מאסר עולם בדמות מופת:

זיכוי מאשמה שאי אפשר לשאת
יאיר כספי

א.

כשיוני בני בן העשרים ושתיים התקשר בדיוק התיישבנו אורן ואני לאכול ארוחת ערב במסעדה נחמדה שהוא בחר. זו פגישתי השנייה עם הרופא מתל השומר שמתכתב אתי לאחרונה במייל. ברגע שיוני התקשר ושאל אם בא לי לצאת אתו למסעדה ידעתי מיד איפה אני רוצה להיות. נפתח לרגע פתח להורות משמעותית שאולי לא תחזור. הזדמנות לתקן נזק שגרמתי במשך שנים. לא היה לי ספק לאחריות המוטלת עלי. אני מצטערת, אמרתי. הבן שלי בא ראשון. אורן היה חביב ומבין.
מוטל עלי לשמש דוגמא לאחריות לילדים ומשפחה. למוסר העומד מעל לרצון. לאמונה באדם שיכול תמיד לתקן. אני זו שצריכה לדעת מה נכון. מעולם לא התפרצתי. לא ביישתי את העומדים לפני בדין. מתוך כבוד למנהגים מסורתיים נמנעתי לפעמים מגינוי התנהגות שחצתה את גבולות החוק. זכיתי בכל האישורים. מעמיתי לכס המשפט. מעורכי הדין המופיעים בפני ומדרגים אותי גבוה ברשימת השופטים. מהמחוזי, המאשר באופן קבוע את פסיקותי.
פחדתי שיוני לא יציע לי הצעה כזו יותר. ייעלב מהדחייה. יכעס. ילך לאכול עם אבא שלו. ואני אשב במסעדה היפה ולא אוכל להביא את האוכל לפי.
אני אישה מעניינת והצלחה מקצועית. גברים שאני מעריכה מזמינים אותי למסעדות טובות. אבל נכשלתי בדבר החשוב ביותר. והכישלון הזה, אם לא יטופל מיד, יגרור אחריו עוד כישלונות.
להלן אשמתי: לא הנקתי את יוני. השארתי אותו בשנתו הראשונה עם מטפלת לא ראויה. גיליתי, לאחר שנים, ששלחתי אותו לגן עם גננת מרביצה. לא התעקשתי שיחליפו לו כתה כשהמורה בכתה ב' התגלתה כלא מתאימה. והגירושין כמובן. דפקתי לו את החיים.
אם לא אצא עכשיו לאכול עם יוני הוא ידבר עם אחיותיו. הן תאשרנה לו את מה שהוא חושב. יסתיים סיפור המופת שלי. האכזבה של ילדי תיחשף לציבור. עורכי הדין יתלחשו. השופטת לדוגמא של בית המשפט לענייני משפחה השתמטה בחייה האישיים מאחריות לילדים.

ב.
אורן התחיל לקום. ביקשתי שישב. אמרתי שאני צריכה לעשות עוד טלפון. אכלנו השבוע ארוחת ערב אחת יחדיו יוני ואני. אנחנו אוכלים לפחות פעם בשבוע באופן קבוע. התקשרתי ליוני לשאול אם אפשר לדחות את הארוחה למחר. יוני לא היה מוכן להתחייב. הוא מחזיק את המפתח לגזר הדין שלי ונדמה שהוא חש בכוחו להטיל עלי אשמה, או להעניק לי זיכוי.
יוני בסדר. עובד. לומד. יש לו חברה. מבשל ארוחות ערב לכולנו. נושא עמו את צער הילד שהיה צריך לעבור בין שני בתים. כועס על אביו ועלי לפעמים.
את האשמה על פרוק המשפחה אצטרך לשאת לבד. רק שופט אחד יכול באמת לזכות אותי מחטאי: היושב במרומים. להלן כבודו הנימוקים המקלים: לא יכולתי להישאר עם גבר שחזר ובגד בי לאחר שהבטיח כמה פעמים שהפסיק לתמיד. לא היה לי כוח למופת. לו היה לי כוח להיות האישה שוויתרה לגמרי על תחושותיה וכבודה למען הילדים.
האם כבודו חושב שיש סיכוי לעסקת טיעון? אני ארד מכיסאי ואלך לשבת בספסל הנאשמים. אודה בחולשה. באנושיות. בפגמים. בעלבון. וכבודו ירשה לי להתנהג לפעמים כמו סתם בן אדם.

מודעות פרסומת

ירידה לצורך עלייה:

כלוב הזהב של הבן המועדף
יאיר כספי

א.
אני יודע שהגיע הזמן לעשות שינוי מקצועי. שלוש שנים אני יודע שהגיע הזמן ולא מסוגל לבצע. בחודשים האחרונים ההחלטה סגורה. שלמה. הציעו לי לנהל עמותה המתאימה לי. אני לא מסוגל לעשות את השיחה עם מנחם, המנהל שלי.
שלוש עשרה שנים אני לצדו של המנכ"ל. הקמנו ביחד את הארגון. הוא המאור המקצועי. אני איש השטח, שחיבר אותו אל הפונים ואל העמותות שאנו עובדים אתם. כולם מכירים אותי כ"איש של מנחם".
העבודה לצדו של מנחם העניקה לי עוצמה. אני עושה מה שאני רוצה. האווירה בינינו טובה. השותפות בינינו נותנת לי השפעה יוצאת דופן על החברה הישראלית.
לפני שבועיים ביקשתי מהמזכירה של מנחם לשריין לי רבע שעה אתו בסוף היום. נכנסתי והקאתי עליו את החלטתי לעזוב. מנחם מלמל משהו על אנשים שצריכים לגדול. אנו ממשיכים לעבוד יחד שעות רבות ביום, בלי להחליף מילה על אותה שיחה. דיברנו על אלף נושאים בשנים שלנו יחד. מעולם לא ניהלנו שיחה עלי.
מנחם חלק עמי משנה סדורה. עקבית. כיוון ברור. משמעות ותקווה. מח"ט הצנחנים לשעבר לימד אותי לדבוק במשימה. לא נכנע לקשיים. הייתה בינינו קרבה מדהימה. אני מעריץ את האיש שאף פעם לא מתעסק בעצמו. שקט וישר. ממלכתי, וצריך אותי. בפגישות שבהם העניינים קצת הסתבכו הוא היה מתחיל לסמן כיוון, ומסתכל בעיני לקבל אישור.
ב.
אל תדברו על הצרכים שלכם, הייתי מדריך אנשים שבאו לפגישות עם מנחם. דברו על משימה שצריך לעשות. הוציאו את עצמכם לגמרי מהסיפור. זאת הייתה השפה שלנו. מה המשימה. מה סדר הקדימויות. מה דחוף לבצע. מה חייבים לעשות כי אין ברירה.
הדאגה לעתידי המקצועי היא בגידה בערכים שלנו. שנינו האמנו בקדושת המשימה ובזנו לאנשים שעסקו בעיקר בקידומם האישי. ועכשיו מנחם בז לי. היו אנשים שעזבו את הארגון במשך השנים. "ממך ציפיתי ליותר", נדמה שהוא רוצה להגיד לי.
מנחם הוא הישראלי האחרון. על ידו זכיתי להיות חלק ממפעל שהולך ועובר מן העולם. אתו הייתה אמונה. ותכלית. והקרבה עצמית. כשאני עוזב אותו אני נשאר בלי ערכים. בלי זהות. אפשר שאצליח מאד במשרתי החדשה. נדמה לי שחיי יהיו ריקים.
ג.
צריך לחזור על השיחה עם מנחם. להתחיל אותה שוב. להגיד מה קיבלתי. ומה ניסיתי לתת לו. ומה הייתה בשבילי השותפות אתו. לשחרר את עצמי מכבלי שיח המשימה הענייני שלו. לדבר עליו ועלי.
אני לא נוטש. אני הולך לעשות במקום אחר את מה שלמדתי אצל מנחם. אני הולך לעשות עבודה קשה בארגון שממשיך את מה שהתחלנו לעשות. אני הולך בשבילי. כי מיציתי את עצמי כאן. אני הולך כי קוראים לי למלא משימה במקום אחר. אני מרגיש ששם אתרום יותר.
נותר מחסום אחרון שנדמה כי לא אוכל לעבור. אני הייתי הבכור המושלם שכל המשפחה התפעלה ממנו. מלכודת זהב שאליה אני שב ונשאב. נשארתי הבן המועדף. לא גדלתי לתפקיד האב.
לא יהיה לי את מנחם יותר. לא יהיה לי מי שיביא את האמת שעליה אסור להתפשר. לא יהיה מי שיגיד מה חייבים לעשות. אני אצטרך להיות המנחם של המקום שאני הולך אליו. ועוד לא קיבלתי סימן שאני מוסמך להיות.