גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים – תקציר להרצאה

גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים / ד"ר יאיר כספי
(תקציר להרצאה)
מול "דע את עצמך" של יוון העתיקה והפסיכולוגיה המודרנית העמיד המקרא את "דע את אלוהי אביך", והרחיבו החכמים: "דע לפני מי אתה עמל", ו"דע לפני מי אתה מתפלל", ו"דע לפני מי אתה עתיד לתת את הדין".
אנו נבחן חמש הבדלים פסיכולוגיים שמצאה ספרות ישראל: מקרא, תלמודים, מחשבה הלכה וחסידות, בין האדם העומד לפני בוראו לאדם השם עצמו במרכז עולמו.
א. כשהעולם שייך לאלוהים, האדם אסיר תודה על נכונות בוראו לחלוק עמו את עולמו. והוא יכול לעשות כמותו ולחלוק עם אחרים את מתנתו. כשהעולם שייך לאדם מגיע לו יותר, ולא מגיע לאף אחד אחר, ומה שיקבל אף פעם לא יספקו.
ב. בעולם שאלוהים מנהל האדם מוזמן להשתתף במפעל יצירה גדול: תיקון עצמו והחברה האנושית. בקבלת תפקידו הוא זוכה בערכו ובמשמעות לקיומו. האדם המתעקש לנהל את העולם לבדו, מאבד את שייכותו לאנושות שקמה מגילוי מקורה המשותף, לדורות שקדמו לו ולדורות הבאים, ויש לו רק את עצמו ההולך ומצטמצם.
ג. מי שאין לו אלוהים, אין לו גבולות שלעולם אסור לעבור. גם אם אפשר להרוויח הרבה, גם כשאיש לא רואה, וגם אם פתאום הפכו מותרים חברתית. האיש שהכיר בסמכות בוראו מגלה שקבלת גבולותיו היא המקום שבו הוא נעשה בן חורין מיצרי לבו הרעים, מן הלחץ החברתי, ומאימת המוות הקרב.
ד. כשרק אלוהים יודע מה יקרה בעתיד, אדם יודע שעליו להתגייס לקשיים בלתי צפויים שבוראו עשוי להטיל לפתחו. לאדם המאמין שהעתיד לגמרי בשליטתו, משברים בלתי צפויים הם איום בלתי נסבל על זהותו כאדון עולמו.
כשהאדם במרכז ואלוהים נמדד לפי כמה שהוא טוב לאדם, משבר קשה הופך אותו  לאל רע שכדאי להיפטר ממנו. כשאלוהים במרכז צריך להתגייס לעמוד בניסיונותיו.
ה. לאדם השואף לגדולה אסור לדעת את חסרונותיו המהותיים. אסור לו להזדקק, לבקש עזרה, או להתגעגע לאלוהים. כשאלוהים הוא הכל יכול  אפשר לדעת לפניו כאב ומחסור גדול, מותר לאדם להיות מוגבל ולבקש את שאינו יכול.