העיקר שתהיה בן אדם – פרשת השבוע ב"הארץ"

הולדת הגיבור האנושי
יאיר כספי

המקרא לא מאמין באדם. לא מתפעל ממנו. מוכן לשקול אפשרות שהתרבות האנושית היא טעות שאולי אי אפשר לתקן, וכישלונה יביא את סופה.
את פרשת בראשית סיימנו באדם המתקשה לקבל עליו את גבולותיו. משימת יצירתה של תרבות אנושית, שהוטלה על האדם, כפתה עליו ריסון יצרי שלא הרגיש לו טבעי. האדם הלומד להיות תרבותי המשיך לרצות לשכב עם כל מי שהוא חושק בו, ולהרוג את מי שהרגיז אותו. האדם המסוכסך עם עצמו רוצה להתעלות מעל נטיותיו הטבעיות כדי להתפתח מתוך חיקוי של יוצר גדול שנתגלה לו, וגם זומם להחליפו ולהשתלט על העולם. בפרשת נח מגלים לנו שהתקווה לאדם נכזבה, הוא בחר באפשרות השנייה, והמציאות עומדת להקיא אותו מתוכה.
בני אדם השתמשו בהזדמנות העצומה שקיבלו להיות שותפים להתפתחותם כדי לתכנן איך להשתמט מן האחריות הכרוכה בה: "כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ו, ה-ז).
יתרון האדם, מחשבתו, משמשת לפיתוח מזימה שתספק פתרון של פשרה מדומה בין רצונותינו הסותרים לעבוד אלוהים ולהיות אלוהים. המדענים הראשונים, כהני הדת הקדומה, פיתחו יצורי ביניים, חציים אלוהים וחציים כוחות טבע או בני אדם. אלוהים מוקטן, שאפשר למשש ולראות, נותן קצת התעלות, בלי דרישות להתפתחות. ההתנהלות מול אובייקט שווא, יצרה עצמי מזויף. אנשים אבדו את היכולת להבחין בין שקר ואמת. האלים שהמציאו לעצמם סולחים למי שהם אוהבים ומרשים לו להיות מושחת.
התוצר הסופי של יצר הרע האנושי הוא נטיית האדם לחשוב שהוא עמוד העולם והיקום לא יכול בלעדיו. המבול מגלה שהאדם לא הכרחי, ואם לא ישנה את דרכו, אפשר שהעולם יסתדר בלעדיו.
הניסיון לחקות אלוהים הוא מנוע הצמיחה של ההתפתחות אנושית. המחשבה שהצלחנו להיות אלוהים היא יסוד המפלה האנושית. הצלחותיה של המהפכה המדעית המודרנית הביאה אותנו להאמין שנוכל לחרוג מכל הגבולות שנדמו לנו פעם כגבול האדם, ולזכות בחיים ואושר אין סופיים. פיטרנו שוב את אלוהים, שנדמה לנו כשריד מיותר של ימי האדם התלותי והלא מעודכן, ושמנו במקומו את האדם החדש ויצירותיו. היו שאמרו שהנעלה ביותר הוא הלאום, או שיטה מסוימת לארגון החברה האנושית, או המדע. היו שאמרו שאם מספקים את צרכיו היסודיים של אדם, מעניקים לו השכלה, ומקבלים אותו כמו שהוא, הוא יתגלה כיצור מופלא שראוי להאמין בו.
בתרבות העברית המתחדשת בחרנו תחילה בביאליק שניסה לדבר בשבילנו "פנים אל פנים עם השמים הנאווים". אחריו המלכנו את טשרניחובסקי, שהאמין באדם, ו"ברוחו רוח עז". האמונה באדם הביאה לאיסור בן זמננו לחנך ילדים. "הילד יודע", אומרת הגננת הפוסט מודרנית לאבא. אסור לנו לכפות עליו את ערכינו שאולי אינם "האמת שלו". הילד אלוהים. מחבר פרשת נח לא מנסה למצוא חן בעיני הקוראים, ולא מתפעל מהילדים: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כא'). מי שבחר להאמין באדם צריך לנקות אותו מחולשותיו ועליבותו וחייב להסתיר מעצמו את כישלונותיו החוזרים, ואת רשעות הילדים.
במקום הגיבורים המיתולוגיים של עמי קדם שהצליחו, כאילו, לחצות את הגבול שבין האלים ובני אדם, מציע המקרא איש צדיק תמים המתנהל לפני סמכות גדולה ממנו (בראשית ו, ט). שינוי קשה למי שגידלו אותו להאמין שהישועה באה למי שמאמין בעצמו, וחרד שנותיר אותו בלא ערך לחייו.
במקום המאמין בעצמו, מציע המקרא את האיש הנאמן לתפקיד שהוטל עליו והוא מנסה לפענחו. הצלחתו היא הצלחת הדרך. כישלונו הם קשיי הדרך, או טעות בניווט. הצלחתו לא רוממה אותו לשמים. כישלונו לא יפילנו לתהום, שאליו נמשכים אלו שפעם האמינו בעצמם.
האיש המאמין בעצמו מצליח לגייס את עצמו, ולפעמים אותנו אתו, למשימות גדולות מהחיים, במחיר כבד: חייו נעשים לו חסרי ערך כשהוא נכשל, כי איבד את עצמו, אלוהים. האיש המאמין בעצמו מפתה אותנו להתאהב בו, נענה לתשוקתנו לפגוש אל חי, ויבגוד בנו כשלא יוכל להמשיך לקיים עצמי מנופח. האיש הנאמן, נאמן גם כשלא כדאי. כישלוננו וכישלונו לא הורסים את עצמיותו.
הגיבור האנושי של המקרא איננו מן המקובלים, או המדהימים. איננו נורמטיבי במקום שבו עובדים אלילים. הוא התקווה שהייתה פעם לאם שאחלה לבנה "העיקר שתהיה בן אדם". הוא החלוץ העברי, שגבורתו הייתה עמל כפיים, שבו תיקן חיים יהודיים תלושים. הוא שומר החניון שקיבל על עצמו לספר את סיפורו כמשל למצב האדם.
נח הוא ראשון בשרשרת של בני אדם, העתידים לשוב ולהופיע לאורך הספרות היהודית: יחיד המקבל על עצמו אמת מחייבת שהנורמה החברתית פוטרת ממנה. משתדל להיות אדם גם במקום שאין בו אנשים. וזוכה להציל את נפשו, ולפעמים, דרכו, ניצל העולם כולו.

"הארץ", 16.10.2015

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    16 באוקטובר 2015 בשעה 3:14 pm

    מעורר תקווה ומעודד לדבוק בנאמנות לעצמך, בנאמנות לקול עליון. תודה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    17 באוקטובר 2015 בשעה 5:32 am

    תודה על דברים יפים ונכוחים. משום מה יש בהם קצת נחמה בימים אלה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: