התלות הנפשית של הישראלים באויבם

הקלף הסודי של החמאס
יאיר כספי

הקלף הסודי של החמאס הוא המודיעין שהוא מקבל מדי יום מאמצעי התקשורת הישראליים המודיעים לו שישראל לא מעוניינת לכבוש את עזה.
הנשק הסודי של החמאס הם דובריה השונים של החברה הישראלית המופיעים בטלוויזיה ואומרים שישראל רוצה בשלטונו של החמאס בעזה גם לאחר המלחמה. חמאס מוחלש. חמאס מרוסן. חמאס מנומס. ישראל זקוקה לחמאס.
הנשק הסודי של החמאס הוא יחסנו למלחמה כמו לעסקת רכש או מכירה: אנו רוצים לדעת מראש מה נקבל בסוף. כמה זה יעלה בכסף. כמה הרוגים בדיוק. האם יש הסכמה של כל בעלי המניות והלקוחות בחו"ל?
הנשק הסודי של החמאס הוא אמונתו שהישראלים לא מוכנים באמת להילחם, בשונה מלוחמיו, המוכנים להקריב את חייהם. והאמונה הזו, אם תאשר את עצמה, תקבע מיתוס חדש במזרח התיכון: הציונות השמינה, נעשתה מפונקת ועייפה. אפשר לנצל את חולשתה. אפשר לאלץ אותה לבלוע הכול. אפשר להביס אותה, לאט, במלחמת התשה, שתדכא את רוחם של היהודים. שתבריח חלק מהם לחו"ל ותסכסך בין הנותרים.
מה עוד החמאס צריך לעשות כדי שנשנה את דעתנו? לנסות לבצע שורה של מעשי רצח וחטיפה המוניים בישובים ישראליים? להשבית את התחבורה האווירית לישראל? להישבע להקדיש את החיים לחורבנה של ישראל? לירות יום יום טילים על תל אביב?
הנשק הסודי של החמאס, סוד התעקשותו להכתיב תנאים למשא ומתן על הפסקת אש, הוא המידע שהוא חשף כי אפשר להחזיק אותנו חודשים בעזה, לא יכולים לצאת. לא יכולים להכריע את המערכה.
ההססנות הישראלית יוצרת בלבול בצה"ל שלא יודע מה רוצים ממנו בשל היעדים המשתנים בכל יומיים: להפסיק את ירי הרקטות, להרוס את המנהרות, לתת לחמאס מנה שיזכור לכמה שנים, להביא לפירוז הרצועה, לאלץ את החמאס להסכים להפסקת אש. בינתיים, כל יום שעובר, מחליש את ישראל. גובה ממנה מחיר דמים בלתי פוסק. מערער את הברית עם השותפים מחו"ל.
ששת הימים הייתה המלחמה האחרונה שבה נלחמנו כדי לנצח. מאז אנו נלחמים כדי להרוויח זמן. לתקן הסכמים של הפסקות אש שהופרו. הישראלים, שאיבדו את הרצון והיכולת לנצח, מסתפקים ב"תמונת ניצחון". כאילו שהחיים האמתיים מתרחשים בטלוויזיה או בעיתון.
תעודת הביטוח של החמאס היא ההכרזה הישראלית שאיננו רוצים לשלוט על מיליון ושמונה מאות אלף פלסטינאים בעזה. יכול להיות שאין ברירה ונצטרף לשלוט שם לתקופה מסוימת. אפשר ששלטון כזה הוא מעשה יותר אנושי מאשר להחריב את עזה מן האוויר.
הסיכוי היחיד לפירוז של עזה, עם שליטה יעילה, הוא ניצחון במלחמה תחילה. אחריו אפשר יהיה להזמין את המצרים, ואש"ף, והסעודים, והאמריקאים, שיביאו את הקטארים אם הם רוצים, להכין תכנית לניהול הרצועה ושיקומה. אפשר שכיבוש הרצועה הוא צעד הכרחי להסדר כולל מזרח תיכוני. מדינת ישראל משותקת ומתקשה להכריע את המלחמה, כמו שהיא משותקת ומתקשה להכריע במשא ומתן מדיני. איבדנו את האמת הפנימית שלנו, זו שעמה מנווטים את המציאות.

מודעות פרסומת

8 תגובות

  1. רציה said,

    31 ביולי 2014 בשעה 7:26 am

    מה מוגדר ניצחון?
    אולי המאמר הזה משקף את הפחדים שלך מחורבן וחוסר האמונה שלך בכוחות שלנו להתמודד עם האתגרים הניצבים לפתחנו?
    אולי ההססנות היא תוצאה של המצב המורכב שנקלענו אליו, מצב שבו אין פיתרון ליניארי חד וחלק? אולי הניסיון שעלינו לעמוד בו הוא התמודדות עם מצב של חוסר וודאות וחוסר ידיעה מהו הדבר הנכון?
    דבר אחד אני מסכימה: איבדנו את האמת הפנימית ואת תחושת הייעוד. את אלה אפילו עשרה ניצחונות לא יחזירו לנו (עיין ערך "ניצחנו בששת הימים").

    • רציה said,

      31 ביולי 2014 בשעה 8:26 am

      מה שאותי מפחיד יותר מהכל, היא השנאה הפושה במקומותינו כמו נגיף קטלני.
      הנה קמים לתחייה קמצא ובר קמצא.
      משימתנו הגדולה בעת הזאת, לדעתי, היא להדביר את השנאה הזאת.

  2. 31 ביולי 2014 בשעה 8:34 am

    אכן נראה כי ההתנהלות הישראלית היא "בזרימה", "זורמים", במקום לעצור קצת ולהחליט, מה היעד? מה המשימה? אמנם, הביטוי הזה נהיה כבר בדיחה בפי הגשש החיוור, אבל, באמת, צריך לקבוע יעד, ולפי היעד, לקבוע משימה. ואם נזכור שהיעד הוא, באופן הבסיסי ביותר, לחיות, נראה שמשימה תהיה ברורה יותר.

  3. 31 ביולי 2014 בשעה 10:00 am

    ״טיל״ מילולי מדוייק שפוגע בדיוק בלב העניין . תודה

  4. limorsayag@gmail.com said,

    31 ביולי 2014 בשעה 11:41 am

    יאיר שלום

    המיילים האחרונים מגיעים בגיבריש
    האם תוכל בבקשה לשלוח בשנית
    הבנתי שעוד אנשים קיבלו את זה כך
    תודה והמשך שבוע טוב ושקט

    לימור
    נשלח מה-iPhone שלי

    • yaircaspi said,

      31 ביולי 2014 בשעה 11:54 am

      המייל נשלח אוטומטית ואין לי אפשרת לשלוח שנית מציע לקרוא המסמך באתר

  5. יפעת said,

    31 ביולי 2014 בשעה 12:17 pm

    לד"ר יאיר כספי תודה על המאמר. כמו גם המאמרים הקודמים, נוגעים בנקודה ונותנים כוח. למרות תחושת הקושי והכבדות הסבר מדויק נותן משמעות והבנה שאנחנו בתהליך.

  6. 2 באוגוסט 2014 בשעה 11:54 am

    כל מילה בסלע! כל כך צודק! כל כך נכון! תודה לך!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: