עצב נוראי וסיפור של גאולה

"גם אני הייתי ילדה בגבעתים, גדלתי  בהרצוג 13, כניסה ג, בבלוק שבו חיו משפחות קטנות, שני ילדים בכל בית היה מעל לראש,  רוב הדיירים היו עולים מאירופה, רובם ניצולי שואה, או נרדפי נאצים.

וזכר השואה, וההדף שלה, עבר בתוך האינסטלציה של הבנין כולו,  זחל מתחת לכל דירה והיתמר כמו ריח תבשילים בחדר המדרגות.

ספרו של יאיר, מתאר באופן שמועך את הלב ומקמט אותו שוב ושוב – את הדרמה שמתרחשת בחדרי חדרים, באינקובטור שבו גדל ילד בודד ומבוהל, שאימו, אינה ניצולת שואה, אבל נושאת אתה שדים משלה,

זה ספר על ילד הורי, שנאבק לגדל לעצמו דמות של הורה שמסוגל,  מאבק סיזיפי שנידון כפי שמבשר שם הספר – לכישלון

בישראל מסתובבים הרבה ילדים הוריים כאלה, שגידלו את עצמם.  חלקם, חרף הנסיבות , מצאו בתוכם כוחות ותעצומות – והפכו, כמו יאיר – להיות אנשים מאירים שעוזרים לאחרים לגדול.

לכן, לצד העצב הנוראי שיש בספר,  זה גם סיפור על גאולה.

כפסיכולוגית – אני רוצה לדבר על האומץ המקצועי הרב שיש בספר הזה ובפרסום שלו.  אנשי טיפול, נוטים להיעצר מאחורי גדר של אנונימיות,  או "לוח חלק",  נזהרים מאד שלא לחשוף שום פרט על חייהם מחשש שהגילוי העצמי "יקלקל" משהו.  הם מקסימום מרחיקים את החוויה האישית שלהם ומקפלים אותה בתוך דמות בדיונית של רומן שרקחו.  והנה כאן – חשיפה מלאה, אישית ומוחלטת.

בעיני – זו הצהרת אנושיות עמוקה וחשובה, גם עבור המטפלים בכלל . שהם כמובן קודם כל בני אדם, הרבה פעמים אנחנו גדלים להיות מטפלים דווקא מתוך הכאבים שלנו,  שמלמדים אותנו חמלה, ומאפשרים לנו להכיר ולהבין את כאבו ומורכבותו של הזולת".

שלוש דוברות בערב השקה ל"ילד שכמעט הציל את אמו":

שירלי יובל

https://www.youtube.com/watch?v=etEdbHmoFJc

 

תמרה אבנר

https://www.youtube.com/watch?v=WDNHCpd61po

 

ד"ר דריה מעוז

https://www.youtube.com/watch?v=ItssOoRevwY

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: