פרשת השבוע – "הארץ" תרבות וספרות

מדרגה מעל לאהבה
יאיר כספי

בעולם שאבדו בו ערכים לאומיים, חברתיים ודתיים, שנחשבו פעם לעומדים מעל לכל, נותרה האהבה כערך עליון, שאיש לא מתווכח אתו. עובדי האהבה מאמינים שצריך לעשות הכול כדי למצוא אהבה ואם אבדה, צריך להיפרד ולחפש אהבה אחרת.
למקרא יש מדרגה מעל לאהבה. המקרא לא המציא את המושג, אלא השאיל אותו מהסכמים שמלכי קדם חתמו אחד עם השני או הציעו לנתיניהם בתמורה לנאמנות. המקרא, כדרכו, לקח את הברית והעלה אותה להקשר חדש. הברית היא הצעה שאדם מקבל מבעל המציאות. היא כוללת את התפקיד והחובה האנושיים ואת גמולם. אם תקבל את תפקידך על עצמך, אומרים לו, הגנת המציאות מובטחת לך.
"וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד. … וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם… וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. …וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר–אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. .. (בראשית יז, ב-י) ."
קבלת הברית מצד האדם קרובה למה שאנו מכנים קבלת המציאות. אך המציאות המקראית כוללת גם את התובנה על תפקיד האדם בעולם, ועל גבולותיו. וכוללת את האפשרות שיש לשר המציאות משימות מיוחדות לקבוצות שונות, כמו להקים חברת מופת.
מציע הברית לא מאפשר להתמקח עם הצעתו. איננו יכולים להחליט מה יהיה כלול בברית. אך אנו יכולים לזהות את הצעת הברית ולבחור לקבלה או לדחותה. אפשר שנצטרך לנסות כל מיני עסקאות אחרות, שאין בהן ממש, לפני שנגלה שזו הייתה הצעה הכי טובה שנקבל.
כשאנו שוקלים להיכנס לשותפות אנושית משמעותית, זוגיות למשל, אנו שואלים את עצמנו האם נחמד לנו, האם כדאי לנו. המקרא מציע שאלה נוספת, חשובה מכולן: האם לצד המשיכה וההתאמה יש שותף אפשרי לברית, לתפקיד משותף.
קשרים שמרכיב הברית מרכזי בהם ישרדו. הברית נערכת לפני זה שהנצח שלו. כשמכניסים את הברית לתוך הזמן האנושי, משהו מן הנצח נכנס לשם. גדלה היכולת לעמוד מול תלאות הזמן ומפגעיו. זו משמעות מאמרו של ר' יוחנן הסנדלר: "כנסיה (ארגון או שותפות) שהיא לשם שמיים סופה להתקיים" (משנה, אבות ד' י"א). על בריתות הנעשות לפני בורא העולם אנו נוטים לשמור גם כשחלק מתנאי האהבה לא קיימים: מישהו חלה. פוטר. איבד משהו מיופיו, או הזדקן. באהבה אנו חתומים רק מול שותפנו האנושי, על הברית חתום ערב נוסף.
הברית הזוגית איננה רק ברית פרטית. אלא סעיף היא בברית הכללית של האדם עם יוצרו, ושל העם עם מי שהטיל עליו את משימתו. ולכן דרכי ביטולה, במקרה שהופרה, מורכבים יותר.
קשרים שכל עניינם אהבה בטלים כשאובדת האהבה. הפרישה מן הברית מצריכה לשאול עוד שאלות: האם הברית הופרה? האם ההפרה יסודית? האם שותפי לברית הפר אותה, ואולי זה כוח עליון הגורם לקושי הנדמה כהפרה? האם עדיין יש בי מחויבות לברית? האם יש שותף הרוצה לתקן את הברית, לחדש ולמצוא את האהבה שאבדה? בריתות משמרות נישואים ארוכים שבהן האהבה באה והולכת, מתחזקת ונחלשת.
הברית שאברהם, כחלוץ המסע העברי, חתם עליה ראשון, ואנו שבנו וחתמנו בבשרנו, וקיבלנו על עצמנו בהתקדשות הזוגית מול יוצרנו, לא נעלמה מחיינו. אבל במקום שנחשב בו מביש להאמין, גם הברית, יחד עם האמונה, עברו ללא מודע.
החלפת הברית באהבה איננה תאונה מקרית. את מקום היחס שהיה שמור פעם לחווית הברית, תחושת ההתקדשות, אנו מבקשים באהבה. כדי למצוא אותה שם אנו צריכים להעלות את אהובינו בדרגה. ברגעי התייחדות אנו מדמים לפעמים שזכינו באיש או אישה אלוהיים, במקום לומר: שכינה הייתה בינינו באותה שעה.
הברית הלא מודעת היא התשובה לאחת החידות המעסיקות אותנו הרבה: למה היא נשארת עם איש שאין לה שום דבר אתו. אפשר שחווית הברית הראשונה שמורה בלב. והיא נותנת תקווה לתיקון, ולכן עוד אי אפשר לעזוב.
מושג הברית הנעדר מן השפה היום יומית חסר גם בשפה המקצועית. היעדרותו לא מאפשרת להבין שורה של התנהגויות אנושיות שאנו מיחסים בטעות, ובאופן בלעדי, לסיבות אחרות. אנו אומרים על אנשים הנשארים בקשרים שבהם צרכים שלהם לא מתקיימים שהם תלותיים, או מפחדים להיות עצמאיים, או לא מעזים לגלות את רצונם ולממש את עצמם. הסיבות שמנינו נכונות לפעמים, בחלקן או במלואן, אך מחמיצות הרבה פעמים את העיקר. משהו מן הברית עדיין קיים. ועמו משהו מן התקווה.
הברית שאנו בוחרים להיכנס אליה בעקבות אבינו מבראשית היא הזמנה לשאלות חדשות לפיענוח המציאות האנושית: אם מי בחיי הייתה לי ברית? עם מי יש לי ברית היום ואילו חובות היא מטילה עלי? האם האיש שרוצה בי כשותף מבקש בן ברית? האם האישה המסתכלת עלי בהתפעלות זקוקה לי כדי למלא צורך חולף, או מבקשת הזמנה לברית?

"הארץ", 30.10.2015

פרק נוסף מ"ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון" מאת יאיר כספי

זיכוי

הסליחה מניחה שחטא הוא מצבו הרגיל של האדם. כדי להשתחרר מאחיזתו בפוגע ובנפגע, מן השנאה ומתוכניות הנקמה, צריך סליחה.

יש מדרגה גבוהה מן הסליחה שבה החטא אינו קיים כלל – הזיכוי.

זיכוי הוא פעולה של עין טובה הרואה בזולת בעיקר את מה שיש לו. את נתינתו. את מאמציו. את כוונתו. את מגבלותיו. המאמץ לדון את הזולת לכף זכות מציע את האפשרות שלא היה חטא ולכן אין על מה לסלוח. הזיכוי שם את המזכה והמזוכה באותה מעלה – שניים המתמודדים עם קשיי החיים כמיטב יכולתם. הסליחה מבטלת את הגירעון שיש לאדם שחטא בחשבונו עם יוצרו. הזיכוי מוסיף לו נקודות זכות שיעמדו לרשותו.

זיכוי הוא פעולה מתמדת של הורות אוהבת, הרואה בילד את חִנו, את נתינתו, את יכולתו ההולכת ומתפתחת ופוטרת אותו מתפקידים שאינם שלו או שעדיין אינם ביכולתו. מי שזכה בזיכוי הולך בעולם ראוי ובעל זכויות. אם טעה בתמימות, הוא יודע שהטעות החוזרת היא חלק בלתי נפרד מן המסע האנושי. אם נכשל בדבר שהיה מעל לכוחותיו, הוא יודע שאפשר שהאחריות לא היתה שלו. אם מוטחת בו אשמה שאינה שלו, הוא יודע לזכות את עצמו.

ילד שראו אותו, זכה למשוב על יכולותיו. ילד מוערך זכה לשבחים על הצלחותיו. לכבוד על מאמציו. ילד שאהבו אותו זכה לפטור מאחריות של הוריו או אחיו. הוא מפנים את הקול הזה. כשהוא עוזב את הבית, דעת האל המכבד ונותן הפטור ממשיכה להנחותו, לגלות לו את תחומי אחריותו, לטעת בו ערך על הישגיו ורשות לכישלונות בלתי נמנעים.

 זיכוי אינו מטרה בפני עצמה. הוא חלק ממנעד היכולות של האדם להעריך את מעשיו, לזהות אחריות, לחוש אשמה כשאינו עומד בה, ומאידך לפטור עצמו ממה שאינו בתחומו. לזַכות עצמו על מעשיו ונתינתו.

קשה לאדם לזַכות את עצמו לבדו. הוא זקוק לבעלי זכוּת החולקים עמו דעת-אל מקבל, מגלים לו רשות שלא ידע שעומדת לו, פוטרים אותו מאחריות שאינה שלו, מגלים לו שהטעות בשלה הוא מלקה את עצמו היא מצבם של בני אדם, מכירים במגבלה שבשלה לא יוכל לעמוד במה שנראה כמו דרישה רגילה בעולמו, מכניסים את קשייו להקשר רחב, שבו נתינתו מכסה על מגרעותיו, מצביעים לו על נטייתו המובנית להאשים את עצמו בכל מקרה, מגלים לו שהתביעה לשלמות אינה באה מאת אלוהיו, מזהים את נטייתו לאמץ את אשמת הזולת לעצמו, מאבחנים את אשמתו כניסיון להשיג שליטה בכאב שמולו הוא חסר אונים, מחייכים מול חששותיו שלימוד הזיכוי יעשה אותו מושחת כמו אלה שהכול מותר להם.

 זיכוי עצמי

מי שלא זכה בדעת אוהבו הסולח, יבקשו. המשימה קשה למי שאינו מורגל בה ונדמית בלתי אפשרית למי שדובר בתוכו בהתמדה הקול המבקר. היא דורשת למנות באופן שיטתי את שבחי עצמו, לבחור אירוע או תחום שיש בו ספק לגבי אשמתו ולרשום את כל הנימוקים לזכותו, לרשום, גם אם התהליך נדמה שכלתני וכפוי. לחצוב באבן הקשה עד שנגלה מעיין מי קודש מטהר, זיכוי אמת המשנה את הסיפור שאתה מספר.

 א' חושב שהוא אשם כי אינו נוטל חלק בהכנות לנסיעה של המשפחה. מותיר את כל העול על אשתו. הוא בודק אם הוא זכאי משום שהוא עובד קשה, משום שהוא תורם הרבה למשפחה בתחומים אחרים, משום שהוא מוכן לקבל כל תוכנית שאשתו תעשה. הוא מזדכה מאשמתו כשהוא מגלה שזו דרכו לבטא אכזבה מאשתו שאינה שותפתו בנושא אחר שחשוב לו.

ב' מרגישה אשמה כי הרימה קול על בנה בן השש ששיחק בדוושות של האופניים שלה עד ששבר אותן. היא מבקשת זיכוי משום שהזהירה אותו שהוא עומד לקלקל אותן, משום שנתנה לו כמה התראות שתכעס אם יקלקל אותן, משום שמותר לפעמים לכעוס על ילדים, משום שהיה יום חם נורא. היא מזדכה כשהיא מרשה לעצמה להכריז שיש בבית צעצוע אחד שהוא רק שלה.

ג' מרגישה אשמה משום שפירקה את המשפחה. היא מזדכה כשהיא משיבה את האשמה לגבר שבגד בה.

ד' מרגישה אשמה משום שבבקרים היא מתקתקת את הילדים: בגדים, ארוחת בוקר, תיק בית ספר, סנדוויץ' ויוצאים כדי לא לאחר. "אני לא מספיקה לחבק אותם לפני שהם הולכים." היא לא יודעת כי מתנתה היא ללמד ילד לעמוד במשימות הבוקר שלו ולשלח אותו נקי, לבוש נאה, שבע, מצויד ובזמן לבית ספרו.

ה' מרגיש אשמה על שאינו משקיע מספיק באשתו ובילדים. הנימוק המזכה בבית הדין של מעלה אינו ההוכחות שהוא כן משקיע באשתו ובילדים, אלא נטייתו המובנית להרגיש אשם בכל דבר שהוא נמדד בו ביחס לאחרים.

ו' מרגישה אשמה על שאינה נחמדה לאמה החורגת שמנסה להיות חברה שלה. היא מזדכה כשהיא רואה שגברת הבית החדשה לא מנסה לתת לה משהו, אלא תובעת אהבה.

ז' מרגישה אשמה מפני שהיא הולכת הביתה בשתיים, כמו שמאפשרים חוקי העבודה לאם מיניקה. היא מזדכה כשהיא מגלה שהיא מרגישה אשמה כשהיא מתנהגת קצת כמו אמה, שהיתה מרוכזת בעצמה.

ח' מרגיש אשמה על הכעס שהוא מרגיש כלפי אשתו שמצפה כי בדרכו הביתה, לאחר שתים-עשרה שעות עבודה, יעצור לקנות עוד דבר-מה. אשמתו תחלוף אם יגלה שהעולם יכול לשאת אותו גם כשאין לו מה לתת.


 

חברי המועדון

רגעי הדעת:

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.   

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.  

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.   

 

 

 

 

האיש המפחד לגלות שאלוהים לא רצה בו והוא נולד בטעות

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש המפחד לגלות שאלוהים לא רצה אותו והוא נולד בטעות

יאיר כספי

א.

אני שומר מרחק כי איני יכול לשאת דחייה, גם אם היא נעשתה כי  איני מתאים או אין מקום. או אפילו אם דוחים שם את כול העולם. הדחייה שלי תמיד אישית. נוגעת לי בפצע קדום. אני שומר מרחק כדי למנוע עלבון כבד מנשוא.

 ב.

אני שומר מרחק, למרות שאני זקוק לקרבה. משתוקק לקשר אנושי, למגע. ומשדר שאיני צריך.

אני זקוק לאישור שאוהבים אותי. שרוצים שאשאר. אך בשל השליטה בי שהצורך הזה שלי עשוי לתת למישהו, לא אתן לאיש להרגיש את כמיהתי.

 אני שומר מרחק למרות שהכרחי לי לקבל אישור לביטולה של קללה שהטילו עלי: שייוודע עלי דבר שבשלו הכול ידחו אותי. אני שומר מרחק מפני שאני ירא מסימנים לאפשרות שהגזרה הקדומה תקפה.

 אני שומר מרחק ומביט בהשתאות באנשים שמתמסרים, שיוצרים בקלות קשרים, שמוצאים בכל זולת אח או אחות. ראיתי פעם מודעת אבל על איש אחד שהיה "יקר ואהוב" וחשבתי שלא שמר מרחק מקרוביו. קינאתי בו וחשבתי שקיבל ברכה שאיני מכיר.

 ג.  אני נזהר מאנשים שדחו אותי בעבר. אני נזהר מאנשים שאהבו אותי, עד שגילו עלי איזה דבר. אני שומר מרחק מאנשים שאני מדמה שאוהבים אותי היום, למקרה שאני טועה. מרחק אשמור גם מאנשים שנדחו, כמותי. איני יכול לשאת איתם בכאב שעוד לא נשאתי בעצמי.

אני בודק שוב ושוב את מי שיחסו אלי חיובי,  כדי לא להיות מופתע משינוי שיכול להיות כואב מדי. אני שומר מרחק מאנשים שלא ברור לגביהם מה הם מרגישים כלפי. גם לאנשים שהביעו כלפי חוסר רצון קטן, שולי, כמעט ואין סיכוי אצלי. דחייה מעליבה אותי עד עמקי נשמתי.

 אני שומר מרחק. לא אציע הצעות. לא אבקש חברות. לא אשאל אנשים אם הם רוצים שאבוא, או אשאר, או מה הם מרגישים כלפי. אסור לי לגלות שלא רוצים אותי לפעמים. דאגתי שלא יהיה לי מושג אמיתי על תחושות של הזולת, שאולי לא אוכל לשאת. אני נזהר לא לבקש יותר מדי, כדי שאם ישנה מכסה המגיעה לי, ואבקש יותר, לא יגידו שאני חזיר.

 ד.  אני שומר מרחק מזיכרונות שלא למדתי לשאת. אני שומר מרחק מרגשות שלי, שאולי מישהו, פעם, לא היה מוכן לשאת אצלי, ולכן אני חושש שאין להם בכלל מקום בעולם החברתי.

 ה.  אני שומר מרחק מאיבה סמויה. מעוינות מוכחשת. מבוז. מדחייה.

אני מפחד לגלות שלא רצית אותי ונולדתי בטעות. ייראתי מדחייתך אותי,  שאי אפשר לשאת,

הביאה אותי לשמור מרחק מאנשים שאולי רואים עלי את כוונתך.

 ו.

אני זוכר מרחק שהיה.

איני זוכר אם ביקשתי דבר מה,

או שנזהרתי שאיש לא ידע כי רציתי קירבה.

 נזהרתי כל כך,

עד שלעולם לא אדע,

אם דחו אותי,

או שהספקתי לברוח לפני שזה קרה.

 האם נדחיתי משום שדחיתי,

כדי להגן על עצמי מדחייה?

האם איני רוצה אותך,

או שאינך רוצה אותי,

או שלא רצית אותי,

כי נתתי לך תפקיד כזה?

 ז.  אני שומר מרחק. קשה להתקרב אלי. המרחק שאני שומר הולך וגדל. אנשים חשים במרחק שאני צריך לשמור מהם, ונזהרים לא לעבור את קווי הגבול שסימנתי סביבי. הספק, הזהירות, ההימנעות שלי מקשרים שבהם אולי ידחו אותי, יצרו ספק, זהירות וריחוק כלפי.

 יש לי חלום חוזר על הר שבו אני חי לבדי. מסתתר מפני הרשויות המחפשות אותי על פשע שאולי ביצעתי ואיני זוכר. אני מרגיש בטוח בהר שלי. אגרתי שם מספיק מצרכים לכמה שנים כדי שלא אצטרך לראות אנשים. מה זה אומר?  מה עשיתי לך? מדוע היטלת עלי לשאת את דחייתך?

שאלונים למסלולי העבודה העיקריים של "פסיכולוגיה ביהדות"

פסיכולוגיה ביהדות

השאלונים בקיצור: מסלולי העבודה העיקריים של התכנית

ד"ר יאיר כספי

 הודיה יומית: חסדי היום. חסדי התקופה האחרונה.   

 חשבון נפש (התחלת עבודה בנושא חדש. סיכום מצב).

חלק א': חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

חלק ב': רצון שלא מימשתי, שקר, חטא, עונש, עבודת אלילים. ניסיון שעלי לעמוד בו ומצוותיו.

שאלון שמחה: (למידה מהצלחות וימים טובים) חסדים שקיבלתי, רצונות שמימשתי, מצוות שעשיתי ושכרן, גבולות שקיבלתי, ניסיונות בהם עמדתי.

שאלון עבודת אלילים קצר: אליל שאני עובד, מצוות "עשה" ו"לא תעשה" בעבודתו, מחירים (קורבנות) בעבודתו, ניסיון לא פתור המונע פרידה ממנו, האליל כערך חיובי.

לעבודה יומית: איפה עבדתי היום את האליל ומה עשיתי בשרותו? איפה נפרדתי ממנו?

 תפילה חופשית (חידוש רצון ותקווה: מה עוד לא קיבלתי מאלוהים. לעבודה יומית).

  1. מה אני רוצה.
  2. חנות הקסמים: בקשתי המדויקת.
  3. בית המקדש: בקשה שרק אלוהים יכול להיענות לה.

שאלון ניסיון קצר

  1. הניסיון הלא פתור: אמת או רגש שאני מתקשה לשאת.
  2. הפתרון המדומה.
  3. ניסיון קודם שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי.
  4. מקומות או דרכים בהם אני או אחרים פתרנו ניסיון דומה.
  5. פתרון הניסיון: באיזה מעשה אעמוד בו.

שמונה עשרה קצר (לאחר גילוי החטא והניסיון הלא פתור)

  1. השב אותי:
  2. סלח לי:
  3. גאל אותי:
  4. רפא אותי:
  5. חדש בי:

מדרש מצווה (משימה או מעשה נכון לעתיד לבוא).

  1. חסדי: אפשרויות, רשות או פטור.
  2. רצוני ויצרי הרע – מה נכון בהם.
  3. שקר ואמת.
  4. מה יהא חטאי, מה יהא עונשי.
  5. עבודת אלילים.
  6. ניסיון לא פתור.
  7. מצווה.

עבודה יומית: הודיה ותפילה חופשית, זיהוי רגעי עבודת אלילים ופרידה, 18 קצר.

פתרון התלבטות: חשבון נפש או מדרש מצווה. 18 קצר.

עבודת עומק על נושאי יסוד: חשבון נפש לגילוי היש והאין בנושא, תפילה חופשית לגילוי היסוד החסר, שאלון עבודת אלילים, שאלון ניסיון, שמונה עשרה קצר, מדרש מצווה לתכנית פעולה. חזרה לפי הצורך על שלבים.

                                                                                                                                                                                                      

 

 

רגעי הדעת: האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

יאיר כספי

במשך שנים הייתי בטוח שחיי אינם מתנהלים כפי שרציתי כי לא הצלחתי לעלות למדרגתו של אבי, שהיה בעיני הגבר האמיתי.

עד שהבנתי שהיה זה רק סידור העבודה המשפחתי. הבן היחיד שאבי יכול היה לשאת הוא זה שנשאר תמיד שתי דרגות מתחתיו.

כשהתחלתי לגדול, בסוף בית הספר היסודי,  והפער בינינו הצטמצם, רמזה לי אמי שצריך לגדל גם את אבי. הוספנו לו גובה, צבענו אותו בצבעי מלחמה. הושבנו אותו על כסא כבוד. וסיפרנו עלילות גבורה על שרותו הצבאי.

קיבלתי על עצמי לשמור תמיד את אבי יותר גדול ממני מתוך אמונה כי  אם הוא ירגיש גדול מספיק אולי הוא ימצא לצידו מקום גם בשבילי.

כשיצאתי לעולם היה בידי ספר מצוות קטן ונעלם, ובו היו כתובות החובות שקיבלתי על עצמי  בעבודת אבי:

לא תעמוד על דעתך. איש אינו אוהב שיודעים יותר ממנו, או כשמתעקשים שהוא טועה. אמור רק את מה שהכול מוכנים להסכים לו, ומנע תרעומת כלפיך שאולי לא תוכל לשאת.

נאמן לביקורת של אבי, עשיתי רק את מה שאני בטוח בו לגמרי. נזהרתי לא להסתכן. היססתי הרבה לפני כל החלטה.  נמנעתי מן המקומות שהם אני יכול לצאת טיפש. לא עשיתי משהו רק כי אני רוצה.

כדי לשמור את אבא גדול, התרגלתי להסתכל הצידה בכל פעם שנגלתה בו חולשה. אסור היה לי לפגוש אותו אנושי כמותי. נהגתי כך גם בסובבים אותי. אף פעם לא ראיתי בהם יסוד עלוב או נבזי.

כדי לא לעורר את קנאתו נזהרתי תמיד לא להשיג אותו בהרבה. לאחר שנים של לימודים אקדמיים דאגתי לא לסיים את התואר, שאין לאבי. בכל מה שעשיתי נזהרתי לא להצליח יותר מדי. האמנתי שהצלחה גורמת לאנשים לשנוא אותך. בהצלחה אתה  מתייתם.

היה לי חלום על היום שבו אצא ממקומי המצומצם: תגלית שאגלה. ספר שאכתוב. עסק שאקים. מעשה גבורה. לפעמים עבדתי קשה בדרך לשם, אבל תמיד נשארתי צעד אחד לפני יעדי. פחדתי שביום שאגיע לשם יתקפל אבי ויעלם.  זה מה שאבא תמיד אמר כשהייתי מבקש ממנו לשחק אתי בילדותי: לא כדאי לך להתחרות בי, כי תמיד תפסיד. ואני הבנתי: גם אם תנצח אותי, תפסיד. תפסיד אותי.

כאשר נסיבות החיים אילצו אותי להתעלות לרגע, ללכת לקורס קצינים, או למלא תפקיד ניהולי, נהגתי להקטין את הישגי, להציג אותם כשוליים ליד מפעלו של אבא, שהקים, עם חבריו, את תחנת מוניות השרות הגדולה של עירנו.

קיבלתי על עצמי את המקום המצומצם שאבי, גיבור ילדותי, סימן בשבילי: לא יודע הרבה. קצת רך, ולא מקורי. בכך, האמנתי, אני מוכיח לו את נאמנותי.

הערצתי אנשים שיש להם את זה. מצליחנים, יוצאי סיירת, שמעיזים ללכת על כל הקופה ולא דופקים חשבון לאף אחד. האמנתי שיום אחד קורבני ישתלם. ואבא, או מישהו מדמויות המופת שלי, יוותר על קנאתו בי, יצליח להזדהות אתי ויכניס אותי למועדון המצומצם של הגברים האמיתיים בעולם.

המחשבה לוותר על אבי. לראות אותו בגודלו האמיתי. לפטר אותו מתפקיד המגדיר שלי נראתה לי בלתי אפשרית. האמנתי שזהו סדר הדברים הנכון: בן אינו יכול ללכת לדרכו לפני שאביו אישר לו שאפשר לסמוך עליו. שיש בו חכמה וגבורה ודעת אלוהים משלו.

האמנתי שאובדנו הוא משהו שלא אוכל לשאת. שבלעדיו לא יהיה לי לעולם למי לפנות, למי להשוות את עצמי, למי להידמות. לא יהיה מי שיאשר לי את הישגי וייתן להם משמעות. שיילקח ממני הסיכוי לדבר האמיתי, שרק אבי מוסמך לתת.

כדי לצאת מביתו הייתי צריך ראשית להכיר את מחיר עבודתו: אבא היה אומר שאני חלש כי תמיד ויתר לי. והאמת, אני חלש כי תמיד התחשבתי בו. לגלות שחיי לא הולכים לשום מקום. לקבל שאבי לעולם לא יראה בי את מה שאין בו. וכי אפשר שיהיה לי אב אחר, תחליפי.

לא היה צורך לעמוד מולו. להתעמת. רק להכיר שאין מול מי. שלא נתת לי את האב שביקשתי בעולמי.

בן שלושים, הלכתי לחפש לי אב אמיתי. חיפשתי אחד שאינו מתקנא בבנו. לא חושש מהישגיו. לא חייב כל הזמן לנצח אותו. אב שיודע להתעלות לשעה מעל צרכיו. נדיב. אמיץ לב. יודע אמת, מאתגר אותי להוכיח את עצמי, ומזמן לי אפשרות.

אנא אלוהי, גלה לי את האל שלא פגשתי בבית הורי. חולק עם בנו את סוד כוחו. מכיר בי כנושא דברו. זקוק לי חזק ועצמאי. ספר לי שאתה נהנה לראותי, לפעמים, עולה עליך, אבי.

 

 

רגעי הדעת: האיש הדגול

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש הדגול

 יאיר כספי

בניגוד לנאמר בכתבים דתיים הבאים לגונן על אלוהים מפני הכעס האנושי, ילדים נתקלים לפעמים בגיל צעיר בניסיונות שאין להם סיכוי לעמוד בהם.

הילד שלא שמחו לקראתו כשבא לעולם, ולא ראו אותו כשחזר מבית הספר,  וגם העירו לו שהוא רוצה יותר מדי, נשא עמו תחושה שלא יכל לעמוד בידיעתה: אין ערך לקיומו, ואינו רצוי בעולמו.

 משלא נתממשה כמיהתו להיות יקר מאד למישהו, נולד בו דחף בלתי נשלט, להיות מפורסם וחשוב. הוא המציא לעצמו דמות של אל אוהב, שעומד לבוא, ולהטיל עליו תפקיד משמעותי, ולגלות לכול את ערכו הגדול. הוא חשב שכאב חוסר הערך יגווע, כשחשיבותו תיוודע.

 הילד שלא פשע באופן מיוחד (לא יותר מחטאים רגילים של בני גילו), לא הצליח למצוא סיבה לשורה של משברים משפחתיים שנחתו עליו בילדותו והותירו אותו עני, רחוק מילדים בני גילו, וללא מדריך לחייו.

 חוסר יכולתו להכניס סדר בדברים איים על האמונה והתקווה הטבעית שיש לאנשים לגבי קיומה של תכנית בעולם שאפשר להבין ולפעול לפיה. כדי שיוכל להמשיך להאמין בדבר מה, הוא הניח שדחייתו ללא סיבה, היא חלק מתכנית לעשותו בהמשך חשוב מאד.

 כשהתקשה לשאת את ההתעלמות ממנו, הסביר לעצמו  כי חייו הם טעות זמנית, שתתוקן מאוחר יותר. בשל מימדי סבלו הוא הניח שגם הפיצויים יהיו גדולים.

 מה שקורה עכשיו, אמר הילד בלבו, היא טירונות קשה שתפקידה להכין אותי לתפקיד מיוחד. יש אנשים שמקבלים מייד משפחה ואהבה ושפע וחברים. ויש כאלו שהולכים לתת להם הרבה בעתיד,  ולכן בהווה חייבים להחסיר מהם כמה דברים.

 הייתה זו דרכו של הילד לשמור נוכחות מה לבוראו בתמונת ילדותו. אם לא עכשיו, כשאינו נחשב, לפחות במחשבות על העתיד, שבהם יחזור אלוהיו ויאמר: טעינו, ואנחנו מתקנים בגדול.

 משחלפו שנים ולא הופיע שליח של אלוהים, החל הילד לחשוב שלבורא יש  קשיים גדולים לתקן לבדו את עולמו. הילד הנטוש קרא, מגיל עשר ועד גיל שלוש עשרה, מתוך דחף שאינו בר כיבוש, את כל הספרים הגדולים והחשובים של הספרות העולמית. הוא היה חייב להבין הכול, כי חשש שאלוהים נכשל, ומוטל עליו, הילד, להציל  את העולם לבדו.

 למרות הכנות רבות שעשה לקראת  תפקידו החשוב, המשיך הילד לקבל רמזים על ערכו השולי. כדי להתגבר על אימת המיותר הוא התחיל להגדיל לעצמו את האשראי שבוראו שומר לו לעתיד לבוא.

 הוא בנה בליבו אהבה, שכמותה עוד לא נודעה למין האנושי, ושמורה לו במקום כלשהו. הוא העניק לעצמו דרגה מיוחדת, שלא ניתנה עדיין לאיש מלבדו. הוא הרהר באפשרות שהוא עומד להיות מגדולי ההיסטוריה האנושית. כשכול אלו לא הספיקו לרפא את כאבו, הוא הרהר באפשרות שהוא המשיח לעתיד לבוא.

 לגדולתו, שלא זכתה בינתיים להכרה, היה מחיר שהחמיר עם התבגרותו. חייו התנהלו ללא הווה, בהמתנה להתגלותו. הוא חי בעתיד, ללא יכולת להיות עכשיו ופה. אירועי היום איבדו את ערכם. מתנות קטנות לא שימחו אותו אם לא היו בהן רמזים לגדולה שתבוא.

 הוא נע בקיצוניות בין שתי תחושות הפוכות: כשמשהו רמז לו על הצלחה העומדת לבוא הוא הרגיש נעלה על סביבתו. כשהופיע קושי בדרכו הרגיש נכשל וחסר חשיבות.

 הוא חדל, בעיני עצמו, להיות אדם רגיל, שווה לאנשים סביבו. הוא הרגיש פחות מהם בהווה, או נעלה, במחשבה על הצלחתו העומדת לבוא. ואף פעם לא כמותם והם לא נראו לו כמותו. משאבדה לו הרשות להיות סתם אדם, נפגמה יכולתו להתחבר עם זולתו.

 כדי להתגבר על מצוקת בדידותו עשה את הדבר שלמד לעשות בילדותו: העלה את עצמו בדרגה נוספת. נהיה כל כך גדול בעיני עצמו, עד שלא נותר כלל בעולמו מקום לבוראו. ניתק עצמו מחבריו, החליף את אלוהיו, ולא נותר לו מי שיוכל לפנות אליו.

 היו לו כמה הצלחות אבל מעולם לא הגיע האיש למדרגה שהבטיח לעצמו. ייאוש סמוי, שכנראה היה שם מלכתחילה, החל עולה בו. כישלונות בדרכו קיבלו מעמד של רמזים לבשורה נוראה על גדולה שלעולם לא תבוא. האיש היה שוקע במרה שחורה, ומטפל בעצמו בעזרת הבטחה לגדולה אחרת שתבוא.

 הוא ניסה לקבל עזרה, אבל התקשה לקבל את אהבת חברי הקבוצה שאליה הצטרף לזמן מה. המחשבה שהוא כמותם והם כמותו הייתה נוראית מדי בשבילו. המחשבה שהוא אדם רגיל זעזעה אותו עד עמקי נשמתו. רגיל היה בשבילו חסר ערך ומשמעות.

 לסיכום המחלה נוכל לומר שיש לנו מקרה של התמכרות לגדולה היושבת על רקע של חווית חוסר ערך קדום. האיש הדגול חי בהמתנה לכבוד וחשיבות מופלאים, שנדמים לו כמחכים מעבר לפינה. רק גדולה תהפוך בעיניו את עולמו של בוראו להגיוני, ניתן לשליטה, להבנה, להצדקה. בלעדיה מאיים עליו כאוס נורא. כשעולה בו ייאושו הוא מזריק לעצמו הצלחה שעומדת לבוא. מחר. בשבוע הבא. כשיגלו אותו. כשידעו שהוא פה. אנא, הוא מתפלל בלא יודעין לאל שאינו מכיר, שלח לי סימן שאתה צריך אותי פה.

עיקר המשאלה האנושית חלק ג' – מעולם קיווינו לך

עיקר המשאלה האנושית, חלק ג':

מעולם קיווינו לך

תפילות לא מודעות שנגלו במשאלות חברי קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות"

יאיר כספי

עושה חסד לאלפים

א. כשהתחננתי וניסיתי לשכנע אותך להתחשב, לרחם, לעשות טובה חד פעמית. כשניסיתי להבין איך אתה עובד, איך אתה נותן, מה אתה אוהב לקבל, ואיך אפשר לגרום לך לתת. רציתי רק לדעת שיש סיכוי שתקשיב. תחשיב אותי. רציתי לגלות רצון לתת לי שחששתי שאינו נמצא.

ב. כשחיפשתי אוכל, כל שעה, אמרו לי שאני מחפש הנקה. כשביקשתי אם שלא הייתה לי, ביקשתי אותך, הזן את העולם כולו בטיבו, בחנו וחסדו. קונה, מבשל ואופה, פותח יד גדולה ומשביע כל פה, לפי מחסורו. שמח כשאני רעב למזונו, ולא חושש שאקח את כל מה שיש לו, כמו שפחדה אמי.

ג. כשרציתי שאנשים יקבלו אותי כמו שאני, חיפשתי אותך, לא כפוף לשום נורמה אנושית. חשבתי כי אלוהי האלמנות, היתומים, הגרים ועניים, יהיה מקום גם לאחד כמותי. כשחיפשתי אהבה שאינה תלויה בדבר, דרשתי יותר מדי מאנשים שטבעם שהם תמיד צריכים. לא ידעתי לומר שרק אתך חוויתי את הדבר: בראת עולם שגם בלעדיו לא תחסר. צמצמת את עצמך לתת לי מקום על ידך, ואין לי במה להחזיר.

ד. כשחיפשתי חורף שלם שמלה שתתאים לגופי, ביקשתי רשות ממך, שלא הכרתי בבית אבי, להיות אישה שזקוקה לאיש לצידה. כשקניתי מגפיים שמחירם בשמיים רציתי שתבוא אתה תשלם את החשבון ותאמר: שמחתי שפרשת לרגע משליחותך החינוכית החשובה, המגף נראה מהמם על רגלך.

ה. כשביקשתי אישה שאהיה לגבר אצלה, לא ידעתי שאני מבקש ממך, להיות החתן החביב עליך, זה שאתה רוצה לתת לו את האהובה שבבנותיך.

פוקד עוון

ו. כששאלתי אנשים איפה טעיתי, לא רציתי שישוו אותי לזולתי. לא רציתי שימיינו אותי לסוגי. לא רציתי שידרגו את התנהגותי. ביקשתי אותך, שתאמר לי איפה בגדתי בשליחותי. כשדרשתי את חטאי, לא חיפשתי איש שיצביע על אשמתי. ביקשתי אותך, שאינו לוקח בגידה באופן אישי. סמן לי את נפילתי. ציין בבקשה את מחירה עבורי. והיה נא מוכן לרגע שבו אבקש שתושיט לי יד כדי שאוכל לשוב למקומי.

ז. כשביקשתי סליחה מאנשים קיוויתי לסליחתך. כי רק אתה תדע את מגבלות כוחי. רק לך, שאינו כפוף לגבולנו במאומה, אין אשליות על המין האנושי. לבדך תדע את הזמניות והחולשה. את כזב הסיפור שהתרבות מספרת לעצמה על התפתחותה והפער ההולך וקטן בינינו לבינך. רק אתה לא תופתע מכישלוני. אפשר שאתה מתפלא על יכולתי, מדי פעם, להיות אנושי.

ח. כשהרגשתי צער ואשמה על איש שלא הייתה לי סמכות להיענות לבקשה מוצדקת שלו, ביקשתי אותך, שתבוא ותאמר: לא שלך הדבר. לא ממך יצאה הגזירה. פטור אתה מן האשמה על סבל שאני מביא בלא הסבר לעולמי. אתה פטור גם כשאתה שליחו של בית הדין שלי.

ט. כשסיפרתי לאנשים את סיפור חיי, וביקשתי מהם אישור חריג לעזוב הורים, ילדים, בני זוג, מדינה או חברים, ביקשתי אותך. העומד מעל למשפחה, החברה, התרבות כולה. אתה לבדך תוכל לפטור אותי מתפקיד כזב שאנשים הטילו עלי, או לקחתי לשווא על עצמי. אתה לבדך מוסמך לקרוא לאיש לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אימו, וללכת לארץ אשר תורה אותו.

מודיע דרכיו

י. כששאלתי שאלות על תכלית ומשמעות, מדע ודת, עם, אדם, ואנושות, ביקשתי לפגוש את מחבר התכנית. עושה המפץ הגדול, בונה הכוכב, מזמין ההתפתחות האנושית. קורא הדורות, ונותן משימתי בכול זאת.

י"א. כששאלתי את עצמי "מה אני אמור לעשות פה", שאלתי אותך למה אתה זקוק לי בעולמך. האם ישנו תפקיד, לא נחשב אולי בעיני זולתי, שרק לי נתת יכולת למלא? כי רגע אחד של עבודה אצלך עושה אותי שותף במפעל האדם שאתה ואני עושים יחדיו.

י"ב. כשרציתי שיקבלו אותי לעבודה במכון יוקרתי ולא העזתי להציע את עצמי, חיכיתי לך, שתבוא עמי לראיון הקבלה. ותכריז בקול: מעומדת זו מייצגת כאן אותי, מוסמכת ללמד את תורתי.

י"ג. כשניסיתי להיות גדול, לעשות הכול לבד, ייחלתי לך שתבוא ותאמר: את המלאכה הזו התחילו הרבה לפניך וימשיכו הרבה אחרי לכתך. לא עליך לגמור. בבקשה לא לקחת לי את התפקיד. נא להסתפק בחלק אחד.

י"ד. כשהקשבתי לקול פנימי, ועשיתי דבר שלא מופיע בכתובים, לא כלול בחוקים, וסותר את כל ההלכות, לא ניסיתי, כמו שנדמה היה, למרוד בך ולעשות מעצמי סמכות. להפך, ייחלתי שתבוא ותגיד: תודה בני, שהרחבת את עולמי. שגילית בו צד שאפשר ויכול להיות, ואולי, יום אחד, נוסיף לתכנית.

ט"ו. כשחיפשתי מומחים, יועצים וחוזי עתידות שיגידו לו מה עומד לקרות, ביקשתי להציץ לרגע למחשבתך, שבה כלולים כל המעשים שהיו, יכולים ועתידים להיות. כדי שאוכל לראות אם במעשי היום אני שותף לעתיד לבוא, או מפריע לו להיות.

נורא עלילה ונאמן תמיד

ט"ז. כשרציתי להיות שמחה כמו סבתי בת המאה, ביקשתי ממך רשות שהיא קיבלה ממך, לזכור שעה אחת ביום את מתיה, וביתר השעות לראות מתנות קטנות שזימנת לה ביומה, ומתנות שנתת לה לחלק ליקיריה, עם פטור ממחשבות על העתיד לבוא.

י"ז. כשהייתי עייפה מאד, ולא הצלחתי להיות שמחה, כמו שהורי ציפו, ביקשתי אותך. היכול לעמוד בזיכרונות השואה, שהורי ניסו לשווא לקבור במחנות. אתה לבדך תאהב ילדה הנושאת עמה את עצב הדורות.

י"ח. כשהייתי מתפרצת כמו משוגעת, בגיל ההתבגרות, ואמא איימה לאשפז אותי ואבא התחנן שארסן את עצמי, ביקשתי אותך, היכול לעמוד בצעקה גדולה. המבחין בין מילים שאינן קשורות לכאורה אחת לשנייה, באמת שאסור לה בין אנשים להישמע.

י"ט. כשביקשתי לפרוש מן הניהול רציתי שתבוא אתה ותוכיח שאתה יכול ומוכן להחליף אותי בהפקה הזאת. כי היה לי ניסיון קשה לפני שנים בבית שבו לא ניהלתי את העניינים, ולא היה בו אלוהים. אנא גלה לי אותך, אוהב הילדים הילדותיים.

כ. כשהזמנתי סורגים וגדר, ומערכת אזעקה וביטוח על כל התכולה. ביקשתי אותך לשמור שלא יפרצו שוב לפתע לעולמי, ישליכו הצידה, ידרכו, וייקחו את חפצי בלא שאוכל לומר דבר. ביקשתי הבטחה שחורבן הבית לא יחזור.

כ"א. כשרציתי לישון בשקט בלילות, בלי לדאוג למעשיו של בני, רצית לדעת שאתה קיים ונמצא גם במדבר. משגיח על ילדי. ביקשתי שתודיע כי האחריות ,שלא עמדתי בה, להתקשר כל ערב ולפקח על יחידת הסיור, היא שלך בלבד. ביקשתי שתאמר: הדרכה הוא מקבל אצלי.

כ"ב. כשרציתי לישון לילה שלם, בלי לקום ולבדוק בחלונות. ביקשתי שומר, שיישאר עמי עד שאירדם, ויבטיח לחזור אם אתעורר פתאום. אנא אלוהי, מי יעזור לי אם לא אתה. יוצר הכול, אל תיתן לי הלילה ליפול. אל תלך לישון כי אתה שומרי. אתה הצל ההולך לימיני. אתך לא אפחד מרעם או ברק פתאום. אתה תמנע ממני רע, תציל את נפשי. שמור עלי בצאתי מן הבית ושמור עלי בשובי. מעכשיו ולתמיד.

כ"ג. כשיראתי את המוות מאד. רציתי לפגוש אותך. לא מותנה בקיומי. לא תלוי בארץ הזאת, וקיים גם אם השמש תכבה. כי אתה לבדך, הקיים בדבר ובהעדרו, תלמדני לשאת אבדן בית, או לכתו של אהוב. תראה לי מקום שבו יש חיים גם כשהגוף אובד.

גדול וקדוש

כ"ד. כשהגיע הזמן לקום ולהיפרד, לא יכולתי להניח לדברים שהיו בינינו. להשליכם. נאחזתי בם כאילו אתה שם. בבגדים שגדלתי ממידתם. בספרים שלה שלא אקרא לעולם. בקלטות ישנות שאין יותר דרך לשמוע אותם. ביקשתי אותך, קיים לפני הדברים כולם. וקיים באחריתם. לא משתנה, ולא נפגם. בך אחזיק לעולם. אליך אשוב ממסעותי בעולם. בך יתוקנו לי שברי. אתה אתי כשאני נרדם. ואתה שם כשאני קם. אתך הכול קיים. דבר לא נעלם גם כשאיננו שם.

כ"ה. כשביקשתי רגע נוסף עם אבי, שמת באופן פתאומי, והותיר ספק אם אפשר לסמוך על דבר קבוע בעולמי, ביקשתי שתגדל אתה אצלי. כי היית פתאום קטן מאד. ביקשתי שתשוב אתה למקומך המיוחד. כי היית פתאום עוד אחד. ביקשתי אל חי לנהל אותי, כי התנהלתי מול זה שאבד. ביקשתי לקוות לך, במקום לחכות לאבי. עזור לי לזכור כי אתה הוא מקור חסדי, בזיכרון ברכתו של אבי. תתגדל ותתקדש לי בבקשה. תשתבח, ותתפאר, ותתרומם, ותתנשא, ותתהדר, ותתעלה, ותתהלל, כדי שאוכל לשאת את אבדן אבי שהכיר לי אותך בעולמי.

עיקר המשאלה האנושית: חלק א' – רצון ממקום אחר

עיקר המשאלה האנושית

חלק א':  רצון ממקום אחר

יאיר כספי

תפילה חופשית, שאדם יוצר בעצמו מחומרי עולמו, היא הזמנה לשלוש קפיצות אל הלא נודע. בכל אחת מהן עולים מדרגה.

במדרגה הראשונה יש רצון. כל רצון.  רצון שעלה ולא אמרו לו מייד אם הוא טוב או רע. שולי או חשוב. מתקבל על הדעת או חסר סיכוי. רצון שהלכו קצת אחריו. נתנו לו לגדול. להוביל.

במדרגה השנייה יש רצון שנתנו לו למצוא זמן ומקום. לקבל צורה. להתלבש בתכנית. להפוך לדבר שאפשר אולי למצוא בחנות. להתגלם בדמות איש או אישה, או ילד, או סב. לקבל גלגלים ומנוע ועיצוב מיוחד. להיבראות בדבר חדש שלא היה לפנים.

רצון שהרשו לו ללכת עד סופו, לגלות דבר חסר, יסודי וגדול מן הפריט שניסינו להשיג. רצון שרוצה הרבה יותר ממה שאדם, או כלי, או אמצעי יוכלו לתת. רעב גדול שלא ימלא באוכל, רכוש, איש או אישה. רצון שהעזו לתבוע לו מילוי מושלם.

המדרגה השלישית היא זינוק אל חלל שאין בו מסד תחתון. אין משען או מעצור. הרצון עולה לבקש את הלא נראה. זה שאמרו עליו שהוא כזב להמונים. לבקש ממי שפעם אולי אכזב. לבקש ממי שאין יודעים אם הוא אוהב. או כועס. או דרוש ויתורים. או תובע להתנהג כמו המחמירים. או אינו יכול. זעיר. מוגבל. או אולי אינו קיים כלל.

במדרגה האחרונה צריך להעז ולהאמין כי יש מי שיכול ורוצה לתת לי דבר שלא עלה על דעתי לבקש. לא קיבלתי כמותו לפנים. לא ראיתי בבית הורי. לא נועד אולי לאיש כמותי. לבקש לי דבר שזיהיתי עם מישהו אחר, לא אני.

לוותר על הסבר. סיכוי להבין. למה  נשבר הדבר. למה התרוקן. בגלל מי אין. למה אחרים קיבלו. מי אחראי, אשם. מי שקלקל לא יתקן. מי שלא נתן כנראה כבר לא ייתן. חיפוש האשם מסיט את הרצון למקום שבו לא ייתכן.

לוותר לרגע על מה שמגיע מבן או בת הזוג. הורים. אחים. בני אדם בכלל. לוותר על תביעה, מוצדקת אולי על פי הכללים, שאין לה סיכוי להתגשם.

התפילה מגלה רצון שאינו מבני אדם. כמיהה אשר בהעדר אלוהים, תלינו אותה על מישהו כאילו בכוחו להגשים. (או מישהו פיתה אותנו להאמין כי יש לו ואפשר שייתן).

התביעה לשלמות שאיננה מכאן. לנאמנות הגדולה מהחיים. לידיעה שאין בני אדם יודעים. לאהבה שלעולם אינה תלויה בדברים. לקבלה מלאה של חולשות. לשותפות בתהום שבפנים. התביעה מבני אדם לתת את מה ששייך לאלוהים הורסת את הקשרים האנושיים. יוצרת ציפיות שלא יוכלו להתגשם. יוצרת אנשים שמתחזים לכל יכולים. משלחת אנשים להתייסר בכישלון שאינו שלהם.

השבת המשאלה לבעליה האמיתיים משחררת את הקשרים האנושיים מתביעה לשלמות שאין בהם. סולחת להם על מגבלתם. נותנת להם להיות במה שאפשר להם. מכבדת את מתנתם.

התפילה מוותרת גם על התביעה מאלוהים להסביר איך הוא עובד. איך הוא נותן. איך אפשר להבטיח שבקשה תתקבל. אם זה תלוי במילים שאומרים. האם חייבים להודות לפני כן. האם יש דרך לגלות מה הוא אוהב לקבל. מה הוא אוכל. האם הוא זקוק לבית גדול. האם אפשר להציע לו שירותים מסוימים. האם ישנה דרך להתגבר על תלות במי שאי אפשר לתפעל.

התפילה יודעת את מצב האדם: קטן, תלוי, וחסר אונים, לפני בורא עולם.

 החלק החסר

בפסיכולוגיה של ספרי היהודים אלוהים הוא מושא הכמיהה, האובייקט שביחס אליו העצמי נודע. האדם הוא תוצר שיחה הנמשכת מאותו יום שבו פנה אליו יוצרו, לראשונה, ורמז לו על האפשרות להצטרף לעולם היצירה.

השיחה הזו חוזרת ומתרחשת עם בואו של כל ילד חדש לעולם. הוריו, ביודעין או בלא יודעין, מתווכים לו את מעמדו של אדם אצל בורא עולם. חסדו מאיתו ("נתן לך חן"), גבולותיו ממנו ("אנשים לא מציירים על הקירות"), תפקידו אצלו ( "יפה שסידרת את החדר שלך"), רשות שקיבלנו ממנו ("מותר לטעות"). ופטור שהוא מעניק לנו מתפקידים השמורים לאלוהים ("לא צריך להיות מושלם").

הסגולה שאותה נתאר ככוחו העיקרי של אדם, חסדו ומתנתו, הדבר השובה את ליבנו בזולתנו, הוא דבר מה שקיבל בקשרו עם בורא עולם, ודרכו הוא מתנהל עם עצמו והסובבים אותו. קלקוליו של אדם הם חסכים בשיחה הזו.  קטעים ומיומנויות חסרים. קולות שאיננו שומעים בשיחתנו עם אלוהים.

לפעמים ננסה למלא את החלל הבלתי נסבל בחפץ, כלי, הישג, או קשר אנושי. אם נשיגם נגלה כי מה שחיפשנו לא התגשם.

 לב התפילה היא בקשת דבר שבוראי החסיר בקשר עמי. חלק חיוני, הכרחי למימוש תפקידי בעולמו. לשותפות עם יוצרי, או לשותפות עם אחרים המבקשים אותו מעמי.

 לב התפילה היא הבקשה:  גלה לי פן שלך שלא אכיר. קיבלתי ממך רמזים לאחריותי, אבל איני מכיר את הפטור שאתה נותן מתפקידים שאינם שלי. קיבלתי ממך תחושה שאני רצויה בעולם, אבל לא הסמכת אותי למלא אצלך תפקיד אחראי. לימדת אותי להיות נדיבה בדומה לך, אבל לא גילית לי שאתה מכבד אותי גם כשאני שמה למישהו גבול הכרחי. גילית לי שאתה צריך אותי לתפקידים חשובים, ולא סיפרת לי שאני אהוב עליך כשאני מענג את נפשי. נתת לי גבולות ברורים, ולא גילית שאתה נמצא גם כשאני מקשיב לרצוני. גילית לי שאתה גאה בהצלחתי, ושכחת להכיר לי את האל הנושא עמי את כישלוני וכאבי.

כשאתה חולק עמי אותך שאיני מכיר, קורה בי משהו  שלא אוכל להסביר. הייאוש לא קיים. פחדי נעלם. פצעי מתחיל להחלים.

הגרביים לא מתאימות

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

הגרביים לא מתאימות

יאיר כספי

ישבנו כל המשפחה באוטו, רעייתי, ויילדי רן בן השמונה וגלית בת הארבע. סוף סוף כולנו באוטו מוכנים לנסוע לצפון. חשבתי שלא נגיע לרגע הזה. לקח כמעט שלוש שעות לארוז את המזוודות לחופשה השנתית. בגדים. משחקים. ציוד לים. הכול בפנים. הבית נעול, התריסים מוגפים. הפעלתי את המנוע. המיזוג התחיל לפעול. אם נצא עכשיו אולי עוד נספיק לעבור את ואדי ערה לפני הפקקים.

אז נשמע קולה של גלית מאחור: "הגרביים לא מתאימות!".

"מה?"

"הגרביים לא מתאימות!".

רציתי להתפוצץ. רציתי לצעוק: ילדה מפונקת ואנוכית שכמותך! שלוש שעות היה לך לבחור גרביים לפי טעמך. עכשיו, כשכולם מוכנים את חייבת לדרוש תשומת הלב לעצמך. בגלל הגרביים המטופשות שלך נעמוד שעה בוואדי ערה, בגלל שאת חושבת רק על עצמך. הסיבה היחידה שאני מוכן לעצור בשבילה מעכשיו ועד ראש פינה, היא פיפי שאי אפשר לדחות. וגם זה רק בנסיבות מיוחדות, כלומר לאחר התאפקות של חצי שעה לפחות. "גרביים לא מתאימות!" לאיפה את חושבת שאנחנו נוסעים? לבכורה שלך בהיכל התרבות?

במקום זאת עשינו שיחה קצרה, אני ואתה. הרגל שעשיתי לי לאחרונה. להקדים להתפרצות שלי ברור קצר אתך. מה המשמעות של גרביים לא מתאימות בעולמך? האם יש להן, ובאיזה מקרה, קדימות לפני צרכי המשפחה?

כיביתי את המנוע. סובבתי ראשי לאחור, ושאלתי "מה הבעיה עם הגרביים?"

"השמלה כתומה אדמדמה", אמרה גלית, "הנעליים כחולות. גרביים ירוקות בהירות ואינן מתאימות".

סובבתי ראשי אל גלית, רעייתי, היושבת לצידי, ואמרתי: "אני חושב שיש לנו פה בעיה אמיתית. לא נוכל לנסוע שלוש שעות עם גרביים לא מתאימות". חגית צחקה, ועלתה עם גלית הביתה לכמה דקות. כשהן חזרו, היו לגלית גרביים חומות, עם דוגמא של דובי קטן כחול רקום עליהן.

בשעות הנהיגה צפונה חשבתי שאפשר שהדרישה לגרביים מתאימות הוא שעור מיוחד שנשלח בשבילי. התפעלתי מהרשות שיש לגלית לבקש את מה שהיא צריכה, אפילו אם הוא נראה שולי, לא הגיוני, לא מתאים לאנשים סביבה. רשות שלא הכרתי בעולמי. מעולם לא הרשיתי לעצמי להיות שקוע, אפילו לזמן מה, רק בצרכים שלי. לפני צרכי עמדו תמיד אימא ומחלתה. אבא והעבודה.הבעיות של אחותי. חיילי המחלקה. מטופל שנמצא במצוקה.

ידעתי כבר, באותו בוקר, שאתה מציע לנו בכל עת תיקונים לגדולים שבשברינו. ידעתי כי כדי לקבלם צריך לזהות את רגעי החסד דרכם הם מגיעים, להכיר בחסר שהם באים למלא, ולדעת ממי נשלחו, ומה ביקש לגלות לנו על מקומנו אצלו, דרך חסדו. ידעתי כי בזיהוי שליחי החסד, מתנות קטנות הופכות להיות אוצר שגודלו לא ישוער.

דימיתי כי מתי שהוא מוקדם בבוקר, כשהמזוודות עוד היו ריקות, הייתה לך ולגלית שיחה מקדימה:

גלית יקרה, אמרת לה, יש לי היום בשבילך שליחות חשובה. דבר שהחסרתי בבריאתי ולך יש אפשרות להשלים בעולמי.

את צריכה להתחלק עם אבא במתנה שקיבלת ממני, ואין לו כמותה, ועוד לא מצאתי שליח שדרכו יוכל לקבלה. את יודעת שמותר לך לבוא אלי עם כל הבקשות, גם כאלו שאינן מתחשבות בסדר הציבורי, באפשרי ובבלתי אפשרי. את יודעת כי לא תמיד ייענו משאלותיך, אבל ידעת שחביבות עלי מאד בקשותיך. את מכירה צד שלי שאבא עוד לא ידע: אל שומע תפילה.

היום גלית, תלמדי אותנו על אלוהים שאינו דורש מאנשים להתבגר לפני זמנם. שאינו צריך בעולמו אנשים שעושים הכול בעצמם. אלוהים שיש לו זמן. המון זמן. שום פקק בדרך לא יותר חשוב מן המסע. והוא מוצא חשיבות רבה בגרביים יפות שמתאימות לבגדים האחרים. אלוהים שנמצא בפרטי הרקמה של דובי כחול קטן על גרב חומה.

 

 

 

האיש שסרב לקבל מתנה

רגעי הדעת:

האיש שסירב לקבל מתנה

יאיר כספי

אגדת הזן מספרת על לוחם צעיר ויהיר שבא אל מורה זקן לאומנויות לחימה, בשעה ששהה עם תלמידיו, התרברב בפני המורה בכוחו וכישרונו, והזמין אותו לקרב.

הזקן לא הגיב להזמנה. הצעיר ניסה להתגרות בזקן, קילל אותו ופגע בזכר אבותיו. המורה נותר שקט ולא התייחס לדבריו. בסופו של דבר התייאש הצעיר ועזב.

שאלו התלמידים את מורם: מדוע היית מוכן לסבול השפלה כזו? האם לא אכפת לך להיראות מוג לב?

השיב המורה: אם מישהו בא אליך ובידו מתנה, ואתה אינך מקבל אותה, למי שייכת המתנה?

"למי שניסה להעניק אותה", ענה אחד התלמידים.

"דבר דומה", אמר המורה, "נכון באשר לקנאה, לזעם ולעלבון. כשהם אינם מתקבלים, הם שייכים למי שנושא אותם".

 מהו סודו של האיש שלא כעס ולא נעלב?

האם המורה לא נפגע משום שהוא בעל תודעת ערך עצמי גבוהה, ולכן אינו רגיש למה שאומרים עליו?

ואולי שתיקתו היא סוג של תוקפנות שבה הוא מייאש את זולתו?

ואפשר שהמורה עשה תיקון גדול בתוך עצמו, שבו העלה וריפא פצעי עלבון מעברו, ולכן נגיעה במקום הזה אינה כואבת לו?

ואולי יש לזקן יכולת לראות ולקבל את מצבו הקיומי העלוב של האדם, ועל כן דברים משפילים אינם מחדשים לו דבר על עצמו?

האם אפשר שהמורה בעל האמונה  מקבל את  העלבון כקושי שבוראו מטיל עליו לשאת, ולכן איננו מתקומם?

ואולי  אהבת אדם גדולה יש למורה, המאפשרת לו לראות את מצוקתו של הצעיר, ולדון אותו לכף זכות, על מאמציו הנואשים לזכות בהכרה?

אפשר כי יכולתו המופלאה של המורה שלא להיעלב, נבנתה מתוך שילוב של כמה מדרכי ההתבוננות וההתמודדות שהוזכרו כאן. אבל סיפור המעשה רומז לכיוון אחר:  המורה אמר לנו כי המפתח ליכולתו לא להיעלב הייתה בחירתו שלא לקבל מתנה. איזה מתנה? איך אפשר לראות בהתגרות ודברים מעליבים הצעה למתנה?

מי שגדל בתרבות כמו שלנו, ששמה את האדם במרכז, ומציעה לו כפתרון למצוקתו להכיר בערכו המיוחד ולדאוג באסרטיביות למימוש צרכיו, מתקשה להבין את האירוע שלפנינו. המורה, שבא מעולם אחר, קרא כאן סיפור שאנו לא יודעים לקרוא יותר:

האיש המטיח בי דברים קשים, שאינם שייכים לי, מציע לי מינוי שאולי אני זקוק לו: להיות דמות חשובה בסיפור. ואני, בלי משים, עשוי להתפתות לתפקיד הגיבור. ולכן עיקר האתגר העומד בפני אינו למנוע את פגיעתו של העלבון בי, אלא לזוז מן המרכז. להיות פחות חשוב. לאפשר לאירוע להיות של הצעיר בלבד ולהישאר בו ללא תפקיד. לצאת מן הסיפור.

הלוחם הצעיר הבא להתגרות במורה הזקן, הוא משל למתבגר המעריץ את אביו, רואה בו קנה מידה לכל הדברים, ורוצה לבדוק את עצמו האם כבר הגיע למדרגתו. מנסה להרשים אותו, לזכות באישורו, ואם אישור כזה אינו אפשרי, לגבור עליו ולתפוס בעולם את מקומו.

וצריך האב לגייס את כוחותיו כדי לדחות את המתנה שהניח לפתחו הבן. לקבל על עצמו מעתה תפקיד צנוע יותר בחיי בנו, ולומר לו:

לא תהיה גדול אם תנצח אותי, לא תאבד אם תפסיד. לא אתי אתה צריך היום להתמודד.

ישנו רק אחד שמולו אתה צריך לעמוד, לבד. מעתה, רק מולו אתה נמדד.

 יש לנו בספרינו הישנים סיפור דומה על אב הנושא ברכה בטקס שבו בנו הגיע לגיל שבו כל חובותיו מוטלים עליו: ברוך שפטרני מעונשו של זה. כלומר, תודה לך אלוהי שמעתה חטאיו של בני הם עניין שבינך לבינו, ואני פטור מן ההתקוטטות הזו.

חברי המועדון

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

חברי המועדון

יאיר כספי

שנים רבות אני ער לקיומם. מדי פעם אני נתקל בהם בנסיבות בלתי צפויות.

נדמה לי שיש להם משהו שמעולם לא קיבלתי. שמחה פשוטה שקשיי החיים לא מצליחים לקלקל.

לא ידעתי מה מזין את היכולת הזאת. האם יש להם רשת סמויה של תמיכה הדדית שממנה הם שואבים את כוחם?

ואיך מתקבלים לאגודה הזו? לא מצאתי אצל אלו שחשבתי לחבריה סימן היכר חיצוני. אין מדים משותפים. אין מקום קדוש. אין תעודת חבר. אין חובות מוגדרים. רק רגעים שבהם חבר רואה חבר אחר, ונותן לו דבר שהוא צריך, והנותן אינו מצפה לדבר.

האם רק אנשים מיוחדים מוזמנים להצטרף? האם צריך להכיר מישהו מבפנים? האם ישנה סיסמה שבה מזדהים? ואולי לא הזמינו אותי להצטרף כי ראו עלי שלעולם לא אוכל להיות נדיב כמותם?

לפני כמה שנים קיבלתי ספר שהציע לציין בכל יום רגעים קטנים של חסד, כתרגיל בחשיבה חיובית. התחלתי לרשום בסוף היום את כל מי שנתן לי דבר בחינם. וגם רגעים של יופי סתם, שלא הגיעו דרך בני אדם.

המשימה החדשה לא הלכה בקלות.

היה לי קשה לפעמים לפרוש מן הכעס על דברים שלא נעשו כיאות. לוותר, אפילו זמנית, על העיסוק בתכנית לאלץ את מי שחייב לי, לתת.

גיליתי עד כמה אני תלוי במחוות קטנות וחששתי כי ציון המתנות שאני מקבל, יחייב אותי להתחיל להחזיר.

לא רציתי להפוך להיות ילד מנומס מדי, שאמו הכריחה אותו להודות. ולא רציתי להידמות לסוג של דתיים החייבים לברך בלי הפסקה, מפחד אל התובע התחנפות.

התעורר בי חשש שאת ההודיה הזו המציאו האנשים הקטנים, שרוצים שאסתפק כמותם בפרורים, במקום ההצלחה, הפרסום והאהבה שמגיע לי לקבל.

ואז התחלתי לראות אותם. מכונאי במוסך, אשר לפני שהסתכל על הצירייה שהתעקמה בתאונה, הביט בי ושאל איך אני מרגיש.  עמית מן המשרד הסמוך שזוכר להביא לי קפה, כשהוא מזמין לעצמו, גם כשאיני מבקש. קונה שעמד לידי בתור, ואמר שאם נכעס על האיש שנדחף לפנינו, נסבול יותר. אישה ששלחה לי במייל שיר שמבטא בדיוק את מה שלא הצלחתי להגיד אתמול. וכמובן, החול והים, שאינם נגמרים לעולם, ורומזים על דבר גדול בהרבה ממני ומכל הסובבים. וילד ששואל אותי איך היה בעבודה היום. וגם המבורגר נפלא, שעושה טבח במסעדה קטנה, כדי לשמח בו אנשים שאוהבים לאכול.

התחיל להשתנות לי סדר החשיבות של הדברים. הרגע המשמעותי של היום אולי לא היה כשהזמינו אותי לשאת דברים, אלא שיחת הטלפון שקיבלתי מאיש שאיני מכיר, שחזר אלי כדי לציין, שהשארתי בטעות הודעה שאולי חשוב למישהו לקבל, במשיבון הלא נכון.

התחלתי לפענח יסודות של מחנה משותף: מדובר באנשים שיודעים להתרגש ממתנות קטנות שאתה נותן להם, ומתחלקים, מדי פעם, במה שקיבלו עם מישהו שאינם חייבים לו, ואולי אף אינו יודע לבקש את החסר בעולמו.

גיליתי, להפתעתי, שמוכנים לקבל אותי למועדון הזה, אם אקבל על עצמי מספר הבנות שהחברים נוטים להסכים עליהם.

האנשים שעצרו לרגע, כדי לראות אותי, לא מיהרו לשום מקום. כמותם כך גם הים הגדול.  הם ידעו דבר על מקום שבו הזמן כאילו עומד ואינו מסתיים.

האנשים שנותנים לך דברים כך סתם, לא מתנהגים כאילו שהם עושים דבר מיוחד, אולי מפני שאינם חושבים שהם מיוחדים או חשובים.

האנשים שהתחלקו בדבר שקיבלו לא חשבו שהוא לגמרי שלהם, אלא פיקדון ראו בו, שניתן לשימושם מאת הבעלים של כל הדברים.

ואפשר ששמעו איזה קול שאמר להם: התוכלו נא לומר שאיש שביקש להצטרף למועדון, כי ראיתי אותו היום.

עיקר האדם

עיקר האדם

יאיר כספי

א. בן יקר, עם הגיעך למצוות, רציתי להזמין אותך להצטרף לעסק המשפחתי שלנו: מפעל האדם העומד בפני בוראו, גילוי האפשרויות שניתנו לו, אחריותו, וגבולו.

מפעלנו עובד שנים רבות, ועדיין, נמצא בתחילתו. התקדמנו בו לא מעט, ולפעמים גם חזרנו לאחור.

זה הסיפור הכתוב בספר התורה המונח לפניך היום.

חפש בו את העיקר: את הרגעים שבהם למדנו צד נוסף בתפקיד האנושי.

וזכור שנותרה בו לפחות משימה אחת, שהדור שלך צריך לעשות והיא הסיבה  שבשלה חזרנו לארץ הזאת: לתקן את עצמנו ואת תורת חיינו שהתנוונה בגלות.

 ב. כדי להיות בן אדם תצטרך להתגבר על כמה קשיים:

להתגבר על העצלות, והמחשבה שמספיק  להיות קצת אנושי לפעמים.

להתגבר על האמונה הכוזבת שתוכל להיות גדול מהחיים.

להתגבר על הנטייה לקבוע את יעדיך לפי מה שכולם עושים.

כדי להצליח במשימה הזו תצטרך לשים אותה תמיד לפני כל המטרות האחרות:

לפני הכסף, לפני ההצלחה, ואפילו לפני האהבות.

ללמוד לשאול שאלה אחת הרבה פעמים: מה בן אדם היה עושה במצב הזה היום?

 ג. אימך ואביך חלקו עמך את ידיעתם על מקום האדם. אפשר שתצטרך מורים נוספים שישלימו לך חלקים שהוריך לא ידעו לתת.

מוריך החשובים יהיו בני אדם היודעים דבר: על חסד שלא נודע לך, על גבול שקשה לך לקבל,על תפקיד שאינך מכיר, על קושי שלא ידעת שאפשר לעמוד בו, על תפילה שלא שמעת בלבבך.

אל תשאל אותם איפה למדו, מי מכיר בהם, או כמה הם מרוויחים. הסתכל איך הם חיים.

למד מכל מי שמצליח לרגע קט, להיות אנושי, במקומות בהם לא ידעת שהדבר אפשרי.

 ד. אל תלך לחפש תשובות מתוחכמות במקומות מיוחדים. אנחנו די פשוטים.

אל תחפש רגעי שיא או ניצחון סופי. המסע הזה נמשך כל החיים, דורות רבים.

אל תנסה להיות הכי אנושי. זו אינה תחרות, כל אחד מאתנו נמדד על עמידתנו בסיפורו המיוחד.

בסוף הדרך, לא תהיה טוב יותר משאר בני האדם, אבל תזכה להיות שותף למסעם.

מאמציך להיות אדם לא יפטרו אותך מן ההפתעות שבהן בורא עולם מתקיל אותנו לפעמים.  אבל אפשר שבחירתך זו תעניק לך אפשרות לא לאבד את עצמך ברגעים קשים.

גם אם לפעמים תיפול בדרך לשם, אף פעם אל תתייאש  מן האפשרות לחזור ולמצוא את עצמך כאדם. זו אולי ההבטחה היחידה שמבטיחים לנו בספרים: שערי תשובה לעולם לא ננעלים.

 ה. מצא שותפים לחייך, שבחרו בך, כי אתה אדם (ולא בעיקר מפני שאתה יפה, או עשיר, או חכם).

מוכנים להתחלק בידע שרכשו במסעם, כאילו איננו הגדול בנכסים.

מוכנים לעמת אותך עם המעשים שבהם אתה מאבד את עצמך, ולסכן את אהבתך להם. נאמנים לך, אבל תמיד נאמנים יותר למשימת האדם שקיבלו על עצמם.

סלח להם אם כמוך, יפלו לפעמים.

למד לסמוך על חבריך למסע, להסתכן, להאמין שגם בנסיבות קשות, הם יצאו בני אדם.

ואז אפשר שתזכה במתנה נדירה, רגע שבו שניים נפגשים, ושכינה ביניהם.

 ו. התרחק מאנשים שאומרים עליהם, בשפה המדוברת שלנו, שאין להם אלוהים.

אל תאמין להוכחות מדעיות שאנחנו בסך הכול חיות.

אל תאמין לאלו שאומרים שיהודי זה יותר חשוב מבן אדם.

אל תסתפק באנשים שתמיד מקבלים אותך, ואין להם דבר לומר על חובה וגבול אנושיים.

אל תסמוך על אלו שאומרים שיש להם שיטה לתקן סופית את העולם היום.

אל תתפתה לעולם לאלו שמבטיחים לך שליטה מלאה בחיים.

 ז.  ההזמנה לשותפות במפעל האדם, איננה מבוקשת היום. ואין יודעים שהיא משלמת את השכר הטוב בעולם: אם תתמיד בה תקבל מצפן המראה, בכל עת, כיוון נכון.

ותדע שרגע קטן, שבו אתה עושה מעשה אחד נכון, היא עיקר היצירה האנושית,

כי בו, בוראך ואתה, עושים אדם.

 

לדרוש אלוהים פרק 4: חידוש השיחה הישירה

פרק 4
לדרוש אלוהים
לעיני כל ישראל קורא דוד, המלך הזקן, את צוואתו לעמו ולבנו, שלמה:
שמרו ודרשו כל מצוֹת ה' אלֹהיכם (דברי הימים א' כח, 8).

מנהיג האומה מסכם את העיקר שהוא מבקש להעביר לבאים אחריו והוא פותח בהנחיה היסודית לאדם, החוזרת בכל ספרי המקרא: דרשו את אלוהים: פנו אליו, שאלו אותו, בקשו ממנו דרך. עשו את אשר נדרשתם.
דרישת האלוהים, הפנייה אליו בשיחה, נתפשת כעניין טבעי במקרא. "כי קרוב אליך הדבר מאֹד", כתבו לך בספר דברים, "בפיך ובלבבך לעשֹתו" (דברים ל, 14). אתה חלק ממערכת גדולה וטבעי שתבקש לדעת את מקומך בה. מה יועד לך. מה שלך. מה מחכה לך.
המלך הזקן ממשיך:
ואתה שלמה בני דע את אלֹהי אביך ועָבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו יִמָצא לָך ואם תעזבנו יזניחך לעד (דברי הימים א' כח, 9).

"דע את אלֹהי אביך." דע את האלוהים שידעו אבותיך. זה שקרא להם למעשיהם. ולא "דע את עצמך", כמו שאומרים היום. "דע את עצמך" הוא מורשת התרבות היוונית העתיקה, הכתובת שקידמה את הבאים בפתח מקדשה של דֶלְפִי.
"דע את עצמך" מניח שהעצמי הוא יחידה אוטונומית. אפשר להביא אותו למעבדה, להאיר אותו, להגדיר אותו ולחקור אותו במנותק מן הסביבה. הדרישה היהודית היתה "דע את אלֹהי אביך", משום שאין משמעות לידיעת העצמי במנותק ממקומו במערכת כללית. אין אדם יכול לדעת עצמו אלא מתוך פנייתו אל ההוויה כולה ובקשת תפקידו, שהוא עצמיותו, מיוֹצרה.
הניסיון לדעת את העצמי כאילו הוא התחלת וסוף כל הדברים מבודד את העצמי. מנתק אותו מיסודו. מציג תוצר כוזב. הפסיכולוגיה המודרנית של העצמי לימדה אותנו שהוא נוצר ומתפתח ביחסו לעצמי אחר, שלו היא קראה "אובייקט העצמי". "אובייקט העצמי" של הפסיכולוגיה הוא  עצמי בוגר, בשל, הורה לילד למשל, אשר משמש מעין ראי לעצמי. הוא עוזר לו לגלות את רצונו, יכולתו ואחריותו:
"אתה עייף," אומרת האם לבנה התינוק המשפשף את עיניו, "רוצה לישון." והילד למד כי יש לו רצון משלו. למד לקרוא לרצונו בשם "עייף". למד שהוא מותר.
"חמוד," ממשיכה האם. העצמי של הילד למד לחוות את ערכו באמצעות עיני אמו. הוא חשוב. אוהבים אותו ולכן ראוי שיאהב את עצמו.
"לך הבא את לילה טוב ירח ואקריא לך סיפור לפני השינה."
הזאטוט קיבל משימה. אמו גילתה לו שיש לו יכולת שלא ידע על קיומה. ללכת לחדר השני ולזהות ספר על-פי עטיפתו ולהביאו. היא סומכת עליו, ובאמצעותה הוא ילמד לסמוך על עצמו. היא מטילה עליו משימות, ואם יש לו אמון בה, שנבנה על יסוד משימות נכונות קודמות שהטילה עליו, הוא ילמד לזהות לבדו משימות המתאימות לו.
הילד חוזר עם ספר ובובה שהוא לוקח עימו כל לילה למיטתו. הפסיכולוגיה של העצמי נתנה לבובה שם. "אובייקט מעבר". מין מתווך בין האם לילד. נציג של אהבתה. כאשר יחבק את הבובה במיטתו יחוש את חוּמה של אמו גם כשהוא לבדו.
הפסיכולוגיה המקראית מכירה רק אובייקט אחד של העצמי, כל העצמי. האם המוזכרת לעיל נמצאת בפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה בתפקיד שונה. היא אובייקט המעבר. היא "הבובה", המתווך המחבר עצמי לא בָּשֵל לאלוהיו. היא מספרת לילד על תפקידיו אצל בוראו. על החן המיוחד שקיבל ממנו. כל ההוויה מנהלת את השיחה הזאת עם מקורה. אובייקט  העצמי שלה.
הורים עם חיבור טוב, משל עצמם, ל"אובייקט" האלוהי של העצמי, ילמדו אותו לילדיהם, שיגיעו לבגרות מתוך יכולת לנהל שיחה ישירה, משל עצמם, עם אלוהים הקורא להם לתפקידם.
"דע את אלֹהי אביך, ועָבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". פנייה סתם איננה מספיקה. כדי לשמוע אותו צריך להכין את הלב למפגש. מי שידרוש אלוהים, וליבו לא עימו, הושאר במקום אחר, קשוב לקולות שונים, לא יישמע. רק כאשר הוא פונה לגמרי, מוכן לקבל את התפקיד שיוטל עליו, רק אז הוא הופך להיות חלק מן המערכת שאליה הוא מבקש להצטרף. נפרד מתדמית עצמו הכוזבת, כמרכז העניינים, וחוֹבר לקול הדובר אליו.
"כי כל לבבות דורש ה'", נמשך הפסוק. אלוהים כבר מדבר אליך הרבה זמן. כל הזמן. לכולם. דורש את כל כולם. אבל לא שמעת. פניך לא היו לשם.
"וכל יצר מחשבות מבין". בוא לפגישה כמו שאתה. אל תשתדל להיות נחמד, מנומס, מכבד. בוא עם כל יצריך. כל קשייך. כל ספקותיך. אל תסתיר דבר. אל תכחיש. אל תדחיק. אלוהים יכול "להכיל" אותך. הוא כבר יודע. כל יצר מחשבות מבין, רגשותיך הסתומים מובנים אצלו, מקבלים משמעות חדשה.
הפסיכולוגיה של העצמי מטילה על המטפל הבא לתקן קלקולים של אובייקט עצמי קודם, להיות מסוגל "להכיל" את העצמי של המטופל. הפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה מציעה לו להצטנע, להפסיק לחשוב שהוא "האובייקט של העצמי". ולהציע את עצמו כמדריך לקשר עם מי שיכול באמת להכיל הכול. אלוהים לבדו.
"אם תדרשנו יִמָצא לך," ממשיך המלך המדריך את בנו. אתה צריך לדרוש ממנו דרך. זוהי חובתך הראשונה. והוא חייב לך הדרכה. להימצא לך. זוהי החובה האחת שהוא קיבל על עצמו ביחסים הלא שווים שיש לו איתך.
"בכל לִבי דרשתיך," מתריע מחבר תהלים, "אל תַשְגֵני ממצוֹתיך" (קיט, 10). תן לי הנחיה ברורה מה אתה רוצה ממני. אתה חייב לי. יש לנו הבטחה ממך להיות נמצא. תמיד הווה. תמיד ניתן למציאה. אתה לא חייב לנו הסברים. אתה לא חייב לסדר לנו עניינים. אתה חייב לנו הנחיה כאשר אנו מוכנים לקבל אותה.
כי רק אם הוא נמצא, יש אתה. רק בפנייתו אליך, הנשמעת כאשר אתה דורש אותו, אתה קיים. מקבל מצפן פנימי לכוון אותך. "ישמחו דֹרשי אלֹהים" כותב תהלים, "ויחי לבבכם" (סט, 33). רק בפעולת הדרישה חי הלב, נוצר, נולד העצמי.
לדרוש אלוהים הוא היסוד שעליו עומדת התורה כולה, קבעו חכמים בתלמוד הבבלי (מכות כד, א) שסיכמו את עיקרה בפסוק משל עמוס הנביא:
כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו (עמוס ה, 4).

החובה לדרוש את אלוהים מוטלת על הכול. וכולם יקבלו  תשובה. היחיד – לעצמו. הנביא – לעמו. אלוהים פתוח לשאלות בעניינים אישיים ובעניינים לאומיים. הוא עונה על ייעוד ודרך ומשיב על שאלות בענייני אהבה, משפחה ועבודה. הוא הכתובת, והדלת תמיד פתוחה.
אנו שומעים את קולו קורא בדממה, או מוכרז במעשיו בעולם, ונענים לו במעשים שלנו. ובְּמקום שמעשינו היו רצויים, אנחנו מקבלים קריאה למעשים נוספים. עשייתנו היא הכרזה שאנו מוכנים ובקשה להטיל עלינו מעשים נוספים.
אם מיעטנו לפנות אליו, הרי זה משום שלא רצינו לשמוע את תשובתו. במקום שאנו דורשים אותו לדרך, הוא דורש אותנו למעשים. במקום שאנו שואלים אותו לפשר סבלנו, הוא שואל אותנו לאן נעלמנו.
הכרעה את מי לדרוש לתשובה היא ההכרעה הכי חשובה שאדם יכול לקבל. היא תקבע את כל מעשיו להלן. הפנייה הזאת נעשית בדרך כלל בלא מודע. אנחנו תמיד פונים אל מישהו, אל משהו, שיגדיר את העיקר, התפקיד, הזהות. לאובייקט שבאמצעותו נוכל למדוד את עצמנו, הישגנו, ערכנו. מי שאינו פונה אליו פונה אל צילו, אל מתחזיו. אל האנשים החושבים שהם אלוהים. אל הטכנולוגיה שלנו, אל הכלים שיצרנו, אל המוצרים שמהם אנו מבקשים יוקרה, אל תדמיות כזב, אל מה שהחבר'ה אומרים. אל רוחות מתים, אל אובות, אל ידעונים, אל אלילים.
הפנייה אל מקור אחר מותירה אותך לבד. בלי קולו. בלי סיבה. בלי תכלית. בלי דרך. "אם תעזבנו," מזהיר האב את בנו, "יזניחך לעד."
המקרא תובע להכין את הלב לדרוש אלוהים. הוא אינו דורש אמונה באלוהים. דרישת האלוהים, הפניית הלב אליו, הבקשה ממנו, היא נכונוּת לעשות ניסיון. לנסות את הדרכתו של אלוהים. האיש הדורש בודק שוב ושוב אם יש שם דרך. אם היא אפשרית לו. אם היא מסבירה את החיים. מארגנת אותם. נותנת להם משמעות וערך. רק מתוך הרבה נסיונות כאלו, העולים יפה, ייווצר אמון. אמונה תהיה אחרי שדורשים אלוהים, והוא שם.

אל אלוהים באמצעות התורה

מדרש האלוהים הוא יסודו של מקרא. הוא נעשה שם באופן ישיר: פונים, שואלים ושומעים. פונים במישרין, או פונים באמצעות נביאים: העם המוכן למעשים שואל, והנביאים דורשים בשבילו, שומעים ומוסרים.
כאשר נצטברו כבר גילויים רבים על התפקיד האנושי הכללי והתפקיד הישראלי הייחודי, לאחר דורות רבים של דרישת אלוהים, קיבל מדרש האלוהים מעמד מורכב של לימוד ושמירת מה שכבר נגלה, לצד המשך השיחה הישירה שבה דורשים את אלוהים לאתגרים החדשים העולים, למה שעוד לא נודע.
מדרש האלוהים הישיר, מספר הנביא ירמיה, אבד בימי יורשי ממלכת בית דוד. תוצאת אובדנו היתה אסון. גלות ראשונה בבבל:
כי נבערו הרֹעים ואת ה' לא דרשו על כן לא השכילו, וכל מרעיתם נפוצה (ירמיה י, 21).

מי שאינו דורש אלוהים, מתנתק מן המציאות, לא קורא את תביעותיה. סופו שיאבד לגמרי את הקשר אליה, חיבורו לארץ שבה הוא נדרש למעשים.
העם ששב מבבל לאחר שבעים שנה "דורש לה' אלֹהי ישראל" (עזרא ו). אבל מדרש ההוויה אינו שב למקומו המרכזי כמו בבית ראשון. מנהיגם של השבים מבבל, עזרא, הוא "סופר מהיר בתורת משה". סופר ולא נביא. מונחים לפניו דפי המקרא הרבים, שהוא שותף לעריכתם. עזרא, כתוב "הכין לבבו לדרֹש את תורת ה'"(עזרא ז, 9). עזרא דורש את ספר התורה ולא אלוהים.
מעתה מדברים אל אלוהים באמצעות הספרים. מבקשים תשובה לשאלות חדשות באמצעות תוצאות של דרישות אלוהים ישנות. התורה הופכת ל"אובייקט מעבר", מתווך לידיעת אלוהים.
חכמי סוף הבית השני מנתקים סופית את הפועל "מדרש" מאלוהים. הם יוצרים שיטה חדשה: מדרש של פסוקי התורה הכתובה. הם מנסים להבין מהות וכוונה כללית בפסוקים, כדי לצקת אותה למציאות חדשה.
אנשי המשנה והתלמודים התרחקו צעד אחד מאלוהים. הם עדיין דיברו איתו, בעיקר באמצעות טקסטים כתובים. מדרש הפסוקים עדיין הצליח, בקשיים גדלים והולכים בשל המרחק שנפער, לפענח כוונות ומעשים ראויים.
בסוף תקופת התלמודים, בגלותם, מפוזרים בין העמים ללא מרכז יצירה אחד המקובל על כולם, נאלצו היהודים להפסיק לדרוש אלוהים במישרין, ולחדול אפילו ממדרש אלוהים העקיף, באמצעות פסוקי התורה. כדי לשמור על מכנה משותף, הם קיבלו על עצמם את תוצאת עבודתו של בית-המדרש היוצר האחרון שהיה להם – התלמוד הבבלי. השביתו את הכלים, וחיכו ליום שיזכו להתאחד ולהשיבם לעבודה.
מאז אין עוד מדרש יהודי שבו נגלית חובה אנושית ונוצרת תורת חיים. לא מדרש אלוהים ולא מדרש ספר תורה. המושג "מדרש" קיים בשימוש מצומצם. הוא מציין את הסוגה הספרותית של יצירת החכמים בימי סוף הבית השני.
מדרש אלוהים לא עבר מן העולם. בלעדיו אין דרך לקרוא את תביעות החיים. הפנייה הישירה שנאסרה עברה ללא מודע. שם אנו מנהלים את השיחה עם אלוהים. אותו בירור יומיומי של אחריות שאנו עושים.
עם השנים הלך ונפתח פער בלתי נסבל בין מה שכתוב בהלכה, המסכמת את מדרש הפסוקים, שסיכמו את מדרש אלוהים, ובין אותו קול פנימי, תוצר השיחה הלא מודעת, התובע מעשים חדשים. חידושו של מדרש ההוויה מזמין לחדש את כליו הטמונים בספרי היהודים להיפרד מן המתווכים, שומרי ההלכה, ולמרוד באיסור החילוני להכיר בטִבעהּ של השיחה הפנימית שאנו מנהלים. לדרוש אלוהים ישירות ולשאול אותו: "מה עושים"?!

תכנית המדרגות: נוסח המאמר שהופיע ב"שבת", 12 במאי 2006

געגועים אסורים לאלוהים
יאיר כספי
האמונה שטיפול פסיכולוגי או יעוץ משפחתי יודעים את האמת על פתרון המצוקה האנושית, על הדרך שבה צריך לגדל ילדים, או על הדרך לפתור בעיות בנישואין, היא הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקתו הקשים. העדרה של תורת ישראל מן הטיפול המבוקש על ידי רוב הציבור הדתי, כמו החילוני, הוא שלב נוסף בתהליך צמצומם של החיים הדתיים, ואישוש לטענה שהיהדות לא יודעת להתמודד עם החיים כמו שהם נראים היום.
מי שמצא את עצמו בתורת ישראל – גילה בה את ייעודו, קיבל ממנה את תפקידו המשפחתי והחברתי, מצא בה דרך לשמוח בחלקו, הבין דרכה את משמעות קשייו – אינו יכול לוותר על הרצון שתורת ישראל תהיה שותפתו העיקרית למימוש עצמו, לגידול ילדיו או לפתרון מצוקתו. למטרה זו יצאנו לחפש את הפסיכולוגיה של מקורות היהדות: הדרכים והשיטות שבהם יהודים מצאו את עצמם וטיפלו במצוקה אישית וחברתית לאורך הדורות. חיפשנו את המקומות שבהם נביאים חכמים וחלוצים דרשו וקיבלו תשובה על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
התכנית באוניברסיטת תל אביב מלמדת את מערכת הדרכים והכלים של מקורות ישראל לגילוי יעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם במלכות שדי. 'פסיכולוגיה ביהדות' שואבת את מושגיה ודרכי עבודתה מן התנ"ך, התלמודים, הפילוסופיה היהודית, הקבלה והחסידות, והספרות הציונית והעברית. התכנית אפשרה התנסות חוויתית מעמיקה בתהליכי התפתחות אישית באמצעות כלי העבודה הפסיכולוגיים של המקורות היהודיים. בשבע שנות קיומה הכשירה התכנית מאות מנחים, מטפלים וגם ציבור רחב, בשימוש בכלים ודרכים אלו לגילוי ומימוש עצמיים.
לאחר שנים של מחקר איסוף וגיבוש של כלים ודרכי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים, התחלנו לגלות שיש בהם סדר פנימי, מסלול של התקדמות, תכנים המצטרפים לשיטה. נולדה לנו מסגרת חדשה: תכנית המחברת את הדרכים והשיטות שמצאנו ב'פסיכולוגיה ביהדות' ומגבשת אותם למסלול השתלמות בן שבע מדרגות.
המדרגות מציעות מסלול לגילוי ומימוש עצמי, כלים להתמודדות עם מצוקה ומשבר ונתיב לגיבוש זהות יהודית ישראלית. הן מציבות אתגר מרחיק לכת ודרך ברורה להגעה אליו. הן מאפשרות לעולה בהן למקם את עצמו בסולם של התפתחות, למדוד התקדמות, לגלות שלבים לא פתורים ולהזמין התגייסות אליהם.
מסלול המדרגות מתואר דרך סיפורו של מנחה בתכנית, שכתב על חוויותיו כתלמיד.
א. געגועים לאלוהים
שנים רבות התגעגעתי ולא ידעתי למה. כי אסרו עלי לגלות את מושא אהבתי. געגוע ללא כתובת, ללא מטרה, כי אמרו לי שאין למה. התגעגעתי והיה אסור לי, כי תרבותי אמרה לי להאמין בעצמי. ואמרו גם שאני בורא לבדי את המציאות שלי. ואמרו שאין לי על מי לסמוך, רק על עצמי.
התגעגעתי לאלוהים. ופחדתי שיגלו עלי ותהיה בושה. וגם פחדתי שגעגועי יאפשרו לשומרים של אלוהים לבצע השתלטות עוינת עלי. שיכפו עלי תפקיד שאינו שלי.
התגעגעתי והתקשיתי לוותר על המתנה שהבטיחו לי: אמרו לי שהשמיים הם שלי.
מתגעגע וניקרע. בין הרצון ללכת אחר געגועי ונאמנותי לעצמי. כלומר למה שאמרו לי שהוא אני.
התגעגעתי וניסיתי לדחוק את הגעגוע. למחוק את הגעגוע. ולא הלך לי. הגעגוע לא עזב אותי.
לא הצלחתי לברוא לבדי את המציאות שלי, ונולדה לי מזה אשמה ובושה על חוסר אונים וחולשה. יום אחד, כשלא יכולתי יותר להסתיר את כישלוני בתפקיד שהיה גדול עלי, החלטתי להתחיל להקשיב לגעגועי. לגלות למה הם קוראים, אילו שערים פותחים. החלטתי לנסות להתגבר על הקושי לתת למישהו אחר לנהל אותי. החלטתי לשים בצד חשבון לא פתור, זיכרון אל שהכזיב. לדחות את בירורו לזמן אחר. להסתכן וללכת בדרך שלא רבים הולכים בה. להתגבר על ספקות מקובלים: האם קראו בשמי. האם שומעים. שמא אני ממציא דבר שלא היה. החלטתי לוותר על הגדולה שהבטיחו לי אם אתאמץ קצת יותר. החלטתי לנסות לחפש לעצמי תפקיד צנוע יותר.
ב. לפני מי אתה עומד
היה לי אלוהים מההתחלה. היו רגעים שכמעט נגלה. היו הרבה ימים שהופיע ולא ידעתי להגיד מי זה בא. היום אני יודע שהוא הסיבה שחיפשתי אמת וידעתי לתת והלכתי לארץ רחוקה. קיבלתי עלי להתחיל להכיר את מורה דרכי, לשים לב לשיחתנו הסמויה.
התחלתי מהדברים שאני יודע, מקול שאני כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לי כיוון ברור. שאלתי: מה עשיתי נכון? במה הצלחתי? איפה שמחתי?
בזיכרונות של שמחה מצאתי אוצר גנוז של ידיעה עליונה. בשמחה גיליתי עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. חקרתי זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים וגיליתי מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
חיפשתי את ההתגלויות המכוננות אותי: הלכתי לעבר וחיפשתי שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה  של שמחת ילדות רחוקה, איפה נודע לי ולא ידעתי שבא ומה גילה לי על יכולתי וייעודי. ואיך מן המקום ההוא אני חוזר ונמלא. בדקתי כיצד הופיעה אותה יכולת שקיבלתי בילדותי בפרקים אחרים של חיי, בחסד שידעתי לקבל ולתת, בבקשה שידעתי לבקש בניסיון קשה שידעתי לעמוד בו. שאלתי איך אוכל לגייס לעתיד מתנות מן העבר.
התחלתי לגלות מול מי אני עומד, ואל מי אני מדבר, ומי עונה לי, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שאוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לי שליחים. ומאיפה אני מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אני משרת כשאני עושה אמת. ואת מי לא הפסקתי לקוות לפגוש פנים אל פנים.
ג. קבלת מחויבות
יש לי תפקיד. כשאני מגלה את תפקידי ומקבל  עלי את מעשי אני מקבל שותף לחיי, מדריך ושומר לצעדי.
תפקידי לא נפתר באחת אלא מתגלה בחיי, חובה אחר חובה.
אין לי היום על מי לסמוך שיודיע לי הרבה מחובותי ואני צריך, לבדי, לחקור ולגלותן. להתגבר על הרצון הטבעי שיגידו לי מה לעשות. להתגבר על ההרגל הדתי לצמצם  אחריות למה שמופיע ברשימת ההלכות. להתגבר על הרצון החילוני לצמצם יהדות לחוויות רוחניות-תרבותיות לא מחייבות.
התחלתי לאט, מגילויה של חובה אחת. נעזרתי בחסד המזמין אותי לחפש חובה בתחום האפשר ופוטר אותי ממה שאינו בתחום אחריותי. נעזרתי בהיפוכה של חובתי – תודעת חטא המסמנת לי את תחום האסור. נעזרתי בסבל כסימן אפשרי לטעות. נעזרתי בשמחה כרמז למעשה רצוי.
כל חובה קטנה שנגלתה לי הייתה אוצר גדול. עשיתי את מה שגיליתי. כי גיליתי שאין משמעות לגילוי אלא במעשה. ולא יהיו לי גילויים נוספים אם לא אתחיל לעשות.
פיתחתי יכולת לגלות תפקיד ומשימה בתחומי החיים השונים והתחלתי לגבש לי רשימות של עשה ולא תעשה בתחום אחד שמעסיק אותי באופן מיוחד. גיליתי שרשימת חובותי ממקדת את חיי ונותנת להם כיוון ברור.
התמודדתי עם קושי לתת למישהו אחר לנהל אותי וגיליתי בו יתרון  – לא הכל אני צריך להחליט לבדי.
ד. תפילה
יש דברים שרציתי מהאישה, והיא התקשתה לתת לי אותם. יש דברים שרציתי מהילדים ולהם היו רצונות אחרים. יש דברים שאני רוצה מהעבודה, ואף פעם לא נותנים לי אותם בדיוק כמו שאני רוצה. יש דברים שרציתי מההורים והם לא שמעו אותם.
תורת ישראל סיפרה לי שהרצונות האלו, כולם, הם גם רצונות מבורא עולם, וצריך לעשותם בקשות אליו, כי רק הוא יכול לשמוע את כולם. כי רק הוא עשוי, ברצונו, לתת אותם. וגם, כדי שלא ישבשו לי את יחסי עם בני אדם.
חידשתי לי שיחה ישירה עם אלוהי. גיליתי לו מה שלא סיפרתי לאיש.
למדתי להכיר בבעלותו על כל מה שאני מבקש, על כל מה שיש. הכרתי אותו כבעל יכולות שאין להם גבולות, כדי שאעז לבקש. הזכרתי לעצמי מה כבר נתן, לי ולשאר העולם ולמדתי לברך ולהודות. לא בשבילו, בשבילי, שאדע מה כבר יש לי ומה אפשר לבקש.
אמרתי לו מה אני צריך. פשוט – רשימת קניות.
שאלתי מה רוצים ממני, מה התכנית, מה הכוונה. ביקשתי דרך ברורה:  מה אני אמור לעשות. הודעתי לו מה לא קיבלתי עדיין, מה אני צריך כדי שאוכל לעשות. הבאתי לפניו את תלונתי. את החשבון הלא פתור שלי עם זה שעשה את העולם הזה כמו שהוא.
המשכתי וביקשתי את כל מה שלימדו אותי שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות – בקשתי לי נס. והתחננתי מאד. והודעתי לו שאני צריך אותו כאן ועכשיו גדול מתמיד ויכול הכל ונמצא ומקשיב, תומך וסומך ומדריך. ביקשתי אלוהים כל היום.
הייתי צריך להתגבר על האיסור החברתי להיות תלותי. ולהתגבר על האיסור הפנימי להכיר בחולשה והזדקקות לעזרה.  וגם על הספק שלי, אם יש בכלל מי שרוצה ויכול לשמוע אותי.
עשיתי לי שיחה קבועה עם אדון עולמי. שמתי לבי לתפילות שנענו לי, גילוין הגביר את רצוני להמשיך בשיחה.
אספתי את שיחותי עמו וכתבתי לי תפילה משלי. תפילה שאני נושא עמי ליומי. תפילה הנושאת ומעלה אותי ושומרת שלא אשקע, שלא אוותר על תקווה רחוקה. לשוב לעירי אחרי זמן רב ולחדש בה את העבודה.
ה. פרידה מעבודת אלילים
כשחיפשתי את מצוותי גיליתי שבתחומים מסוימים קשה לי לפתור קשיים ולמצוא מעשים נכונים ואפשריים. מאחורי סבל שלא הצלחתי להפסיק, מצאתי לפעמים חטא. לחטא שלא יכולתי לעקור היו שורשים עמוקים בעבודת אלילים המניעה אותו.
חיפשתי את השקרים שאני מספר לאחרים ולעצמי. גיליתי אמונת שווא לא מודעת שעומדת מאחורי חטאים חוזרים. זיהיתי לחצים חברתיים לעבוד אלילים. זיהיתי שותפים ומורים לעבודת אלילים. חשפתי את השקפתה המופרכת על סוד האושר בחיים. הכרתי את דרכיה הנסתרות: חטאים נוספים שלי בתחומים אחרים הנעשים בשרותה של אותה עבודת אלילים. גיליתי שהדבר שחשבתי לאלוהים איננו אלוהים.
הכרתי במחירה הכבד, בקורבנות שאני כפוי להקריב למולך שאליו אני משועבד. בבזבוז השנים והכוחות על אל שלא יועיל, ואבדן הדרך שבא בעקבותיו. גיליתי שהמשך עבודת האלילים שלי תהרוס אותי.
קבלתי הכרעה לפרוש מעבודת אלילים. התחלתי בפרידה מעבודת אליל אחד. למדתי לוותר על רווחיה והבטחות שווא שלה לעתיד. נפרדתי בהדרגה מדרכיה. התרחקתי מעובדיה ומקומות עבודתה. גיליתי לי רשימת "לא תעשה" הכרחית לי.
הייתי צריך להתגבר על אהבה לדבר שעשה לי שירות חשוב בעבר. להיזהר לא להפוך את הפרידה מן האליל לאליל אחר. להתגבר על האנשים סביבי שאמרו לי שהשתגעתי כי אין אלוהים אחר. לא האמנתי גם למי שאמר שאי אפשר להיפרד לגמרי מעבודת אלילים.
גיליתי שאיני חייב לחזור על המשגים שלי. גיליתי כוחות שלא ידעתי לשנות את מהלך חיי. גיליתי כי תשובה ופרישה מכל מה שהייתי, כל מה שניהל אותי, אפשריים בכל שעה. אבל צריך לחזור עליהם הרבה פעמים, עד שהם הופכים להרגל.
ו. עמידה בניסיון
כשוויתרתי על אלילי הופיעה שוב המצוקה שהובילה אותי אליו וגיליתי שבחרתי בעבודתו כדי להסתיר לי בעיה יותר קשה: ניסיון שלא נפתר.
עמדתי בחיי בניסיונות לא מעטים: קשיים ואתגרים שידעתי בהם שאינם תוצר מעשי ולא צריך לחפש בהם סיבה או אשם אלא להתגייס אליהם ולעשותם.
יש לי ניסיונות שעוד לא עמדתי בהם. ניסיון מהיום, בעיה חדשה שאינה נפתרת בחזרה על מה שעבד בעבר, אתגר שאיני מתרומם אליו, הזמנה לתפקיד חדש שאני מסרב לקבל.
ויש סוג שני: ניסיון לא פתור מן העבר. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעתי למצוא חסד והדרכה. ועשיתי לי שם במקומו החסר אלוהים אחרים.
ניסיונות שלא נפתרו חוזרים ותובעים את פתרונם. כשהם חוזרים אני חוזר להיות איש בלא אלוהים. מתפתה בקלות להשתעבד שוב להבטחות שווא של עבודת אלילים.
עמידה בניסיון לא פתור חייבה אותי להתגייסות מלאה. למדתי לעשותו משימה מספר אחת שלי ולהעמידו לפני כל אחריות אחרת בעולמי.
שאבתי כוחות מזיכרון של חסד ואמת ומצווה שידעתי לעשות בניסיונות עבר שבהם עמדתי בהצלחה.
רציתי ללמוד מכל מי שעמד בניסיונות דומים. חזרתי לגלות אוצרות בספרי הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון אבדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
למדתי לכעוס על אלוהים. יש לנו חשבון בלתי פתור. זעקתי האילמת הומרה בתרעומת גלויה שחידשה בינינו דיבור במקומות שבהם היה לפנים הסתר פנים. אמרתי לו שהוא בגד בי, והוא דרש ממני לעמוד בניסיון. צעקתי שאי אפשר לדרוש ממני דבר שלא קיבלתי בשבילו כוחות והוא אמר: מי אתה בכלל?
למדתי להיות פחות חשוב. למדתי לדון את העולם לכף זכות.
עכשיו הייתי צריך באמת לבקש. להודות שבלעדיו אני אבוד. ששום דבר לא יעזור לי פחות מנס. לדרוש את כל החסד החסר. לדרוש שיגיד לי בבירור מה הוא רוצה ממני ובאיזה מעשה יהיה ניסיוני נפתר.
אז התברר לי יעוד מיוחד הנגלה כנראה רק במשבר שאינו עובר: להיות האיש שהתגבר. לתקן קלקול שעשו אחרים. לקבל מעשי אל, תמים בפועלו, אין עוול בעולמו.
הקושי שנדמה כבלתי אפשרי, התגלה כהזמנה לשינוי הכרחי. קראו לי לעזוב הכל וללכת למקום אשר יורו אותי ולהיות שם לגוי גדול.
ז. תיקון עולם
למסע הארוך הייתי צריך שותפים. כדי להתגבר על עבודות השווא שהכל עושים – עשיתי לי חברותא עובדת אלוהים. מסגרת של מפגשים קבועים שבה מגלים יחדיו חסד ואמת, מצוות וחטאים. אני זקוק לחברי ויש לי מתנה לתת להם: שותף שגיליתי לשיחה הפנימית שהכל מנהלים. מדריך ושומע. מאתגר וגומל חסדים.
להפתעתי גיליתי שהמסע הפרטי הזה שלי הוא צורך של רבים. שהבעיות האישיות שלי הן משבר האדם. שעבודתי על עצמי היא תיקון עולם.
פתאום התברר שבמסע הזה הייתי שליחה של חברה, ויש לי אחריות לחזור אליה עם דברים שאספתי בדרך: לחשוף את כשלון הניסיון להמליך אדם בעולם. לגלות ברבים את השיחה הלא מודעת שהכל מנהלים עם בורא עולם. לשמוע תפילות לא מודעות של עם ולעזור בעילוין. להציע את יסודות החובה שנגלו לי בחיי כרמז לדרך שהכל מחפשים. לחשוף את מחירן הבלתי נסבל של עבודות האלילים שרבים שקועים בהן ולהוכיח, בדוגמא האישית, שאפשר גם בלעדיהן. לעמוד בניסיון הפרטי לגמרי שלי שבו אני מכריע את עצמי ועולמי לכף זכות.

דרכי העבודה

סיכולוגיה ביהדותמלמדת את מערכת הדרכים של מקורות ישראל לגילוי ייעוד ואחריות אישית ולתיקון אדם ועולם. התכנית משיבה לפעולה את כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית.

הפסיכולוגיה של מקורות היהדות מביאה עמה ניסיון רב שנים בדרכי גילוי עצמי והתמודדות עם מצוקה אנושית. דרך זו יודעת להגיע למקומות הנסתרים של הנפש, לחבר אדם למקור של בטחון ותקווה, ולגייסו למסעתיקוןעצמי מרחיק לכת.

למעלה משבע מאות בוגרים, סיימו את תכנית הלימודים השנתית של פסיכולוגיה ביהדות בשלוש עשרה שנותיה  באוניברסיטת תל אביב ובמרכז ברודט לתרבות יהודית.

פסיכולוגיה ביהדות הביאה ברכה לחייהם של רבים ממשתתפיה, שביקשוה מאתנו כשיטה לתיקון עצמי וכדרך חיים אישית. שיטת ההתערבות שנתגבשה הוכיחה עצמה כבעלת יכולת יוצאת דופן לחולל שינויים מעמיקים ולרפא מצוקות שלא הגיבו לשיטות אחרות. התכנית פתוחה לכל.

 

דרכי העבודה

א. הכרת החסד כיסוד לפסיכולוגיה חיובית

תורת החסד של ספרות ישראל מציעה להכיר את העולם כמתנה. גילוי החסד, יכולות ואפשרויות שנתקבלו, וההודיה עליהן, רושם את מתנותינו בתודעה כביטוי של חיבה, ומזין את הנפש באמונה ותקווה. נתיב החסד מזמין להכיר אדם מצד כוחותיו, לחדש יכולת לחוש אהבה דרך לימודה של הודיה, להכיר יכולת  אנושית לא מודעת, ולהתמקד בראיית העולם כהזמנה ליצירה.

ב.  מרצון לא מודע לתפילה חופשית

בגרעין הרצון האנושי מצאה ספרות ישראל משאלה שלא נתגלתה בפסיכולוגיה: געגועים סמויים לאלוהים. הפנייה לאובייקט היכול לשמוע כל ואין ליכולתו גבול, מאפשרת את ביטוי הצרכים והמשאלות העמוקים ביותר של האדם ומחייה בו את קול הילד שנאלם. התפילה הנולדת נושאת ומרוממת את האדם, ומגייסת את רצונו ליעדו. נתיבהרצון מלמד להעז לרצות, להקשיב למשאלות סמויות, להעז לבקש, ולהפוך בקשות לתפילות, לגלות יצר הרע ולמצוא בו משאלה נכונה.

ג. "עבודת אלילים": יסוד הפסיכופתולוגיה האנושית

עיקר סבלו של אדם, על פי ספרות ישראל, הוא תוצר שעבודו לדברים שהוא עושה מהם אלוהים, ואינם אלוהים (עצמו, אנשים אחרים, ערכים כוזבים, ועוד). רוב עבודת האלילים שלנו איננה מודעת, אך מחירה קשה: אבדן דרך במרדף אחר חזון שווא, ואבדן העצמי בעקבותיו. הוויתור על האחיזה באובייקט המזויף מאפשר ריפוי של סימפטומים עקשניים ושינויי אישיות מרחיקי לכת. תהליך הפרידה מעבודת האליל כולל: זיהוי האליל הפנימי הסמוי,  ואמונת השווא העומדת מאחוריו, זיהוי דרכי עבודתו היום יומיות.  מחיריה הבלתי נסבלים ומציאת דרכים לשחרור עצמי .

ד. פוסט טראומה כניסיון שלא נפתר

ניסיון הוא המושג  המקביל של ספרות ישראל לטראומה הפסיכולוגית. ביסודו אמונה שהמשבר נשלח לאדם כאתגר מיוחד שהוא יכול וחייב לעמוד בו. בלב השבר נמצאת חווית "חוסר הצדק" האלוהי ואבדן האמון בעקבותיה. פתרון הניסיון מחייב התמודדות עם קשיים, שנדמו בתחילה כבלתי אפשריים,  דרך הבנה חדשה ועמדה נפשית המאפשרת לעמוד בהם. שלבי העבודה כוללים: זיהוי הניסיון הלא פתור המתבטא ברגשות שאי אפשר להכיל ומצבים שאי אפשר לשאת, זיהוי ניסיונות לא פתורים מן העבר, החוזרים ועולים בהווה, ויתור על פתרונות מדומים, לימוד מן הניסיון האנושי בפתרון משברים, עמידה בניסיון דרך קבלת האתגר ההכרחי.

ה. פסיכולוגיה ערכית: גילוי ייעוד ותפקיד

לספרות ישראל יש "פסיכולוגיה ערכית", המעניקה לאדם תודעת ייעוד הנובעת מתוך שייכותו לתכנית תיקון עולמית. התפקיד שהאדם מגלה ומקבל על עצמו מכוון אותו למקומו, מעניק לו את ערכו, והוא יסוד אושרו.

הגילוי, במסלולים הקודמים, של מה שאנו יכולים לעשות (חסד), מה שאנו רוצים לעשות (תפילה), מה שאסור לנו לעשות (חטא ועבודת אלילים), ומה שאי אפשר להימנע ממנו (ניסיון), מוביל לסיכום התהליך בגילוי ייעוד ומעשה נכון.

פרטים נוספים על מהלך העבודה בתכנית ניתן למצוא במאמר "נרקיסיסט מחפש משמעות": http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230318.html. בספר "לדרוש אלוהים", ובטור "רגעי הדעת" המביא סיפורים אישיים של משתתפים בתכנית: https://yaircaspi.wordpress.com/

 פרטים העל התכנית לשנת הנוכחית ניתן למצוא בקטגוריה "תכניות לימודים".

  • יהדות
  • תיקון
  • קבוצה
  • חלום
  • דת
  • קבלה
  • נפש
  • טיפול
  • אתיקה
  • תשובה
  • בחירה
  • מטפלים
  • מיתוס
  • תורה
  • מודעות
  • שיקום
  • זוגיות
  • חרדה
  • פנים
  • פחד
  • חילוני
  • שינוי
  • הורות
  • לימוד
  • בדידות
  • יאוש
  • דיכאון
  • מיסטיקה
  • ייעוץ
  • אמונה
  • אופקים
  • התפתחות
  • אמת
  • חסידות
  • התמכרות
  • רוחניות
  • סבל
  • עיון
  • ניסיון
  • אימון
  • טראומה
  • פסיכולוגיה
  • ריפוי
  • גוף ונפש
  • לימודי יהדות
  • חזרה בתשובה
  • נשמה
  • חסד
  • קבוצתית
  • אלוהים
  • שורשים
  • תקווה
  • תיקון הנפש
  • אבחון
  • טיפול נפשי
  • טיפול משפחתי
  • פוסט טראומה
  • אבל
  • שכול
  • קבוצתי
  • בינה
  • עבודה סוציאלית
  • המקום
  • רגשי
  • תרפיה
  • חירות
  • תודעה
  • חטא
  • כוונה
  • סכיזופרניה
  • מדרש
  • קדושה
  • התבגרות
  • נס
  • מיתולוגיה
  • תלמיד
  • מורה רוחני
  • עצמי
  • מדרשת
  • אלהים
  • גשר
  • הלם קרב
  • התקף חרדה
  • תמורה
  • מודעות עצמית
  • קוגניטיבי
  • רוטנברג
  • בודהיזם
  • התעללות
  • הפרעת אישיות
  • אלול
  • הוויה
  • גוף נפש
  • הפרעת
  • ראש יהודי
  • זהות מינית
  • פסיכולוגיה יהודית
  • בית דניאל
  • הארה
  • טיפול קבוצתי
  • עונש
  • פסיכודרמה
  • קולות
  • יעוד
  • בית תפילה
  • קבוצה טיפולית
  • טיפולית
  • עזרה נפשית
  • בפסיכולוגיה
  • בית מורשה
  • מחלת נפש
  • חרדה ודיכאון
  • עבודה פנימית
  • פסיכוטי
  • דת ומדע
  • לימודי פסיכולוגיה
  • הדרכת הורים
  • השגחה
  • אבדן
  • בעל שם טוב
  • יד בנימין
  • שינוי התנהגות
  • חשבון נפש
  • גבורה
  • חרד
  • חילוניות
  • מגיד
  • מינות
  • כמיהה
  • ענווה
  • מרקם
  • סוד
  • נרטיבי
  • שפוי
  • שפיות
  • חוזר בתשובה
  • משבר נפשי
  • ייעוץ חינוכי
  • אסכולות
  • מצבי רוח
  • להשתנות
  • עבודה זרה
  • אינטלגנציה רגשית
  • משפחה במשבר
  • ויהדות
  • ופסיכולוגיה
  • ביבליותרפיה
  • מצבי משבר
  • התגלות
  • מורים רוחניים
  • הקהל
  • שינוי נפשי
  • הדרכה בפסיכותרפיה
  • תורת הנפש
  • תיקון עולם
  • בתי תפילה
  • ליווי רוחני
  • גילוי עצמי
  • פגיעה עצמית
  • להציב גבולות
  • אוטנטיות
  • חרדה קיומית
  • עבודת אלילים
  • תיקון המידות
  • בחירה אישית
  • הילינג יהודי
  • תרופות נגד חרדה
  • תיקון עצמי
  • חכמת הלב
  • שינוי פנימי
  • העברה נגדית
  • אימון יהודי
  • פסיכו-דהרמה
  • אהבה שאינה תלויה בדבר
  • חוויה מיסטית
  • ריפוי יהודי
  • ברודט
  • צימבליסטה
  • תפילה חופשית
  • לטפל מתוך אמונה
  • שבר ותיקון
  • יהדות ופסיכולוגיה
  • מודע לעצמו
  • לומד מהחיים
  • לומד מאחרים
  • בתי קהילה
  • בית קהילה
  • שינוי בהרגשה
  • שינוי בהרגלים
  • עומד בניסיון
  • אובדני
  • פסיכולוגיה, יהדות, פסיכולוגיה יהודית, בית מדרש, לימודים, הרצאות, סדנאות, קורס, קתדרה, תל אביב, גילוי עצמי, קבלה, חלומות, מודעות, משמעות, תפילה, תיקון, שינוי, אלוהים.

הילינג, רוחניות, רוחני, בינה, קתדרה, אסכולות, לימודי יהדות, פתרון חלום, ארון הספרים היהודי, תיקון עולם,  מכון מגיד, בית דניאל, קבוצה טיפולית, לימודי פסיכולוגיה, ללמוד פסיכולוגיה, קורס בפסיכולוגיה, אימון, הרצאות יהדות, פסיכולוגיה יהודית, בית תפילה ישראלי, קבוצות טיפוליות, הישיבה החילונית, קורס פסיכולוגיה, חלומות, חלום, פרוש חלומות. אלול בית מדרש.  הקהל, לימודי קבלה, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה פסיכודינמית, פסיכותרפיה, פסיכופתולוגיה, הפרעת אישיות, נרקיסיזם,  ראש יהודי, המקום, שיחות עם אלוהים, שיחה עם אלהים, מכורים אנונימיים, קתדרה, פסיכולוגיה יהודית, לימודי המשך, לימודי חוץ, חילוני דתי, אסכולות, 12 הצעדים, אנונימיים, שיטת ימימה, קורס קבלה, לימודי קבלה.

טיפול פסיכולוגי, מטפל, פסיכולוג, מטופל. זהות יהודית, תרבות יהודית. הילינג, תיקשור, אכלני יתר אנונימיים. אהבה, שיר אהבה, סיפור אהבה, אהבה ראשונה, אהבה אסורה, מישפטי אהבה, מכתב אהבה, סיפורי אהבה, חבר, חברות, חלום, ברכות, ערכים, תלמוד, משנה, תורה, בר מצווה, בת מצווה, האושר

שיעור תורה, שעור תורה, שיעורי תורה, לימוד תורה, לימודי תורה, ראש יהודי, תורה שיעורים, בית דניאל, התנועה המסורתית, קונסרבטיבים, 12 הצעדים, צעדים, קורסים ביהדות, פסיכודהרמה, ימימה, אנונימיים, מכון מגיד, אסכולות, שיטת ימימה, הקהל, ראש יהודי, שורשים, תהודה, בינה, קתדרה, אסכולות תל אביב, הקתדרה, קתדרה במוזיאון, הקתדרה במוזיאון, מכורים אנונימיים, בינה, אסכולות רעננה, לימוד יהדות, קורס קבלה, פסטיבל הקהל, לימודי חוץ, לימודי המשך, למודי חוץ, למודי המשך.

לימוד, לימודים, ערכים, ברכות, חלום, חברות, חבר, חלומות, פסיכולוגים, תת מודע, אהבה, לימודי פסיכולוגיה, מודעות עצמית, סיפור אהבה, שיר אהבה, אהבה ראשונה, אהבה אסורה, מישפטי אהבה, מכתב אהבה, בראשית, תנך, תורה, משנה, תלמוד, תלמודים, עם סגולה, ערוץ, לצפייה, גבר, אישה.

גמרא, הסוד, קדוש, מצווה, הצבת גבולות, בר מצווה, בת מצווה, האישור פסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה פסיכואנליטית, יחסי אובייקט, פסיכיאטר, פסיכולוג, טיפול התנהגותי, טיפול קוגניטיבי, טיפול דינמי, טיפול פסיכודינמי, חרדה, דיכאון.