אבדן האחדות הישראלית

אבדן האחדות הישראלית והיכולת להחליט
יאיר כספי

עומדים אנו בשערי עזה, משותקים. לא יכולים להיכנס ולהכריע את המערכה. לא יכולים לשחרר את המילואים. השיתוק הזה הוא הפתרון היחיד שאנו מסוגלים היום למצוא לסכסוך פנימי שאיננו יודעים לפתור.
למנהל המבצע אין יותר סמכות, שהייתה פעם למנהיגות ישראלית, לקבל החלטות קשות. הוא חייב להתקדם לאט כדי לשמור על איזון פנימי שביר. ירי על הדרום בלבד לא התקבל כסיבה לצאת למבצע. ירי טילים על תל אביב הצדיק הפצצה של חיל האוויר. גילוי עשרות מנהרות יצר הסכמה לאומית על כניסה קרקעית. התרבות האבידות שלנו נתנה רשות להגדיל את מימדי ההרס בצד השני.
המבצע הזה, בניגוד לתורת הלחימה של צה"ל, מתנהל שני צעדים קדימה ושניים לאחור. אי אפשר להכריע את הקרב, כי כל אחד מאתנו שייך לאחת משבע כיתות שונות:
קבוצת "זכות הביקורת" של השמאל המתון, לא שוללת את עצם המבצע, בתנאי שלא ייפגע חופש הביקורת של חברי השמאל הקיצוני. השמאל שעובד באוניברסיטה, וחבריו שייכים לקהילה האקדמית הבין לאומית, שוקל לתמוך במבצע, בתנאי שיתנהל לפי התקן שהאיחוד האירופי קבע להפצצות אוכלוסין. כת ההומניזם מעל לכל, רוצה שכל חייל יראה את תמונת אמו ובנו של האויב שאולי יצטרך להרוג, כדי שיהסס לרגע, בשדה הקרב, לפני שהוא מפעיל את נשקו. כת זכויות הפרט כערך עליון איננה יכולה לאשר אפילו מלחמת מגן, כי כל מלחמה היא שלילת זכויות הפרט הכי יסודיות, כולל הזכות לחיות. וישנם השמאלנים של הדרום, שבעניין עזה הם כמו הימניים של המרכז.
כת הביקורתיים מן הימין חושבת שהדבר החשוב לפני סיום המבצע הוא לגלות מי אחראי למחדל המנהרות. בציונות הדתית רוצים לכבוש את עזה, בתנאי שהועדה שתתכנס לאחר המלחמה בקהיר תוגבל לדיון בהפסקת אש, ולא תוביל לוועידה אזורית, והסדר כולל, שבמסגרתו יפונו התנחלויות. החרדים מפוצלים לשתי כיתות: אלו הקוראים לעשות שפטים בגויים, ואלו שרוצים רק שהמערכה תסתיים באופן שלא יגדיל את הלחץ לגיוס תלמידי הישיבות. הימין הקיצוני אוהב את המלחמה שאולי תוכיח סוף סוף לימין המתון, שהשמאל בוגדים.
הכיתות המרוכזות בעצמן מרבות לדבר בשם הכלל. הוועד להגנת השמאל הקיצוני בטוח שהוא נציג המוסר הבין לאומי. שונאי הערבים שמחים לגלות רגש דומה שעולה אצל אנשי המרכז, מה שמוכיח להם שעם ישראל מאוחד. הדתיים לאומיים שמחים לגלות שברגעי משבר, גם חילוניים גמורים מבקשים עזרה מבוראם.
אבדה היכולת לשמוע דבר שאינו בא מהצד שלנו, כלומר יוצא מפינו. אבד לנו דבר הגדול מאתנו, שלפניו אני (זכויות הפרט שלי, חופש הדיבור שלי) ואנחנו (הישיבות, מפעל ההתיישבות, ארץ ישראל) פחות חשובים. שלפניו אנו מתאחדים.
הזהירו אותנו במשך שנים כי הפיצול בין שמאל חילוני וימין דתי עשוי להביא לחורבנה של ישראל, כמו שקרה במלחמת האחים בסוף הבית השני. לא הבנו איך הדברים עובדים. עכשיו אפשר להתחיל לראות את הסימנים: חוסר היכולת להכריע את המערכה נגד החמאס זהה לחוסר היכולת להגיע להכרעה בהסכם שלום עם עבאס. מנהיגי ישראל איבדו את הסמכות ללכת את כל הדרך, בכיוון אחד, כי אין להם יותר עם אחד.
עומדים אנו בשערי עזה, כאילו יש בידינו תכנית. כאשר בעצם איננו מסוגלים להחליט. מי אנו, מהו עיקר המפעל שלו אנו שותפים, על מה ראוי להסתכן, ועל מה ראוי לפעמים, לוותר על העיקרון הכי חשוב של הקבוצה שאליה אנו שייכים.

מודעות פרסומת

5 תגובות

  1. לצרוס האופטמן said,

    6 באוגוסט 2014 בשעה 1:47 pm

    התזה נשמעת נחמד, אבל לענ"ד לא הכרחית (איני רוצה לומר שגויה)
    מנהיגות לא מכריזה מלחמה ולא שולחת חיילים לקרב – לא לפי נחישות מצביאה וחיליה לצאת לקרב, אלא בעקבות ניתוח קר של שלל הנסיבות הקיימות, ואלה הנוצרות תוך כדי.
    לא נגרע מ"אישיותה" של קב' מנהיגים האמורה להחליט החלטות הרות גורל, ובייחוד החלטות שגורל חיי אנשים רבים כ"כ תלויים בהן, אם היא מקבלת אותן בשקול דעת, בתשומת לב, תוך ניתוח כל הנתונים /סכויים/סיכונים שבהחלטתה.

    החיילים ומפקדיהם לא איבדו מאומה מנחישותם בביצוע המטלות שלהם –אך למזלנו הרב במשטר כשלנו – לא הם שעושים את ההחלטה.
    חובתה היסודית של מדינה לשמור ולהגן על חיי אזרחיה.
    חובתה של המדינה לעשות לשם כך את הנדרש –גם להכריז מלחמה ולשלוח חיילים לקרב.
    חובתה הלא פחותה של אותה מדינה , לעשות הכל במידה הנכונה ואמנם נכון – תוך התחשבות במשפחת האדם.

    גם חכמה שלאחר מעשה לא תמיד מצביעה האם מה שנעשה נכון נעשה.

    יש בחיינו אנשים "צודקים" תמיד
    יש בחיינו "השוגים" תמיד
    ולכן שיקול דעת ואפילו היסוס לרגע של מנהיגות –לא לעוון ייחשב!

  2. דן גלי said,

    6 באוגוסט 2014 בשעה 6:58 pm

    אין ספק שהמחלוקות והקיטובים בחברה שלנו הם גורמים שמעקבים את יכולת הממשלה לקבל החלטות נועזות. במקרה הנוכחי, ולא רק בו, אפשר להכניס לתוך המשוואה את "דעת הממשלות" שמעבר לים, שבמקרים רבים הן חופפות לשמאל, ובסוף המלחמה, לשמאל הרדיקלי יותר.

    • לצרוס האופטמן said,

      7 באוגוסט 2014 בשעה 7:33 am

      ה' ישמרנו מחברה שאין בה מחלוקות.
      ה' ישמרנו מחברה הומוגנית שכזו , שבה הממשלה יכולה להחליט "החלטות נועזות"
      אני רוצה לראות פניהם של "הנועזים" למיניהם, רגע אחרי שהתקבלו "החלטות נועזות", וארונות החיילים היו חלילה נאספים לעשרותיהם ואולי למאותיהם –הכל בכדי להגיע לנקודת המוצא בה היינו פעמים אחדות.
      אני מנסה לנחש שמא הם יהיו בין הראשונים שידרשו וועדת חקירה על מחדלי ההנהגה ומֻפְקָרוּת החלטותיה.

      אשרינו שאנחנו חיים במדינה ובמציאות המחייבת את מנהיגיה לחשוב פעם נוספת ,
      ונכון – להכניס למשוואה את "דעת הממשלות"

  3. 6 באוגוסט 2014 בשעה 7:42 pm

    בינתיים ישראל כבר בעיצומה של הפסקת אש, שכנראה תתארך לפסק זמן. ונדמה לי שבנימין נתניהו הוכיח הפעם שאין לו אלילים, אך יש לו אלוהים. ואני דווקא ממצביעי השמאל.

  4. Shulamit Magyar said,

    7 באוגוסט 2014 בשעה 6:43 am

    שלום יאיר. ממש נהנית ממאמריך. כל מילה בסלע. יישר כח. שולמית מגיאר

    _____


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: