חסדו של משבר

מתנת ההודיה חלק ד': חסדו של משבר

יאיר כספי

ישנן מתנות שאי אפשר היה לקבלן אלא דרך משבר או כישלון שתבעו שינוי ובחירה בדרך נכונה יותר. ניסיונות שלמדנו מהם דבר חשוב הם מן היקרות שבמתנות החיים. הן מגלות שהחסד האלוהי יכול להימצא באתגר קשה כמו שהוא נמצא בנדיבות. ראיית המתנה בניסיון מאחדת את הנותן והלוקח בלבנו.

א. "תודה על הפסיכוזה שלי, בגיל 19. הייתי ילדה אילמת שהסתגלה לצורך של אמה לעסוק בעצמה ולמדה לא לבקש מאומה. מחלתי נתנה לי רשות, לראשונה, לגייס לטובת עצמי את כל המשפחה".

ב. "המשבר שנקלענו אליו בעקבות מות אבי והדיכדוך של אמי, בעקבותיו, גילה לי דוד שלא הכרתי לפני כן, שנכנס לחיי, ולימדני שאנשים שונים יכולים ומצליחים למלא בחיי תפקידי אב ואם".

ג. "הייתה לי בת שנפטרה בגיל שנה עקב רשלנות של בית החולים שטיפל במחלתה. בעקבות המשבר, בתחום אחד של החיים, האחריות לבריאות בני המשפחה, תבעתי ולקחתי לעצמי את ההובלה. לא הייתי מוכנה יותר לקבל את תפקיד "סוג ב'" שאליו הייתי ממיינת את עצמי בכל מקום שהגעתי אליו".

ד. "תודה על הסרטן ששלחת לי, שהרשה לי להכיר בחולשתי, לפרוש מתפקיד האימא הגדולה, ולהרשות לחברי, משפחתי, ואנשי המקצוע, לטפל בי. לראשונה בחיי הרגשתי שמגיע לי ונתתי לאנשים לתת לי".

ה. "נזדעזעתי לגלות את הדחייה וחוסר הסבלנות שעוררה בי בתי התינוקת, והייתי חייב להיפרד מדמות "האב הדגול" שניסיתי להיות, ולפתח אבהות צנועה יותר, כזו שמכירה גם במגבלותיי וצרכי".

ו. "משבר המתנה שלי היה דיכאון ממושך שפטר אותי, סוף סוף, מתפקיד "הילדה המוצלחת והשמחה של המשפחה" והרשה לי להביע, לראשונה בחיי, כאב ומחסור".

ז. "חבר ותיק וקרוב, שעשיתי איתו שותפות עסקית, רימה אותי. בגידתו הוציאה ממני אכזריות ונקמנות שלא ידעתי שקיימות בי כלל ושחררה אותי מתדמית "הבחור הטוב", שצמצמה את חיי שנים רבות".

ח. "תודה על סכרת נעורים, שפרצה במפתיע בסוף שנות העשרים שלי. המחלה הוציאה אותי ממסלול הדוקטורט בפילוסופיה, וחיפוש התיאוריה על  משמעות הקיום, והפגישה אותי עם גופי, עם האוכל שאני מביא לפי והאחריות ליום יום האנושי".

ט. "תודה על הקשר עם העבריין, שהורי תעבו, וכמעט הרס לי את החיים, אבל שיחרר אותי סופית מתפקיד הבת שחייה לפי הציפיות שלהם".

י. "תודה על פרידה לניסיון שעשיתי מארוסתי, שגילתה לי עד כמה אני זקוק לאישה שיכולה להכיל את תלותי בה".

י"א. "תודה על גירושי מבעלי הראשון, שגילו לי דבר שלא ידעתי על עצמי: אני יכולה לחיות לבדי. אני שמחה כשאני עם עצמי".

י"ב." תאונת דרכים שעברתי כפתה עלי פרישה מקריירה תובענית. בתקופת השיקום הארוכה גיליתי  אצלי עולם פנימי שקיומו לא היה ידוע לי".

מתנת ההודיה חלק ב': אבדן החסד

אבדן החסד

יאיר כספי

 המהפכה הטכנולוגית העצימה אותנו. אנו יודעים יותר. יכולים יותר. מחוברים לכוחנו. מגלים צרכים ודורשים את סיפוקם. מגיע לנו יותר. אבל אבדה לנו חלק מן היכולת להרגיש. לשמוח בחלקנו. אנו עוסקים במה שאנו רוצים שיהיה, במרדף אחר הדבר הבא. במקום במה שיש עכשיו. העיסוק במתנה שמגיעה לנו מחמיץ את מתנת היום.

 למדנו לקחת ואיבדנו את היכולת לקבל.  למדנו לתבוע את הטוב ביותר, ואיבדנו את הטוב הרגיל. למדנו להתפעל מהילד הנפלא והמדהים, והוא איבד את היכולת להכיר תודה כי מגיע לו הרבה יותר. ציפינו להפוך לבני אלים, ואיבדנו את היכולת לשאת  עצב, מגבלה, פחד, אבדן. מצב האדם נעשה סימן לכישלון.

 הכרת תודה סותרת את סיפורה של תרבות זמננו. היא מגלה שאנו מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. שאנו זקוקים לחסד, ואיננו עצמאיים. שאיננו שולטים במה שיש לנו, שניתן בהשאלה, ונצטרך, יום אחד, להשיבו לבעליו.

הכרת תודה נוגעת בכמיהה ששום טכנולוגיה לא יכולה לספק: גילוי אהבת שאינה תלויה. לא בידע, לא בכוח, לא בכסף,  לא במעמד. דודה חיה שמחה מאד בכל פעם שהייתי בה לבקר אותה בילדותי. היא הייתה מכינה לי אוכל נפלא ושמחה בשמחתי.

במסורת אמונת הייחוד הודיה היא פעולה יומית של תיקון מעמדו של אדם לפני יוצרו: הכרה בעולם כמתנתו. הכרה בחיים כמתנתו. הכרה בבאי עולם כשליחי חסדו. אני נוסע עכשיו באוטו שנבנה בעזרת החכמה שחלקת עם בני אדם. יכולתי לקנותו תודות לשפע שהענקת לי. התזמורת שמנגנת עכשיו אצלי, היא נס שעשית במיוחד בשבילי. החנייה שמצאתי היא הוכחה סופית שאתה אוהב אותי.

 או, כמו שאומרים, קמת בבוקר? ברוך השם. כל השאר בונוס.

 אבל, המסורת היודעת את החסד, הפכה לדת שצריכה להבטיח את קיומה, ואיבדה במשך השנים את האמון במאמיניה. היא אינה סומכת עליהם שיגלו את חסדם לבדם. לכן היא נותנת להם רשימה של ברכות שעליהם צריך לחזור, גם אם לא קיבלנו את מרביתם. לאיש אין סמכות לשנותם. הרשימה, שנסגרה לפני אלף שנים, לא יודעת את רוב חסדנו היום.

 הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הדינמית שנבנו על מודל המחלה הרפואי המעניק את  עיקר תשומת הלב לפתולוגיה, ויתרו על הכרת תודה. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והגישה הנרטיבית החזירו משהו ממנה לסיפור האנושי כשהן מלמדות את המטופל לספר מחדש את סיפורו באופן שלא יוציא אותו כישלון. הפסיכולוגיה החיובית מתחילה מהכרת חסד, בלי לומר למי מודים, ובדרך כלל מתוך הסתפקות ברישום חסדי היממה האחרונה. ההתבוננות במתנות היום לבדן, מחמיצה הרבה מהדברים העומדים בעולמנו וקיימים. מתנות יקרות שהתרגלנו אליהן והן, כאילו, מובנות מאליהן.

 רישום קבוע של רגעי חסד, גילה המחקר בפסיכולוגיה חיובית,  מביא שמחה, מגדל תחושת ערך וקבלה עצמית, משפר יחסים בין אישיים, מפתח יכולת לבקש עזרה כשצריך, מקטין דכדוך וחרדה, משפר את השינה.

 מפעלנו לוקח לך יסודות משני עולמות ומרכיבן: הכול מתנה, ומוטלת עלינו אחריות אישית ללמוד לבדנו את חסדנו המיוחד ולהודות עליו. אל תסמוך על מי שאומר לך שהכול תלוי בך. אל תסמוך על מי שתובע ממך לדקלם תודה.