פסיכולוגיה ביהדות: הלימודים מתחילים לאחר החגים

פסיכולוגיה ביהדות
מחזור י"ט: תשע"ז – תשע"ח
2018-2017

תכניות באזור ירושלים ובתל אביב

מנהל: ד"ר יאיר כספי

פסיכולוגיה ביהדות היא תכנית להתפתחות אישית הנעשית בעבודה קבוצתית. התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן. להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר. לפגוש אנשים ולמצוא עמם את חכמת הקבוצה וללמוד שפה ישנה-חדשה.

התכנית משלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית. פסיכולוגיה ביהדות פעלה במשך עשר שנים באוניברסיטת תל אביב והפכה לפני תשע שנים למכון עצמאי. כאלף בוגרים, מכל תחומי העשייה, חילוניים כדתיים, סיימו את התכנית ב – 19 שנותיה.

שיטת העבודה שנתגבשה הובילה רבים מהמשתתפים לתהליכי שינוי משמעותיים .העבודה נעשית דרך פיתוח היכולת לספר מחדש את סיפורי החיים של המשתתפים ואינה מותנית בלימודים קודמים כלשהם. התכנית מפעילה קבוצות עבודה של ערב ובוקר הפועלות לאורך השנה. ההשתלבות בקבוצות אלו נעשית דרך הצטרפות לתכנית המבוא.

תכנית המבוא

בתכנית המבוא לומדים:

  • לגדל שמחה על ידי הכרת העולם כמתנה.
  • למצוא שאלות המגלות מעשה נכון.
  • לזהות שקר שאנו מספרים לעצמו ואמונת שווא המקיימת אותו
  • לגלות ניסיון לא פתור שהימנעות ממנו מנהלת את חיינו.
  • להקשיב לרצון שאסור לוותר עליו.

המפגשים השבועיים, בני ארבע שעות כל אחד – מתחלקים לשלושה חלקים: – שיעור מבוא לכלי העבודה, עבודה בקבוצות קטנות (חברותות) וסדנה קבוצתית. תכנית המבוא בת עשרה מפגשים נפתחת כל שנה בסתיו. תכניות פסיכולוגיה ביהדות מועברות על ידי ד"ר יאיר כספי ביחד עם מנחי פסיכולוגיה ביהדות.

שיטת העבודה של פסיכולוגיה ביהדות פותחה על ידי ד"ר יאיר כספי (המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה, שירות המבחן למבוגרים, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים, שרותי בריאות הנפש של "מכבי" ו"מאוחדת", אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית).

מבוא עיוני לתכנית נמצא בספר "לדרוש אלוהים" (רב מכר בהוצאת "ידיעות אחרונות"). הספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" (הוצאת "כנרת-זמורה- ביתן-דביר") הוא מדריך שיטתי לדרך העבודה. מבחר סיפורי עבודה בשיטת התכנית מופיעים באתר "פסיכולוגיה ביהדות" (בקטגוריות "ירידה לצורך עלייה" ו"רגעי הדעת"). הסבל כעונש או ניסיון: הרצאה מצולמת http://www.youtube.com/watch?v=LT4ePoU95fc. גדולה וענווה: הרצאה מצולמת https://www.youtube.com/watch?v=uP054Q5GBPw

סדרי הרשמה

דמי השתתפות: דמי ההשתתפות בתכניות המבוא הם 950 ₪. מספר המקומות בקבוצה מוגבל. למעוניינים להבטיח מקום במחזור המבוקש מוצע להקדים את ההרשמה.

מקומות, מועדים וסדרי הרשמה:  התכנית באזור ירושלים מתקיימת במוצא עילית, בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15.

התכניות בתל אביב מתקיימות בבית פומרוק, רחוב אחד העם 56, תל אביב. תכנית הבוקר בימי ג' בין השעות 9:00 – 13:15, תפתח ביום ג' 31 באוקטובר 2017, י"א חשוון תשע"ח. תכנית הערב בימי ה', בין השעות 17:00- 21:15 תפתח ביום ה', 2 בנובמבר, י"ג' חשוון.

ניתן להגיע לבית פומרוק בתל אביב בנוחות, ברכבת לתחנת "ההגנה", עם קווי אוטובוס מרחבי גוש דן המגיעים ישירות לרחוב אלנבי, או לחנות במבחר חניונים באזור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לכתובת caspi3@netvision.net.il או בטלפון 02-6718928, בימים א', ב', ד', בין השעות 09:00- 13:00.

תכנית המבוא מאפשרת התנסות בת שני מפגשים שלאחריהם ניתן להפסיק את הלימודים בהחזר של 80 אחוז מדמי ההשתתפות. הפסקת לימודים לאחר מועד זה – שכר הלימוד אינו מוחזר. הודעות על ביטול הרשמה או על הפסקת לימודים – תתקבלנה בכתב בלבד, עד שלושה ימים לאחר המפגש השני.

 

טופס הרשמה

אבקש להירשם לתכנית הסתיו של פסיכולוגיה ביהדות לשנת תשע"ז – תשע"ח. נא לסמן:

___במוצא עילית בימי א' בין השעות 17:15 – 21:15 (פתיחה: בספטמבר).

___בתל אביב בימי ג' בין השעות 09:00 – 13:15 (פתיחה: בסוף אוקטובר).

___בתל אביב בימי ה' בין השעות 17:00 – 21:15 (פתיחה: בתחילת נובמבר).

בתכנית ירושלים (מוצא עילית) : בהרשמה מאוחרת נא לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il או בטלפון 026718928.

בתכנית תל אביב: מצורפות שתי המחאות, דמי הרשמה בסך 190 ₪ לפקודת "פסיכולוגיה ביהדות", ליום 25.10.2017. המחאה שניה על סך 760 ₪ ליום 12.11.2017. בהרשמה מאוחרת לאחר 1 באוקטובר: נא להדפיס את טופס ההרשמה, למלא, לשלוח בדואר מהיר (אך לא רשום), או לפנות בדוא"ל caspi3@netvision.net.il לקבלת פרטים לביצוע העברה לחשבון של דמי ההרשמה.

 

 

שם פרטי ושם משפחה ___________________________________________

ת"ז ____________________________ שנת לידה _________________

כתובת פרטית_________________________________________________

טל' בבית _____________________________________________________

טל' נייד ______________________________________________________

דואר אלקטרוני________________________________________________

עיסוק _______________________________________________________

 

ב ב ר כ ה,
תאריך _____________________ שם ____________________________
כתובת למשלוח דואר: יאיר כספי, פסיכולוגיה ביהדות, שדרות הראשונים 19, מוצא עלית, ד.נ. הרי יהודה 9082000

 

 

מודעות פרסומת

הטרגדיה של האדם הריבוני

פוסט טראומה כייעוד שלא נתקבל
יאיר כספי

יוסף נושא עמו טראומה קשה מילדותו. אחיו ניסו לחסל אותו. אביו לא שמר עליו. האח ש"חמל" עליו מכר אותו לעבדות. משפחתו שכחה אותו.
איך חיים עם זיכרונות כבדים מנשוא? יוסף שבני ישראל בגדו בו ממשיך הלאה בחייו ומוצא במצרים את ביתו. הוא מקבל יחס טוב יותר מזה שזכה לו במשפחתו אצל מעסיק העבדים שקנה אותו, ובבית הסוהר שאליו הוא מושלך.
יוסף משקיע את עצמו בהסתגלות ומציאת תפקיד שיעשה שימוש בידע שהוא מביא עמו בתרבותו החדשה. יש לו כבוד לבני אדם באשר הם בני אדם וכישרון מיוחד להקשיב לכמיהות הלא מודעות שלהם. יוסף העברי עוד לא מכיר את הקלקול היהודי, שיתפתח מאוחר יותר, לייחס ליהודים צלם אלוהים שאינו בנמצא אצל שאר בני אדם. כישרונותיו ונאמנותו מביאים אותו למשרה הגבוהה ביותר בארץ שזר יכול להיבחר אליה – משנה למלך מצרים.
יוסף אינו תוהה על גורלו. לא מתלונן על סבל ילדותו. לא תובע הסברים מאלוהיו. הוא עסוק בשיקום חייו. אמונתו מגייסת אותו לעמוד בקשיים גדולים שהוא רואה בהם אתגרים שהוטלו עליו מסיבות שאינן מובנות לו.
כאשר מגיעים במקרה נציגים ממשפחתו לארצו החדשה הוא מתנכר להם בתחילה. אפשר שאינו מרגיש שייך יותר למשפחה שפצעה אותו. אפשר שהוא רוצה לקשור את גורלו לצמיתות בעם שפתח את שעריו בפניו.
יוסף לומד להרשות לעצמו להרגיש את כל מה שעולה בו במפגשים עם אחיו שנעשו תלויים בו. יחסו אליהם נע בין התנכרות, להתעמרות, נקמנות, ובכי קורע לב. המפגשים מגיעים לשיאם בעימות קשה. יוסף אינו זקוק לטיפול שיעזור לו לגלות את רגשותיו ולבטא אותם.
בסיום תהליך החיבור המחודש למשפחתו שבגדה בו, המקרא מציע שלב נוסף בעיבוד הטראומה שיוסף נושא עמו: עליית מדרגה מזעזעת וקשה לבוגרי מציאות שנדמה שאי אפשר לחיות אתה.
יוסף מוותר על הזעם. מוותר על סימון האשמים והענשתם. מוותר על תביעת פיצויים הכובלת רבים מבוגרי הטראומות מן הילדות אל אלו שפגעו בהם. מוותר על השימוש בילדות הקשה כפטור ממטלות החיים של הבוגר. מוותר על הרחמים העצמיים. מוותר על האהדה שאפשר לזכות בה לפעמים מאנשים שסיפור עצוב נוגע ללבם.
שיטתו של יוסף מציעה שלב בטיפול שרבות מן השיטות בנות ימינו לטיפול בפוסט טראומה לא יודעות לעלות אליו. כשעוסקים הרבה באשמת הפוגעים, ממשיכים להיות מנוהלים מולם. כשהטראומה הייתה אקראית, פצעיה הם סתם חלק מתמונת עולם קשה שצריך איכשהו לשרוד אותה, אולי בעזרת תרופות. כשאני קורא לעצמי פוסט טראומטי אני מתייג את עצמי על פי פצעי, ולא על פי כוחותי ותפקידי.
יוסף לא מנוהל מול משפחתו. לא מול התרבות המצרית. וגם לא מול פרעה.
יוסף מקבל את סבלו מאלוהיו. כמשא שהוטל עליו לשאת על ידי מי שאינו נותן הסברים. כשליחות שאדם מפענח לאורך חייו. כיעוד הנחשף לפעמים רק לאחר כישלונות רבים, כשכל מטרות הכזב נפלו ואינן מסתירות יותר תפקיד אמיתי אחד.
יש לו ליוסף שותף לשיחה שנתגלה לו לראשונה באהבתו של אביו. ונמצא לו אחר כך אצל המצרים שהוא יודע לשמוע את כמיהתם לאלוהים. ועכשיו הוא מגלה ששותפו היה עמו גם בבור שהוטל אליו, שקוע בו וממתין למותו. ישנו תפקיד הנגלה לאלו המוכנים לקבל את הטראומה שלהם כחלק מתכנית שלא יבינו לעולם:
"לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים. וישימני לאב לפרעה ולאדון על כל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ח).
מן המקום הזה אפשר לפעמים לסלוח לפוצעים. לא מפני שצריך לסלוח. לא כי יעזור לשכוח אם אסלח. אלא כי הפוצעים נראים פתאום קטנים ולא כל כך חשובים. ממלאי תפקיד בתכנית שאינם רואים: "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי. הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מה,ה).
פוסט טראומה הוא מצב שבו אדם נושא עמו טראומה שאינו מצליח לפתור והיא מנהלת אותו. יוסף לימדנו לראות בטראומה מצב שבו משנים את תפקידו של אדם ללא הכנה מוקדמת. האדם הפוסט טראומטי הוא אדם שאינו מוכן לקבל על עצמו את ייעודו החדש ולכן נגזר עליו להיות מנוהל מול פציעתו.

"הארץ", 18.12.2015

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)?

למה צריך אלוהים בטיפול (ובכלל)
דעת אלוהים כחווית יסוד פסיכולוגית

ד"ר יאיר כספי

אמונה או אבדן אלוהים היו שני ההסברים העיקריים לכוחות או משברים שאינם נפתרים בחיי אדם במשך אלפי שנים של מסורת יהודית, מוסלמית ונוצרית. בתחילת המאה העשרים הוצא אלוהים מן הטיפול הפסיכולוגי(וגם, בהרבה מקומות, מהחיים בכלל).

בסוף המאה העשרים, למרות תפוצתם הרחבה של שיטות טיפול פסיכולוגי שונות, הייתה בכל עשור עלייה מתמדת בעולם המערבי בשעורי הדיכאון, החרדה, הפרעות האישיות, ההתמכרויות, והתפרקות המשפחה. נדמה שמשהו חסר בטיפול ששם את האדם במרכז העולם ועשה אותו חשוב מדי. מין ילד כזה שמגיע לו הכל ואסור לדרוש ממנו כלום. כי הערך העליון של הטיפולים כולם אומר שאסור להיות שיפוטיים.
האם אפשר שפיטוריו של אלוהים היו מוקדמים מדי? האם אפשר שהאדם עוד לא הגיעה למדרגה שאפשר לסמוך רק עליו? האם אפשר שיש לו לזקן, עוד כמה דברים לתת לילדיו?
לפני כעשרים וחמש שנה יצאתי לחפש לי אלוהים, לעצמי, כשותף ומנחה לתהליך התיקון שלי. עשור לאחר מכן החיבור שבין מחשבת ישראל לפסיכותרפיה הפך להיות מקצועי העיקרי.
את היסודות לפסיכולוגיה של מקורות היהדות  בניתי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות שבהן עסקתי במחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה. טיפול שבו יחסי ההעברה – התפקידים שהמטופל נותן למטפל או משליך על דמויות משמעותיות בחייו, מספרים את סיפור יחסיו הלא מודעים עם אלוהיו. תיקון יחסיו עם אלוהים הופך להיות המפתח לתיקון יחסיו עם עצמו ואחרים.
איך מזמינים אלוהים להיות שותף לטיפול?

מגלים את האל הלא מודע שיש למטופל. זה שמולו הוא מתנהל. מקשיבים לשיחה הסמויה עם אלוהיו. מזהים את ההשלכות השונות שיש למטופל עליו: יסודות של אמת ויסודות של כזב. למשל, למטופל שהיה לו אב אכזר יש אלוהים מחמיר. מטופל שהוריו התעלמו ממנו בטוח שאלוהים אדיש לעולם. מתחילים לעשות תיקון לדמותו של האל מתוך חומרים שסיפקו לנו מקורות ישראל.
עושים חיבור בין שעבוד קשה לעריצי שווא בחיי המטופל ובין סמכות של אלוהים שניתנה להם. מצביעים על יומרת הכזב של העריץ להיות כל יכול ואדון עולם.
מזהים רגעים בסיפור חייו של המטופל שבהם העז להאמין, והלך בעקבות אמונתו, ושמים לב לשמחה הגדולה שבאה בעקבות מעשים נכונים ועמידה בניסיונות קשים.
ומה עם מטופלים שלא מסוגלים להאמין? (אלו שלא רוצים להאמין לא יגיעו לטיפול כזה).

מי שרוצה להאמין ומתקשה מוזמן לחפש את מחסומי האמונה שלו ולהתמודד עמם. חלק מן המחסומים חיצוניים: כדי להאמין צריך להתגבר על איסוריה של תרבות שאומרת לאדם להאמין רק בעצמו ורואה ברצונו למצוא אלוהים ביטוי מבייש של צרכים תלותיים.
יש מטופלים שצריכים להתגבר על הכעס שיש להם על אלו המתיימרים לשווא לייצג אלוהים בעולם. ועל הפחד שאמונה תאפשר לנציגיו הכוזבים של אלוהים לבצע עליהם השתלטות עוינת. במובנים אלו זהו מסע של אמונה חופשית עם ביקורת דתית.
מצד שני כדי למצוא אל אמת צריך להגבר גם על פיתוייהם של מוכרי רוחניות, המשווקים אלוהים שאפשר לקנות ולהשתמש בו איך שרוצים.
ובעיקר צריך להתגבר על איסורים פנימיים: על הקושי להזדקק מאד. על הקושי לקבל את המעמד האנושי המוגבל. ועל פציעה ישנה, זיכרון שנחווה כבגידתו של אלוהים.
ניסיתי להביא בדברים הבאים מבחר של חוויות יסוד ואפשרויות הנפתחות כאשר יש אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל). אלוהים מופיע כאן בתארים ובתכנים העיקריים שבהם הוא מתואר במקורות ישראל: מקרא, תלמודים, הלכה, חסידות, ספרות עברית. זו היא הזמנה למפגש ישיר, ללא מתווכים, שבו אלוהים נדרש באופן חופשי על ידי המטופלים והקוראים לתפקידינו וקשיינו היום (עוד בנושא זה ניתן לקרוא בספרי "לדרוש אלוהים").
למה צריך אלוהים בטיפול (ובחיים בכלל)?
כי הוא מרשה לי להיות עצמי

אמי הייתה זקוקה לי בתפקיד אלוהי. בעקבות זאת למדתי לקחת תפקידים גדולים מדי על עצמי. למזלי, אלוהים לא צריך אותי בתפקיד אלוהים. ולכן הוא יכול לשחרר אותי
מן הדרישות העצומות שלי מעצמי: להבין הכל, להגיע לשלמות, לשלוט לגמרי בחיים, : להיות דגול. כשאני מחזיר לו את התפקידים האלוהיים שלקחתי על עצמי אני משתחרר סוף סוף מן האשמה על יכולתי המוגבלת וכשלונותי הבלתי נמנעים. רק כשאני משיב לאלוהים את הגדולה, הנצח, השלמות והשליטה בכל, אני מגלה את הרשות והחופש שהוא נותן לי להיות סתם אדם.
כי הוא מקדש את אהבתי

בעבר היו לו לאדם שני שותפים לחייו: אשתו ואלוהים (או, כמובן, בעלה ואלוהים). בפני אלוהים הביא את טענותיו על מצב העולם ועל אלוהים הטיל לפטור לו את כל צרותיו. כשפיטרנו את אלוהים התחלנו לצפות מבני הזוג שלנו להיות אלוהיים, לשאת את כעסנו על העולם ולעשות לנו ניסים. החיפוש אחר הגבר המושלם או האישה האלוהית הרס את היחסים הזוגיים. כדי לשחרר אותם מן הציפיות הבלתי אפשריות צריך להשיב אלוהים בין איש ואישה.
ברגעינו הטובים הוא תמיד היה שם. למשל בתחושה ש"נועדנו זה לזו", שיש תכנית או כוונה אלוהית שנהיה יחדיו. וגם בהרגשת ההתעלות ברגעי קרבה עמוקים, ברגעים שבהם האהבה היא חסד אלוהי ומימושה היא מצווה שהשניים מקבלים יחדיו על עצמם.
כי הוא מציע לי מסלול להתקדמות התלוי בעיקר בי

בעולם המודד אותי לפי מוצאי, מראי, צבעי, חברי, מקום מגורי, תוארי, הכנסתי, דרגתי, אני כמעט תמיד יוצא מפסיד. מדידת אנשים לפי הנורמה החברתית עושה את רוב בני האדם חריגים.
בורא עולמי מודד אותי לפי סרגל שנברא במיוחד בשבילי: המשימה הייחודית שקיבלתי בחיי ואיכות עמידתי בה. מעשי הטובים. ניסיונות שעמדתי בהם. חסדים ומצוות שידעתי לעשות.
אמונה משנה את כללי המשחק שבהם אדם נמדד ונותנת אפשרות גם לאלו ששיקרו, ברחו, השתמטו, גנבו, נפלו,  לתקן את עצמם ולעמוד במקום שאפילו צדיקים מקצועיים לא עומדים בו, ממש על יד אלוהים.

כי הוא כל יכול

ויודע כבר הכל. ולכן אין טעם להמשיך להחביא מפניו את מה שאני מסתיר מאנשים ומעצמי.  ואפשר לספר לו את המשאלות הענקיות שלי והוא לא נופל. הוא יכול להכיל הכל. ואפשר להזמין אותו לבוא אתי למקומות שאדם אולי לא יכול לעמוד בהם. ואפשר לדרוש ממנו ניסים. ואפשר, מתוך חווית נוכחותו של השותף הכל יכול, להעז לעשות מהפכים שנדמים כבלתי אפשריים, כי הוא, ברצותו,יכול לאפשר גם אותם. כי רק כשה"מטפל" שלי הוא כל יכול אני מעז להאמין בשינוי גדול.
כי הוא נצחי

יש לו את כל הזמן שבעולם. הוא לא ממהר לשום מקום. יש לו סבלנות מיוחדת למקרים קשים, כמוני למשל . מותר לטיפול אצלו להמשך כמה שצריך. אפילו כל החיים. ומותר לא לסיים. לא עלינו, אמרו החכמים, המלאכה לגמור. משימת תיקון האדם שייכת גם לדורות הבאים. אנו צריכים רק למלא את חלקנו המצומצם.
כי הוא נמצא תמיד בכל מקום

הוא מקבל עשרים וארבע שעות ביממה. בכל יום מימות השנה, כולל חגים (במיוחד בימים נוראים). ואפשר להתקשר מתי שרוצים. והשיחה אתו יכולה להמשך ימים. והוא מסוגל להקשיב בתשומת לב מלאה לכל יחיד, ובאותו זמן, לכל העולם. ואני צריך אותו כל הזמן.
כי הוא מודיע את כוונותיו

אלוהים לא רק מקשיב. אלוהים גם משיב. ויש לו מה להגיד על כל דבר שאנחנו עושים. יש לו כוונות ותוכניות וייעודים. הוא לא מתיימר להיות לא שיפוטי. להפך, טבעה של השיחה אתו במקורות היהדות הוא גילויים של דברים שצריך לעשות ודברים שאסור. וכשלומדים לשים לב לסימנים שהוא מפזר כוונותיו לאט לאט מתבררות.
כי הוא בוראי

לא רק בבראשית. גם היום. כל יום. מולו אני נבנה. מוגדר. מקבל את מקומי ותפקידי.
הוא שותפה של השיחה הפנימית השואלת: "מה אני אמור לעשות?"  הוא מורה הדרך הפנימי. קול של אמת שאפשר ללמוד לזהות. מארגן. מתווה דרך. מגבש. מגייס. רק כשאני מתנהל מולו אני מרגיש חופשי.
כי הוא שומר עלי

בתקופה שבה כל הגבולות נפרצים ואנשים עושים רק מה שהם רוצים, אני צריך שומר. שיגיד לי שיש דברים שגם אם הם אפשריים ומותרים על פי הנורמה השלטת כרגע, אסור לעשותם. כי המחיר הוא הרס נשמת האדם. צלם אלוהים שבו.
בזמן שכל הגבולות נפרצים נשבר גם האמון בין אנשים. כל אדם אחר חשוד שאין לו אלוהים. אמונה משותפת באלוהים היא יסוד האמון בין בני אדם (גם אם היא אמונה לא מודעת ולא קוראים לאלוהים בשם ואין שום דת מאורגנת בסביבה).
כי הוא נותן לנו את הכלי החשוב ביותר לבחינתם של אנשים

האם יש להם אלוהים? האם הם נאמנים לאמת גם כשהיא דורשת מהם מעשים לא משתלמים? האם הם יודעים להתחלק במה שקיבלו ממנו או מרגישים שהכל שלהם? האם יתעקשו אתי על חובתי גם אם תסכן את אהבתי להם? האם ידעו לסלוח לי על מגבלותי או ידרשו מממני להיות אלוהי?
כי הוא מקור הסמכות בעולם

שיקום הסמכות ההורית מתחיל בדוגמא אישית. הסמכות שלי אצל ילדי מתחילה מסמכות שאני מקבל עלי. ילדים יודעים מתי להורים יש אלוהים. מתי אינם רק מדברים אלא מאצילים חובות וגבולות שקיבלו ראשית על עצמם.

כי הוא אדון עולם

יש כוח מיוחד בידיעה שאני עובד אצל המנכ"ל העולמי. ישנה  סמכות שאני זוכה לה מתוקף עבודתי אצלו ויכולת לעמוד בביטחון  מול אלו שעובדים אצל כל מיני מנהלים אזוריים, או אצל עצמם. אני אמנם מגמגם לפעמים, אבל אני מייצג אותו ולכן יכול לעמוד חופשי בפני פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את עמי או את עצמי.
כי הוא אחד

ואנחנו קרועים. בין רצונות  ותחושות חובה סותרים. בין דברים והיפוכם. אנחנו בלי משים משרתים הרבה פעמים כמה אדונים. רק אחד מהם הוא אלוהים. לכן, גילוי אחדותו, כמקור האחד של כל הדברים, החובות, היצרים והאפשרויות שיש בעולם,  היא הבטחה גדולה לסיום הסכסוכים הפנימיים. במאמץ לייחד אלוהים בלבבנו (ולהסיר משם את כל אלו שצרפנו אליו בלי משים) נפתרת השניות, ונוצר אדם אחד, מחובר בפנים.
כי הוא הופך את הסבל הסתמי ליעוד מיוחד

הנחת קיומו של האל שהכל נעשה בדברו הופכת את הסבל האנושי הקשה ביותר – הסבל הסתמי, הסבל שאינו באחריותי, הסבל המאיים על כל יסודות קיומי – לאתגר. ישנה כוונה סמויה בקשיים שאני עובר. הודעה שנשלחה אלי. הזמנה מיוחדת בשבילי. ייעוד הנגלה במשבר שאינו עובר.
כי יש לו עם

כשהולכים אליו מגלים את כל אלו שהיו שם לפנים: משה ואברהם, רבי יוחנן והרמב"ם. המהר"ל מפראג ואחד העם. משפחה גדולה שלא ידענו שיש לנו. אבות ואמהות, דודים, אחים.  ומתחברים לכל האנשים בעולם שיש להם אלוהים. גם מעמים אחרים. אנחנו לא לבדנו. ונבנית תחושה של שייכות למסע ארוך. לכל מה שהיה וישנו ויהיה הרבה אחרי שנסיים את עניינינו הפעוטים.
כי הוא נותן חזון המאפשר לעמוד במסעות ארוכים

חזון תיקון העולם והאדם מאפשר לשאת תסכולים ארוכים מאין כמותם. ארבעים שנה במדבר. אלפיים שנה בגלות. וכל הזמן הזה תקווה רחוקה מוחזקת קרוב ללב ושומרת על זהות וחיוניות.