איך מפקחים על בעל לא נאמן

איך מפקחים על בעל לא נאמן
יאיר כספי

א.
שמה של האישה חזר והופיע לתדהמתי בקבוצת "קהילות שרות" שאמנון חבר בה, לאחר עשר שנים שהוא חוזר ונשבע לי שאין לו יותר שום קשר אתה.
אמנון ואני נשואים עשרים וחמש שנה. לפני עשר שנים גיליתי שיש לו רומן עם פקידת מבצעים בחטיבה שהוא מפקד עליה, שנמשך שלוש שנים. עמדנו להתגרש. החלטתי לתת לו הזדמנות שנייה.
אני לא מאמינה באמנון. מתקשה להמשיך לעשות את נסיעות העבודה שלי לחו"ל. בודקת לו את הטלפון. רציתי כל כך להאמין שהוא השתנה. שהאישה ההיא נעלמה מחיינו לתמיד.
הגילוי קשה במיוחד משום שהייתה לנו תקופה מצוינת בשנים האחרונות. חברות טובה. שעות רבות של אהבה.
נרדמתי בשמירה. האמנתי לו שעשה שינוי בטיפול הממושך שדרשתי ממנו ללכת אליו, והוא אדם אחר היום. אצטרך לפקח על אמנון בשבע עיניים. לקרוא את המיילים שלו. לבדוק שיחות טלפון. הוא יצטרך לדווח לי על מעשיו. להגיד בכל שעה איפה הוא נמצא. אני מאמינה שזו זכותי המלאה כאישה נבגדת שמוכנה לתת לגבר שלה עוד סיכוי שיעשה את הכול כדי להוכיח לי שהוא ראוי לאמון. אפשר שאצטרך לוותר על הנסיעות. אינני מאמינה שכל זה יעזור.
אני מפחדת לגלות שבזבזתי עשר שנים. אני מפחדת שאשאר עם אמנון עוד עשר שנים ולא אוכל לתת בו אמון. אני מפחדת שאגלה בסוף שכל חיי בוזבזו לשווא. שקר אחד גדול.
ב.
אמנון אומר שחבר משותף הכניס אותה לקבוצת השירה. הוא אומר שאין ביניהם שום קשר. חזרנו לפני חודש מטיול של שלושה חודשים מחוף לחוף בארה"ב. היא נהדר. אנחנו במקום אחר. אפשר שזה רק הפצע שלי, שנפתח מדי פעם מחדש.
כשהתחתנתי עם אמנון ידעתי שהוא "שובב" שצריך לפקח עליו. עשרים וחמש שנים אני המפקחת של אמנון. הוא מנסה לסדר אותי ואני תופסת אותו. המפקחת מנהלת אותו ואותי. גם כשהמפקחת מצליחה לכמה שנים, היא לא מחזירה לי את השקט הנפשי. אני לא מסוגלת לשמור על אמנון, ולא מסוגלת לעזוב אותו. להודות שהמפקחת נכשלה. אני עדיין מאמינה שאני יכולה לתקן את אמנון. לא מצליחה להיפרד מהתפקיד. צמצמתי את חיי לשאלה אחת: האם אמנון בגד?
למה נגזר עלי התפקיד הזה? איך חיים עם ההחלטה שקיבלתי לסלוח לו?
ג.
הרבה שנים אני רוצה לחזור ללימודים וחוששת להשאיר את אמנון לבד. בחמש השנים האחרונות ברור לי שהגיע הזמן לעזוב את החברה שאני משווקת. אני רוצה עסק משלי. יש לי את הידע והכישורים. אני לא מעזה להתגייס לבנות את עצמי כי יש לי את אמנון לפקח עליו. אני רוצה לחיות. אני רוצה לחזור לרקוד. אני רוצה לפגוש אנשים. אני רוצה להתפטר מתפקיד המפקחת שעליו אני מבזבזת את חיי.

מודעות פרסומת

רגעי הדעת: האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

יאיר כספי

במשך שנים הייתי בטוח שחיי אינם מתנהלים כפי שרציתי כי לא הצלחתי לעלות למדרגתו של אבי, שהיה בעיני הגבר האמיתי.

עד שהבנתי שהיה זה רק סידור העבודה המשפחתי. הבן היחיד שאבי יכול היה לשאת הוא זה שנשאר תמיד שתי דרגות מתחתיו.

כשהתחלתי לגדול, בסוף בית הספר היסודי,  והפער בינינו הצטמצם, רמזה לי אמי שצריך לגדל גם את אבי. הוספנו לו גובה, צבענו אותו בצבעי מלחמה. הושבנו אותו על כסא כבוד. וסיפרנו עלילות גבורה על שרותו הצבאי.

קיבלתי על עצמי לשמור תמיד את אבי יותר גדול ממני מתוך אמונה כי  אם הוא ירגיש גדול מספיק אולי הוא ימצא לצידו מקום גם בשבילי.

כשיצאתי לעולם היה בידי ספר מצוות קטן ונעלם, ובו היו כתובות החובות שקיבלתי על עצמי  בעבודת אבי:

לא תעמוד על דעתך. איש אינו אוהב שיודעים יותר ממנו, או כשמתעקשים שהוא טועה. אמור רק את מה שהכול מוכנים להסכים לו, ומנע תרעומת כלפיך שאולי לא תוכל לשאת.

נאמן לביקורת של אבי, עשיתי רק את מה שאני בטוח בו לגמרי. נזהרתי לא להסתכן. היססתי הרבה לפני כל החלטה.  נמנעתי מן המקומות שהם אני יכול לצאת טיפש. לא עשיתי משהו רק כי אני רוצה.

כדי לשמור את אבא גדול, התרגלתי להסתכל הצידה בכל פעם שנגלתה בו חולשה. אסור היה לי לפגוש אותו אנושי כמותי. נהגתי כך גם בסובבים אותי. אף פעם לא ראיתי בהם יסוד עלוב או נבזי.

כדי לא לעורר את קנאתו נזהרתי תמיד לא להשיג אותו בהרבה. לאחר שנים של לימודים אקדמיים דאגתי לא לסיים את התואר, שאין לאבי. בכל מה שעשיתי נזהרתי לא להצליח יותר מדי. האמנתי שהצלחה גורמת לאנשים לשנוא אותך. בהצלחה אתה  מתייתם.

היה לי חלום על היום שבו אצא ממקומי המצומצם: תגלית שאגלה. ספר שאכתוב. עסק שאקים. מעשה גבורה. לפעמים עבדתי קשה בדרך לשם, אבל תמיד נשארתי צעד אחד לפני יעדי. פחדתי שביום שאגיע לשם יתקפל אבי ויעלם.  זה מה שאבא תמיד אמר כשהייתי מבקש ממנו לשחק אתי בילדותי: לא כדאי לך להתחרות בי, כי תמיד תפסיד. ואני הבנתי: גם אם תנצח אותי, תפסיד. תפסיד אותי.

כאשר נסיבות החיים אילצו אותי להתעלות לרגע, ללכת לקורס קצינים, או למלא תפקיד ניהולי, נהגתי להקטין את הישגי, להציג אותם כשוליים ליד מפעלו של אבא, שהקים, עם חבריו, את תחנת מוניות השרות הגדולה של עירנו.

קיבלתי על עצמי את המקום המצומצם שאבי, גיבור ילדותי, סימן בשבילי: לא יודע הרבה. קצת רך, ולא מקורי. בכך, האמנתי, אני מוכיח לו את נאמנותי.

הערצתי אנשים שיש להם את זה. מצליחנים, יוצאי סיירת, שמעיזים ללכת על כל הקופה ולא דופקים חשבון לאף אחד. האמנתי שיום אחד קורבני ישתלם. ואבא, או מישהו מדמויות המופת שלי, יוותר על קנאתו בי, יצליח להזדהות אתי ויכניס אותי למועדון המצומצם של הגברים האמיתיים בעולם.

המחשבה לוותר על אבי. לראות אותו בגודלו האמיתי. לפטר אותו מתפקיד המגדיר שלי נראתה לי בלתי אפשרית. האמנתי שזהו סדר הדברים הנכון: בן אינו יכול ללכת לדרכו לפני שאביו אישר לו שאפשר לסמוך עליו. שיש בו חכמה וגבורה ודעת אלוהים משלו.

האמנתי שאובדנו הוא משהו שלא אוכל לשאת. שבלעדיו לא יהיה לי לעולם למי לפנות, למי להשוות את עצמי, למי להידמות. לא יהיה מי שיאשר לי את הישגי וייתן להם משמעות. שיילקח ממני הסיכוי לדבר האמיתי, שרק אבי מוסמך לתת.

כדי לצאת מביתו הייתי צריך ראשית להכיר את מחיר עבודתו: אבא היה אומר שאני חלש כי תמיד ויתר לי. והאמת, אני חלש כי תמיד התחשבתי בו. לגלות שחיי לא הולכים לשום מקום. לקבל שאבי לעולם לא יראה בי את מה שאין בו. וכי אפשר שיהיה לי אב אחר, תחליפי.

לא היה צורך לעמוד מולו. להתעמת. רק להכיר שאין מול מי. שלא נתת לי את האב שביקשתי בעולמי.

בן שלושים, הלכתי לחפש לי אב אמיתי. חיפשתי אחד שאינו מתקנא בבנו. לא חושש מהישגיו. לא חייב כל הזמן לנצח אותו. אב שיודע להתעלות לשעה מעל צרכיו. נדיב. אמיץ לב. יודע אמת, מאתגר אותי להוכיח את עצמי, ומזמן לי אפשרות.

אנא אלוהי, גלה לי את האל שלא פגשתי בבית הורי. חולק עם בנו את סוד כוחו. מכיר בי כנושא דברו. זקוק לי חזק ועצמאי. ספר לי שאתה נהנה לראותי, לפעמים, עולה עליך, אבי.