לדרוש אלוהים

yair02

אבן זרוקה במדבר

האם יש מישהו בעולם שמקשיב?
יאיר כספי

א.

אני מקשיב כבר עשרים דקות לאיש שפגשתי באירוע השנתי של בית הספרים הלאומי שבו אני עובד. הוא לא מעניין אותי. אני חושש לעצור את שטף דיבורו שמא יפגע.
אינני מנסה להעביר את השיחה אלי. לצפות שהאיש יקשיב למה שיש לי להגיד. מסוכן מדי. אני לא יכול לשאת את הרגעים שבהם עיניו של מי שאני מדבר אליו נעשות מזוגגות, או שהוא מפהק. אני משתתק מיד כשנדמה לי שאני לא מעניין מישהו. אני לא מכריח אף אחד להקשיב לי. אני לא יודע להגיד אם יש אנשים שרוצים להקשיב לי. אני לא יודע אם מישהו בכלל מקשיב למישהו. אם מישהו שם לב.
אינני יודע אם לא מקשיבים לי כי אני לא מעניין, או כי אינני יודע לבטא את עצמי. אני לא מעז לשאול כי התשובה עלולה להיות מאד לא נעימה בשבילי.
אני עלול לגלות את מה שחששתי ממנו תמיד. שאני לבד בעולם. שאני לא קיים. אבן זרוקה במדבר. לא עושים לה כלום. היא לא עושה שום דבר. סתם מונחת שם. קיומה לא נודע.
ב.

אם אנסה לדבר על עצמי יש כמובן סיכון מסוים לגלות שהאיש מרוכז בעצמו ולא יכול להקשיב. אפשר שיתעניין, אבל רק בנושא מסוים שרמז עליו. אולי יתעניין, רק לכמה דקות, ואחר כך יעבור לדבר עם אנשים בשולחן אחר. כדי שאוכל לדבר אצטרך לשאת סיכון כואב בשבילי. כל תגובה שאיננה מתעניינת במה שיש לי להגיד תעליב אותי.
יעלה זיכרון הבית שבו איש לא הקשיב. הייתי עוד ילד. הספרים שהיה צורך להביא לבית הספר היו ארוזים בתיקי. על ידם היה מונח כריך. בגדי היו נקיים. אף אחד לא שאל מה קרה היום בכיתה. איש לא ידע להגיד אם אני שמח או עצוב. אבן זרוקה במדבר. לא מפריעה לאף אחד. לא מצפים ממנה לשום דבר מיוחד. לא כועסים. לא מאוכזבים. לא מתרגשים מתעודה טובה מאד. אין טעם להרחיב את הדיבור על מה שקרה שם. לא קרה דבר.
האלוהים שלי בסדר. דואג לפרנסתי. שומר עלי. מתגמל אותי על נדיבותי. אין לו אוזניים. לכן אין טעם לדבר אליו. אפשר שצריך לצרוח כדי לגרום לו להקשיב. אפשר שצריך להפר את הסידור הישן. לריב. לדרוש אלוהים אחרים. להתחנן לסימן שפעם שמע. אפשר שיהיה כואב עוד יותר לגלות בית שבו אנשים מקשיבים. כאילו אין בכך דבר מיוחד.
ישנו תפקיד למי שלא הקשיבו לו. ישנו תיקון לא צודק והכרחי המוטל עלי: ללמוד להבחין במי שמתעניין. לגלות במה הוא מתעניין. למצוא נושא משותף. לזכור את אלו שהקשיבו. להבחין בינם לבין אלו שלא היה להם עניין. מיומנות ראשונית שאני חסר. איך משוחחים עם מישהו שאולי יש לו ואולי אין לו עניין במה שיש לי לומר.

התלות הנפשית של הישראלים באויבם

הקלף הסודי של החמאס
יאיר כספי

הקלף הסודי של החמאס הוא המודיעין שהוא מקבל מדי יום מאמצעי התקשורת הישראליים המודיעים לו שישראל לא מעוניינת לכבוש את עזה.
הנשק הסודי של החמאס הם דובריה השונים של החברה הישראלית המופיעים בטלוויזיה ואומרים שישראל רוצה בשלטונו של החמאס בעזה גם לאחר המלחמה. חמאס מוחלש. חמאס מרוסן. חמאס מנומס. ישראל זקוקה לחמאס.
הנשק הסודי של החמאס הוא יחסנו למלחמה כמו לעסקת רכש או מכירה: אנו רוצים לדעת מראש מה נקבל בסוף. כמה זה יעלה בכסף. כמה הרוגים בדיוק. האם יש הסכמה של כל בעלי המניות והלקוחות בחו"ל?
הנשק הסודי של החמאס הוא אמונתו שהישראלים לא מוכנים באמת להילחם, בשונה מלוחמיו, המוכנים להקריב את חייהם. והאמונה הזו, אם תאשר את עצמה, תקבע מיתוס חדש במזרח התיכון: הציונות השמינה, נעשתה מפונקת ועייפה. אפשר לנצל את חולשתה. אפשר לאלץ אותה לבלוע הכול. אפשר להביס אותה, לאט, במלחמת התשה, שתדכא את רוחם של היהודים. שתבריח חלק מהם לחו"ל ותסכסך בין הנותרים.
מה עוד החמאס צריך לעשות כדי שנשנה את דעתנו? לנסות לבצע שורה של מעשי רצח וחטיפה המוניים בישובים ישראליים? להשבית את התחבורה האווירית לישראל? להישבע להקדיש את החיים לחורבנה של ישראל? לירות יום יום טילים על תל אביב?
הנשק הסודי של החמאס, סוד התעקשותו להכתיב תנאים למשא ומתן על הפסקת אש, הוא המידע שהוא חשף כי אפשר להחזיק אותנו חודשים בעזה, לא יכולים לצאת. לא יכולים להכריע את המערכה.
ההססנות הישראלית יוצרת בלבול בצה"ל שלא יודע מה רוצים ממנו בשל היעדים המשתנים בכל יומיים: להפסיק את ירי הרקטות, להרוס את המנהרות, לתת לחמאס מנה שיזכור לכמה שנים, להביא לפירוז הרצועה, לאלץ את החמאס להסכים להפסקת אש. בינתיים, כל יום שעובר, מחליש את ישראל. גובה ממנה מחיר דמים בלתי פוסק. מערער את הברית עם השותפים מחו"ל.
ששת הימים הייתה המלחמה האחרונה שבה נלחמנו כדי לנצח. מאז אנו נלחמים כדי להרוויח זמן. לתקן הסכמים של הפסקות אש שהופרו. הישראלים, שאיבדו את הרצון והיכולת לנצח, מסתפקים ב"תמונת ניצחון". כאילו שהחיים האמתיים מתרחשים בטלוויזיה או בעיתון.
תעודת הביטוח של החמאס היא ההכרזה הישראלית שאיננו רוצים לשלוט על מיליון ושמונה מאות אלף פלסטינאים בעזה. יכול להיות שאין ברירה ונצטרף לשלוט שם לתקופה מסוימת. אפשר ששלטון כזה הוא מעשה יותר אנושי מאשר להחריב את עזה מן האוויר.
הסיכוי היחיד לפירוז של עזה, עם שליטה יעילה, הוא ניצחון במלחמה תחילה. אחריו אפשר יהיה להזמין את המצרים, ואש"ף, והסעודים, והאמריקאים, שיביאו את הקטארים אם הם רוצים, להכין תכנית לניהול הרצועה ושיקומה. אפשר שכיבוש הרצועה הוא צעד הכרחי להסדר כולל מזרח תיכוני. מדינת ישראל משותקת ומתקשה להכריע את המלחמה, כמו שהיא משותקת ומתקשה להכריע במשא ומתן מדיני. איבדנו את האמת הפנימית שלנו, זו שעמה מנווטים את המציאות.

הדבר שאתה חושב שהוא אלוהים

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"

עבודת אלילים חלק א': הדבר שאתה חושב שהוא אלוהים

יאיר כספי

לכל איש ישנו דבר אחד לפחות שעליו יחשוב כאלוהים, והוא אינו. אלוהי השווא עשוי להופיע בתודעה כסמכות עליונה וחלק נכבד מחיינו יתנהלו מולו.

עבודת אל השווא, הנעשית הרבה פעמים באופן לא מודע, היא המענה לשאלה: למה איני יכול להפסיק לעשות מעשים שמזיקים לי. מה מונע ממני לעזוב מקום שבו משעבדים אותי. המקום והמעשים הכפויים עלי נדמים לי כתפקיד חשוב שקיבלתי מאת אדון עולמי. לפני שאוכל לעזוב את מצרים שלי, צריך לזהות את הפרעה הפנימי.

קיומו של אליל סמוי הוא גם המענה לשאלה: מדוע איני מוצא אלוהים למרות שאני רוצה. כשאתה חושב שאתה גדול מכל, מקומו של בוראך תפוס אצלך. הוא לא ימצא אם לא תצמצם את עצמך.

"עבודת אלילים" היא השם העברי להשקפת עולם מוטעית, אמונת שווא, המקום שבו אדם מבזבז את חייו. היא הסבר התורה לשיגעון האנושי. להתנהגות כפייתית. לעבריינות. היא הורסת את המחזיקים בה, יחיד וחברה. גוזלת מהם צלם אדם. מכלה את חייהם במאמץ שנידון לכישלון.

כדי להבין למה אנו מממציאים לעצמנו אלי שווא, צריך לדעת תחילה דבר על אל אמת, מושאה של הכמיהה האנושית, ולהכיר את הקשיים בקשר איתו. עבודת אלילים התחילה בדעת אלוהים. בניסיון לחקותו. להבין את סוד יצירתו. את יסוד הנצח שלו. את האפשרות להתעלות למקומו. האלהה עצמית מתחילה בקנאה באל על כל יכולתו. באשליה שהגענו, בעקבות התפתחותנו, לרמתו. במזימה להחליפו.

קשה  לאדם לעמוד לפני בוראו. להתמודד עם תביעותיו. להכיר בנחיתותו לפניו. ברצותו להשתמט מאתגריו יהפוך איש את הנשגב לאחד מן הדברים שהוא מכיר ומבין. יקטין את תביעותיו, וייחס לעצמו תכונות של אלוהיו. 

אבותינו הקדמונים, הציידים-לקטים, ששמעו את קול האל המזמין אותם לחקות את יוצרם, ייחסו את הקול הזה לעץ, לאבן, לחייה, או לאש, הדוברים אליהם.

יורשיהם, חלוצי החקלאות הקדומה, הניחו את האל ביסודות חייהם: בשמש, בגשם, בנהר הגדול, בכוח הפריון והלידה, בשאול שאליו, כך חשבו, הולך אדם לאחר מותו. פיצול האלוהים הקל על ההסתדרות אתו. הולכים למקדש היסוד האלוהי שאותו צריכים היום.

כשקמו הממלכות הראשונות הועברה האלוהות לשליטיהן, שנדמו לנתיניהם כגדולים מהחיים.

התפתחות אמונת הייחוד השיבה את האל למקומו הנשגב והנעלם. אבל מהר מאד התעייפו המאמינים וחזרו ושמו את האלוהי באנשים הקדושים שגילו אותו, בספרים הקדושים המכילים את סיפור מפגשנו איתו, או במנהגים דתיים "נצחיים" שביטאו פעם את ידיעתו.

ההשכלה ותורות החיים המודרניות, שהחליפו את הדת, מצאו את האלוהות באמת המדעית, בערכי הלאום, בשיוויון המוחלט, בזכויות הפרט, בשוק החופשי, ברופא שהוא "המומחה הגדול בתחומו".

היום, כל הורה יודע שתפקידו הוא למצוא בילדו לפחות דבר אלוהי אחד: גאון או נדיב, מופלא בקישוריו החברתיים, אמן דגול, ספורטאי מדהים. בדמוקרטיה הפוסט מודרנית האלוהות נמצאת אצל כל אחד.

אפשר להיפרד מן האני האלוהי. הוא אינו הכרחי. גדולה שהענקתי לי בטעות. אלוהות שייחסתי לעצמי כשלא היה אלוהים עמי. חטאו של האיש שחשב שיוכל לשפר את העסקה שהציע הבורא ליצוריו: למנוע סופית את חוסר האונים והכאב.

נכונות להיפרד מעבודת אלילים העניקה לתלמידים בתכניתנו, שסיפוריהם מובאים כאן, אפשרות לעשות בחייהם שינויים שנידמו כבלתי אפשריים. פרידה מעבודת אלילים אחראית לתהליכי התיקון הגדולים ביותר שראתה ההיסטוריה האנושית. ליכולת להשתחרר משעבוד לעריץ אכזר, שנחשב אלוהים, בטעות.

 

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

יאיר כספי

 ישנה תחושה שאסור לך להרגישה. אסור לדעת שהיא קיימת בך. היא מסוכנת, מבלבלת, ומאיימת על זהותך. אם תיתן לה מקום אפשר שהיא תמחק את מי שידוע בתור "אתה", דמותך המוכרת לך.

אתה חושש שאם אנשים יגלו עליך את הצד האחר שלך, אפשר שלא ירצו יותר בחברתך. יבוטל כרטיס החבר שלך. תיזרק מהקבוצה.

לפעמים נדמה לך שהחלק המסתורי שבך יותר גדול ממך. ואם תרשה לו להיות שם באופן חוקי, הוא יכול לסחוף אותך להרס עצמי, או שיגעון, ואולי להרוג אותך.

לכן, במשך שנים, אתה משקיע הרבה מאמצים לשמור את הרגש האסור עמוק בתוכך. מוקטן, מוצפן, מכוסה בצבעי הסוואה, מוגן על ידי הסבר שמדמה אותו לדבר אחר. ולמרות כל זאת, הוא חוזר לביקור מדי זמן מה, ללא התראה, ומציף אותך.

החלק הקשה הזה בא לך בחינם. לא עשית דבר טוב או רע שבגללו הוא מגיע לך. הופיע יום אחד. ללא הכנה. ללא הסבר. בלי שום קשר למה שעשית לפניו או אחריו. בישיבה שנתקיימה בלשכתו של שר ההוויה הוחלט להטיל עליך לשאת עמך כאב. איימה. תהום. או רעב גדול. כמשקולת שאתה צריך לקחת אתך לכל מקום.

אנשי בריאות הנפש קוראים לרגש שאסור לך להכיר "פוסט טראומה". תחושות שנותרו בך ממשבר שלא נפתר ונשארו עמך כיסוד המאיים על האני שלך. או על יכולתך להשתייך למשפחה או לחברה. הם יאמרו לנו שפציעה קדומה שלא ידעת איך להתמודד עמה, נשארה בך כזיכרון מאיים, רגש שאינך יודע לשאת. בכל פעם שהוא עולה הוא מחזיר אותך ליום ולמקום שבו עמדת חסר אונים מול איום על קיומך. רגע שבו העולם שהכרת ובו בטחת, נגמר פתאום.

יום שבו כל מה שלימדו אותך לא היה תקף יותר. ומאז יש ספק אם אי פעם היה נכון. סיפור שניטלו ממנו כל מילותיו. ואין בו יותר סוף, או התחלה, או מהלך ברור.

מקום שאין בו אלוהים. אין רחמים. אין שומע לתפילתך. צדק לא קיים. אין הסבר. אין הגיון. אין הדרכה. אין סליחה. אין מנחם לכאבך. רק אתה המוטח ארצה בעוצמה.

איך נראה הניסיון הלא פתור שלך? מה אתה נושא עמך שנים רבות ועדיין מסרב לקבל? לאיזה רגש או זיכרון שעולה בך אתה מתקשה לתת מקום?

מתי ואיך הופיעה התחושה הזו בפרקים שונים בחייך ושינתה את מעשיך? מתי והיכן צף ועלה הרגש הזה בשבוע האחרון? מה אתה עושה כשאתה מגלה שאינך יכול להיפטר מן הזיכרון המאיים?

  פתרון מדומה

כדי לשרוד מול איומך הקיומי,  המופיע בדמות זיכרון או רגש המאיים על עולמך, פיתחת מערכת כלים שנתנו לך שליטה חלקית בסכנה העולה.

ניסית שכחה. השתדלת לצמצם את הופעתו של הרגש המאיים לזמן קצר ככל האפשר. תייגת אותו כהפרעה שולית שתעלם מהר. רכשת הסברים שקראו למה שאסור לי לדעת בשמות אחרים.

 מצאת כלים ושיטות שתכליתם למנוע ממך להרגיש את מה שאינך יכול לקבל.

מי שלא יכול לשאת את פחדו, בונה חומות מסביבו. זאת שאינה יכולה לשאת אשמה בונה על המשפט שיזכה אותה. האישה המתקשה לשאת את חששה מניצול, דואגת לא להתקרב למי שסימנה לעצמה כעשוי להשתמש בה. זה שאסור לו להכיר בזעמו, מבלה את יומו במדיטציה כדי להתעלות מעל רגשותיו. וזה שאינו יכול לשאת דחייה, מנסה לזכות בחיבת הכול.

וכולם קונים לעצמם הסברים, שעליהם הם חוזרים הרבה פעמים כדי לשכנע את עצמם בהכרחיות הדרך היחידה שבה הם יודעים לפעול:  בעלת האשמה אוספת סיפורים על אנשים שלא הכינו הגנה משפטית מתאימה ויושבים בכלא בטעות. החוששת מניצול בטוחה שהצילה את עצמה ממי שכמעט הפך אותה לשפחה. זאת שאסורה עליה תוקפנותה אוספת מחקרים שמוכיחים שאהבה זה הכול. הנחמד הולך לקורסים שבהם הוא לומד לקבל אנשים כמו שהם, כאילו שאת זאת אינו יודע לעשות.

לכל אחד מהם תכנית עם חזון מדומה על הדרך שבה יפתור באופן סופי את בעייתו, בעתיד:  בעלת האשמה חולמת על מסמך שתמצא ויזכה אותה. בעלת הדחייה מאמינה שאם תרזה תזכה באהבה. זה שלא ראו אותו חולם על ספר עם שמו המוצג בכל חלון ראווה. זה שבורח מתחושת חוסר ערך שלו מאמין שהמצאה שלו תעשה אותו חשוב מאד. מי שלא יכול לשאת את קומתו הנמוכה מתכנן להגיע גבוהה מאד.

ואת כל זאת הם עושים  לא רק כדי להגן על עצמם, אלא גם ובעיקר כדי לשמור על בוראם. אלוהים מתנדנד, שצריך לתמוך בו. להוכיח שיש צדק בעולם. שיש פיצויים למי שסבל לשווא. שיש דרך לפתור כל כאב גדול. אלוהים שאולי יאבד להם אם יצטרכו לעמוד במקום שבו אדם יודע את מעמדו הלא חשוב בפני בורא היקום.

כך הם הולכים ובונים מערכת כזבים, מעמידים להם אלי שווא, כדי לא לגעת במקום שבו, כך נדמה, גילו שאולי אין אלוהים, ואין משמעות לכלום.

 ניסיון עבר שלא נפתר

מאחורי הרגש האסור עומד זיכרון כואב. אתגר שלא יכולת לעמוד בו, בזמנו. קושי שהיה גדול עליך בגיל ההוא. ואלוהים, או אנשים כפו עליך לפגוש. לא יכולת לבלוע ולעכל. ואינך יכול להקיא. הוא שם, באותו מצב מאיים ראשוני. לא מעובד. לא נעשה לתפקיד.

היכן ומתי קרה הדבר שעורר בך אז, ועד היום, רגש שאינך יכול להכיל?

מה קרה שם, והוא מקביל אחד לאחד, לחשש שאיתו אתה מתמודד היום?

אם היה זה אירוע חוזר, נסה לתעד מספר רב ככל האפשר של דוגמאות שבהם אתה נדרש להכיל את מה שעד היום לא עוכל.

איך עיוותו אירועי אותו עבר את תפיסתך העצמית? איך שילחו אותך למשימת כזב שבה אתה מתעסק ללא הפסק וללא תועלת אמיתית?

טיבעם של אירועים מכוננים קשים שהיה בהם איום על הקיום.

ילד שאמו לא ראתה אותו נזכר, כשלא רואים אותו היום, בפחדו של התינוק שינטשו אותו, וימות. לכן הוא חייב להכריח את סובבים להתייחס אליו ללא הפסק.

ילדה שהתעלמו מצרכיה, נתקפת אימה בכל פעם שהיא קצת רעבה, ואוכלת הרבה כדי לא לשאת את הפחד שאוכל לא יהיה.

ילד שנדחה חברתית בבית הספר, לא מרשה לעצמו להתנגד ללחץ חברתי, כי בזיכרונו ההשתייכות לקבוצת בני גיל עשר הוא הדבר שיקבע את ערכך ויכולתך לשרוד כחבר בקבוצה.

ילדה שנוצלה על ידי אביה נחשפה לאמת מזעזעת שמי שעמד עליה אותה בבגרותו אפשר שיוכל לחיות עמה בשלום: הורים יכולים להיות גם אנשים אנוכיים העוסקים לפעמים בצרכים שלהם בלבד. אצלה נותר ספק אם יש בכלל אהבה שאינה תלויה בדבר.

איזה זיכרון שלך נושא בתוכו פציעה שעוד לא עמדת בה? איזה זיכרון שלך מאיים על יכולתך לסמוך על אנשים, לתת סדר ומשמעות בדברים. באיזה זיכרון שלך אין תקווה ואין אלוהים?

 דמות מופת

המקום שנדמה כי אסור לך להיות בו לעולם, לא מנהל אותך כל הזמן. הקושי שנדמה כי לא תוכל לעמוד בו אף פעם, עמדת בו בעבר כמה פעמים, בדרך כלל בלי משים. לצד פתרונותיך הכוזבים ופנייתך לישועה מאלי שווא, לא נפסקה לך מעולם שיחה עם אלוהים. הרגעים האלו יקרים. אם תכיר אותם, תוכל לחזור עליהם. לגדלם.

איפה אתה מרגיש אהוב, מוגן, עם תפקיד ברור?  איפה אתה מרשה לעצמך לגעת לרגע במקום האסור?

אם אתה מצליח לזכור תקופה מאושרת, נסה לזכור מה עשית שם אחרת? מה הרשה לך לוותר על הפתרונות הכוזבים שאתה רגיל להם? איך היית שם לרגע אדם אחר שאינו מנוהל מן המקום שאותו צריך למנוע בכל מחיר? עם איזה סכנה היית מוכן להתמודד? אלו היו רגעים שבהם ידעת כיצד לעמוד בניסיון חייך. איך אפשר להעתיק את ההצלחה ההיא לפינה שעוד לא הצלחת להאיר?

אם אין לך זיכרונות הצלחה משלך, אפשר לשאול אותם מאנשים אחרים שהתגברו על ניסיונות דומים.

החושש מדחייה ייזכר באנשים שנעלבו, אבל לא נהרסו, כשלא רצו אותם. המוצף באימה יחשוב על אנשים שמכירים בפחדם, ולא נותנים לו לנהל אותם. רדוף האשמה ילמד מאלו שמוכנים להכיר בטעות, אבל לא יתנו להדביק להם אחריות שאינה שלהם. המאוים מתוקפנות יחפש אנשים שלא מחפשים עימותים, אבל מוכנים, כשאין ברירה, להילחם. החושש מתלותו יבקש אנשים עצמאיים שלא מתביישים להזדקק מאד למישהו בעולמם.

נסה לזהות אצל דמויות המופת שלך פן מיוחד של דעת אלוהים שאינך מכיר. רשות שקיבלו ממנו למעשים האסורים עליך. שותפות שהם חווים איתו במקום שאתה בטוח כי אין בו כניסה לאלוהים.

כשאנו יודעים מה חסר לנו, מורים דגולים נמצאים לנו בכל מקום. אם אתה מתקשה להיות תלמיד של אנשים רגילים שיש להם אלוהים שאינך מכיר, לך לספרים. חפש בתולדותינו או בגנזיה של התרבות האנושית, דמויות שעמדו בהצלחה בניסיון דומה לשלך. נסה לברר איזה אלוהים היה להם ומה הם היו מוכנים לגלות על מצבו של האדם ולקבל על עצמם.

 עמידה בניסיון

עמידה בניסיון היא דבר שונה לגמרי מן המאמץ להבין אותו, לשלוט בו, לצמצם אותו, לנהל אותו או להכריח אותו להעלם.

כדי לעמוד בניסיון צריך לצאת איתו מהארון. לעמוד לפני אנשים, עצמך ואלוהים ולומר: אני נושא עמי אימה, או אשמה, או דיכאון, או בושה, או כעס גדול, או חשש מדחייה, או פחדים מניצול, או כמיהה ינקותית, או רעב נורא, או תחושה או משאלה אחרת שקשה לי להודות בקיומה. ואני מקבל עלי לחיות עמה.

המשא כבד למי שאינו רגיל לשאתו. כדי לעמוד בו  צריך להסתכן ולבקש מבוראך רשות, תמיכה והדרכה. חוויה של שותפות בנשיאת המשא שלא קיבלת בעת שהוא הוטל עליך. מישהו שבא ואומר: ראיתי. שמתי לב. נעבור את זה יחדיו. אתה בסדר גמור כשאתה עצוב, או אשם לשווא, או מפחד, או תלותי מאד.

לאחר מכן צריך לגייס אומץ ודמיון כדי לבקש מכבודו דבר שלא נתן לך מעולם, והבחנת שדמויות המופת שלך קיבלו אותו:

המפחד מתלותו יבקש דמות הורה או שותף שמוכן תמיד בשמחה להיענות אליו. החושש מכעסו יבקש הדגמה לכעס שממלא תפקיד בתיקון עולמו של הבורא. הכועס יבקש לו אל שלא עוזב כשמתרעמים עליו. מי שאסור לו להיות אף לא לרגע ללא שליטה, יבקש אל שמנהל את עולמו בבטחה, ומאפשר לילדיו להשתובב. המפחד מן הרעב יבקש את האל הזן את הכול ובטובו הגדול לעולם לא חסר לנו ולא יחסר לנו מזון לעולם ועד. מי שבגדו בו יבקש את תיקונו באל הנאמן תמיד לעובדיו.

ניסיונותינו נפתרים כשאנו מקבלים אותם עלינו. מכירים במי שהטיל אותם (ואין אלו הורינו, או החברה, או התאונה שגרמו לפציעתנו). מסיבה שלא נבין. בלא צדק מקובל בין אנשים. בלא פיצויים. כך נקבע. כך נכתב בספרים. פלוני ישא עמו כמיהה שאצל רוב האנשים נתמלאה בשנתם הראשונה, ואלמוני ישא עמו ספק לגבי האהבה שאוהבים אותו, ושלישי ישא כאב על יקירו שאבד, ורביעי יהיה אחראי למחלה כרונית.

זאת הסיבה שהעניינים הסתבכו לנו מלכתחילה. קשה לנו לקבל כי עם כל הטכנולוגיה שבידינו, המדע, התרבות האנושית, אמצעי הניהול והשליטה, אמצעי התקשורת והחלפת המידע, הדמוקרטיה וזכויות הפרט, אנחנו עדיין, תמיד, במקום אחד לפחות, נתינים חסרי כל זכויות, שמקבלים הוראות ללא הסברים. חוטפים מכות ללא הכנות. ללא התנצלות. ללא פיצויים.

עמידה בניסיון היא פרידה מסיפור שתרבותנו מספרת לעצמה על יכולתו של אדם, חשיבותו, והמרחק ההולך וקטן בינו ובין בוראו. וקבלת אמת קשה המשותפת לכל מקרי הניסיון שהזכרנו: ישנו תמיד דבר אחד שאיננו שולטים בו, ואיננו מבינים, והוא מגלה לו דבר על מקומו הלא כל כך חשוב של אדם לפני אלוהיו.

 עבודה יומית

אלפי פעמים, בכל פעם שהרגש האסור לנו עלה, פנינו לפתרונות מדומים. הפניה הזו הפכה להיות הרגל אוטומטי. עשיית שינוי מזמינה תרגול  קצר, בן מספר דקות, פעמיים ביום, במשך כשלושה, ארבעה חודשים לפחות, כדי להפנים דרך חדשה לנשיאת משא הניסיון.

בסוף היום, או לאחר רגע של ניסיון: איפה עלה הרגש הקשה? מה בחרתי כפיתרון מדומה? אילו זיכרונות מן העבר עלו בי? איזה חוויה של עמידה בניסיון הבאתי, או אפשר היה להביא, לרגע הזה? למה אני זקוק מאלוהי כדי לעמוד בניסיוני?

בתחילת היום, או במהלך רגע של ניסיון: איפה עשוי לעלות היום הרגש הבלתי נסבל? מה יכול להיות הפתרון המדומה? אילו זיכרונות מן העבר עשויים לעלות ולהציף אותי? איזה חוויה של עמידה בניסיון אוכל להביא עמי לרגע הזה? מהי בקשתי מאת בוראי כדי לעמוד בהצלחה בניסיוני?

  

עיקר האדם

עיקר האדם

יאיר כספי

א. בן יקר, עם הגיעך למצוות, רציתי להזמין אותך להצטרף לעסק המשפחתי שלנו: מפעל האדם העומד בפני בוראו, גילוי האפשרויות שניתנו לו, אחריותו, וגבולו.

מפעלנו עובד שנים רבות, ועדיין, נמצא בתחילתו. התקדמנו בו לא מעט, ולפעמים גם חזרנו לאחור.

זה הסיפור הכתוב בספר התורה המונח לפניך היום.

חפש בו את העיקר: את הרגעים שבהם למדנו צד נוסף בתפקיד האנושי.

וזכור שנותרה בו לפחות משימה אחת, שהדור שלך צריך לעשות והיא הסיבה  שבשלה חזרנו לארץ הזאת: לתקן את עצמנו ואת תורת חיינו שהתנוונה בגלות.

 ב. כדי להיות בן אדם תצטרך להתגבר על כמה קשיים:

להתגבר על העצלות, והמחשבה שמספיק  להיות קצת אנושי לפעמים.

להתגבר על האמונה הכוזבת שתוכל להיות גדול מהחיים.

להתגבר על הנטייה לקבוע את יעדיך לפי מה שכולם עושים.

כדי להצליח במשימה הזו תצטרך לשים אותה תמיד לפני כל המטרות האחרות:

לפני הכסף, לפני ההצלחה, ואפילו לפני האהבות.

ללמוד לשאול שאלה אחת הרבה פעמים: מה בן אדם היה עושה במצב הזה היום?

 ג. אימך ואביך חלקו עמך את ידיעתם על מקום האדם. אפשר שתצטרך מורים נוספים שישלימו לך חלקים שהוריך לא ידעו לתת.

מוריך החשובים יהיו בני אדם היודעים דבר: על חסד שלא נודע לך, על גבול שקשה לך לקבל,על תפקיד שאינך מכיר, על קושי שלא ידעת שאפשר לעמוד בו, על תפילה שלא שמעת בלבבך.

אל תשאל אותם איפה למדו, מי מכיר בהם, או כמה הם מרוויחים. הסתכל איך הם חיים.

למד מכל מי שמצליח לרגע קט, להיות אנושי, במקומות בהם לא ידעת שהדבר אפשרי.

 ד. אל תלך לחפש תשובות מתוחכמות במקומות מיוחדים. אנחנו די פשוטים.

אל תחפש רגעי שיא או ניצחון סופי. המסע הזה נמשך כל החיים, דורות רבים.

אל תנסה להיות הכי אנושי. זו אינה תחרות, כל אחד מאתנו נמדד על עמידתנו בסיפורו המיוחד.

בסוף הדרך, לא תהיה טוב יותר משאר בני האדם, אבל תזכה להיות שותף למסעם.

מאמציך להיות אדם לא יפטרו אותך מן ההפתעות שבהן בורא עולם מתקיל אותנו לפעמים.  אבל אפשר שבחירתך זו תעניק לך אפשרות לא לאבד את עצמך ברגעים קשים.

גם אם לפעמים תיפול בדרך לשם, אף פעם אל תתייאש  מן האפשרות לחזור ולמצוא את עצמך כאדם. זו אולי ההבטחה היחידה שמבטיחים לנו בספרים: שערי תשובה לעולם לא ננעלים.

 ה. מצא שותפים לחייך, שבחרו בך, כי אתה אדם (ולא בעיקר מפני שאתה יפה, או עשיר, או חכם).

מוכנים להתחלק בידע שרכשו במסעם, כאילו איננו הגדול בנכסים.

מוכנים לעמת אותך עם המעשים שבהם אתה מאבד את עצמך, ולסכן את אהבתך להם. נאמנים לך, אבל תמיד נאמנים יותר למשימת האדם שקיבלו על עצמם.

סלח להם אם כמוך, יפלו לפעמים.

למד לסמוך על חבריך למסע, להסתכן, להאמין שגם בנסיבות קשות, הם יצאו בני אדם.

ואז אפשר שתזכה במתנה נדירה, רגע שבו שניים נפגשים, ושכינה ביניהם.

 ו. התרחק מאנשים שאומרים עליהם, בשפה המדוברת שלנו, שאין להם אלוהים.

אל תאמין להוכחות מדעיות שאנחנו בסך הכול חיות.

אל תאמין לאלו שאומרים שיהודי זה יותר חשוב מבן אדם.

אל תסתפק באנשים שתמיד מקבלים אותך, ואין להם דבר לומר על חובה וגבול אנושיים.

אל תסמוך על אלו שאומרים שיש להם שיטה לתקן סופית את העולם היום.

אל תתפתה לעולם לאלו שמבטיחים לך שליטה מלאה בחיים.

 ז.  ההזמנה לשותפות במפעל האדם, איננה מבוקשת היום. ואין יודעים שהיא משלמת את השכר הטוב בעולם: אם תתמיד בה תקבל מצפן המראה, בכל עת, כיוון נכון.

ותדע שרגע קטן, שבו אתה עושה מעשה אחד נכון, היא עיקר היצירה האנושית,

כי בו, בוראך ואתה, עושים אדם.

 

איך אמונה מרפאה : הפסיכולוגיה של מקורות היהדות

איך אמונה מרפאה: הפסיכולוגיה של מקורות היהדות
ד"ר יאיר כספי


אבדן האמונה כמשבר פסיכולוגי
הרצון להאמין הוא מן הצרכים האנושיים העמוקים ביותר. בויתור עליו אובדת גם תקווה לאמת גדולה, לדרך ברורה, לסיכוי להישמע, ונזרעים גרעינים של ייאוש קיומי שהופכים בהמשך לסתם דיכאון ממקור לא נודע.
הויתור על האמונה השאיר את האדם המודרני, בסופו של דבר, ללא ייעוד, מלבד השאיפה להיות "נורמלי", כמו כולם ולא לסבול. האיסור על הסבל אינו מאפשר לו לעתים לעמוד בקשיים שאי אפשר בלעדיהם לממש תפקיד חשוב.
פיטוריה של הסמכות העומדת מעל לאדם ערערו את הסמכות ההורית, המתחילה מסמכות שהורים מקבלים על עצמם וממנה מאצילים תפקידים לילדים. ילדים שלמדו כי אין למבוגרים סמכות שחובה עליהם להישמע לה, לא נשמעו להם.
הביטול ההדרגתי של כל האיסורים שהיו מוטלים על התנהגות אנושית הוליד אנשים ללא גבולות, ופחד גדול, מפני עצמם. מפני מה שהם עוד מסוגלים לעולל. ומפני האחר החשוד, שכמותם, אין לו אלוהים.
כשנחסמה אפשרות האמונה הלכו אנשים לחפש אלוהים באדם. התרבות שפיטרה את אלוהים ושמה את האדם במרכז עולמה אינה מצליחה לרפא אותו ממחלת התקופה: הפרעת אישיות נרקיסיסיטית, תחושת חשיבותו המוגזמת, תביעות השלמות שלו מעצמו, דרישתו לשליטה מלאה בעולמו. התביעה של האדם מעצמו וזולתו להיות "אלוהיים" אחראית להרס של הרבה יחסים אנושיים.
תכניתו של האדם לשלוט בכל מחיר בעולמו ובתודעתו עשתה אותו משועבד לאמצעים המאפשרים לכאורה שליטה כזו –  טכנולוגיה, שלמות אישית, נעורים נצחיים, חומרים פסיכואקטיביים ועוד . כדי להשתחרר משעבודו הוא צריך למצוא מחדש סמכות אחרת יותר גבוהה מאלו שהמליך על עצמו. כדי להשתחרר מפרעה, סמלם של כל עריצי העולם, היה צריך תחילה למצוא אלוהים, ולהיווכח, באמצעות אותות ומופתים, שפרעה קטן על אלוהים. ואחר כך עוד ללכת דרך ארוכה במדבר ולקבל תפקידים חשובים.

הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הנחות יסוד
למקורות ישראל ישנה פסיכולוגיה משל עצמן. היא מתחילה מגילוי של רצון העומד ביסוד המוטיבציה האנושית: לדעת אלוהים ולגלות מה הוא רוצה מן האדם.
האלוהים שלנו נמצא בזיכרון ישן. בשיחה שהחלה מזמן. פגישות שנתקיימו. קולות שנשמעו. מעשים שנעשו מולו, גם אם לא קראו לו בשמו.
לשיחה הפנימית שאדם מנהל עם עצמו ישנו שותף לא נודע שאפשר ללמוד להכיר ולקבל ממנו הדרכה. הוא "האובייקט" של העצמי, זה שמולו הוא בונה את עצמו. אימא ואבא היו מתווכים, יותר או פחות טובים, "אובייקטים של מעבר" בלשון השפה הפסיכולוגית האחרונה.
דפוס היחסים שנקבע עם שר ההוויה בשלבים הראשונים של ההתפתחות, הוא מה שמועבר לבן הזוג, לילדים, למטפל, לשאר העולם. וגם ההפך: ביחסינו עם בני אדם משמעותיים אנו לומדים על כוונותיו של אלוהים.
תכנה העיקרי של השיחה עם הוויה הוא תפקיד שאדם מקבל ביחד עם אפשרויות לממשו. מילוי התפקיד מזמין קבלת מחויבות מעשית בעולם. אשרי האיש שגילה את מקומו ומילא את תפקידו. כי זה, אומר קהלת, כל האדם.
קבלת התפקיד כרוכה בקשיים. נדרשת עבודה רבה. נגלה בה מעמדו המוגבל של האדם. לכן לצד רצונו של האדם לגלות את ייעודו, יש גם רצון למרוד בו. למצוא אלוהים אחרים שיתן לנו תפקידים יותר קלים.
המרד מצליח לפעמים להביא הקלה זמנית, אבל סופו כשלון. זהו אחד מיסודות סבלנו בעולם: החטאת התפקיד, בשוגג או במזיד.
יסוד שני של סבל אנושי הוא מקרה שאינו תלוי באדם: פציעה. משבר. מקום של אלוהים חסר. בלי חסד. בלי רחמים. בלי הדרכה. לחוויה הפוסט טראומטית קוראים אצלנו ניסיון שלא נפתר. קושי שהוטל עלינו לעמוד בו מסיבה שאפשר ולא תיוודע,  ועוד לא גדלנו אליו, כאתגר.

מקורות ישראל בפסיכותרפיה: תכנית טיפול
היסודות ל"פסיכולוגיה של מקורות היהדות" נבנו במהלך כארבע עשר שנים של מחקר, טיפול והדרכה במספר מרפאות פסיכיאטריות ומכוני טיפול, והוראה באוניברסיטה העברית. השלב האחרון בפיתוח הגישה נעשה במסגרת התכנית הייחודית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות" מאפשרת התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנותיה הכשירה התכנית מאות פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, וגם ציבור רחב (במסלול נפרד) בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
בעקבות הצלחת התכנית החלו רבים ממוריה ובוגריה העוסקים בפסיכותרפיה לשלב יסודות ממנה בעבודתם. יסודות אלו נתגבשו לשיטה: טיפול אישי מובנה קצר מועד העוסק בחמישה שלבים של גילוי תכנים לא מודעים, לימוד מיומנויות פסיכולוגית ועשיית שינויים התנהגותיים:

גילויים מכוננים ומעצבים
האמונה הלא מודעת: דעת אלוהים כזיכרון לא מודע של אמת שנתגלתה, חובה שלא נודע מקורה, נדיבות מופלאה, ידיעת גבול שאסור לעבור, בטחון במקום נורא.
הכרת היכולת: גילוי אפשרויות שידענו לראות, רצונות אמת שהעזנו להקשיב להן, מעשים נכונים שידענו לזהות, ניסיונות קשים שהתגייסנו אליהם, ואלוהים שמולו התנהלנו בכל זאת.
התגלות מן העבר: מפגשים מכוננים עם אנשים שהיה להם אלוהים. היו נאמנים לאמת גם כשדרשה מעשים לא משתלמים. התחלקו במה שקיבלו כאילו הם יודעים מקור שאינו נגמר. התעקשו עמנו על חובתנו גם כשסכנה את אהבתנו להם. סלחו חיכו לנו כאילו הנצח עומד לרשותם.

געגועים רצונות וניסים
ג�
�גועים לאלוהים: גילוי הרצון להאמין. ספקות, קשיים, ואיסורים פנימיים ותרבותיים.
עילויו של רצון לתפילה הנושאת ומרוממת את היחיד ושומרת על תקווה רחוקה.
בקשת הנס כביטוי של צורך חיוני וכוח מניע לשינוי פנימי הנדמה כבלתי אפשרי.

קבלת תפקידים
גילוי מעשה נכון: מציאת אחריותו של היחיד בענייניו השונים. גילוי חובה הצומחת מקבלת אפשרויותיו, פטור מאחריות שאינה שלו,  הקשבה לרצונו, ידיעת אמת, והכרה בגבול שאותו אסור לעבור.
ארגון מחודש של תחומי התנהגות על ידי גילוי וקבלת מערכת של מחויבויות, כיסוד לתורת חיים.
התפקיד העיקרי:  מיון חובותיו העיקריות של אדם וגיבוש סדר עדיפות. גילוי עיקרי משימותיו שהתרכזות בהן מונעת מן העיסוק בטפל להשתלט על עולמו.

פרידה מאלוהי שווא
טעויות חוזרות ומקורן בשעבוד כפייתי להשקפות כזב לא מודעות. זיהוי הקונפליקט הפנימי, תחושות חובה סותרות, עשיית דברים והיפוכם או שיתוק הבאים מהתנהלות מול שני מקורות סמכות. למה קיבל אצלנו בלי משים מקום של אלוהים?
פרידה מעבודת אלילים: ויתור על הבטחות השווא של עבודת אלילים: גדולה, שלמות, שליטה מלאה בחיים ועוד. פרישה ממעשים הנעשים בשרותה. פרידה משותפים לעבודתה.

עמידה בניסיון
הניסיון הלא פתור: מקומות וזמנים שבהם אנו חשים אבודים, מוצפים, מתפרקים או נמנעים כביטוי של משבר שלא נפתר. זיהוי האתגר שאליו אין מתגייסים.
ניסיון עבר שלא נפתר:  זיכרונות טראומטיים חוזרים ואין בהם אלוהים, אין חסד, אין אמת, תפילה לא נשמעת, אין רחמים. מקום בו שיקרו וחטאו לנו ואנו נשלחנו לשאת בכל העונשים. מקום אובדנה של האמונה.
עמידה בניסיון: קבלת הפגיעה כאתגר. גילוי יכולת לעשות את הבלתי אפשרי, לכאורה. חידוש היכולת לרצות, לבקש, לקבל ולעשות מן המקום השבור. קבלת ייעוד הנגלה במשבר. גילוי האפשרות לסלוח לאלוהים ולכל האדם ולהמשיך הלאה משם.
הטיפול בכלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים מזמין עשיית שינוים מרחיקי לכת. הוא חופף בחלקו לתכנים בשיטות פסיכותרפיה ידועות אך מוסיף עליהם משמעות חדשה ליסודות ישנים: ברכות, תפילות, מצוות, מאבק בעבודת אלילים ועמידה בניסיונות קשים.

שאלון ניסיון

פסיכולוגיה ביהדות

שאלון ניסיון

ד"ר יאיר כספי

ניסיון הוא אתגר מאת בורא עולם. קושי הבא בהפתעה, בלא מעשה או מחדל תחילה. ניסיון הוא המושג המקביל למשבר הפסיכולוגי. פוסט טראומה הוא ניסיון שלא נפתר. הניסיון מבלבל, מעורר ספק בקיומה של שיטה שאפשר לסמוך עליה. נדמה שנדמית בו בגידתו של אלוהים. הניסיון הוא מבחנה הקשה של האמונה. שער לידיעה עליונה. מפתח לייעוד הנגלה במשבר ומצוקה. 

א. הניסיון הלא פתור

קושי שאינך עומד/ת בו לאחרונה.

תחושות ורגשות שמתקשה להתמודד עמם. הרגש המבלבל.

מצבים שלא יכול להיות בהם: מוצף, מתפרץ, מתפרק, מפוחד, מבויש, נמנע, פורש, נאלם, נואש, אבוד, חסר תפקיד. אנשים שמוציאים אותך מדעתך.

אמת שמתקשה לקבל.

משבר שעוד לא התגברת עליו. אתגר שלא עומד/ת בו

איפה אין לך אלוהים?

הניסיון הלא פתור.

מחירו של הניסיון הלא פתור.

ב. פתרון מדומה

יצר רע שעולה בלבך בשעות של ניסיון לא פתור. מה אתה עושה בו?

שקר שמשקר לעצמך והאמת.

חטא שלמדת לחטוא ועונשו.

עבודת אלילים: ממה את/ה עושה לך אלוהים? מה את/ה מקריב לו?

חזון שווא שהמצאת על דרך פתרון הניסיון.

ג. ניסיון ילדות (או ניסיון עבר) שלא נפתר, וחוזר בניסיון הנוכחי

מי הקשה עליך? מי הרשה? מי לא התערב?

חסד שלא עשו עמך, ואת/ה מתקשה לעשות עם עצמך.

תפילה שלך שלא נשמעה, ומתקשה עד היום להקשיב לה. 

שקר ששיקרו לך והתרגלת לספר לעצמך, והאמת.

חטא שחטאו לך ועונש שקיבלת על חטאי אחרים. חטא שהתרגלת לחטוא ועונשך. 

"אליל הבית" שעבדו שם, ולמדת לעבוד, וקורבנות שהקריבו לו, ואתה מקריב עד היום.

ניסיון שלא עמדו בו (משפחה, חברה, עמך). ניסיון שאת/ה לא ידעת בזמנו לעמוד בו. ניסיונות דומים שלא עמדת בהם בהמשך חייך.

תרעומת על ריבונו של עולם (ניסיון שלא היה לך סיכוי לעמוד בו, חסד שלא היה, תפילה שלא נשמעה).

ד. ניסיונות (דומים) שעמדת בהם

מה היה הקושי, המשבר, האתגר המיוחד?

מה עשית נכון?

חסד שידעת לקבל.

רצון שנמצא לו תפקיד נכון.

אמת שלמדת על עצמך ועולמך.

אמונה שהנחתה אותך.

גילוי הניסיון כחסד, בדיעבד. איזה דבר מוצלח צמח מן הניסיון?

דמויות מופת: ניסיונות דומים שראית אחרים עומדים בהם: חסד שידעו לקבל. רצון שמצאו לו תפקיד. מה עשו נכון?

ה. עמידה בניסיון

חסד העומד לרשותך. יכולות חדשות שאפשר ללמוד.

אמת שמגלה על עצמך. ידיעה חדשה על מעמדך בעולמך.

מה בקשייך הוא ניסיון משפחתי רב דורי שלא נפתר ונתגלגל אליך או ניסיון לא פתור של החברה שאתה חי בה?

עבודת אלילים עליה צריך לוותר וחטא אופייני שלה ממנו צריך להיפרד.

איזה מעשה הכרחי נתפס כבלתי אפשרי? אינו בך, לעולם לא תוכל/י לעשות?

 מצוות עשה ולא תעשה של עמידה בניסיון.

יעוד אפשרי הנגלה בניסיון הנוכחי.

חזון: האדם שאתה נהיה כשאתה עומד בניסיון.

חסדו של הניסיון, בדיעבד.

תפילה לעמידה בניסיון.

 

                                                                                                ספטמבר 2006

לדרוש אלוהים פרק 3: בריאה

לדרושא אלוהים פרק 3:

בריאה
לעולם יש תפקיד. זו הייתה תגליתו של איש בראשית. הים נועד להיות ים. והארץ נועדה להיות ארץ. והשמים הובחנו להיות שמים.
בכל עץ, בכל שיח, בכל החיים, מצא האיש ההוא שאיפה למלא רצון בורא. התפתחות החיים על פני האדמה היא היענותם לקריאה שהם שומעים. התאים התחלקו והפכו ליצורי מים כי שמעו ציווי התפתחותי. הדגים למדו, במאמץ, לחיות על היבשה, כי כך נקבע. בהמות גידלו כנפיים ולמדו לעוף, כי לא היתה להן ברירה.
יש כוונה, תוכנית, תכלית, הפועלת בתהליכים הפיזיים והביולוגיים. זהו עיקר סיפור הבריאה שבתורה. על הפרטים אפשר להתווכח.
התפתחות החיים היא נסיונם המשותף של כל היצורים להגיע להשלמת עצמם, אל הצורה הסופית שיועדה להם. בעלי-החיים השורדים משלב התפתחותי אחד למשנהו אינם "החזקים" סתם. הם אלו היודעים להיענות למשימת השינוי המוטלת עליהם. ה"שורדים" הם אלו הנכונים להיפרד מדמותם הקיימת, ולהיות שותפים להתפתחותם לשלב הבא, שאליו הם נקראים. כותבי סיפור בראשית הוסיפו את העתיד כסיבה לשינוים הקורים בהווה. העתיד המזמין את כל ההוויה להשתתף בהבאתו.
גילוי התכלית בעולם שינה את השאלות שאנשים שואלים את עצמם. במקום מה כדאי שאלו מעתה מה נכון, מהו תפקידי בתכנית?  השאלה החדשה גילתה לאדם את חסרונו וכיוונה אותו למשימתו: להשלים את עצמו.
כדי שיוכל למלא את תפקידו הוא קיבל קצת משולחו, ניצוץ קטן המאפשר לראות את התמונה הגדולה. אפשרות להבין לאיפה הדברים הולכים, בשלב הבא. יְכוֹלת לחבר את עולם החיים עם הידיעה על מגמתם ותכליתם.
הצעת העבודה שקיבל האדם יצרה אצלו מתח פנימי שעד היום לא נפתר: בעל-חיים היודע אלוהים ואיננו אלוהים. ההוויה היוצרת, בעלת התכליות והסיבות, לא נתגלתה לפנינו כמות שהיא. לא העמידה את עצמה למשפטנו. לא נתונה לשליטתנו. היא נשארה סמויה, לא ניתנת להכלה בשׂכלנו, אבל מאפשרת לנו לגלות את העיקר מבחינתנו: מה שנדרש מאיתנו. אי-אפשר לדעת את אלוהים כמו שהוא, אבל אפשר לדעת את האדם, האחריות והתפקידים המוטלים עליו. אפשר לדעת מצווה.
התגלות הכוונה הסמויה בבריאה היתה מהפך בהבנת האדם את עצמו והוא עיקר סיפור בראשית: אתה לא במרכז. הארץ לא במרכז. אפילו העולם לא במרכז. אלוהים במרכז. אתה בעל תפקיד בעולמו. תפקידך מגדיר אותך.
שוליית אמן מציעים לך להיות, הנדרש להשלים את מה שאדונו החסיר. צריך לפקוח עיניים ולהתבונן בעולם. ללמוד לראות תהליכים ותבניות ולהסיק מהם לגבי אפשרויות וכוונות. לזהות את הפינות הלא גמורות ולהשלימן על-פי סימנים שהשאיר היוצר.
העולם מלא רמזים. חלק מהם לא ברורים. הפיענוח קשה. השיחה עם ההוויה התקיימה על-ידי ניסוי וטעייה. זרענו זרעים באדמה, השקינו, ויצאה חיטה. למדנו כי כוונתנו היתה רצויה.
התגלות התעודה שינתה את יחסנו לא רק לעולם החיצוני, אלא גם לעולמנו הפנימי. דחפינו, צרכינו, קיבלו מעמד חדש. המין אינו רק יצר המבקש פורקן, אלא גם כוונה. צריך להביא אותו אל אשה יעודה ויחד עימה להקים בית.
האדם למד לראות את עצמו כיצירה לא גמורה. שלב ביניים בדרך לחֶברה אנושית. השינוי בתפישה האישית הוליד שינוי בהבנה החברתית. ההיסטוריה אינה סובבת במעגלים החוזרים על עצמם, אלא מציעה שלבים בדרך להגשמה והשלמת עצמה. כולנו נמצאים בדרך, וברגעים נדירים זוכים להצצה אל סופהּ, או לפחות אל השלבים הבאים, ואז המעשים הנדרשים מאיתנו נעשים בהירים.
לא תמיד היו לאדם החדש שנוצר מן ההתגלות התשובות לכול. אבל מעתה היו לו שאלות חדשות על ייעוד תפקיד ומעשים.
פרסום התוכנית העומדת מאחורי הדברים והתפקידים השמורים בה לבני-אדם, בספר התורה, התקבל ברגשות עניין ודחייה. היו אנשים שנמשכו לתפקיד שהוצע להם, ראו בו מחמאה או הזדמנות לצבירת כוח והשגת שליטה. והיו רבים יותר שרצו לברוח ממנו. להימנע מן האחריות הכבדה. לדחות את הגדילה הקשה. לצמצם את המוטל עליהם לְמה שהםו כבר יודעים לעשות.
בני-אדם קיבלו בסופו של דבר את משימת הגדילה שניתנה להם, אבל רק אחרי שגילו כי אין להם ברירה. אין להם מקום מלבד זה שנועדו לו. אין להם דמות מלבד עצמם. אין אפשרות לחזור. אין אפשרות להיות מה שלא נועדו לו. מי שמסרב להתפתח לייעודו – נכחד.
יש בחירה חופשית: בין חיים למוות. לעשות או לא להיות. התרבות האנושית יצאה לדרך מחביאה בתוכה התנגדות פנימית קשה להתפתחות הנתבעת ממנה. רוב הזמן ההתנגדות מרוסנת, מודחקת בלא מודע. אבל דווקא בתקופות של התקדמות וקפיצת דרך, דווקא אז חוזרת ועולה המחשבה שאולי אין כוונה. אולי את הכול עשינו לבדנו, בכוחנו ועוצם ידנו. הישגים טכנולוגיים מרשימים נוטים להשכיח מאיתנו את מעמדנו האמיתי.
שני סיפורי בריאה מתחרים ב"בראשית". באחד, עתיק,  העולם קדום. הטבע שולט בעולם. תמיד היה ויהיה ומעשינו לא משנים הרבה. בסיפור השני, מן העת החדשה, העולם הוא מקרה שקרה. מפץ גדול. מפץ קטן. ושורה של תהליכים אקראיים. אין תוכנית. אין כוונה. אין אלוהים. מותר לעשות מה שרוצים.
ההתנגדות הקדומה שבה ועולה, בשפה חדשה של תרבות מצליחה המאמינה בעצמה. כל בני-האדם אוטונומיים. פטורים מעול גדילה קשה. ממשא המתח של מהות מורכבת, השואפת להשלמת עצמה, ונמשכת לצורתה הקדומה, לפני שנשמע הקול, לפני שהתחיל המסע. אנו תובעים חירות על-ידי שחרור מוחלט מכל חובה. האדם רוצה להיות אלוהים רק כדי לחזור ולחיות כמו בהמה.
והסוף, תמיד אותו הסוף כמו באותה מרידת אדם וחווה ראשונה: גירוש, גלות ובושה.