שבעה דרכים לזהות אלילים

שבעה דרכים לזהות אלילים

יאיר כספי

 זיהוי האליל האישי מצריך הבנה מסוימת בחומרים שבהם בונים אלילים. לגלות את המילים והתכונות השייכות בלעדית למהות הנעלה. לזהות מתי מייחסים אותן לדבר שאינו משם.

 איננו מסוגלים להבין "כל יכול", "נצחי", "מושלם", המתארים יסודות שלא הוענקו לנו. רמזים ליסוד עולם השונה מבני אדם. הכרת המילים המנסות לגעת בתכונות אלוהיות מאפשרת לזהות את המקום שבו מייחסים בעלות עליהן לבני אדם.

 האלים שלנו הם "חתיכות אלוהים", יסודות ששברנו מדמותו שנודעה לנו, באופן חלקי, והמלכנו על עצמנו, כאל בלעדי.

מהאל הנצחי אנו עושים "אנשים דגולים" שתרומתם, כביכול, תעמוד לכול הזמנים. מידיעת כל יכולתו של האל אנו עושים אנשים חזקים, שיכולים, כך נדמה, להתגבר עבורנו על כול הקשיים. מהאל שנתן לנו עולם וחיים עשינו דמות אדם שמתיימר להיות יכול להעניק שפע שאינו מסתיים.

מן הניסיון שאלוהים מעמיד אותנו בו לפעמים, עשינו "אל רע" שאיננו חלק מן "האל הטוב", ונותן לנו תקווה שיום אחד נוכל לגבור עליו, ולבטל בעולם את הקשיים. משומע התפילה עשינו חלום על אישה שתבין אותנו, ויישמעו אצלה כול קולותינו הסתומים. מן האלוהים שפגשנו בחברותא האנושית עשינו אל קבוצתי שנפרדות אצלו היא חטא.

מהאל המצווה, שהזמין את בני אדם להיות שותפיו למפעל הבריאה, עשינו רב גדול, שיודע תמיד, כך אומרים, מה המצווה. מאלוהים ששבת ביום השביעי עשינו שיטה שמוצאת את האלוהות במקום שבו משתחררים לתמיד מכול אחיזה בעולם המעשה. מאלוהים שברא אותנו בגוף, ומתגלה לפעמים ביצרינו, עשינו אל שפוטר אותנו מחובת הגדילה הקשה, ומרשה להתנהג כמו שאר בעלי החיים.

היכן אתה מאפסן את אלוהים? איפה הנחת אותו? על מה השלכת אותו? 

את האליל הסמוי, שמולו אדם מנהל את עצמו בלא יודעים, אנו מחפשים בשבעה דרכים:

א.  אילו ערכים אתה מחשיב לנעלים?

אלילים מוצאים במקומות הכי גבוהים. אלו שנחשבים קרובים לאלוהים.

מי שעשה מ"נתינה" ערך עליון, אפשר שהוא מנסה, כמו הבורא, להשפיע לעולם שפע ללא גבול. מי שמחשיב "אחריות" כערך הכי חשוב, אפשר שיאליל את התפקיד החשוב שהוא ממלא בעולמו המשפחתי או המקצועי. מי שאמר "אמת" אפשר שיחמיץ את הרגעים שבהם החסד מכיר יותר את הילד שעדיין אינו יכול לשמוע הכול.

אלו שהאמינו בנאמנות ללאום, או בשותפות שווה בין כל בני אדם, כערכים הנעלים ביותר, שיתפו פעולה עם העריצים שעשו מהם עבודת אלילים. האללת השוק החופשי כערך עליון בלעדי, ביטלה את אחריות המדינה להגן על אזרחיה מפני הפיתוי ליטול הלוואות שלא יוכלו להחזיר.

ערכים יפים וראויים, כחלק מהמכלול, שקיבלו מעמד בלעדי, כאילו בהם לבדם נשמע הקול האלוהי, אחראים למעשים עלובים מאד.

ב. מה לדעתך הוא "סוד האושר"?

מה הם המשפטים שאתה חוזר ואומר, על הדבר החשוב ביותר בחיים? שים אותם בתחתית של פסל או מייצג המוצב במוזיאון. איזה דמות תגלם את "סוד האושר" שלך? זהו המושא שמולו אתה מנהל את עצמך. אל שנולד מתוך צרכים שלא סופקו. אלוהים שנדמה כי הוא נמצא בדבר שלא קיבלתי עד כה.

האיש שלא זכה באהבת אמו מאמין שהאושר נמצא באישה שתאהב אותו. אישה שחוותה עוני משפיל בילדותה עובדת ללא הפסקה, כי היא מאמינה שבכסף אתה נמצא. האישה המקדישה את חייה להרזיה אפשר שהיא כמהה לנשיות שלא חלקת עמה.

ג. איזה אל עבדו בבית הוריך?

ישנו אל אחד, לפחות, שאתה מביא עמך מן הבית שבו גדלת. לפעמים הוא נולד מן הערכים שהבית חשב ל"נעלים".

בבית שבו העמידו בראש "תרומה לחברה" גדלה ילדה שגזרה על עצמה להיות צדיקה ואסור לה לעולם לבטא לרגע דאגה רק לעצמה. בבית שבו האלילו "יציבות כלכלית" גדל איש שאינו יכול לעזוב עבודה משמימה, כי מובטחת לו קביעות בה. בבית שבו העמידו לפני הכול את  "אחדות המשפחה" גדלה אישה שאינה יכולה לומר לבתה אמת קשה, שעשויה להותירן באי הסכמה.

לפעמים, בית שעבדו בו צד אחד של ההוויה, מוליד ילדים שעובדים את הדבר ההפוך, כתיקון של חוויה קשה. בבית ששלטו בו חוקים נוקשים גדלה ילדה שמוכנה להקשיב רק לקול הפנימי שלה. בבית שבו נתנו לילדים לעשות כל מה שהם רוצים, יקום ילד אחד, שסבל מהאנרכיה, וימצא לו רב שינהל את חייו.

ישנם בתים שעובדים בהם ערך אחד, כמו יציבות, ונותנים לילד אחד תפקיד לממש את החלום האסור של המשפחה: להיות ילדה מדהימה שדרכה נפרוץ כולנו מן הבינוניות המשמימה.

ד. איזה ערך שהציל אותך בעבר, אתה מתקשה לעזוב?

ישנו אליל שעשית מהצרות שלך. בנית אותו בעצמך במקום הקשה ביותר שהיית בו, ולא היה בו אלוהים בשבילך.  כדי לשרוד המצאת לך חבר דמיוני, כמו למשל אלוהים שמייעד אותך לגדולה, כפיצוי על הבית שבו איש לא ראה אותך. הילדה שגדלה בבית ששלט בו אב עריץ, מאלילה את החופש הגמור, ולא תיתן לאיש להכניס אותה למסגרת, כמו משפחה. היסוד שממנו עשית אלוהים הציל אותך פעם, והיום הוא מקור סבלך.

אנשים שהתאכזרו אליהם בילדותם בוחרים לפעמים להתנהל מול "אל רע". מקטינים ציפיות מן העולם המנוהל על ידי אלילם, כדי לא להתאכזב שוב. מנסים לרצות את הנבל, או מקדישים את חייהם למאבק בו.

איזה פציעה ישנה שלך עדיין לא התאחתה? איזה כאב מן העבר אתה מתקשה לשאת? איזה אליל עשוי להקל עליך את הכאב הזה, גם אם לא יפתור אותו סופית? איזה אמונת שווא מספקת פתרון מדומה לתחושה קשה שעדיין אינך מוכן להכיר בה?

ה. איזה אליל עובדים היום בסביבה שלך?

כל חברה אנושית נוטה להאליל את השיטות שבהן היא בוחרת להתנהל. מאמינה שיש אלוהים במה שכולם עושים. איפה בחייך אתה מנוהל מול הכלל?

אלוהים, כך נדמה, נמצא בטלפון החכם שחייבים לקנות, באופנה האחרונה שכולם לובשים. בתוכנית הטלוויזיה שכולם רואים. במילים שמקובל להגיד עכשיו. בריאות נפשית, אנו מאמינים, נמצאת בנורמליות, כלומר באופן שרוב האנשים מתנהגים.

אלוהים לא נמצא, כך נדמה לך, בדברים שבהם אתה שונה משאר האנשים.  במגבלות גופניות. במשפחה מוזרה שגדלת בה. תשקיע הרבה בניסיון להסתיר את החריגות שלך. לגהץ אותה בעזרת סממנים של רגילות.

ו. מהו החטא החוזר שלך ובשרותו של איזה אל הוא נעשה?

על אילו טעויות אתה נוטה לחזור? היכן אתה נוהג בקביעות להשתמט מאחריות שלך? מתי אתה לוקח אחריות שאינה שלך? איזה השקפת עולם או מערכת ערכית  מרשה לך את חטאך, או אפילו עושה אותו למצווה?

אם את חוטאת בשתיקה אילמת , כשכעס גדול ממלא אותך, אפשר שאת עובדת את "אני המכילה". אם אתה מתפרץ הרבה על אנשים קרובים לך, אפשר שאלילך הוא "זעם קדוש" שחייבים לתת לו ביטוי. אם אתה חייב לבדוק מיילים גם בשבת, אפשר שאתה משועבד לקריירה שלך. אם אתה נחמד באופן מוגזם, גם לאנשים שמרגיזים אותך, אפשר שאתה עובד אל רע, שצריך לרצותו בהתמדה. מי שחוטא, בקביעות, בויתור על צרכיו ורצונותיו, אפשר שהוא מאליל את "החובה הקדושה", תפקיד גדול מדי של עצמו. אם אכילת יתר של ממתקים היא חטאך החוזר, האלוהים שלך כנראה משוקע בוואפל מצופה.

ז. בחר לך אליל מן הרשימה

כול איש היום חושב שהוא קצת אלוהים, בתכונה אחת לפחות שלו. האלים הפנימיים שלנו מוסווים היטב, ומייצגים, כל אחד, יסוד אחד של גדולה כוזבת, שבני הזמן מייחסים לעצמם.

אלילינו מתקיימים בדרך כלל בחשיכה, בלא מודע, בכזב שאנשים מספרים לעצמם על הישגי המין האנושי, כוחם האישי וגדולתם. שלמות שאליה

הביעו, כביכול.

אם לא הצלחת עד כה לזהות את אלילך הנחבא, אפשר שתמצא אותו בפנתאון האלים הקטן של תלמידינו, שאינו רשימה סופית של אלי הזמן, אלא רק מייצג של האנשים הבאים ללמוד אצלנו.

כל אחד מעובדיהם מתנהל מול ערך אחד, שמביא לו הישגים, וחסר יסודות אחרים של דעת אלוהים. יש מתלמידינו שהצליחו להכליא כמה אלים קרובים.

"אני החזק", גיבור הבית, הצבא, מקום העבודה, מתגייס מייד לכל תפקיד ואחריות שימצא. בבית מקדשו אסור לבטא חולשה.

"אני העצמאית" הוא האל הפנימי של זו שמנסה לספק את כל צרכיה בעצמה. היא לא תוכל לומר לאהובה: אני זקוקה לך עכשיו, בלעדיך לא אוכל.

"אני הדגול" הוא רופא, כמעט מושלם, שעומד להציל בהמצאותיו את העולם. אסור לו לומר "איני יודע, איני יכול" אסור לו לבקש עזרה ממנהל המחלקה. אסור לו להעביר מטופל למישהו שאולי יודע יותר.

"אני הטובה"  שואפת להגדיל את רחמה כדי שיכיל בתוכו את כול יתומי העולם. היא מתקשה לשאת רצון, שעולה בה לפעמים, להרחיק ממנה ילדים תובעניים.

"אני המדהימה" מאמינה שחייה נועדו להיות חג ארוך ללא הפסקה. היא מתקשה לשאת שגרה, לקחת משכנתא כדי לקנות דירה שהיא יכולה להרשות לעצמה, ביישוב שלא קוראים בו דברים מדהימים.

"אני החיובית" מנסה להפוך לטוב, בעזרת שרביט הקסמים שהיא אוחזת בידה, כל ייאוש, או אכזבה. אין בחייה מקום לכישלון שאין לו תרופה.

"אני המיוחד" לא נתן לנו, זמן רב, למצוא את האליל שלו, כי לא הסכים שאיזה שהיא אמת, הנכונה לגבי רוב בני האדם, תופסת גם לגביו.

 "אתה המופלא" הוא אל האנשים שלא זכו, לדעתם, למעמד האלילי שמקובל היום לתת לרוב בני האדם. את אלוהיהם ימצאו אצל האחרים, שהם תמיד, יפים מהם, חזקים מהם, חכמים מהם. הם יתקשו מאד לקבל תפקיד שבו יצטרכו לעמוד לרגע במרכז, מתוך פחד שיתגלה שאין בהם אלוהים.

עובדי "אתה הרע" מתקשים מאד לשאת קשיים "לא צודקים" בעולמם. הם מניחים את ניסיונות חייהם על דמות רעה, ומקווים להיפטר מהם דרך סילוקה מעולמם.

עובדי "הילד הרע" שמו אצלו את כל מה שלא בסדר אצלם, ואסור להכירו. הם עוסקים ללא לאות בתיקונו של הילד הבעייתי, שהוא, כך הם מרמים את עצמם, הקושי העיקרי בעולמם.

זיהוי האליל שאנו עובדים מסובך גם לאחר שקיבלנו את כל הכלים. כואב לראות את כזב אליל הבית, שאותו המשפחה עובדת מספר דורות. קשה לקבל כי ערך או כלי שפעם עשה לנו שרות גדול, או אפילו הציל אותנו, הפך מאוחר יותר לבית כלאנו. קשה לוותר על התקווה לאושר גדול שיבוא עם מימושו המלא של "האני האלוהי" שבי. צריך לעשות מאמץ גדול כדי להבחין שהנורמה החברתית שאנו שייכים אליה היא לפעמים אמונת שווא. אדם לא ממהר לחשוף אל כזב המתיר לו את חטאיו. לפעמים יתקשה מאד לוותר על התרופה היחידה שהוא מכיר המשכיחה מעט את כאביו.

 

אהבתה ורישעותה של גאיה (חלק ב')

 

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

אהבתה ורישעותה של גאיה (חלק ב')

ג.

כשאמנון עזב את הבית לא הרגשתי אבדן מיוחד. חשבתי כי אפשר שהבנות ואני לא זקוקות יותר לאיש המתעקש לשמור על עמדה ביקורתית עצמאית. מרשה לעצמו לפעמים לכעוס ולהתעמת. ואינו מתמסר לגמרי לאהבה המרפאת.

כשבתי הבכורה הגיעה לגיל ההתבגרות החל המשבר הגדול. היא התחברה לנערים שניסו סמים. הידרדרה בלימודים. והפסיקה לאכול.

היה ברור לי מאד שאצלנו בבית לא נגנה אותה ולא נשפוט. נלמד יחדיו להרחיב את היכולת לראות אפשרויות שונות. ננסה להבין יחדיו ולפתור דברים בהידברות.

בישלתי לה יום יום את כול הדברים שהיא אהבה לאכול.

אמרתי לה שהיא בסדר גמור, עם הפירסינג, הבגדים הגותיים, והחברים המוזרים. רק לא יכולתי לראות את הרזון שהלך והחמיר.

היא החלה להעלם.בתחילה לשעות. אחר כך לימים. חייתי באימה גדולה מפני דבר נורא שקורה לה באיזה מקום.

כשהייתה מגיעה להחליף בגדים, ומסרבת לקבל ממני דבר לאכול, חשבתי שאני הולכת להתפוצץ בפנים. הייתי נושמת לאט שבע נשימות עמוקות, ומגייסת את כל הכוחות כדי להתעלות מעל לכעס הגדול. למצוא במקומו רצון גדול לתת. מצבה של ילדתי רק המשיך להחמיר.

נותרה בי רק תחינה אחת שהייתי נושאת לפניה: שלא תנעל בפני את דלתה. שלא תנתק בינינו את החוטים. שלא תוציא אותי מחוץ לעולמה. שתמשיך לספר לי מה קורה לה בפנים.

כשהייתי נואשת ובודדה מאד, ולא ידעתי מה לעשות, באתי אליך. שאלתי אם גאיה הייתה טעות. זה לא היה לי פשוט, כי לאלוהים היה אצלנו, הבנות של גאיה, שם רע מאד. זכר שיפוטי שמחלק את העולם לאלו שהוא מאשר או שולל, ומכנה את גאיה עבודת אלילים.

 יום אחד, כשראיתי את המספר 40 על המשקל שעליו הכרחתי את בתי לעמוד, לא יכולתי להכיל יותר. התפוצצתי. בכיתי וצעקתי במשך שעות. הודעתי לבתי שהיא חוזרת ללמוד. ולא יוצאת יותר לאחר השעה עשר. והיא חוזרת לאכול או שאוציא לה צו אשפוז.

להפתעתי מצאתי אהבה בצעקה גדולה מאד. באבדן שליטה גמור. בהורה שאינו מוותר. באמת קשה שחייבים לומר: "לא אתן לך להרוס את עצמך יותר". באם שמוכנה לסכן את הקשר עם בתה למען תפקיד שהיא חייבת למלאת.

הבאתי לך את בתי. ביקשתי אותך ללכת אתה, להיות לה שומר ומדריך כשהיא יוצאת מביתי לעולם לא נודע. הילדה החלה להתארגן. המשקל לא ירד יותר. ביקשתי מאמנון לחזור.

ד.

כשהוספתי לעולמי את נקודת מבטך התחלתי להבחין בכמה דברים בקשר שלי עם בתי, שתורתה של גאיה לא אפשרה לראות: 

שהאנורקסיה הייתה דרכה של בתי להשתחרר מאהבה גדולה מדי, שלא השאירה לה מקום לנשום.

כשלא הרשיתי לה לא לרצות, לא להתחבר, ההקאות היו דרכה לקבל ממני פחות. כדי להימלט מן השד הגדול שדחפתי לה לפנים היא הייתה חייבת לא לאכול. כשהייתי אם גדולה מדי נאלצה בתי לצמצם עצמה למקום שבו כמעט לא נשאר ממנה כלום.

בגיל חמש עשרה בתי הייתה זקוקה ממני לדבר שונה מזה שהייתי רגילה לתת: אפשרות לא לספר. לא לקבל ולא לבקש ממני דבר. רשות לא להתחבר. לנתק את צינור ההזנה. לעמוד, לשעה אחת לפחות, על רגליה שלה. לבד. להיות מישהו אחר.

ועוד אמת קשה שנאלצתי להכיר: מאחורי אהבה גדולה מדי עומד לפעמים משהו אחר. עוינות סמויה האסורה בדיבור. רצון להחזיק ילד קטן שלא יתבגר. שלא יעזוב. שלא יותיר את גאיה ללא עילת קיום.

הבנתי שגאיה היא מתנתך, כשהיא כלולה בך. וקלקול מסוכן כשהיא עומדת לבד. חצי דבר שאינו מכיר את חציו השני, ומונע מעובדיו מחצית מהתפקיד אנושי.

היא אוהבת אותך כמו שאתה, ואינה מכירה את הערך והכבוד שבהם זוכה מי שסימנו לו אתגר קשה שבו הוא יכול לעמוד. 

היא מקבלת אותך בלי לשפוט, ולא תכיר את נדיבות ההורה המתעקש על גבול הכרחי, שבשלו אפשר שידחה ויאבד לזמן מה את אהבת ילדו.

היא תומכת נדיבה, שאינה מכירה את הרגע שבו, בלית ברירה, אדם חייב לגדול, דווקא משום שלקחו לו הכול.

היא סולחת תמיד, ואינה מכירה את הגבול השומר על מי שקיבל על עצמו לא לעבור. היא סולחת תמיד, ולעתים מאפשרת למי שמרגיש שלכול מעשיו ימצאו הסברים ונסיבות מקלות, להרוס את עצמו או אחר.

היא יודעת ללמד לאהוב יותר, ולא תדע להכיר בכעס, שלפעמים מסמן חוסר יכולת לקבל את מה שאדם אינו יכול להכיל.

היא מחברת טובה של אדם למקומו, ולא תשמע את הקול שאומר לך לך מארצך. לך מכול הנמצא. לך למקום שבו רק קול אלוהיך ישמע. והוא ינחך למקום יעודך.

כשבאתי אליך גילית להפתעתי שגאיה נמצאת אצלך. כלולה בפנים. היא האם היודעת את האב ועובדת אתו יחדיו. אשת סודו המגיעה ללבו ומרככת אותו. האומרת לו עצור דקה, חכה, אולי הילד לא הבין אותך. אולי אינו יכול עדיין לבדו לעשות את המעשה. באו נגיד לו שלא מוותרים לו על תפקידו, אבל נותנים לו זמן ללמוד אותו. וגם תמיכה אם צריך.

ה.

1.

שכינתך היא אתה הנמצא,

אתה היורד לשכון עם בריותיך בעולמך.

היא הנוכחות הממלאת את לבנו בשמחה.

היא זיק האור בעיניך המגלה לי שראית אותי, שאני נמצא.

היא מי שאנו מקווים לפגוש, כשאנו יוצאים לקראתך.

 2.

היא אתה המתחלק בעצמך.

היא אור השמש וחומה ששלחת לאדמה.

היא הפותחת לנו שער למקום שבו דבר לא נגמר ולכל איש שמור מושב ששמו כתוב עליו.

היא דרכך לומר לנו שמצאנו חן בעיניך, סתם כך.

 3.

היא הרגע שבו נדמה שאתה אוחז בידי ומלמד לי את סוד המלאכה.

היא שותפה בשמחת היצירה.

היא החוט המחבר את השניים שעובדים אצלך.

היא האם שעל ידה אני בנך.

 

4.

היא אתי כשאני פותח את ידי ומתחלק, עם מי שחסר לו, בדבר שהתחלקה בו עמי.

היה מתרגשת כשאנו פורשים ממנה לשעה קלה, בשל מישהו שיותר מאתנו צריך אותה.

 5.

היא ידיעת התינוקות אותך.

היא אתה המשיב לביתו ילד שטעה בחשכה.

היא האלוהים של הקטנים, ושל כל מי שנשאר בו מילדותו זיכרון אחד של שמחה.

 

6.

היא אתה שנוח לו כשפונים אליו.

היא אתה הפותח את פי לצעקה.

היא אתה הנענה לבכייה.

היא אתה המושך אותי לרגע למשכן כבודך.

 7.

היא אתה האומר שיהיה בסדר ואין סיבה לפחד הנורא.

היא הנושאת עמנו צער הגדול מכפי יכולת הנשיאה.

 8.

היא הולכת וקטנה כשאנו מתרחקים ממך.

היא מתרחקת כשאנו נמנעים, מבזבזים זמן, מתייאשים, ומנסים לטשטש בהתבדרות את הכאבים.

היא פורשת מאתנו כשאנו מתעקשים לנהל לבד את העניינים.

היא מסתלקת, כשאנו עוזבים אותך.

 

9.

היא האם שהאב נמצא עמה.

היא הממתנת אותך. יוצרת תנאים ליצורים מוגבלים לעמוד על ידך.

היא אתה המצטער כשאתה גוזר את הדין, בלית ברירה.

היא ההולכת אתנו כשאנו מגורשים למקום שהוא, כך נדמה, מחוץ לתחומך.  

היא היוצאת למסע במדבר עם אלו שאיבדו את ביתם, ולא איבדו אותך.

 

10.

היא הרשות שיש לבן, שנפרד לדרכו, לשוב ולבקש תחבושת לפצעיו.

היא אתה המותיר נורה אחת דולקת למי שמחפש את הדרך חזרה.

היא אתה המקבל אותי כשאני שב, גם לאחר הפעם האלף שבו עזבתי אותך.

 11.

היא אתה הפונה אלי בדברים.

היא הרגע שבו מילותיי מתעלות, כאילו מעצמן, לשירים.

היא המילים הממלאות את לבנו בהתרגשות גדולה.

 12.

היא אתה, ואתה אחד.

ואין שנייה לך.

נוכח תמידי, ונעלם לא יוודע.

דבר שאיננו יודעים להגיד.