ירידה לצורך עלייה:

כלוב הזהב של הבן המועדף
יאיר כספי

א.
אני יודע שהגיע הזמן לעשות שינוי מקצועי. שלוש שנים אני יודע שהגיע הזמן ולא מסוגל לבצע. בחודשים האחרונים ההחלטה סגורה. שלמה. הציעו לי לנהל עמותה המתאימה לי. אני לא מסוגל לעשות את השיחה עם מנחם, המנהל שלי.
שלוש עשרה שנים אני לצדו של המנכ"ל. הקמנו ביחד את הארגון. הוא המאור המקצועי. אני איש השטח, שחיבר אותו אל הפונים ואל העמותות שאנו עובדים אתם. כולם מכירים אותי כ"איש של מנחם".
העבודה לצדו של מנחם העניקה לי עוצמה. אני עושה מה שאני רוצה. האווירה בינינו טובה. השותפות בינינו נותנת לי השפעה יוצאת דופן על החברה הישראלית.
לפני שבועיים ביקשתי מהמזכירה של מנחם לשריין לי רבע שעה אתו בסוף היום. נכנסתי והקאתי עליו את החלטתי לעזוב. מנחם מלמל משהו על אנשים שצריכים לגדול. אנו ממשיכים לעבוד יחד שעות רבות ביום, בלי להחליף מילה על אותה שיחה. דיברנו על אלף נושאים בשנים שלנו יחד. מעולם לא ניהלנו שיחה עלי.
מנחם חלק עמי משנה סדורה. עקבית. כיוון ברור. משמעות ותקווה. מח"ט הצנחנים לשעבר לימד אותי לדבוק במשימה. לא נכנע לקשיים. הייתה בינינו קרבה מדהימה. אני מעריץ את האיש שאף פעם לא מתעסק בעצמו. שקט וישר. ממלכתי, וצריך אותי. בפגישות שבהם העניינים קצת הסתבכו הוא היה מתחיל לסמן כיוון, ומסתכל בעיני לקבל אישור.
ב.
אל תדברו על הצרכים שלכם, הייתי מדריך אנשים שבאו לפגישות עם מנחם. דברו על משימה שצריך לעשות. הוציאו את עצמכם לגמרי מהסיפור. זאת הייתה השפה שלנו. מה המשימה. מה סדר הקדימויות. מה דחוף לבצע. מה חייבים לעשות כי אין ברירה.
הדאגה לעתידי המקצועי היא בגידה בערכים שלנו. שנינו האמנו בקדושת המשימה ובזנו לאנשים שעסקו בעיקר בקידומם האישי. ועכשיו מנחם בז לי. היו אנשים שעזבו את הארגון במשך השנים. "ממך ציפיתי ליותר", נדמה שהוא רוצה להגיד לי.
מנחם הוא הישראלי האחרון. על ידו זכיתי להיות חלק ממפעל שהולך ועובר מן העולם. אתו הייתה אמונה. ותכלית. והקרבה עצמית. כשאני עוזב אותו אני נשאר בלי ערכים. בלי זהות. אפשר שאצליח מאד במשרתי החדשה. נדמה לי שחיי יהיו ריקים.
ג.
צריך לחזור על השיחה עם מנחם. להתחיל אותה שוב. להגיד מה קיבלתי. ומה ניסיתי לתת לו. ומה הייתה בשבילי השותפות אתו. לשחרר את עצמי מכבלי שיח המשימה הענייני שלו. לדבר עליו ועלי.
אני לא נוטש. אני הולך לעשות במקום אחר את מה שלמדתי אצל מנחם. אני הולך לעשות עבודה קשה בארגון שממשיך את מה שהתחלנו לעשות. אני הולך בשבילי. כי מיציתי את עצמי כאן. אני הולך כי קוראים לי למלא משימה במקום אחר. אני מרגיש ששם אתרום יותר.
נותר מחסום אחרון שנדמה כי לא אוכל לעבור. אני הייתי הבכור המושלם שכל המשפחה התפעלה ממנו. מלכודת זהב שאליה אני שב ונשאב. נשארתי הבן המועדף. לא גדלתי לתפקיד האב.
לא יהיה לי את מנחם יותר. לא יהיה לי מי שיביא את האמת שעליה אסור להתפשר. לא יהיה מי שיגיד מה חייבים לעשות. אני אצטרך להיות המנחם של המקום שאני הולך אליו. ועוד לא קיבלתי סימן שאני מוסמך להיות.

מודעות פרסומת

האיש שהתפטר מתפקיד הבן שמחזיק את המשפחה

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש שהתפטר מתפקיד הבן שמחזיק את המשפחה

יאיר כספי

כינסתי אתכם היום כדי לומר לכם שאני עייף מהתפקיד שאני ממלא כבר כמה עשורים בחייכם. נמאס לי להיות הכתובת לכל בעיות המשפחה. איני רוצה יותר להיות אחיכם הנבחר.

לאחרונה הולכת וגוברת בי תחושה, שאסרתי על עצמי להרגיש שנים רבות, של גועל נפש עמוק מההתעסקות שלכם בעצמכם. מהראש הקטן. מההשתמטות מאחריות לעסק. מהעליבות שבה אתם בוחרים לחיות.

רציתי לומר לך, אבא, שחלק נכבד מילדותי נלקח ממני כאשר בגיל צעיר מאד הטלת עלי להיות נציג ההורים אצל אחי הקטנים. זה שצריך לשווק להם את המעבר מהשכונה שכולנו אהבנו, לצפון העיר.

גרוע עוד יותר היה התפקיד שהטלת עלי לאחר מותה של אמא. היה לך תפקיד ללמד אותנו לשאת את השבר הכבד. ובמקומו ברחת לעבודה. התפטרת. שלחת את אחי אלי. "יוחנן יטפל". בגיל חמש עשרה לא היה לי סיכוי להתמודד עם שברון הלב של אחי, ולהחזיק את המשפחה יחדיו, במקומך.  

היום אני פורש. לא אוכל לשאת את משאכם יותר. אני הולך. אתן לכם, אם תרצו, להתפרק.  לאבד את שרידי הקשר שנותרו ביניכם. אני עוזב את ההגה. משחרר את הרגל מהבלמים. הולך לגלות לאן דרכי תוביל. בלעדיכם.

אפשר שעשיתי לכם עוול כשלא פרשתי לפני שנים. מנעתי מכם לגדול, או ליפול. לקחת אחריות לחייכם או לשלם מחיר על מחדל. השארתי אתכם מפגרים. שקועים בבעיות שלכם. תלויים בי לכל החלטה חשובה. חסרי אנרגיה לחיים. נמצאים תמיד באמצע טיפול כשלהוא. ולכן לא יכולים להחליט. לעבוד. לבוא ולפתוח בשבע בבוקר את החנות. לעזור לרגע את ההתפתחות הרוחנית.

עשרים שנה צלכם נישא מעל ראשי. מאיים להתפוגג אם לא אפעל. עשרים שנה אתם מפתים אותי לתפקיד גדול מדי. מושחים אותי להיות הבן הנבחר. גאוות המשפחה. חשבתי שזכיתי במעמד שאיש מכם לא קיבל. לא הבנתי כי עשיתי ויתור שאיש מכם אינו מכיר. הייתי היחיד שנאסר עליו להקשיב לרצונו. עשרים שנה אני חיי עם איום מעל ראשי. הכול תלוי בך. מצידנו אתה יכול למכור את העסק אבל אז אפשר שלאיש לא יהיה מה לאכול.

עשרים שנה אני עובד את הדמות שציירתם לי. הבחור האחראי. ההיגיון הישר. המתון. השקול. הסביר. זה שמנקה בסוף היום, לפני שנועלים את החנות, את חדר השירותים מהלכלוך שכולכם משאירים. זו הייתה אחת העסקות הגרועות שעשיתי בחיי. גאווה המשפחה הוא היחיד שלא יכול להזדקק, לייחל, לקלל.

עשרים שנה בלי כעס. בלי התפרצות אחת. בלי יום מחלה. בלי לב שבור. ילד טוב ירושלים. מדקדק במצוות. מקפיד לברך ולהודות. ואיבד את היכולת להתפלל. אין לו מושג מה הוא רוצה לבקש. בחלוקת העבודה בינינו  אני האחריות, ואתם הרצונות.

רציתי פעם להיות זמר. כתבתי שירים. רציתי לעשות הרבה דברים. עשיתי רק דבר אחד: אני מחזיק לכם את החנות. מלך הבדים של רחוב נחלת בנימין. חביב המעצבים. הזמנה אצלנו תמיד תגיע אליך בזמן. בואו לקבל מחיר. המבחר הכי גדול בעיר.

תמיד בשליטה. כל הזמן זהיר. שוקל ומודד. גוזר וקובע מחיר. מושא הקנאה של כול המשפחה. משלם את המחיר הגבוה ביותר. רציתי להודיע לכם שאני הולך לעשות פעם אחת בחיים את מה שמותר רק לכם. להשתגע קצת.

ביום ראשון הקרוב ייחתם ההסכם למכירת החנות ליבואן שכבר הציע לנו כמה הצעות. מכיוון שלפני שנים העברתם לי את כול מניות השליטה, מתוך רצון לפטור את עצמכם אפילו מישיבות ההנהלה, אינני זקוק לאישור של איש מכם למכירה. כל אחד מכם יקבל כמובן את השמינית שמגיעה לו. ומכאן תצטרכו להחליט לבד מה לעשות.

לשאלותיכם: למי נפנה מעתה? מי ידע מה נכון לעשות? למי נתקשר כשמשהו לא יסתדר? אני רוצה להפנות אתכם למקום שאני מכיר. הוא יחליף לכם אותי, לאחר שניסיתי להחליפו, ללא הועיל. הוא ישמרכם. הוא עזרתכם. שומר ישראל.

וגם, יהיה נחמד אם תרצו פעם ללכת יחדיו לים. לא הייתי שם הרבה שנים.