין עצמו למפגש עם אלוהים הדורש אותו. הם רוצים אל שעובד אצלם. ספָּק של חוויות וריגושים שלעולם לא צריך לעמוד לפניו, מצוּוים.
האיש המחפש את לב הדברים יצטרך להיות דתי יותר מהדתיים. לא להתפשר על כלום. לא לעשות לעצמו הנחות. לא להסתפק ב"חוויות". לשאול בכל פסוק את המהות, עיקר היהדות. לדרוש את האל בכל המעשים. לתבוע אותו בכל ההתנסויות.
הוא יצטרך לפגוש ולסמוך על נוסעים קודמים, בעלי אמונה שיפגוש בשנים שונות בתולדות היהודים, בין הדפים. הוא יצטרך ללמוד ליפול, להיכשל, להתבלבל, לכרוע על ברכיו ולבקש רחמים.
וכל הזמן לא לשכוח שמחכים לו בבית. לא מספיק להגיע. לא מספיק לעלות. צריך גם לחזור. האיש שיצא לדרך בשביל עצמו, אם יהיה נאמן לגמרי לדרכו, יגלה שהוא שליח. פליט מימי-הביניים, תקופת בין השמשות, שבה התפוררו המסגרות הישנות שידעו לפענח ייעוד ואחריות אנושית. המסורת שהגדירה תפקידים לא מנהלת עוד שיחה ישירה עם אלוהים ואחרת עוד לא קמה. האיש שיצא לדרך צריך לחזור עם כלים חדשים.

פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה

בדרך לדרוש אלוהים תמצא פסיכולוגיה חדשה-ישנה. היא שונה מכל הפסיכולוגיות שאתה מכיר. זוהי פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה. אם לא הצלחנו למצוא את עצמנו בכל הפסיכולוגיות האחרות, היא אומרת, הרי זאת משום שהן כולן בנויות על אותה הנחת יסוד שגויה. הן מעמידות את האדם במרכזן ובכך מחמיצות את היסוד המרכזי בהווייתו: היותו בעל תפקיד במערכת גדולה.
הבטחתה של הפסיכותרפיה לפטור אותנו מן הסימפטומים המציקים לנו איננה ניתנת למימוש כלל, משום שהיא מעמידה בטעות את מה שהפרט חושב לצרכיו, כאילו הם לב ההוויה כולה. הפסיכולוגיה שאדם הוא אלוהיה לא תוכל למצוא אותו, כאדם.
שינוי, כך מציעה הפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה, קורה תמיד בדרך מפתיעה. אדם פונה לטיפול כדי לעזור לעצמו, אבל יוכל להיעזר רק כאשר יפסיק להעמיד את עצמו במרכז ההוויה, כמטרת כל הדברים, ויתחיל להקשיב לקול הקורא לו למלא תפקיד, יקבל על עצמו משימת שותף במימוש תוכנית גדולה.
ישנו מקום בפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה לגילוים המתקבלים בשיטות אחרות. אבל זהו מקום שונה ממה שהן מייחסות לעצמן. למשל, הידיעה על פגיעות שנגרמו בילדוּת קשה אינה עושה שינוי, לבדה. הזמנה היא, אחריות מיוחדת שהוטלה על בעליה, תיקון מיוחד הנדרש ממנו בְּמקום שההוויה נפגמה ולא היתה הורוּת שלמה.
הנכונות לשאול שאלה חדשה על ייעוד ואחריות בתוכנית גדולה מתחילה מהפכה. תשומת הלב, המיקוד, הופנו לדרך חדשה. היא מוציאה את האדם מרשות עצמו, שבה הסתבך והתבלבל, ומכניסה אותו לרשות אחרת, רשותו של בעל ההוויה. הוא מוזמן לגדול. צריכים אותו שם. יש לו מקום. יש מי שמחכה לו. תמיד היה.

חברת מופת

חברת מופת

יאיר כספי

לתכנית התפתחות אנושית שגילתה תפקיד לאדם, ויצרה עם לדוגמא, ושינתה את העולם, ואיבדה את דרכה,  דרושים חלוצים שישיבו אותה למקומה. חג הפסח קרוי גם חג החירות, אבל הוא מספר רק מחצית מסיפור החירות היהודית – חירות משעבוד לעריצות אכזרית. חירות המתאפשרת כאשר מתגלה ששליטה של הממלכה הגדולה המבקש לכלות את העם העברי אינו, כפי שהוא מתיימר להיות,  הסמכות הגבוהה ביותר. ישנו מלך אחד גדול ממנו, מלך מלכי המלכים, ואצלו נועדו העברים להיות בני חורין. כשהכירו בני ישראל בקיומה של סמכות אחת גבוהה יותר מזו של פרעה התבטלה אצלם יראתו של פרעה והם יכלו לקום וללכת מארץ עבדותם. אבל אז, במדבר, הסתבר שמסעם לחירות לא נשלם. הם אמנם השתחררו מן התפקיד הבלתי אפשרי שהיה להם אצל שליט השווא, ועתה מוטל עליהם לקבל על עצמם תפקיד אחר, אפשרי ומאתגר, מאת בורא עולם. אלפי שנים אחר כך יכתבו התנאים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כלומר – אין חירות אלא במילוי התפקיד שנועד לך. במימוש עצמך. ועוד אלפי שנים אחר כך (כמה נחמד שיש לנו אפשרות להסתכלות כל כך ארוכה) יכתוב אחד ממניחי היסודות לתנועה הציונות: "החיים חובה. במילויה – האושר". (ברנר, "לרגל הכניסה"). בשנים האחרונות עשתה מדינת ישראל מספר צעדים בניסיונה לשחרר את עצמה מכפיפות לסמכות דתית- חרדית. הרבנות החרדית הטילה על מדינת ישראל לשאת בפרנסת הציבור החרדי ופטרה את הציבור החרדי מחובות היסוד הקשות ביותר של הישראלים: לימוד מקצוע, עבודה, שרות צבאי, כבוד למוסדות המדינה, חוקיה ובתי משפטה. הרבנות  הדתית-לאומית הטילה על מדינת ישראל לשאת במימונו של מפעל התנחלות עצום שרוב הציבור מעולם לא הסכים לו וכפתה עליו נוכחות של קבע בלב אזורי ישובו של העם הפלסטיני ועימות בלתי פוסק עמו. צמצום תקציב הישיבות, הקטנת המענקים למשפחות מרובות ילדים, סגירת משרד הדתות, קבלת חוקי יסוד המצמצמת את יכולת החקיקה הדתית, ההתנתקות מגוש קטיף, ונצחונו הצפוי בבחירות של גוש מפלגות שהודיע את כוונתו להיפרד מרוב יהודה ושומרון, מבטאים הכרעה שקיבל הרוב הישראלי להשתחרר מן התכתיב הדתי בציבור הדתי והחרדי מתארים את שורת המהלכים הללו כהכרזת מלחמה של מדינה ישראל על יהדותה. ואכן ישנם רבים בציבור החילוני שמתפתים לראות בחופש מן הכפייה הדתית את כל החירות כולה.  אבל חירות כזו היא רק חצי עבודה. מי שנטל על עצמו להיפרד מתלותו ברבנות הדתית-חרדית לפירוש משמעותה של יהדותו בזמן הזה הזמין לעצמו משימה קשה שאפשר ועדיין אינו מוכן להתעורר לה: ללכת לפגוש לבדו את יהדותו. לקרוא את מקורותיו, ללא מתווכים. לשאול מה גילינו. מה עשינו. מה היה ייחודנו. לשם מה שרדנו. מה נתנו לעולם. איך נפלנו. מי מציל אותנו מתהומנו. ומהו יעודנו, תכלית קיומנו, לעתיד לבוא. א. האדם מגלה את עצמו כיצירה שעוד לא הושלמה

אלף פעמים הסתכל אדם בעולם: בארץ, בשמים, בים, בעצים, בבעלי החיים, באנשים. אלף פעמים ראה ארץ. שמים. ים. צמחים. חיות. אנשים. ובוקר אחד הכל השתנה. פתאום כל הפרטים נצטרפו לתמונה. פתאום ראה האדם תכנית גדולה. ובתכנית כל פריט ממלא תפקיד שנקבע. והמתבונן שנמלא השראה ישב וכתב: "בראשית ברא". "יהי אור". פתאום הכל דיבר. פתאום הקול נשמע. "ויאמר אלוהים יהי רקיע"… "ויאמר אלוהים יקוו המים"…"ויאמר אלוהים יהיו מאורות"…פתאום ראה האיש שבכל אבן ועץ וחיה יש כוונה. פתאום נתגלה שכל העולם ממלא תפקיד. מקיים מצווה. הגילוי מבראשית,  שיש לעולם תכלית, שינה את הבנת האדם את עצמו. מעתה הייתה לו שאלה חדשה להנחותו: מהו מקומי בתכנית? מה נועדתי לעשות? הוא התחיל לגלות אפשרויות. הוא  נמלא סקרנות ורצון גדול לדעת. לאיפה זה הולך. לאן עוד אפשר להגיע. ההווה, מה שיש בעולם, מה שמקובל היום בין בני אדם איננו סוף הסיפור אלא רק התחלה. הכל פתוח. הכל יכול להשתנות. הוא התחיל לחזות שלבים חדשים של התפתחות. הוא הבין שהוא שונה באופן מהותי מבעלי החיים שמסביבו. ניתן לו משהו מן המבט היודע דבר טרם שנהיה. הוא גילה הזמנה להיות שותפו של בוראו בהשלמת עצמו ועולמו. ההזמנה המיוחדת שקיבל האדם עוררה בו התלהבות אבל גם התנגדות. הוא אהב להיות עוזרו של הבורא אבל לא אהב שמכתיבים לו מה לעשות. לכן, לאחר שהיו לו כמה הישגים הוא התחיל לתהות: אולי הגעתי כבר לרמה שבה אני יכול לבדי להחליט על עתידי? התעורר בו רצון לפצח את השיטה. לדעת את התכנית הסופית של בוראו ולהיות כמותו, או לפחות, לפתח כלים שבהם אפשר לאלץ אלוהים לתת יותר חסדים ולהקטין את כמות המצוות. להבטיח סיפוק מלא של היצרים. לעולם לא לכאוב יותר. לעולם לא לחכות. לעולם לא לעמוד יותר חסר אונים מול ניסיונות. להישאר צעיר לנצח. ולא למות. מייסד המציאות שהזמין את האדם למסע גדילה הוחלף במבחר אלים שפטרו את האדם מן הדרך הארוכה והקשה וניתן היה להחליף ביניהם לפי הצרכים. העניין החדש הפך מהר מאד למדע. קמו מומחים שלימדו אנשים איך להיות אלוהים או איך, לפחות, למצוא אחד שיעבוד בשבילם. ופותחו למטרה זו שיטות. ונבנו במות ובתים. והיה כל העולם כולו עוסק בחיפוש המילים או הקורבנות היכולים להבטיח לאדם שליטה בחיים דרך תפעול מוצלח של האלים. המסע לתיקון האדם והעולם נעצר. הבורא שנגלה בראשית הדברים, היה הולך ונשכח מן העולם. והיו הכל הולכים ומנהלים את עצמם מול דברים שאין בהם ממש. אנשים בזבזו שנים יקרות מחייהם בעבודת השווא. עמים איבדו בו את עצמם (כי העצמי, יש לדעת, הוא מה שמקבל  מקום ותפקיד, מאלוהים). עד שקם להם אחד, אברהם, שהחל משבר את אלילי הכזב ולימדם להקשיב לקול הקורא את האדם להתייצב לתפקיד. ב. עם ישראל מוזמן לתת דוגמא

אברהם חידש את השיחה עם ההוויה. משה הפך את הכשרון הטבעי למקצוע לאומי: חלוצי השלב הבא של ההתפתחות האנושית. הוא הקים עם שמטרתו לגלות מה האדם צריך לעשות. עם ישראל קיבל על עצמו להתמחות בהקמת חברת מופת עלי אדמות. משה וממשיכיו הניחו יסודות שהתפתחו לכללי עבודה: 1. דע מה למעלה ממך: זכור מי הוציא אותך ממצרים, כלומר מה נמצא מעל לכל הדברים המתחזים בעולמך לאלוהים. שים לב לדרכים הלא מודעות שבהן אתה עובד אלילים והתרחק מהן. 2. הכר את מה שקיבלת בעולמך: הכר את כל מה שיש לך כמתנה, ואמור תודה. לא בשבילו, בשבילך. שתדע שאוהבים אותך. 3. דע מה אתה רוצה, באמת: גלה ביסוד רצונך את בקשת אלוהים שלך, את תפילתך אליו. 4. בנה בית: קשיי זיהוי הקול המנחה אותך במשימתך הזמינו בניית בית לשיחה המיוחדת הזו. מקום שבו, מול אלוהים, אתה מוצא את עצמך. 5. חפש מעשה נכון: הפוך את השלמת האדם והחברה  למשימתה העיקרית של האומה: הבסיס לחוקיה. היסודות המכוננים את מוסדותיה. המבחן העיקרי בבחירת מנהיגיה. חפש כוונה ויעוד בכל תחומי החיים: חקלאות ומסחר וכללי העסקת שכירים. ויחסים בין שכנים. ועניינים שבין איש ואישה. ואכילה נכונה. ויחס נכון לבעלי חיים. שאל למה נועד כל אבר בגוף ומהו התפקיד המיוחד של כל יום בשנה. 6. קבל אחריות הדדית: השלמת האדם והחברה  היא משימתה של כל הקבוצה. השותפות במשימה יוצרת אחריות הדדית: החכם מתחלק בידיעת התורה. החזק אחראי שהחלש לא יקופח במסחר או במשפט. מי שיש לו הרבה משאיר לחסרים לקט שכחה ופיאה. שמיטת חובות וקרקעות שנתפסו יבטיחו שאף אחד לא יאבד את כל מה שיש לו ויוצא מן הכלל. פערים גדולים בין החברים יהרסו את הקבוצה. 7. קבל גבולות: הגדילה לתפקיד ולמקום שלך חייבה  הגדרת גבולות – מה לא נועדת לעשות: האדמה השייכת לאחר. הכסף שתוכל להשיג רק במרמה. האישה שלא נועדה לך. 8. עשה תשובה: במסע הארוך והקשה המזומן לך עד שתגיע למקומך החטאות הן בלתי נמנעות. אל תתייאש מן הנפילות. אל תתאהב בחולשות. הכר בחטאים וחזור מייד לתקנם. כאשר אי אפשר להשיב מצב לקדמותו –  כפר במעשה אחר. 9. לך ללמוד וללמד: גילוי והגשמת היעוד האנושי הצריך הקמת מפעל חינוכי רב דורי. הכל לומדים את הנחות היסוד ומבררים את משמעותם במצבי החיים המשתנים. הכל מלמדים.  כבוד מיוחד ניתן למורים. 10. עשה לך חגים: נטיית היום יום להשכיח את המשימה הצריכה קביעת מועדים לזיכרון המאורעות המכוננים שבהם  נודעו כוונה או תפקיד חשובים. הנטייה לשקוע בקשיים הזמינה קביעת זמנים לידיעת מתנות וחסדים – מועדים לשמחה. 11. שבת: גם לעבודת קודש אפשר להתמכר. לכן, נתנו  לך זמן מיוחד שבו אתה מגלה שהעולם עומד גם כשאתה לא עובד. יום שבו אתה רק מקבל את מה שכבר נמצא, רק הווה. יום ללא מעשה.   ג. היהדות עוברת למצב הישרדות העולם לא התלהב מן האנשים שאמרו שהם יודעים מה כולם צריכים לעשות. לא היו לבני ישראל הוכחות ששמעו את הקול. לא היו להם פסלים ולא היו להם תמונות. אנשים רצו משהו מוחשי. התפקיד שהוטל על היהודים הציב בפניהם אתגר עצום: להתבדל מן העולם. ממה שכולם עושים. לשאת בדידות רבת שנים. לוותר על הנטייה הכלל אנושית של האדם לעשות מעצמו או מיצירתו אלוהים. להתגבר על הנטייה האנושית ההפוכה, להסתפק במה שיש. במה שכבר הושג. לשמש דוגמא ומופת בכל דרכי החיים לאפשרות של האדם והחברה להיות שותפים לתהליך תיקון העולם. היהודים אהבו את ההזמנה להיות חלוצי המסע האנושי. וגם אהבו את המחמאה שקיבלו – להיות עמו הנבחר של אלוהים. אבל מהר מאד לאחר שהקימו בית ראשון הם התעייפו מהמשימה התובענית – לחיות חיים של חובה. הם התחילו לתהות ולהתלונן: למה דווקא אנחנו קיבלנו עבודה יותר קשה מכל העמים? למה דווקא אנחנו צריכים להקדיש את עצמנו למטרות נעלות כשמסביבנו כולם הולכים לבלות? והאם יתכן בכלל שכל העולם טועים? ומי בכלל יודע שאלוהים קיים ויש לו תכנית לבני אדם? בית ראשון הוא סיפור המתח הזה: עבדו אלוהים – עבדו אלילים. חורבנו של בית ראשון לאחר תקופה של שחיתות ועבודת אלילים גילה לעם ישראל שאפשר  לפטר אותו מן התפקיד המיוחד שקיבל, ולגזור את גורלו כגורלם של כל העמים הנעלמים לאחר שנסתיים תפקידם. בני ישראל הכירו באחריותם לחורבנם ולכן, מהר יחסית (במושגי זמן יהודיים) קיבלו הזדמנות שנייה. בבית שני בני ישראל ידעו כבר שלא יוכלו לברוח מתפקידם. אין לאן. אין למה. אבל גם לא רצו יותר להוביל את העולם לבדם. בסוף בית שני מצאו היהודים פתרון של פשרה למתח הקשה שבין האחריות להובלת ההתפתחות האנושית והרצון להיות כמו כולם:  הם החליטו לצמצם את עצמם. לשמור את כל מה שנגלה עד עתה. ולא להוסיף. התפטרו מן האחריות לגלות את השלב הבא. עזבו את הארץ ודחו לעתיד רחוק את היום שבו ישובו למלוא עבודתם. היהדות העבירה את עצמה למצב של המתנה. התפקיד היהודי השתנה: לא עוד חלוץ המסע האנושי אלא "שומר המצוות". שומר ההישגים הגדולים של האבות. שומר הידע שכבר הושג והמעשים שהופנמו. שומר למען יום יבוא שבו נחזור למלא את התפקיד במלואו. שומר וממתין לאיש אחר עם רוח גדולה בגבו. היהדות יצאה לגלות. פרשה מאחריות מלאה לחיים עצמאיים. מתפקיד שדחתה לעתיד. מארץ ישראל. כדי לשרוד בגלותה היא קיבלה עליה את המכנה האחרון המשותף שכל היהודים הסכימו עליו לפני שנתפזרו לכל קצות תבל: התלמוד הבבלי כבסיס להלכה שאותה אין משנים. כ� כדי שיוכלו יום אחד להתאחד ולחזור ולסיים יצירה בלתי גמורה, החליטו היהודים להקפיא את עצמם בהווה. אילו הייתה נמשכת היצירה ההלכתית היו מתפתחות בגלויות השונות הרבה מיני יהדויות שלא יכלו יותר להתאחד. ד. אור לגויים

בזמן שלא היינו כאן העולם השתנה. גילויי העם העברי שנדחו בתחילה, החלו להתקבל. העולם קיבל מן היהודים את העתיד. עד להופעת המקרא אנשים חשבו על חי אדם כמו על עונות השנה: מה שהיה יחזור על עצמו במחזוריות ידועה. היהודים גילו לעולם כי מה שיש, לא קובע את מה שיהיה, אלא ההפך, קבלת חזון העולם שצריך להיות –  משנה את ההווה. היהודים נתנו לעולם את התנ"ך, וקוראיו, מכל רחבי תבל, מצאו בו הזמנה אישית מלהיבה להצטרף למסע השלמת האדם והחברה. מי שהצטרפו מצאו עצמם פתאום מגויסים לתפקיד העושה אותם שותפים בקהילה חדשה: חברת כל בני האדם. היהודים נתנו לעולם את האנושות. כל אדם קיבל מן היהודים הזמנה להשתתף בתיקון עולם ואפשרות למצוא לעצמו מקום שאינו מוכתב יותר לפי גזעו, מוצאו, מעמדו, מראהו או כספו – אלא רק לפי מעשיו הטובים, המקרבים או מרחיקים אותו מבוראו. העולם קיבל מן היהודים אלוהים, אחד. עבודת אלילים, פתאום כולם הסכימו, הייתה טעות. העולם קיבל על עצמו להשתתף במאבק בכזבים שבהם אדם משתמט מהתמודדות עם תפקידו בעולם. והעולם קיבל מן היהודים את השבת, יום בשבוע למנוחה והתבוננות וקבלת העולם כמו שהוא. והיהודים קיבלו מן העולם אישור, כי אכן היו אור לגויים. ה. חברת מופת

לאחר כאלפיים שנים של דחיות גילו היהודים באמצע המאה השמונה עשרה שהגלות נגמרה. היהדות שנשמרה בהקפאה עמוקה לא עמדה יותר בתחרות עם ההשכלה והתרבות הכללית.  בלית ברירה החליט היהודים לחזור להיות עם סגולה. "אתה בחרתנו"  ו"אור לגויים" ניתרגמו בשפת התנועה הציונית לחזון חברת מופת שתוקם בארץ ישראל ותשלב יסודות מתודעת היעוד הישראלית בהישגים מופתיים מתרבות העמים. הייתה הסכמה כללית בין בעלי החזון (הס, הרצל, אחר העם, ביאליק, ברנר, בובר, א.ד. גורדון, הרב קוק, ויצמן, דוד בן גוריון) שנועדנו למופת. היה ויכוח על חלק מהפרטים: מפעל המופת התחיל דווקא מתוך רצון לחזור לנורמליות: מרד ב"אתה בחרתנו" כסיסמה שקרית של עם סוחרים ותלמידי ישיבות המתפרנסים מעמלם של אחריםולה המנחמים עצמם בחלומות גדולה בעת שהם משתמטים מאחריות היסוד של אדם בחייו: חברת המופת תתחיל בתיקון האדם. יצירתה הראשונה תהיה החלוץ: איש מופת הלוקח אחריות להוביל את מפעל העלייה וההתישבות בארץ ישראל. סוחרים ותלמידי ישיבה יהפכו לחלוצים, יחדשו את העבודה העברית, יחיו מפרי עמלם ויקימו חברה ללא ניצול. חברת המופת תשוב, כמו בימי התנ"ך, להיות חלוצת העולם בפיתוח חקיקה חברתית. היא תציב סטנדרטים חדשים  של אחריות הדדית השיח העקיף של  היהודי הגלותי ונימוסיה המזויפים של ארופה יוחלפו בדיבור עברי ישר.  הישירות תאפיין את היחסים בין אנשים  ותהיה יסוד מכונן ליחסים בין הורים וילדים. פשטות תאפיין גם את הלבוש והמנהגים. ילדים יחונכו ל"הצניע לכת". ציון תהיה מופת לחברה לומדת. קטנים וגדולים יזכו לחינוך המונע על ידי אמונה שהאדם יכול וצריך להשתנות באמצעות ידע המוביל למעשים נכונים. לצד בתי הספר תפעלנה תנועות הנוער שבהן , במקום עיסוק בבילויים או קניות יקבלו על עצמם צעירים אחריות להשתתף בהגשמת חברת המופת. מסגרת היסוד של חברת המופת תהיה הקהילה החדשה, שבה מנהלים אנשים את חייהם בצוותא, מתוך זיקה הדדית עמוקה ורעות. כמופת לקהילה השלמה ישמש הקיבוץ, הממזג בתוכו חזרה אל האדמה, התישבות שתגדיר את גבולות האומה, חיי עבודה, אחריות הדדית עמוקה, שאיפה לשיויון מלא ונכונות להתגייסות לצרכי הכלל. בכל אלו ציון תהיה מופת להתחדשותו של עם השב ולוקח אחריות מלאה לחייו ומשנה במו ידיו את גורלו. ה. חלוצי המסע האנושי העולם בצרות. ההתפתחות הטכנולוגית  של הדורות האחרונים חידשה במרץ את עבודת האלילים הישנה בצורות חדשות: עבודת הטכנולוגיה ועבודת הקניות ועבודת הנורמה, מה שכולם עושים, שאינה דורשת הרבה מאנשים ועבודת הפלורליזם הגמור שביטלה את כל הגבולות ובעיקר עבודת האדם את עצמו, הכל יכול, זה שמגיע לו הכל. העולם התקדם מהר מדי ולא הותיר לעצמו פנאי להתבונן ולגלות תפקידים וגבולות באפשרויות החדשות שנפתחו בפניו. נוצרו שני מחנות: עובדי החדש מאמינים שאלוהים נמצא במחשב משודרג, בסלולרי מהדור השלישי, בתרופה שימציאו מחר, באורח חיים מעודכן, בדבר האחרון שהביאו לקניון. ונגדם – עובדי הישן מאמינים בתורה שאפילו לאלוהים אסור לשנות. מצמצמים את חייהם  ופוטרים את עצמם מלגלות את התפקיד האנושי בכל האפשרויות שנתחדשו בעולם. ומאמינים שגאולה תבוא כשישוב לנו מלך מבית דוד וכל האדמה הישנה תוחזר, וכהן יקריב קורבנות על ההר. האדם בצרות. המדע החדש נכשל בשמירת הישגי האנושות הישנים: המשפחה, חינוך הילדים לתפקידים מחייבים, קבלת גבולות החיים. האדם מגלה שלא יוכל להתגבר על ייאושו הפרטי בלא לזהות בגרעינו את עבודת האלילים הכללית. לא יוכל להתגבר על הבלבול וחוסר המשמעות בלא לקבל עליו עול  של משימות. לא יוכל להיפטר משעבודו לבולמוס הקניות בלא שיגלה במקומו שמחה של עשיית אמת. לא יוכל להתגבר על הכאב שלא נגמר אם לא ילמד לראות בטראומה ניסיון שלא נפתר. האיש מבולבל ואין לו תורה היודעת את מקומו. ולנו יש סוד החיבור. של אתמול ומחר. של צורכי הפרט והאחריות לכלל. של עם ועולם. של דת ומדע. של אלוהים ואדם. ואנחנו ממשיכים לדחות את שובנו מן הגלות. כאילו חזרנו אבל אנחנו עוד שם, מנסים להיות כמו כל העולם, או להתבדל בגטאות. וחוזר אצלנו השבר הכללי שבין הדת והתרבות. כאיום קיומי על מדינת ישראל. היהדות של ההישרדות לא עובדת יותר. העם היהודי מתפורר כי אבד לו היסוד המכונן אותו: תודעת המשימה שחבריו כולם מקבלים על עצמם והיא בונה אותם כעם. רוב היהודים מאבדים עניין בתורה שאינה יודעת את העולם ומצוותם בו. אין יודעים מיהו יהודי כי אין הסכמה על מה מוטל על יהודי לעשות. הגולה אינה מצליחה לכונן מערכת כללים  שאליהם רוצים ומוכנים רוב יהודי התפוצות להתחייב. אבד לנו היסוד המחבר. בין גלות וארץ ישראל, בין ישראל ויהדותה. אבדו הדברים שהיו קושרים אותנו זה לזה. עובדי החדש ועובדי הישן כבר לא שייכים לעם אחד. לתכנית התפתחות אנושית שגילתה תפקיד לאדם, ויצרה עם לדוגמא, ושינתה את העולם, ואיבדה את דרכה,  דרושים חלוצים שישיבו אותה למקומה. דרושים אנשים ונשים המוכנים לוותר על ההבטחה הכוזבת שקיבלו מן התרבות הכללית: להיות אדוני העולם, בעצמם. והם מוכנים להכשיר עצמם לתפקיד אחר: מומחי העולם במאבק בדרכיה החדשות והסמויות של עבודת אלילים. דרושים לנו ישראלים המוכנים לוותר על האשליה שמישהו שומר להם באיזה שהוא מקום יהדות מוכנה לשימוש שאליה אפשר לחזור כשמתפנים מהקריירה ומהבילויים. אנשים היודעים שאין ממי ללמוד היום את התפקיד הישראלי. שיקבלו על עצמם ללמוד מחדש את כל ספרי היהדות (רצוי ידע במקורות, אבל לא הכרחי. ולפעמים הוא אפילו יכול להזיק). אנחנו צריכים אנשים שיעזו לקרוא לבד, בלי הנחיות על מה מותר ומה אסור לגלות. דרושים לנו חוטאים  שהחליטו לעשות תשובה וגילו שהם צריכים להשיב עמם את היהדות כולה, כדי שיהיה להם לאן לחזור. דרושים בעלי תעוזה שייצאו למסע אל גבול המותר וישובו אלינו עם סוד החיבור שאבד. שיחשפו מחדש את הכלים והשיטות שבהם מפענחים כוונה במציאות ומוצאים תפקיד לאדם. שיגלו את העיקר, המהות,  ויקבלו על עצמם להבחינו  מהרגלים של דחייה והישרדות. דרושים לנו אנשים חזקים המוכנים להכיר בתלותם, לרשום את מה שקיבלו ולא עשו לבדם, להודות עליו ולהתחיל לכתוב מחדש את ספר הברכות. דרושים חלוצים וחלוצות שיקימו לנו בית מדרש לתיקון עולם ואדם ועם. שינסחו לנו "עשה" ו"לא תעשה" לזמן הזה. שיכתבו את המסכתות החסרות בתלמודים: הורות, זוגיות, קריירה, טכנולוגיה, מדינת ישראל. שיאזרו אומץ להוסיף לעשרת הדיברות: לא תקנה, סתם. ועוד הרבה. אנו זקוקים מאד לאנשים היודעים לשמוע צעקה. הפנויים להקשיב לבקשה של מי שאבדה לו דרכו ואינו יודע מה לעשות. דרושים חלוצים שיכתבו תפילות חדשות. דרושים בעלי אמונה, הבטוחים שכל העולם מצטרף מחר, והיום הם מוכנים לעבוד לבד ולהתפלא למה הם לא באים. דרושים בעלי סבלנות, המוכנים להתחיל, והם יודעים שמסענו זה יארך מספר דורות. דרושים אנשים שלא באים בעיקר לקבל, אם כי גם זה מותר, כי כשיתנו פה הכל ימצאו עצמי יותר גדול. דרושים בעלי ענווה. היודעים שזהו מפעל לרבים. ואין להם יומרה לקבוע הכל סופית. אלא מבקשים להתחיל ולהזמין עם שלם לכתוב את עצמו מחדש. דרושים אנשים שנחרבו להם עולמות ונגמרו להם הברירות והם יודעים שישראל לא תהיה, אם לא תוביל. דרושים חלוצים למסע אנושי המוכנים לתת דוגמא אישית. לחיות לפי תורה שיש לה ראשית והיא עדיין כולה לא נכתבה. אנשים המוכנים את מה שיגלו –  לחיות. המקבלים על עצמם לעשות עוד לפני שנשמעו הקולות. מועמדים מתאימים מוזמנים לפנות. ד"ר יאיר כספי הוא מנהל "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר "לדרוש אלוהים".