האיש הזקוק לאלוהים שמתעניין ברגשותיו

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש הזקוק לאלוהים שומע

יאיר כספי

אני רוצה שהיא תראה אותי ותרגיש בלחץ שבקשתה גורמת לי.

אני רוצה להיות חשוב יותר בעולמה. שתבוא אלי ותשאל אם ביקור כזה מתאים לי, האם תהנה ממנו יקירי, או תסבול?

הייתי מעדיף שהיא לא תצטרך לשאול. שתכיר אותי. שתדע לבדה שאיני יכול. שזהו ביקור אחד יותר מדי.

אני המום מן הדרך האגבית שבו היא מציינת את אפשרות האירוח אצלנו. עיוורת למצוקה שהצעתה מעוררת אצלי. מרוכזת בצרכיה בלבד.

אני מתחנן בלי לדבר. אנא בואי רגע להביט לתוך עיני. להיות לרגע איתי. לשאת עמי את קשיי.

אני רוצה להתפוצץ. לומר לה שאינה יודעת מי אני. אף פעם לא ניסתה לגלות.

אני מבקש ממך אלוהי שתיתן לה עיניים לראותי.  חשוב לי שתאמר כי אתה מכיר בתקלה  שנפלה על ידך. אני מבקש שתעשה לי נס ותברא מחדש את האישה. והפעם  תכלול בה לב להרגיש אותי ויד ללטף את ראשי (ואם אפשר, ישבן יותר קטן).

ובזאת יתוקן חוב ישן שיש לך אצלי. האם ששלחת להוליד אותי ראתה בי מישהו שבא להאיר את עולמה והתקשתה לתת לי תפקיד של תינוק רגיל. היא לא שאלה: תגיד ילד, מה אתה רוצה? מה חשוב לך?

האם שייצגה אותך אצלי לא התעניינה בהרגשתי. לא לימדה אותי לתת שמות לרצונות: עייף, רעב, רטוב, כועס, כואב, עצוב, בודד, מפחד, גאה מאד. היא לימדה אותי לא לצפות לך שתבוא, ותתעניין, ותרצה להקשיב, ותתגייס לעזור. שתאמר: לא ידעתי מה בני עובר.

כיוון שהיא הייתה מינוי שלך, הבנתי שזו כוונתך: שאשרוד, בלי לדעת מה אני עובר. בלי להרגיש. בלי לדבר. חייתי כך שנים רבות. זה היה סידור גרוע מאד.

אני רוצה לבקש היום דבר שאין בי כלל ולכן קשה לי אפילו לשער. אני צריך אלוהים  שפונה אל יצוריו מיוזמתו ומתעניין לדעת איך הם מרגישים בעולמו. האם אפשר שזהו אחד ממעשיו של כבודו? האם תוכל בבקשה לגלות לי שחושבים עלי במקום כלשהו? שחשוב לך לדעת אם קיבלתי את מה שאני צריך פה?

שמעתי עליך שאתה נדיב ויודע לסלוח. קראתי שאינך חייב שמישהו יהיה בדיוק כך, או כך, או עכשיו, או תמיד. פגשתי אנשים שקיבלו ממך את המתנה הזאת. חלקם ניסו לחלוק בה עמי, וסירבתי לקבל. לא הייתי בטוח שהיא חוקית. שיש אלוה שחסדו באמת.

אתה מבין, אדוני, אני מבלה את חיי בתביעה חסרת סיכוי מאנשים לתת לי את מה שכבודו החסיר. הגיע העת  שאוותר להם ואפנה בקשה לבעל הדבר.

אני מבקש שתבוא ותשאל אותי איך אני מרגיש. אני מבקש להרגיש שמותר לי להגיד שאני שמח או עצוב, מרוצה או מאוכזב.

לא די לי שתשאל. אם אתה רוצה שאשאר בתכנית תצטרך להתאמץ אתי יותר. אנא אלוהי שכנע אותי להאמין שאתה קיים, ורוצה, ויכול לשמוע אותי. שיש לך עניין עמוק ואמיתי בכול מה שאומר. שתוכל לשאת ייצור המאוכזב ממך בדרך כלל.

אמונתי תעמוד או תיפול על הנושא הזה. אינני זקוק לאל הנותן ייעוד או גבול. אני זקוק לאל המתעניין בי לא בשל איזה דבר שאוכל להוסיף לעולמו. אני מבקש אלוהים שישמח גם אם אודיע לו שהיום אלך לים, סתם כך.

אני זקוק לאל שיאמר: ראיתי אותך בכל השנים שבהם חשבת שאני נעדר. ראיתי אותך מתרחק ונסגר. מתייאש. מוותר. ראיתי אותך והיה לי צר. אני שמח שנזכרת להתקשר.

אני צריך להאמין כי להרגשתי יש אצלך יש משקל. שתאמר לי כי אם יהיה צורך, תסיט בשבילי כוכב למסלול אחר. שיש מצידך אפשרות להתמסרות וויתור על הסדר המקובל.

אני מבקש לקבל אישור להיות קשוב בפעם הזאת לרצון שלי בלבד. לא אתגמש ולא אסתגל. לא אהיה חברותי. לא אחשוב על הצרכים של מישהו אחר. אדע כי יש לפחות אחד בעולם שאצלו אני מקובל.

אני צריך לדעת כי יש לפחות מקום אחד בעולם שבוא אני בסדר גם אם לא אפתור דבר. ולא אגדל. ויוותרו בי כל מגבלות העבר. ופצעו יישאר. ואדרוש דבר מקומם ומוזר ולא מתקבל על הדעת בכלל. והכול יאמרו  "אנוכי" "מרוכז בעצמו" ואשמע אותך אומר: אבל זה מה שהילד צריך.  ומותר לבקש.

מודעות פרסומת

עיקר המשאלה האנושית חלק ג' – מעולם קיווינו לך

עיקר המשאלה האנושית, חלק ג':

מעולם קיווינו לך

תפילות לא מודעות שנגלו במשאלות חברי קבוצות העבודה של "פסיכולוגיה ביהדות"

יאיר כספי

עושה חסד לאלפים

א. כשהתחננתי וניסיתי לשכנע אותך להתחשב, לרחם, לעשות טובה חד פעמית. כשניסיתי להבין איך אתה עובד, איך אתה נותן, מה אתה אוהב לקבל, ואיך אפשר לגרום לך לתת. רציתי רק לדעת שיש סיכוי שתקשיב. תחשיב אותי. רציתי לגלות רצון לתת לי שחששתי שאינו נמצא.

ב. כשחיפשתי אוכל, כל שעה, אמרו לי שאני מחפש הנקה. כשביקשתי אם שלא הייתה לי, ביקשתי אותך, הזן את העולם כולו בטיבו, בחנו וחסדו. קונה, מבשל ואופה, פותח יד גדולה ומשביע כל פה, לפי מחסורו. שמח כשאני רעב למזונו, ולא חושש שאקח את כל מה שיש לו, כמו שפחדה אמי.

ג. כשרציתי שאנשים יקבלו אותי כמו שאני, חיפשתי אותך, לא כפוף לשום נורמה אנושית. חשבתי כי אלוהי האלמנות, היתומים, הגרים ועניים, יהיה מקום גם לאחד כמותי. כשחיפשתי אהבה שאינה תלויה בדבר, דרשתי יותר מדי מאנשים שטבעם שהם תמיד צריכים. לא ידעתי לומר שרק אתך חוויתי את הדבר: בראת עולם שגם בלעדיו לא תחסר. צמצמת את עצמך לתת לי מקום על ידך, ואין לי במה להחזיר.

ד. כשחיפשתי חורף שלם שמלה שתתאים לגופי, ביקשתי רשות ממך, שלא הכרתי בבית אבי, להיות אישה שזקוקה לאיש לצידה. כשקניתי מגפיים שמחירם בשמיים רציתי שתבוא אתה תשלם את החשבון ותאמר: שמחתי שפרשת לרגע משליחותך החינוכית החשובה, המגף נראה מהמם על רגלך.

ה. כשביקשתי אישה שאהיה לגבר אצלה, לא ידעתי שאני מבקש ממך, להיות החתן החביב עליך, זה שאתה רוצה לתת לו את האהובה שבבנותיך.

פוקד עוון

ו. כששאלתי אנשים איפה טעיתי, לא רציתי שישוו אותי לזולתי. לא רציתי שימיינו אותי לסוגי. לא רציתי שידרגו את התנהגותי. ביקשתי אותך, שתאמר לי איפה בגדתי בשליחותי. כשדרשתי את חטאי, לא חיפשתי איש שיצביע על אשמתי. ביקשתי אותך, שאינו לוקח בגידה באופן אישי. סמן לי את נפילתי. ציין בבקשה את מחירה עבורי. והיה נא מוכן לרגע שבו אבקש שתושיט לי יד כדי שאוכל לשוב למקומי.

ז. כשביקשתי סליחה מאנשים קיוויתי לסליחתך. כי רק אתה תדע את מגבלות כוחי. רק לך, שאינו כפוף לגבולנו במאומה, אין אשליות על המין האנושי. לבדך תדע את הזמניות והחולשה. את כזב הסיפור שהתרבות מספרת לעצמה על התפתחותה והפער ההולך וקטן בינינו לבינך. רק אתה לא תופתע מכישלוני. אפשר שאתה מתפלא על יכולתי, מדי פעם, להיות אנושי.

ח. כשהרגשתי צער ואשמה על איש שלא הייתה לי סמכות להיענות לבקשה מוצדקת שלו, ביקשתי אותך, שתבוא ותאמר: לא שלך הדבר. לא ממך יצאה הגזירה. פטור אתה מן האשמה על סבל שאני מביא בלא הסבר לעולמי. אתה פטור גם כשאתה שליחו של בית הדין שלי.

ט. כשסיפרתי לאנשים את סיפור חיי, וביקשתי מהם אישור חריג לעזוב הורים, ילדים, בני זוג, מדינה או חברים, ביקשתי אותך. העומד מעל למשפחה, החברה, התרבות כולה. אתה לבדך תוכל לפטור אותי מתפקיד כזב שאנשים הטילו עלי, או לקחתי לשווא על עצמי. אתה לבדך מוסמך לקרוא לאיש לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אימו, וללכת לארץ אשר תורה אותו.

מודיע דרכיו

י. כששאלתי שאלות על תכלית ומשמעות, מדע ודת, עם, אדם, ואנושות, ביקשתי לפגוש את מחבר התכנית. עושה המפץ הגדול, בונה הכוכב, מזמין ההתפתחות האנושית. קורא הדורות, ונותן משימתי בכול זאת.

י"א. כששאלתי את עצמי "מה אני אמור לעשות פה", שאלתי אותך למה אתה זקוק לי בעולמך. האם ישנו תפקיד, לא נחשב אולי בעיני זולתי, שרק לי נתת יכולת למלא? כי רגע אחד של עבודה אצלך עושה אותי שותף במפעל האדם שאתה ואני עושים יחדיו.

י"ב. כשרציתי שיקבלו אותי לעבודה במכון יוקרתי ולא העזתי להציע את עצמי, חיכיתי לך, שתבוא עמי לראיון הקבלה. ותכריז בקול: מעומדת זו מייצגת כאן אותי, מוסמכת ללמד את תורתי.

י"ג. כשניסיתי להיות גדול, לעשות הכול לבד, ייחלתי לך שתבוא ותאמר: את המלאכה הזו התחילו הרבה לפניך וימשיכו הרבה אחרי לכתך. לא עליך לגמור. בבקשה לא לקחת לי את התפקיד. נא להסתפק בחלק אחד.

י"ד. כשהקשבתי לקול פנימי, ועשיתי דבר שלא מופיע בכתובים, לא כלול בחוקים, וסותר את כל ההלכות, לא ניסיתי, כמו שנדמה היה, למרוד בך ולעשות מעצמי סמכות. להפך, ייחלתי שתבוא ותגיד: תודה בני, שהרחבת את עולמי. שגילית בו צד שאפשר ויכול להיות, ואולי, יום אחד, נוסיף לתכנית.

ט"ו. כשחיפשתי מומחים, יועצים וחוזי עתידות שיגידו לו מה עומד לקרות, ביקשתי להציץ לרגע למחשבתך, שבה כלולים כל המעשים שהיו, יכולים ועתידים להיות. כדי שאוכל לראות אם במעשי היום אני שותף לעתיד לבוא, או מפריע לו להיות.

נורא עלילה ונאמן תמיד

ט"ז. כשרציתי להיות שמחה כמו סבתי בת המאה, ביקשתי ממך רשות שהיא קיבלה ממך, לזכור שעה אחת ביום את מתיה, וביתר השעות לראות מתנות קטנות שזימנת לה ביומה, ומתנות שנתת לה לחלק ליקיריה, עם פטור ממחשבות על העתיד לבוא.

י"ז. כשהייתי עייפה מאד, ולא הצלחתי להיות שמחה, כמו שהורי ציפו, ביקשתי אותך. היכול לעמוד בזיכרונות השואה, שהורי ניסו לשווא לקבור במחנות. אתה לבדך תאהב ילדה הנושאת עמה את עצב הדורות.

י"ח. כשהייתי מתפרצת כמו משוגעת, בגיל ההתבגרות, ואמא איימה לאשפז אותי ואבא התחנן שארסן את עצמי, ביקשתי אותך, היכול לעמוד בצעקה גדולה. המבחין בין מילים שאינן קשורות לכאורה אחת לשנייה, באמת שאסור לה בין אנשים להישמע.

י"ט. כשביקשתי לפרוש מן הניהול רציתי שתבוא אתה ותוכיח שאתה יכול ומוכן להחליף אותי בהפקה הזאת. כי היה לי ניסיון קשה לפני שנים בבית שבו לא ניהלתי את העניינים, ולא היה בו אלוהים. אנא גלה לי אותך, אוהב הילדים הילדותיים.

כ. כשהזמנתי סורגים וגדר, ומערכת אזעקה וביטוח על כל התכולה. ביקשתי אותך לשמור שלא יפרצו שוב לפתע לעולמי, ישליכו הצידה, ידרכו, וייקחו את חפצי בלא שאוכל לומר דבר. ביקשתי הבטחה שחורבן הבית לא יחזור.

כ"א. כשרציתי לישון בשקט בלילות, בלי לדאוג למעשיו של בני, רצית לדעת שאתה קיים ונמצא גם במדבר. משגיח על ילדי. ביקשתי שתודיע כי האחריות ,שלא עמדתי בה, להתקשר כל ערב ולפקח על יחידת הסיור, היא שלך בלבד. ביקשתי שתאמר: הדרכה הוא מקבל אצלי.

כ"ב. כשרציתי לישון לילה שלם, בלי לקום ולבדוק בחלונות. ביקשתי שומר, שיישאר עמי עד שאירדם, ויבטיח לחזור אם אתעורר פתאום. אנא אלוהי, מי יעזור לי אם לא אתה. יוצר הכול, אל תיתן לי הלילה ליפול. אל תלך לישון כי אתה שומרי. אתה הצל ההולך לימיני. אתך לא אפחד מרעם או ברק פתאום. אתה תמנע ממני רע, תציל את נפשי. שמור עלי בצאתי מן הבית ושמור עלי בשובי. מעכשיו ולתמיד.

כ"ג. כשיראתי את המוות מאד. רציתי לפגוש אותך. לא מותנה בקיומי. לא תלוי בארץ הזאת, וקיים גם אם השמש תכבה. כי אתה לבדך, הקיים בדבר ובהעדרו, תלמדני לשאת אבדן בית, או לכתו של אהוב. תראה לי מקום שבו יש חיים גם כשהגוף אובד.

גדול וקדוש

כ"ד. כשהגיע הזמן לקום ולהיפרד, לא יכולתי להניח לדברים שהיו בינינו. להשליכם. נאחזתי בם כאילו אתה שם. בבגדים שגדלתי ממידתם. בספרים שלה שלא אקרא לעולם. בקלטות ישנות שאין יותר דרך לשמוע אותם. ביקשתי אותך, קיים לפני הדברים כולם. וקיים באחריתם. לא משתנה, ולא נפגם. בך אחזיק לעולם. אליך אשוב ממסעותי בעולם. בך יתוקנו לי שברי. אתה אתי כשאני נרדם. ואתה שם כשאני קם. אתך הכול קיים. דבר לא נעלם גם כשאיננו שם.

כ"ה. כשביקשתי רגע נוסף עם אבי, שמת באופן פתאומי, והותיר ספק אם אפשר לסמוך על דבר קבוע בעולמי, ביקשתי שתגדל אתה אצלי. כי היית פתאום קטן מאד. ביקשתי שתשוב אתה למקומך המיוחד. כי היית פתאום עוד אחד. ביקשתי אל חי לנהל אותי, כי התנהלתי מול זה שאבד. ביקשתי לקוות לך, במקום לחכות לאבי. עזור לי לזכור כי אתה הוא מקור חסדי, בזיכרון ברכתו של אבי. תתגדל ותתקדש לי בבקשה. תשתבח, ותתפאר, ותתרומם, ותתנשא, ותתהדר, ותתעלה, ותתהלל, כדי שאוכל לשאת את אבדן אבי שהכיר לי אותך בעולמי.

עיקר המשאלה האנושית – חנות הקסמים (חלק ב' מתוך 3)

עיקר המשאלה האנושית, חלק ב' (מתוך 3)

חנות הקסמים

יאיר כספי

מהי חנות הקסמים?

בחנות הקסמים משחררים את הרצון הסתום, העמום, הנתון בכבלים. הרצון הנסתר מבעליו, לא ידוע כלל, לעתים. החנות הוקמה למען תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות"  שלא יודעים מה הם רוצים. או יודעים לבטא רק רצונות כלליים ומופשטים שאין סיכוי לממשם במצב צבירתם העמום: "שהיה לי טוב" , "שלא יהיו לי בעיות"'. או יודעים לרצות רק בשביל אחרים: "שהילדים יהיו מאושרים". או יודעים לבקש כוח למלא חובה שאולי אינה שלהם.

איך קונים בחנות הקסמים?

בכניסה לחנות, על יד דלפק ומחשב, ניצב מחסנאי יעיל, המסוגל, בכמה הקלדות מהירות, למצוא את מיקומו של כול מוצר. יש לתאר בפניו את המוצר על תכונותיו בפירוט רב. המחסנאי, איש מעשי, אינו מבין מילים מופשטות. מי שיבקש, למשל, להיות מאושר, יתבקש לתאר בפירוט מרבי איזה הרגשה הוא מבקש: להרגיש שמח, או להרגיש אהוב, או להרגיש רצוי בעולם, או להרגיש נחשק. ואחר כך לחשוב על מוצר, או דמות אנושית, או אישור, או כלי מיוחד, שייצור אצלו את התחושה המבוקשת.

אם תזמין אוטו חדש ישאל המוכר איזה דגם, איזה יצרן, כמה כוחות סוס, איך תיראה המכונית, מה תדע לעשות? ובעיקר: מה תהיה הרגשתו של האיש היושב במושב?

מי שיבקש להיפטר מחרדותיו יתבקש לתאר את המבנה,  או מערכות ההגנה, או סוג השומרים,  שבעזרתם ירגיש בטוח מאד.

צריך לפעמים להתעקש עם המוכר. לא למהר. לדרוש את הדבר המדויק. המושלם. זה שיסתום את החור. זה, שאם יינתן לא נצטרך יותר לחפש דברים אחרים.

"אני רוצה אישה" היא דוגמא לבקשה שצריך לפרט: אישה עם גוף כזה או אחר. שתאהב אותי בלי גבול. תסלח ותקבל.

ואז, אפשר, שבדרך אגב, ישאל אותך המוכר את השאלה החשובה ביותר של הביקור: מהו הדבר שאתה מקווה לקבל מן האישה הזאת? באיזה אופן היא תשלים לך את מה שבורא עולם החסיר?

אילו מוצרים יש בחנות הקסמים?

בחנות הקסמים קיימים כל המוצרים שאנו מכירים מכל החנויות שבהם היינו אי פעם. וגם כל המוצרים שישנן בחנויות או סוכנויות שאליהן לא נכנסנו מעולם. כל סוגי המאכלים, הבגדים, הרהיטים, המכוניות, המטוסים, המחשבים, התוכנות, הבתים, המקלטים ועוד.

 בנוסף למוצרים המופיעים בקטלוגים של כל אתרי האינטרנט שבעולם, אפשר להזמין בחנות הקסמים פריטים הדורשים ייצור מיוחד, לפי צרכיו החד פעמיים של הקונה. לחנות מעבדה גדולה ומפעל משלה היכולים לייצר כל דבר לפי הזמנה.

בחנות הקסמים ניתן גם לקבל מוצרים שהטכנולוגיה הדרושה לייצורם עדיין לא פותחה. דברים שלכאורה אינם קיימים או אינם מתקבלים על הדעת בכלל. איש כמותם לא ראה. למשל: כורסא סלונית שהאם היושבת בה אינה נראית לילדיה, ואינה שומעת אותם, והם  אינם יכולים להפריע לה כשהוא יושבת בתוכה, זקוקה למנוחה. או, מקלט אטומי במעמקי האדמה שלא יינזק משום פצצה בעולם, וירגיע את אימתה של ילדה שעדיין חייה בשואה.

לחנות מחלקה מיוחדת להיתרים, פטורים וזכאות. במחלקה יושבת ועדה שבה חברים בעלי סמכות גבוהה. הוועדה מוציאה שלושה מיני מסמכים:

פטורים,  כמו "הרינו לאשר כי בשל מגבלות שרחל סובלת מהן לאחרונה, ותועדו בפנינו, רחל פטורה למשך שלושה חודשים מהקשבה למצוקות של אחרים. פטורה מביקורים אצל קרובי משפחה תובעניים. פטורה אפילו מהתעניינות במחלות של בנה. אישור זה ניתן להארכה לפי הצרכים".

זכאות, כמו "הרינו לאשר שחיים זכאי לאהבה. זכאי לאישה. זכאי למגע. זכאי לתשוקה. זכאי להתפעלות רצופה. זכאי לקבל את מתנתו במנות המתאימות ליכולת הקבלה".

היתרים, כמו "לאחר ששמענו את נסיבות חייה המיוחדים הרינו מתירים בזאת לשושנה את הדיכאון, עם כל הסימפטומים הדרושים. שושנה רשאית להראות אישור זה לכל מי שמפקפק בחוקיות דיכאונה, או תובע ממנה להשתתף בפעילות שהיא מעבר ליכולתה. הרינו להכריז כי צער כמו שיש לשושנה, אי אפשר לו בלא אבלות ארוכה".

אחת המחלקות שקשה לאנשים להאמין בקיומן, עד שהם נכנסים בדלתן, היא המחלקה להורים, אחים, ילדים ובני זוג חילופיים. במחלקה הזו מבקשים אב או אם או אחים שישלימו חלקים חסרים בבני המשפחה המקוריים. מבקשים ילדים, כמו שרצינו שיהיו. או בני זוג שיספקו לנו את כל הצרכים.

לצורך הכנת ההזמנה ניתן להיעזר בזיכרון מסוים: הייתי רוצה אמא כמו אמא של חברה, ששמחה תמיד לקראתי כשבאתי לביתה, כאילו לרגע זה חיכתה. אני מבקש אב כמו אבא של חבר, איש מצליח בתחומו, שלימד את בנו להגיע להישגים טובים משלו. אם כמו חותנת שקיבלה אותי כחברה קרובה, ושיתפה אותי בסודות הרפתקאותיה ואהבותיה. אב כמו מורה שהייתי אצלו, בלא קשר להישגי בלימודים, התלמיד הטוב בכיתה. אח כמו אח מאם אחרת, שחולק עמי כאב ישן, כאילו גדל עמי באותו בית אומלל.

אני רוצה אבא כמו של רוני, שתמיד היה בצד שלו, כשניסו בקיבוץ לרמוז שהילד שונה משאר החבורה. אמא כמו של ציפי, שהתפעלה ממנה, והזדהתה איתה, ונתנה בה אמון גמור. אבא כמו של יוסי שאוהב ומכבד אותו כשהוא מצליח, ואוהב ומכבד אותו כשהוא מפסיד. וסבא כמו של מאיר, שהיה לו כרם שלא נגמר.

כמה זה עולה לי?

הקנייה בחנות בחינם, לכאורה. כלומר, אין צורך במזומנים או באשראי, אבל צריך לחוש, לפעמים לראשונה, את המקום החסר, השבור, החלול. צריך להעיז להרגיש, לרגע אחד לפחות, רעב גדול. תשוקה, כמיהה, געגועים לדבר שהיה ואבד או אף פעם לא היה. רצון אסור. לא מקובל. משהו שאיש מעולם לא קיבל. או דבר, שאילו היה בעולם, הכול בו היה מושלם. צריך, לרגע קט, להאמין שיש מקום שבו יכולים ורוצים לתת לך את מה שאתה צריך באמת.

איפה נמצאת חנות הקסמים?

את הכתובת מקבלים בדרך כלל ברמזים ממישהו שמכיר. מישהו שמעז לרצות ולבקש דבר גם אם כול העולם אומרים שהוא אסור או אי אפשר. סניפים ישנם בכול עיר שבה מעיזים להתפלל באופן חופשי וישיר, להצהיר על הזדקקות ותלות גמורה בבעל הדבר.

ניסיתי ולא הצלחתי למצוא את המקום.

יש אנשים שאינם מוצאים את חנות הקסמים. מגנים על עצמם עם רצון מופשט או לא מבורר. יש מביניהם שקברו את רצונם ואינם זוכרים עוד שהיה להם אחד שפעם הניע אותם. יש שצמצמו כמיהה לרצון קטן שאפשר למצוא בכל מקום: ממתקים למשל. כאב הרצון היודע את מבוקשו, ואפשר שלא יקבלו, נדמה כגדול מכפי כוח נשיאתם. להם מוצע להתחיל במשאלות קטנות: אילו יכולת לקבל את המיטב שבעולם מהו המאכל שיספק אותך? איך יוכן? מי יבשל? ואולי אין זה המאכל או דרך הכנתו, אלא משאלה שיעשה במיוחד בשבילך, ויינתן ללא מחיר?

האם אפשר לקנות כמה שרוצים?

כן, מותר. מותר להתרגש מגילוי המקום. להתלהב. לבקש יותר. לחזור כמה פעמים עד שמוצאים את הדבר הנכון. אבל צריך גם להיזהר.

יש אנשים שמצאו את חנות הקסמים, והם אוספים, ללא הפסקה מכוניות, בתים, נשים וגברים, תארים ואישורים. יודעים לכאורה בדיוק מה הם רוצים. יודעים ותובעים לעצמם ולא מוותרים עד שמשיגים.

בכול בוקר הם קמים וזורקים לפח את מה שאספו אתמול. ומתייצבים לבקש דברים חדשים. לשדרג, לשפר. לקבל יותר. ואינם יודעים שיבקשו דבר אחר. שפוטים למאסר עולם בחנותם. לא יקשיבו לבקשה נוספת בתוך רצונם. העולם הוא קניון בשבילם. ואין בו אלוהים.

חנות הקסמים, חשוב לזכור, היא רק שלב בסולם. המקום שבו לומדים לזהות צרכים לא מסופקים שיוכלו להתממש באמת רק בבקשת דבר החסר בחיבורו של אדם לבורא עולם.

איך אדע אם קיבלתי את המוצר הנכון?

לפני שאתה יוצא מן החנות עצור לרגע ושאל: האם קיבלתי את הדבר הנכון? המושלם? מה שהייתי צריך?

האם מה שאני זקוק לו הוא מוצר? ואולי הוא דבר שלא קיבלתי, ואיני מעז להאמין שהוא אפשרי או שרוצים לתת לי אותו? מהו הדבר,  שאם יינתן, לא אצטרך לבוא אל החנות יותר?

ואז אפשר שתגלה כי החנות נמצאת קרוב אליך. ובעליה נדיב, מוכן לתת לך הרבה יותר. ומתנתו נשארת אתך גם מחר. אין צורך לשדרג, לשפר, להחליף למוצר אחר.

עיקר המשאלה האנושית: חלק א' – רצון ממקום אחר

עיקר המשאלה האנושית

חלק א':  רצון ממקום אחר

יאיר כספי

תפילה חופשית, שאדם יוצר בעצמו מחומרי עולמו, היא הזמנה לשלוש קפיצות אל הלא נודע. בכל אחת מהן עולים מדרגה.

במדרגה הראשונה יש רצון. כל רצון.  רצון שעלה ולא אמרו לו מייד אם הוא טוב או רע. שולי או חשוב. מתקבל על הדעת או חסר סיכוי. רצון שהלכו קצת אחריו. נתנו לו לגדול. להוביל.

במדרגה השנייה יש רצון שנתנו לו למצוא זמן ומקום. לקבל צורה. להתלבש בתכנית. להפוך לדבר שאפשר אולי למצוא בחנות. להתגלם בדמות איש או אישה, או ילד, או סב. לקבל גלגלים ומנוע ועיצוב מיוחד. להיבראות בדבר חדש שלא היה לפנים.

רצון שהרשו לו ללכת עד סופו, לגלות דבר חסר, יסודי וגדול מן הפריט שניסינו להשיג. רצון שרוצה הרבה יותר ממה שאדם, או כלי, או אמצעי יוכלו לתת. רעב גדול שלא ימלא באוכל, רכוש, איש או אישה. רצון שהעזו לתבוע לו מילוי מושלם.

המדרגה השלישית היא זינוק אל חלל שאין בו מסד תחתון. אין משען או מעצור. הרצון עולה לבקש את הלא נראה. זה שאמרו עליו שהוא כזב להמונים. לבקש ממי שפעם אולי אכזב. לבקש ממי שאין יודעים אם הוא אוהב. או כועס. או דרוש ויתורים. או תובע להתנהג כמו המחמירים. או אינו יכול. זעיר. מוגבל. או אולי אינו קיים כלל.

במדרגה האחרונה צריך להעז ולהאמין כי יש מי שיכול ורוצה לתת לי דבר שלא עלה על דעתי לבקש. לא קיבלתי כמותו לפנים. לא ראיתי בבית הורי. לא נועד אולי לאיש כמותי. לבקש לי דבר שזיהיתי עם מישהו אחר, לא אני.

לוותר על הסבר. סיכוי להבין. למה  נשבר הדבר. למה התרוקן. בגלל מי אין. למה אחרים קיבלו. מי אחראי, אשם. מי שקלקל לא יתקן. מי שלא נתן כנראה כבר לא ייתן. חיפוש האשם מסיט את הרצון למקום שבו לא ייתכן.

לוותר לרגע על מה שמגיע מבן או בת הזוג. הורים. אחים. בני אדם בכלל. לוותר על תביעה, מוצדקת אולי על פי הכללים, שאין לה סיכוי להתגשם.

התפילה מגלה רצון שאינו מבני אדם. כמיהה אשר בהעדר אלוהים, תלינו אותה על מישהו כאילו בכוחו להגשים. (או מישהו פיתה אותנו להאמין כי יש לו ואפשר שייתן).

התביעה לשלמות שאיננה מכאן. לנאמנות הגדולה מהחיים. לידיעה שאין בני אדם יודעים. לאהבה שלעולם אינה תלויה בדברים. לקבלה מלאה של חולשות. לשותפות בתהום שבפנים. התביעה מבני אדם לתת את מה ששייך לאלוהים הורסת את הקשרים האנושיים. יוצרת ציפיות שלא יוכלו להתגשם. יוצרת אנשים שמתחזים לכל יכולים. משלחת אנשים להתייסר בכישלון שאינו שלהם.

השבת המשאלה לבעליה האמיתיים משחררת את הקשרים האנושיים מתביעה לשלמות שאין בהם. סולחת להם על מגבלתם. נותנת להם להיות במה שאפשר להם. מכבדת את מתנתם.

התפילה מוותרת גם על התביעה מאלוהים להסביר איך הוא עובד. איך הוא נותן. איך אפשר להבטיח שבקשה תתקבל. אם זה תלוי במילים שאומרים. האם חייבים להודות לפני כן. האם יש דרך לגלות מה הוא אוהב לקבל. מה הוא אוכל. האם הוא זקוק לבית גדול. האם אפשר להציע לו שירותים מסוימים. האם ישנה דרך להתגבר על תלות במי שאי אפשר לתפעל.

התפילה יודעת את מצב האדם: קטן, תלוי, וחסר אונים, לפני בורא עולם.

 החלק החסר

בפסיכולוגיה של ספרי היהודים אלוהים הוא מושא הכמיהה, האובייקט שביחס אליו העצמי נודע. האדם הוא תוצר שיחה הנמשכת מאותו יום שבו פנה אליו יוצרו, לראשונה, ורמז לו על האפשרות להצטרף לעולם היצירה.

השיחה הזו חוזרת ומתרחשת עם בואו של כל ילד חדש לעולם. הוריו, ביודעין או בלא יודעין, מתווכים לו את מעמדו של אדם אצל בורא עולם. חסדו מאיתו ("נתן לך חן"), גבולותיו ממנו ("אנשים לא מציירים על הקירות"), תפקידו אצלו ( "יפה שסידרת את החדר שלך"), רשות שקיבלנו ממנו ("מותר לטעות"). ופטור שהוא מעניק לנו מתפקידים השמורים לאלוהים ("לא צריך להיות מושלם").

הסגולה שאותה נתאר ככוחו העיקרי של אדם, חסדו ומתנתו, הדבר השובה את ליבנו בזולתנו, הוא דבר מה שקיבל בקשרו עם בורא עולם, ודרכו הוא מתנהל עם עצמו והסובבים אותו. קלקוליו של אדם הם חסכים בשיחה הזו.  קטעים ומיומנויות חסרים. קולות שאיננו שומעים בשיחתנו עם אלוהים.

לפעמים ננסה למלא את החלל הבלתי נסבל בחפץ, כלי, הישג, או קשר אנושי. אם נשיגם נגלה כי מה שחיפשנו לא התגשם.

 לב התפילה היא בקשת דבר שבוראי החסיר בקשר עמי. חלק חיוני, הכרחי למימוש תפקידי בעולמו. לשותפות עם יוצרי, או לשותפות עם אחרים המבקשים אותו מעמי.

 לב התפילה היא הבקשה:  גלה לי פן שלך שלא אכיר. קיבלתי ממך רמזים לאחריותי, אבל איני מכיר את הפטור שאתה נותן מתפקידים שאינם שלי. קיבלתי ממך תחושה שאני רצויה בעולם, אבל לא הסמכת אותי למלא אצלך תפקיד אחראי. לימדת אותי להיות נדיבה בדומה לך, אבל לא גילית לי שאתה מכבד אותי גם כשאני שמה למישהו גבול הכרחי. גילית לי שאתה צריך אותי לתפקידים חשובים, ולא סיפרת לי שאני אהוב עליך כשאני מענג את נפשי. נתת לי גבולות ברורים, ולא גילית שאתה נמצא גם כשאני מקשיב לרצוני. גילית לי שאתה גאה בהצלחתי, ושכחת להכיר לי את האל הנושא עמי את כישלוני וכאבי.

כשאתה חולק עמי אותך שאיני מכיר, קורה בי משהו  שלא אוכל להסביר. הייאוש לא קיים. פחדי נעלם. פצעי מתחיל להחלים.

תפילת הדרך

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

תפילת הדרך

יאיר כספי

 א.

אני רוצה לטוס. אני חייב. נמנעתי מטיסות זמן רב. לא אוכל לשמור את תפקידי הנוכחי בלי לטוס פעמיים בשנה לפחות. חמש שנים נמנעתי מטיסות.

 אני רוצה לטוס ולא לרעוד. אני מפחד מהתקף חרדה נוסף. בפעם האחרונה שזה קרה הייתי חייב לרדת מן הרכבת מייד, בתחנה הלא נכונה.

 מטוס, רכבת, אוטו שבו מישהו אחר נוהג, הם מקומות מועדים לפורענות. פתאום ארגיש שאני נחנק. שמשהו נורא עומד לקרות.  רק לי. קשה להסביר איך מסע רכבת בת עשרים קרונות מסכן נוסע אחד בלבד.

 אין סיכוי ברגע כזה לשכנע אותי להיות הגיוני. אני נמלא אימה מטיסה שבי אי אפשר לצאת. אני מפחד שאהיה חייב לרוץ לתא הטייס, להשתלט עליו, ולהכריח אותו לנחות.

 ב.

רציתי לבחון אתך אפשרות שתבוא אתי לנסיעה הזאת. אני אשלם, כמובן, על זמנך בתעריף  שעות הטיפול. וגם על הטיסות. ואממן לך חדר ליומיים במלון טוב. ליחיד או לזוג. תצטרך להיות אתי רק בזמן הטיסות. אתה מבין שמדובר בטיסה חשובה בשבילי שבלעדיה לא אוכל להישאר בתפקיד.

 באולם הנוסעים היוצאים נעשה שיחת הכנה לטיסה. כשניכנס למטוס ונשב במקומותינו נתרגל יחדיו את השיחה הפנימית שמרגיעה אותי. אני מאמין שאם אתה תהיה שם אתי יש סיכוי שלא אפחד. שתצליח למקד אותי בפחד ובדרכים שאתה מלמד להתגבר עליו.

 אני יודע שזו בקשה יוצאת דופן. יהיה לזאת משמעות עצומה בשבילי אם תסכים. אני מאמין שליווי שלך יכול לעשות אצלי שינוי יסודי.

 ג.

אלוהי ואלוהי אבותי, אשר לצד מעשי גבורתם, ידעו לעמוד לפניך תלויים וחסרי אונים. יהי רצון מלפניך, שתוליך אותי בשקט פנימי לאולם הנוסעים היוצאים. ותרגיע אותי במושבי. תבטיח לי השגחה צמודה במשך כל הטיסה.

 אנא אשר לי כי אלו שבדקו המטוס לפני הטיסה, יראים אותך, ואינם מחפפים. והבטח לי  שאתה מכיר את האוחז בהגה המטוס, והוא מקבל לפניך את אחריותו למסע.

 שמע את זעקתי כאשר אתמלא אימה. לא תלעג. ולא תלגלג. ולא תזכיר לי שהייתי מפקד ביחידה.  סבלני תשב במושב לידי במשך כל הטיסה. ותתמוך בי כאשר ארעד.

 כי אתה לבדך תשמע אותי. אתה יודע שבתוכי אני שונה מן הדימוי החברתי שלי. רק אתה  תסלח לי שלא הצלחתי להגשים  את חלום החזק תמיד שהטילו עלי.  אתה לא זקוק לי גדול מהחיים. מקומך הוא, שאני לפעמים מנסה למלא. כי אתה לבדך פטור מסיפור הכזב על האדם היודע, השולט, בעל האמצעים, שיכול להסתדר לבד.

 ולא אבוש כי חסיתי בך. להפך, אתה תראה זאת כסימן לאיש מסוגל, בדרך כלל, שיודע מתי הוא עולל מבוהל.

אני זקוק לך היום לתיקו ןקלקול קדום. שכחת בזמנו לשלוח לי אם שאפשר, כשצריכים, לשוב אליה חלשים. שיכולה לשאת ולהכיל את אימת הילד ולטעת בו ביטחון. לספר לו על אל השומר על הכול. אנא שים בי זיכרונה של אם היודעת אותך ובוטחת בך, או בוא בעצמך להיות שומרי, מנחמי ומעודד רוחי בעת אירא.

 אנא הנחת אותי היום בשדה התעופה  חי ושקט ובוטח בך.

כשאתה אתי נעלם פחדי. אתה מטפלי. המקשיב, המבין. השם דברים במקומם. הנוכח תמיד. בך אבקש לחסות  לעולמים.

 ד.

ד"ר יקר, רציתי לדווח שהטיסה עברה בשלום. אני חושב שלא אזדקק לך יותר. מצאתי את הדבר החסר.