מתנת ההודיה חלק ב': אבדן החסד

אבדן החסד

יאיר כספי

 המהפכה הטכנולוגית העצימה אותנו. אנו יודעים יותר. יכולים יותר. מחוברים לכוחנו. מגלים צרכים ודורשים את סיפוקם. מגיע לנו יותר. אבל אבדה לנו חלק מן היכולת להרגיש. לשמוח בחלקנו. אנו עוסקים במה שאנו רוצים שיהיה, במרדף אחר הדבר הבא. במקום במה שיש עכשיו. העיסוק במתנה שמגיעה לנו מחמיץ את מתנת היום.

 למדנו לקחת ואיבדנו את היכולת לקבל.  למדנו לתבוע את הטוב ביותר, ואיבדנו את הטוב הרגיל. למדנו להתפעל מהילד הנפלא והמדהים, והוא איבד את היכולת להכיר תודה כי מגיע לו הרבה יותר. ציפינו להפוך לבני אלים, ואיבדנו את היכולת לשאת  עצב, מגבלה, פחד, אבדן. מצב האדם נעשה סימן לכישלון.

 הכרת תודה סותרת את סיפורה של תרבות זמננו. היא מגלה שאנו מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. שאנו זקוקים לחסד, ואיננו עצמאיים. שאיננו שולטים במה שיש לנו, שניתן בהשאלה, ונצטרך, יום אחד, להשיבו לבעליו.

הכרת תודה נוגעת בכמיהה ששום טכנולוגיה לא יכולה לספק: גילוי אהבת שאינה תלויה. לא בידע, לא בכוח, לא בכסף,  לא במעמד. דודה חיה שמחה מאד בכל פעם שהייתי בה לבקר אותה בילדותי. היא הייתה מכינה לי אוכל נפלא ושמחה בשמחתי.

במסורת אמונת הייחוד הודיה היא פעולה יומית של תיקון מעמדו של אדם לפני יוצרו: הכרה בעולם כמתנתו. הכרה בחיים כמתנתו. הכרה בבאי עולם כשליחי חסדו. אני נוסע עכשיו באוטו שנבנה בעזרת החכמה שחלקת עם בני אדם. יכולתי לקנותו תודות לשפע שהענקת לי. התזמורת שמנגנת עכשיו אצלי, היא נס שעשית במיוחד בשבילי. החנייה שמצאתי היא הוכחה סופית שאתה אוהב אותי.

 או, כמו שאומרים, קמת בבוקר? ברוך השם. כל השאר בונוס.

 אבל, המסורת היודעת את החסד, הפכה לדת שצריכה להבטיח את קיומה, ואיבדה במשך השנים את האמון במאמיניה. היא אינה סומכת עליהם שיגלו את חסדם לבדם. לכן היא נותנת להם רשימה של ברכות שעליהם צריך לחזור, גם אם לא קיבלנו את מרביתם. לאיש אין סמכות לשנותם. הרשימה, שנסגרה לפני אלף שנים, לא יודעת את רוב חסדנו היום.

 הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הדינמית שנבנו על מודל המחלה הרפואי המעניק את  עיקר תשומת הלב לפתולוגיה, ויתרו על הכרת תודה. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והגישה הנרטיבית החזירו משהו ממנה לסיפור האנושי כשהן מלמדות את המטופל לספר מחדש את סיפורו באופן שלא יוציא אותו כישלון. הפסיכולוגיה החיובית מתחילה מהכרת חסד, בלי לומר למי מודים, ובדרך כלל מתוך הסתפקות ברישום חסדי היממה האחרונה. ההתבוננות במתנות היום לבדן, מחמיצה הרבה מהדברים העומדים בעולמנו וקיימים. מתנות יקרות שהתרגלנו אליהן והן, כאילו, מובנות מאליהן.

 רישום קבוע של רגעי חסד, גילה המחקר בפסיכולוגיה חיובית,  מביא שמחה, מגדל תחושת ערך וקבלה עצמית, משפר יחסים בין אישיים, מפתח יכולת לבקש עזרה כשצריך, מקטין דכדוך וחרדה, משפר את השינה.

 מפעלנו לוקח לך יסודות משני עולמות ומרכיבן: הכול מתנה, ומוטלת עלינו אחריות אישית ללמוד לבדנו את חסדנו המיוחד ולהודות עליו. אל תסמוך על מי שאומר לך שהכול תלוי בך. אל תסמוך על מי שתובע ממך לדקלם תודה.

מודעות פרסומת

5 תגובות

  1. 5 בנובמבר 2012 בשעה 5:10 pm

    מצויין
    מדויק
    מובן
    פשוט
    וטוב

  2. Rivi said,

    6 בנובמבר 2012 בשעה 4:33 am

    תודה רבה אהובתי מאד רלוונטי ומעורר מחשבה לכך שעלינו לצאת מהאוטומט של הברכות וההודיות "הקבועות בחוק" ולהודות מתוך ראיית רגעי החסד שאנו זוכים להם. שיהיה לך יום נפלא, נפגש ביום שישי ריבי

    2012/11/5 "פסיכולוגיה ביהדות"

    ** yaircaspi posted: "אבדן החסד יאיר כספי המהפכה הטכנולוגית העצימה אותנו. אנו יודעים יותר. יכולים יותר. מחוברים לכוחנו. מגלים צרכים ודורשים את סיפוקם. מגיע לנו י"

  3. ד.אליהו said,

    8 בנובמבר 2012 בשעה 4:15 pm

    תודה לבורא עולם על שהכיר לי דרך חבר טוב למסע את הבלוג הזה וכותבו

    • yaircaspi said,

      9 בנובמבר 2012 בשעה 8:12 am

      תודה לבורא עולם ששלך לי קוראים כמוך.

  4. דני גלי said,

    28 בנובמבר 2012 בשעה 2:32 am

    מעניין, מאתגר ומעצים את היסודות הטובים ששזורים בכתבי הקודש ובכתבים שנוצרו בעקבותיהם. ישר כח, יאיר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: