הרב שסירב להיות רב

רגעי הדעת:

הרב שסירב להיות רב

יאיר כספי

תיקון ליל שבועות נכשל. השמיים לא נפתחו. השכינה לא ירדה להיות עם הקהל. הציבור הגיע ומילא את חלל בית הכנסת שלנו. עשיתי את מה שאני יודע לעשות. השקעתי שבוע בעריכת שני דפי מקורות מן היפים שאני מכיר. הצעתי במייל לחברי הקהילה להביא עמם מקור קצר משלהם לנושא שנבחר.

פתחתי את המפגש במדרש אהוב עלי. חשתי בקשר שהמילים יוצרות ביני ובין בוראי, ובינו לשומעים. לימדתי כחצי שעה ואחר כך הזמנתי את המשתתפים להציג לנו מן המדרשים שהביאו עימהם. ומכאן הלימוד הלך לאיבוד.

השתדלתי להיות מדויק. שיתפתי. אפשרתי. נתתי מקום לכול הקולות. באתי בתחושה של חסד גדול: המדרשים מביאים אותי כל פעם מחדש לחוויה של קדושה והתרוממות רוח גדולה. לבית הכנסת שלנו הגיעו יותר משתתפים מאשר בכל אחד מהתיקונים שעשינו בשנים האחרונות.

שיקרתי לעצמי שאנשים רוצים לדבר. להביא בפני הזולת את עולמם. לזכות בהקשבה לקולם הייחודי. מעטים מבין המשתתפים הביאו מדרשים. אלו שהביאו לא הכינו אותם ללימוד ולא ידעו להזמין את המשתתפים לשיחה מעמיקה עליהם.

האמת היא שהמשתתפים רצו שאני אלמד. שאוביל. כך אמרו לי בסיום. הם לא הבינו למה הסתפקתי בהצגת מקור אחד בלבד מתוך העשר שערכתי בארבע דפים. למה נתתי לעצמי מקום כל כך מצומצם.

חטאי היה הוויתור על ההוראה. ועונשו היה השעמום שראיתי על פני האנשים. וסיום הערב, מוקדם מהצפוי.

אלילי היה "הרב המאפשר", שבניתי אצל עצמי בעזרת בית הספר לרבנות של התנועה להתפתחות יהודית. מצוותיו הם להזמין. לאפשר. להקטין את מקומי כדי לתת מקום לאחר. לבקש דעה שונה. להסמיך את חברי הקהילה לפרש כל אחד לעצמו את התורה. "לא תעשה" של עובדי הרב המאפשר כוללים: לא תביא אמת אחת כאילו אין בלתה. לא תכפה את דעתך. לא תוביל. לא תיתן לאיש להשתלט על הציבור. או, בקיצור, לא תעשה מעצמך רב. וגם לא תעשה לך רב. פלורליזם  מעל לכול.

ניסיוני הלא פתור הוא הרב ראובן שלימד אותי גמרא בישיבה התיכונית והשתיק אותי כשניסיתי לדבר: "טיפש שאינו יודע שהוא טיפש, מעז לייחס משקל להרהורי ליבו שנרמז בהם כאילו דווקא אליו הגיע מידע שונה מדעתם של גדולי הדורות".

ניסוני הלא פתור היה אבי שדיבר באותו קול, שעדיין צרוב באוזני. פרשן קפדן של שולי ההלכות. רדה בבני הבית באכזריות, בשם מנהג שלא קיימנו, לכאורה, כיאות.

דמות הרב המאפשר שחלמתי להיות הצילה אותי מן הדיכוי הדתי שחנק את נשמתי. ה"מאפשר" חיבר אותי, לראשונה, לאל חי הדובר אלינו בזמן ובמקום. אבל דמות ההיפך הגמור מאבי והרב ראובן, עדיין השאירה אותי ברשותם. הותירה לחיי רק שתי אפשרויות: לעשות כמעשה הרב ראובן ואבי, או להתנהל, בלי אפשרות לבחור, מול ההפך הגמור.

עונשי הוא תיקון שנכשל. עונשי הוא הקהילה שבה אני מכהן כרב זמני, ועומדת לבחור רב הקבוע. נדמה לי שאינני מועמד. עונשי הוא קול שעוד לא מצאתי לדבר בו אל ילדי, קול שאינו רשות גמורה לגלות בכול רגע לבדם אלוהים בליבם, או התפרצות, שאין לי עליה שליטה, כשהם חוצים את הגבול.

ניסיוני הוא המקום שבו נדמה כי לא אשאר אני: להיות לרגע הרב ראובן. להיות לפעמים אבי שנשבעתי למחות מתוכי. לגלות בהם יסוד הכרחי. יסוד שקיבלו ממך ועשו אותו לעור מת או גידול ממאיר: סמכות לדעת אמת, לפרש ולהורות. לשים גבול ולאתגר.

אנא אלוהי, עשה אותי רב. שומע, מקשיב, מחשיב ומוסמך לאסור ולהתיר. השב אותי מן האפשור הכפייתי. סלח לי על הנזירות שאימצתי כדי להציל את עצמי מאבי. גאל אותי מהפלורליזם המעקר. רפא בי את אימת הפוסק החייב להנחיל לדור הבא את התורה המעוקרת שקיבל. חדש בי אמת שחסד נמזג לתוכה כתורה אחת. למדני נא להורות.

  

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: