מצא לך נאצי ("הארץ" 28.4.14)

מצא לך נאצי
יאיר כספי

השואה, שדימינו כי התגברנו עליה, חוזרת אלינו כשאלה שהרבה ישראלים שואלים את עצמם: אם הנאצים יחזרו, האם אדע לזהות בעוד מועד את הסימנים? האם אשכיל לברוח בזמן, או שאדע להילחם? כמו בוגרים של טראומות אחרות אנו מנוהלים סביב אפשרות חזרתו של המצב הנורא ביותר שבו היינו פעם חסרי אונים ונשבעים שהפעם לא יתפסו אותנו בלתי מוכנים.
כדי להתכונן צריך לזהות מוקדם ככל האפשר את הסימנים. כאן נחלקים הישראלים על פי הקבוצות החברתיות פוליטיות ודתיות שאליהם הם שייכים.
הימין הישראלי מזהה את הנאצים אצל השכנים. בביטויים שבהם הם מכנים את ישראל מול קהל מתלהם. באיורים בספרי הלימוד שלהם. האם עראפת היה היטלר החדש? אולי היה זה אחמדיניג'ד המאיים, או דווקא רוחני מתוק השפתיים? או אבו מאזן שעשה הסכם עם החמאס? והעיקר, כדי למנוע את חזרת השואה, האם מוטל עלינו להפציץ את הכור באיראן?
המציאות, כלומר כוחה הצבאי של ישראל, מגבלותיהם של אויביה, והברית שיש לנו עם המעצמה החזקה בעולם, לא מרגיעים את החרדות.
למתנחלים נאצים הם שוטרים וחיילים הבאים לפנותם. אצל החרדים, השקועים בצרכיהם הכיתתיים, מי שמאיים על האוטונומיה שקיבלו הישיבות מזכיר את הרכבות שלקחו את היהודים למחנות.
השמאל, אשר ביקר במשך שנים רבות את "תסביך השואה" של הימין, הצטרף בשנים האחרונות לחיפוש הנאצים. משפט על זכויות הפרט שאמר חבר כנסת מן הימין. חיפוש שעשו בגופה של מורה ערביה בשדה התעופה. אזכור של "אלוהים" בעיתון – נהיו סימנים לאפשרות המחרידה שאנו נמצאים בגרמניה בסוף שנות העשרים.
בקיצור: אמור לי מי הנאצי שלך, ואומר לך איזה עיתון קראת היום.
המציאות לא משנה גם למחפשי הסימנים הנוראיים מן השמאל. ארבעה תהליכים היו שותפים לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה: הסכם הכניעה הגרמנית של סוף מלחמת העולם הראשונה שהלאומנים התקשו לחיות אתו. משבר כלכלי קשה ומיליוני מובטלים. העדרה של מסורת דמוקרטית. ופיתוחה של תורת גזע שבה השייכות לעם, היא היסוד המכונן את הזהות, והיא קודמת לשייכותו של הפרט לעצמו, וקודמת לשייכותו לתרבות האנושית כולה, למורשת האדם.
ישראל חווה שגשוג כלכלי ללא תקדים ומחסור במאות אלפי עובדים. יש לה מסורת דמוקרטית ארוכה, החל מן הקונגרסים הציוניים הראשונים. יש לה מסורת יהודית ארוכה עוד יותר שבה מצווה למצוא פגמים במנהיגים, כדי שלא נעשה מהם אלים. החל בציון חטאו של משה שבגללו לא נכנס לארץ ישראל, ועד לחשבון הגלידה של ביבי. ובעיקר, אנו שקועים בעצמנו ולא מאמינים לאף אחד.
אבל העובדות לא משנות למחפשי הנאצים. כי העובדות הם הדבר שהם רוצים לברוח ממנו.
זו קסמה של השיטה המאפשרת להעלים מצב מורכב ומסובך באמצעות דימוי אחד זוועתי. היטלר מצא סיבה אחת לכל קשייה של גרמניה, ומכאן צמח לו פתרון פשוט ששווק בהצלחה לעשרות מיליוני גרמנים. קשה להתחרות בפיתוי של מי שיש לו יהודי (כלומר "נאצי") שהוא מקור הסבל האנושי. קשה להתחרות בהבטחה לפתרון סופי.
"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע" ניסה הנביא להתמודד עם עובדי המולך "אני יהוה עושה כל אלה" (ישעיהו מה ז). מה שאתם מכנים "רע" ועושים אותו רשות נפרדת שאפשר אולי לרצות או לסלק מן העולם, הוא מיסודות ההוויה, קושי שהוטל עליך לשאת, אתגר להתמודד עמו. במקום לחלק את העולם לטוב ורע, שבה אתה מרכז העולם וכל מה שקשה לך נחשב "רע", למד לגלות מתנות שנחמד לקבל, ומטלות שחייבים לעשות. שניהם באים מאותו מקום. חפש את "האחד" שבהתנהלות מולו נעשית ההשלמה הפנימית של האישיות. זהו לב אמונת הייחוד שזכתה עד היום להצלחה מוגבלת. קל יותר לפצל את המציאות ולהאמין ברוע שאפשר להכחיד.
תסביך השואה של השמאל הישראלי הוא תחרות מציאת המפלצות שהשתלטו על נפשנו. קולוניאליזם כבר היה לנו אצל הפוסט ציונים. גזענות נשמעת חלשה. פשיזם מישהו כבר אמר. סטאליניזם מתאים רק לעולי ברית המועצות. סוחרי עבדים כבר לא מספיק. נותרו רק הנאצים להשתמש בהם.
מצא לך נאצי גדול ומפחיד, ולא תצטרך להתגייס לשינוי חברתי, שהוכחת כי אינו אפשרי. מצא לך נאצי, שנדמה כי אפשר להכחיד, ויהיה לכל מה שלא בסדר בארץ הזאת פתרון סופי. מצא לך נאצי, והוא ימצא לך חברים, שיש להם נאצים דומים, ותוכלו, מה טוב ומה נעים, להזדעזע יחדיו מהמתנחלים והחרדים. מצא לך נאצי ותוכל לשנוא אותו חופשי, ועדיין להיחשב לפלורליסט לא שיפוטי.
כמו בקיץ בתחילת שנות הששים, כשראינו את המספרים על זרועותיהם החשופות של המבוגרים. אנו מקיפים עצמנו בנאצים מבחוץ ומבפנים. מגדלים הפרעת חרדה לאומית. אוספים סימנים לשואה שאולי עומדת בפתח. להשפלה וחוסר אונים נורא שאסור לתת להם לחזור על עצמם. משיגים בקדחתנות פספורטים זרים. האם לא הגיע הרגע המכריע, שואלים אנשים, שבו כדאי להקדים ולברוח לברלין?

למאמר באתר "הארץ"

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2306181

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. 27 באפריל 2014 בשעה 8:08 pm

    בזכות השנים שעשיתי איתך, יאיר, ועם הקבוצה, קל יותר לשאת את היום הזה. ואפשר לזכור שזהו לא יום השואה, אלא יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ואפשר אף לזכור את הגבורה. ואף על פי כן, אנשום לרווחה מחר בערב עם צאת החמה. לעניין המאמר: מאיר עיניים. עם זאת, בעמקי לבי, למרות העובדות, אני מתיראת מפני שואה נוספת. אולי זה מה שבולם את התפרצותה של הפיכה חברתית במדינת ישראל, הידיעה שיש אויב ויש חשש לשואה. הלא בזמן המחאה החברתית צעדו יחד יהודים וערבים, דתיים וחילוניים. אז הבינו כולם מי האויב האמיתי: העוני. הרעב. הפער החברתי המתעצם והולך. ואז חזרו הדברים לסדר הישן והמוכר, בו הערבים, החרדים והמתנחלים הם האויב. כפי שכתבת, הרבה יותר קל לעמוד בפני האויב המדומה הזה, מאשר לשנס מתניים ולהתחיל לחולל מהפכות חברתיות וכלכליות.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: