"הילד שכמעט הציל את אמו" עכשיו בחנויות הספרים

מודעות פרסומת

14 תגובות

  1. tamy12012 said,

    15 באוגוסט 2017 בשעה 12:09 pm

    יאיר שלום

    קניתי את הספר וקראתי אותו. הצטערתי מאד על קורות חייך הקשים וחשבתי שעליך נאמר " היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".

    כל טוב תמי יחיאלי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    15 באוגוסט 2017 בשעה 2:10 pm

    שלום יאיר. קראתי את הספר בנשימה אחת. מצאתי הרבה נקודות הזדהות. אני שמחה שאנחנו במקום הרבה יותר טוב, במקרה שלי – במידה רבה הודות לתכנית שלך.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    15 באוגוסט 2017 בשעה 2:11 pm

    שלום יאיר. קראתי את הספר בנשימה אחת. מצאתי הרבה נקודות הזדהות. אני שמחה על כך ששנינו נמצאים במקום טוב יותר, במקרה שלי – הרבה הודות לתוכנית לפסיכולוגיה ביהדות.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    18 באוגוסט 2017 בשעה 7:45 am

    מתוך שפע הרגשות והמחשבות שהציפו אותי תוך כדי קריאת הספר, אומר רק זאת: מתוך הכאב והמצוקה, שקשים אפילו לקריאה, צומחת ונבנית אותה תפיסת עולם שבאתי ללמוד אצלך. לימוד שעליו אני מודה לך.

    • yaircaspi said,

      18 באוגוסט 2017 בשעה 8:00 am

      תודה על הדברים.
      נדמה לי שצריך לדייק אותם:
      כאב ומצוקה קשים מנשוא יכולים להוליד תפיסת עולם טראגית, ואז החיים הם טרגדיה כתובה מראש.
      כאב ומצוקה גדולים יכולים להוליד, בפרשנות הפוסט מודרנית, תפיסת עולם של קורבן שמגיע לו.
      ואז החיים הם תביעת הכרה ופיצויים והוצאה של פטורים.
      עיקר תרומתם של מקורות ישראל לפסיכולוגיה בת זמננו, ולי אישית, הוא שכאבי ומצוקתי אינם גזרה קדומה.
      וגם אינם נותנים לי רשות לפטור או תביעת פיצויים.
      להפך, הם אחריות מיוחדת שהוטלה עלי, לצד תפקידי האדם הרגילים. או ניסיון שעלי לעמוד בו, בשפת המקורות.
      זהו עיקרו של "הילד שכמעט הציל את אמו" וזה מה שאני מנסה ללמד ב"פסיכולוגיה ביהדות".

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

        18 באוגוסט 2017 בשעה 9:26 am

        יאיר שלום, אני רואה שתגובתי הופיעה תחת "משתמש אנונימי" משום מה. אז אני מוסיפה כאן עכשיו את חתימת שמי. רותי בן-עמי

      • yaircaspi said,

        18 באוגוסט 2017 בשעה 9:42 am

        תודה רותי

  5. גל גיברשטיין said,

    30 באוגוסט 2017 בשעה 7:50 pm

    ספר מרגש ומעורר השראה.
    התרגשתי לקרוא ולעקוב אחר קורות הילד
    שגדל במציאות בלתי אפשרית
    והצליח להציל את עצמו.

  6. נעמי עציון said,

    30 בספטמבר 2017 בשעה 3:54 pm

    ליאיר שלום
    לפני למעלה מ20 שנה העברת לנו קורס בהפרעות אכילה. היינו כמעט שנתיים בקשר כולל הדרכה כאשר נסינו לממש את אשר למדנו. הכל היה בבלינסון עם קבוצה של עובדים סוציאלים קליניים. זו היתה חווית למידה מיוחדת ומעשירה מאוד. מאוחר יותר הקשבתי באדיקות להרצאות ברדיו שנתת באופן מסודר ועקבי. ועכשיו קראתי את הספר בו אתה מספר על חייך. הייתי מרותקת ולא עזבתי את הספר עד שסימתי את קריאתו. הוא כתוב מאוד יפה ומרתק. הוא נותן תמונה חיה כואבת ומרגשת של חיים בצל אם חולה נפשית. מעל הכל התרשמתי מהיכולות המיוחדות והבלתי רגילות שלך להתמודד ולשרוד במערכת הכל כך קשה בה גדלת. כפי שהתרשמנו ממך לפני 20 שנה, כיום אפשר לומר בוודאות שאתה בעל יכולות בלתי רגילות.
    כמי שעובדת כל השנים הללו עם אנשים הסובלים מבעיות נפשיות, הספר שלך נותן זווית מיוחדת בהבנת הבעיות והצצה לאופן המיוחד שמצאת להתמודד.
    ההשגים שלך מרשימים ונותנים תקווה והשראה לכל מי שקרוב לנושא.
    תודה שהעשרת אותי בחוויה עם קריאת הספר.
    אחולים לבביים לשנה טובה ועוד הרבה הצלחות וסיפוקים.

    בברכה
    נעמי עציון


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: