הכישרון למצוא תפקיד לרגע

כשהמצב נהיה בלתי אפשרי, בעבודה או במשפחה, אני שואל מה מצפים ממני, מה אני רוצה שיקרה, מה מתאים לי, מה ימלא את הצרכים שלי, מה מרגיז ומקומם אותי, מה אני לא מוכן לקבל בשום אופן. השאלות הולכות ומסבכות אותי. אני טובע במהומה.

הדבר היחיד שמציל אותי ברגעים הוא שאלה אחת על תפקיד. לאיזה משימה הרגע הזה מזמין אותי?

קשה לי להתמקד בשאלה הזאת האחת. כי אפשר שתפקידי יבוא על חשבון צרכי. כי אפשר שתפקידי יעשה אותי שנוא על חלק משותפי המהומה. כי התפקיד עשוי לדרוש ממני להתגבר על כעסי. כי אפשר שאין לי את הכישרון למלא תפקיד כזה.

ההכרעה להישאר עם השאלה האחת על תפקידי מתחילה לשחרר אותי מן העריצים המנהלים אותי ומתקוטטים ביניהם: המשפחה. החברה. המנהל. הפצעים שלי. היצרים שלי.

השאלה על תפקידי מרימה אותי מהמקום והמצב שהולך ומסתבך. משלל הרגשות הסותרים שאני מרגיש. השאלה על תפקידי מעמידה אותי בפני סמכות אחת יותר גבוהה מכל השותפים למהומה.

כשאני מצליח להתעלות לרגע, ולעבוד, לפעמים לבדי, אצל אתם יודעים מי, הבהירות שאבדה חוזרת, נפתחת לפני דרך. אני זוכה בסמכות להצביע על אפשרות, איסור וחובה. הנכונות לקבל עלי את תפקידי מוצאת לפתע את הכישרון למלא אותו.

מישהו רואה עלי ששמעתי דבר ומתחיל ללכת אתי. נס קורה. השפיות מתחילה לחזור. המצב משתנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: