נהג מונית (חלק א')

רגעי הדעת: נהג מונית (חלק א')

יאיר כספי

נסיעה קצרה במונית מגלה ניסיון לא פתור ואליל סמוי. האם אתה יושב לפנים, על יד הנהג, או מאחור? מקבל את הצעתו למחיר מוסכם או מתעקש שיפעיל מונה? נותן לו לקבוע את המסלול, או מנחה אותו? מתרווח בנוחות או צריך להיזהר? שומר מרחק או מפטפט בקלילות? מתעקש שהנהג ינמיך את המזגן ויכבה את הרדיו, מסתגל בקלות למצב שמצאת כנכנסת למונית, או סובל בדממה? איך אתה מנהל משא ומתן עם הזולת על צרכיך וצרכיו? מה קורה לך ברגע של קרבה פתאומית עם אדם לא מוכר?  שלושים ושתיים מתלמידי "פסיכולוגיה ביהדות" נכנסו למונית. כל אחד מהם סיפר סיפור אחר.

נוסעת אחת מרגישה חובה לנהל עם הנהג שיחה. חוששת שאם תשתוק הנהג יתאכזב או ייפגע. היא מנוהלת מול "הפיה הטובה" וניסיונה הלא פתור: איסור על דאגה לעצמה או פחד מתוקפנותה.

נוסעת שנייה, המודאגת ממשקלה, בטוחה שהנהג היה מעדיף נוסעת יותר רזה. כפיצוי היא משתדלת לשעשע אותו בשיחה קלה. ניסיונה הלא פתור הוא אשמה על עצם קיומה. ואלילה: האישה היפה, שאילו הייתה כמותה בוודאי הייתה רצויה.

נוסעת שלישית בטוחה שהיא מפריעה לנהג העובד קשה בזמן שהיא מבלה. אלילה הוא "האיש החשוב" העושה את העבודה. אביה, תעשיין מצליח, עבד שעות ארוכות, וזלזל בבתו שרק "הולכת לחוגים". לאמה, ניצולת השואה, לא היו כוחות לגידול ילדים. ניסיונה הלא פתור: החשש שנוכחותה בעולם היא הפרעה.

נוסע רביעי יושב מאחור. עושה עצמו עסוק בדפי יומן העבודה שהוא מחזיק על ברכיו. חושש מנהג שיפנה אליו וירצה דבר מה. ניסיונו הלא פתור: מישהו מנסה לקחת יותר ממה שאני רוצה או יכול לתת לו. את אלילו הרע הוא עובד בדרכים שהוא מפתח כדי למנוע את קירבתו.

נוסע חמישי חושש כי בשל מבטאו הנהג יחשוב אותו לתייר וינצל את זרותו.  גם הוא מנוהל מול האחר הרע שצריך להיזהר ממנו. וניסיונו הלא פתור הוא חוסר שייכות המלווה אותו מילדותו.

הנוסעת השישית חייבת לדעת את מחיר הנסיעה לפני שהיא נכנסת למונית, כדי למנוע בכול מחיר אפשרות של מחלוקת בסופה. היא מבלה חלק גדול מחייה במאמץ לעקוף את ניסיונה הלא פתור: תוקפנות שתצא ממנה ותזכיר לה את גסות הרוח המביכה של אמה. היא מנוהלת מול "אני הטובה".  

הנוסעת השביעית מרחמת על הנהג. היא דולה ממנו פרטים על קשיי הפרנסה שלו. אלילה הוא חשיבה חיובית שהיא כופה על עצמה. ניסיונה הלא פתור הוא כישלון מייאש שאסור לה לפגוש בתוכה ולכן הוא מושלך בקביעות על אחרים: אחותה אומללה, בעלה במשבר. הנהג מסכן. היא מראה לכולם את הצד החיובי של החיים. אצלה הכול חיובי כל הזמן.

הנוסעת השמינית יושבת מאחור, מחכה שתסתיים הנסיעה, ומתפללת שהנהג לא ינסה לדובב אותה. אם יפנה אליה, היא חוששת, תאמר אולי דבר שאסור לומר. היא מאלילה שתיקה רבת שנים, ששמרה עליה בילדותה מפני מבוגרים שלא רצו ולא יכלו לשמוע את רגשותיה הקשים. ניסיונה הלא פתור הוא אימת אשמה על התפרקות המשפחה, שתיפול עליה אם תבטא את אכזבתה ממצב הדברים.

הנוסעת התשיעית משעשעת את הנהג, כדי לא לפגוש עצב שנדמה לה שהיא רואה בפניו, המזכיר לה דכדוך שלא יכלה לשאת בבית שבו גדלה. כוהנת גדולה  במקדש השמחה, אסור לה לפגוש את העצב שלה.

הנוסעת העשירית מתפעלת ממראות העיר המיוחדת והמדהימה שהם נוסעים דרכה. מנוהלת מול אלוהות שהיא מוצאת בעצמה, ובכל דבר סביבה. ממשיכה את מנהג בית הוריה שעבד אותה, בתנו המופלאה והמדהימה. דור שני היא לניצולים, הבורחים מאימת סתמיות  הקיום, בעקבות השואה.

הרבה מוניות חולפות על יד הנוסעת האחת עשרה ולא עוצרות לה. כל אחת מהן היא עלבון אישי בשבילה. הנהגים, היא חוששת, יודעים את מה שניסתה להסתיר מאז ילדותה: היא לא רצויה. במונית שבסוף תעצור לה היא תגלה סימני לכלוך והזנחה. "מה שמגיע לי" תאמר לעצמה.

הנוסע השלושה עשר שואל את הנהג אם הוא מסיע הרבה תיירים ואיך הם מרגישים בארץ. התיירים נושאים בשבילו את ניסיונו הלא פתור: תחושת זרות שהוא חש כלפי הארץ אליה שב לאחר שנים ארוכות בחו"ל. הוא מאליל את הגולה שבה, לכאורה, אף פעם לא היה זר, כי לא ציפה להרגיש בה שייכות לשום דבר.

הנוסע הארבע עשר מקנא בנהג, ציפור דרור, העובד אצל עצמו. הוא האליל בעבר את הקיבוץ שבו גדל ותבע ממנו להקריב את עצמו על צרכי הכלל. ניסיונו הלא פתור הוא כמיהה לרשות שלא קיבל לדאוג לפעמים רק לעצמו. לכן היום הוא מאליל את מי שנדמה לו שזכה במתנה כזו.

הנוסעת החמישה עשר היא גברת מכובדת, שתשב רק מאחור. אם יפנה אליה הנהג תענה לו בשפה גבוהה שתאמר "אתה ואני לא אותו דבר". מנוהלת מול בני המעלה שאליהם היא משייכת את עצמה. נמנעת מניסיון מחפיר: האפשרות שיש בה דבר מן היצריות הבהמית שהנהג מייצג בשבילה, ועשויה לשייך אותה לקבוצה הנחותה.

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. 4 ביוני 2013 בשעה 3:26 pm

    ומה נאמר אנחנו? ערבוב של נוסעים, נהגים, ולפעמים אנחנו המוניות עצמן (במיוחד עם הילדים וההורים המתבגרים…) אין לנו אפשרות למצוא מגירה ולהגדיר את עצמינו כל כך בקלות כמו בסיפורים (ובתאוריות הפסיכולוגיה למינה)


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: